יום הכפורים – מעלת עבודתו של הכהן הגדול

התורה ציותה שהכהן הגדול לא יכנס בכל עת אל קודש הקודשים אלא רק פעם אחת בשנה ביום הכפורים כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה: כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם" (ויקרא טז, ב-ד) (רמב"ן ויקרא טז, ב). וזה לפי שיום הכפורים אינו בכלל ה"עֵת" של כל ימות השנה אלא עומד בעצמו ונבדל מהם ('כלי יקר' ויקרא טז, ב).

ויש להתבונן, מדוע דווקא הכהן הגדול התייחד מכל עם ישראל להיכנס פעם אחת בשנה ביום הכפורים אל תוך קודש הקודשים? 

הקב"ה הלביש את אדם הראשון בגדי כהונה והוא שימש ככהן גדול

אדם הראשון נברא ביום השישי לבריאת העולם לכבוד יוצרו שנאמר "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז) ('של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב דרוש לפרשת ויקהל פקודי ד"ה ויקהל משה). והוא נברא יחידי ובעל קומה, והיה יפה במראהו עד שאמרו כי עקבו היה מכהה גלגל חמה (ראה 'ויקרא רבה' כ, ב) ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרק כא בכתונת של אדם הראשון דף ל ע"ב ד"ה ונראה לפרש). והוא היה יציר כפיו של הקב"ה המנוקה מכל מום ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן פרשת תצוה בביאור המדרשים ד"ה וכנגד אדם הראשון), והקב"ה קישטו ואף העשירו שהרי כל העולם היה שלו ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן פרק כא בכתונת של אדם הראשון דף ל ע"ב ד"ה ונראה לפרש), והוא שם אותו בגן עדן שנאמר "וַיִּיצֶר יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: וַיִּטַּע יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" (בראשית ב, ז-ח).

לאחר חטא אכילת עץ הדעת נפקחו עיניהם של אדם וחוה והם כיסו עצמם בעלי תאנה שנאמר "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג, ז). ואחרי כן הקב"ה עשה את אדם הראשון לכהן גדול ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך סדר שני לפרשת תזריע דף נו ע"א ד"ה אמנם עדיין לא, 'מדרש תלפיות' ענף בגדי כהן ד"ה ובהקדמה האמורה) והלבישו בגדי כהונה גדולה שנאמר "וַיַּעַשׂ יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא) (ראה 'במדבר רבה' ד, ח) ('זרע ברך' סדר שני לפרשת תזריע דף נו ע"א ד"ה אמנם עדיין לא, 'מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרק כא בכתונת של אדם הראשון דף ל ע"ב ד"ה ונראה לפרש). והיה אדם הראשון אשר נוצר מן העפר אשר במקום המזבח ('תנא דבי אליהו' זוטא פרק ב ד"ה ויש אומרים מן המקום), משמש ככהן גדול ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה ובהקדמה האמורה) על גבי המזבח ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל הידא על תנא דבי אליהו זוטא פרק ב אות מה) עם בגדי הכהונה שקיבל. וזה היה עד שהקריב את ה'שור פר' (ראה גמ' חולין דף ס ע"א בשם רב יהודה, רש"י תהלים סט, לב) לה' כקרבן עולה ואחריו הפשיט מעליו את בגדי הכהונה גדולה ('נחלת בנימן' לר' יצחק בנימן וואלף על טעמי המצוות מצוה ק לבישת בגדי כהונה ד"ה ולהאי טעמא).

בגדי אדם הראשון נעשו מעור של תחש ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרק כא בכתונת של אדם הראשון דף ל ע"ב ד"ה ועם זה יובן) אף שהותר לו בהם כל מין אחר (עפ"י 'נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה ק לבישת בגדי כהונה ד"ה ולהאי טעמא). ובגדים אלו נעשו לאדם הראשון 'לכבוד ולתפארת' היות שאדם וחוה היו עירומים באותה השעה ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן פרק כא דף ל ע"ב ד"ה והנה עם מה), ובגדי שבח היו ('במדבר רבה' ד, ח). והקב"ה בעצמו הוא זה שהלביש את אדם הראשון בבגדי כהונה גדולה הללו שנאמר "וַיַּעַשׂ יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא). ובגד זה שהלבישו הקב"ה היה כתונת המכסה את הגוף, אך הקב"ה לא היה צריך לעשות לאדם הראשון מכנסים היות שכבר היה לאדם הראשון את החגורות מעלי התאנה אשר כיסו אותו למטה ('מנחת אליהו' פרק כא דף ל ע"ב ד"ה ונחזור לענין) כפי שנאמר על אדם וחוה "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג, ז).

