פרשת עקב – סוד מאה ברכות בכל יום

משה רבינו ציוה את בני ישראל "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים י, יב). רבותינו אמרו כי התיבה "מָה" בפסוק "מָה יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" נדרשת כאילו נכתבה במקומה התיבה 'מאה', ומלמדת שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום (גמ' מנחות דף מג ע"ב ורש"י שם. זוהר פרשת קרח דף קעט ע"א רעיא מהימנא ד"ה ועוד והיה באכלכם) מחמת סוד אמירתן שהוא נורא ונשגב עד מאוד ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק סדר העבודה פרק חיוב מאה ברכות וכו').

יש להתבונן, מה הצורך והחשיבות הגדולה בכך שכל אחד ואחד מבני ישראל יקפיד לברך 'מאה ברכות' בכל יום ויום ובמשך כל ימי חייו?  

מאה כוחות של הטומאה פועלים בעולם כנגד מאה קללות שבתורה

תוקף כוחות הטומאה הוא 'מאה' ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת בחוקותי אופן לג ד"ה בג' מקומות מצינו, 'ישמח משה' לר' יקותיאל טייטלבוים פרשת עקב ד"ה ועפי"ז מבואר) וכנגדם יש 'מאה כבלים' בידי הסטרא אחרא ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי הזהר לך לך', 'קהלת יעקב' ערך 'מא' ד"ה מאה סוד של מאה) שנרמזו בפסוק "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" (משלי יז, י) ('בארות עמוקות' למהרצ"א מדינוב על 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך אות קעג, 'חידושי תורה' להגר"א מווילנא הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על'). כוחות אלו רמוזים גם באותיות 'ס"מ' שהן גמטריא מאה ('חידושי תורה' להגר"א הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על', 'שם משמואל' לר' שמואל בורנשטיין פרשת עקב שנת תר"ע ד"ה ונראה כי באשר), כאשר אותיות אלו הן בחינת חלק הרע בשמו של המלאך סמא"ל ('חידושי תורה' להגר"א הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על') שהוא השטן ויצר הרע ומלאך המוות (גמ' בבא בתרא דף טז ע"א בשם ריש לקיש), וזה לעומת האותיות הסופיות בשמו שהן בחינת הטוב ('חידושי תורה' להגר"א הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על') ומצד הקדושה ('מראית העין' להחיד"א דף ט ד"ה 'אינו דומה שונה' בשם המקובלים) (להרחבה בענין החלק הטוב והרע בשמו של הס"מ ראה אחד ממאמרינו לפרשת בהעלותך – 'קיומו וביטולו של מלאך הס"מ').

מטעם זה ישנן מאה קללות שכתובות בפרשת 'כי תבוא', שהן תשעים ושמונה מפורשות ועוד שתיים כנגד הפסוק "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְהֹוָ"ה עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" (דברים כח, סא) ('בעל הטורים' דברים ו, ז), כאשר כל 'מאה' הכוחות שבסטרא אחרא מקבלים את אותן הקללות ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי הזהר לך לך'). ועוד כיון שכל המזיקים הם מהצד הרע שבשם סמא"ל, כלומר מאותיות ס' ו-מ' שבשמו ('בן יהוידע' למחבר 'בן איש חי' מסכת פסחים דף קי ע"א ד"ה לינקוט זקפא) שהן גמטריא מאה, לכן גם האחיזה של השדים היא רק עד מספר 'מאה' ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה ולפי הזהר לך לך, 'בן יהוידע' מסכת פסחים דף קי ע"א ד"ה לינקוט זקפא) כי כוחן בזמן הגלות ויניקתם הוא בסוד גמטריא שתי אותיות נ', הנרמזות בשתי אותיות נ' ההפוכות בתורה שלפני ואחרי הפסוקים "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהֹוָ"ה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָ"ה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לה) ('עיני כל חי' לר' חיים פאלאג'י על גמ' חגיגה דף ט ע"ב אינו דומה). אך אין לשדים אחיזה אפילו במספר אחד מעבר למספר מאה ('בן יהוידע' מסכת פסחים דף קי ע"א ד"ה לינקוט זקפא).

