פרשת שלח לך – עיבור נשמות השבטים במרגלים

התורה מתארת את מעשה שליחות המרגלים שנאמר "וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהֹוָ"ה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג, א-ג). ואחרי שהמרגלים חזרו מריגול הארץ הם הוציאו את דיבת הארץ רעה שנאמר "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת" (במדבר יג, לג).

ויש להבין, איך יתכן שאנשים חשובים כל כך כמו שנים עשר המרגלים אשר היו ראשי בני ישראל יחטאו בהוצאת דיבה רעה על הארץ?

המרגלים היו צריכים לברר את כוחה של קליפת כנען ולהכניעה

בארץ ישראל היתה קליפה קשה הנקראת 'קליפת כנען' שהיה צריך להכניעה. היא היתה אחת מארבע קליפות שנרמזו בשמות בניו של חם בן נח שנאמר "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י, ו) ('מגלה עמוקות - רנ"ב אופנים' אופן רכא עיי"ש, 'ילקוט ראובני' נח י, ו ד"ה 'ובני חם כוש ומצרים' בשם המגלה עמוקות). וכבר נאמר על בנו של חם "אָרוּר כְּנָעַן" (בראשית ט, כה) כמו שנאמר בנחש הקדמוני "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יד) ('תיקוני זוהר' תיקון יח דף לז ע"א ד"ה הא אלין נפקין). וזה היה תכלית שליחותם של המרגלים לארץ ישראל ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה 'ומעתה נבא בס"ד') להכניע את כוח קליפת מלכי כנען ולפנות לישראל את הדרך, כמו שעשו אחר כך בכל המסעות של עם ישראל במדבר כאשר היו מכניעים את כוחות 'הסטרא אחרא' ('שם משמואל' לר' שמואל בורנשטיין מסוכוטשוב פרשת שלח לך שנת תר"ע ד"ה להבין הענין). ורצון ה' היה שיוכנע בארץ כוח הסטרא אחרא של 'כנען' על ידי המרגלים ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת שלח לך ד"ה 'כללא דמילתא').

לכן כאשר ביקשו ישראל לשלוח מרגלים הוטב הדבר בעיניו של משה כפי שנאמר "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" (דברים א, כב-כג). כוונתו של משה רבינו היתה לטובה, לפנות לישראל את הדרך ולבער את 'הקליפות' אשר היו בארץ כנען, ועל ידי כן יוכלו ישראל בנקל להילחם באויביהם ולהרוג אותם, כי אויביהם כבר יֵחָשְׁבוּ 'לפגרים מתים' באין להם עוד כוח וחיוּת מצד 'הקליפות' אשר התבערו כבר על ידי המרגלים ('נועם אלימלך' לר' אלימלך מליז'ענסק פרשת דברים על הפסוק 'ותקרבון אלי כולכם'), ואז תוכל הארץ להיכבש בקלות על ידי עם ישראל ('שם משמואל' פרשת שלח לך שנת תר"ע ד"ה להבין הענין). לכן לולא שחטאו המרגלים היו כבר כל 'הקליפות' נשברות לגמרי ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל בפרק ענין המרגלים ד"ה אך ענין המרגלים. ועיי"ש).

משה רבינו ציוה את המרגלים "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב" (במדבר יג, יח) כאשר כוונתו היתה על כוח 'הקליפה', שיבדקו האם התפשט כוחה הרבה אם לא. וכן אמר "וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה" (במדבר יג, יט) כלומר שיבדקו האם האומות הכניסו מקליפתם טומאה לארץ שהם יושבים בה וטימאוה חלילה. וכן אמר "וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים" (במדבר יג, יט) וכוונתו שיבדקו האם יש שם ערים המוקפות חומה, היות שכוח 'הקליפה' גדול יותר בערי המבצרים המוקפות חומה כשם שבצד הקדושה הערים המוקפות חומה קדושות יותר ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת שלח אות ב ד"ה שלח לך אנשים). וביקש שגם יבדקו "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן" (במדבר יג, כ) כלומר אם יש שם אדם כשר שמגן עליהם בזכותו (רש"י במדבר יג, כ) והוסיף לצוותם "וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ" (במדבר יג, כ) על מנת שיתחזקו ויתגברו על יצרם בכניסתם לארץ ישראל ('פרי צדיק' פרשת שלח אות ב ד"ה 'שלח לך אנשים' עיי"ש).

