פרשת קרח – סוד מעשה הקטורת

בני ישראל האשימו את משה ואהרן כי הם גרמו למותם של רבים מהעם במעשה קרח, ובעקבות ההאשמה פרצה מגיפה בעם. משה רבינו ציוה את אהרן הכהן לקחת קטורת ולעבור בתוך המחנה מהר ובאמצעות הקטורת לעצור את המגיפה שנאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְהֹוָ"ה הֵחֵל הַנָּגֶף: וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח: וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה" (במדבר יז, יא-טו).

ויש להבין, מה הם אותם הכוחות הטמונים בתוך הסממנים של הקטורת שעל ידם הצליח אהרן הכהן לעצור את המגפה אשר פרצה בעם?

יש אחד עשר כוחות של טומאה בעולם שהם המחנות של הס"מ

הקב"ה נתן לסטרא אחרא אחד עשר כוחות של טומאה, שהם אחד עשר מחנות הס"מ ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן פ, 'ילקוט ראובני' קרח ד"ה 'אחד עשר' בשם המגלה עמוקות) והם אחת עשרה ספירות של טומאה ('קב הישר' תחילת פרק יז), ומהם מתפשטים כל המאורעות והחולאים הרעים והמיתות המשונות ('מזמור לאסף' חלק 'מוסר לפרשת הקורבנות' דף טל ע"א ד"ה יאמר הקורבנות). והם נרמזו בשמו של הס"מ, כי שמו המלא הוא 'סמא"ל' השווה בגמטריא לתיבות 'יו"ד אל"ף' כנגד אותן י"א קליפות ('מגלה עמוקות' מהדורה בתרא עם פירוש פרישת שלום פרשת שלח לך דף רלה דרוש ד אות יא). כוחות הטומאה הללו מלגלגים על ישראל בעת צרתם ואומרים "אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ" (דברים לב, לז) כלומר "היכן הוא אלוקיכם?!" (ראה רש"י דברים לב, לז). והם נרמזו בתיבה "אֵי" שהיא גמטריא אחת עשרה ('מבוא שערים' להאר"י ז"ל ש"ב ח"ג פ"ח ד"ה ואמנם צריך שתדע).

על כוחות אלו רמזה התורה שנאמר "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" (דברים א, ב) ('מבוא שערים' להאר"י ז"ל שער ב' חלק ג פ"ח), "מֵחֹרֵב" – כלומר שאחד עשר כוחות אלו מביאים 'חורבן', כי מקורם ב"שֵׂעִיר" שהיא של הס"מ. ודבר זה יהיה "עַד קָדֵשׁ" – כלומר עד שיתקדשו לעתיד לבוא אותם הכוחות ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת האזינו על הפסוק 'ואמר אי אלוקימו צור חסיו בו'). כנגדם היו אחד עשר אלופים לעשו הרשע ואלו הם "אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת: אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן: אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר: אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם" (בראשית לו, מ-מג) והם כולם מכוּונים כנגד אחד עשר כוחות הטומאה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל בפרשת וישלח על הפסוק 'אלה אלופי בני עשו', 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל האזינו על הפסוק 'ואמר אי אלוקימו', 'אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב ליום א' דפסח ד"ה וירח את ריח בגדיו).

ועוד כנגדם יש בסך הכל אחד עשר סוגי טומאה: טומאת מת, טומאת שרץ, טומאת נבלה, טומאת שכבת זרע, טומאת מי חטאת, טומאת פרה אדומה לעוסק בה, טומאת זב, טומאת זבה, טומאת נדה, טומאת יולדת, טומאת צרעת – כולם מרמזים לעולמות הטומאה של החיצונים, המשתלשלים מאחת עשרה ספירות הטומאה ('יסוד יוסף' רבו של מחבר 'קב הישר' תחילת פרק טז, 'קב הישר' פרק יז). ומי שנזהר וגודר גדר לשמור עצמו מהטומאות הגופניות האלו, הרי שהוא פרוש ומובדל מכוחות החיצונים. ואילו הנמשך אחר הטומאות האלו מלובש ומושרש בתוך מקור הטומאה ('יסוד יוסף' תחילת פרק טז). ורבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא שידע על כוחות הטומאה הללו תיקן כי בשבת אשר יש בה כוח להכניע את הכוחות הללו, יהיו אחד עשרה קוראים בתורה ולא פחות, שמונה בשחרית עם המפטיר ושלושה במנחה ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על משניות מגילה דף מט ע"א טור א ד"ה וע"פ הדברים).