החוזר על לימודו יותר ממאה פעמים ניצל מידי שר השכחה שבקליפה

מטעם זה 'שר השכחה' הוא מלאך בשם פוט"ה ששמו בגמטריא הוא מאה ('בארות עמוקות' למחבר ספר 'בני יששכר' על 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך אות קסט, 'קהלת יעקב' ערך 'שכ' ד"ה שכחה שר של שכח'). וזה הסיבה שאדם צריך לחזור על לימודו מאה ואחת פעמים (ראה גמ' חגיגה דף ט ע"ב), לפי שעד מאה פעמים עדיין יכול לשלוט שר השכחה בזיכרונו של האדם, אך אם למד מאה ואחת פעמים כבר אין לסטרא אחרא יותר שלטון ורשות, שהרי מעל 'מאה' הוא כבר כוח הקדושה של המלאך מיכאל ('בארות עמוקות' על 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך אות קסט) הממונה על הזכרון ('חומת אנך' להחיד"א על התהלים עא, ח בשם 'ארץ החיים', 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך מהדורה ראשונה פרשת וירא ד"ה ובזה אפשר ליישב) והאדם כבר אינו שוכח ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כא ע"ב טור ב על הפסוק 'יששכר חמור גרם'). ומשום כך השם של המלאך 'מיכאל' עולה בגמטריא מאה ואחת ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי הזהר לך לך', 'מראית העין' להחיד"א דף ט ד"ה 'אינו דומה שונה' בשם העיון יעקב), ונרמז בפסוק "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" (דברים לג, ד) שהתיבה "צִוָּה" גמטריא מאה ואחת כמניין מיכאל שהוא שר התורה ('מסורת הברית' לר' דוד טעבלי מפוזנא בתחילת הפירוש על מגילת איכה דף מא ע"ב ד"ה איכה. וראה 'חמרא טבא' לר' אברהם שמחה הורוביץ מבארניב פרשת חקת דף פח ע"א ד"ה 'וי"ל עוד' שהביא רמז בפסוק "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה" (במדבר יט, ב) שהתיבה "זֹאת" ראשי תיבות 'זכור אל תשכח' וסגולה לזה על ידי "חֻקַּת הַתּוֹרָה" שילמד מאה ואחד פעמים כגמטריא התיבה "צִוָּה" ואז יזכור לימודו תמיד בכי טוב).

'השכחה' היא מצד הס"מ ששמו בגמטריא מאה ('מראית העין' להחיד"א דף ט ד"ה 'אינו דומה שונה' בשם העיון יעקב). לכן השר הממונה על השכחה ('מחשוף הלבן' פרשת עקב על הפסוק 'ארץ אשר לא במסכנת') נקרא גם בשם 'מס' ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כא ע"ב טור ב על הפסוק 'יששכר חמור גרם' בשם 'רבינו בחיי' והמקובלים, 'נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת ש' אות נ ערך 'שכחה' וכתב שם שלכן אותיות מ' וס' שהוא שר של שכחה היו עומדות בנס בלוחות, כי לולא עוון העגל לא השתברו הלוחות הראשונים ולא היה שר של שכחה שולט כלל עיי"ש), והלומד פרקו עד מאה פעמים הוא תחתיו ('מחשוף הלבן' פרשת עקב על הפסוק 'ארץ אשר לא במסכנת') כי הוא אדון ושליט עליו ('ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא בסוף פרשת פקודי ד"ה ועוד לאלוק מילין) ויכול לשכוח מה שלומד. לכן אם אדם שונה את פרקו מאה ואחת פעמים כבר אינו שוכח, כי יצא מתחת שלטונו של הס"מ. וזה מה שנאמר על יששכר בנו של יעקב אבינו "וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בראשית מט, טו), "וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" – כלומר שיששכר היה נקרא 'עובד אלקים' (ראה גמ' חגיגה דף ט ע"ב) על שהיה שונה את פרקו מאה ואחת פעמים כלומר יותר מאותיות 'מַס', כדי לא לבוא לידי שכחה ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת ויחי דף כא ע"ב טור ב על הפסוק 'יששכר חמור גרם'. וראה עוד רמזים נפלאים ב'כלי יקר' דברים ד, ט ד"ה וזו משלי. וכן ראה 'ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן פרשת ויצא דף יח ע"ב טור ב ד"ה 'חלק רביעי' בהגהות שכתב כי אם תחסיר מאה ואחת מהתיבה 'שכח' יישאר גמטריא התיבה 'זכר' לשון זכרון, כי אינו דומה השונה פרקו מאה לשונה מאה ואחת עיי"ש).

ועוד שאות ק' בגמטריא זה מאה, והיא מאותיות התיבה 'שקר' שהיא מהסטרא אחרא. לכן השונה פרקו מאה פעמים יש בו סרך סטרא אחרא ('חיים תחילה' לר' חיים פאלאג'י בהקדמה הנקרא 'קול קודם' דף ג ע"ב ד"ה 'משולש בכתובים' בשם 'מראית עין' להחיד"א) והרי הוא עדיין אחוז ב'שקר' ('חיים תחילה' לר' חיים פאלאג'י בהקדמה הנקרא 'קול קודם' דף ד ע"א ד"ה 