לשליחות נבחרו אנשים שהיו צדיקים ויכלו לעמוד מול הסטרא אחרא

לשם שליחות זו לא היה צריך משה רבינו אנשים גיבורים הבקיאים במלחמה אלא דווקא אנשים שהם חכמים ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת שלח אות ב ד"ה שלח לך אנשים) גדולים ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת שלח לך כג סיון ד"ה אבל ברירו) צדיקים ('נועם אלימלך' פרשת דברים על הפסוק 'תקרבון אלי כולכם', 'ערבי נחל' פרשת בהעלותך שלח דרוש א' ד"ה ונתישב כבר עם דברינו) ומובחרים, חשובים ומעולים ('נועם אלימלך' פרשת דברים על הפסוק 'תקרבון אלי כולכם'), קדושים וטהורים מכל ענייני התיעוב והמעשים הלא טובים ('שם משמואל' לר' שמואל בורנשטיין מסוכוטשוב פרשת שלח שנת תר"ע ד"ה להבין ענין המרגלים) ושהם ראשי בני ישראל ('פרי צדיק' פרשת שלח אות ב ד"ה שלח לך אנשים), כך שיהיה להם כוח לבער את 'הקליפות' על ידי גודל קדושתם ('נועם אלימלך' פרשת דברים על הפסוק 'תקרבון אלי כולכם') ושיהיה להם כוח לעמוד כנגד פיתוי הסטרא אחרא (הרמ"ד וואלי דברים פרק א על הפסוק 'וייטב בעיני הדבר'). 

ואכן נבחרו לשליחות זו אנשים שהיו צדיקים וראשי בני ישראל שנאמר "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג,  ג) (זוהר פרשת שלח לך דף קנח ע"א ד"ה וישלח אותם), "אֲנָשִׁים" הוא לשון חשיבות ('אור החיים הקדוש' במדבר יג, ב ד"ה עוד ירצה במאמר,  'מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת שלח לך ד"ה אך ראוי לשים לב) לפי שהם היו בני אדם גדולים ('פרי צדיק' פרשת שלח אות ב ד"ה שלח לך אנשים) כשרים והגונים (ראה רש"י במדבר יג, ג) מגדולי החכמים שבישראל כפי שנאמר "כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" (במדבר יג, ב) ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת שלח לך כג סיון ד"ה אבל ברירו), והיו צדיקים ('מדרש תנחומא' פרשת שלח לך אות ד) גמורים ('מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת שלח לך ד"ה אך ראוי לשים לב) בעיני ישראל ובעיני משה. הם גם היו חשובים לפני הקב"ה (הרמ"ד וואלי פרשת שלח לך פרק יג על הפסוק 'וישלח אותם משה') כפי שהוא העיד עליהם שהם ראויים לשליחות כאשר נשאל על ידי משה רבינו ('במדבר רבה' שלח לך פרשה טז, ה, 'מדרש תנחומא' פרשת שלח לך אות ד). והיה בידיהם את הכוח של כל השבטים, כך שיכלו להכניע את הסטרא אחרא (הרמ"ד וואלי דברים פרק א על הפסוק 'ויקחו בידם מפרי הארץ' וכן על הפסוק 'וייטב בעיני הדבר') ואת כל 'הקליפות' של מלכי כנען אשר היו בארץ ('שם משמואל' פרשת שלח שנת תר"ע ד"ה ולפי האמור יובן היטב).

משה רבינו מסר בידי המרגלים שֵׁם קדוש (זוהר פרשת שלח לך דף קס ע"ב ד"ה רבי יהודה אמר, 'רבינו בחיי' במדבר יג, יז ד"ה עלו זה) בן י"ב אותיות ('רבינו בחיי' במדבר יג, יז ד"ה עלו זה) כפי שנרמז בפסוק "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהֹוָ"ה" (במדבר יג, ג)  ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת שלח לך על הפסוק 'וישלח אותם משה ממדבר פארן'), בכדי שילכו לשלום בדרך 

וינצלו מיד הענקים ('רבינו בחיי' במדבר יג, יז ד"ה עלו זה) בשעה שיהיו בצער, על ידי שיזכירו שֵׁם זה בפיהם ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת שלח לך על הפסוק 'וישלח אותם משה ממדבר פארן'), וכפי שהם אכן עשו וניצלו (זוהר פרשת שלח לך דף קס ע"ב ד"ה רבי יהודה אמר). משה שמסר בפיהם את השם הקדוש לא חשש שהם ישתמשו בו שימוש לא ראוי, משום שהם היו אנשים חשובים וכשרים שעברו את מחצית ימיהם והיו בעלי ענוה לא כועסים ולא עומדים על מדותיהם, כפי שראויים להיות אנשים שמוסרים להם שם קדוש מעין זה (ראה גמ' קידושין דף עא ע"א בשם רב) ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת שלח לך על הפסוק 'וישלח אותם משה ממדבר פארן' עיי"ש).

