פרשת בהעלותך – קיומו וביטולו של מלאך הס"מ

בהפטרה מתואר כי השטן ביקש לקטרג על יהושע הכהן הגדול היות שהיו מבניו הנשואים לנשים נוכריות. אך הקב"ה גער בו שלא יכנס לפניו לקטרג על הצדיק הזה שאף זכה להינצל מאש השריפה שהושלך לתוכה כפי שנאמר "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר יְהֹוָ"ה בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר יְהֹוָ"ה בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (זכריה ז, א-ב) (רש"י זכריה ז, א-ב) (ראה 'תורת חכם' למחבר 'טור ברקת על שו"ע ר' חיים הכהן מארם צובא דף שלו ע"א טור ב ד"ה 'ויאמר ה' אל השטן' שהרוצה לדחות את השטן יאמר תיבות 'יגער ה' בך השטן', כי יש לו הנאה שמזכירים עליו את שם ה' שיש לו בזה קצת אחיזה בקדושה עיי"ש).

ויש להתבונן, מי זה 'השטן' אשר קטרג על יהושע הכהן הגדול? וכיצד עתיד הקב"ה לסיים את כל קטרוגיו על שאר בני האדם?

הקב"ה הפיל את מלאך סמא"ל ממקום קדושתו בעקבות מעשיו

מלאך סמא"ל נברא ביום שני לבריאה ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא דף לג ע"א ד"ה והנה ס"מאל), והיה שר גדול בשמים ולו שתים עשרה כנפיים בשונה מכל שאר חיות הקודש והשרפים שהיה להם רק שש כנפיים לכל אחד ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק יג ד"ה והיה סמאל). הוא היה מלאך קדוש (ספר 'הגירושין' להרמ"ק אות ז) אשר שימש שר ליום שלישי בשבוע והיה המלאך הממונה על מאדים (ספר 'האמונות' לר' שם טוב שער הג' פרק ג' דף כא ע"א ד"ה 'וכתיב הן נזבח' וכתב שזה מוסכם על כל חכמינו). מקום מחנהו ומדרגתו היה סמוך למלאך מיכאל השר הגדול (פירוש רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג אות ח ד"ה והיה ס"מ השר הגדול שבשמים). (ראה ספר 'זכירה' לר' זכריה סימנר בחלק 'סגולת תלמוד תורה' דף יז ע"א ד"ה 'האר"י ז"ל הזהיר' בשם האר"י ז"ל שהזהיר לא להזכיר שמו המלא של מלאך סמא"ל אלא רק שתי אותיות ראשונות 'סמ' כך סָמֶ"ךְ מֵ"ם. וכן 'דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער התשובה פרק שנים ועשרים ד"ה 'ובכתבי האר"י' בשם כתבי האר"י ז"ל שכל המזכיר שמו מגביר את כוחו עליו ועל אחרים ח"ו ובפרט בלילה שאז זה ממשלתו, ועובר על "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ" (שמות כג, יג)).

וכשירד משמי מרום וראה את מעלתו של אדם הראשון אשר מלאכי מרום היו משמשים לפניו, ועושים לפניו שמחה בעוד הקב"ה נתן לו חכמה עליונה ועשה לו עשר חופות כדוגמת עשר חופות שעתיד להיות לצדיקים בגן עדן ('רקנאטי על התורה' פרשת בראשית דף טו ע"א טור א ד"ה מדרש תלים), החליט סמא"ל לקשור עם כל צבאות מעלה על רבו, והחליט להחטיא את אדם הראשון ולגרשו מלפניו יתברך. וירד עם כל חיילותיו וביקש לו חבר בארץ כמותו ומצא את הנחש (זוהר פרשת בראשית דף לה מהשמטות הזוהר סימן לד ד"ה נשמת הזכר מן הזכר) אשר "הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, א) ועלה ורכב עליו ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק יג ד"ה והיה סמאל) ופיתה את אדם הראשון עד שעבר על מאמר יוצרו ('רקנאטי על התורה' פרשת בראשית דף טו ע"א טור א ד"ה מדרש תלים). וכל המעשים שעשה הנחש וכל הדברים שהוא דיבר לא היו אלא מדעתו של מלאך סמא"ל ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה והיה סמאל). (ראה פירוש 'לא עוד אלא' למחבר 'שבט מוסר' על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג שביאר כי קנאתו באדם היתה משום יראת שמים כדי שהתורה תישאר בין המלאכים עיי"ש).