מעשה החטא של אדם הראשון גרם פירוד בעולם ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן פרשת ויקהל בחלק ביאור הענינים ד"ה באופן שהכהן הגדול) והביא לגניזת האור הגדול שהיה מאיר בראשית הבריאה ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת תצוה ד"ה מעלת אהרן). ועל אף שאדם הראשון היה שלם בנוֹי ובכוח ובעושר וחכמה ושנים, הרי שבחטאו איבד אותם כאשר הוא נשתנה מהנוי שלו וגם ניתש כוחו בעת שהקטינו הקב"ה לגובה מאה אמה, ונתדלדל אחרי החטא כי במקום שמלאכים יצלו לו בשר ויצננו לו יין נגזר עליו "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט). והוא נחסר מחכמתו כי ספר החכמה שהיה בידו ניטל ממנו. ונתקצרו שנותיו היות שגרם מיתה והיו ימיו תשע מאות ושלושים שנה בלבד ('מדרש תלפיות' ענף חתן וכלה ד"ה וסימן לחמשה דברים). והוא איבד את עושרו כאשר כבר לא היה כל העולם שלו בעת שגורש מגן עדן (עפ"י 'מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרק כא בכתונת של אדם הראשון דף ל ע"ב ד"ה ונראה לפרש). 

הכהן גדול במשכן ובמקדש היה כנגד אדם הראשון ותיקונו

הקב"ה ציוה לבנות משכן ומקדש שתבניתם כדוגמת העולם, וכוונתו בזה היה לבסם ולתקן את העולם שקלקל אדם הראשון בחטאו ('מנחת אליהו' פרק כא בכתונת של אדם הראשון דף ל ע"ב ד"ה ונראה לפרש) כי הם תיקון העולם ('עיר מקלט' על טעמי המצוות לר' דוד לידא פרשת תצוה אות צט). מטעם זה יום הקמת המשכן היה שמחה לפני הקב"ה כיום שנברא העולם כי על ידו נתקיים העולם ולא נאבד ('אגדת אליהו' על גמ' ירושלמי לר' אליהו הכהן חלק ב' חידושי שבת פרק ב דף ג ע"ב ד"ה ובזה יבא על נכון) לזה היו הארון וכלי המשכן מכוסים בעור של תחש אשר נברא בימי משה רבינו לשעתו, כשם שאדם הראשון ואשתו הולבשו בעור תחש לאחר חטאם, לרמוז על ענין המשכן שהוא יבסם את העולם ויתקן אותו מן החטא ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרק כא בכתונת של אדם הראשון דף ל ע"ב ד"ה ועם זה יובן). ולכן הס"מ ביקש להחטיא את ישראל במדבר בחטא המרגלים, במעשה קרח, במתאוננים וכאלה רבות. כי בראותו את המשכן שהוא מבסם את העולם כנגד מה שהוא בלבל והחריבו בימי אדם הראשון, אזי ביקש אופנים להחטיאם כדי לבטל כוונת הבניין ושיחזור העולם לקלקולו כמקודם. ולכן גם קטרג מאד על המקדש בירושלים עד אשר החריבו ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף בגדי כהונה ד"ה ובהקדמה האמורה).

הקב"ה ציוה למנות כהן גדול אחד כנגד אדם הראשון שנברא יחידי ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרק כא בכתונת של אדם הראשון דף ל ע"ב ד"ה ונראה לפרש), והאיש הראשון שהתמנה לכך היה אהרן הכהן שהיווה תיקון לאדם הראשון ('עיר מקלט' לר' דוד לידא פרשת תצוה אות ק. וראה שם הערות החיד"א בשם האר"י ז"ל שאהרן היה בחינת אדם הראשון). לכן הכהן הגדול היה מובחר המין האנושי ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק פרשת אחרי מות ד"ה כתונת בד קדש) והיתה בו תוספת קדושה וטהרה, והיה גדול מאחיו הכהנים ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קעג). ומטעם זה הוא מכונה בסדר עבודת יום הכפורים בשם 'אישי כהן גדול' (ראה משנה יומא א, ג יומא א, ה, יומא א, ז) שמשמעו מובחר המין האנושי וכן מלשון 'איש ירושלים' שהוא לשון שררה ורבנות ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב' חידושי יומא פרק ג דף נ' ע"ב ד"ה 'ולע"ד נר' אישי' על גמ' ירושלמי). והיה הכהן גדול צריך להיות שלם בלא פגם או מום כמו שאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה היה מנוקה מכל מום ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן בביאור המדרשים על הפסוק 'ואתה הקרב' ד"ה וכנגד אדם הראשון. וראה 'ילקוט ראובני' פרשת אחרי מות טז, כא ד"ה 'וסמך אהרן' בשם הזוהר).