ה' הכניס בתוך המרגלים את נשמותיהם של השבטים הקדושים לסייעם

כאשר משה רבינו שלח את המרגלים, ידע הקב"ה שהם עתידים לחטוא. לכן הוא יתברך שמו, גזר ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו') שלפני שהם ילכו לרגל את הארץ ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו אות מ ד"ה ועתה נבאר ענין), ייכנסו בתוך המרגלים בסוד 'העיבור' אותן הנשמות של השבטים בני יעקב אבינו עליו השלום ('שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו'), כלומר שנים עשר השבטים בתוך שנים עשר המרגלים ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא), כדי שיעזרו להם קצת ('שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו') ויחזקו אותם שלא יחטאו ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא, 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין חמישי נהר כה, 'זרע שמשון' פרשת בהעלותך דף קי"ה ע"א ד"ה א"נ י"ל), כאשר הבחירה בין הטוב לרע עדיין תישאר בידי המרגלים, כפי שהיא דרכה של 'עיבור נשמה' ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין פרשת שלח לך ד"ה ולבאר הענין זה נקדים).

דבר זה נרמז במה שנאמר "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהֹוָ"ה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג, ג), "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן" – זה משה רבינו ששלח את המרגלים, ואילו על הקב"ה ששלח לתוכם את נשמות השבטים נאמר "עַל פִּי יְהֹוָ"ה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת שלח לך אות א ד"ה שלח לך), "רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" – אין הכוונה למרגלים אלא לשבטים שהם 'הראשים' של בני ישראל ממש ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו') וגם בניו של ישראל ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא) אבינו, שהוא יעקב עליו השלום ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שלישי סוף סימן יז ד"ה דרך אחר נראה לי). לכן הם נקראו כאן "רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" ולא נקראו בשם "רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" כפי שנקראו בשעה שנמנו כל השבטים בתחילת ספר במדבר אשר שם נאמר "אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם" (במדבר א, טז) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא', 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו אות מ ד"ה ועתה נבאר ענין המרגלים).

וכן עיבור נשמתם של השבטים נרמז במה שנאמר "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" (במדבר יג, ב), כאשר התיבות "אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" הולך על התיבה "אֲנָשִׁים" שמוזכרת קודם לכן, כלומר שה' נתן את נשמות "בְנֵי יִשְׂרָאֵל" אל ה"אֲנָשִׁים" שהם המרגלים שנכנסו לארץ ישראל. לכן הדגיש הכתוב ואמר "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג, ג) כלומר על אף שאין אלו הגופות של השבטים בני יעקב אבינו ממש אלא הם הגופות של המרגלים, עם זאת, כיון שהם נמצאים בקרבם אז זה נחשב גופם של בני ישראל סבא הוא יעקב אבינו ('צמח דוד' לר' יוסף דוד מחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת שלח לך על הפסוק 'אשר אני נותן לבני ישראל). ומטעם זה נאמר עליהם "כֻּלָּם אֲנָשִׁים" בלשון רבים, לפי שכל אחד ואחד מהם נחשב לשני אנשים מחמת נשמתו ונשמת השבט שבגופו ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת שלח לך ד"ה ועל פי הקדמה). 

כאשר משה רבינו תיאר את שילוח המרגלים נאמר "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" (דברים א, כב-כג), "וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" – ללמד שמה שמשה רבינו לקח היו רק שנים עשר אנשים ממש "אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט". אך לפי האמת היו עוד שנים עשר נשמות השבטים הקדושים שהלכו עמהם, ולא הוזכרו כיון שלא משה שלח אותם אלא הם באו אליהם מעצמם ('ברכת שמואל' לר' אהרן שמואל קאידנובר אביו של מחבר ספר 'קב הישר' פרשת שלח לך סוף ד"ה ונחזור לביאור). והשבטים הקדושים ראו צורך לבוא לתוך המרגלים כדי לסייע את ישראל בחזרתם לארץ ישראל, כי הם גרמו את יציאתם לחוץ לארץ על ידי מכירת יוסף ('זכר דוד' מאמר א פרק ח דף כב ד"ה 'ועל פי האמור' ה'מקדש מלך' בשם הרמ"ז).

