פרשת בראשית – נשמות בני האדם בגן עדן

הקב"ה נטע גן בעדן והניח שם את האדם הראשון אשר ברא שנאמר "וַיִּקַּח יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו), 'גן עדן' הזה הוא המקום הנכבד יותר מכל המקומות שבעולם השפל הזה ('תורת האדם' לרמב"ן שער הגמול סוף ד"ה ומה שכר ועונש) ומקומו הוא על פני ('בן יהוידע' מסכת פסחים דף צד ע"א ד"ה 'עולם אחד' עפ"י ספר 'עץ חיים'. ראה גמ' בבא בתרא דף פד ע"א) הארץ הזאת ממש (זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"א ד"ה גן עדן איהו בארעא). וכל נשמה הזוכה לכך נכנסת אליו לאחר שעוזבת את העולם הזה (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה נשמה כד נפקת).

ויש להתבונן, היכן נמצא מקומו של גן עדן על פני הארץ הזאת? וכיצד עתידה לשכון שם נשמתו של האדם אחרי שתסתלק מן העולם הזה?

גן עדן של מטה נמצא במרכז העולם והוא בדרום ארץ ישראל

גן עדן של מטה נברא אלף ותשע מאות שנה ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין חמישי נהר נא) לפני שנברא העולם הזה (גמ' פסחים דף נד ע"א, 'תרגום יונתן' בראשית ג פסוק כד, 'חסד לאברהם' מעין חמישי נהר נא) שנאמר "וַיִּטַּע יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" (בראשית ב, ח) (גמ' פסחים דף נד ע"א), כלומר שהגן היה "מִקֶּדֶם" לבריאת העולם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ג ד"ה שבעה דברים, רמב"ן בראשית ב, ח ד"ה 'והנה אילני' עיי"ש), ואחר כך הוא הושם על פני הארץ (עפ"י 'בן יהוידע' כל גמ' בבא בתרא דף פד ע"א ד"ה ובשער הגמול). לכן אדם הראשון שהונח בגן עדן של מטה (זוהר פרשת וירא דף קו ע"ב ד"ה 'אמר רבי יצחק' מדרש הנעלם, 'זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה ובהאי גן עדן) ביום שישי לבריאה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יט ד"ה בשבע שעות ביום) כפי שנאמר "וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" (בראשית ב, ח) (זוהר פרשת וירא דף קו ע"ב ד"ה 'אמר רבי יצחק' מדרש הנעלם, 'זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה ובהאי גן עדן), היה יכול לצאת מגן עדן אל העולם הזה לצורך תשמיש הגוף וכל צרכו ('חסד לאברהם' מעין רביעי נהר ז ד"ה דע כי בעת בריאת). עד אשר חטא באכילת עץ הדעת, וה' גירש אותו מגן עדן ('זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה רבי שמעון אמר) בין השמשות של ערב שבת ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יט ד"ה בשבע שעות ביום), והוא הלך וישב בהר המוריה ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק כ ד"ה ויגרש את האדם).