כהן גדול היה משמש על גבי המזבח כדוגמת אדם הראשון שהיה גם כהן גדול ונברא ממקום המזבח ושימש על גבי המזבח ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל הידא על תנא דבי אליהו זוטא פרק ב אות מה). כהן גדול נמשח לעבוד במשכן ולשמש לפני ה', כנגד מה שאדם הראשון נברא ביום שישי לבריאה לכבוד יוצרו ('של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב דרוש לפרשת ויקהל פקודי ד"ה ויקהל משה). כהן גדול היה בעל קומה כאדם הראשון, ויפה כאדם הראשון. וציוה הקב"ה לקשטו בבגדים כנגד מה שקישט הוא יתברך את אדם הראשון. וכן היו צריכים להעשיר בממון את הכהן הגדול כנגד עושרו של אדם הראשון אשר כל העולם היה שלו. והצטווה הכהן גדול ללבוש שמונה בגדי כהונה וכולם היו תיקון לפגמים שנוצרו על ידי חטא אדם הראשון, כפי שאמרו רבותינו כי אפוד מכפר על עבודה זרה, מעיל מכפר על לשון הרע, כתונת מכפרת על שפיכות דמים, מצנפת מכפרת על גסות הרוח, אבנט מכפר על הרהור הלב, מכנסים מכפרים על גילוי עריות, ציץ מכפר על עזות פנים ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף בגדי כהונה ד"ה 'והנה אופן הכפרה יבא' ועיי"ש ביאור הדברים ולא הביאנום כדי לא לדרוש פה את אדם הראשון לגנאי גדול ח"ו).

שמונת בגדי כהן גדול נרמזו בפסוק על הלבשת אדם הראשון וחוה "וַיַּעַשׂ יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא) לפי שיש בו שמונה תיבות כנגד שמונת בגדי הכהונה ('רבינו בחיי' בראשית ג, כא ד"ה וילבישם). בגדים אלו היו מקשטים את הכהן הגדול בעבודתו כדוגמת אדם הראשון שהיה מקושט בהם ('אגדת אליהו' חלק ב חידושי שבת פרק ב דף ג ע"ב על גמ' ירושלמי). ונאמר אצל אהרן ובניו "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹ"ה אֶת מֹשֶׁה" (ויקרא ח, יג), וזה כמו שנאמר אצל אדם הראשון לשון "וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא) ששניהם היו בגדי כהונה ('נחלת בנימן' לר' יצחק בנימן וואלף על טעמי המצוות מצוה ק לבישת בגדי כהונה ד"ה ולהאי טעמא). ודווקא משה רבינו הלביש את אהרן ובניו, וזה כשם שהקב"ה הלביש את אדם הראשון בכתונת המכסה את הגוף. אך את המכנסים לבש אהרן בעצמו וגם זה כמו אדם הראשון שעשה לעצמו כיסוי חגורות מעלי תאנה עוד לפני שכיסהו הקב"ה בכתונת ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרק כא דף ל ע"ב ד"ה ונחזור לענין).

בבגדי הכהן הגדול נאמר "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח, ב) וזה כנגד בגדי אדם הראשון שנעשו להם לכבוד ולתפארת ממש היות שאדם וחוה היו ערומים. ועוד לבישת בגדים אלו על ידי כהן גדול הם גם "כָבוֹד" ו"תִפְאָרֶת" לאדם הראשון כי על ידם מתוקן מה שעשה ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרק כא דף ל ע"ב ד"ה ונחזור לענין). וכן הותר שעטנז בבגדי כהן גדול כשם שהותר כל מין בבגדיו של אדם הראשון ('נחלת בנימן' לר' יצחק בנימן וואלף על טעמי המצוות מצוה ק לבישת בגדי כהונה ד"ה ולהאי טעמא). אמנם ביום הכפורים היה נכנס הכהן גדול רק בבגדי פשתן שנאמר "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם" (ויקרא טז, ד) כי הם מורים על היחוד (ראה 'אור החיים הקדוש' ויקרא ו, ב ד"ה ולבש הכהן מדו בד) ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן פרשת ויקהל בביאור העניינים ד"ה באופן שהכהן הגדול), בבחינת "בַּד בְּבַד יִהְיֶה" (שמות ל, לד) ('מגלה צפונות' פרשת תצוה בביאור המדרשים על הפסוק 'ואתה הקרב אליך' ד"ה וכנגד אדם הראשון) שהתיבה "בַּד" היא לשון יחיד (רש"י שמות ל, לד), כי לבישת בגדי הפשתן אצל הכהן הגדול הם היפך מה שעשה אדם הראשון פירוד בעולם ('מגלה צפונות' פרשת ויקהל בביאור העניינים ד"ה באופן שהכהן הגדול).