נשמות השבטים שבאו בתוך המרגלים הוזכרו כאשר אמר ה' יתברך למשה רבינו "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" (במדבר יג, ב) "וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ממש, שהם בני ישראל אבינו ('זרע ברך' מהדורא בתרא פרשת שלח לך ד"ה ועוד י"ל מ"ש שלח לך). וכן לא נאמר 'איש אחד לשבט' שמשמעו איש אחד מכל שבט בלבד, אלא "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו" ללמד כי כל איש היה מוכן לקבל את נשמת מטה אבותיו על ידי עיבור ('מאיר לארץ' לר' מאיר ביקייאם פרשת שלח לך ד"ה מעתה נבא אל ביאור). ונכפלו התיבות "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד" כנגד כל מרגל ורוח השבט שבתוכו ('זרע ברך' פרשת שלח לך ד"ה 'ועל פי הקדמה זו' עיי"ש עוד). נשמות השבטים התעברו בתוך המרגלים כי רצו להחזיר את יוסף אל הארץ על ידי הבאת עצמותיו לקבורה בה (עפ"י 'זכר דוד' מאמר א פרק ח דף כב ד"ה 'ועל פי האמור' ה'מקדש מלך' בשם הרמ"ז) וגם רצו שהמרגלים ישובו וִיסַפְּרוּ בשבח ארץ ישראל – ועל ידי כן יתוקן להם עוון מכירת יוסף ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד דף טז ע"ב ד"ה גם י"ל דמאי, 'חדרי בטן' להחיד"א פרשת שלח אות יא בשם גורי האר"י ז"ל).

עיבור השבטים נרמז בפסוק "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (במדבר יג, ב) שהתיבה "אֲנָשִׁים" היא ראשי תיבות 'אלו נשמות שבטי י"ה מעוברות' ('מחשֹף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת שלח לך דף עג ע"ב ד"ה נמצא כי בעת שליחות). וכן נרמז בהמשך הפסוק "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" (במדבר יג, ב), כאשר התיבה "נָשִׂיא" היא ראשי תיבות 'נשמות שבטים ילווּ אותם' ('מאיר לארץ' לר' מאיר ביקייאם פרשת שלח לך ד"ה מעתה נבא אל ביאור). ומשה רבינו גם רמז למרגלים על עיבור נשמות השבטים בתוכם כשאמר למרגלים "עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר" (במדבר יג, יז), "עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב" – התיבה "זֶה" היא גמטריא שנים עשר, כנגד שנים עשר השבטים שבתוך המרגלים, לומר להם כי הם עולים יחד עמהם בנגב להיות להם לעזר ולהועיל ('ראש דוד' להחיד"א פרשת שלח ד"ה ועתה אמת אגיד, 'חדרי בטן' להחיד"א פרשת שלח לך אות י) ועל ידם בוודאי תהיה להם 'עלייה' בהליכה זו ויצליחו בדרכם. לכן לא אמר בפסוק 'לְכוּ זֶה בַּנֶּגֶב' אלא "עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב" בכדי ללמד על 'עלייתם' (ראה 'במדבר רבה' פרשת שלח לך טז, יא) ('ברכת שמואל' לר' אהרן שמואל קאידנובר פרשת שלח לך ד"ה ועפ"ז יש לתרץ).

נשמת שבט לוי נכנסה בתוך יהושע על ידי הוספת האות י' לשמו

שבט לוי לא שלח מרגל היות שלא היה לו נחלה בארץ. ואילו שבט יוסף נחלק לשניים, מנשה ואפרים, אשר כל אחד מהם שלח מרגל. וכאשר הגיעו נשמות השבטים להתעבר בתוך המרגלים, נכנסה נשמתו של יוסף בתוך המרגל של שבט מנשה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו') כי מנשה היה הבכור ויוסף היה אוהבו ('ראש דוד' להחיד"א פרשת שלח ד"ה ראיתי שכתב משם רבינו). מטעם זה שמו של יוסף הוזכר דווקא אצל שבט מנשה ולא אצל שבט אפרים כפי שנאמר "לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי" (במדבר יג, יא). אז יהושע בן נון שהיה משבט אפרים נשאר בלי עיבור נשמה של שבט. לכן משה התיירא לשלוח אותו ככה פן יחטא היות שאין בו עיבור של שום שבט, והוא התפלל עליו שנשמת שבט לוי שהיתה אמורה להתעבר במשה עצמו אם שבט לוי היה שולח מרגל, תיכנס עתה ביהושע תלמידו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו'). אמנם על שאר השבטים לא היה צריך משה להתפלל היות שידע שנשמות השבטים כבר מתעברות בהם, כל אחד במרגל של שבטו ('ראש דוד' להחיד"א פרשת שלח ד"ה ראיתי שכתב משם רבינו).