גן עדן של מטה נמצא באמצע העולם (זוהר פרשת תצוה דף קפד ע"ב ד"ה בתרין נקודין, 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מג פרק א ד"ה ונבאר עתה דרך), היכן שהוא אמצע כל היישוב שעל פני הארץ וגם אמצע כל המקומות שאין בהם יישוב (זוהר פרשת תצוה דף קפד ע"ב ד"ה בתרין נקודין, 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מג פרק א ד"ה ונבאר עתה דרך) כלומר הַמִּדְבָּרוֹת (עפ"י 'קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך גן עדן אות ד). ומכיוון שירושלים נמצאת באמצע היישוב של כל העולם (זוהר פרשת תצוה דף קפד ע"ב ד"ה בתרין נקודין, 'קהלת יעקב' ערך גן עדן אות ד) וארץ ישראל בכללותה היא במרכז יישוב העולם, לכן גן עדן נמצא בחלק הדרומי של ארץ ישראל ('עץ חיים' שער מג פרק א ד"ה ונבאר עתה דרך, 'בן יהוידע' כל גמ' בבא בתרא דף פד ע"א ד"ה 'דחלפא אוורדי' עפ"י האר"י ב'עץ חיים') ויש דרך המובילה ממערת המכפלה שהיא דרומית לירושלים אל גן עדן של מטה ('עץ חיים' שער מג פרק א ד"ה ונבאר עתה דרך, 'בן יהוידע' על גמ' בבא בתרא דף פד ע"א ד"ה 'דחלפא אוורדי' מהאר"י ב'עץ חיים'). לכן בעת פטירת האדם, נשמתו עוברת דרך מערת המכפלה (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה 'נשמה כד נפקת' סתרי תורה), שהוא המעבר מהגשמי לרוחני ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף גן עדן ד"ה היכל א' הנה היכל) אל גן עדן של מטה (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה 'נשמה כד נפקת' סתרי תורה) באמצעות מחילות עפר ('חסד לאברהם' מעין חמישי נהר נא ד"ה דע. וראה גם 'קהלת יעקב' ערך 'גן עדן' אות א-ד לגבי מיקום גן עדן) (להרחבה על ענין מערת המכפלה ראה אחד ממאמרינו לפרשת חיי שרה – 'סוד מערת המכפלה').

מכל מקום 'גן עדן של מטה' היא מציאות נעלמת ('חסד לאברהם' מעין חמישי נהר מג ד"ה וענין גן עדן) טמונה גנוזה ואינה נודעת ('מעבר יבק' שפתי רננות פרק לד ד"ה נדעה נרדפה), והיא איננה בעלת מציאות גשמית וגם לא חוץ גשמית, אלא ענין דק רוחני ('חסד לאברהם' מעין חמישי נהר מג ד"ה וענין גן עדן) העומד בדרך נס, שהרי היא לא תופסת שום מקום גשמי בארץ. והוא בדומה למה שאמרו רבותינו על הכרובים וארון הברית בבית המקדש שהיו נמצאים ב'קודש הקודשים' ולא תפסו שם מקום אלא היו עומדים בנס (ראה גמ' יומא דף כא ע"א), וכל שכן גן עדן המקודש מאוד מאוד. אמנם הנס בגן עדן גדול ורחב מאוד, שהרי 'גן עדן' גדול פי ששים מכל השטח העליון שעל פני הארץ (ראה גמ' תענית דף י ע"א) ('בן יהוידע' למחבר ספר 'בן איש חי' על גמ' בבא בתרא דף פד ע"א ד"ה ובשער הגמול, 'בן יהוידע' על גמ' פסחים דף צד ע"א ד"ה עולם אחד מששים בגן).

יש בני אדם שהגיעו אל גן עדן של מטה בעודם חיים בעולם הזה

גן עדן של מטה הוא גן הנמצא על פני ('בן יהוידע' מסכת פסחים דף צד ע"א ד"ה 'עולם אחד' עפ"י ספר 'עץ חיים'. ראה גמ' בבא בתרא דף פד ע"א) הארץ הזאת ממש (זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"א ד"ה גן עדן איהו בארעא, 'תורת האדם' להרמב"ן שער הגמול סוף ד"ה ומה שכר ועונש, 'בן יהוידע' למחבר 'בן איש חי' מסכת פסחים דף צד ע"א ד"ה 'עולם אחד' עפ"י ספר 'עץ חיים'). ויש לדעת ולהאמין בזה בלי ספק ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי חלק ב' פרק כט ד"ה כבר כתבנו), שאין בדבר זה לשון משל וחידה ('בן יהוידע' מסכת פסחים דף צד ע"א ד"ה 'עולם אחד' עפ"י ספר 'עץ חיים'. ראה גמ' בבא בתרא דף פד ע"א). והיו כמה בני אדם שניסו להגיע לגן עדן אשר בארץ וכשהיו שם מרחוק הם נשרפו ב"לַהַט הַחֶרֶב" שה' יתברך שׂם בפתח גן עדן אצל שומרי הגן שנאמר "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד) ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת ויצא דף קסה ע"א סתרי תורה ד"ה שננא דחרבא). אמנם היו כמה בני אדם שניתן להם רשות והם הגיעו בחייהם לגן עדן ('ככר לאדן' להחיד"א על אבות דרבי נתן פרק ב ד"ה 'גנז ספר רפואות' בשם התשב"ץ סימן תמז) או לשערי גן עדן כמו אלכסנדר מוקדון (ראה מסכת תמיד דף לב ע"ב).

