פרשת שופטים – איסור השחתת עץ מאכל

הקב"ה אסר לישראל להכרית עץ מאכל שנאמר "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ" (דברים כ, יט-כ). ואמרו רבותינו שכאשר אדם כורת עץ מאכל אז קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ולא נשמע ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לד ד"ה בשעה).

ויש להתבונן, מדוע הקב"ה אסר לכרות דווקא עץ שהוא עץ מאכל? וכיצד יתכן שעץ ללא פה ישמיע קולו מסוף העולם ועד סופו?

בורא העולם מינה שר רוחני על כל מין של דבר הצומח בטבע 

הקב"ה משגיח על כל מין ומין בכל פרט ופרט ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז בחלק לקוטי תנ"ך על קהלת ג, יט עפ"י האר"י ז"ל) לצורך כך כאשר הוא ברא את הנבראים בטבע הוא מינה על כל אחד מהם שר רוחני ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שישי נהר יד ד"ה דע כי אין). ומאז לכל אילן ואילן ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף אילנות ד"ה אמר המאסף נראה, 'זקוקין דנורא ובעורין דאשא' על תנא דבי אליהו רבא פרק יז אות כה ד"ה וכן מ"ש בכל מעשה ידיו) ולכל עשב ועשב יש 'מזל' ('בראשית רבה' י, ו, זוהר פרשת תרומה דף קעא ע"ב ד"ה תא חזי, 'ספר חסידים' סימן התשס) שהוא מלאך רוחני ('השמטות הזוהר' ח"א סימן א דף רנא ע"א ד"ה בראשית) הממונה עליו (זוהר פרשת קדושים דף פו ע"א ד"ה תא חזי). ועליהם אמר ה' יתברך לאיוב "הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ" (איוב לח, לג) ('בראשית רבה' י, ו, 'ספר חסידים' סימן התשס). "אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ" – כלומר שהוא שם משטר של כל אחד ואחד על מינהו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת וישלח דף קעב ע"א ד"ה ההאמנה כי הטעם) שפקד את כל צבא השמים על תפקידם ('דבר המלך' על טעמי המצוות לר' אברהם מבראד שער ב פרק לד דף ק טור ב).

כל הנבראים בעולם יש להם מזל ושר עליהם ממעל בשמים ('עץ הדעת טוב - מאמרים' לר' חיים ויטאל מאמר לחתן דף כז ע"א ד"ה ועתה נבא לבאר, 'דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער העבודה פרק שני דף מ ע"א טור ב ד"ה 'ומנהגינו לומר' בשם האר"י ז"ל). כמו שנאמר במעשה בראשית על הצמחים "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן" (בראשית א, יא) והיא גזירת ה' שיהיה בתולדות הארץ כוח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד (רמב"ן בראשית א, יא ד"ה ויאמר אלקים תדשא). ואחר כך נאמר "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ" (בראשית א, יב), "לְמִינֵהוּ" – הוא המשטר הרוחני שקיבל כל אחד ואחד על מינו ('כתם פז' על זוהר פרשת וישלח דף קעב ע"א ד"ה ההאמנה כי הטעם). וכן נרמז המלאך הממונה בראשי התיבות "מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ" שיוצא 'מזל' ('בעל הטורים' בראשית א, יב, 'רבינו אפרים על התורה' פרשת בראשית א, יב, 'עץ הדעת טוב - מאמרים' חלק שני לר' חיים ויטאל מאמר לחתן דף כז ע"א ד"ה ועתה נבא לבאר). ושלמה המלך גילה בימיו לעולם איזה שר פלוני שולט ומולך על כל אילן ועשב וזה שנאמר "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים א' ה, יג) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על מלכים א' ה, יג דף קסב ע"ב ד"ה 'וידבר על העצים').