חמשה דברים היו בכהן גדול והם נוי, חכמה, שָׁנִים, כוח, עושר. והם ממש אותם חמשה דברים שהיו באדם הראשון ואבדו ממנו בחטאתו אשר חטא ונתקלקל העולם. ולפי שהכהן גדול הוא במקום אדם הראשון ובא לתקן מה שעיוות, על כן היה צריך להיות שלם בחמשה אלו ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף חתן וכלה ד"ה וסימן לחמשה דברים). הכהן גדול היה מדליק את אור המנורה שהיו בה שבעה קנים שנאמר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה" (במדבר ח, ב-ג). ושבעת הקנים במנורה היו כנגד שבעת ימי בראשית והאור היוצא מהם כנגד האור הגדול שהיה בבריאת העולם ואחרי החטא של אדם הראשון נגנז, כי מעלת אהרן הכהן הגדול היתה דוגמת אדם הראשון קודם שחטא ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת תצוה ד"ה 'מעלת אהרן' בשם השל"ה הקדוש), וכן היו כל הכהנים גדולים במשכן ובמקדש שכולם היו בגדר אדם הראשון (ראה 'במדבר רבה' ד, ח) ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ ויקרא טז, ג ד"ה בפר בן בקר).

הס"מ היה מנסה למנוע את עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים

כיון שהמשכן והמקדש היו מבסמים את העולם מזוהמת השטן וגם הכהן הגדול הוא דוגמת אדם הראשון, לכן עבודת הכהן הגדול היתה מחלישה את הס"מ ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף בגדי כהונה ד"ה ובזה ניחא מה שאמרו) ומשברת את כוחו. ובפרט ביום הכפורים שכל ישראל מקטן ועד גדול נמצאים בתשובה לפניו יתברך וגם עיצומו של יום מכפר, שיש אז כוח ביד הכהן גדול יחד עם כוחם של כל ישראל להתיש את כוחו עד איבודו באופן שלא ישאר ממנו מאומה. אך כיון שהקב"ה רוצה בקיומו כדי שיהיה יצר הרע בעולם ויהיה שכר ועונש, לכן ציוה לשלוח לו 'שעיר לעזאזל' על מנת להחיותו באופן שהוא לא יכלה מכל וכל כאשר יש דבר שבקדושה אשר מחייה אותו להיות יונק וניזון ממנו. ועל ידי שניזון מזה היה מתגבר כוחו עד אופן שבו מיעוט כוחו המגיע לו בתשובת ישראל ותפלת כהן גדול אינו מכלהו מכל וכל, אף על פי שמגיעה לו חולשה גדולה. וכך נשארת כמקודם התגברותו ויש יצר הרע בעולם ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה והנני מודיעך אך הפעם).

מטעם זה הס"מ היה מחפש כמה אופנים לפגוע בכהן הגדול בצאתו מקודש הקודשים. והוא היה ממתין לו ברוב כעסו שכאשר ייצא הכהן הגדול הוא יאחוז בו, כי אולי יהיה יכול לו. לכן ישראל הצטוו לעשות שפה לפיו של המעיל באופן נאות וחזק כדי שלא יקרע בעת שאוחז בו הס"מ שנאמר "וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ" (שמות לט, כג). ובוודאי שהיה כוח בידי הס"מ לקרוע את המעיל ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף בגדי כהונה ד"ה ובזה ניחא מה שאמרו) אפילו אם היה קשה כברזל ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה אמנם מה), אלא שמחמת ציווי ה' יתברך הוא לא היה יכול לקורעו כי אינו יכול לשלוט במצות השם ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה ובזה ניחא מה שאמרו) וגם לא ברצונו הפשוט של הקב"ה שיהיה שפה אשר לא יקרע ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה אמנם מה). ומכל מקום היות שהס"מ נגע בכהן הגדול בצאתו מקודש הקודשים, על כן הוא היה צריך בעבור זה טבילה ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה ובזה ניחא מה שאמרו).

