פרשת נח – נשמת משה התגלגלה בנח הצדיק

נח גדל ומצא חן בעיני ה' על ידי מעשיו הטובים כפי שנאמר "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָ"ה" (בראשית ו, ח) וכן "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט). ועוד שאמר לו ה' "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז, א). ואז ה' בישר לנח שהוא משחית את הארץ וציוה אותו לבנות תיבה על מנת להינצל שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו, יג-יד). ה' אמר לנח שכל בשר ישחת במבול ואילו הוא ובני ביתו ינצלו שנאמר "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (בראשית ו, יז-יח). והקב"ה האריך בדברים עם נח כדי שיבקש רחמים על אנשי דורו, אך נח לא השגיח בזה ולא ביקש רחמים ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"א ד"ה ונח התעכב).

ויש להתבונן, כיצד בא לידי תיקון נח אשר היה צדיק ומעשיו היו טובים רק שלא התפלל על אנשי דורו כדי שינצלו מפני המבול? 

נח הוציא את האדמה מהקללה שקיללה ה' לאחר חטא אדם הראשון

אחרי שחטא אדם הראשון התקללה האדמה כפי שנאמר "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יז-יט) (זוהר פרשת וירא דף צז ע"ב ד"ה בתר), "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" – שבשבילו נסתלק הכל ('אור החמה' פרשת וירא דף צז ע"ב ד"ה 'כיון' מהרא"ג). וכך גם התקלל קין אחרי מעשה הריגת הבל שנאמר "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד, יא-יב) (זוהר פרשת וירא דף צז ע"ב ד"ה בתר).

מאז שהתקללה האדמה בעבור האדם, היו בני האדם חורשים את האדמה בידיהם וזורעים (זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה בקדמיתא לא הוו) והתקיימה הגזירה "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט) ('כתם פז' לר' שמעון לביא בעל הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת בראשית דף נח ד"ה ויבאר מה הם). ועוד על אף שהיו זורעים חיטים ושעורים, היו קוצרים קוצים ודרדרים ('מדרש תנחומא' בראשית יא) וזה מחמת הקללה הקדומה הנוספת שנגזרה על האדם "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" (בראשית ג, יח). וגם הפרה והתלם לא היו נשמעים אז לחורש מחמת קללת אדם הראשון ('בראשית רבה' כה, ב). ונוסף לכך כפות ידיהם של כל בני האדם היו אז מחוברות ללא שום חילוק אצבעות (עפ"י 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש כו שבת הגדול ד"ה 'עוד נקדים' בשם רבותינו, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א אות תקג וכן במערכת יוד אות טוב), וכל העולם היה בצער ועצבון (זוהר פרשת תרומה דף קסח ע"א ד"ה אבל עלמא) ממלאכת האדמה הקשה.

כאשר אמר הקב"ה לאדם הראשון "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יז), שאל אדם הראשון את הקב"ה "עד מתי תהיה הקללה?" וענה לו ה' "עד שְיִּוָּלֵד אדם שהוא מהול ('מדרש תנחומא' בראשית יא, זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי מה כתיב) כפי שאתה מהול". ומאז היו בני האדם מחכים שְיִּוָּלֵד תינוק מהול (זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי מה כתיב). וכשנולד נח כשהוא מהול ('מדרש תנחומא' ספר בראשית יא, זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי מה כתיב. ראה זוהר פרשת שלח לך דף קסו ע"א ד"ה נח גזיר הוה ותמים) מיד התמלא כל הבית אורה ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א דף ד ע"א טור ב ד"ה וכן ספור מלכי אדום) וידע למך אביו שהוא ינחם את בני האדם ('מדרש תנחומא' בראשית יא) וקרא את שמו על שם מה שעתיד להיעשות שנאמר "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהֹוָ"ה" (בראשית ה, כט) (זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי מה כתיב). אמנם מפני החשש כי 'הקליפות' הרבות שהיו באותו הדור ישלטו בו אם יידעו את שמו, נתיירא אביו לקרא לו שֵׁם בעת הלידה והוא המתין עד שגדל ואז קרא את שמו נח ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ה ד"ה ויחי למך, 'מדבר קדמות' מערכת נון אות ו ד"ה 'נח' מהאר"י ז"ל, 'פני דוד' להחיד"א בראשית אות לד ד"ה 'ויולד את מתושלח' מגורי האר"י ז"ל).