כנגד כוחות אלו יש אחד עשר ארורים פרטיים שנאמרו בתורה והם "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהֹוָ"ה מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (דברים פרק כז, טו-כה) ('מבוא שערים' להאר"י ז"ל שער ו' חלק ב פ"ד, 'לחם מן השמים' לר' יעקב צמח בחלק בית הכנסת ד"ה מע"ח מתחילה צריך לומר) וכל אלו הם כדי להכניע את אחד עשר ארורים של הטומאה ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח דף עב ע"א טור ב על משניות מסכת סוטה ד"ה 'ובזה מבואר' ועיי"ש עוד דברים נפלאים בזה). ומה שנאמר גם "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם" (דברים כז, כו) היא קללה כללית ולא בכלל הפרטיים.

אחד עשר כוחות הרע הללו היו מתלבשים בהמן ועשרת בניו ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על משניות מגילה דף מח ע"ב טור ב ד"ה וע"פ הדברים), וכך גם הם היו במספר אחד עשר כמניין אותם הכוחות (ראה פירוש הגר"א למגילת אסתר ב'דרך הרמז' פרק ד, א שרמז לזה, וכן 'אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת לך לך פרשה טו אות ז ד"ה והנה, וכן 'מגלה עמוקות רנב אופנים' סוף אופן מד) ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין בחלק רמזי פורים ד"ה בגמרא מרדכי מן התורה). וכיון שכוחות אלו הם כנגד אחד עשר ארורים שבמשנה תורה, לכן המן שעשה את עצמו עבודה זרה (ראה גמ' מגילה דף י ע"ב בשם רבי שמואל בר נחמני) והיה הראש לכולם ונרמז בארור הראשון "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה" (דברים פרק כז, טו) ('אמרי נועם' לר' מאיר מדזי'קוב פרשת פקודי שקלים ד"ה והנכון לפי מה שאמרנו). ומולו עמד מרדכי היהודי ששמו נרמז בסממני הקטורת, כפי שאמרו רבותינו שנקרא שמו 'מרדכי' לפי שהוא 'ראש לכל הבשמים' שנאמר "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר" (שמות ל, כג). "מָר דְּרוֹר" בתרגום אונקלוס "מֵירָא דַכְיָא" הרומז למרדכי (ראה גמ' מגילה דף י ע"ב). והסממן הזה הנקרא "מוֹר" היה ראש לכל הבשמים, ובכוחו היה לבטל ולגרש ולבער הסטרא אחרא מכל וכל. וכך היה גם מרדכי היהודי, שביטל את המן הרשע ועשרת בניו עד שנמחקו ונעקרו מן העולם ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין בחלק רמזי פורים ד"ה בגמרא מרדכי מן התורה).

אחד עשר הכוחות כוללים כוח אחד שהוא קדושה המחייה אותם

כוחות רוחניים אלו בנויים מעשרה כוחות טומאה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית לג, 'מבוא שערים' להאר"י ז"ל שער ב' חלק ג' פרק ח' ד"ה ודע כי כל הט' מלכים, 'אגרא דכלה' פרשת לך לך פרשה 

טו אות ז ד"ה והנה) שנוצרו על ידי חטא אדם הראשון. כי על ידי מעשיו נפגמו כל עשרה מדרגות הקדושה שהם עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ובעקבות כך התקלקל סדר העולם. ותיקונו של העולם היה בקללת האדמה לכן נגזר מששת ימי בראשית להביא עשרה מיני רעבון בעולם שכולם כנגד עשר מדרגות הטומאה שהתגברו בחטא אדם הראשון ותולדותיו, ואלו הם מיני הרעבון שהיו בימי אדם הראשון, בימי למך, בימי אברהם, בימי יצחק, בימי יעקב, בימי שפוט השופטים, בימי דוד המלך, בימי אליהו הנביא, בימי אלישע הנביא, ואחד לעתיד לבוא ('בראשית רבה' כה, ג) מחמת התמעטות תלמידי חכמים והתורה שתהיה משתכחת מלומדיה. וכל עשרה מיני רעבון המפורשים בכתובים, הם שורשים כוללים לשאר מיני הרעב שהיו בעולם ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על 'בראשית רבה' כה, ג ד"ה ואחד שהוא מתגלגל).