וזה הטעם שהיו גונזים את בגדי כהן גדול שנכנס בהם לקודש הקודשים ולא היו משתמשים בהם שוב ביום כפורים אחר, על אף שהטבילום וטהרום ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה אמנם מה שנראה) וגם היו בגדים נחמדים שנשארו כחדשים משנה לשנה ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה צריך להבין על מה), כי היות שנגע בהם הס"מ בטומאתו אז אין כבודו של מלך לחזור ולהשתמש בהם לפניו. ומזה הטעם היו הבגדים במשקל י"ח מנה והוא סימן ח"י כנגד עיני הס"מ האוחז בו להזיקו, לרמוז לו כי "חיוֹ יחיה" הכהן הגדול ואין שליטתו עליו כי מלאך ה' צבאות הוא ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה אמנם מה שנראה). וזה ביאור מה ש"אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה" (תהלים כז, ג) של סמא"ל, "לֹא יִירָא לִבִּי" (תהלים כז, ג) שהבטחתני "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג)" (ראה 'ויקרא רבה' כא, ד), שכוונתם כי אהרן הכהן הגדול הוא דוגמת אדם הראשון לתקן מה שעיוות על ידי הס"מ בימי בראשית, לכן לא "יִירָא לִבִּי" מפניו ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה גם יובן מאמר).

הס"מ היה משתדל לפגוע בכהן הגדול ביום הכפורים כי הכהן הגדול היה משתדל להחליש את כוחו, אך היות שלא היה יכול לו, אזי פשוט הוא שיפגע באשתו שהיא חצי גופו של כהן גדול, ובכך יפגום את הכהן הגדול כי אדם בלי אשה הוא רק חצי גוף. וזה ממש כפי שהוא עשה בתחילה עם אדם הראשון, שכאשר ראה שלא היה יכול לו הלך והסית לחוה להמיתה שנאמר "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָ"ה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, א-ה). לכן היו מכינים לכהן גדול אשה אחרת שמא תמות אשתו. והס"מ היה רואה שאינו מועיל כלום במה שעושה, כיון שיש אחת מזומנת תחתיה, והוא אינו יכול לכלות את כל העולם ולהמיתו. ואם אכן אירע שפגע באשתו הרי שלא נפגם הכהן גדול בחצי גופו כי כבר יש לו אשה אחרת ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה ובזה ניחא מה שאמרו).

הכהן הגדול היה מופרש שבעה ימים לפני יום הכפורים במקום מוצנע כפי שאמרו רבותינו "שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין" (משנה יומא א, א) וזה לבל יחול עליו הסטרא אחרא, שאין לו אחיזה במקום מוצנע אלא במקום הפקר ופרהסיא, ואדרבא שם תחול הקדושה על הכהן גדול (עפ"י 'יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש יב הספד ד"ה ולכך כהן גדול). והיות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז בהיכנס הכהן הגדול להקטיר קטורת בקודש הקודשים עלולה לקטרג עליו מדת הדין ולומר "איך העיז את מצחו להיכנס במקום אש אוכלת?!" והיא תזכיר עוונותיו ויחויב מיתה עליהם. לכן נצטווה הכהן הגדול להיכנס דווקא ביום הכפורים שאין מדת הדין שולטת בו כלל כפי שרמזו רבותינו כי התיבה "השטן" בגמטריא שס"ד כנגד מספר ימי השנה חסר אחד (ראה גמ' יומא דף כ ע"א בשם רמי בר חמא) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת אחרי מות ד"ה או ירצה כי בענן). לומר שאין לו רשות להשטין ביום הכפורים (גמ' יומא דף כ ע"א בשם רמי בר חמא).

אין מסוכן בעולם כמו הכהן גדול ביום הכפורים כאשר היה נכנס לפני ולפנים במקום שאין רשות לשום מלאך ושרף להיכנס שם, לכן כדי שלא יתקנאו בו המלאכים בקינאה ותחרות לקטרגו, נתן האל יתברך עצה טובה לכהן גדול שיכנס לקודש הקודשים עם בגדי פשתן לבנים שהם מסוגלים שהקטיגור יתהפך לו לסניגור. כי סגולת בגדי הפשתן שמי שלובש אותם לבדם בלא שום מין אחר עמו, ואפילו לא חוט אחד ממין אחר, אין יכולים לשלוט עליו לא עין הרע ולא רוח רעה ולא שום מיני כישוף. וכלל הדבר שניצול מכל דבר רוחני חוץ מרשות הבורא שאין דבר העומד לפניו. וכן עדיין יכולים לשלוט עליו כל מיני נזק טבעי וגשמי כמו מים אש קור וחום אבן וברזל, וכל מיני מקרה ופגע. והסוד הזה השיג גם יוסף הצדיק ברוח הקודש כשהיה במצרים, ולכן היה לובש בגדי פשתן שנאמר "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ" (בראשית מא, מב) ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין ד נהר יב ועיי"ש עוד בזה) ולא היו יכולים לו המכשפים של מצרים.