א"כ ז"א דאחר) אבל כאשר האדם חוזר על לימודו עוד פעם א' שבמילוי זה 'אל"ף', הרי הוא אותיות 'פלא' ומתקיים בידו ('חיים תחילה' לר' חיים פאלאג'י בהקדמה הנקרא 'קול קודם' דף ג ע"ב ד"ה 'משולש בכתובים' בשם 'מראית עין' להחיד"א) ואין לו עוד 'שקר' בה ('חיים תחילה' לר' חיים פאלאג'י בהקדמה הנקרא 'קול קודם' דף ד ע"א ד"ה א"כ ז"א דאחר). ונרמז בפסוק "הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (ישעיה כט, יד) כלומר מה שסותם מהם הוא "פֶלֶא" דהיינו ה'אלף' של מאה ואחת שלא שונים אותה, וזוהי הסיבה שעל ידי שאין להם 'פלא' אז "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" שעתידה התורה להשתכח מישראל ('חיים תחילה' לר' חיים פאלאג'י בהקדמה הנקרא 'קול קודם' דף ג ע"ב ד"ה משולש בכתובים. וראה שם בדף ב' ע"ב ד"ה ועתה הנה הבאתי' והלאה שהביא עוד חידושים נפלאים על משה רבינו ויהושע בן נון בענין זה), שהרי מאה הוא בסוד השכחה אך מאה ואחת הוא בסוד הזיכרון ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים פרק א, ח ד"ה 'וזה כמשז"ל אינו דומה' והביא שם רמז בפסוק "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ" (שיר השירים א, ח) שהתיבה "הַיָּפָה" בגמטריא מאה לכן "צְאִי לָךְ" שהתיבה "צְאִי" גמטריא מאה ואחת).

'מאה הברכות' מכניעות את 'מאה כוחות הטומאה' ומושכות שפע מהעליונים

כאשר נשמה יורדת לעולם הזה היא מקבלת 'מאה מפתחות' שהם 'מאה ברכות' לברך בכל יום (זוהר פרשת לך לך דף עז ע"א סתרי תורה ד"ה נשמתא כד נפקא) ועל כך נאמר "אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם: מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" (תהלים ח, ב-ג), כלומר שנשמות ה"עוֹלְלִים" מקבלות מפתחות של ברכות והוא ה"עֹז" שנמסר בידיהם, ועל ידי אלו הברכות הם משביתים את ה"אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" שהם 'החיצונים' ו'הקליפות' של הסטרא אחרא שבמספר מאה. לכן נאמר בתחילה "אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם", לפי שהתיבה "שָּׁמָיִם" מופיעה בדיוק מאה פעמים בתורה ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת לך לך ד"ה 'ולפי הזהר לך לך דמסר'). כך על ידי כל ברכה מהמאה ברכות שמברך האדם, סר כוח אחד מהמאה כוחות של הס"מ. ואחרי כל מאה הברכות מסתלקים מהאדם כל כוחות הטומאה ('ישמח משה' לר' יקותיאל טייטלבוים פרשת עקב ד"ה ועפי"ז מבואר).

מאה הברכות הם גם כנגד כוח השדים השולטים עד מספר 'מאה' ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'לך לך מארצך וזו"ח'). ועוד הן כנגד מאה הקללות שבפרשת כי תבוא, ומבטלים אלו הברכות את אלו הקללות ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה 'לך לך מארצך וזו"ח', 'פני דוד' להחיד"א פרשת נשא אות ט ד"ה 'ואחר זמן רב' בשם הרב פנים מאירות, 'חומת אנך' להחיד"א דברים לא, ד ד"ה 'מצאוהו' בשם בעל הרוקח) על ידי אמירתם מידי יום. ונרמז ביטול מאה הקללות על ידי מאה הברכות בפסוק "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז), כי יש תגים על האות ק' שהיא עצמה גמטריא מאה, ללמד שהאומר מאה ברכות בכל יום מבטל כוח מאה הקללות ('בעל הטורים' דברים ו, ז), וגם נמנעים על ידו מלבוא פורענויות לעולם (ספר 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי בסוף הקדמת המחבר ד"ה והמאה שערים). כמו כן על ידי אמירת מאה הברכות בכל יום מוכנעים האויבים הגשמיים של האדם, כפי שנרמז בפסוק "וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" (ויקרא כו, יא) כלומר שעל ידי אמירת "מֵאָה" ברכות בכל יום שהם גמטריא "מִכֶּם", יתקיים "רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" ('אור החיים הקדוש' פרשת בחוקותי כו, יא ד"ה 'ואומרו ומאה מכם').

כל אדם צריך להשגיח שברכותיו יאמרו כראוי ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק סדר העבודה פרק חיוב מאה ברכות וכו' ד"ה והענין הוא) כפי שנרמז בבקשת ה' "וּבִקְשׁוּ פָנָי בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי" (הושע ה, טו) ששתי אותיות נ' בתיבה "יְשַׁחֲרֻנְנִי" הן כנגד 'מאה ברכות', ובקשת ה' שיהיו כתקנן לשמו יתברך ובכוונה שלימה ('חומת אנך' להחיד"א על ספר הושע ה, טו), ואז הֶבֶל אותם הברכות יעלה ויבקע את כל האוירים עד שיגיע לפני כסא הכבוד. ובאותה שעה הקב"ה בכבודו מתעמר בו ושמח שמחה גדולה באותו שבח שעלה מהאדם, והוא מכין לו מחיה ומזון, ונותן טרף לביתו של האדם. ובפחות מ'מאה ברכות בכל יום' אין הדבר פועל ('סדר היום' בחלק סדר העבודה פרק חיוב מאה ברכות וכו' ד"ה והענין הוא, 'של"ה הקדוש' מסכת יומא עמוד התשובה ד"ה 'עוד דבר טוב' הוא בשם 'סדר היום'), כי כל ברכה וברכה מה'מאה ברכות' יש לה מעיין ומקור ממנה היא נשפעת ונאצלת, ואם חלילה האדם מחסיר ממאה ברכות בכל יום הרי הוא מקלקל את כל הצינורות ('שערי צדק' לר' יוסף ג'קטילייא דף ב' ע"ב ד"ה והנה המדה הזאת, ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת עקב ד"ה ועתה ישראל).

