פרשת נשא – מעלת ברכת הכהנים

הקב"ה ציוה את אהרן ובניו לברך את בני ישראל שנאמר "וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְהֹוָ"ה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כב-כז). ומעלתה של ברכת כהנים גדולה לאין קץ ('פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת נשא דף פג ע"ב טור ב ד"ה דבר אל אהרן ואל בניו).

ויש להתבונן, מהי המעלה הגדולה של 'ברכת הכהנים' אשר הקב"ה חפץ שעם ישראל יהיו מתברכים מאיתו דווקא על ידה ובאמצעות הכהנים? 

השכינה הקדושה שורה על ידיהם של הכהנים בעת ברכת הכהנים

בעת ברכת הכהנים השכינה בעצמה מגיעה לברך את ישראל, ואז היא מחפשת מקום נסתר לשרות עליו כי דרכה של 'הברכה' לשרות דווקא במקום נסתר (ראה זוהר פרשת נח דף סד ע"א ד"ה ודא רזא אוליפנא) ('רקנאטי' על התורה פרשת נשא דף עג ע"א טור א ד"ה כה תברכו את בני ישראל). וכשהכהנים פורשים את ידיהם לברך את העם, השכינה באה ושורה עליהם וממלאה את ידיהם (זוהר פרשת פקודי דף רכה ע"א ד"ה תא חזי בשעתא) ואצבעותיהם – כי יש שם ביניהן מקומות נסתרים. ובשעת הברכה הכהן צריך לפתוח את אצבעות ידיו באופן שיהיו 'חמישה אֲוִירִים' על ידי ש'הזרת' מתחברת עם 'הקמיצה' וכן 'האצבע' מתחברת עם 'האמה', כך שנוצר אויר בין קמיצה לאמה, וכן אויר בין 'האצבע' ל'אגודל' ואויר נוסף בין שני האגודלים של יד ימין ויד שמאל. ובסך הכל שתי הידיים ביחד יוצרות חמישה אוירים – ודרכם בוקעת הברכה לישראל ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן תלמיד ר' ישראל די קוריאל מגורי האר"י ז"ל פרשת נשא ד"ה ועתה אפרש. וראה 'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו דף קס ע"א כלל טז אות עח ד"ה 'ראו הביא לנו' שהביא טעם ליודעי ח"ן כי עשר אצבעות כנגד עשר 'ספירות' וחמש אוירים כנגד חמש 'פרצופים' שעשר ספירות כלולים בהם, ולכן עושים חמש חלונות להוריד השפע דרכם ואכמ"ל).

וזהו מה שנאמר "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט) "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת" – מבין כתפות הכהנים, "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" – מבין אצבעותיהם של הכהנים ('במדבר רבה' יא אות ב, 'הרוקח' לר' אלעזר מגרמייזא על שיר השירים ד"ה ס' אותיות). כלומר שהקב"ה בכבודו צופה ומביט מִבֵּין ידי הכהנים לברך את עם ישראל ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף ברכת כהנים ד"ה ישא ה'). וצריך אז שהכהן יגביה את יד ימין מעט למעלה מיד שמאל כדי שזו תיגבר על זו (זוהר פרשת פקודי דף רכה ע"א ד"ה תא חזי בשעתא, זוהר פרשת נשא דף קמו ע"א ד"ה תאנא אמר רבי יצחק), רק יזהר שלא יפריד יותר מידי בין אגודל של יד ימין לאגודל של יד שמאל, כדי שלא יפגם שם ה' שנכתב על ידי חמשת החלונות של האוירים כידוע ליודעי סוד ('מקור חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר סולת בלולה הלכות ברכת כהנים דף כו ע"א אות כב). ויש אומרים שצריך הכהן להיזהר שלא יתחברו בכלל אף אחת מאצבעותיו (זוהר פרשת נשא דף קמו ע"ב ד"ה תאנא כהנא דפריס) ושכולן תהיינה מופרדות זו מזו ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת נשא דף קמו ע"ב ד"ה 'בעי דלא יתחברון' עפ"י הזוהר).

כל ברכת הכהנים תלויה בפְרִישָׂת האצבעות בעת הברכה (זוהר פרשת בלק דף קפו ע"ב ד"ה ואינון חמש בריחין) שעל ידי פרישת האצבעות כלפי מעלה מתעוררת השכינה לבוא ולשרות שם על האצבעות. ובזה מראה השכינה שהברכה רצויה אצלה והיא מסכימה עם ברכת הכהנים, ואז עם ישראל זוכים גם לברכת הכהנים וגם לברכת השכינה – שמשפיעות שפע וברכה עליהם (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה 'וכד פריש ידוי' ברעיא מהימנא). והצטוו הכהנים לברך את עם ישראל בכל יום בזקיפת האצבעות (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה 'פקודא דא' ברעיא מהימנא), שהרי על ידי נשיאת כפיים התפילה בוודאי נשמעת. וזה מה שנאמר אצל אברהם אבינו "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָ"ה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד, כב) כי אברהם היה הראשון לדבר זה של הרמת הידיים בשעת התפילה (ראה 'תרגום אונקלוס' בראשית יד, כב) מה שלא היה נהוג בין אומות העולם ('ליקוטי שושנים' לר' פנחס מקאריץ דף ד אות לט).