הכהן גדול היה נכנס לקודש הקודשים עם מלאכי זכות ונשמת אהרן הכהן

כאשר היה נכנס הכהן גדול אל הקודש היו נשמעים פעמוני מעילו, וזה היה על מנת שישמעו המלאכים הנמצאים שם שנכנס כהן גדול ויברחו לקיים מה שנאמר "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ" (ויקרא טז, יז) כי בכלל זה הם אלו שנאמר עליהם "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" (יחזקאל א, י) (ראה גמ' ירושלמי דף כז פרק ה הלכה ב ע"א ד"ה מעשה) ('ידו בכל' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' סימן תרנז) כלומר 'חיות המרכבה' ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין ד נהר יב), וכן הם שאר המלאכים (עפ"י 'ידו בכל' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' סימן תרנז) שהלכו משם בשעה שנכנס הכהן גדול ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת אחרי מות ד"ה 'והרמב"ן' בשם הרמב"ן). ומה נהדר היה כהן גדול במעלה הגדולה הזאת שאפילו 'חיות הקודש' היו מפנים לו מקום לעבודה כדי שיכנס לפני המלך ויעבדנו ביחוד כי מלאך ה' צבאות הוא ('רבינו בחיי' פרשת אחרי מות פרק טז, יז על הפסוק 'וכל אדם לא יהיה'). ואחרי שיצא כהן גדול מן הקודש חזרו לשם המלאכים ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת אחרי מות ד"ה 'והרמב"ן' בשם הרמב"ן).

וכאשר הכהן גדול היה נכנס לקודש הקודשים היו מלווים אותו חבילות חבילות של מצוות מעם ישראל ('ויקרא רבה' כא, ו), והכוונה בזה לאותם מלאכים הנבראים על ידי האדם. ואמרו רבותינו לשון כפולה 'חבילות חבילות', לשון אחת כנגד המלאכים שנבראו מעסק התורה ולשון שניה כנגד המלאכים שנבראו מעסק המצוות בפועל כמו לולב וארבעת המינים ומצה ותפילין. כל המלאכים הללו נקראים בשם 'זכות' על שם הפעולה שפועלים כי תמיד עומדים ללמד 'זכות' על מי שהיווה אותם. והם היו יכולים להיכנס אל הקודש ואינם בכלל הפסוק "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ" (ויקרא טז, יז), כי דווקא מלאכים הנבראים מהקב"ה אינם יכולים להיכנס אבל מלאכי זכות יכולים להיכנס, לפי שהתורה והמצוות והקב"ה הם יחוד אחד בלי פרוד. והם נכנסים להליץ בעד ישראל, כי ישראל הולידו אותם בעסק תורתם ומצוותם, והם 'הבנים' של ישראל הנכנסים לעזור לאביהם ('מדרש תלפיות' ענף זכות ד"ה ולזה כיון וד"ה דע כי לא).

מחמת גודל הפרישות והטהרה של הכהן גדול לפני היכנסו לקודש הקודשים, היה ביכולתו לעורר את כוחו וזכותו של אהרן הכהן הגדול הראשון, עד שהיה אהרן בעצמו נכנס עמו בשעת העבודה לקודש הקודשים. לכן בכל הפרשה של עבודת יום הכפורים נזכר דווקא שמו של אהרן אף שהיו כמה כהנים גדולים במשך הדורות שלא היה שמם אהרן, כמו בפסוקים "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה" (ויקרא טז, ג) "וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם" (ויקרא טז, כג) וכן הלאה. ולכן אמרו רבותינו שכל העבודות 'אינן כשרות אלא בו' (ראה גמ' יומא דף עג ע"א), וכוונתם לרמוז בלשונם שכל העבודות של יום הכפורים אינם כשירות אלא על ידי אהרן בעצמו שהיה מסייע לכל כהן גדול בעבודת היום כאילו הוא היה חי ממש ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק ליום הכפורים ד"ה בזאת יבא אהרן אל הקודש).

לכן שמעון הצדיק שהיה משמש בכהונה שמונים שנה, אמר כי בכל יום כפורים כאשר היה נכנס לקודש הקודשים הזדמן לו זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים אשר היה נכנס ויוצא עמו (ראה גמ' ירושלמי דף כז פרק ה הלכה ב ע"א) וכוונתו היתה לאהרן הכהן שהוא לא היה בגדר 'אדם' שעליו נאסר להיות בקודש הקודשים "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ" (ויקרא טז, יז) כי היה לו התפשטות הגשמיות כבר בחייו, וכל שכן במותו ('תפארת שלמה' ליום הכפורים ד"ה בזאת יבא אהרן אל הקודש). וכך היה בבית המקדש הראשון שנשמת אהרן היתה מתלבשת בכהנים הגדולים ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ ויקרא טז, ג ד"ה בזאת יבא) והם כל אותם עשרים ושלשה כהנים צדיקים ששרתו אז במקדש, שנשמת אהרן היתה נכנסת ויוצאת עמהם ומסייעת להם בעבודתם להיכנס בשלום ('ארֹן עדֻת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק דף סו ע"ב פרשת אחרי מות ד"ה למה נרמז כאן).