משעה שנולד נח השכינה היתה דבוקה עמו (זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי מה כתיב). ואז חזר העולם ליישובו, ומה שהיו זורעים היו קוצרים כלומר זורעים חיטים וקוצרים חיטים, זורעים שעורים וקוצרים שעורים, ולא קוצים ודרדרים ('מדרש תנחומא' בראשית יא, זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה בקדמיתא). וגם הפרה והתלם חזרו להישמע לחורש ('בראשית רבה' כה, ב) והארץ יצאה מקללתה (זוהר פרשת נח ע"ב ד"ה בקדמיתא). מטעם זה נח נקרא גם בשם "אִישׁ הָאֲדָמָה" (בראשית ט, כ) על שבשבילו עמדה "הָאֲדָמָה" בכוחה וטבעה (זוהר פרשת נח דף כח ע"ב ד"ה ויחל נח איש האדמה). ועוד נח נולד עם חילוק בין אצבעות ידיו וכן היו כל הנולדים ממנו והלאה, לכן נאמר עליו "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהֹוָ"ה" (בראשית ה, כט) ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש כו שבת הגדול ד"ה 'עוד נקדים' בשם רבותינו, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת יוד אות טוב). נח גם לימד את מלאכת הזריעה לבני האדם כי לא היתה ידועה להם כל כך ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה 'לא הוו' מהרמ"ק).

נח היה נח לה' יתברך ונח לבריות לכן הוכפל שמו בפסוק "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו, ט) ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א דף ד ע"א טור ב ד"ה וכן ספור מלכי אדום) נח הביא לבני האדם הקלה בטורח החרישה ('כתם פז' על זוהר פרשת וירא דף צז ע"א ד"ה אתא נח) על ידי שהמציא להם כלי אומנות הנצרכים לתיקון הקרקע שתוציא פירות (זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה בקדמיתא) ותבואות (הרמ"ד וואלי בראשית ה ד"ה ויחי למך). הוא המציא מחרשות, מגלות ('מדרש תנחומא' פרשת בראשית אות יא), קרדומות ושאר כלי עבודה ומלאכה ('מדרש תנחומא' פרשת בראשית אות יא, זוהר פרשת וירא צז ע"ב ד"ה 'אתא נח ותקן קרדומין' עיי"ש מה היה אחרי דורו של נח) ובזה הוא סילק מבני האדם את אותו עצבון שעליו נאמר "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יז) (הרמ"ד וואלי בראשית ה ד"ה ויחי למך), לפי שכבר לא היו צריכים לעשות את מלאכת האדמה בידיהם (עפ"י זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה בקדמיתא, ועפ"י 'מדרש תנחומא' פרשת בראשית אות יא), אלא חרשו את האדמה על ידי כלי תחבולה ('כתם פז' על זוהר בראשית דף נח ע"א ד"ה וימא).

נח היה צדיק גמור ואם היה מתפלל על בני דורו הם היו ניצולים

הקב"ה נתן לנח חכמה והוא עבד בה אותו (זוהר פרשת נח דף עו ע"א ד"ה יהב חכמתא) ונרמז דבר זה בפסוק "אֶת הָֽאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט) שסופי התיבות למפרע יוצא 'חכם'. ועל נח נאמר "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז, יב) וכן "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם" (קהלת ז, יט) (ראה 'בראשית רבה' לד, ה). נח השיג את מהלך השמש וכוחותיו העצומים וידע את הכוכבים והמזלות, ולא נטה לבו אחריהם כי ידע בחכמתו שיש סיבה עליונה על כולם ונדבק בה. וזה היה היפך אנשי דורו שהיו עובדים את השמש והיו שקועים בעבודת גילולים ('ילקוט ראובני' פרשת נח פרק ו, יט בשם רבינו בחיי). נח השיג את תיקוני העולמות וסדרי הכוחות העליונים אשר יתקנו בכל מצוה ומצוה ('נפש החיים' לר' חיים מוואלוז'ין בחלק פרקים פרק ז ד"ה ואף שאמרו רבותינו), וכן את חוקות השמים וארץ ומשטרם והרכבתם על ידי כל עניני מעשי האדם ('נפש החיים' שער א פרק כא ד"ה וזהו ויתהלך חנוך) ועל ידי כן קיים בעצמו את התורה (ראה 'ויקרא רבה' פרשה ב, י) ('נפש החיים' בחלק פרקים פרק ז ד"ה ואף שאמרו רבותינו) וכך התהלך והתנהג בכל ענייניו שנאמר "אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט) ('נפש החיים' שער א פרק כא ד"ה וזהו ויתהלך חנוך).