יוצאים מן הכלל הם ארבעה צמחים שהקב"ה לא השליטם בידי שר ושוטר רוחני אלא הם גדלים מכוחו ובהשגחתו הפרטית, והם ארבעת המינים שישראל מנענעים בחג הסוכות – הדס, ערבה, לולב ואתרוג ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בביאור 'כוונת הלולב ואגודתו' ד"ה עוד שמעתי לכל אילן, 'תורת חכם' לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על שו"ע דרוש לחג הסוכות דף תסה ע"ב ד"ה פרי עץ הדר, 'מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר ספר שבט מוסר פרשת אמור בביאור הפסוק 'ולקחתם לכם ביום הראשון' ד"ה ראוי לשים לב). לכן רבותינו אמרו במדרש על כל אחד מארבעת המינים הנזכרים בפסוק "פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג, מ) ש"זה הקב"ה" (ראה 'ויקרא רבה' ל, ט), כי דווקא הקב"ה הוא שאומר להם לגדול ולא שום שר ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר ספר שבט מוסר פרשת אמור בביאור הפסוק 'ולקחתם לכם ביום הראשון' ד"ה ראוי לשים לב). וזה שונה מכל שאר מיני האילנות והעשבים שבעולם אשר עליהם אמרו רבותינו "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל" (ראה 'בראשית רבה' י, ו) ('תורת חכם' לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על שו"ע דרוש לחג הסוכות דף תסה ע"ב ד"ה פרי עץ הדר. וראה 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על 'בראשית רבה' פרשה י, ז ד"ה 'אין לך כל עשב' שכתב כי יש שר ממונה על כל מין ומין בבריאה אך לא על כל עשב פרטי בפני עצמו, למעט האדם שעליו כן יש השגחה פרטית עיי"ש).

כל ארבעת המינים הדס ערבה לולב ואתרוג מושרשים ונאחזים בשמו הגדול, בארבע אותיות שם יהו"ה יתברך ('תורת חכם' לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על שו"ע דרוש לחג הסוכות דף תסה ע"ב ד"ה פרי עץ הדר), הדס כנגד אות י', ערבה כנגד אות ה' ראשונה, לולב כנגד אות ו', אתרוג כנגד אות ה' אחרונה ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער הלולב ענין לולב ומיניו ד"ה ענין לולב ומיניו), לכן הקב"ה ציוה לקחת דווקא ארבעה מינים לא פחות ולא יותר כי הם כנגד אותיות שמו ('תורת חכם' לר' חיים הכהן מארם צובא מחבר 'טור ברקת' על שו"ע דרוש לחג הסוכות דף תסה ע"ב ד"ה פרי עץ הדר). ועוד הקב"ה ציוה לקחתם בחג הסוכות להראות לכולם שישראל הם עם ה', ושאין להם פחד ואימה משום בריה שבעולם ואפילו להס"מ אין כוח לשלוח יד בהם, אחר שהם מסומנים ב'סימן של המלך' שהם אותם ארבעת המינים שהקב"ה לבדו מגדלם בכוחו והשגחתו הפרטית ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בביאור 'כוונת הלולב ואגודתו' ד"ה עוד שמעתי לכל אילן).

השר הרוחני מגדל את הצמח ומשפיע עליו מכוחו הרוחני

על מנת שהשר יוכל להשפיע לתחתונים שהוא ממונה עליהם, הוא צריך לומר ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל בענין פרק שירה ד"ה ודע כי הנה, 'חסד לאברהם' מעין 

שישי נהר יד ד"ה דע כי אין) לפני ה' יתברך את השירה הראויה לו כפי מקורו. על ידי כן משפיעים בו משמים ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל בענין פרק שירה ד"ה ודע כי הנה) את מזונותיו וחיוּתו, והוא משפיע הלאה ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שישי נהר יד ד"ה דע כי אין) אל הנברא שהוא ממונה עליו – שפע חיוּת ומזון ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל בענין פרק שירה ד"ה ודע כי הנה) ומגדל אותו ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא חלק שפתי צדק סוף פרק לא). וכפי מה שיקבל המלאך כך תהיה פעולת אותו הצמח ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קעא ע"ב ד"ה 'בדרגא עלאה' מהרמ"ק). ועל שירה זו של הממונים נאמר "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים" (תהלים קמח, א) ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין ראשון נהר ז) והוא גם סוד מה שנאמר "וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף" (ישעיה נה, יב) ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תרא ד"ה וזה סוד). ואלו הן השירים הנזכרים בתוך 'פרק שירה' ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל בענין פרק שירה ד"ה ודע כי הנה).