בעקבות מעשיו של סמא"ל, הקב"ה הפיל אותו ואת הכת שלו ממקום קדושתו מן השמים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יד ד"ה אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא, זוהר פרשת בראשית דף לה מהשמטות הזוהר סימן לד ד"ה נשמת הזכר מן הזכר). וזה נרמז בפסוק "וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהלים פב, ז) לפי שהיה אחד השרים וגדול שבשרים (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג אות ח ד"ה והיה ס"מ השר הגדול שבשמים) ומיוחד שבהם. והוא נטרד ממדרגתו ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף ח ע"ב ד"ה וכאחד השרים) כאשר הפילו הקב"ה ממקום קדושתו ('תקוני הזוהר' תיקון כא דף מח ע"א-ע"ב ד"ה ומטמאת את הטהור, רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג אות ח ד"ה והיה ס"מ השר הגדול שבשמים). וכך על אף שהיה בתחילה מלאך קדוש ('חזה ציון' על התהלים לר' עמנואל חי ריקי על תהלים מזמור פא פסוק 'לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר' ד"ה לא יהיה בך) הרי מה שהיה טהור נטמא, והוא נעשה שליט על כל חיילות הטומאה ('תקוני הזוהר' תיקון כא דף מח ע"א-ע"ב ד"ה ומטמאת את הטהור).

מלאך סמא"ל הוא עצמו השטן ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש ניסן מאמר ט אות ב ד"ה וישימו עליו שרי מסים, 'חזה ציון' על תהלים מזמור פא פסוק 'לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר' ד"ה לא יהיה בך) והוא מלאך המוות והוא יצר הרע (גמ' בבא בתרא דף טז ע"א בשם ריש לקיש, 'כלי יקר' ספר בראשית לב, כה). וכל עניינו הוא לסמות את עיני האדם שלא יוכל לראות במראות האמת לבוא ולראות את פני ה' ('כלי יקר' ספר בראשית לב, כה). והוא מנסה את ידידיו של הקב"ה ('אור החיים הקדוש' בראשית ג, ו ד"ה וראיתי לתת טוב טעם) ומשתדל תמיד להחטיאם ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' פרשת אחרי מות דף קלב ע"א ד"ה גורל אחד לה') כפי שעשה לאדם הראשון בימי בראשית כאשר הפילו והשפילו בחטא. ובפרט עושה כן לצדיקים והחסידים בכל דור ודור כדי לאבדם ולהסיר מהם צדקתם. לכן אמרו רבותינו "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (ראה גמ' סוכה דף נב סוף ע"א). ותכף ומיד שהאדם חוטא הוא כותב עליו שׂטנה שהרי מחמת כן הוא גם נקרא 'שטן' ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר שלישי פרק שבעה ועשרים ד"ה ראה אתה המעיין).

מלאך סמא"ל הוא המקטרג ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תולדות אות יג ד"ה הנה אמרו כי שלש מתנות, 'בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש ניסן מאמר ט אות ב ד"ה וישימו עליו שרי מסים, 'חזה ציון' על תהלים מזמור פא פסוק 'לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר' ד"ה לא יהיה בך) תמיד, ועל ידו קטרוג ישראל ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת בשלח דף מא ע"ב ד"ה או יאמר באופן אחר) בכל הגלויות ובפרט בגלות הזאת האחרונה ('אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת שמות על הפסוק 'איש וביתו באו'). ואחר כך הוא ממשיך את הדין בפועל ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תולדות אות יג ד"ה הנה אמרו כי שלש מתנות) לפי שמלאך סמא"ל הוא עצמו מלאך המוות (גמ' בבא בתרא דף טז ע"א בשם ריש לקיש, 'כלי יקר' ספר בראשית לב, כה, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תולדות אות יג ד"ה הנה אמרו כי שלש מתנות). ודוד המלך רמז עליו בתהלים "אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה" (תהלים לב, ז) שראשי התיבות "אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר" הוא סמא"ל ('ארץ החיים' על תהלים לר' אברהם חיים הכהן מזמור לב, ז אות ב). רק שפסוק זה מסוגל לשמירה מן הרע כי הוא שינוי צירוף שמו לטוב אסל"ם ('ערבי נחל' לר' דוד שלמה מסראקא פרשת ויצא דרוש א סוף ד"ה והענין כי האדם. אמנם ראה 'לקוטי מוהר"ן' לר' נחמן מברסלב תורה ריג שכתב להפסיק בין תיבות "אַתָּה סֵתֶר לִי" לתיבה "מִצַּר" כדי לא לצרף את אותיות שמו של 'סמא"ל' חס ושלום).