הותרה פרישת כפיים בשעת התפילה וכאשר מברכים את ה' וישראל

בזמן מלחמת עמלק, כאשר משה רבינו רצה למשוך את הכוח והקדושה על מנת שיתגברו ישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת בלק דף קפו ע"ב ד"ה 'ביה קיימא' מהרמ"ק) ותמשך אליהם הברכה (זוהר פרשת בלק דף קפו ע"ב ד"ה ואינון חמש בריחין) והשכינה (עפ"י 'זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה בגין דבשעתא וד"ה ורזא דא), הוא היה פורש את ידיו שנאמר "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא) (זוהר פרשת בלק דף קפו ע"ב ד"ה ואינון חמש בריחין). אמנם ידיו של משה רבינו היו כבידות באותה העת ולא היה יכול לזקוף את אצבעותיו מפני מעשיהם של ישראל, כפי שנלמד מסמיכות הפסוקים "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהֹוָ"ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהֹוָ"ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (שמות יז, ז) ומיד אחר כך נאמר "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז, ח). ורק כאשר קיבל משה רבינו על עצמו עונש של ייסורים לכפר על ישראל והוא התיישב על אבן במקום על כרים וכסתות (ראה רש"י שמות יז, יב) אז הוא היה יכול להחזיק את ידיו ולזקוף אותן ('זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה ורזא דא). מה שאין כן בחטא העגל ששם כבדו ידיו של משה רבינו בגלל חטאם של ישראל ונפלו הלוחות מידיו ונשברו (עפ"י 'זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה ורזא דא וידי משה כבדים).

לכן לדעת המקובלים אסור לאדם להרים את אצבעותיו בזקיפה לחינם ולבטלה (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה ועל דא אסיר ליה), כי נשיאות כפים הוא דבר גדול ('ליקוטי שושנים' לר' פנחס מקאריץ דף ד אות לט). אך הותר לעשות כן בשעה שמתפלל (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה ועל דא אסיר) כפי שעשה משה רבינו בעת מלחמת עמלק שנאמר 

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יב) ('ליקוטי שושנים' לר' פנחס מקאריץ עמ' ד אות לט) כשהכוונה בתיבה "אֱמוּנָה" היא שמשה רבינו פרש ידיו בתפילה ('תרגום אונקלוס' שמות יז, יב). וכן הותר לאדם לשאת כפיים בשעה שהוא מברך ברכה (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה ועל דא אסיר ליה) וכפי שעשה שלמה המלך שנשאר אחרי תפילתו עם כפיו פרושות לשמים כדי לברך את ישראל "וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָ"ה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהֹוָ"ה מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם: וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל" (מלכים א' נד-נה) וכן ראוי לכל מי שמברך את ישראל שיישא את כפיו, כי ברכה צריכה נשיאות כפיים ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על מלכים א' פרק ט ד"ה 'ויהי ככלות שלמה'. וראה 'החיים יודוך' על תהלים לר' חיים פאלאג'י מזמור קלד ד"ה 'שאו ידיכם' בשם ר' אברהם בנו שכאשר הידיים של האדם נמצאות בשפלות למטה מהטיבור אז נאחזים בצפורניים אותם המותרות מצד 'הקליפות' ומתגברים, וההיפך הוא בנשיאות כפיים עיי"ש עוד בדבריו הנפלאים).

וכן הותר לאדם לשׂאת כפיים בשעה שהוא מזכיר את שמו של הקב"ה (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה ועל דא). לכן בזמן רבותינו כאשר היו מעברים את השנה, ישבו בצורת גורן עגולה, ולפי סדר הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו. והיו נותנים פניהם למטה לארץ ופורשים את כפיהם לאביהם שבשמים. ואז ראש הישיבה היה מזכיר את השם, והיו שומעים בת קול צווחת ואומרת "וַיֹּאמֶר יְהוָֹ"ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב, א-ב) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ח ד"ה בשלשה מעברין). אמנם בזמן האמוראים שבימי הלל בנו של ר' יהודה נשיאה שהיה בימי אביי ורבא, הדורות כבר לא היו ראויים עוד (ביאור הרד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק ח' ד"ה בשלשה מעברין) מחמת העוונות, ולכן לא היו שומעים את הבת קול ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ח ד"ה בשלשה מעברין). ונשיאת כפיהם של מְעַבְּרֵי השנה היתה כדי לברך את ה' בהזכרת שמו כפי שנאמר "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יְהֹוָ"ה" (תהלים קלד, ב) ('אלון בכות' לר' בנימין הכהן דף פח ע"ב על מזמור 'שיר המעלות הנה ברכו' ד"ה וזהו שאו ידיכם). ומכל מקום לא יישא האדם את כפיו בעתות אחרות כי גורם התעוררות השכינה והקדושה שלא לצורך (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה ועל דא) ועונשו גדול ('ליקוטי שושנים' לר' פנחס מקאריץ דף ד אות לט).