כך היה בזמן נח, שבא מלאך ולקח את אחד מבניו ('ככר לאדן' להחיד"א על אבות דרבי נתן פרק ב ד"ה 'גנז ספר רפואות' בשם התשב"ץ סימן תמז) הוא שם בן נח ('אבות הראש' לר' יצחק רחמים פאלאג'י על אבות דרבי נתן פ"ב דף קא ע"א טור א ד"ה איך שיהיה) מתוך התיבה אל גן עדן ולימד אותו הרבה רפואות כדי שיוכל לרפא את נח ומשפחתו שנעשו חולים בגלל השדים שהיו בתיבה והזיקו להם, ואת הרפואות האלו שלמד כתב בספר ('ככר לאדן' להחיד"א על אבות דרבי נתן פרק ב ד"ה 'גנז ספר רפואות' בשם התשב"ץ סימן תמז). כך היה עם אותם עשרה שזכו להיכנס חיים בגופם לתוך גן עדן (מסכת 'דרך ארץ זוטא' סוף פרק א) של מטה ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת חקת ד"ה יאסף אהרן) והם חנוך בן ירד, אליהו הנביא, משיח, אליעזר עבד אברהם, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בנו של יהודה הנשיא, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר ורבי יהושע בן לוי (ראה גמ' כתובות דף עז ע"ב וכן 'מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן רכג) (מסכת 'דרך ארץ זוטא' סוף פרק א). וכן היה לאחר עקידת יצחק שבאו מלאכים ולקחו את יצחק אבינו לגן עדן למשך שלוש שנים ושם ריפאו את הפצע שנעשה לו משחיטת הסכין בעקידה ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ע' ערך עקדה דף קפה ע"א ד"ה ובענין יצחק וד"ה 'והנה לכאורה' ועיי"ש למה נשאר שלש שנים בגן עדן ואכמ"ל).

כמו כן היונה ששלח נח מן התיבה הגיעה לגן עדן והביאה משם עלה זית בפיה ('בראשית רבה' לג, ו. ראה 'רבינו בחיי' פרשת נח פרק ח, יא ד"ה עוד דרשו). וכן במשך הדורות יצאו כמה דברים מתוך גן עדן, כמו ענף גפן אחת שיצאה מתוך גן עדן ומצא אותה נח ואכל מפירותיה ואחר כך נטע ממנה כרם בארץ ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כג ד"ה מצא נח). וכן הבגדים שהלבישו את יוסף כאשר הוא יצא מבית האסורים היו מלבושים שהביא לו המלאך ('ילקוט ראובני' פרשת מקץ על הפסוק 'ויגלח ויחלף שמלותיו' בשם 'שפתי כהן על התורה', 'עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת מקץ דף נו ד"ה 'ויתכן עוד לפרש' מ'שפתי כהן על התורה') גבריאל ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת מקץ דף נו ד"ה 'ויתכן עוד לפרש' מ'שפתי כהן על התורה') מתוך גן עדן 

והלביש אותו בהם ('ילקוט ראובני' פרשת מקץ על הפסוק 'ויגלח ויחלף שמלותיו' בשם 'שפתי כהן על התורה'). וכך היה גם במדבר שענני שמים הביאו למשכן את שמן הזית למאוֹר ואת האפרסמון לשמן המשחה ולקטורת הסמים מתוך גן עדן ('תרגום יונתן' שמות לה, כח. וראה 'כסא רחמים' להחיד"א על אבות דרבי נתן פרק יא ד"ה לא רצה ליטול עצה). ובזמן שלמה המלך היה לו נשר ששימש אותו והביא את 'תולעת השמיר' מתוך גן עדן לצורך בניית בית המקדש ('ילקוט שמעוני' מלכים א' רמז קפב ד"ה שנו רבותינו משחרב).