כל מי שאומר מאה ברכות בכל יום, כאילו פורס אוהל לשכינה ותוקע אותו ב"מְאַת אֲדָנִים" שנאמר "מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן" (שמות לח, כז). וכשם שהאדנים שבמשכן היו חלולים לכל אורכם, כך למעלה בשמים יש מאה חלונות של אורה אשר פתוחים כנגד 'מאה ברכות' ('שערי צדק' לר' יוסף ג'קטילייא דף ב' ע"ב ד"ה והנה המדה הזאת). לכן חייב אדם לברך בכל יום 'מאה ברכות' בשביל 'למשוך' שפע על ידי כל אחת ואחת מהברכות הללו ('של"ה הקדוש' חלק 'תורה בכתב' פרשת תולדות תורה אור ד"ה 'ולבאר הענין'), כפי שנרמז בשמה 'ברכה' שהיא מלשון 'בריכה' ובית קיבול ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת כ אות תנא). והברכה באה תמיד בסוד 'מאה' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תרומה על הפסוק 'ויקחו לי תרומה' ד"ה ולעולם הברכה) כמו מאה קולות השופר שנתקנו כנגד מאה הברכות (עפ"י 'לקוטי הלכות' לר' נתן חלק אורח חיים ב' ערבית ד, אות לח). ואם אדם יחסיר מ'המאה ברכות' בכל יום הרי פגם והטיל בהם מום ('של"ה הקדוש' חלק 'תורה בכתב' פרשת תולדות תורה אור ד"ה 'ולבאר הענין').

ונרמז ענין המאה ברכות בתורה כי יש שבע פסוקים שבהם יש ברכה להקב"ה והם "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹ"ה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ" (בראשית ט, כו) "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית יד, כ) "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהֹוָ"ה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי" (בראשית כד, יב) "וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהֹוָ"ה וָאֲבָרֵךְ אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ" (בראשית כד, מח) "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהֹוָ"ה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם" (שמות יח, י) "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח, י) "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" (דברים לג, כ) ובכל פסוקים אלו יש סך הכל מאה תיבות כנגד מאה ברכות שבכל יום ויום. ויש דווקא שבע פסוקים לרמוז על שבע ברכות שיש בתפילת עמידה של שבת ויום טוב ('בעל הטורים' בראשית יד, יט על הפסוק 'ברוך אברם לאל עליון').

סוד ה'מאה ברכות' התגלה לאברהם אבינו ועבר דרך האבות הקדושים

תחילת הדיבור של הקב"ה עם אברהם אבינו היה "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, א-ב) ('מגלה עמוקות' פרשת וארא ד"ה 'דנה בג' לשונות') ובזה ה' יתברך גילה לאברהם את הסוד כי מוסרים לנשמה בבואה לעולם מאה מפתחות של ברכות. ואמר לו כי הברכות יהיו מעתה מסורות בידו שנאמר "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא יהיה'). לכן נאמרו לו דווקא התיבות "לֶךְ לְךָ" – לפי שהן בגמטריא 'מאה' לרמוז לו את סוד ה'מאה ברכות' (עפ"י זוהר פרשת לך לך דף עו ע"ב סתרי תורה ד"ה כד בעיא). אברהם הבין שבזכות קיום 'מאה ברכות' מידי יום הוא יזכה לירושת הארץ, כפי שרמז בדבריו אל ה' "וַיֹּאמַר אֲדֹנָ"י יֱהֹוִ"ה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ח), כלומר בזכות 'מאה' הברכות הנרמזים בתיבה "מָּה" הוא יירש את הארץ ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן פרשת לך לך ד"ה 'ויאמר אליו אני ה'' ועיי"ש עוד בזה כי אכמ"ל).

וזה מה שנאמר על אברהם אבינו "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָ"ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א), והכוונה שברכו ה' בזה שמסר את הברכות לידו. ולכן התיבה "כֹּל" שבפסוק היא בהיפוך אותיות 'לך' – כלומר רמז לו על מסירת מאה המפתחות שהם גמטריא של התיבות 'כל' ו-'לך' ביחד ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא יהיה' ועיי"ש עוד אריכות בזה). מטעם זה רק כאשר אברהם אבינו הגיע לשלמות האמתית בהיותו בגיל 'מאה שנה' ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת לך לך ד"ה ולפי שלא הגיע) אז הקב"ה הביא לו את בנו יצחק. וגם זה היה בסוד 'מאה ברכות' ('פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק יד על 'ברוך שאמר', 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת לך לך ד"ה ולפי שלא הגיע, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת וארא ד"ה 'דנה בג' לשונות') לפי שגילו היה מכוון כנגדם ('צרור המור' פרשת לך לך ד"ה ולפי שלא הגיע).