וכן כנגד עשרת הכוחות הללו יש חלוקה לעשרה מקומות בגוף האדם שיש בהם קיבוץ שיער ואלו הם: שיער הראש, שיער על לחי ימין, שיער על לחי שמאל, שיער של בית השחי ימין, שיער של בית השחי שמאל, שיער שעל הגרון והלב, שיער שביֵרך ימין, שיער שביֵרך שמאל, שיער סביב הברית, שיער שמאחוריו. ובכל השערות שבעשרת המקומות הללו יכולה לחול טומאה אם האדם יטמא את עצמו, לפי שהם כנגד עשרה כוחות הטומאה ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעיין שני נהר נט וכן בהרחבה שם במעין שביעי נהר יג). ועל אלו העשרה כוחות של טומאה נוסף כוח רוחני הסובב אותם ומחייה אותם, לכן ביחד הם נחשבים אחד עשר ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית לג, 'מבוא שערים' להאר"י ז"ל שער ב' חלק ג' פרק ח' ד"ה ודע כי כל הט' מלכים, 'אגרא דכלה' פרשת לך לך פרשה טו אות ז ד"ה והנה) וזה על דרך שנאמר "וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה" (תהלים קג, יט) שהקדושה היא מחייה אותם ('אמרי נועם' פרשת שלח לך אות יג ד"ה והנה כלב ויהושע. וכתב שם שכאשר הקב"ה ייקח את הניצוץ המחיה אותם ויחזירו לקדושה אז ממילא האלילים כליל יחלופון עיי"ש).

רבותינו תיקנו תקנות גם כנגד עשרת הכוחות לבדם ללא הכוח הרוחני האחד עשר שמחייה אותם. כך היה כאשר שלחו את השעיר לעזאזל המדברה ביום הכיפורים היו עושים עשר סוכות למשלח שהיה לוקח את השעיר, והם היו מעין בתים ארעיים שיוכל לנוח בהם עד שיגיע לצוּק וישלח את השעיר לעזאזל. אותן 'עשר סוכות' היו רומזות לעשרה עולמות בהם שולטת הטומאה. לכן הציעו לו בכל סוכה מזון ומים (ראה גמ' יומא דף סז ע"א) ולא שהוצרך לכך שהרי מעולם לא אכל ולא שתה בהם המשלח, אלא לרמוז שעברה שליטת הטומאה מהעולמות שיש בהם חורבן וחסרון אל שליטת הקדושה, וממילא יש כעת ברכה ושפע לעולם ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת אחרי מות ד"ה והנך סוכות).

עם ישראל מכניעים במעשיהם את אחד עשר כוחות הטומאה

ה' ציוה לעשות אחת עשרה יריעות לאוהל מועד במשכן שנאמר "וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כו, ז) בשביל להכניע את אותם כוחות טומאה ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הקדיש תחילת 'דרוש א' כוונת הקדיש עצמו', 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת האזינו על הפסוק 'ואמר אי אלוקימו צור חסיו בו'), לפי שאחת עשרה יריעות העיזים מכוונות כנגד אחת עשרה הקליפות ('לחם מן השמים' לר' יעקב צמח בחלק בית הכנסת ד"ה מע"ח מתחילה צריך לומר, 'אמרי נועם' ליום א דפסח ד"ה וירח את ריח בגדיו) ודבר זה נתקן במשכן על אף שהריח של צמר העיזים רע וקשה ביותר (עפ"י 'בראשית רבה' פרשת תולדות סה). מעין זה עשה גם שלמה המלך בבית המקדש כאשר השלים את בנייתו בשנה האחת עשרה למלכותו "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו" (מלכים א' ו, לח) כי כל שנה הוא היה מכוון לתקן את אחד מאותם אחד עשר כוחות הקליפה ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו מלכים א' ו דף קסה ע"א טור א ד"ה ובשנה האחת עשרה).

לכן יוסף הצדיק חלם על אחד עשר כוכבים המשתחווים לו, לפי שכוחו של יוסף ששמר את בריתו היה רב מאוד להכניע את אחד עשר הכוחות הללו ('שער התפילה' לר' חיים מטשרנובי'ץ מחבר 'באר מים חיים' שער השמיני פרק מח). וכן כנגדם היו אחת עשרה מדרגות ב"הַר הָעֲבָרִים" מול בית העבודה זרה הנקראת 'בית פעור'. וכשעלה משה רבינו על "הַר הָעֲבָרִים" ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן פ') על פי ציווי ה' "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (דברים לב, מט) וכפי שנאמר "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה" (דברים לד, א) ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' סוף אופן מד), אזי הוא פסע את כל המדרגות שם בפסיעה אחת ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן פ', 'מגלה עמוקות - רנב אופנים' סוף אופן מד) כדי להכניע את אחד עשר כוחות הטומאה ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' סוף אופן מד).

