צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
פרשת משפטים
אדם שיש לו צלחת חִלְבּהּ, שטוּבַּל בה לחם עם מרק, וכעת נשאר שם שאריות של מרק, ומישהו בא ואכל מצלחת זו, האם צריך לחכות שש שעות או לא?
כתבתי בעיני יצחק על שע"ה הלכות בשר בחלב סי' קל"ו אות ל"ה, ונראה פשוט דהוא הדין לצלוחית חלבה (מין תבלין ידוע) שטיבלו בה פת הטבולה במרק, מי שאכל מהחלבה אעפ"י שלא אכל מהתבשילין והמרק, צריך להמתין שש שעות, כיון שיש כאן מן המרק עצמו, אלא אם כן יש ששים כנגדו, ואין מקילים אלא בטעם הנפלט מן הקדרה. דהיינו, כיון שנשארו שאריות של מרק בצלוחית, אם הכל התערבב והתבטל בששים, בסדר. אבל אם לא, גם כשאכל רק את החלבה בלי המרק, נחשב כאילו אכל מן המרק וחייב לחכות שש שעות. בכדי להסביר את ההלכה הזאת, צריכים להקדים דבר אחר. מצד הדין מי שאוכל תבשיל של חלב ורוצה לאכול אחריו תבשיל של בשר, אינו צריך לחכות שש שעות. אבל אם אכל תבשיל של בשר, ורוצה לאכול אחריו מאכלי חלב, חייב להמתין שש שעות. דהיינו, אדם שלא אכל בשר, אלא לקח מרק ואפילו סינן אותו, מרק צלול שאין בו בשר כלל, לפי הרמב"ם שסובר שהאיסור הוא בגלל שטעם הבשר נשאר בין שיניו, כאן בודאי שלא נשאר, כי הרי יש רק טעם קלוש של בשר במרק, אבל בכל זאת המנהג הוא לחכות שש שעות. מרן בשו"ע פוסק שמותר ולא צריך להמתין, אבל הרמ"א מביא לאסור, וכך גם המנהג שלנו, אע"פ שזה לא כדעת מרן וכמובן גם לא כדעת הרמב"ם. מאידך, מרן עצמו בבית יוסף או"ח כותב שכך המנהג. יש כאלה שטענו שמרן ביורה דעה חזר בו, אבל קשה לאמר זאת, כי הרי הוא כותב שהעולם נוהג לאסור, א"כ במה חזר בו? זה שלפי הדין הדבר מותר, פשוט שהוא מותר. אבל למעשה, כך אנחנו נוהגים להלכה למעשה, והדבר ידוע ומפורסם, שאם אדם אכל מרק בשרי אבל שלא היה בו אפילו טיפת בשר, רק שהתבשל ביחד עם בשר, או אם ירקות התבשלו עם בשר והוא אכל רק את הירקות, בכל זאת הוא ממתין ולא אוכל דברי חלב עד אחרי שש שעות. אבל אם רוצה לאכול תבשיל של חלב אחרי אותו תבשיל של בשר, מותר גם לפי המנהג. אמנם יש אחרונים שמחמירים גם בכך, אבל על זה פסקנו להתיר כי אין מנהג ברור וידוע בעניין, ובכל אופן זו רק חומרא שמביא בכנסת הגדולה. (מתוך השיעור השבועי להגר"י רצאבי שליט"א מוצש"ק בא ה'תשע"א)
"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" היכן רמוז כאן בפסוק התייחדות שם ה' במצוות הצדקה?
הנה שם הוי"ה ברוך הוא במספר קטן הוי י"ג, שהוא במדויק חצי שם הוי"ה שעולה בגימטריא כ"ו. וכן עשיר במספר קטן הוי י"ג, וגם עני במספר קטן עולה י"ג. וא"כ העני והעשיר, כל אחד מהם הוא חצי משמו של הקב"ה, ועל ידי שנותן העשיר צדקה לעני ומאכלו ומשקהו, מתייחד שם הוי"ה ב"ה בין שניהם. וזהו אומרו: "את העני עמך", ר"ל כאשר העני עמך ושניכם מתאחדים בנתינת הצדקה, אז מתייחד ג"כ שמו של הקב"ה. ועוד מתבאר כאן, דיש כאן תשובה לטענת העשיר, שאם אמר יאמר העשיר, מה לי לטרוח ולחפש העני, יבא העני אלי ויקבל חלקו, לזה אמר הכתוב: "את העני עמך" דהיינו, שחלקו של העני המיועד נמצא אצלך בממונך, ואתה העשיר רק שליח מאת ה' לתת לו את חלקו המגיע לו, ולכן עליך לחפשו ולילן לו את חלקו ואז תגרום לייחוד שם ה'.
(הג"ר יחיא בדיחי זצ"ל בספרו חן טוב)
כמה זמן ההמתנה בין אכילת בשר עוף לחלב למנהג תימן?
אכל בשר בהמה או חיה או עוף, אסור לשתות חלב או לאכול מאכלי־חלב עד שימתין שש שעות, מפני הבשר שנותר בין השיניים. ועוד שהבשר נמשך טעם שמנינותו עד שש שעות, והוא נדבק בפה.
ואם רק טעם ופלט, אינו צריך להמתין.
אבל אם לעס לצורך תינוק, צריך להמתין שש שעות.
ואף על פי ששהה כַּשֵּׁיעור, אם מצא אחר־כך בשר בין השיניים, צריך להסירו. אבל אינו צריך להמתין אחר־כך, רק יקנח את פיו וִידִיחנו, דהיינו שיאכל מעט לחם או פירות וגם יָדִיח פיו במים או בשאר משקה.
ומנהגינו למנוע גם ילדים קטנים ממאכלי־חלב אחר בשר עד שש שעות:
שש שעות אלו, אינן "זמניות", אלא כל שעה היא חלק אחד מעשרים וארבע שעות, דהיינו כל שעה ששים "דקות". וכן מנהגינו פשוט. וחשבון השעות הוא מסוף אכילת הבשר בפועל, עד תחילת אכילת מאכל החלב, ולא מסוף סעוֹדה זו לתחילת סעוֹדה זו.
ואם שכח והתחיל לאכול גבינה בתוך השש שעות, צריך להפסיק מיד ולפלוט: (מתוך ש"ע המקוצר ס'י קל"ו, ט-י)
האם יש טעמים והסברים לשמות הפרשיות [כגון, וישמע יתרו, ואלה המשפטים ועוד] בשונה משאר קהילות?
לא. אין טעמים והסברים לכל שם ושם. אלא חכמי תימן שימרו את השמות עפ"י מקורות קדומים שנשתמרו בידם, כגון בכותרות פרשיות שבאו במדרשים כתבי יד כמדרש נור אלצ'לאם ואחרים, ועפ"י כתאב אלכ'לף (ספר החילופים), ומחברת התיגאן העברית שבאו בהם שמות הפרשיות כלשונן הקדומה. ועפ"י אלו נשתמרו השמות באופן טבעי כפי שנקראו בפי הקדמונים, וכמובן הכל נקבע בהשכל ומחשבה, ולא כפי השמות שבאו בדפוסים. (תשובת הרה"ג יואב יפנחס הלוי שליט"א)