וזה נרמז בפסוק "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז, ג) שהתיבה "בְּזֹאת" גמטריא ארבע מאות ועשר (ראה רש"י ויקרא טז, ג ד"ה בזאת) שהם מספר השנים שעמד בית המקדש הראשון בבניינו ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ ויקרא טז, ג ד"ה בזאת יבא). וכוונתו לומר "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" ללמד שאהרן הכהן יבוא בנשמתו אל הקודש בכל משך ארבע מאות ועשר שנים של בית המקדש הראשון ששנותיו ימשכו כמניין התיבה "בְּזֹאת", וזה כמו שבא למשכן בחיי חיותו ('ארֹן עדֻת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק דף סו ע"ב פרשת אחרי מות ד"ה למה נרמז כאן). אך לא יהיה כן אצל רוב הכהנים בבית המקדש השני לפי שיהיו ביניהם הרבה רשעים, ולא יחול עליהם שם אהרן הכהן (עפ"י 'תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ ויקרא טז, ג ד"ה בזאת יבא). לכן לא נרמז בפסוק שנותיו של בית המקדש השני שהם ארבע מאות ועשרים שנים, כדי לומר שלא יהיה כן בבית המקדש השני (עפ"י 'ארֹן עדֻת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק דף סו ע"ב פרשת אחרי מות ד"ה למה נרמז כאן).

הכהנים גדולים היו נכנסים לקודש הקודשים עם נשמה ללא גוף

כאשר הכהן גדול היה נכנס לבדו להיכל הוא היה עושה כמה פסיעות (זוהר פרשת אחרי מות דף סז ע"א ד"ה נטיל תלת פסיען) בעוד השכינה היתה מקדימה אותו ('אור החמה' על זוהר פרשת אחרי מות דף סז ע"א ד"ה 'רשימא' מהרמ"ק) ומגיעה למקומה (זוהר פרשת אחרי מות דף סז ע"א ד"ה נטיל תלת פסיען) על גבי הכרובים בקודש הקודשים. וכאשר עשה עוד שלוש פסיעות ונכנס פנימה, הרי שמשם ואילך לא היה נהנה בעיניו מהשכינה ('אור החמה' על זוהר פרשת אחרי מות דף סז ע"א ד"ה 'רשימא' מהרמ"ק), ולכן היה סותם את עיניו (זוהר פרשת אחרי מות דף סז ע"א ד"ה נטיל תלת פסיען, זוהר פרשת אמור דף קב ע"א ד"ה אמר רבי יהודה) ונקשר למעלה (זוהר פרשת אחרי מות דף סז ע"א ד"ה נטיל תלת פסיען). וכיון שהיה נכנס אל קודש הקודשים שהוא דוגמתו של גן עדן ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה ותאנא כנגדם) הרי שלא היה נכנס בגוף, כי היה לו התפשטות הגשמיות לגמרי ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק ערב יום הכפורים אות ג ד"ה אך הענין) אלא היה נכנס רק עם הנשמה ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה ותאנא כנגדם) וזה "נֵר יְהֹוָ"ה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז) ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק ערב יום הכפורים אות ג ד"ה אך הענין).

הכהן גדול שהיה אז רק נשמה בלא גוף ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק ערב יום הכפורים אות ג) גם לא היה בכלל "אָדָם" שעליו נאמר "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ" (ויקרא טז, יז) לפי שהיה אז גדול ממלאך. והכהן גדול לא היה מדבר שום דיבור בקודש הקודשים, ואף התפילה שהיה מתפלל היתה מבחוץ בהיכל. וכיון שהקב"ה הוא זה שנפח בו את נשמתו שנאמר "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב, ז) ומה שנפח מתוכו נפח, על כן נחשב שגם הקב"ה בכבודו היה נכנס עמו לקודש הקודשים (ראה גמ' ירושלמי דף כז פרק ה הלכה ב ע"א בשם ר' אבהו, 'ויקרא רבה' כא, יב בשם ר' אבהו) ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק ערב יום הכפורים אות ז ד"ה במדרש). הכהן גדול היה בא למדרגת התפשטות הגשמיות מחמת התעוררות כוחו של אהרן אשר היה נכנס עמו, שהרי אהרן אף בחייו לא היה נכנס לקודש הקודשים בגדר אדם אלא רק בהתפשטות הגשמיות. והוא זה שנתן כוח לכל כהן גדול אחריו אשר נכנס לעבודה להיות נכנס עמו במדרגה זו ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק ליום הכפורים ד"ה בזאת יבא אהרן אל הקודש).