ברכת הכהנים בזמן בית המקדש נאמרה בשם המפורש

בזמן שהיה בית המקדש בנוי היו מברכים ברכת כהנים ב'שם המפורש' (רמב"ם הלכות תפילה יד הלכה י) וזה היה מוסיף הרבה להשראת השכינה בידיהם של הכהנים ('רקנאטי' על התורה פרשת נשא). ועל כך נאמר "גָּדוֹל יְהֹוָ"ה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" (תהלים מח, ב), כלומר "גָּדוֹל" שם הויה דווקא ב"בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ" כי שם ברכו הכהנים ב'שם המפורש' ('ארץ החיים' על התהלים לר' אברהם חיים הכהן מזמור מח ד"ה 'שיר מזמור לבני קרח'). ובפרט שהתורה היתה מצויה ביותר אצל הכהנים אשר היו פנויים לעמוד ולשרת למלך הכבוד וכפי שנאמר "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ" (מלאכי ב, ז), לכן בנשיאות כפיהם היתה השכינה שורה על פרקי אצבעותיהם בזכות התורה שהיו עוסקים בה, שבזה השכינה קרובה אצלם שהרי כל התורה שמו של הקב"ה ועל כך נאמר "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כז) ('שיח יצחק' לר' יצחק איזיק חבר דרוש לשבת תרומה דף ט ע"א טור ב ד"ה ודורשי רשומות). לכן מי שבזמן המקדש הסתכל הרבה בידיהם של הכהנים היה מתעוור מ'אור השכינה' ('מקור חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר סולת בלולה הלכות ברכת כהנים דף כו ע"א אות טו).

הכהנים היו עומדים במקדש על רגליהם בשעה שברכו, מחמת הקדושה ששרתה שם ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה עח ד"ה וצריך בעמידה). והיו נושׂאים את כפיהם מעל ראשיהם ואצבעותיהם פתוחות, חוץ מכהן גדול שהיה פושט ידיו אך לא היה מרימם למעלה מה'ציץ' לפי שהיה בו את שם ה' (רמב"ם הלכות תפילה יד הלכה ז, ט). הרמת הידיים של הכהנים מעל הראש גם הועילה להם שלא התבוננו בעצמם במראה השכינה שבידיהם ('שמן ששון' לר' ששון בכר משה על דרוש ה' מדרושי חזרת עמידה אות ז). באותה העת הכהנים היו יודעים מיד אם ישראל זכאים לברכתם או לא, שאם היו ידיהם נזקפות בלא שום טורח ואצבעותיהם היו עולות מאליהן בשמחה וברצון לקבל את השכינה – היה זה סימן שהשכינה שורה כעת וישראל ראויים לברכה, והיו הכהנים מברכים אותם ברצון הלב. אך אם היו ידי הכהנים כבדות והיה טורח רב לזקוף אותם – אזי ידעו הכהנים שאין השכינה שורה על ידיהם וישראל אינם ראויים לברכה ('זוהר חדש' פרשת תרומה דף נג ע"ב ד"ה כהנא כד בריך), ושכל ברכתם מגיעה לישראל רק בכוח גזירת ה' יתברך (עפ"י 'שערי אורה' לר' יוסף גי'קיטיליא שער העשירי).

ברכת הכהנים נאמרת דווקא בלשון הקודש בכדי שגם המלאכים יבינו את שפת הברכה ויוכלו לענות 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' שהרי גם הם היו מתברכים בכוחה ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה עח ד"ה וצריך בעמידה). וכאשר היו רוצים הכהנים במקדש להתחיל לברך את ישראל, היו ראשית מסתכלים על ההיכל בכדי שתשרה השכינה שבהיכל על אצבעותיהם ואז היו מסתובבים לעם ומברכים אותם ('מצודת דוד' מצוה עח ד"ה וצריך שלא), כאשר עשר אצבעותיהם היו זקופות וידיהם כלפי העם באופן שמקבלים מהשכינה ומוריקים מיד לציבור שלפניהם ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה עח ד"ה פרטי המצוה). וזה כוונת הפסוק "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כז), שהכהנים היו מסדרים את הברכה ושמותיו של הקב"ה בברכת הכהנים, ואחר כך הוא יתברך היה בא וממשיך את שפע הברכה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת נשא ד"ה ואמר ושמו את שמי). ובפרט שזה היה נעשה על ידי נשיאות כפיים, כי על ידי כן מתרבה השפע בכל העולמות העליונים, ומשם נמשך עד למטה ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו מלכים א' ט ד"ה ויהי ככלות שלמה).