אותם הממונים על הצמחים פועלים לפי הדין שלמעלה ואין אחד מהם שיוצא מחוץ לגבולו (זוהר פרשת קדושים דף פו ע"א ד"ה תא חזי) אלא הם שומרים על תפקידם אשר הופקדו עליו ('רקנאטי' לר' מנחם רקנאטי פרשת כי תצא ד"ה אמנם אם נרצה) ומושכים שפע וחיוּת כל אחד למי שהוא ממונה עליו ('חסד לאברהם' מעין שישי נהר יד ד"ה דע כי אין) אשר מכה אותו ואומר לו "גדל" ('בראשית רבה' י, ו), ואמירה זו היא בתחילת הלילה שאז מגדל אותו, לכן כוח העשבים חזק בתחילת הלילה. והמלאך משפיע בו בלילה בשלוש שעות ראשונות חסר רביע ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קעא ע"ב ד"ה 'אפיק לון' מהרמ"ק). וכפי הגוון של המלאך כן יתהווה גוון הפרי או העשב או הפרחים והשושנים – והכל ברצונו יתברך ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף אילנות ד"ה אמר המאסף נראה לי) ובכוח עליון, ובאמצעות המלאך שעל אותו המין ('אור החמה' על זוהר פרשת וארא דף ל ע"ב ד"ה 'ת"ח כל איבא' מהרמ"ק).

כוח הצמיחה של הצמחים מגיע מהמלאכים הממונים עליהם ('נפש החיים' לר' חיים מוולוז'ין שער ג, פרק י) גם על ידי ניצוצות שיורדים מהם ('רקנאטי' פרשת קדושים ד"ה את חוקותי, 'טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה אות שיז) אל הצמחים, בשעה שיורד טל מן השמים ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלקים תדשא, 'רקנאטי' פרשת קדושים ד"ה את חוקותי תשמורו) ואז הצמח מתברך ומתגדל ממנו ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה אות שיז) שנאמר "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ" (בראשית א, יא) ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלקים תדשא). אך אם פוסק שפע הכוח של מעלה, אזי הצמח ייבש והעלים שלו יהיו נובלים. לכן רואים שיש אילנות ועשבים שמתייבשים קודם אחרים. ומטעם זה גם אמרו רבותינו שהטל יפה לעולם ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלקים תדשא, 'רקנאטי' פרשת קדושים ד"ה את חוקותי) והוא אינו נעצר אף פעם (ראה גמ' תענית דף ג ע"א).

אם ייעדר משהו מכוח השר העליון, אזי ההשפעה של זה תהיה ניכרת על הצמח למטה (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת וארא דף ל ע"ב ד"ה ת"ח 'כל איבא' מהרמ"ק). כי כל חלקי הצמח תלויים באחיזתו במלאך – העלים והשורש והקלח והזרע והפרחים, וגודלו של הצמח ארכו ורוחבו ריבועו ועיגולו ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ב אות כ). וזה גם הטעם שהאדם מתענג בראיית צמחים ונטיעות בגינות ופרדסים – כי יש עליהם מלאך ממונה שמגדילם ומעמידם בכל משך זמנם, ומקשר אותם עם נפשם הרוחנית בעליונים שמביאה הנאה לבני האדם (עפ"י 'ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' בחלק 'נושאים שונים' בנושא 'סוד הענין שהאדם מתענג' וכו'). ואם יתבונן האדם בצמח הצומח או באילן בפירותיו, יוכל להשכיל בשכלו באותו שר רוחני השולט בו ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף טו ע"א ד"ה 'א"ל רבי עקיבא' מהרמ"ק. וראה 'תהילות ה' ' לר' אליהו הכהן על מזמור תהלים סו דף קכז ע"ב טור ב ד"ה 'או יאמר ארץ נתנה' שהביא כי בימות המשיח הארץ תיתן את יבולה בלי רשות המלאכים האומרים 'גדל' כי ישראל יהיו אז בבחינת "יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים" שנאמר "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ" (תהלים סז, ז),ולא יהיו מוכנעים לשום מלאך עיי"ש).

במאמרו של הקב"ה מתאווים מלאכים הממונים על כל עשב ועשב, והם מכים ואומרים לעשב 'גדל' 'גדל'. עד שאחר כך בגמר בישול הפרי והדגן נשאר בו מקדושת אותו המלאך באותו הפרי או הלחם או כל דבר שהוא. ובבוא האדם לאכול את אותו המאכל, אז הגוף והחומר נהנה מחומריות הפרי או הדגן או מה שהוא, ואילו הנשמה נהנית מניצוצי הקדושה והמלאך ההוא ובו היא ניזונת. וזה מה שנאמר "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהֹוָ"ה יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח, ג), "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם" – כלומר לא על החומריות שבמאכל יחיה "הָאָדָם" שזו הנשמה, אלא "עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהֹוָ"ה יִחְיֶה הָאָדָם" – שהיא הקדושה שיצאה מפי ה' ונעשית מלאך אשר אומר לו 'גדל' ('משיב נפש' להב"ח על מגילת רות פרק ג אות יג דף נג ע"ב עפ"י האר"י ז"ל).