מטעם זה גם משה רבינו ציוה את המרגלים שלא להיכנס לארץ ישראל כגנבים ואם ישאלו אותם יושבי הארץ למה באו, אז יגידו שבאו לקחת חמש תאנים וחמשה רימונים ואשכול ענבים אחד ('תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק כט ד"ה שיגר משה מהם). ועל אף שלמעשה המרגלים הביאו רק תאנה אחת רימון אחד ואשכול ענבים אחד (עפ"י רש"י במדבר יג, כג) בכל אופן משה רבינו ציוה אותם לומר כך ליושבי הארץ, לפי שתכלית כניסת ישראל לארץ הקדושה היה להבריח את הסטרא אחרא שהיא אחת עשרה קליפות, ובדבריהם המרגלים גילו את מטרת בואם האמיתית שהיא לקוּץ את אותן הקליפות ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא עם ביאור פרישת שלום פרשת שלח לך עמ' קמא דרוש ב ד"ה גם נרמז). לכן משה רבינו גם תיקן אחד עשר מזמורים בתהלים ('מגלה עמוקות' מהדורה בתרא עם פירוש פרישת שלום פרשת שלח לך עמ' קנ דרוש ד ד"ה או אמר אתה) ממזמור צ' עד מזמור ק' כולל (מגלה עמוקות' מהדורה בתרא עם פירוש פרישת שלום פרשת שלח לך עמ' רלה דרוש ד אות יא), בכדי להכרית ולזמר את אותם אחד עשר 'עריצים' ('מגלה עמוקות' מהדורה בתרא עם פירוש פרישת שלום פרשת שלח לך עמ' קנ דרוש ד ד"ה או אמר אתה).

וכן אצל הנידה יש 'אחד עשר יום' בין ימי נידתה שבהם האשה בוודאי טהורה (ראה גמ' נידה סוף דף לח ע"ב) והם מכוונים להכניע את אותם אחד עשר כוחות טומאה (מגלה עמוקות – רנב אופנים אופן פ' עיי"ש). וכן הוא נוסח 'הקדיש' הפותח בתיבות 'יתגדל ויתקדש' שבהם יש אחת עשרה אותיות כדי לבטל את אחד עשר כוחות הטומאה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל סוף פרשת בשלח), וכנגד אותן אחת עשרה אותיות בתחילת הקדיש יש אחת עשרה תיבות בפסוק "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָֹ"ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז) ('מעין גנים' על המועדים להרמ"ע מפאנו דף י ע"א ד"ה כל המצוי בב"ה). ומטעם זה מיד אחרי בטול הכוחות באותיות אלו של תחילת הקדיש, מבקשים שיחולו על ישראל 'אחת עשרה' מיני השפעות טובות והם "חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה" (מתוך חלק 'יהא שלמא' שבקדיש לפי נוסח הספרדים) ('עוד יוסף חי' הלכות למחבר 'בן איש חי' פרשת ויחי אות א).

ולכן יש אחד עשר פסוקים המתחילים באות נ' ומסיימים באות נ', והם מסוגלים לשמור ולהציל את מי שאומרם מכשפים ומעין הרע. ואלו הם הפסוקים "נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא יג, ט) "נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְהֹוָ"ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן" (במדבר לב, לב) "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח, טו) "נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן" (תהלים מו, ה) "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (תהלים עז, כא) "נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׂדֵה צֹעַן" (תהלים עח, יב) "נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן" (משלי ז, יז) "נֵר יְהֹוָ"ה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" (משלי כ, כז) "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן" (שיר השירים ד, יא) "נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן" (ירמיה נ, ח) "נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן" (דברי הימים א' יב, ב). ואשה מעוברת שאומרת את הפסוקים הללו יכולה להיות בטוחה שלא ישלוט עין הרע בוולד שלה ('קב הישר' בסוף פרק לב), כי כל 'עין הרע' בא מהסטרא אחרא וכל מי שקורא את הפסוקים הללו מרחיק ומבריח מעליו את השטן ('דבש לפי' להחיד"א מערכת נ, לא) (להרחבה על העין הרע ראה אחד ממאמרינו לפרשת בלק – 'סכנת עין הרע').

וכיון שכל היזק וחולי וכל פגע ומקרה רע נמשך מאחת עשרה הקליפות הללו, לכן תיקנו רבותינו לאחר ברכות השחר לבקש הצלה מ'אחד עשר מיני רע' שיכולים לבוא מחוץ לגופו של האדם במשך היום, וזה נוסח הבקשה "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וְיוֹם, מֵעַזֵּי פָּנִים, וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, מְחַבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, מִפֶּגַע רָע, מֵעַיִן הָרָע, וּמִלָּשׁון הָרָע, מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה בֵּין שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶּן בְּרִית" (מתוך תפילת שחרית לאחר 'ברכות השחר' ולפי נוסח הספרדים). ואלו מכוונים ממש כנגד אחת עשרה הקליפות שבטומאה, המכוּונים כנגד אחד עשר ארורים שבתורה ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך חלק 'מוסר לברכות השחר' דף טז ע"ב ד"ה 'כתבו המקובלים'). לכן אין להוסיף על אחת עשרה לשונות הבקשה הללו, ואם רוצה להוסיף בקשות יאמר אותם ב'יהי רצון' נוסף ('עוד יוסף חי' הלכות למחבר ספר 'בן איש חי' פרשת וישב אות יד בשם 'שלמי ציבור'). 