משה רבינו הצליח למשוך את נשמת לוי בן יעקב על ידי קריאת שם חדש ליהושע כפי שנאמר "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר יג, טז) ('שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו') ועל ידי כן גרם שהתעברה נשמתו של לוי בתוכו ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא). כי הוספת האות י' לשמו היתה בסוד המעשר לשבטים שהוא 'שבט לוי' ('יונת אלם' להרמ"ע מפאנו פרק לז ד"ה ואמרו כי יהושע, 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן ס' ד"ה עוד משה פני חמה) ובסימן 'העשירי יהיה קודש' ('ברכת שמואל' אביו של מחבר 'קב הישר' פרשת שלח לך ד"ה ונחזור לביאור הפרשה). ויכלה נשמת לוי להיכנס בו לפי שיהושע היה תלמידו של משה רבינו וכל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילד אותו (ראה גמ' סנהדרין דף יט ע"ב), לכן יהושע נחשב כבנו של משה וממילא היה לו שייכות ללוי. והרמז לכך בפסוק "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר יג, טז) שראשי התיבות יוצא 'בן מלֵוִי'. וכך על ידי קריאת שמו 'יהושע' לכבודו של משה רבינו, התעברה בו נשמת לוי ('ראש דוד' להחיד"א פרשת שלח ד"ה ראיתי שכתב משם רבינו. וראה 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת שלח לך אות יב ביישוב הסתירה בדברי האר"י ז"ל על איזה נשמה התעברה ביהושע בן נון ואכמ"ל).

יהושע נשלח בתמורה ובמקום משה רבינו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו'), כי משה היה משבט לוי אשר לא שלח מרגל ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא) ובגלל שהדבר היה נוגע למשה עצמו לכן היה מקפיד על יהושע יותר מאחרים ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת בהעלותך דף קטו טור ב סוף ד"ה ויקרא משה). מטעם זה יש שינוי לשון בהוראה על שליחת המרגלים כפי שנאמר "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" (במדבר יג, ב), בתחילה אמר לו ה' "שְׁלַח לְךָ" – והוא לשון יחידי כנגד משה רבינו, שכיון שאינו הולך בשליחות אז שישלח איש אחר במקומו ובתמורתו ('שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו'), כפי שאכן נשלח יהושע עם נשמת לוי שהוא שבטו של משה ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא). ואחר כך אמר לו ה' "לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" – והוא לשון רבים כנגד שאר נשמות השבטים ('שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו') שהמרגלים שלהם היו בשליחותם ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא).

יוסף רמז לאחיו השבטים כי הם עתידים להתעבר במרגלים

ביאת נשמות השבטים לתוך המרגלים וכניסתם לארץ ישראל, נרמזה לאברהם אבינו בשעה שהוא היה בארץ כנען בברית בין הבתרים, כפי שנאמר אז "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו, יג-טז), "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ" – רָמַז לאברהם אבינו כי שנים עשר השבטים שהם הדור הרביעי מן אברהם אבינו "יָשׁוּבוּ הֵנָּה" כלומר לארץ כנען, לאחר שיושלם גזירת "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", וזה יהיה על ידי שיתעברו נשמותיהם לבוא לעולם פעם שנייה בתוך המרגלים שיכנסו לארץ כנען ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה ועל פי הקדמה זו).

גם יוסף הצדיק רמז זאת לשבטים בשעה שהם ירדו למצרים לקחת אוכל ובאו לפניו שנאמר "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל: כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים" (בראשית מב, ט-יא), "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם" – על העתיד אמר להם, לפי שהם עתידים להתעבר במרגלים טרם לכתם לרגל את הארץ ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה ל"ו אות מ' ד"ה ועתה נבאר עניין המרגלים. ראה 'בעל הטורים' בראשית מב, יא) כדי לתקן עוון חטא מכירת יוסף על ידי סיפור בשבח הארץ ('חדרי בטן' להחיד"א פרשת שלח אות יא ד"ה וז"ש ויאמר אליהם). והשבטים נצנצה גם בהם רוח הקודש והם ענו "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ" כלומר כללו את יוסף עמהם, לומר שגם הוא עתיד לבוא ולהתעבר במרגלים, שהרי הוא ייכנס במרגל של שבט מנשה ('ראש דוד' להחיד"א פרשת שלח לך ד"ה 'ועתה אמת אגיד' עיי"ש באריכות דבריו הנפלאים).