כאשר ראה נח את מעשי בני האדם שהם חוטאים לפני הקב"ה, הוא היה מסתיר את עצמו מהם ומשתדל בעבודת בוראו ולא הלך בדרכיהם של הרשעים בדור (זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי). ולא היה לו צוותא עם אף אדם לפי שהיה צדיק יחיד בדורו, והתחבר עם המלאכים שנבראו ממצוותיו ('ארֹן עדֻת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק פרשת נח על הפסוק 'את האלקים התהלך נח'). נח קיבל את 'ספרו של אדם הראשון' ו'ספרו של חנוך' ועל ידם היה משתדל לעבוד את בוראו. על ידי ספרים אלו ידע שהעולם מתקיים באמצעות הקרבנות המוקרבים לפניו יתברך, ובלעדיהם לא קיימים שמים וארץ. לכן כשירד מהתיבה הוא הקריב קרבן לה' (זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי). כמו כן נח קיבל מרפאל המלאך גם את ספר 'רזיאל המלאך' ועל ידי סודותיו ורזיו ידע לעשות תיבת עצי גופר באורך ורוחב ובאמצעות רוח ה' שנחה עליו. על ידי ספר זה ידע נח כאשר היה בתיבה האם זה יום או לילה וגם את מאכל כל בהמה ובהמה בעיתה. והשתמש בספר זה כל ימי חייו עד סמוך למותו שאז מסרו לשם בנו (ספר 'רזיאל המלאך' דף ג ע"א-ע"ב ד"ה 'ואחר ד' דורות' עיי"ש עוד).

לפני שה' יתברך הביא מבול לעולם, הוא שלח את נח אל אנשי הדור על מנת להזהירם שיעשו תשובה ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת נח ד"ה והנה נח היה צדיק), ונח היה יוצא וממחה בדברים במשך כל אותן מאה ועשרים שנה קודם שבא המבול לעולם. על כך הגיד עליו הכתוב לדורות שהוא היה צדיק שנאמר "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז, א) ('תנא דבי אליהו' אליהו רבא פרק טז אות א ד"ה פעם אחת). נח היה צדיק גמור כפי שהעיד עליו הכתוב "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו, ט) (הרמ"ד וואלי בראשית ה ד"ה ויחי למך), ונקרא כך על שהיה שומר ברית קודש כהלכתו (''מחשׂף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת פנחס ד"ה אי נמי אפשר לרמוז) ולא קלקל עם הדור (עפ"י 'זרע ברך' על התורה לר' ברכיה ברך מהדורה בתרא פרשת נח ד"ה ובזה אפשר להבין), אף שכל בני דורו פגמו את בריתם ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת פנחס ד"ה אי נמי אפשר לרמוז). לכן זכותו הגנה עליו ועל בני ביתו על מנת שינצלו ממי המבול. אמנם זכותו לא היתה כל כך גדולה כדי להגן על כל הדור מפני המבול ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף טו ע"ב ד"ה אתו ושיילוה).

נח הושם בעולם על מנת לתקנו ועל כך נאמר "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו, ט) וכמו שנאמר באברהם אבינו "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" (יחזקאל לג, כד). אך בשונה מאברהם אבינו שגם התפלל על אנשי סדום ועמורה הרי שנח הצדיק לא התפלל על אנשי דורו כמו שהיה ראוי לאיש כמוהו ('יד יוסף' לר' יוסף צרפתי פרשת נח דרוש ראשון דף ט ע"ב ד"ה אבל הוא וד"ה ואם כן נמצא), וזה על אף שידע מה שעתיד להיות ('השמטות הזוהר' ח"א סימן ה דף רנג ע"א ד"ה ולנח אתגליא), כי חשב שתפילתו לא תועיל לבטל את הגזירה אחרי שכבר נגזרה ('תפארת שלמה' פרשת נח ד"ה ויבא נח ואשתו). ועוד שהדור ההוא כפרו בהשגחת ה' בתחתונים ואיבדו עולם הבא, לכן נח חשב שאין להתפלל על כופרים ואדרבא מורידים אותם ולא מעלים ('יד יוסף' לר' יוסף צרפתי פרשת נח דרוש ראשון דף ט ע"ב ד"ה עוד הביא פסוק). אך למעשה הקב"ה כן רצה שהוא יתפלל על אנשי דורו ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"א ד"ה תנו רבנן מה השיב). ואם אכן היה מתפלל, הקב"ה לא היה שולח להם את מי המבול ('אור החמה' על זוהר ויקרא דף טו ע"א ד"ה 'דאתעביד גרמיה' מהרמ"ק). 