סמא"ל אוחז בקדושה בכוח אותיות שם 'אל' שבשמו

אין בכוח הרע והמסיתים לאדם כי אם כוח ה' שהוטבע בו בעת הבריאה אשר ברא ה' שטן לנסות בו את ידידיו. וכפי התאמצות האדם לכוף את יצרו ולנצחו כן יטול שכרו, כי לפי הצער הוא השכר (ראה משנה אבות ה, כג) ('באר מים חיים' פרשת בראשית דף יט ע"ב טור ג ד"ה או יאמר ואליך תשוקתו). וזה פירוש הפסוק "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְהֹוָ"ה" (תהלים צב, י) כלומר שאף באויביך, הוא השטן והיצר הרע, אין כי אם ה', כלומר כוחו ואורו הוא כוח ה'. וגם היצר הרע יחפץ שלא יציית האדם למאמרו ועצתו, אך הוא מוכרח לעשות את שלו להסית בכל כוחו למרות שבפנימיותו חפץ שלא ישמע האדם לדבריו ('באר מים חיים' לר' חיים מטשרנוביץ פרשת בראשית דף יט ע"ב טור ג ד"ה 'או יאמר ואליך תשוקתו' בשם הבעש"ט). וזה הטעם שמלאך סמא"ל רכב על גבי הנחש הקדמון ופיתה את אדם הראשון וחוה לאכול מ'עץ הדעת טוב ורע', כי הוא עצמו רע ובתוכו מעט טוב לקיומו בסוד "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" (נחמיה ט, ו) ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש ניסן מאמר ט אות ב ד"ה וישימו עליו שרי מסים).

שם 'אל' המצטרף עם שמות המלאכים הוא החיוּת שלהם, כגון המלאכים מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. ובפרט סמא"ל שהוא סטרא אחרא שהחיוּת שלו תלויה בשם 'אל' החתום בסוף שמו ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת בשלח דף מא ע"ב ד"ה או יאמר באופן אחר), ובזה חיותו מצד הקדושה ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים דף כז ע"ב טור ב ד"ה והנה רש"י פי', 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת חיי שרה דף טז ע"א טור א ד"ה וענין יצחק תיקן, 'חומת אנך' להחיד"א קהלת פרק ח בשם הרב פני יהושע, 'ראה חיים' על התורה לר' חיים פאלאג'י פרשת פנחס דף סז ע"א ד"ה וראיתי בספר, 'פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת בשלח דף מא ע"ב ד"ה או יאמר באופן אחר) והן האותיות הטובות שבשמו ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת עקב שנת תר"ע ד"ה ועתה ישראל מה ה') ומצד שורשו ('של"ה הקדוש' פרשת וישלח בחלק 'תורה שבכתב' ד"ה נחזור לענין סמאל) שנאחז שם ('של"ה הקדוש' פרשת וישלח בחלק 'תורה שבכתב' אות כו ד"ה ויקרא לו אל). וכן הוא בשמו האחר 'מלאך המוות', שהחלק הטוב והקדוש בשמו היא התיבה 'מלאך' ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישלח ד"ה נחזור לענין).

ויש רמז לחיותו מאותיות 'אל', שאם יוציאו את האותיות 'אל' שהם הכוח והגבורה של הטומאה משמו 'סמא"ל' ישאר אותיות 'סמ'. וכן אם תיקח אותיות 'אל' מהתיבה "אֵלְכָה" שנאמרה כאשר ישראל עבדו עבודה זרה "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן" (הושע ב, ט) אז ישאר 'כה'. וארבע אותיות אלו יחד יוצאות התיבה 'מסכה' כמו בפסוק "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" (שמות לד, יז) ללמד שהוא כמו מתכות או שאר מיני היתוך שהם 'אבן דומם' בלי כוח וגבורה ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש ספר ויקרא דף לג ע"א ד"ה 'והטעם ואלהי' נדפס בשנת תנ"ט). ועוד רמז בפסוק "עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ" (תהלים קטו, ה) שהתיבה 'עין' עם הכולל היא גמטריא 'סמא"ל', אך אם תיקח ממנה את אותיות 'אל' כפי שנאמר בפסוק "וְלֹא יִרְאוּ" אז ישאר בו רק אותיות 'סמ' שהם לשון סמיות העין ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש ספר ויקרא דף לג ע"א ד"ה 'ועפ"ז יובן מאמר'). ועל ידי שיש לסמא"ל אחיזה קטנה בקדושה הוא שולט בעולם ונעשה ראש למלכויות (זוהר פרשת פנחס דף רנב ע"א ד"ה תו קנה דזמין).