אמנם אחי יוסף הוסיפו לומר "לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים" לפי שהם עתידים להסתלק מהמרגלים כאשר המרגלים יתייעצו לרעה ('ראש דוד' להחיד"א פרשת שלח לך ד"ה 'ועתה אמת אגיד'). ויוסף אמר לשבטים בסוף דבריו "בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה: שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם" (בראשית מב, טו-טז) שיוסף נשבע ואמר "חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם" ולא היה בזה כפיוּת טובה מצדו להישבע בחיי פרעה לשקר אחרי שפרעה הטיב עמו, לפי שבתיבות "מְרַגְּלִים אַתֶּם" כוונתו על עיבור השבטים במרגלים, לרמוז להם שהם עתידים להיות 'מרגלים' ('חוט של חסד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת שלח לך על הפסוק 'שלחו מכם אחד') ודבריו היו דברי אמת.

הסטרא אחרא ששלטה אז בארץ היא זו שגרמה למרגלים לחטוא

בשלשה חודשים בשנה יש לס"מ שליטה, והם חודשים טבת ('ליקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף ו ע"ב ד"ה איתא בפליאה) תמוז ואב ('כסא דוד' להחיד"א דרוש טו"ב לשבת זכור ד"ה 'נקדים מ"ש בזהר הקדוש' בשם הזוהר, 'ליקוטי שושנים' דף ו ע"ב ד"ה איתא בפליאה). והנה שילוח המרגלים היה ביום כ"ט בסיון ואחרי ארבעים יום שריגלו את הארץ הם חזרו בערב תשעה באב, כך שמשך הליכתם היה בחודשים תמוז ואב שעיקר שליטת הס"מ הוא בהם. והרמז הוא בפסוק "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ), כאשר האותיות שהם 'בִּכּוּרִים' לאותיות "עֲנָבִם" כלומר קודמות להם, יוצאות שמו המלא של הס"מ. שהרי קודם לאות ע' יש אות ס', וקודם לאות נ' יש אות מ', וקודם לאות ב' יש אות א', וקודם לאות ם' יש אות ל' – והכל יוצא לפי הסדר 'סמא"ל'. וזה כוונת הפסוק "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ) להגיד שהוא שולט באלו הימים ('ליקוטי שושנים' דף ו ע"ב ד"ה איתא בפליאה). 

לכן אמר משה רבינו למרגלים "וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ) כלומר שעליהם לעשות השתדלות וחוזק, משום שהימים הם ימי שליטתו של הס"מ. אמנם אין להם לפחד לפי ש'אין עוד מלבדו' והשכינה שורה בתוכם כי היא נמצאת בתוך כל עשרה אנשים. ואם הם יתחזקו כנגדו אזי הס"מ השולט בימים אלו ייפול לפניהם. ומכל מקום כיון שמשה רצה להגן על יהושע מפני הס"מ שלא יוכל להחטיאו, לכן הוא הוסיף לשמו דווקא את האות י' שנשארה מתוך התיבה "עֲנָבִים" אשר לא נכללה ברמז על הס"מ, בכדי שיוכל להתגבר על הס"מ ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן חלק ג' למחבר 'שבט מוסר' פרשת שלח לך ד"ה 'עוד נראה' למה ד"ה 'והתחזקתם ולקחתם'). ואז נוצר ליהושע שם י"ה בשמו, שהוא שם המרחיק את החיצונים, מתיש את כוחם ומפר את עצתם (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרשת שלח לך פרק יג על הפסוק 'ויקרא משה להושע'). והאות י' היתירה שבתיבה "עֲנָבִים" רומזת גם על יום עשירי באב שכבר אין לשטן אז שליטה, כי שליטתו הסתיימה ביום ט' באב שלפניו ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש כ' לשבת תשובה ד"ה ובהכי ניחא לי).