סגולת מעשה הקטורת להכניע את אחד עשר כוחות הטומאה

כאשר עלה משה רבינו למרום, נתן לו מלאך המוות במתנה את הסוד כי הקטורת מסוגלת לעצור מגיפה (גמ' שבת דף פט ע"א). סוד זה של 'פיטום הקטורת' ורוחניותו הוא חלקו של מלאך המוות, לפי שכאשר מזכירים את הקטורת ברוחניות כוונתה, מסתלק חרבו של מלאך המוות ונאסר ונקשר כוחו. לכן היא נקראת 'קטורת' מלשון 'קשירה' ואסירה. ולולא שמלאך המוות גילה בעצמו למשה רבינו את סודו, לא היה רשות לאף מלאך לגלותו. ומלאך המוות גילה זאת כי היה שמח באותה העת שהקב"ה נתן למשה רבינו תורה שלא מבטלת אותו ממלאכתו ועדיין צריכים בני אדם למות, כמו שנאמר "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר יט, יד) ('עץ הדעת טוב – מאמרים' לר' חיים ויטאל מאמר במעלת התורה ד"ה ואף מלאך).

סגולת הקטורת לשבור את הסטרא אחרא ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות יא), להתיש את כוחה ('קב הישר' פרק יז), ולסלק את חיוּת הקדוּשה מתוכה עד שהחיצונים נשארים כמו 'פגרים מתים' לא מרעים ולא משחיתים ('מאמר הנפש' להרמ"ע מפאנו חלק ראשון בסוף פרק יג, 'מעין גנים' על המועדים דף י ע"א להרמ"ע מפאנו ד"ה כל המצוי בב"ה). כי באמירתה מסתלק הכוח האחד עשר שמחיה את עשרת הקליפות שבטומאה, ואז כל עשרת הספירות של הקליפה נשארים מתים ואין להם שום חיוּת. מטעם זה הקטורת מבטלת את המוות, כי על ידה מלאך המוות נעשה בלי חיוּת ואין בו עוד כוח להמית ('לחם מן השמים' לר' יעקב צמח חלק בית הכנסת ד"ה 'סוד פיטום הקטורת' כפי ששמע מהאר"י ז"ל, 'נגיד ומצוה' עמ' מג ד"ה פטום הקטורת). ומשום כך, על אף שאומרים את מעשה הקטורת בתפילת שחרית ובתפילת מנחה הרי שלא אומרים אותו בתפילת ערבית – כי אין לישראל כוח להמית את הקליפות בלילה ('נגיד ומצוה' לר' יעקב צמח עמ' מג ד"ה פטום הקטורת, 'ילקוט חדש' חלק 'בית המקדש וכלי המקדש' אות קיז).

כאשר פרצה מגיפה בעם אז אהרן הכהן הסתובב עם הקטורת במחנה שנאמר "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם" (במדבר יז, יב), ועל ידי מעשה זה הוא הוציא את כל החיוּת והקדוּשה של המזיקים ונעצרה המגיפה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'וילך איש מבית לוי וכו'' ד"ה וזמ"ש רז"ל). לכן יש בקטורת בדיוק אחד עשר סממנים, ואלו הם: צֳּרִי, צִּפּוֹרֶן, חֶלְבְּנָה, לְּבוֹנָה, מוֹר, קְצִיעָה, שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ, כַרְכֹּם, קֹשְׂט, קִלּוּפָה, קִנָּמוֹן ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת האזינו על הפסוק 'ואמר אי אלוקימו צור חסיו בו', 'ילקוט ראובני' פרשת קרח ד"ה אחד עשר שם) והם מתישים את כוחם של אחד עשר ספירות הטומאה ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר ספר 'קב הישר' תחילת פרק טז).

על ידי הקטורת העביר משה רבינו את רוח הטומאה מן הארץ ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת קרח פרק יז אות יב ד"ה ולכן צוה משה), שבכוח ריחם החזק של סממני הקטורת היו נדחים החיצונים ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה שעז ד"ה עוד שם) והוּתש כוח המקטרגים ('נחלת בנימן' לר' בנימין וואלף מצוה קד מצות הקטרת הקטורת ד"ה רבים ביקשו) שלא היו מתקרבים למשכן (זוהר פרשת ויקהל דף ריח ע"ב ד"ה אלא בגין דבטיל), ובפרט כשהיו רואים את השמות הקדושים העולים עם העשן של הקטורת. לכן היו שׂמים בין סממני הקטורת עשב ששמו 'מעלה עשן', על מנת שיעלה את העשן ישר עם השמות הקדושים שבו וממילא המזיקים יראו וילכו ממנו ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה שעז ד"ה עוד שם). וכל סם מאחד עשר סממני הקטורת היה יפה כנגד כוח של מקטרג אחד פלוני, כפי שהיה ידוע לה' יתברך ('נחלת בנימן' מצוה קד מצות הקטרת הקטורת ד"ה רבים ביקשו).