מטעם זה ה' האריך בדברים עם נח על מנת שיבקש רחמים על אנשי דורו ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"א ד"ה ונח התעכב) כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו, יג-יד) ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"א ד"ה תנו רבנן מה השיב). ועוד האריך ה' בענין הבאת הבהמות והמאכל, אולי ייתן נח לבו ויעיר רוחו להתפלל לפניו ('צרור המור' פרשת נח ד"ה ונח הצדיק). אך נח לא השגיח בזה ולא ביקש עליהם רחמים ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"א ד"ה ונח התעכב), ובעת ששמע כי הוא ינצל בתיבה לא עלה על ליבו רעת העולם ורק עשה את התיבה, וניצל ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"א ד"ה תנו רבנן מה השיב) בשעה שכל העולם אבד ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"א ד"ה ונח התעכב). וזה על אף שנח היה ענו ושפל מאוד שנאמר "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו, ט) (ראה רש"י על גמ' עבודה זרה דף ו תחילת ע"א ד"ה תמים בדרכיו), ובשל ענוה זו אף מצא חן בעיני ה' ('ראה חיים' לר' חיים פאלאג'י פרשת ואתחנן דף פב ע"ב ד"ה 'עוד מצינו מעלת העניו' בשם הרב 'צמח דוד').

מכיון שהיה בכוחו של נח להתפלל על העולם והוא לא עשה כן, לכן מי המבול נקראו על שמו כפי שנאמר "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ" (ישעיה נד, ט) (זוהר פרשת ויקרא דף טו ע"א ד"ה ואלו בנח וד"ה תאנא, 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה והלחות מעשה אלקים, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ו ד"ה ודע כי נח, 'יד יוסף' לר' יוסף צרפתי פרשת נח דרוש ראשון דף ט ע"א ד"ה 'באופן' בשם הזוהר). ובזה נמצא כביכול שנח היה סיבת השחתת העולם, שהרי אם היה מוסר את נפשו עליהם כאילו הם היו צאנו ומתפלל עבורם או אפילו מקריב קרבן לפני ה' יתברך – הוא היה מסיר חרון אף מן העולם ('צרור המור' פרשת נח ד"ה ובכאן היה ראוי לנח) והיתה מתבטלת הגזירה ('ילקוט חדש' ערך 'נח וכל הדורות עד אברהם' אות ב ד"ה כשיצא נח מן התיבה).

נח ניסה לתקן את חטא אדם הראשון אך לא הצליח והשתכר מיינו

כעונש על מה שנח לא התפלל על דורו, הוא יצא מהתיבה חיגר ברגליו ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"ב ד"ה אמר רבי יהודה) לאחר שהכיש אותו האריה בתוך התיבה (זוהר פרשת נח דף סט ע"א ד"ה וימח את כל היקום) ושבר את רגלו ('בראשית רבה' ל, ו). נח גם נענש בכך שאחרי שהשתכר הוא שכב והתבזה והתלוצץ עליו בנו ועשה לו מה שעשה (ראה רש"י בראשית ט, כב) ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"ב ד"ה אמר רבי יהודה. ראה רש"י בראשית ט, כב). ובשעה שיצא נח מהתיבה נאמר "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (בראשית ח, טו-טז), הציווי היה בשם 'אלקים' שהוא מדת הדין, לפי שהתיבה היתה קודש, ונח לא היה כדאי להמשיך לשבת בתוכה כי היה עליו קצף שלא התפלל על דורו ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת נח ד"ה וידבר אלקים אל נח).

כאשר נח יצא מהתיבה הוא מצא גפן שגורשה מגן עדן ואשכלותיה עמה, נטל מפירותיה ואכל. הוא חמד אותם בלבו ונטע ממנה כרם בארץ. באותו היום שנטע שגשגו פירותיה והוא סחט אותם ושתה מהם יין ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה מצא נח, זוהר פרשת נח דף עג ע"א ד"ה ויחל נח איש האדמה).  כוונתו של נח היתה לתקן את חטאו של אדם הראשון על ידי סחיטת הענבים (זוהר פרשת נח דף עג ע"א ד"ה רבי שמעון) לפי שחטאו של אדם הראשון היה ששתה ענבים שסחטה לו אשתו, ונח חשב שאם הוא ישתה מהענבים אך לא יסור מן הדרך כמו אדם הראשון, הרי שבזה יתוקן העולם. מחמת כן נאמר על נח שהוא "אִישׁ הָאֲדָמָה" (בראשית ט, כ) וזה כנגד אדם הראשון שנברא מן האדמה כפי שנאמר "וַיִּיצֶר יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ז) ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עג ד"ה ר"ש אמר רזא איהו) (להרחבה על חטא אדם הראשון בענין הענבים ראה אחד ממאמרינו לפרשת האזינו – 'איסור שתיית יין נסך').