למעשה מחמת שאותם הימים היו "יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ) לא הצליחו המרגלים בשליחותם ('מדרש פליאה' אות מב ואות פו). וכפי שנרמזה מעורבותו של הס"מ בפסוק "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים" (במדבר יג, כג), "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם" – הם הסמא"ל ובת זוגו הלילי"ת (זוהר פרשת שופטים דף רעד ע"ב ד"ה לדון בחנק). לכן יש שני פסוקים בתורה המתחילים באות ס', האחד במעשה העגל שנאמר "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ח) והפסוק השני הוא במעשה המרגלים שנאמר "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה" (במדבר יד, יט) לרמוז שכשם שמעשה העגל היה מעשה הס"מ כך גם עוון המרגלים היה מעשה הס"מ ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן פרשת כי תשא ד"ה 'שני פסוקים בתורה' בשם בעל מסורת הברית).

אף שהמרגלים שנשלחו היו אנשי ה' גדולים וטובים ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק רמזי פורים דרוש השני ד"ה אחר הדברים האלה) ששורשם גבוה וחשוב – זה לא הועיל להם, והסטרא אחרא התגברה עליהם (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר לרמח"ל ספר דברים פרק א על הפסוק 'וייטב בעיני הדבר') והתאחזה בהם והיתה מְכַּשְׁכֶּשֶׁת בלבם (הרמ"ד וואלי דברים פרק א על הפסוק 'ויקחו בידם מפרי הארץ') ומיד הם הפנו עורף אל הקדוּשה (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל ספר דברים פרק א על הפסוק 'וייטב בעיני הדבר'. ראה זוהר פרשת שלח לך דף קנח ע"א ד"ה 'וישלח אותם משה' מה היה מחשבתם). והסטרא אחרא היא שהביאה אותם לפתוח את פיהם ולהאריך לשונם כפי רצונה, ולהוציא דיבה על הארץ אפילו בדברי שקר אשר בדו מלבם (ראה זוהר פרשת שלח לך דף קסא ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק) כפי שאמרו "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" (במדבר יג, לב). וכל זה היה היפך כוונתו של משה רבינו, שהתכוון לשלוח את המרגלים על מנת שיכניעו את הסטרא אחרא שבארץ ולא שהיא תתגבר (הרמ"ד וואלי דברים פרק א על הפסוק 'ויקחו בידם מפרי הארץ').

כאשר המרגלים חזרו, הסטרא אחרא התפשטה על ידיהם בכל ישראל והביאה אותם לחטוא בדיבורם (הרמ"ד וואלי דברים פרק א על הפסוק 'ויקחו בידם מפרי הארץ') עד שאפילו שראו ישראל את השכינה הולכת לפניהם לתוּר להם מקום בכל המסעות שלהם ולהעביר מפניהם את כל המכשולות – לא האמינו בו יתברך, כפי שהוכיחם משה רבינו ואמר "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיהֹוָ"ה אֱלֹהֵיכֶם: הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַֽחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לב-לג), וזה היה מגודל תוקף 'הקליפה' שנאחזה בישראל מפני עצת המרגלים (הרמ"ד וואלי בספר דברים פרק א על הפסוק 'ה' אלקיכם ההולך'). מטעם זה האות ס' בפסוק "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, ל) היא אות גדולה לכמה שיטות, כדי לרמוז שהס"מ היה ביניהם וגרם לכל זה. וכן התיבות "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג, כב) יוצאות בגמטריא 'שטן', לפי שהוא בא ובלבל אותם ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת שלח לך ד"ה במדרש ויצר).

נשמות השבטים הקדושים הסתלקו מהמרגלים לפני שהם חטאו

בשעה שהמרגלים הסכימו על אותה 'הרעה הגדולה' ('מחשף הלבן' לר' יעקב אביחצירא פרשת שלח לך דף עג ע"ב ד"ה נמצא כי בעת שליחות) ובאו בכוונה ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא) להוציא דיבה על הארץ, ולחזור אל משה ולדבר רעה – מיד הסתלקו מהם נשמות השבטים שהתעברו בהם ('שער הגלגולים' הקדמה לו אות מ' ד"ה ועתה נבאר ענין המרגלים, 'שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו', 'זכר דוד' מאמר א פרק ח דף כב ד"ה 'ועל פי האמור' ה'מקדש מלך' בשם הרמ"ז) כי נשמותיהם לא יכלו לסבול את הפגם של העבירה ('תפארת שלמה' פרשת משפטים על הפסוק 'הנה אנכי שולח מלאך') ואת חטאם (עפ"י 'שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו') ולא את הסטרא אחרא שנמשכה עליהם (עפ"י 'מאור ושמש' פרשת שלח ד"ה ולבאר הענין זה) והסתלקו מהם כדרך הנשמות הבאות בעיבור ומסתלקות כאשר אדם חוטא ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת שלח לך דף עג ע"ב ד"ה אי נמי אפשר לרמוז). וכך לא הועילו נשמותיהם של השבטים הקדושים למנוע את המרגלים מהחטא ('שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו', 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו אות מ ד"ה ועתה נבאר ענין המרגלים).