בתחילה היתה צניעות בעולם והכהנים היו מברכים את העם בשם המפורש, כאשר הכהן היה מכוין בשם ה' ואז שמו יתברך היה יוצא מפיו מאליו (זוהר פרשת נשא דף קמו ע"ב ד"ה ותאנא כד הוה צניעותא), כמו שאמרו על כהן גדול ביום הכפורים "והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול" (ראה משנה יומא ו, ב) כלומר שלא אמרו שהוא מזכיר שם המפורש אלא שיוצא מאליו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש לא פרשת נשא דף ס ע"ב טור א ד"ה 'ובמדרש חזית' בשם האר"י ז"ל). אך אחר כך התרבו אנשים חצופים (זוהר פרשת נשא דף קמו ע"ב ד"ה ותאנא כד הוה צניעותא) ופרוצים (גמ' קידושין דף עא ע"א), שהיו משתמשים בשם המפורש (רש"י בגמ' קידושין דף עא ע"א ד"ה משרבו הפריצים) אשר שמעו מפי הכהנים. לכן החלו הכהנים להבליע את אמירת 'השם' בין אחיהם (זוהר פרשת נשא דף קמו ע"ב ד"ה ותאנא כד הוה צניעותא) כלומר בנעימת קולם של שאר הכהנים המברכים את ברכת הכהנים (גמ' קידושין דף עא ע"א). וכך נהיה שאותם הכהנים שהיו בקיאים ב'שם המפורש' היו מזכירים את שמו יתברך, ושאר הכהנים היו מזכירים את השם בן ארבע אותיות הנקרא בשם אדנו"ת, ולא היה נשמע שם המפורש לרבים מכוח ההבלעה בתוך שאר קולם של הכהנים (רש"י בגמ' קידושין דף עא ע"א ד"ה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים).

עד פטירתו של שמעון הצדיק המשיכו להזכיר את 'שם המפורש' בשעת ברכת הכהנים בבית המקדש, ואחריו הפסיקו לגמרי בגלל ריבוי אנשים שאינם מהוגנים ('מצודת דוד' מצוה עח ד"ה פרטי המצוה). וזהו מה שצווּ הכהנים "כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (במדבר ו, כג), "כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – להגיד שהם מצוּוים לברך בשם המפורש, "אָמוֹר לָהֶם" – לשון סתומה, להגיד שבזמנים מסוימים יצטרכו לברך בלי הזכרת שם המפורש ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת נשא ד"ה ובמדרש). לכן העם לא היו כורעים ומשתחווים כאשר היו שומעים את שם המפורש בברכת כהנים במקדש כמו שעשו ביום הכיפורים, כי כל זמן שהיו רגילים בשמיעת שם המפורש בברכת כהנים לא היו נוהגים בהשתחוויה כלל ועיקר, אבל אחרי שהפסיקו להזכירו בברכת הכהנים אז החלו להשתחוות ביום היחיד בשנה בו כן הוזכר 'שם המפורש' שהוא יום הכיפורים, וזה מחמת שהיה חדש בעיניהם ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה עח ד"ה פרטי המצוה). 

ואף עתה הכהנים מקיימים ומאירים את העולם על ידי ברכת הכהנים (זוהר פרשת פקודי דף רכד ע"ב - רכה ע"א ד"ה תא חזי סטרא דימינא) ומוזהרים הם וישראל, במה שהיה נהוג בבית המקדש. לכן כשם שהכהנים היו מתקדשים בנטילת ידיהם לפני העבודה במקדש, כך גם היום הכהנים צריכים ליטול ידיהם לפני נשיאת כפיים (רמב"ם הלכות תפילה פרק טו הלכה ה) ועל ידי כך מוסיפים קדושה על קדושתם, בפרט אם נוטלים על ידי איש משבט לוי המקודש (זוהר פרשת נשא דף קמו ע"ב ד"ה תאנא כהן דבעי). וכשם שלא היו מסתכלים על הכהנים במקדש בעת שאמרו את 'ברכת הכהנים' בשם המפורש משום שהשכינה היתה נראית בידיהם (זוהר פרשת נשא דף קמז ע"א תאנא אמר רבי יוסי) כך גם כיום אין להסתכל על ידי הכהנים משום כבוד השכינה השורה שם, אף שאין היא נראית לעין. ומי שכן מסתכל הרי הוא חצוף (זוהר פרשת נשא דף קמז ע"ב ד"ה תאנא אמר רבי יוסי, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת וישלח ד"ה 'כי על כן ראיתי'. וראה 'מגן אברהם' על שולחן ערוך או"ח סימן קכח, לה). ומטעם זה נהגו הכהנים לשלשל את הטלית על פניהם, כדי שלא יהיה מכשול לעם בראותם את פניהם או ידיהם בשעת הברכה ('חיי אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם כלפון דף טו ע"ב אות קב).