נח ניסה לחקור ולידע במדרגות 'הקליפות' אולי הוא יתקן את מה שקיצץ אדם הראשון ('אור החמה' פרשת נח דף עג ע"א ד"ה 'וכד תסתכל' ממהרח"ו) והוא חקר כיצד טעה אדם הראשון ובאיזה מקום הוא טעה, כדי לתקן ('אור החמה' פרשת נח דף עג ע"א ד"ה 'ר"ש אמר רזא' מהרא"ג). אך בַּמָּקוֹם שנח חשב לתקן נמצא מקלקל, כי ביין שהוא שתה נדבקו 'החיצונים' ונעשה כמו 'יין נסך' של נכרי, והוא שתה יין המשכר. נח למעשה לא היה יכול לתקן את 'הפירצה' של אדם הראשון ('אור החמה' פרשת נח דף עג ע"א ד"ה 'ויחל נח' מהרמ"ק) ולא היה יכול לעמוד בזה ונכשל ('אור החמה' פרשת נח דף עג ע"א ד"ה 'ר"ש אמר רזא' מהרא"ג), ולבסוף השתכר ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה מצא נח, זוהר פרשת נח דף עג ע"א ד"ה ויחל נח איש האדמה) והתבלבלה דעתו ('אור החמה' פרשת נח דף עג ע"א ד"ה 'ר"ש אמר רזא' מהרא"ג)  והתגלגל, מחמת אותו היין (זוהר פרשת נח דף עג ע"א ד"ה רבי שמעון) כפי שנאמר "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט, כא). והיה דומה חטאו במקצת לחטא אדם הראשון (ביאור הרד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה מצא נח גפן, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת נח אות ה ד"ה והנה קלקל בסוד היין).

נשמת משה רבינו עליו השלום היתה מגולגלת בתוך נח הצדיק

נשמת משה רבינו היתה מגולגלת בנח הצדיק ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיב ע"ב ד"ה ובגין דעקר) כך שנח היה למעשה משה רבינו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ו ד"ה ודע כי נח). וה' שתל את משה רבינו בדור המבול על מנת להעמיד ולתקן את הדור ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק א פרשת נח ד"ה דאפשר כשראה הקב"ה). וכמו שנח נולד מהול (עפ"י 'מדרש תנחומא' ספר בראשית יא) והתמלא הבית אורה (עפ"י 'דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א דף ד ע"א טור ב ד"ה וכן ספור מלכי אדום), כך מאוחר יותר משה רבינו נולד מהול והתמלא הבית אורה שנאמר "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב" (שמות ב, ב) (עפ"י גמ' סוטה דף יב ע"א בשם אחרים וחכמים). וכמו שהשכינה היתה דבוקה עם נח משעה שהוא נולד (עפ"י זוהר פרשת בראשית דף נח ע"ב ד"ה תא חזי מה כתיב) כך היא היתה עם משה רבינו משעה שהוא נולד (עפ"י זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה ויקרא אליו מלאך, ועפ"י זוהר פרשת שמות דף יא ע"ב ד"ה וילך איש). לכן כאשר בתיה בת פרעה ירדה ליאור ופתחה את תיבתו של משה נאמר "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַֽעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ: וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד" (שמות ב, ה-ו) ואמרו רבותינו שראתה שכינה עמו (ראה גמ' סוטה יב ע"ב).

ובפסוק שנסמך למבול נאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו, ג) ונרמז בו על משה רבינו ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק א פרשת נח ד"ה דאפשר כשראה הקב"ה), כי התיבות "בְּשַׁגָּם הוּא" הן נוטריקון 'הוא משה' כאשר הגמטריא של התיבה "בְּשַׁגָּם" יוצא משה (רש"י גמ' חולין דף קלט ע"ב ד"ה בשגם הוא, 'דעת זקנים' בראשית ו, ג). וגם התיבות "וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" – רומזות על שנותיו של משה רבינו שהיו מאה ועשרים שנה ('שער הפסוקים' פרשת בראשית סימן ו ד"ה ודע כי נח, 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה והלחות מעשה אלקים) ועל מאה ועשרים יום שמשה רבינו היה ברקיע ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב בן האשקי פרשת בא אות כו). ועוד שבזכות מאה ועשרים שנותיו העתידיות של משה תלה ה' לדור המבול עוד מאה ועשרים שנה ('שער הפסוקים' פרשת בראשית סימן ו ד"ה ודע כי נח, 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה והלחות מעשה אלקים), כדי שיחזרו בתשובה ('תרגום יונתן' בראשית ו, ג. רש"י בראשית ו, ג ד"ה והיו ימיו) והם שנות בניית התיבה ('ספורנו' בראשית ו, ג).