בלעם התנבא במשליו על סמא"ל כשאמר "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל" (במדבר כד, כג), שאמרו רבותינו על כך "אוֹי למי שמחיה עצמו בשם אל" (ראה גמ' סנהדרין דף קו ע"א בשם רשב"ל) וכוונתם היא למלאך סמא"ל שהחיות שלו היא בשם הזה. ורמז לכך בתיבות "אוֹי מִי יִחְיֶה" שהן גמטריא 'סמ' ('חמרא טבא' לר' אברהם שמחה הורביץ מבארניב פרשת בלק על הפסוק 'אוי מי יחיה משומו אל'). והנה כאשר יש חלילה פירוד בין ישראל אז גורמים במעשיהם שהאות מ' בשמו של הס"מ יונקת מאותיות 'אל' שהכל תיבה אחת סמא"ל. לכן המחלוקת והשנאת חינם חמורות מכל עבירות שבתורה ועל ידן נחרב בית המקדש. אבל כשישראל באחדות אז הם גורמים שהאות מ' נעשית סתומה כאילו היא בסוף תיבה כך ם', ואז נעשה פירוד בשמו 'סםא"ל' לפי שהן שתי תיבות כך שאינו מקבל חיות מאותיות 'אל'. וזה סוד הפסוק "לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" (ישעיה ט, ו) שהמ' סתומה בתיבה הראשונה בפסוק וזה מחמת השלום שיש בישראל, לרמוז שאז אין חיוּת לס"מ מאותיות 'אל' שבשמו ('אורח לצדיק' לר' אליעזר ליפא בנו של 'נועם אלימלך' בסוף פרשת בשלח ד"ה ויחץ את הילדים וד"ה וזהו כתיב).

כוחו של סמא"ל להרע בעולם הוא מאותיות 'סמ' בשמו

חצי שמו הראשון של סמא"ל הוא סם המוות ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת חיי שרה דף טז ע"א טור א ד"ה וענין יצחק תיקן, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישלח ד"ה נחזור לענין, 'ראה חיים' על התורה לר' חיים פאלאג'י פרשת פנחס דף סז ע"א ד"ה וראיתי בספר). וכן הוא בשמו האחר 'מלאך המוות' שחלק 'מוות' בשמו הוא רע וטומאה. וחילוק שמו לשניים הוא על דרך שנאמר "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת" (בראשית כה, ו) כי אמרו רבותינו שהתיבה "פִּילַגְשִׁים" חסרה אות י' כך "פִּילַגְשִׁם" (ראה 'בראשית רבה' סא, ד, רש"י בראשית כה, ו. וראה 'ובחרת בחיים' לר' חיים פאלאג'י בראשית כה, ו ד"ה 'הפילגשים' שעל אף שאין כן בספרי התורה כיום אך כך הוא במסורת) כי התיבה היא מלשון 'פלג-שם' כלומר 'נחלק השם', כי שם הטומאה שמסר אברהם לבני הפילגשים (ראה גמ' סנהדרין דף צא סוף ע"א בשם ר' ירמיה בר אבא) שורשו היה שם קדוש ומשתלשל ממנו טומאה ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישלח ד"ה נחזור לענין). וכן הוא בשם סמא"ל אשר נחלק שמו, כאשר מחציו ומטה הוא 'סם המוות' ואילו חציו השני הוא מצד שורשו וחותמו 'אל' ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישלח ד"ה נחזור לענין, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישלח ד"ה ויקרא לו אל אלהי ישראל).

סמא"ל הוא הראש לכל הקליפות הנקראות 'פתנים הממיתים' ועליו נאמר "וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" (דברים לב, לג). והנה הוא אכזרי כי כן אותיותיו הן 'ס"מ א"ל' כלומר שהוא 'אל' הממית ב'סם' המוות. ודבר זה הוא היפך ראשו של עולם שהוא הקב"ה יתברך, אשר הוא 'סם חיים' שנאמר "וַיהֹוָ"ה אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים" (ירמיה י, י) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל אות רלד מתוך כתב יד שהודפס בשנת תשס"ח ירושלים). וכן כל המלכים והשרים אשר משעבדים את ישראל שאין להם כוונה אפילו לטובת עצמם באיזה טובה והנאה, אלא רק מתכוונים להרע לישראל, הרי יניקתם של אלו הוא משתי האותיות 'סמ' שגם בהן אין חלק להטבה אלא רק להרע כל היום. וזהו מה שנאמר על ישראל בשיעבוד מצרים "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַֽעַמְסֵֽס" (שמות א, יא), "שָׂרֵי מִסִּים" – שרים שאינם מתכוונים לשום טובה וכל יניקתם הוא מן אותיות 'סמ'. לכן תרגם אונקלוס את שתי התיבות הללו "שִׁלְטוֹנִין מַבְּאִישִׁין" כלומר 'שלטון' שהוא רק 'רע' ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש ניסן מאמר ט אות ב ד"ה וישימו עליו שרי מסים).