בכוח ברכת הכהנים להגן מרוחות רעות ומזיקים ולבטל חלומות רעים

בשעה שברכת הכהנים יוצאת מפי הכהנים אזי ששים האותיות שיש בשלושת הפסוקים של ברכת הכהנים שהם "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָ"ה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כה-כז) פורחות למעלה לרקיע. ושם יש ששים שרים הממונים על ששים האותיות, כך שלכל 'אות' יש שר, וכולם מודים ומסכימים על הברכות הללו (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה בההיא שעתא). וכל אחת ואחת מהששים אותיות של ברכת כהנים היא כנגד ריבוא אחד מ'ששים ריבוא' נשמות שיש לישראל (זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א ד"ה מאי טעמא) בכל העולם. ובזמן ברכת הכהנים ששים האותיות מעוררות את ששים השרים שכנגדם בשמים, והם פותחים את המקורות לשפע שיושפע בעת ברכת הכהנים על כל ששים ריבוא שבישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת נשא דף קמה ע"א מהרמ"ק). ונרמזו ששים האותיות בפסוק "הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָ"ה כָּל עַבְדֵי יְהֹוָ"ה" (תהלים קלד, א) שהתיבה "הִנֵּה" גמטריא ששים כנגד ששים אותיות בברכת הכהנים, לומר שהכהנים "עַבְדֵי יְהֹוָ"ה" במקדש מצרפים בברכת הכהנים "אֶת יְהֹוָ"ה" עמהם ('תורת חכם' לר' חיים הכהן מחבר 'טור ברקת' דף תסח ע"א טור א תחילת פרשת זאת הברכה ד"ה שיר המעלות).

שלמה המלך העמיד "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים" מגיבורי ישראל סביב מיטתו להגן עליו, מפני שפחד מהרוחות והמזיקים שיזיקו לו בלילה שנאמר "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל: כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג, ז-ח) ('במדבר רבה' יא, ג), ואין הכוונה לגיבורים ממש אלא לנוסח 'ברכת הכהנים' שיש בה ששים אותיות 'לדרוש אלקים' לר' אברהם חמוי שער ד פרק ג ד"ה 'ובמדרש הנה מטתו', עפ"י 'רבינו אפרים על התורה' פרשת נשא מכתיבה אשכנזית פרק ו, כו ד"ה יברכך יאר ישא,. וראה 'דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א שכתב כי ששים אותיות של ברכת כהנים הם כנגד ששים גיבורים סביב מיטת שלמה), שהיא זו שנרשמה סביב מיטתו של שלמה המלך להגן עליו מפני הרוחות הרעות, השטן והפמליה שלו ('שפתי כהן על התורה' פרשת נשא סוף ד"ה וגם), ולבטל ממנו חלומות רעים ('לדרוש אלקים' שער ד פרק ג ד"ה ובמדרש הנה מטתו). וגם עתה אלו הברכות של ברכת הכהנים נלחמות בכל מיני פורענויות לבטלן, כי אף על פי שבית המקדש חרב זכות ברכת הכהנים עומדת לישראל ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש לא פרשת נש דף ס ע"ב טור ב ד"ה ועוד יובן עם).

וזה רמוז בפסוק עצמו שנאמר "מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל" – על שהם 'מְגָבְּרִים' ומחזקים את ישראל, "כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה" – על שנלחמים נגד כל פורענויות שבתורה. "אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" – שאפילו אדם רואה בחלומו כאילו חרב מחתכת בירכו ('במדבר רבה' יא בסוף אות ג) שהכוונה ליוצאי יריכו כלומר שרואה בחלומו כי חלילה ימותו בניו ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש לא פרשת נש דף ס ע"ב טור ב ד"ה ועוד יובן עם), אם ישכים לתפילה בבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע ברכת כהנים, אין דבר רע מזיקו ('במדבר רבה' יא בסוף אות ג) והחלום הרע יתבטל ממנו ('לדרוש אלקים' שער ד פרק ג ד"ה ובמדרש הנה מטתו). לכן אם אדם שמע 'ברכת כהנים' לא צריך לירא משום מזיק לפי שהקב"ה שולח מלאך לשומרו, וכפי שנרמז בפסוק "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהלים צא, יא-יג), "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" – כלומר אימתי יצוה ה' מלאכים לשמור אותך בדרך, אם "עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ" – שיישאו הכהנים את כפיהם, ואז לא תירא מאף מזיק ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ל אות ט ועיי"ש).