וגם נרמז הקשר בין נח ומשה בפסוק "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו, ט), לרמוז על שני הדורות – דורו של נח ודורו של משה רבינו ('שפתי כהן על התורה' פרשת נח על הפסוק 'היה בדורותיו'). וכן אצל נח נאמר "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהֹוָ"ה" (בראשית ז, ה) כאשר לשון עשיה כזאת לא נאמרה אצל האבות אלא דווקא אצל משה רבינו שנאמר "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה" (שמות מ, טז) היות שמשה היה גלגול נשמתו של נח. מטעם זה שניהם היו בתיבה, נח נכנס בתיבה מפני המבול ומשה רבינו היה ב"תֵּבַת גֹּמֶא" (שמות ב, ג) כשהושלך ליאור. ואין חילוק ביניהם אלא שנח בנה בעצמו את התיבה מה שאין כן משה שרק בא בתיבה. לכן גם נאמר פעמיים "וַיַּעַשׂ נֹחַ" (בראשית ו, כב וכן בראשית ז, ה) פעם אחת זה על בנין התיבה שעשה נח עצמו, ופעם שניה זה על הביאה לתיבה (ראה רש"י בראשית ז, ה) של משה רבינו ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת נח ד"ה וארא וברש"י ז"ל) גלגולו, אשר לא בנה את התיבה ('אמרי נועם' פרשת וארא אות טו ד"ה או יאמר וארא). אלא רק בא אליה ('אמרי נועם' פרשת נח ד"ה וארא וברש"י ז"ל).

כאשר ה' דיבר עם משה רבינו נאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם" (שמות לג, יז), נאמר "כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי" לפי שהתיבה "חֵן" רומזת לגלגולו ב'נח' ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לד ד"ה והיא מיוסדת, 'חסד לאברהם' מעין חמישי נהר כה ד"ה ודע כי שם ונח, 'זרע ברך' חלק א פרשת נח ד"ה ומצאתי בספר שפתי כהן), וכן נאמר עליו "מָצָאתָ" שהוא לשון מציאה, משום שאותיות 'נח' לא מופיעות במפורש בשמו של 'משה' רבינו אלא הן נסתרות בדרך של מציאה ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית ד"ה הנחש השיאני ואוכל, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת מ אות ט מ'ספר הגילגולים' להאר"י ז"ל). והתיבה "חֵן" רומזת למה שנאמר בנח "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָ"ה" (בראשית ו, ח). וכנגד זה ענה משה לה' ואמר "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שמות לג, יג) אזי עשה עמי חסד ו"הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שמות לג, יג) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית ד"ה הנחש השיאני ואוכל). וכמו שנח היה ענו ושפל רוח ולכן נקרא "תָּמִים" שנאמר "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" (בראשית ו, ט) (ראה רש"י על גמ' עבודה זרה דף ו תחילת ע"א ד"ה תמים בדרכיו) ('ראה חיים' לר' חיים פאלאג'י פרשת ואתחנן דף פב ע"ב ד"ה 'עוד מצינו מעלת העניו' בשם הרב 'צמח דוד'), וכך היה גם משה רבינו שנאמר "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג).

נח ראה כי ה' קראו "צַדִּיק" כפי שנאמר "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט), לכן פרש מן האשה והלך עם "הָאֱלֹקִים", וזה כשם שהיה עתיד לעשות בגלגול משה רבינו אשר גם פרש מאשתו (ראה 'שמות רבה' יט, ג). ומחמת הפרישה של נח מאשתו, הוא ילד רק שלשה בנים ולא יותר ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת נח ד"ה ובזה מתיישב. ראה רש"י בראשית ה, לב). ורמז נוסף לכך שמשה היה גלגול נח הוא בפסוק "מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ" (תהלים לג, יד) ('הכתוב לחיים' לר' חיים פאלאג'י על התהלים מזמור לג ד"ה ממכון שבתו השגיח) שראשי התיבות בפסוק יוצאים 'משה' ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיב תחילת ע"א ד"ה אמר רבי שמעון, 'החיים יודוך' לר' חיים פאלאג'י על התהלים מזמור לג ד"ה ממכון שבתו), וסופי התיבות "מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ" יוצאים 'וְנֹחַ' ('הכתוב לחיים' על התהלים מזמור לג ד"ה ממכון שבתו השגיח, 'החיים יודוך' על התהלים מזמור לג ד"ה ממכון שבתו). ולכן אמרו על נח "מקטני אמנה היה" (ראה רש"י בראשית ז, ז) לרמוז על משה רבינו גלגולו, כי רבותינו אמרו על משה ש'יראת שמים' שהיא בחינת 'אמונה' היתה דבר קטן אצלו (ראה גמ' ברכות דף לג סוף ע"ב) ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת נח על הפסוק 'ויבא נח וכו' מפני מי המבול') כלומר דבר קל (וראה 'לחם מן השמים' להחיד"א פרשת נח אות ב עוד על הקשר בן נח ומשה רבינו).