לכל שיח ועשב בצומח יש כוח סגולי הנובע מהשפעת השר הרוחני

סגולת העשבים היא דבר נפלא ('מדבר קדמות' מערכת ע אות יג), שכל עשב ועשב הצומח בארץ יש בו חכמה גדולה, וכוחו גדול בשמים (זוהר פרשת יתרו דף פ ע"ב ד"ה כד אתינא). וטבע כל דבר מתנהג לפי המלאך הממונה עליו להנהיגו בטבע זה, לכן התיבה 'אלהים' היא בגמטריא 'הטבע' כי 'אלהים' זה בחינת 'מלאך' שנקרא לפעמים במקרא בשם 'אלהים' (ראה 'אבן עזרא' שמות ג, ד) ('ליקוטי הלכות' לר' נתן יורה דעה ב' הלכות גֵּרִים אות כד). וכנגד כל איבר ואיבר שבאדם, יש עשב אחד בצומח שמרפא את כל תחלואיו של אותו האיבר, ודבר זה הוא בכוח המלאך הממונה על אותו העשב ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק 'רפואה' בנושא בענין הרפואה המקרית וכו'). וגם כל מה שבני האדם עושים עם כל צמח בענייני רפואה וסגולה, הכל הוא בכוח הממונה העליון על הצמח (זוהר פרשת קדושים דף פו ע"א ד"ה תא חזי, 'רבינו אפרים על התורה' פרשת בראשית א, יב). ועל רפואה זו אמר דוד המלך "מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ" (תהלים קד, יד), "וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם" – אלו מיני עשבים המשמשים לעשות מהם מיני מרקחת לרפואת האדם ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על תהלים מזמור קד, יד).

מטעם זה בכל מקום שיש בו 'טהרת אדם' משתמשים בעץ 'האזוב', משום שעל ידי השימוש באזוב מתעורר כוחו של המלאך הממונה עליו למעלה, ועל ידי כן מתבער רוח הטומאה למטה והאדם נטהר (עפ"י זוהר פרשת יתרו דף פ ע"ב ד"ה תא חזי). כך הוא ב'טומאת המת' שטהרתו היא על ידי הזאת מים של אפר פרה אדומה באמצעות צמח האזוב כפי שנאמר "וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר" (במדבר יט, יח). וכן הוא בטהרת המצורע שנאמר "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים: אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים: וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (ויקרא יד, ד-ז).

וכן יש עשב המסוגל להריון. וכפי המעשה עם משה רבינו שעלה למרום לקבל את התורה והיו כל המלאכים מתקנאים בו עד שלבסוף נעשו אוהבים לו ('אברהם זקן' דרוש י' לשבת כלה דף מא ע"ב ד"ה 'ונלע"ד אם יראה בעיני' מספר 'כסף צרוף' כפי שמצא כתוב), ואז כל אחד מהמלאכים נתן לו מתנה ואף מלאך המוות מסר לו את סוד הקטורת לכפר על העם שנאמר "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם" (תהלים סח, יט) (גמ' שבת דף פט תחילת ע"א). ובשעה שמשה ירד פגש אותו מלאך אחד, ואמר לו משה "תן לי גם אתה מתנה כמו שנתנו לי חבריך!", וענה לו המלאך "אין לי כי אם עשב אחד שאני ממונה עליו והעשב הזה מועיל להריון". אמר לו משה "הראני אותו" ומיד הראה למשה. ואחרי שירד משה מההר הוא לקח מאותו העשב והכריז במחנה ישראל שכל אשה עקרה תבוא אצלו וירפאנה. ומיד היו הנשים העקרות באות אצלו והוא היה נותן להן מאותו העשב והיו מתרפאות ומתעברות. וכשראו כן דתן ואבירם אמרו "הלא כמה שנים ולא נתעברו, ועכשיו התעברו כשהלכו אצל משה?!" ומיד חשדו למשה באשת איש ('אברהם זקן' לר' אברהם פאלאג'י דרוש י' לשבת כלה דף מא ע"ב ד"ה 'ונלע"ד אם יראה בעיני' מתוך ספר 'כסף צרוף' כפי שמצא כתוב).