לכן תיקנו לומר בנוסח קריאת שמע שעל המיטה את הפסוקים "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל: כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג, ז-ח) וסמוך לו ממש את ברכת הכהנים "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָ"ה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כד-כו) כי יש בכוח פסוקי ברכת הכהנים לבטל חלומות רעים, וכפי שהיה עם שלמה המלך (עפ"י 'לדרוש אלקים' שער ד פרק ג סוף ד"ה ובמדרש הנה). ומיד אחר כך אומרים את הפסוקים "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַיהֹוָ"ה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה יְהֹוָ"ה מַחְסִי" (תהלים צא, א-ט). ומנהג הספרדים שלא מוסיפים לומר יותר תיבות מהמזמור הזה, על מנת שיהיה ששים תיבות בדיוק כנגד ששים אותיות שבברכת הכהנים ('לדרוש אלקים' שער ד פרק ג ד"ה ואומר יושב).

חמש עשרה תיבות שבברכת הכהנים הן כנגד האבות הקדושים

ברכת הכהנים מחולקת לשלושה פסוקים כנגד שלושת האבות ('חומת אנך' להחיד"א פרשת נשא אות ח בשם ר' אלעזר מגרמייזא) ויש בה גם חמש עשרה תיבות שהן "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָ"ה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כד-כו), וכל סגולת הברכה שיש לישראל בברכת הכהנים זה בזכות שלושת האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שבמשך חמש עשרה שנה היו חיים יחדיו, והיו לומדים יחד בכל יום במשך חמש עשרה שעות ('פירושי רבינו אלעזר מגרמייזא' על התורה במדבר ו, כה על הפסוק 'יברכך ה' וישמרך' וכן בבראשית כח, יא על הפסוק 'ויפגע במקום וילן שם'). וזה נרמז כבר בפסוק הראשון בברכת הכהנים "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָ"ה וְיִשְׁמְרֶךָ" לפי שהן שלוש תיבות כנגד שלושת האבות, וגם חמש עשרה אותיות כנגד חמש עשרה השנים שראו האבות זה את זה ('רבינו אפרים על התורה' פרשת נשא כתיבה אשכנזית במדבר ו, כד, 'פירוש הרוקח' לר' אלעזר מגרמייזא פרשת נשא שער הפוך במדבר ו, כד, 'בעל הטורים' במדבר ו, כד. ראה 'בראשית רבה' מג, ח), ועל ידי גודל זכותם של האבות מתברכים ישראל ('חומת אנך' להחיד"א פרשת נשא אות ח).

מטעם זה ברכת הכהנים נקראת גם בשם 'ברכה משולשת', לפי שיש בה שלושה חלקים שכל חלק מכוון כנגד אחד משלושת האבות הקדושים. "יְבָרֶכְךָ יְהֹוָ"ה וְיִשְׁמְרֶךָ" – כנגד אברהם אבינו שעליו נאמר "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ" (בראשית יב, ג) וכן נאמר בו "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב). "יָאֵר יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" – כנגד יצחק אבינו שבשעת העקידה הסתכל בדיוקנו של מעלה וזה גרם לו שאחר כך כהו עיניו. "יִשָּׂא יְהֹוָ"ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" – כנגד יעקב אבינו שרדפו אותו ואף על פי כן הצליח לעשות 'שלום' כאשר ראה את המלאך פנים בפנים ונאבק עמו, עד שלבסוף הודה לו המלאך על הברכות ו'השלים' עמו. וכן השלים עם עשו אחיו שהודה ואמר ליעקב אבינו "יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (בראשית לג, ט) ('סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת נשא ד"ה סוף דבר, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת נשא ד"ה סוף דבר הברכה הזאת. וראה 'בעל הטורים' במדבר ו, כד-כו דרך נוספת בביאור הקשר בין שלושת הפסוקים של ברכת כהנים לאבות הקדושים. וראה 'אלה המצות' לר' משה חאגיז חלק שני פרשת נשא אות שעח ד"ה 'ואגבן אודיעך' שראה באשכנז מנהג לומר על פסוק ראשון של ברכת כהנים 'יהי רצון בזכות אברהם' ועל פסוק שני 'יהי רצון בזכות יצחק' ועל פסוק שלישי 'יהי רצון בזכות יעקב' והרב כתב שמנהג יפה הוא והביא טעמים בדבר עיי"ש).

באצבעות כף היד של האדם יש ארבע עשרה פרקים ועם שורש כף היד הרי זה חמש עשרה, כך שכאשר הכהנים מברכים את ישראל באמצעות כפות הידיים הרי איבריהם מכוונים כמספר התיבות של ברכת הכהנים. לכן גם כאשר האב והאם ('ראשית חכמה' פרק 'גידול בנים' אות ח) או החכם מברכים את הילד, נכון שיניחו את היד על ראשו ויכוונו שביד יש חמש עשרה פרקים המכוונים כנגד חמש עשרה תיבות שבברכת הכהנים, ושיחולו על ראש המתברך כל חמש עשרה תיבות הברכה של 'ברכת הכהנים' ('רבינו אפרים על התורה' פרשת נשא כתיבה אשכנזית במדבר ו פסוק כו, 'ראשית חכמה' פרק 'גידול בנים' אות ח). ומספר זה של אברי כף היד היא גם הסיבה ששמים יד על ארון המת או על הקבר לבקש רחמים על המת, לפי שבידו של אדם חמש עשרה איברים כמניין חמש עשרה התיבות בפסוק "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיה כו, יט) ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש פרק 'גידול בנים' אות ח). ויש בפסוק זה ששים אותיות כמו בברכת הכהנים, כי ברכה זו מברכים את המתים במקום 'ברכת כהנים' שמברכים את החיים ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב' דרוש נ' להספד דף ריז ע"א טור א ד"ה 'ועליו יכון הכתוב' בשם כתב יד).