עוד נרמז על הגלגול נח בדבריו של משה רבינו לקב"ה "וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי" (שמות לג, יב) ('זרע ברך' מהדורה ראשונה דף ע ע"ב ד"ה ובזוהר פ' זו איתא תמים) נח נרמז גם בדברי בת פרעה שנאמר "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (שמות ב, י), "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" – רומז על גלגולו הקודם בנח ('חסד לאברהם' מעין חמישי נהר כה ד"ה ודע כי שם ונח, 'צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין אות צו) שהיה נמצא אז בתוך המים ('צדקת הצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין אות צו) ועתה בא בדור אחר הגון לרחם עליהם ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש ראשון לפרשת נח ד"ה 'אלא נראה שיבא' מהש"ך על התורה). והיה צריך משה רבינו להיות לאחר לידתו ביאור בתוך תיבה סגורה ומסוגרת כשעולם חשוך בעדו, יען אשר לא זכר עשות חסד בגלגולו הקודם עם דור המבול להתאמץ ולשאת בעדם רינה ותפילה עד שהמים שטפום. ולכן עתה גם הוא הושלך למים ביאור, והיה זה לאות ('דברי שלמה' דרוש ראשון לפרשת נח ד"ה מכלל ופרט) ולעונש על גלגולו בנח. ולולא שֶׁנִּמְשָׁה מן המים על ידי בת פרעה, הוא היה מת ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי פרשת נח דף ז ע"ב ד"ה עי"ל בנקדים).

נשמת משה לא הועילה לדור המבול ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק א פרשת נח ד"ה דאפשר כשראה) ולא הצליחה אז ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קסז), למעט שהביאה להצלתו של נח מחמת שהיתה בתוכו ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן אלף קיב ד"ה ילקוט, 'מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת נח ד"ה מאמר הביאו). לכן נח נקרא בתחילה "אִישׁ צַדִּיק" (בראשית ו, ט) כנגד נשמת משה רבינו, וכאשר נשמה זו הסתלקה מנח אחרי המבול הוא כבר נקרא "אִישׁ הָאֲדָמָה" (בראשית ט, כ) ('מגלה עמוקות' רנב אופנים אופן קסז, 'זרע ברך' חלק א פרשת נח ד"ה 'ומצאתי בספר שפתי כהן' בשם המגלה עמוקות, 'ילקוט ראובני' פרשת נח פרק ו, ג ד"ה 'הקב"ה שתל למשה' בשם המגלה עמוקות, 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך מהדורה שניה דף ד ע"ב ד"ה 'והוא תמוה מאוד' בשם תיקוני הזוהר). אמנם כאשר באה הנשמה בגלגול משה רבינו עצמו, אז היא הצליחה ועלה משה מִדַּרְגָה של "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים" (שמות ב, יט) לדרגה של "מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים" (דברים לג, א). לכן אמרו רבותינו שאם נח היה בדורו של משה רבינו הוא לא היה נחשב לכלום (ראה זוהר פרשת נח דף ס ע"א בחלק 'תוספתא' ד"ה דבר אחר אלה תולדות), כי היה רואה בחוש העין שנשמת משה רבינו אשר היתה מלובשת בו לא הצליחה, ואילו עכשיו שנפרדה והתלבשה בגוף אחר היא הצליחה ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן חלק א' פרשת נח ד"ה מאמר הביאו).

משה רבינו התפלל על דורו ותיקן את מה שנח לא התפלל על דורו

משה רבינו תיקן את עִווּת נח וחזר והתפלל על דורו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ו ד"ה ודע כי נח, 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה והלחות מעשה אלקים). משה לא רצה שיאמרו עליו שהוא כמו נח אשר לא ביקש רחמים על דורו, לכן הוא מסר את עצמו ('תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נד ע"ב ד"ה ובגין דגלי) למיתה בכמה מקומות עבור ישראל. משה רבינו גם לא רצה שיִכְלוּ ישראל מן העולם בשביל כבודו ואז יאמרו שעזב את טובת העולם לטובת עצמו. לכן כאשר ה' אמר אחרי מעשה העגל "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב, י) מיד נאמר על משה "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְהֹוָ"ה אֱלֹקָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהֹוָ"ה יֶֽחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה" (שמות לב, יא), ולא זז משם משה רבינו עד אשר מחל להם ה' שנאמר "וַיִּנָּחֶם יְהֹוָ"ה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות לב, יד) וכן היה אחרי חטא המרגלים שביקש משה על ישראל "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, יט-כ) (זוהר פרשת ויקרא דף יד ע"ב ד"ה מנא לן).