תוקף סגולת העשבים והשורשים לרפא כל חולי וכל מכה ('שמחת הרגל' להחיד"א לימוד ב' ד"ה ומעת נבא לבאר) ואף יש עשב שבכוחו להחיות מתים ('מדבר קדמות' מערכת ע אות יג). וכפי שהיה מעשה באדם אחד שהלך מארץ ישראל לבבל וכשהיה אוכל לחם ראה שתי ציפורים שהיו מריבות זו עם זו, עד שהרגה אחת את חברתה. ואז הלכה הציפור החיה והביאה עשב אחד, וכשהניחה אותו על פיה של הציפור המתה היא קמה לתחייה. ראה זאת אותו האדם, ונטל מאותו העשב שנפל מפיה של הציפור החיה, והלך להחיות בו מתים. אך בדרך כאשר הגיע לסוּלמה של צור הוא ראה גופת אריה מושלכת מתה, וכשהניח את העשב על פיו של האריה מיד קם האריה לתחייה וטרף אותו. וכמו כן, יש גם עשב שמפקח עיוורים ומעוור פיקחים. כפי שהיה מעשה בשני בני אדם שאחד היה עיוור והשני היה פיקח ואכלו שניהם מעשב השדה, ואז העיוור התפקח והפיקח התעוור ('במדבר רבה' יח, כב, 'מדרש תנחומא' פרשת חוקת סימן א עיי"ש).

ואין היום מי שיודע להבחין בצומח היוצא מן הארץ ולדעת את תועלתם וסגולתם של כל מיני זרעים ומיני תבואה ומיני קטניות ומיני ירקות ומיני אילנות של הפירות ושל אותם אלפי אלפים ורבבות מיני עשבים ('של"ה הקדוש' בפרק 'בעשרה מאמרות' מאמר שלישי ורביעי ד"ה ומי הוא זה שיודע) אשר כוח כולם נובע מהממונים העליונים (עפ"י זוהר פרשת קדושים דף פו ע"א ד"ה תא חזי), רק שלמה המלך שחכמת אלקים היתה בקרבו ידע להבחין בכולם ('של"ה הקדוש' בפרק 'בעשרה מאמרות' מאמר שלישי ורביעי ד"ה ומי הוא זה שיודע). אמנם מעט מסגולת העשבים נודעה לכמה בני אדם בעולם (עפ"י 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ע אות יג, 'שמחת הרגל' להחיד"א לימוד ב' ד"ה 'ומעת נבא לבאר' וכתב שמהם נודע לערביים שוכני האהלים במדבר וכן יושבי האיים באמריק"א), ומהם גילה גם האר"י ז"ל לתלמידו ר' חיים ויטאל ז"ל (עפ"י 'מדבר קדמות' מערכת ע אות יג). ואם אכן היו יודעים בני האדם את החכמה שנטע ה' בארץ, היו מכירים את כוח אדונם בחכמתו הגדולה, אלא שה' הסתיר זאת מהם כדי שלא יבטחו בחכמה זו וישכחו אותו (זוהר פרשת יתרו דף פ ע"ב ד"ה אמר לן. ראה מעשה נפלא בזה בזוהר פרשת יתרו דף פ ע"א).

העובר על איסור כלאים גורם לערבב את השרים הרוחניים בשמים

בכל ראש חודש אדר יוצאים המלאכים של מעלה על משמרתם ועל עבודתם כל אחד ואחד על הצמח שלו, על מנת לגדלם ('מראית עין' להחיד"א על מסכת שקלים א, א בשם כתב יד) ועל מנת שלא יתערבבו זה בזה ויהיו 'כלאים' ('מראית עין' להחיד"א על מסכת שקלים א, א בשם כתב יד, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' תחילת פרק קב דף שכז ד"ה 'יתנו הכופר' בשם ספר קדמון כתב יד), ורמז לכך באיסור הנקרא "כִּלְאָיִם" שהוא גם אותיות התיבה 'מלאכי' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' תחילת פרק קב דף שכז ד"ה 'יתנו הכופר' בשם ספר קדמון כתב יד). ומשום שזה זמן יציאת המלאכים על הכלאים, לכן גם שלוחי בית הדין בישראל היו יוצאים בראש חודש אדר ומזהירים את ישראל על איסור כלאים (ראה משנה שקלים א, א) שלא יערבבו מין באינו מינו ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא אופן קפו ובאופן קפז). והיו שלוחי בית הדין עוקרים אז את הקלקולים ומפקירים שדות של כלאים (משנה שקלים א, ב).