אחרי המיתה הנשמה נכנסת לגן עדן ומתלבשת בגוף העשוי ממצוותיה 

אם זוכה הנשמה (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה נשמה כד נפקת), אז תיכף כאשר היא נפרדת מגוף האדם במותו ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב' פרק כז ד"ה העדון) היא נכנסת ל'גן עדן של מטה' (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה נשמה כד נפקת. ראה 'בראשית רבה' פרשה סה סוף אות כב) אל המקום בו היה נמצא אדם הראשון ('זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה ובהאי גן עדן, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת בראשית דף לח ע"א ד"ה ובתר), שבהרבה בחינות הוא מעין העולם הזה ('מעבר יבק' שפתי רננות פרק לד ד"ה ואמרו בויקרא רבה, עפ"י זוהר פרשת בראשית דף לח ע"ב ד"ה והיכלא דא קאים) כמו שיש שם כל מיני אילנות נטועים אשר כל אחד מהם יונק מבחינת מצוה פרטית מן תרי"ג מצוות שקיים האדם בעולם הזה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל על מאמרי חז"ל ופרקי אבות אות רסו נדפס מתוך כתב יד בשנת תשס"ח בירושלים). אמנם יש נשמה שלא נכנסת מיד לגן עדן אלא הולכת לגיהנום לגרוֹר את המאוס והבאוש שבה מחמת פגם עוונותיה. ואחר כך כאשר היא תצא משם, היא תיכנס לגן עדן וה' יזריח עליה את אור השמש העליון על מנת לרפא את כל הפצעים והחבורות שנעשו לה בגיהנום, והיא תמשיך לסבול גם שם צער עד לריפויה השלם ('חסד לאברהם' מעין חמישי נהר טז ד"ה והטעם וד"ה והנה כאשר. ראה זוהר פרשת מצורע דף נג ע"א ד"ה 'בתר דקבילת' והלאה, וכן 'תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף מ ד"ה ועתה).

הקב"ה ברא את אדם הראשון כאשר גופו היה מאיר כזוהר הרקיע ועקבו היה מכהה גלגל חמה (ראה 'ויקרא רבה' כ, ב) ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי ראש חודש מאמר ב' חודש בחודשו אות א ד"ה אבל הענין הוא) וכל שכן קלסתר פניו ('ויקרא רבה' כ, ב) על כן היה יכול אדם הראשון להיות בגן עדן הרוחני בגוף ונפש כפי שהקב"ה אכן עשה כשלקחו והניחו בגן עדן שנאמר "וַיִּקַּח יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו). אבל אחרי החטא התגשם גופו ולא היה יכול ליהנות מהרוחניות עד אשר יפשיט מעליו את גופו הגשמי ויתלבש בגוף רוחני בגן עדן אשר נעשה מן התורה והמצוות שעושה בעולם הזה, כי ה' יתברך בנה את העולמות שיהיו מתנהגים הכל על פי מעשה בני האדם בעולם העשייה ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי ראש חודש מאמר ב' חודש בחודשו אות א ד"ה אבל הענין הוא). לכן אחרי החטא הקב"ה שילח את אדם הראשון מגן עדן אל אדמת העולם הזה שנאמר "וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם" (בראשית ג, כג).