בשעה שהיה הכהן מקריב את הקטורת הוא היה מבחין בעמוד העשן שעולה, והיה רואה את אותיות שם הוי"ה הפורחות באוויר ועולות עם עמוד העשן. והיו אז מרכבות קדושות השולטות באוויר העולם מסבבות את עמוד העשן מכל הצדדים עד שהיה עולה בהארה ושמחה. ובאותה השעה היה מתבטל הסטרא אחרא וכאילו היה "נשחט" על גבי המזבח. לכן 'מזבח הקטורת' שהוא 'מזבח הפנימי' היה נקרא מזבח על אף שלא זבחו עליו שום קרבן ורק משום שהסטרא אחרא היה כביכול נעקד שם (זוהר פרשת ויקהל דף ריח ע"ב ד"ה כד הוה סליק וד"ה אלא בגין דבטיל). מטעם זה הביאו במקדש את הקטורת גם בשעת בין הערביים, לפי שאז מתחילה לשלוט הסטרא אחרא עם לילה, והקטורת היתה כנגדה ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה שעז ד"ה עוד שם).

בשעה שהכהן היה מקריב את הקטורת, כל הכהנים האחרים היו יוצאים החוצה בגלל גודל הקדושה וההתגלות שהיתה באותה העת, וכן משום שהברכה שורה בדבר הסמוי מהעין. וביום הכיפורים היה צריך להסתיר יותר ויותר את הקטורת לכן היו נותנים את הקטורת לפני ולפנים בקודש הקודשים בין בדי הארון ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה שעז ד"ה עוד שם). והשטן שהיה יודע את משמעות הקטרת הקטורת ביום הכפורים, היה מנסה לעצור את הכהן הגדול שהביא את הקטורת על ידי שהיה תופס בבית צווארו. לכן הצטוו ישראל לחזק את קצה הבגד של הכהן הגדול שלא יקרע שנאמר "וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ" (שמות כח, לב) ('רבינו אפרים על התורה' סוף פרשת תצוה).

התורה לא פירשה את כל האמצעים בתיקון הגדול הזה של הקטורת ורק נאמרו במפורש ארבעה סממנים מתוך האחד עשר שהיו בקטורת, והם "הנָטָף" שהוא הצורי, ו"השְׁחֵלֶת" שהוא הצפוֹרן, וְ"החֶלְבְּנָה" ו"הלְבֹנָה" כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה" (שמות ל, לד). ושאר הסממנים שהם הלכה למשה מסיני נלמדו רק בדרך רמז מתוך אותו הפסוק (ראה גמ' כריתות דף ו ע"ב כיצד נרמזו שם הסממנים). והטעם לזה, משום שמטרת הקטורת היא לסלק את חיוּתם של החיצונים, ואם היו מתפרשים בתורה כל הסממנים אזי החיצונים היו מנסים להיאחז בהם ולהפר אותם. לכן התפרשו רק אותם אלו שהם שלמים ושווים במשקלם כלומר משקל של 'שבעים מנה', שאין הסטרא אחרא אוחזת בהם (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא פרק ל' ד"ה 'ויאמר ה' אל משה קח לך סמים' ועיי"ש בדבריו הנפלאים).

הקטורת חביבה מאוד בעיני ה' ומעלתה גדולה מאוד

הקטורת חביבה לפני הקב"ה ביותר לכן לא ירדה השכינה למטה לאחר שהשלימו את בניית המשכן וכל כליו, אלא בעת שעשו את הקטורת ('מדרש תנחומא' פרשת תצוה טו). ולרוב חביבות הקטורת, אפילו בזמן שכבר נעקר המזבח ממקומו עדיין יכלו להקטיר את הקטורת במקומה. וכן היו מקריבים אותה בוקר וערב כמו ייחוד קריאת שמע שעושים בוקר וערב ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה שעז ד"ה עוד שם), ובאמצעותה היה יורד שפע לעולם ('ערבי נחל' לר' דוד שלמה איבשיץ פרשת קרח- חוקת ד"ה עוד נקדים).

בגלל מעלתה הגדולה של הקטורת היה רשאי הכהן הגדול בשעת ההקטרה להזכיר את 'השם המפורש'. וישנם כמה שמות של שם המפורש שאותם היו מזכירים במקדש במשך השנה כמו ביום הכיפורים ובברכת הכהנים. אבל את השם המובחר ביותר אמרו בשעת הקטרת הקטורת ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת שמיני ד"ה או ירצה). ומעשה הקטורת היה חשוב לפני ה' יותר מכל הקרבנות, ואפילו יותר מפר ושעיר של יום הכיפורים (זוהר פרשת אחרי מות דף נח ע"ב ד"ה אמר ליה אלעזר ברי). וכן מחמת חשיבותה יש איסור לעשות כמוה על מנת להריח בה ועונש העושה הוא כרת שנאמר "אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו" (שמות ל, לח) ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה שי ד"ה והנה).