דבר זה הוא בסוד הפסוק "כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" שהכוונה כי מה שיש בשמים יש גם בארץ, וכפי מה שעושים למעלה כך עושים למטה כי כן ציוה הקב"ה. וכיון שבחודש אדר יוצאים המלאכים למעלה איש איש על משמרתו ועל עבודתו כל אחד ואחד על העשב שלו לשמור מפני הכלאים שלא יתערבו הכוחות יחד כי כל אחד יש לו מלאך ברקיע משלו, לכן גם בארץ היו מזהירים מאותה העת שלא לערב הכוחות יחד מין באינו מינו. וזה גם הטעם שהיו חכמים מתכנסים יחד ומשמיעים דברי תורה בשני חודשים בשנה, בחודש אדר ובחודש אלול (ראה גמ' ברכות דף יז ע"ב בשם רב אשי, וברש"י שם ד"ה 'שבחא דאורייתא תרי זימני בשתא'), ואף היו רואים באותם חודשים עמוד של אש מן השמים ('תורה וחיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת ה"א ד"ה 'וזה באחד באדר משמעין' מהתוס' בשם ספר העתים) וזה כי היו יוצאים אז המלאכים בשמים. והטעם שהמלאכים יוצאים גם בחודש אלול הוא כדי להכריז על התשובה שיעשו ישראל קודם שיתחיל ראש השנה, וזה נרמז בלשון הפסוק "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמַּלְאכִים" (שמואל ב' יא, א) ('תורה וחיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת ה"א ד"ה 'וזה באחד באדר משמעין' והביא שהקרי הוא 'המלכים' אבל הכתיב הוא 'המלאכים' ובזה הרמז עיי"ש).

אם אדם מערב גידולי קרקע (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת קדושים ד"ה ומן המשכילים כת המקובלים) מין באינו מינו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת וישלח דף קעב ע"א ד"ה ההאמנה כי) ועושה כלאי הכרם וכלאי זרעים – הרי הוא עושה בזה עירוב של הכוחות העליונים ('טעמי המצוות' לר' מנחם רקנאטי מצוות לא תעשה מצוה 'שלא לעשות מעשה אוב', 'חסד לאברהם' מעין שני נהר ה ד"ה וארז"ל אין לך) המצמיחים ומגדילים, להיות יונקים זה מזה (רמב"ן פרשת קדושים יט, יט, ספר 'ציוני' פרשת קדושים ד"ה ומן המשכילים כת המקובלים). שהרי הקב"ה מינה שוטר על כל אחד שנאמר "הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ" (איוב לח, לג) (רמב"ן בראשית א, יא על הפסוק 'ויאמר אלקים תדשא') כפי שהקב"ה גזר בחכמתו שיהיו מספר מינים ידועים אצלו יתברך, וכל אחד ואחד ממונה על תפקידו ('כתם פז' על זוהר פרשת וישלח דף קעב ע"א ד"ה ההאמנה כי) לבדו (זוהר פרשת שמות דף טו ע"ב ד"ה כל עשבין). ועל ידי ערבוב הכוחות הוא מפר את השלום ומרבה קטרוג בפמליא של מעלה ('כתם פז' על זוהר פרשת וישלח דף קעב ע"א ד"ה ההאמנה כי), ומכחיש בכוח את מעשה בראשית (רמב"ן בראשית א, יא על הפסוק 'ויאמר אלקים תדשא').

ולכן גזרה התורה "שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא יט, יט), ו"כִּלְאָיִם" הוא מלשון מניעה (זוהר פרשת קדושים דף פו ע"ב ד"ה כלאים) וביטול כמו "אַתָּה יְהֹוָ"ה לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי" (תהלים מ, יב) כי המרכיב מין באינו מינו מונע ומבטל את הכוח אשר הופקד עליו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת וישלח דף קעב ע"א ד"ה ההאמנה כי הטעם, 'רבינו בחיי' פרשת קדושים יט, יט). וכן "כִּלְאָיִם" הם גם מלשון 'כלא' (זוהר פרשת קדושים דף פו ע"ב ד"ה כלאים) ו'סוהר' – לפי שאוסר את השר הרוחני מלעשות מלאכתו מפני חברו ('אור החמה' על זוהר קדושים דף פו ע"ב ד"ה 'כלאים' מהרמ"ק), ובזה עוקר את אותם הכוחות מהמינוי שלהם ('רבינו בחיי' פרשת קדושים יט, יט) והם מתבטלים ממלאכתם ('ילקוט ראובני' בראשית א, יא ד"ה 'ויאמר אלקים תדשא' בשם ספר 'התמונה'). וזה טעם נוסף לכך שהאיסור הנקרא "כִּלְאָיִם" הוא אותיות 'מלאכי' כדי לרמוז שהוא מערבב את מלאכי מעלה (בהקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף ח ע"א ד"ה ונקר' כלאי' אין צריך טעם).