לפני שהנשמה של האיש או האשה (עפ"י 'מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' בדרוש ה הנקרא 'חלוקא דרבנן' דף כח ע"א ד"ה ובהקדמתנו) יוצאת מהגוף הגשמי, כבר מכינים לה למעלה את הלבוש הרוחני (זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"א ד"ה מאן גרים) שהוא 'גוף' (זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"א ד"ה וכד מטי) הנקרא 'חלוקא דרבנן' (זוהר פרשת נח דף סו ע"א ד"ה האי לבושא, 'מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' בדרוש ה הנקרא 'חלוקא דרבנן' ד"ה והנה אמת נכון הדבר, 'בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי ראש חודש מאמר ב' חודש בחודשו אות א ד"ה אבל הענין הוא), אשר דומה במראהו לגוף הגשמי שהיה לה בעולם הזה (זוהר פרשת שלח לך ד"ה ותא חזי אלמלי, זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה 'נשמה כד נפקת' סתרי תורה, זוהר פרשת בראשית דף ז ע"א ד"ה תו מה רב טובך, זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה רוחא דא איהו). ואז כאשר הנשמה נכנסת לתוך גן עדן של מטה היא מקבלת את הגוף (זוהר פרשת שלח לך ד"ה ותא חזי אלמלי, זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה 'נשמה כד נפקת' סתרי תורה) ומתלבשת בו (זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"א ד"ה וכד מטי) ושוב נראית כמראה דמותה בעולם הזה ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ודע והבן כי אף, 'דרך ה' ' להרמח"ל מאמר העיקרים פרק 'בגן עדן וגיהנום', 'מגדל עוז' ליעב"ץ בית מידות גנזך ט), רק שהגוף שם הרבה יותר יקר וטוב מהגוף הגשמי (זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"א ד"ה מאן גרים), ועל ידו מכירים שם הנשמות איש את רעהו ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה עד ד"ה עוד דע אתה, 'מגדל עוז' בית מידות גנזך ט).

גוף זה שהאדם מתלבש בו אחרי פטירתו ('מגדל עוז' ליעב"ץ בית מידות גנזך ט, 'מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' בדרוש ה הנקרא 'חלוקא דרבנן' ד"ה והנה אמת נכון הדבר) נעשה על ידי המצוות שסיגל לעצמו ('תולעת יעקב' לר' מאיר אבן גבאי סוד ראש השנה ד"ה ודע כי במצות) במה שטרח ועשה בפשט המצוות ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל על פרקי אבות פרק שישי משנה א ד"ה וזמ"ש ד' נכנסו, 'מדרש אליהו' בדרוש ה הנקרא 'חלוקא דרבנן' ד"ה והנה אמת נכון הדבר) של רמ"ח מצוות עשה ('מגדל עוז' ליעב"ץ בית מידות גנזך ט) בעולם הזה ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל על פרקי אבות פרק שישי משנה א ד"ה וזמ"ש ד' נכנסו), בקיומם בגשמיות בפועל ('של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת כי תצא ד"ה גם נתבאר מתוך) גמור ושלם כפי התורה ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ב פרק כה). ועל ידי לבישת אותו הלבוש עולה נשמת האדם למעלה, כי לבוש זה הוא כמו 'חותם המלך' ועל ידו מניחים לה השומרים לעלות עד מקום מדרגתה בגן עדן. וככל שהנשמה מלובשת יותר על ידי המצוות שעשתה – כך היא יותר מתענגת שם על ה' בנועם זיו השכינה שהוא העונג האמיתי. ועל זה אמרו רבותינו "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (ראה אבות ד, טז) ('רוח חיים' לר' חיים מוולוזי'ן פירוש על פרקי אבות ד, טז).