אברהם אבינו מסר את סוד מאה המפתחות של הברכות לבנו יצחק כפי שנאמר "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ יְהֹוָ"ה" (בראשית כו, יב) ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא יהיה', 'פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק יד על 'ברוך שאמר'), "מֵאָה שְׁעָרִים" הוא המקור הרוחני שממנו נובעים ה'מאה ברכות' לעולם – ברכה אחת מכל שער עליון ('רקנאטי' על התורה פרשת תולדות ד"ה ויזרע יצחק), כי המאה שערים הם כנגד המאה ברכות (עפ"י 'ליקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב אורח חיים ב' ערבית ד אות לז). ואז נאמר על יצחק "וַיְבָרְכֵהוּ יְהֹוָ"ה" – כלומר שברכו ה' לקבל את ה'מאה ברכות' ('מגלה עמוקות' פרשת וארא ד"ה 'דנה בג' לשונות', 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה ולפי הזהר, 'מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת בחוקותי אופן לג ד"ה ובג' מקומות מצינו. ראה 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי בסוף הקדמת המחבר ד"ה והמאה שערים). מטעם זה גם אצל יצחק אבינו יש את התיבה 'כל' שנאמר "וָאֹכַל מִכֹּל" (בראשית כז, לג)  ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא').

אחר כך מסר יצחק אבינו את סוד מאה המפתחות של הברכות לבנו יעקב, ונרמז במה שנאמר "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית לג, יח-יט), "מֵאָה קְשִׂיטָה" – הוא רמז לסוד 'מאה ברכות'. וגם ביעקב אבינו הוזכרה התיבה 'כל' כפי שאמר יעקב על עצמו "יֶשׁ לִי כֹל" (בראשית לג, יא) ('של"ה הקדוש' מסכת פסחים פרק מצה עשירה ד"ה 'פסח רומז שלא יהיה'). מטעם זה יעקב אבינו השלים את הבאת כל שנים עשר השבטים בלידת האחרון שבהם בנימין, כאשר הוא היה בגיל מאה ('פירושי סידור התפילה' לבעל 'הרוקח' פרק יד על 'ברוך שאמר'. ראה 'במדבר רבה' פרשה יד, ח). ואחריו גם יוסף הצדיק בנו של יעקב אבינו היה נזהר לקיים בכל יום 'מאה ברכות' ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת ויגש דף כח ע"ב טור ב ד"ה 'ונחזור לענינינו' בשם המדרש).

תקנת 'מאה ברכות' התייסדה על ידי משה רבינו ונתקנה על ידי דוד המלך

משה רבינו ייסד לישראל את תקנת 'מאה הברכות' (ספר 'המנהיג' לרבינו אברהם בן ירחי בפרק 'דיני תפילה' על עניין 'כל פועל ה' למענהו', 'כד הקמח' לרבינו בחיי ערך 'ברכה', 'מנורת המאור' לר' יצחק אבוהב פרק קכ, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ב' אות ה ד"ה ברכות) ביום הקמת המשכן. מטעם זה, משה רבינו קבע לעשות מאה אדנים למשכן (ראה שמות לח, כז) לפי שהם כנגד 'מאה ברכות' ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן עה) ורומזים למאה שמות אדנו"ת שיש בהזכרת מאה ברכות ('חידושי תורה' להגר"א מווילנא הנקרא 'ליקוטי תורה' בחלק ליקוטי תנ"ך על הפסוק 'הוקם על'). וכן נאמר ביום הקמת המשכן "וּכְבוֹד יְהֹוָ"ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לה), "מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" הוא ראשי תיבות 'מאה' – כנגד מאה ברכות ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן עה). ועוד לפני פטירתו של משה נאמר "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א), "מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים" הוא ראשי תיבות "מאה" – לפי שהוא כיון להמשיך ברכה לעם ישראל מ'מאה ברכות' ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת וזאת הברכה ד"ה 'משה איש האלקים') וגם אמר לבני ישראל לברך מאה ברכות בכל יום ('בעל הטורים' דברים לג, א).

אחרי פטירת משה רבינו שכחו ישראל את תקנתו ('המנהיג' לר' אברהם בן ירחי בפרק 'דיני תפילה' על ענין 'כל פועל ה' למענהו', 'כד הקמח' לרבינו בחיי ערך 'ברכה', 'מנורת המאור' לר' יצחק אבוהב פרק קכ, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ב' אות ה ד"ה ברכות, 'בני יצחק' על התורה לר' יצחק חנן פרשת עקב דף מד ע"ב ד"ה ועתה) ולא היו מקפידים להגיע בדיוק למאה ברכות בכל יום, אלא כל אחד היה מברך כאשר הזדמן לו. יש מי שבירך שישים או ארבעים ברכות ואפילו רק עשרים ברכות ביום ('בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת בלק ד"ה ודע דאע"ג). דבר זה רמז ה' למשה רבינו שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא, טז), וזה כי על גבי האות ק' בתיבה "וְקָם" יש בתורה תגים – ללמד שעתידים למאוס ב'מאה ברכות' ('בעל הטורים' דברים לא, טז). ומכל מקום נוסח הברכות שכן ברכו באותה העת היה לפי צחוּת הלשון של כל אדם בדרך תפילתו ועל פי הנאתו ('בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת בלק סוף ד"ה ודע).