וזה כוונת הפסוקים שנאמרו על המרגלים כאשר הם חזרו "וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ" (במדבר כה-כו), "וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ" נאמר על המרגלים עצמם, ומה שנאמר אחר כך "וַיֵּלְכוּ" זה על נשמות השבטים שהלכו והסתלקו מהם עוד לפני שהתקיים בהם "וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כלומר שכשבאו המרגלים לפני משה כבר הסתלק מהם עיבור הנשמות שהיה בהם ('שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו', 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו אות מ ד"ה ועתה נבאר ענין, 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך סוף ד"ה ויקרא משה להושע. ראה 'פני דוד' להחיד"א פרשת תצוה אות ב ד"ה 'ונשא אהרן' מה רמז בזה). ומאז כבר הוכנו נשמות השבטים לעיבורם העתידי בעשרה הרוגי מלכות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק ח דף כב ד"ה 'ועל פי האמור' ה'מקדש מלך' בשם הרמ"ז) (להרחבה על עיבור נשמות השבטים בעשרה הרוגי מלכות ראה אחד ממאמרינו לפרשת וישב - 'הנשמות של עשרה הרוגי מלכות').

אמנם הנשמות של לוי ויהודה בני יעקב שהתעברו בתוך יהושע בן נון וכלב בן יפונה, לא הסתלקו. וזה מה שנאמר "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יד, לח), לא נאמר עליהם 'נשארו חיים' אלא "חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם" לפי שכוונת הפסוק הוא שהיה בהם חיוּת נוספת בעת ההיא מ"הָאֲנָשִׁים הָהֵם" שהם הנשמות המעוברות ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו', 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא. ראה 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת שלח דרוש ה ד"ה וכן במשנה תורה אמר אחר) שנכנסו בתוך המרגלים, והיו "הֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" ביחד עמהם להיות להם לעזרה ('שער הגלגולים' הקדמה לו אות מ' ד"ה ועתה נבאר ענין המרגלים, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת שלח לך אות יד מהאר"י ז"ל). אך לעומתם שאר נשמות "הָאֲנָשִׁים" שהיו במרגלים האחרים 'מתוּ' תכף בביאתם אל משה על ידי שהסתלקו מהם ('שער הפסוקים' פרשת שלח סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו', 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה).

נשמת יהודה לא הסתלקה מכלב בן יפונה כפי שנאמר "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (במדבר יד, כד) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא), "רוּחַ אַחֶרֶת" – היא נשמת יהודה ('נחל קדומים' פרשת שלח לך אות יב) שנשארה בכלב ולא אירע לה כמו לאחרים שהסתלקו מהם הנשמות ולא הצליחו ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל תחילת פרשת שלח לך ד"ה הנה תמצא. ראה 'נשמת חיים' מאמר רביעי פרק שנים עשר כי רש"י במדבר יד, כד רמז על הרוח שהתעברה בו). וזה משום "וַיְמַלֵּא אַחֲרָי", כלומר שהוא השלים את הענין על ידי שהלך אצל אברהם אבינו ולא הסתפק בנשמת יהודה אשר בקרבו ('נחל קדומים' פרשת שלח לך אות יב) שנאמר "וַיַּֽעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג, כב) כאשר לשון הרבים בפסוק הוא כנגד המרגלים ולשון היחיד בפסוק הוא כנגד כלב, לפי שכלב נפרד מהמרגלים שתרוּ בארץ ובא להשתטח על קברי אבות בחברון (זוהר פרשת וארא דף לא ע"א ד"ה רבי יהודה). והתפילה שם אכן הועילה לו, כשם שהועילה ליהושע בן נון התפלה שהתפלל עליו משה רבינו וקריאת שמו 'יהושע' ('שער הפסוקים' פרשת שלח לך סימן יג על הפסוק 'שלח לך אנשים ויתורו'. ראה זוהר פרשת שלח לך דף קנח ע"ב ד"ה כדין כלב וד"ה אמר רבי יהודה וד"ה ויעלו בנגב). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.