ובזה יובן מדוע מיד אחרי שהקטירו את הקטורת יצאו משה ואהרן לברך את העם שנאמר "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָ"ה אֶל כָּל הָעָם" (ויקרא ט, כג) (עפ"י רש"י ויקרא ט, כג) לפי שבאותה השעה היתה התפילה מקובלת ביותר. וכך היה גם מנהגו של הכהן הגדול ביום הכיפורים לאחר שנכנס לקודש הקודשים והניח את המחתה עם הקטורת, היה יוצא ומיד מתפלל על צרכי העם וסיפוק מחייתם ומזונותיהם וירידת המטר ושאר צרכים. וכן על זה ביקש דוד המלך "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ" (תהלים קמא, ב), כלומר שתפילתו תחשב כמו "קְטֹרֶת" שעולה לרצוֹן לפני ה' יתברך ('רבינו בחיי' פרשת שמיני פרק ט, כג).

ויתכן שמחמת כן נדב ואביהו בני אהרן הכהן שרצו להתחבר ולהתקשר לשכינה שירדה ביום חנוכת המשכן, בחרו לעשות זאת דווקא באמצעות הקטורת. וכשנכנסו פנימה לכבוד ה' פרחה נשמתם מחמת השראת השכינה שם ומתו מיתת נשיקה ונשמתם נדבקה לשכינה (ראה 'צרור המור' פרשת שמיני ד"ה ויקחו שני בני אהרן, וכן 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת אחרי מות ד"ה או ירצה על הדרך). ואפשר שמטעם זה משה רבינו נתן לקֹרַח ואנשיו להיבחן דווקא בהבאת הקטורת שהוא חביב ביותר בעיני ה' שנאמר "וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהֹוָ"ה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו: זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהֹוָ"ה מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָ"ה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" (במדבר טז, ה-ז) (להרחבה בענין נדב ואביהוא ראה אחד ממאמרינו לפרשת אחרי מות – 'מעלתם של נדב ואביהוא').

ועוד ה' שיבח את קרבנות הנשיאים כדרך שלא שיבח קרבנות מעולם ומנה אותם אחד אחד כל נשיא שבט בנפרד (ראה במדבר ז, יא-פג), וזה כי הקדימו להקריב את הקטורת תחילה ורק אחר כך את שאר הקרבנות. וזה מה שנאמר על מה שהביא נשיא של כל שבט ושבט "כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה" (במדבר ז, יד-יז) ('מדרש תנחומא' פרשת תצוה אות טו, 'רבינו בחיי' פרשת תצוה ל, ט). ואכן אם היו בני אדם יודעים כמה עליון הוא מעשה הקטורת לפני הקב"ה היו לוקחים כל תיבה ותיבה ועושים עטרה על ראשיהם ככתר של זהב ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף צז ע"א ד"ה 'ואף לאבי הבן' מהזוהר הקדוש).

אמירת פרשת הקטורת בכוונה מצילה מחולי ומגיפה ומועילה כמו ההקטרה

על ידי אמירת פיטום הקטורת לפני ואחרי תפילת העמידה בשחרית, נמנעת מהחיצונים האחיזה בעולמות שעולים במהלך התפילה וביניקה מהשפע שיורד בתפילה ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי תפילת השחר דרוש ג' ד"ה גם בפ' עולת התמיד) כי הקטורת מזמרת ומכריתה 'הקוֹצים' שלא יאחזו בשפע. רק צריך לומר את הקטורת בכוונה על מנת שתפעל את פעולתה, אחרת היא לא מכריתה אותם ('מזמור לאסף' חלק 'מוסר לשארית התפילה' דף עה ע"א תחילת ד"ה איתא בכתבי). וטוב גם לִמְנוֹת את אחד עשר הסממנים שבקטורת באצבעות יד ימין בעת אמירתם, כשם שהכהן היה מקטיר את הקטורת ביד ימין ('בן איש חי' שנה א' פרשת מקץ אות ח).