ביום הכיפורים נותנים לסמא"ל "שָּׂעִיר" שהוא שוחד כדי שיתהפך להמליץ טוב על ישראל שנאמר "וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָֹ"ה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה" (ויקרא טז, י). והנה אותיות 'אל' בשמו של סמא"ל הוא חיותו אשר בא מן הקודש, ומזה אין קטרוג על ישראל. אבל יש קטרוג רק משתי האותיות האחרות בשמו 'סמ', ועל ידי השעיר הזה שנותנין לו שוחד מתהפך המקטרג הזה להיות צד אחר, כלומר להמליץ טוב על ישראל. לכן היפוך אותיות 'סמ' לפי כללי א"ת ב"ש יוצא אותיות 'חי' כי אות ס' מתחלפת עם אות ח' ואות מ' מתחלפת עם האות י', וכך סמא"ל עצמו מתהפך להעיד טוב על ישראל. מטעם זה בפסוק "וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָֹ"ה" נאמרה התיבה "חַי" על אף שבוודאי הוא חי כי אין מצוה לשוחטו, אלא שהכוונה לרמוז להיפוך שמו ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש תשרי מאמר ו צומא רבא אות טו ד"ה והשעיר אשר עלה. וראה 'ראה חיים' על התורה לר' חיים פאלאג'י פרשת פנחס דף סז ע"א ד"ה וראיתי בספר).

אותיות 'סמ' משמו של סמא"ל הן גמטריא מאה וכנגד כוחותיו

האותיות הבלתי טובות בשם סמא"ל זה 'סמ' ובגמטריא הן מאה, והם מאה כוחות החונים בין מפתחי הלב. לכן תיקנו מאה ברכות בכל יום, כי על ידי מאה הברכות נדבק האדם בקדושה ומסלק ממנו את מאה הכוחות הללו, ויוכל לבוא ליראת שמים. לכן על מצות היראה נאמר הפסוק "מָה יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ" (דברים י, יב) ודרשו רבותינו לקרוא את התיבה "מָה" כאילו כתוב "מאה" שזה רמז למאה ברכות (ראה גמ' מנחות דף מג ע"ב בשם ר' מאיר וכן רש"י שם ד"ה מה) ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת עקב שנת תר"ע ד"ה ונראה כי באשר מדת טבעו). ועוד כוונת הכתוב שה' יתברך רוצה שיהיו ישראל יראים ממנו ולא מפני מלאך ס"מ, ולכן אינו מבקש אלא 'מאה' כלומר שלא יתן כוח בס"מ. וכן דוד המלך אמר "נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" (שמואל ב' כג, א) שהתיבה "עָל" היא כמניין ס"מ, כי כל כוונתו של דוד המלך היה להתיש את כוח הקליפה, שהרי מסמא"ל' נשאר 'סמ' שהוא מניין "עָל" ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש ספר ויקרא דף לג ע"ב ד"ה 'ועפ"ז יובן מאמר' נדפס בשנת תנ"ט).

כאשר קונים בכסף מלא מ'הסטרא אחרא' מבערים בזה את רוח הטומאה (ראה זוהר פרשת תרומה דף קכח ע"ב מספרו של אשמדאי מלך השדים). לכן יעקב אבינו קנה את עיר שכם מן החוי "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" שנאמר "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָֽהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית לג, יח-יט), ועשה כן כי ידע ששם יהיה קבורת יוסף שהוא מעלה את כל תפילות ישראל לפני הקב"ה. ובקניית העיר שכם במאה קשיטה הוא ביער את "מֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" (שמואל א' יח, כה) (ראה שמואל א' יח ששאול המלך ביקש מדוד להביא לו דווקא מאה ערלות פלשתים) כי כוחה של הקליפה הוא עד מאה. וכן יצחק אבינו נתן לעשו מאה עיירות משעיר עד מגדיאל ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת בחקותי אופן לג ד"ה בג' מקומות מצינו) והם מאה מקומות מושבותם של אלופי עשו (הרד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לח אות מח ד"ה מאה מדינות משעיר עד מגדיאל). וכנגד זה נאמר ביצחק "וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְהֹוָ"ה" (בראשית כו, יב), "וַיְבָרְכֵהוּ יְהֹוָ"ה" – במאה ברכות ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת בחקותי אופן לג ד"ה בג' מקומות מצינו).

לכן אמרו רבותינו "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" (ראה גמ' חגיגה דף ט ע"ב), כי עד מאה פעמים שאדם חוזר עדיין יש בו כוח השכחה שהוא מהסמא"ל, כי חוץ מן שם 'אל' שהוא הניצוץ המחייה אותו יש בו אותיות 'ס"מ' שהם בגמטריא מאה. וכן שר השכחה בא מכוחו של סמא"ל ('אגרא דכלא' לר' צבי אלימלך שפירא מדינוב פרשת שופטים על הפסוק 'כי הגוים האלה וכו' אל מעוננים'). ונקרא בשם 'פוטה' שגם הוא בגמטריא מאה ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק רביעי סימן לז, 'אגרא דכלא' לר' צבי אלימלך שפירא מדינוב פרשת שופטים על הפסוק 'כי הגוים האלה וכו' אל מעוננים'). אך אם אדם חוזר מאה ואחת אזי הוא מכוח המלאך 'מיכאל' שהוא שר התורה ('אגרא דכלא' לר' צבי אלימלך שפירא מדינוב פרשת שופטים על הפסוק 'כי הגוים האלה וכו' אל מעוננים') והממונה על הזכרון (ספר 'זכירה' לר' זכריה סימנר סגולת תלמוד תורה דף יז ע"א ד"ה 'הלומד בבה"כ ומשמיע' מהאר"י ז"ל) ושגמטריא שמו מאה ואחת, ועל ידי כן נעשית חכמת התורה תקועה בליבו ('אגרא דכלא' לר' צבי אלימלך שפירא מדינוב פרשת שופטים על הפסוק 'כי הגוים האלה וכו' אל מעוננים'. וראה 'משנת חסידים' לר' עמנואל חי ריקי מסכת שארית יום ראשון פרק ב אות ג שגם אם לא שנה לימודו מאה ואחת לא הפסיד הכל).