וכשהגיע ימיו של דוד המלך, היו מתים בכל יום מאה אנשים ('במדבר רבה' קרח פרשה יח אות כא, 'מדרש תנחומא' קרח יב) בעיר ירושלים ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על התהלים סח ד"ה 'ברוך אדנ-י יום יום'), ועליהם נאמר "עַל מֶה תֻכּוּ" (ישעיה א, ה), "עַל" בגמטריא 'מאה' – ללמד שהיה אז מכה של מאה אנשים ביום ('פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק יד על 'ברוך שאמר'). דוד המלך הבין שאין זה דבר מקרי שמתים בדיוק מאה אנשים בכל יום, לא פחות ולא יותר ('בית אלוקים' לר' משה מטראני שער התפילה פרק טז ד"ה ואפשר כי בזמן). לכן הוא חקר עד שהבין ב'רוח הקודש' שהסיבה לכך היא שהם לא מברכים מאה ברכות בכל יום ('טור' חלק אורח חיים סימן מו), אז הוא שב ותיקן להם לברך 'מאה ברכות' ונעצרה המגיפה ('במדבר רבה' קרח פרשה יח אות כא, 'מדרש תנחומא' פרשת קרח אות יב) והמיתה. ועל תקנתו זו אמר את הפסוק "בָּרוּךְ אֲדֹנָ"י יוֹם יוֹם" (תהלים סח, כ) ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על התהלים מזמור סח ד"ה 'ברוך אדנ-י יום יום').

תקנתו של דוד מלך נרמזה במה שנאמר "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב' כג, א), "וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" – "עָל" בגמטריא 'מאה' כנגד מאה ברכות שתיקן דוד המלך ('במדבר רבה' פרשת קרח יח, כא, 'מדרש תנחומא' פרשת קרח יב). וכיון שהתקנה של דוד המלך היתה אחרי שכבר ייסד אותה משה רבינו לכן נאמר "וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם" כאשר התיבה "הֻקַם" היא כנגד מה שמשה רבינו תיקן 'מאה ברכות' לישראל ביום שבו "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, יז) ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן עה). וכן יש רמז לתקנתו בפסוק "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָ"ה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָ"ה" (תהלים קיח, כו) שהאותיות בסופי תיבות הפסוק יוצאות "כַּמֵּת – הַמֵּאָה", כלומר שכפי מספר המתים בכל יום כך היתה תקנתו לברך מאה פעמים ביום "בָּרוּךְ" ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על התהלים מזמור קיח, כו ד"ה 'ברוך הבא').

וכנגד תקנת המאה ברכות, דוד המלך גם התקין למקדש כְּלִי שִׁיר הנקרא 'מגרפה' שהיה בו עשרה נקבים וכל נקב ונקב הוציא עשרה מיני קולות – בסך הכל מאה קולות זמר (ראה גמ' ערכין דף יא ע"א) ('תורת המנחה' לר' יעקב סקלי תלמיד הרשב"א פרשת בהעלותך ד"ה וכלי זה). ואולי לטעם זה אמרו רבותינו כי אם דוד המלך לא היה נפטר בגיל שבעים אלא מאריך ימים עד לגיל מאה שנה כפי שנרמז בפסוק "יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר" (תהלים סא, ז) שגמטריא התיבה "יָמִים" היא מאה ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ד אות קמא) וכן בתיבות "דֹר וָדֹר" שבפסוק, כי כל דור הוא חמשים שנה ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ד אות פט), אז דוד המלך היה נעשה משיח, והעולם היה נתקן (כנלע"ד על פי דברי 'מראית העין' להחיד"א מסכת עבודה זרה דף ח ד"ה דאמר רב שמואל, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ד' אות ז בשם הזוהר הקדוש. ראה 'זוהר חדש' מדרש רות דף צט ע"א ד"ה 'אדם הראשון כד יהיב') שלא היה מת עוד אף אדם ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ד אות פט).