וכשיש חלילה מיתה בישראל, אם מתכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומרים ברצון הנפש והלב את ענין הקטורת, הרי תתבטל מהם המיתה (זוהר פרשת וירא דף ק ע"ב ד"ה 'אמר רבי פנחס' בשם אליהו הנביא). וכן אם יש חלילה מגיפה בעיר, אז נכון שעשרה תלמידי חכמים יטבלו במקוה ואחר כך יקראו את כל ספר התהלים בבית הכנסת, ויקיפו את העיר בארבע קצוותיה ויאמרו שם את פרשת הקטורת ופיטום הקטורת – ודבר זה יועיל נגד המגיפה (ספר 'רפאל המלאך' אות מ' כרך מגיפה) כי טוב אז לאומרה. והאר"י ז"ל נהג בזמן מגיפה לומר את הקטורת בלילה לאחר חצות כי אז נכנעת ממשלת הקליפות, ובפרט אם אומרים אותו יחד עשרה אנשים יראי שמים ('נגיד ומצוה' מע' מג ד"ה פטום הקטורת). ועל ידי הקטורת מסתלקת חיוּתו של מלאך המוות עד שאין בו יותר כוח להמית (הרמ"ד וואלי פרשת קרח על הפסוק 'ויאמר משה אל אהרן קח  את המחתה').

ונהגו לומר 'פיטום הקטורת' בליל ברית המילה אחר חצות הלילה. וכן למחרת נהגו המוהלים והסנדקים לאומרו קודם מעשה המילה, שמסוגל לתינוק וכדי לבער הקוצים מן הכרם של ה' צבאות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף צו ע"ב – צז ע"א ד"ה ומן האמור מבואר וד"ה ונוהגים המוהלים). וגם לאבי הבן הנימול תיכון אמירתו מאוד להשבית 'הקליפות' שהן הן בעוכריו בדבר המילה כדי שיאונה בה כל רע – ורב תוקפה וחילה של הקטורת לבערם מן הארץ, כפי שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף צז ע"א ד"ה ומן האמור מבואר וד"ה ואף לאבי הבן). ועל כך נאמר מפי אליהו הנביא, כי נגזר בישיבה של מעלה שכל מקום שיזכירו את מעשה הקטורת פעמיים בכל יום, הם ינצלו מכל כישופים ודברים הרעים ומדין רע והמוות כל אותו היום. ולא יוכל הסטרא אחרא לשלוט עליהם ויהיו מצליחים במעשיהם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף צז ע"א ד"ה ומן האמור מבואר וד"ה 'ואף לאבי הבן' מהזוהר הקדוש).

אין דבר שמועיל להשבית ולהכניע את 'הקליפות' כמו הקטורת ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ט"ל דף צז ע"א ד"ה וזיל בתר טעמא). וכל חולה שיגיד בעת חוֹליוֹ את מעשה הקטורת הרי הוא מסיר ממנו את הדין והמזיקים שיש עליו באותה העת ('מעבר יבוק' פרק 'עתר ענן הקטורת' פרק ה), וכן הוא לכל מי שחושש על גופו ונפשו שראוי לו להשתדל בכל עוז בזה. ויכתוב את הקטורת על קלף כשר בכתיבה אשורית ויקראנה בבוקר ובערב ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן יב אות ד ממחבר ספר 'סדר היום' ועיי"ש שהביא ביאור ל'פיטום הקטורת' וכן נוסח עם ל'שם יחוד' ועוד כמה בקשות ותפילות שהוסיף בזה). והוא הדין לכל מי שמרגיש כי מדת הדין רודפת אחריו, שיאמר את הקטורת פעמיים ביום בבוקר ובערב ויסתלקו הדינים מעליו. וכן יינצל על ידי אמירתה מכל צרה גדולה שבאה לאדם מכוח העמים השולטים עליו ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן יב אות ה בשם הזוהר). ויש בכוונת סממניה גם סיוע גדול לחזור בתשובה ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן יב אות ד מגורי האר"י ז"ל).

ומי שמתבונן וקורא כל יום את פיטום הקטורת ניצול מפגעים רעים והרהורים רעים ומדין קשה ולא ניזוק כל היום כולו, לפי שהסטרא אחרא לא שולט עליו. וצריך האדם לכוון (זוהר פרשת ויקהל דף ריח ע"ב ד"ה מלה דא גזרה) כוונה גדולה כדי שיוכל לפעול באמירתה כמו הקטרתה. ועוד כיון שבא להכניע את הדין ולכפות את הסטרא אחרא ואת אחת עשרה הקליפות באמירת הקטורת, הרי שאם יקרא בלא כוונת הלב ובלא הכנה – הוא יכול להיענש חלילה. לכן כל אדם ילמד את פירוש מעשה הקטורת היטב ויכוון בה כראוי, ויפשוט עצמו ממחשבות זרות בעת אמירתה עד שיראה עצמו כאילו הוא משרת לפני אל עליון ומקטיר לפניו ('מזמור לאסף' חלק 'מוסר לפרשת הקורבנות' דף טל ע"א ד"ה יאמר הקורבנות) ואז תעלה לו אמירת הקטורת לרצון, אמן.