ערבוב המינים באילן זה עם זה בדרך של כלאים מערבב את השרים הרוחניים והם מצטערים. ובדרך משל דומה הדבר לאדם הנכנס לתוך ביתו של חברו ומתחיל לשלוט בתוכו, שאין צער גדול מזה לבעל הבית. כי כאשר הפרי שאינו כלאים מגיע לכלל ברכה, אין שמחה גדולה מזו לשר הממונה עליו במה שמברכים על הפרי הזה ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר שבט מוסר על גמ' ירושלמי מסכת דמאי פרק א' הלכה א'), ועל ידי הברכה גורמים להמשיך שפע עליון על השר שמתמלא ממנו על מנת לגדל את הפרי שנית. וזה הטעם שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה נקרא 'גזלן' (ראה גמ' ברכות דף לה תחילת ע"ב בשם ר' חנינא בר פפא) כי ביטל מאותו השר הממונה את השפע שהיה בידו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק צז דף שיד ד"ה ובבא יום ר"ה הלזה). אמנם אם האילן מעורב בכוח של שר ממונה אחר על ידי עשיית כלאים, אין לשר הממונה על האילן שמחה בפרי זה שהוא ממונה עליו ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר על גמ' ירושלמי מסכת דמאי פרק א' הלכה א').

השר הרוחני מקפיד אם עושים באילן עבירות ושמח אם עושים בו מצוות

השר של כל אילן מקפיד אם עושים באילן עבירה. כך היה עם המרגלים שבאו לקחת אשכול ענבים מעץ הגפן, והשר שהיה עומד על הגפן ראה שכוונתם להוציא דיבת הארץ רעה ולומר "שכשם שפירותיה משונים כך העם היושב עליה משונה". לכן כאשר ('ידו בכל' על התורה לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' סימן תתמב) הם כרתו אשכול ענבים, הם לא יכלו להרים ולקחת אותו (זוהר פרשת שלח לך דף קס ע"ב ד"ה בגין כך) כי השר של האילן היה מכביד את האשכול שלא יוכלו להרימו, בכדי שלא יאמרו עליו שהוא גידל אשכול של גפן שעל ידו הכעיסו לבורא. ואז יהושע וכלב אמרו לשר הרוחני שאדרבא יותר טוב שיוליכו האשכול אצל ישראל ממה שאין מוליכים, לפי שבראותם את גודל הפירות ילמדו ממנה שבחה של ארץ ישראל שהיא טובה מאוד מאוד כפי שהבטיח ה', ואם כן יהיה השבח רב על הגנאי שייצא מהאשכול הזה. ואחרי דבריהם יכלו יהושע וכלב להרים את האשכול ('ידו בכל' על התורה לר' אליהו הכהן סימן תתמב) והם אכן הרימוהו, וזה מה שנאמר "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם" (זוהר פרשת שלח לך דף קס ע"ב ד"ה בגין כך).

וכנגד זה השר הרוחני שמח אם עושים באילן מצוות. כך היה עם המן הרשע, שכאשר הוא בא לקחת עץ לתלות את מרדכי, פנה הקב"ה לכל העצים ושאל מי מהם ראוי שיתלה עליו המן. התאנה אמרה שהיא ראויה לפי שממנה מביאים ביכורים למקדש. הגפן אמר שהוא ראוי לפי שהוא נמשל לישראל. האתרוג אמר שייתן את עצמו לפי שממנו ישראל נוטלים למצוה. עצי שטים ועצי ברושים אמרו שמהם ייקחו, לפי שמהם עשו את המשכן ואת המקדש, וכן הלאה כל אילן ואילן. עד שבא הקוֹץ ואמר שעליו ראוי לתלות את המן שהוא קוֹץ מכאיב לישראל, וראוי לקוֹץ שיתלה על הקוֹץ ('אסתר רבה' פרשה ב. וראה 'ילקוט שמעוני' על מגילת אסתר רמז תתרנט). וכל אלו היו דברי השרים הרוחניים של האילנות שיש להם שמחה על שיוצא פעולתם לעשות רצונו יתברך ('ידו בכל' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' סימן תתמב).