הקב"ה עתיד לשחוט את סמא"ל על ידי הפרדת אותיות 'אל' משמו

הקב"ה עתיד לשחוט את היצר הרע (גמ' סוכה דף נב ע"א בשם רבי יהודה. וראה זוהר פרשת פנחס דף רנב ע"א ד"ה תו קנה דזמין) שהוא סמא"ל ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף יצר הרע בשם ילקוט שמעוני ד"ה הא דאמרו עתיד) הוא מלאך המוות ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת חיי שרה אות י ד"ה וענין יצחק תקן) והוא השטן ('אור החיים הקדוש' דברים דף לט ד"ה על דרך אומרם) והשר של אדום. והקב"ה לא ירצה לעשות זאת על ידי שר רוחני אחר אלא הוא בעצמו ילבש בגדי נקמה באדום, ויסיר את כוחו של השר ('ספר המפואר' לר' שלמה מולכו בדרשות על הגאולה דף כב ע"ב ד"ה דע שכל הארצות שבעולם) שנאמר "מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָ"ה" (תהלים יז, יד) וכן שאמר ה' "כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי" (ישעיה לד, ה) ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת וישלח ד"ה או יאמר מיד אחי). וזה תכלית הבירור לעתיד לבוא שיהיה באמצעות הזבח כפי שנאמר "כִּי זֶבַח לַיהֹוָ"ה בְּבָצְרָה" (ישעיה לד, ו) שהוא שחיטת השטן ('אור החיים הקדוש' ויקרא ז, לז ד"ה עוד ירמוז).

ופירוש שחיטה זו אין הכוונה לשחיטה ממש, אלא לתיקונו של סמא"ל ('תהילות ה' ' על התהלים לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' מזמור סד ד"ה 'ואם נאמר שאומרו') על ידי שהקב"ה יסיר ממנו את הבחינה המחייהו שהוא 'ניצוץ הקדושה' ובזה יושלמו כל הבירורים ('אור החיים הקדוש' ויקרא ז, לז ד"ה עוד ירמוז). ונקט לשון שחיטה משום שבשם 'סמא"ל' יש ארבע אותיות, כאשר שניים הראשונים לרעה 'סמ' שהם סם המוות, ושניים לטובה 'אל', ועתיד הקב"ה 'לשחוט' את שמו לשניים כך שיישארו אותיות 'אל' ויוחסרו אותיות 'סמ' ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים דף כז ע"ב טור ב ד"ה והנה רש"י פי', 'תהילות ה' ' על התהלים לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' מזמור סד ד"ה 'ואם נאמר שאומרו' בשם השל"ה הקדוש). ובזה יתבטל החלק הרע בשרו של עשו ויישאר חלק הקדושה המחייה ('בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ד דרוש יב על דרך הסוד ד"ה וכבר ידעת מה שאמרו, 'בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ט אות ב ד"ה וישימו עליו שרי מסים, 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף נד ע"ב ד"ה ועתה נבא לחבר המשניות) בחינת "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם" (תהלים נב, ג) ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף נד ע"ב ד"ה ועתה נבא לחבר המשניות).

לכן לעתיד לבוא גם לא יהיה ביטול 'הקליפות' מכל וכל, אלא התמתקות מרירותם כאשר ייצא מהם אדמומיות הדין וכפי שאמר הנביא "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי" (איכה ד, כא), "גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס" הוא כוח הדין כדי לבטלך כעפר הארץ, ובזה "תִּשְׁכְּרִי" כלומר שתתבטלי מכל כוחותיך ('קנת סתרים' לר' אברהם גלאנטי דף נז ע"א טור ב על הפסוק באיכה 'ששי ושמחי') ובזה יעקור הקב"ה את צד המר והקשה מן העולם ויישאר הקצה הטוב והמתוק שייכנס אל הקדושה פנימה, וזה סוד "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה" (ישעיה יא, ח) ('קנת סתרים' לר' אברהם גלאנטי דף נו ע"א טור ב על הפסוק באיכה 'ששי ושמחי' ד"ה 'אחר שספר' מהאר"י ז"ל). ושחיטת הפרה האדומה מרמזת על כך, כי היא כולה 'דין' ושחיטתה באה להכניע את 'הקליפה' כמו שחיטת היצר הרע לעתיד לבוא ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן בסוף פרשת חקת דף צו ע"ב ד"ה ושחט).