וזה טעם נוסף לכך שהכהן הגדול היה נקרא בכל סדר יום הכפורים בשם 'אישי כהן גדול' והוא מלשון 'אש', כי הכהן גדול היה 'אש אוֹכלה אש' (ראה 'ילקוט שמעוני' פרשת זאת הברכה רמז תתקנ ד"ה דבר אחר איש האלקים אם איש) נשמה בלא גוף ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק ערב יום הכפורים אות ז ד"ה ומטעם זה). וזה היה הנס הגדול שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, כי בשעה שהיה הכהן גדול נכנס לקודש הקודשים רק בנשמתו, אז היה נשאר גופו ריק, וכל כלי ריק של אדם מיד באים המזיקין ומתלבשים בו ומטמאים את הגוף כמו קרי ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד החמישי קרבן אהרן סימן לא ד"ה ונראה לפרש). וכן הוא אצל כמה מתים שבשעת יציאת הנשמה יוצא ממש קרי מגופם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק ע"א ד"ה 'האמנם כוונת הלימוד' ותלה שם הטעם בהנאת ההסתכלות על השכינה בעת המיתה), ואילו שם אצל גופו של כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים הם לא התלבשו, וכך נמצא שלא אירע לו מעשה טומאת קרי ביום הכפורים. והטעם שהכהן גדול נשמר מזה היות שמעלתו היתה גבוהה עד מאד, ואפילו בגוף הריקן שלו לא היו יכולים 'החיצונים' לשלוט, כי אין להם דבקות ונגיעה בזה ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד החמישי קרבן אהרן סימן לא ד"ה ונראה לפרש).

ודבר זה נרמז בפסוק שנאמר על הכהנים "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא, א), "לְנֶפֶשׁ" – היא נפש המזיקין, "לֹא יִטַּמָּא" – להיכנס בגופו של כהן גדול, "בְּעַמָּיו" – בעודו חי ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס תחילת פרשת אמור דף נב ע"א ד"ה אמר אל הכהנים). והכהן גדול היה נכנס לקודש הקודשים בנשמתו כאשר הוא מלובש בבגדי לבן של כהן גדול. ודבר זה הוא כמו המת שנראה אפילו אחרי כמה שנים כאשר הוא לבוש בתכריכים היות שכוח הנשמה מתפשט דוגמת הגוף, וכן היה הענין לגבי הכהן גדול שנכנס לקודש הקודשים עם נשמתו בבגדי לבן. והתפשטות הגוף היתה גם לשני בני אהרן נדב ואביהוא שפרחה נשמתם בשעה שנכנסו לקודש הקודשים כפי שנאמר "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָֹ"ה וַיָּמֻתוּ" (ויקרא טז, א) שכבר בשעה שהיו קרבים "לִפְנֵי יְהוָֹ"ה" פרחה נשמתם והיו ממש דוגמת "וַיָּמֻתוּ" ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד החמישי קרבן אהרן סוף סימן לא ד"ה ואם תאמר). אמנם לא כל כהן גדול היה ראוי שיתפשט כל כך מכל מאורעות הגוף עד שיהיה נכנס בנשמה ללא גוף, לכן מכל מקום גם כהנים אלו היו נכנסים לקודש הקודשים ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק ערב יום הכפורים אות ז ד"ה ומטעם זה).

הכהן גדול היה באימה ביראה ברתת בזיע בנקיות ובטהרה בעת כניסתו לקודש הקודשים. והכרובים העומדים שם שמרו כדוגמת הכרובים העומדים בשערי גן עדן ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה ותאנא כנגדם וד"ה זכה הכהן). כי הכרובים שבשערי גן עדן שומרים את הדרך והפתח, לפי שנגזר שלא יהיה רשות לאדם מכאן ואילך להיכנס זולתי הנשמות הצרוּפוֹת על ידי הכרובים תחילה כפי שנאמר "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד). ואם הכרובים שבגן עדן רואים שהנשמה ראויה להיכנס אז נותנים לה, ואם לא אז דוחים אותה לחוץ ונשרפת באותו הלהב או מקבלת עונשה. וכדוגמתן היה במקדש כשנכנס הכהן גדול לפני ולפנים בנשמה ולא בגוף ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק ע"ד ד"ה ואמרו רז"ל מדרש הנעלם), שאם זכה הכהן היה נכנס בשלום ויוצא בשלום, ואם לא זכה אז היה יוצא מבין שני הכרובים שעל ארון העדות להב ושורף אותו ומת. ואשרי הכהן אשר היה זוכה לעבור מהם בשלום ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה ותאנא כנגדם וד"ה זכה הכהן). "הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָ"ה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא), אמן.