גופם הרוחני של הרשעים פגום וחסר והם יכולים לאבד אותו לגמרי

אם כל מעשי הנשמה בעולם הזה היה בחטאים (זוהר פרשת בראשית דף רכד ע"א ד"ה ווי לההוא וכן שם ע"ב ד"ה 'תנא זכאין' ועיי"ש עוד בענין זה) ולא היה לה מצוות בעולם הזה (עפ"י זוהר פרשת נח דף סו ע"א ד"ה כגוונא דא) אז אין לה 'לבוש' (עפ"י זוהר פרשת נח דף סו ע"א ד"ה כגוונא דא מתלבשין) כלומר 'גוף' לכסות בו (זוהר פרשת בראשית דף רכד ע"א ד"ה ווי לההוא וכן שם ע"ב ד"ה תנא זכאין ועיי"ש עוד בענין זה). ואז השוערים והשומרים לא מניחים לה להיכנס (עפ"י 'רוח חיים' לר' חיים מוולאזי'ן פירוש על פרקי אבות ד, טז), שאי אפשר לאותה הנשמה להתרגל בתוך גן עדן (זוהר פרשת נח דף סו ע"א ד"ה כגוונא דא) ולראות מראות עליונים, וגם לא להסתכל ולהשיג את כבוד הבורא (זוהר פרשת בראשית דף לח ע"ב ד"ה היכלא דא) ולראות את האור העליון (זוהר פרשת נח דף סו ע"א ד"ה כגוונא דא). והיא הולכת בבושה אל מול הנשמות האחרות, על היותה ערומה (זוהר פרשת תרומה דף קנ ע"א ד"ה בר לאינון). אך אם האדם חזר בתשובה לפני מותו, אז הקב"ה עושה לה לבוש אחר שלא ממצוותיה, ומעין מה שנאמר אצל אדם וחוה "וַיַּעַשׂ יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (זוהר פרשת ויחי דף רכג ע"ב ד"ה תנינן).

ואוי להם לרשעים שפגמו הרבה, ואף שיש להם לבוש רוחני הרי שהוא חסר (זוהר פרשת בראשית דף רכד ע"א ד"ה 'ווי לההוא' וכן שם ע"ב ד"ה 'תנא זכאין' ועיי"ש) כי לא קיימו את כל המצוות. ואי אפשר להשלים את חסרון הגוף הרוחני על ידי יסורים בגיהנום וכדומה, לכן תקנתם הוא רק לחזור אל העולם הזה ולעשות את המצוה אשר ממנה יתמלא החסרון. ואם הרשע לא חוזר בגלגול אלא נאבד ברשעו, אז הצדיק ייקח לעצמו את חלקי 'הבגד' שכבר הכין הרשע. זה הטעם שלאחר שירבעם בן נבט חטא אמרו עליו רבותינו 'שתפשׂו הקב''ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן' (ראה גמ' סנהדרין דף קב ע"א בשם ר' אבא ועיי"ש המשך המעשה), ומה שתפס 'בבגדו' הכוונה היא ל'חלוקא דרבנן' שהוא הבגד העליון של ירבעם אשר כבר השלים אותו מכוח מעשיו וגודל תורתו שלא היה בה שום דופי, והקב"ה רמז כי הוא דואג עליו על שמאבד את בגדו העליון שטרח כל כך הרבה להשלימו (ראה גמ' סנהדרין דף קב ע"א בשם רב נחמן) ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' בדרוש ה הנקרא 'חלוקא דרבנן' ד"ה והנה אמת נכון הדבר).

וכן לאחר שנודע לאחים של יוסף כי הם טעו באחיהם, ושהוא צדיק גמור מתחילתו ועד סופו – הם הבינו שאיבדו בחטאם את החלוק הרוחני שהכינו למעלה. לכן יוסף נתן להם חליפות שנאמר "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת" (בראשית מה, כב), כי על ידי זה רצה לְהַקְנוֹת להם שוב את חלוּקם שאבד מהם בעקבות מעשיהם. ואילו לבנימין אחיו שלא חטא עמהם וגם לא חטא עד יום מותו (ראה גמ' בבא בתרא דף יז ע"א, גמ' שבת דף נה ע"א) הוא נתן יותר שנאמר "וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת" (בראשית מה, כב), כדי לרמוז לו על שכרו שמזומנים לו חמשה סוגי בגדי מלכות לעולם הבא כנגד חמשה חומשי התורה ('מדרש אליהו' דרוש ה' חלוקא דרבנן דף כח ע"א טור א). וכן על דרך זה גם אמר דוד המלך על אויביו "יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל" (תהלים כב, יט), כלומר שאויביו מבקשים את מלכותו לכן "יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם" שכל אחד אומר "אני אקח את בגדי מלוכתו!". ועוד אויביו סוברים שאין לו חלק לעולם הבא, לכן מפילים גורלות מי ייקח את 'חלוקא דרבנן' שלו בעולם הבא, ועל כך אמר "וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל" ('מדרש אליהו' דרוש ה' חלוקא דרבנן דף כז ע"ב טור ב ד"ה ונחזור).