בזמן בית המקדש הראשון החזיקו בתקנת דוד המלך והיו מברכים מאה ברכות בכל יום (שו"ת התשב"ץ חלק ב' סימן קסא, 'פתח עינים' להחיד"א מסכת מנחות פרק ד דף מג ע"ב ד"ה תניא בשם התשב"ץ והארחות חיים). אך עדיין לא היה נוסח קבוע לברכות אלא כל אחד מישראל היה מברך לפי הנוסח שלו ('בן איש חי' הלכות שנה א' בהקדמה לפרשת בלק סוף ד"ה ודע). אמנם במשך השנים שוב שכחו ישראל את התקנה, עד שבאו אנשי 'כנסת הגדולה' ('רבינו בחיי' דברים י, יב ד"ה ואמרו כי דוד) שהם עזרא ובית דינו ('בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת בלק ד"ה ודע) וייסדו אותה מחדש ('רבינו בחיי' דברים י, יב ד"ה ואמרו כי דוד). הם גם תקנו את נוסח כל הברכות שיהיו ערוכות בפי כל בשווה, כפי שניסחו את שמונה עשרה הברכות שבתפילת העמידה (ראה מגילה דף יז ע"ב) (רמב"ם הלכות תפילה פרק א, ד, רמב"ם הלכות ברכות פרק א, ה, 'בן איש חי' שנה א' בהקדמה לפרשת בלק). ואחר כך באו חכמי התלמוד והוסיפו ותיקנו ברכות (ראה גמ' ברכות דף ס ע"ב) (ספר 'המנהיג' לר' אברהם בן ירחי בפרק 'דיני תפילה' על 'כל פועל ה' למענהו', 'כד הקמח' לרבינו בחיי ערך 'ברכה', 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ב' אות ה) עד שנהיה נוסח הברכות כיום.

מאה הברכות מצילות גם כיום מסכנת מיתה של בני האדם

סכנת המיתה שהיתה קודם תקנת המאה ברכות של דוד המלך לא בטלה, ועדיין יש חלילה סכנת מיתה של 'מאה אנשים' מישראל בכל יום. לכן צריך להיזהר לברך מאה ברכות בכל יום ולא להקל בזה (ב"ח על ה'טור' חלק אורח חיים סימן מו ד"ה והביא מה), שבזכות מאה הברכות הללו עם ישראל מתקיים כיום בגלות וחי בין אומות העולם (ילקוט 'מעם לועז' חלק א דף קיז), וללא השלמת מאה ברכות בכל יום יש חלילה סכנה לכל אחד ואחד ('שערי צדק' לר' יוסף ג'קטילייא דף ב' ד"ה והנה המדה הזאת). ועל אותם מאה ברכות נרמז בפסוק "עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה" (תהלים ג, ט), כי התיבה "עַל" גמטריא מאה ומכוונת לפסוק שנאמר על דוד המלך "וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" (שמואל ב' פרק כג, א), לרמוז על מאה ברכות שהם "בִרְכָתֶךָ" אשר ה' אלוקיך שואל מ"עַמְּךָ" כחובה לאומרם בכל יום, כפי תקנת דוד המלך עליו השלום ('וישכם אברהם' לר' אברהם פאלאג'י תהלים ג דף ח ע"ב).

ה' יתברך רמז כמה פעמים על חובת אמירת 'מאה הברכות' כמו שנאמר "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים י, יב), "מָה יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" – "מָה" נדרש כאילו נכתבה התיבה 'מאה' להגיד שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות (גמ' מנחות דף מג ע"ב ורש"י שם, זוהר פרשת קרח דף קעט ע"א רעיא מהימנא ד"ה ועוד והיה באכלכם). וכן התיבה "מָה" בחילוף אותיות א"ת ב"ש יוצא י"צ שזה בגמטריא מאה כנגד מאה ברכות ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א פרשת עקב דף פ ע"ב טור ב ד"ה ולכן יש בזה). וכן בכל הפסוק הזה יש תשעים ותשע אותיות, וכאשר מוסיפים את האות א' לתיבה "מָה" יש מאה אותיות לרמוז על 'מאה ברכות' ('דעת זקנים' דברים י, יב ד"ה 'ועתה ישראל', 'רבינו בחיי' דברים י, יב ד"ה 'וידוע מה שדרשו', 'דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א פרשת עקב דף פ ע"ב טור ב ד"ה ולכן יש בזה, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת עקב ד"ה ומה שאמרו, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת הקו'ף אות א), כאשר כל אות ואות היא כנגד ברכה אחת ('צרור המור' פרשת עקב ד"ה ומה שאמרו).

ועוד נרמז במה שנאמר "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהֹוָ"ה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ" (מיכה ו, ח), "מִמְּךָ" גמטריא מאה – ללמד שה' דורש כי האדם יברך מאה ברכות בכל יום ('אבודרהם' לר' דוד אבודרהם דין מאה ברכות ד"ה גרסינן במנחות). וכן המזמור שאמר דוד המלך אשר מתחיל בפסוק "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְהֹוָ"ה הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו" (תהלים קכח, א) נכתבו בו כל אותיות הא"ב והושמטה האות ק', כאשר במקומה נכתבו באותו מזמור התיבות "כִי כֵן" בפסוק "כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהֹוָ"ה" (תהלים קכח, ד) שהן עולות בגמטריא מאה, וזה להגיד שאדם ירא ה' יברך 'מאה ברכות' בכל יום ויתברך במעשה ידיו ('פירושי סידור התפילה' לבעל הרוקח פרק יד על 'ברוך שאמר'). ולכן גם התיבה "יְבֹרַךְ" שבפסוק חסרה את האות ו' לפי שיש ציווי לאדם ש"יְבָרֶךְ" מאה ברכות ('דעת זקנים' דברים י, יב ד"ה 'ועתה ישראל', 'רבינו בחיי' דברים י, יב ד"ה 'וידוע מה שדרשו') ועל ידי זה הוא "יְבֹרַךְ" מהמאה ברכות ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' בענף 'ברכות וקללות ומאה ברכות' ד"ה 'כ"ף במלואה').