ועוד רמז לכך במה שאמר דוד המלך בתהלים "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף: גַּם יְהֹוָ"ה יִתֵּן הַטּוֹב" (תהלים פה, יא-יג) כלומר "יְהֹוָ"ה יִתֵּן הַטּוֹב" כאשר "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ". לכן אם תחבר את האותיות הראשונות בתיבות "חֶסֶד" "אֱמֶת" כלומר אות ח' של התיבה "חֶסֶד" עם האות א' של התיבה "אֱמֶת", וכן את האותיות השניות אות ס' של "חֶסֶד" עם האות מ' של "אֱמֶת", וכן את האותיות השלישיות אות ד' של התיבה "חֶסֶד" עם אות ת' של התיבה "אֱמֶת" ייצא הצירוף 'א"ח ס"מ ד"ת', רוצה לומר א"ח הוא לשון איחוי וחיבור ס"מ שהוא סמא"ל, כי בזמן הגאולה הקב"ה יקח ממנו אותיות 'אל' וישארו רק אותיות 'סמ', וזהו שנאמר "אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָ"ה" (תהלים צד, א) וכן שנאמר "אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל" (תהלים פג, ב), ואז א"ח ס"מ כלומר המלאך סמא"ל יתחבר ויחזור אל ד"ת הקדושה כי יטוהר הכל ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש ספר ויקרא דף לג ע"א ד"ה 'והטעם ואלהי' נדפס בשנת תנ"ט).

שתי האותיות של 'סמ' מהשם סמא"ל עתידין להתבטל ('בני יששכר' מאמרי חודש תשרי מאמר ו צומא רבא אות טו ד"ה והשעיר אשר עלה עליו, 'מעבר יבק' לאהרן ברכיה ממודינא בחלק 'שפתי רננות' פרק כט ד"ה מיכאל מקריב למעלה) ויהיו למס כלומר כבדות, כך שלא יהיו יכולות לעשות שום פעולה ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת בשלח דף מא ע"ב ד"ה או יאמר באופן אחר) שהרי לא יקבלו עוד השפעה מהאותיות הטובות 'אל', ולכן ישארו כלא היו ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת עקב שנת תר"ע ד"ה ונראה כי באשר מדת טבעו). כי אותיות 'אל' בסיום שמם של המלאכים הוא החיות שלהם ובפרט אצל הסמא"ל שהוא סטרא אחרא והחיות שלו תלויה בשם 'אל' החתום בסוף שמו שהיא חיותו מצד הקדושה, וכשיוסר ממנו הארת ה'אל' הוא ישאר בסופו כמת ממש ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת בשלח דף מא ע"ב ד"ה או יאמר באופן אחר) ויבולע מכל כוחותיו ('מעבר יבק' לאהרן ברכיה ממודינא בחלק 'שפתי רננות' פרק כט ד"ה מיכאל מקריב למעלה) ויתבטל שנאמר "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכריה יג, ב) ('חמרא טבא' לר' אברהם שמחה הורביץ מבארניב פרשת בלק על הפסוק 'אוי מי יחיה משומו אל').

כאשר יעקב נאבק עם המלאך סמא"ל שרו של עשו הרשע ('כלי יקר' בראשית לב, כה) שאל יעקב אבינו לשמו של המלאך שנאמר "וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ" (בראשית לב, ל) ועל כך ענה לו המלאך "וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי" (בראשית לב, ל) וביארו רבותינו שלא ענה לו על שמו כי אין לו שם קבוע (רש"י בראשית לב, ל. וראה 'בראשית רבה' עח, ד) ויש בזה רמז כי באמת לא הגיע הקץ עדיין, ושמו של עתה 'סמא"ל' הרי הוא עתיד להתבטל ולא ישאר רק שם 'אל' ('אמרי יוסף' לר' יוסף מאיר ויס מספינקא פרשת וישלח דף קסט עמודה ד ד"ה והנה המלאך אמר). וכשביקש אז יעקב ברכה מהמלאך כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי" (בראשית לב, כז) ענה לו המלאך את ברכתו "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" (בראשית לב, כט) ובזה גילה ליעקב שזה ברכתו שיהיה שמו 'ישר אל' כענין שנאמר "וָיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ" (הושע יב, ה), וכוונתו של המלאך לומר ליעקב שיקח מידו אותיות 'אל' שהן חיוּת הקדושה שבו ואז הוא יהיה ל'מס' ('בני יששכר' למהרצ"א מדינוב מאמרי חודש כסלו טבת מאמר י פך השמן אות ג ד"ה ועוד אבאר לך).