ישראל צריכים להיזהר מאוד לא לחטוא, בכדי שלא לאבד את בגד העולם הבא הנקרא 'חלוקא דרבנן'. וכמו שנרמז בפסוק "וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵיכֶם" (יואל ב, יג), כלומר היזהרו שלא יִקָּרְעוּ "בִּגְדֵיכֶם" שהוא 'החלוקא דרבנן' על ידי החטאים, ואז יגרע לכם המלבוש להתלבש בו בעולם הבא. לכן "קִרְעוּ לְבַבְכֶם" על ידי התשובה ובזה לא יקרעו "בִּגְדֵיכֶם" של העולם הבא ('מדרש אליהו' דרוש ה' חלוקא דרבנן דף כז ע"ב ד"ה ונחזור להקדמתנו). וכן נאמר "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה" (שיר השירים ה, ג) כלומר על ידי מעשיי הרעים איבדתי ופשטתי את "כֻּתָּנְתִּי" שהוא הבגד העליון, ועם כן "אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה" שכבר נטלוה ממני ('מדרש אליהו' דרוש ה' חלוקא דרבנן דף כז ע"ב ד"ה ונחזור לעניננו). לכן כנגד זה כל הצדיקים משתדלים מאוד בהשלמת המצוות בעולם הזה, כדי לתפור להם 'בגד' רוחני בתפירה שלימה שיהיה מוכן להם ללובשו בשעה שייצאו מהעולם ('מדרש אליהו' בדרוש ה' חלוקא דרבנן ד"ה והנה אמת נכון הדבר).

נשמות הצדיקים עולות מ'גן עדן של מטה' ל'גן עדן של מעלה' דרך עמוד שבגן

נשמות של צדיקים גמורים (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף לד ע"א טור א) מזדככות בגן עדן של מטה ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאלו על זוהר פרשת בראשית דף לח ע"א ד"ה ובתר דאתתרך. ראה זוהר פרשת ויקהל דף ריא ע"ב ד"ה ונשתין סלקין) מכל החושך והאפילה שהתרגלו עם הגוף, עד שיש בכוחן לסבול את האור הגדול והעליון ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי חלק ב פרק כז ד"ה ואמנם היתה) ולשכוח את מנהגן שהיו מונהגות בלבוש הגופני בעולם הזה, ומתרגלות מעט מעט אל האור ההוא. ואחרי זמן מה בגן עדן של מטה, כל אחד לפי מדרגתו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר דף מז ע"א ד"ה ובמה יזכה ליה בר נש) ראוי לעלות לגן עדן של מעלה ('מקדש מלך' בראשית דף לח ע"א ד"ה ובתר דאתתרך) המכוון כנגד גן עדן של מטה, זה למעלה מזה (זוהר פרשת בראשית דף כג ע"א ד"ה אמר ליה רבי יהודה). ונשמות אלו עולות ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה ר' אבא אמר) כדי לדור בגן עדן של מעלה דרך קבע. אמנם שאר נשמות הצדיקים נשארות לדור בגן עדן של מטה (עפ"י הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף לד ע"א טור א), ועולות רק בשבתות ימים טובים וראשי חודשים על מנת לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולהרגיל עצמם ב'אור הגנוז' ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה ר' אבא אמר).