ברכת הכהנים מושכת שפע מלמעלה ואין מונע ומעכב בעדה

כאשר יעקב אבינו בירך את שנים עשר השבטים הוא מסר לכל שבט "מפתח" אחד, לקבלת שפע מאחד משנים עשר השערים העליונים. אמנם לשבט לוי הוא מסר מפתח אחר, מספר שלוש עשרה, שמשפיע ברכה לכל שנים עשר השערים האחרים באמצעות 'ברכת הכהנים' ('ספר ציוני' פרשת נשא ד"ה כה תברכו) אשר מושכת שפע מלמעלה למטה אל העם ('שפתי כהן על התורה' פרשת בהעלותך ד"ה וידבר ה' אל משה) ומביאה את ברכת העליונים לכל אחד מישראל, גם אם הכהן המברך הוא עם הארץ ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת נשא ד"ה והענין הנה ענין). ויש בכוח 'ברכת הכהנים' שיתברכו על ידה אפילו המלאכים שנאמר "כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו, כג) "אֶת" – לרבות המלאכים ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות עשה סימן קמו).

הקב"ה מסר את 'מפתחות' עולם הרחמים בידי הכהנים, ואמר להם שכל זמן שהם באים לברך את ישראל הרי יהיו פתוחים שערי הרצון החסד והרחמים הגדולים ולא יהיה שום מעכב ומקטרג על הברכה ולא 'בעל דין' למעלה לעורר דין ולא עונש ולא קטרוג – ואז יתמלא רצונו וחפצו של האדם. ואפילו אם באותה העת אין האדם ראוי לרחמים מחמת עוונותיו וחטאיו המעכבים את ברכת ה' מלהגיע אליו – יתן לו ה' את משאלות ליבו מתנת חינם ('שערי אורה' לר' יוסף גי'קיטיליא שער העשירי), כי ברכת הכהנים נמשכת במהירות דרך כל העולמות באין מונע ומעכב 'ואין מעיינים אז בדין כלל' ('ליקוטי תורה' למחבר 'שו"ע הרב' ר' שניאור זלמן מלאדי בסוף פרשת קרח). וכוחה של ברכת הכהנים להתקיים בין אם ישראל עושים רצונו של מקום ובין אם הם אינם עושים רצונו של מקום ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק כט דף ע ד"ה מעתה ברגליו), שטוב בעיני ה' לברך את ישראל ברכה זו בין אם הם צדיקים ובין אם לא חלילה ('גאולת עולם' על הגדה של פסח להחיד"א דף לה ע"ב ד"ה עד הנ"ה עזרונו רחמיך).

כל הברכות בתורה הן על תנאי שישראל יקיימו את מצוות ה' כפי שנאמר "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ" (דברים כח, א-ב) אך לעומתן 'ברכת כהנים' אין בה תנאי ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי סימן קמו, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ל אות ט). מטעם זה בכל פסוקי הברכות שבתחילת פרשת בחוקותי, החל מהתיבות "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כו, ג) עד לתיבות "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו, יג) אין שום אות ס', וזה על מנת לרמוז כי כל הברכות ניתנו על תנאי אם ישמרו את החוקים והתורות חוץ מ'ברכת כהנים' שבה ששים אותיות כמו גמטריא האות ס', שהיא איננה על תנאי ('רבינו אפרים' פרשת נשא מכתיבה אשכנזית במדבר ו, כג. וראה רמזים בזה בספר 'גאולת עולם' על הגדה של פסח להחיד"א דף לה ע"ב ד"ה עד הנ"ה עזרונו רחמיך).