סמא"ל עתיד לחזור ולהיות מלאך קדוש כפי שהיה בראשית הבריאה

מלאך המוות לא יומת לעתיד לבוא, אלא רק המוות יבולע שנאמר "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיה כה, ח) כלומר כוחו להמית יוטל ממנו, אמנם הוא ישאר חי ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן סוף פרשת חקת דף צו ע"ב ד"ה ושחט אותה לפניו). לכן לא נאמר בפסוק 'בִּלַּע מַלְאָךְ הַמָּוֶת לָנֶצַח' כי הוא ישאר מלאך קדוש משרת ('קנת סתרים' לר' אברהם גלאנטי דף יז ע"א על הפסוק באיכה 'שמעו כי נאנחה אני', פירוש 'יואל משה' על 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק כא ד"ה וזה הסוד, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה אמר ד' אלפין). וזה מה שנאמר "וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה" (תהלים צא, ח) רוצה לומר השלימות שבהם כיון שהרע מתבטל מהם אזי ישאר הכל טוב, כי ישוב מציאות גנוזה ויכלל בשורשו שבקדושה ('קנת סתרים' לר' אברהם גלאנטי דף יז ע"א על הפסוק באיכה 'שמעו כי נאנחה אני', פירוש 'יואל משה' על 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק כא ד"ה וזה הסוד) ורק המוות שהוא כוח הדין והדם שלו יבלע ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה אמר ד' אלפין). וכן הוא בפסוק "מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָ"ה מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים" (תהלים יז, יד) שכאשר ה' ימית את 'המוות' אזי ישאר חלק של קדושה "בַּחַיִּים" ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן שפירא פרשת וישלח ד"ה או יאמר מיד אחי).

יש בתחילת שמו של מלאך סמא"ל אותיות 'סמ' ובסופו אותיות 'אל', לרמוז כי בתחילה יהיה בתוקפו להגביר הרע חלילה, אך בסופו יגבר בו הקדושה ויתבטל הרע מן העולם ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת ויצא אות ח ד"ה או יאמר ויצא יעקב). וכמו שכתב האר"י ז"ל כי מלאך סמא"ל עתיד להיות מלאך קדוש כי יוציאו ממנו את כוח המסית שניתן בו וישאר כולו קודש ('באר מים חיים' פרשת בראשית דף יט ע"ב טור ג ד"ה או יאמר ואליך). ורמז לכך בשמו של סמא"ל שכאשר הוא במילואו כך 'סמ"ך מ"ם אל"ף למ"ד' יוצא כולו בגמטריא שפ"ה. וכן מלאך מיכאל במילואו כך 'מ"ם יו"ד כ"ף אל"ף למ"ד' יוצא כולו בגמטריא שפ"ה. וזה ללמד שעתיד מלאך סמא"ל להיכלל גם בקדושה ויהיה הוא כאחד מן השרים אשר ממעל לרקיע הנגישים אל הערפל בכוח ה'שכינה' שהיא גם גמטריא שפ"ה ('ברכת טוב' סוף פרשת חקת דף צו ע"ב ד"ה ושחט אותה לפניו).

אף על פי שסמא"ל יודע שבעת שחיטתו לעתיד לבוא על ידי הקב"ה יהיה טוב לו שהרי בא העת לתקנו, עדיין הוא מתיירא מפני צער אותה השעה שצריך כמה מירוקים כדי לבוא לתכלית התיקון, והוא צער גדול ('תהילות ה' ' על התהלים לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' מזמור סד ד"ה ואם נאמר שאומרו). וכן יהיה שאחרי 'שחיטתו' והפרדת אותיות שמו הוא יצטרך להישרף בתוך 'נהר דינור' ורק אחר כך יתחדש כבראשונה בסוד "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים" (איכה ג, כג), כמו שאר המלאכים הנשרפים בנהר דינור ומתחדשים בכל יום תמיד ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף נד ע"ב ד"ה ועתה נבא לחבר המשניות). מטעם זה כאשר סמא"ל שומע את קול השופר בראש השנה הוא מתיירא על שסובר כי הגיע קיצו ('תהילות ה' ' על התהלים לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' מזמור סד ד"ה ואם נאמר שאומרו). וסוד זה של החזרת הרע למוטב הוא בסוד מה שעתיד ה'חזיר' להיטהר (ראה ריטב"א על גמ' קידושין דף מט ע"ב ד"ה תשעה נטלו חזירים) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת חיי שרה אות י ד"ה וענין יצחק) כי הקב"ה יחזיר אותו אל שורשו בקדושה ('קנת סתרים' דף נו ע"א טור ב על הפסוק באיכה 'שישי ושמחי' ד"ה אחר שספר) במהרה בימינו, אמן.