משה רבינו הציל את ישראל בתפילתו שנאמר "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית" (תהלים קו, כג). ולא הניח לקב"ה עד שנתן נפשו על ישראל מן העולם הזה ומן העולם הבא ואמר "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב, לב) ('זוהר חדש' פרשת נח דף כט ע"א ד"ה בה משה והגין). והוא אמר זאת מאחר שהתבייש על שלא ביקש רחמים בגלגול נח על דור המבול ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיב ע"ב ד"ה ובגין דעקר). ומשה רבינו רמז על גלגולו הקודם כאשר השתמש בדבריו דווקא בתיבות "מְחֵנִי נָא" שהם לשון 'מִחוּי' כפי שנאמר בדור המבול "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם" (בראשית ו, ז) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה והלחות מעשה אלקים), וכן שנאמר "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (בראשית ז, כג) ('שער הפסוקים' פרשת בראשית סימן ו ד"ה ודע כי נח).     

לאחר שחטאו דור המדבר בחטא העגל ביקש משה רבינו מה' יתברך "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב, לב), "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם" – כלומר הייתי בדור המבול ולא הצלחתי להצילם, לכן "עַתָּה" שחזרתי בעולם "אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם" מוטב "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" הפעם הזאת, מה שלא מחיתני בזמן שאמרת "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ו, ז) שהרי אז ניצלתי בזכות נשמתי שהיתה מלובשת בתוך נח ('מגלה צפונות' חלק א פרשת נח ד"ה ובזה מתיישב). ואכן התקיימה בקשת המחיה של משה בפרשת תצוה שבתורה, כאשר לא נזכר שם כלל שמו של משה רבינו. והיה זה על שמסר את עצמו מחמת חשקו לתקן את נח ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת תצוה אות א ד"ה 'ואתה תצוה') על ידי תפילתו, בעת גלגול נשמתו לבסוף במשה רבינו. לכן נרמז שמו של 'משה' דווקא בסופי התיבות "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה" (בראשית ו, ט) כאשר התיבה "צַדִּיק" לא נחשבת חלק מהרמז הזה משום שמשה רבינו היה יותר מצדיק וחסיד ('חומת אנך' להחיד"א פרשת נח אות ח).

משה רבינו רמז בתיבות "מְחֵנִי נָא" (שמות לב, לב) את גלגולו הקודם, שהתיבה "מְחֵנִי" היא אותיות 'מִי נח' ('ילקוט ראובני' פרשת נח פרק ו, ג ד"ה 'הקב"ה שתל' בשם המגלה עמוקות, 'לב אריה' פרשת בא אות כו) וכן שתי התיבות יחד "מְחֵנִי נָא" יוצאות בחילוף אותיות 'מִנֹח אני' ('יוסף תהילות' להחיד"א על תהלים לג, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת תצוה אות א ד"ה 'ואתה תצוה' כפי שחידש מעצמו וכן הביא בשם גורי האר"י ז"ל, 'פני דוד' להחיד"א פרשת בראשית אות לד ד"ה ויולד את מתושלח, 'ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן אלף קיב ד"ה ילקוט), וכוונתו של משה רבינו בזה, שעתה הוא מתקן את מה שלא ביקש אז על דור המבול ('יוסף תהילות' להחיד"א על תהלים לג. ראה 'השמטות הזוהר' ח"א סימן ה דף רנג ע"א ד"ה ולנח אתגליא) והוא מוסר נפשו עליהם, שהרי אז בדור המבול הוא נענש על מה שלא התפלל ('לב אריה' פרשת בא אות כו). לכן משה רבינו אמר "מְחֵנִי נָא" כלומר בעת הזאת אמחה את עצמי בעבורם ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן קסז, 'ילקוט ראובני' פרשת נח פרק ו, ג ד"ה 'הקב"ה שתל' בשם המגלה עמוקות). וכך היו כל ימיו של משה רבינו בתפילה על הדור, לתקן את הָעִווּת שהיה באותם הימים של נח ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה והלחות מעשה אלקים, 'שער הפסוקים' פרשת בראשית סימן ו ד"ה ודע כי נח). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.