אם מזיקים או כורתים עץ שעושה פרי מכעיסים את השר הרוחני וזו סכנה

והנה כל מה שקורה עם העץ, השר של מעלה מרגיש בו. שאם נופלים עלים מהעץ אזי סר גם איזה כוח עליון מהשר של העץ באותה השעה ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת עקב ד"ה ארץ הרים ובקעות, 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל סוף הקדמה כה ד"ה גם בענין, 'חסד לאברהם' מעין שישי נהר יד ד"ה דע כי אין). וכיון שיש לכל צומח שורש למעלה לכן אסור לעקור את הצומח אלא לצורך כמו האכלת בעלי חיים, שאז הוא אמנם עושה מעשה של חוב בעקירה אך הוא מביא בסוף לזכות שהרי מעלה את העשב אל מדרגת הבעל חי ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת שופטים בחלק עמוד השלום ד"ה אפילו בעת מלחמה). וכל מי שיש לו שכל ודעת בלבו לא יקל לפגום סתם בעשבים וצמחים אף שאין בהם חיוּת ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק פג ד"ה ומכל זה ילמד).

אם האדם משחית עץ פרי, אזי במעשיו הוא פוגם למעלה ('רקנאטי' פרשת שופטים ד"ה וטעם וקראת אליה, 'שפתי כהן על התורה' פרשת שופטים ד"ה 'וכתב ריקאנטי' בשם הרקנאטי, 'ילקוט ראובני' פרשת שופטים כ, יט ד"ה 'טעם לא תשחית' בשם הרקנאטי), וגורם שעל ידי כריתת אותו העץ יפסק אותו ממונה רוחני שאומר לו "גדל" ('שפתי כהן על התורה' פרשת שופטים ד"ה 'וכתב ריקאנטי'). ואז יוצא קול מהעץ פרי שנכרת ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לד ד"ה בשעה) מחמת מה שהשחיתו אותו ומנעו ממנו לעשות עוד פירות ('פירוש 'לא עוד אלא' לר' אליהו הכהן על פרקי דרבי אליעזר פרק לד ד"ה עוד יש לומר דרך דרש), וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו ולא נשמע ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לד ד"ה בשעה) לבריות ('מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לר' מנחם רקאנטי שער פח). וכבר נרמז 'הקול' הזה בפסוק "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים כ, יט), "אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן" – שכל תיבות אלו עם הכולל עולות בגמטריא בדיוק את התיבות 'כי יהיה קולו הולך עד סוף העולם' (פירוש רד"ל לר' דוד לוריא על פרקי דרבי אליעזר פרק לד ד"ה 'בשעה שכורתין את העץ').

'צעקת האילן' היא צעקתו של הממונה על העץ, שצועק דין על האדם שכרת את העץ וגרם לגרשו ממקומו לפני זמנו (ספר 'מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לר' מנחם רקנאטי שער פח). כי המלאך הזה מתפעל מאוד כאשר עושים דבר שלא כדין נגד הצמח שהוא ממונה עליו, וכאילו נוטלים ומסלקים את כסאו מתחתיו, ואז הוא יכול לכעוס ולקפוץ ולהזיק לאדם בקטרוגו (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרשת שופטים פרק כ ד"ה כי תצור על עיר). וכבר היה מעשה עם אדם אחד בשם 'שיבחת ברי' שקצץ עץ תאנה קודם זמנה, ונפטר מחמת כן (גמ' בבא קמא דף צא ע"ב). מכל מקום, אם העץ כבר אינו טוען פירות, הרי שפסק כוחו ('רקנאטי' פרשת שופטים ד"ה וטעם וקראת אליה) ומותר מעיקר הדין לקצוץ אותו (רמב"ם הלכות מלכים פרק שישי הלכה ט). והוא הדין גם באילני סרק ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה תרא) שמותר לקצוץ אותם (רמב"ם הלכות מלכים פרק שישי הלכה ט), כפי שנקבע כבר בראשית הבריאה שאילנות הסרק ייקצצו על ידי הברזל (ראה 'בראשית רבה' ה, י) לכל צרכי האדם.