לכן טוב לומר את 'ברכת הכהנים' כחלק מסדר הליווי לאדם שהולך לדרכו, כי על ידי כן הוא ילך לשלום שהרי ברכה זו היא בלי תנאי ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק כט דף ע ד"ה 'וכיון שכן' מהחיד"א בשם ר' מרדכי ממודינא). ויש רמז לכך בפסוקי השמירה "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהלים צא, יא-יג) ('זכר דוד' מאמר א פרק כט דף ע ד"ה וכיון שכן), לפי שסופי תיבות "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ" יוצא התיבה 'יוה"ך' שהוא שֵׁם ('אגרא דפרקא' למחבר 'בני יששכר' ר' צבי אלימלך מדינוב אות כא) של מלאך ('זכר דוד' מאמר א פרק כט דף ע ד"ה וכיון שכן) לשמירה בדרך ('אגרא דפרקא' למחבר 'בני יששכר' אות כא),  והקב"ה מצרף לאדם את אותו המלאך כאשר "עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ" כלומר שיברכו אותו ברכת כהנים שהיא מתקיימת בנשיאות כפים. ואז על ידי כן יתקיים באותו האדם "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" – כלומר שהוא לא יירא משום מזיק בדרך ('זכר דוד' מאמר א פרק כט דף ע ד"ה וכיון שכן). לכן גם נהגו להיפרד איש מרעהו בדבר ההלכה 'יחיד ורבים הלכה כרבים', כי ראשי התיבות של הלכה זו יוצא השם 'יוה"ך' המסוגל לשמירה בדרך ('אגרא דפרקא' למחבר 'בני יששכר' ר' צבי אלימלך מדינוב אות כא).

כל אדם יקשיב באימה ויראה לברכת הכהנים שאין ברכה גדולה ממנה

בעת שהכהנים מברכים את ישראל, הם בעצמם מתברכים (גמ' סוטה דף לח ע"ב) מפי הקב"ה שנאמר "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כו) ('במדבר רבה' יא, י). ונהגו שהשליח ציבור מקריא בתחילה את הפסוקים והכהן רק חוזר עליהם, בכדי להסתיר את ברכת ה' לישראל ('שפתי כהן על התורה' פרשת נשא ד"ה ועוד אמר). וכבר כשהשליח ציבור מקריא את הפסוקים נמשכת הברכה לכהן שמתברך בעצמו, ואחר כך כאשר חוזר הכהן על הפסוקים והברכה חלה על ישראל ('רבינו בחיי' במדבר פרק ו פסוק כג, 'עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת נשא ד"ה והקדמ' זו הית') (להרחבה על כך שהברכה שרויה בדבר הסמוי מן העין ראה אחד ממאמרינו לפרשת במדבר – 'מניית עם ישראל' וכן מאמר 'מעלת צניעות האשה'). ומעוצם גדולת המעלה בה מתברכים הכהנים ומה שהם משפיעים על העליונים והתחתונים, מצווים ישראל לחלוק להם כבוד ולהקדימם תחילה לכל דבר שבקדושה ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף ברכת כהנים ד"ה אמר).

וצריך כל אדם בישראל להיות קשוב לברכת הכהנים ולא לפצות פה, ויהיו פניו כנגד הכהנים אך לא יסתכל בהם, ויוריד עיניו כלפי מטה כמו שעומד בתפילת שמונה עשרה ויכוון לברכתם של הכהנים ('זכר דוד' מאמר א פרק כט דף עג ד"ה ומאחר עלות כל הני מילי). ויעמוד באימה ויראה ויתן אל לבו כאילו השכינה מברכת אותו שנאמר "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כז). ולא יהפוך האדם את פניו אנה ואנה בשעת ברכת הכהנים שאז הוא אינו נכלל בברכה, וכל שכן אם מדבר בשעת ברכת כהנים שגורם "כִּי דְבַר יְהֹוָ"ה בָּזָה" (במדבר טו, לא), כי ברכת הכהנים שלוחה מאת מלכו של עולם לברך את ישראל והוא מבזה אותה. וכן לא יעיין בדברי תורה שהרי הוא מסיח דעתו מהברכות, אלא יראה בסידור וישתוק ויכוין להתברך בכל תיבה ותיבה ('שיח יצחק' לר' אליהו מני דף קמ ע"ב בחלק 'מוסר לברכת כהנים' ד"ה 'צריך האדם לעמוד').

בברכת הכהנים יש סודות נפלאים ('לדרוש אלקים' לר' אברהם חמוי שער ד פרק ג סוף ד"ה ובמדרש הנה מטתו) והיא ברכה הכוללת את כל התורה כולה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת נשא ד"ה סוף דבר הברכה הזאת, 'סמוכים לעד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת נשא סוף ד"ה סוף דבר) עד שאין ברכה גדולה ממנה, כאשר ה' בעצמו מברך בה את ישראל דרך הכהנים ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת נשא ד"ה והענין הנה ענין). ומאז חורבן בית המקדש עומדים עם ישראל בזכות 'ברכת הכהנים' ('מדרש שוחר טוב' הנקרא 'מדרש תהלים' מזמור ז ד"ה 'אלקים שופט צדיק') ויש גם בכוחה לקרב להם את ביאת המשיח, כי אם יעמדו שלוש מאות כהנים בהר הזיתים ויאמרו 'ברכת כהנים' הרי שיבוא המשיח (עפ"י 'הרוקח' על התורה לר' אלעזר מגרמייזא שער 'סוף ראש' פרשת תצוה פרק כט, כט ד"ה ולמלא בם את ידם) במהרה בימינו, אמן.