וכן דבר זה נרמז גם בפסוקים "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְהֹוָ"ה לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי: גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ב-ד), "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת" – כלומר ה' מבקש מהידיד שלו שיברך "מַה" הרומז ל'מאה ברכות', וכנגדם במקדש שנקרא "מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ" היה ההיכל עד אחרי קודש הקודשים באורך מאה אמה, רוחב מאה אמה וגובה מאה אמה (ראה משנה מידות ד, ו ו'תוספות יום טוב' שם). ועל מה שה' חפץ באמירת מאה ברכות נאמר "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי". וגם הוסיף דוד המלך ואמר בסוף "וּדְרוֹר קֵן לָהּ" – כאשר האות ק' בתיבה "קֵן" היא אות גדולה בכדי לרמוז על המאה ברכות שהן גמטריא האות ק' ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת דברים ד"ה פתיתני).

כל אדם ישתדל לברך כראוי את המאה ברכות שבכל יום 

טוב לספור את הברכות שמברכים בכל יום, כדי שלא יפחת ממאה ('חסד לאלפים' לר' אליעזר פאפו סימן מו מבן המחבר באות ד, 'מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דף יז ע"א דיני ברכות השחר ד"ה חייב אדם), ויתחיל למנותם מתחילת הלילה עד סוף יום המחרת ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דף יז ע"א דיני ברכות השחר ד"ה חייב אדם). כאשר מאה הברכות חייבות להיאמר בכוונה הראויה, אחרת הברכות הן 'פסולות' ולא מצטרפות למניין מאה הברכות ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק סדר העבודה פרק חיוב מאה ברכות וכו'). מטעם זה הרמז בפסוק "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָ"ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" (דברים י, יב) הוא דווקא בתיבה "מָה" כאשר היא חסרה את האות א' המשלימה לתיבה 'מאה', וזה על מנת להגיד שאם אינו מכוון בברכותיו אל ה'אחד' כראוי ('ספר החיים' לאחיו של המהר"ל מפראג חלק ספר סליחה ומחילה פרק ו ד"ה וזהו כוונת) בכוונת הלב, או שבולע בדיבורו חצי ברכה וכדומה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כ לשבת תשובה ד"ה 'אמרתי אקדמה' והלאה) אזי ברכותיו אינם נחשבות למאומה ('ספר החיים' חלק ספר סליחה ומחילה פרק ו ד"ה וזהו כוונת), כי מה שתיקן דוד המלך הרועה הנאמן לעדרו, הוא ש'מאה הברכות' יועילו ויצילו רק אם יברכו אותן כתקנן, ואם לא הן נודדות והולכות להן ('כסא דוד' דרוש כ לשבת תשובה ד"ה 'אמרתי אקדמה' והלאה).

חייב כל אדם לברך בכל יום לפחות מאה ברכות (שו"ע אורח חיים סימן מו, סעיף ג. ולגבי חיוב נשים במאה ברכות כל יום ראה בחונים על השו"ע ובפוסקים חילוקי דעות בזה), ואין שיעור לשכר בעולם הבא של המברך מאה ברכות בכל יום ('פירושי סידור התפילה' לרוקח פרק יד על ברוך שאמר) כפי שנרמז בפסוק "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יב), שהתיבה "לָכֵן" בגמטריא מאה – כנגד מאה ברכות ('מדבר קדמות' מערכת ב' אות ג ד"ה 'ברכות' בשם האורחות חיים) שבגין אמירתן יינתן לאדם ברית "שָׁלוֹם" לעולם הבא ('פתח עינים' להחיד"א חלק שני מסכת מנחות דף מג ע"ב ד"ה 'והנה ברכת המזון' בשם האורחות חיים). באדם זה גם עתיד להתקיים מה שנאמר "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ), כי התיבה "מָה" רומזת לתיבה 'מאה' – ללמד שעל מה שבירך האדם יום יום 'מאה ברכות' הוא עתיד לקבל מ"אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ". ועל כך גם נאמר "בָּרוּךְ אֲדֹנָ"י יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה" (תהלים סח, כ) שעבור מה שברכו ישראל במשך "יוֹם יוֹם" מאה ברכות, "יַעֲמָס לָנוּ" ה' לעתיד לבוא משא רב של שכר והוא "יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה" ('מגלה עמוקות' פרשת עקב ד"ה ועתה ישראל מה) כן יהי רצון.