הנשמות שעולות לגן עדן של מעלה, עולות דרך 'עמוד' אחד הנמצא במרכז גן עדן של מטה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל תחילת פרשת שמיני על פסוק 'ויהי ביום השמיני', זוהר פרשת לך לך דף פא ע"ב ד"ה ובריש ירחי) ונקרא בשם "מִקְרָאֶהָ" ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק ד ד"ה ובקדושה יכוון, זוהר פרשת ויקהל דף ריא ע"א ד"ה ובההיא שעתא) וגם בשם "מְכוֹן הַר צִיּוֹן" ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף יב ע"א על פסוק 'לא אליכם עברי דרך', זוהר פרשת ויקהל דף ריא ע"א ד"ה ובההיא שעתא) כפי שנאמר בפסוק המדבר על גן עדן "וּבָרָא יְהֹוָ"ה עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיה ד, ה). העמוד נקרא "מִקְרָאֶהָ" כי אותם צדיקים שעולים למעלה נקראים ומזומנים לקישוט השכינה, ועולים דרך אותו העמוד ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק ד ד"ה ובקדושה יכוון) שהוא פתח ושער אל גן עדן של מעלה ('עץ הדעת טוב' תחילת פרשת שמיני על פסוק 'ויהי ביום השמיני').

לעמוד שנמצא ב'גן עדן של מטה' יש שער גדול ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ובמדרש רות אמר רבי) והעמוד עצמו מרוקם בכל מיני גוונים (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה ובריש ירחי) ונעוץ מלמטה למעלה ('רקנאטי' על התורה פרשת בראשית ד"ה זכתה נותנים לה), וסביבו יש ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא שפתי רננות פרק לו ד"ה סביב העמוד) ענן ועשן מבחוץ ונוגה מבפנים, כפי שנאמר "וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה" (ישעיה ד, ה) ('רקנאטי' על התורה פרשת בראשית ד"ה זכתה נותנים לה, 'ראשית חכמה' שער הקדושה פרק ד ד"ה ובקדושה יכוון באכילתו). וסיבת היותו כך הוא מפני שאר הצדיקים בגן עדן, על מנת שהם לא יסתכלו כשנשמות עולות למעלה בעמוד ('ראשית חכמה' שער הקדושה פרק ד ד"ה ובקדושה יכוון באכילתו, 'מעבר יבק' שפתי רננות פרק לו ד"ה סביב העמוד) כי יש נשמות של צדיקים שלא ראויות לעלות והם רק נשארות בגן עדן התחתון (זוהר פרשת חקת דף קפב ע"ב ד"ה ואינון דלא) ומתעדנות שם מהטוב המושפע עליהן מלמעלה, ונהנות מזיו השכינה ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק טו דף יד ע"ב ד"ה ושבעה פתחים. ראה 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה זכתה נותנים לה).

אדם הראשון היה דר בגן עדן של מטה המכוון כנגד גן עדן של מעלה ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי חלק פרק כט ד"ה אבל הכוונה) והיה נמצא ליד העמוד שבאמצע הגן. ואילו הוא לא היה חוטא אלא עובד את ה' יתברך עוד זמן עד להשלמת עבודתו – הרי שהיה עולה דרך העמוד אל גן עדן העליון העיקרי שנברא לעולם הנשמות. כי גן עדן של מטה ('עץ הדעת טוב' תחילת פרשת שמיני על הפסוק 'ויהי ביום השמיני') הוא רק אמצעי בין העולמות ('נשמת חיים' מאמר ראשון פרק עשירי ד"ה ואחר הדברים האלה) ו'בית שער' להיכנס לטרקלין העליון שהוא גן עדן של מעלה ('עץ הדעת טוב' תחילת פרשת שמיני על הפסוק 'ויהי ביום השמיני') וכמו שאי אפשר לנשמות להיכנס ישר לגן עדן של מעלה אלא אם עוברות קודם דרך גן עדן של מטה, כך היה גם עם אדם הראשון שנכנס תחילה לגן עדן של מטה (עפ"י 'כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת בראשית דף מז ע"א ד"ה ר' אבא אמר). אך כיון שחטא ועבר על ציווי ה', הוא גורש מגן עדן של מטה ולא עלה לגן עדן של מעלה ('עץ הדעת טוב' תחילת פרשת שמיני על הפסוק 'ויהי ביום השמיני').

שאר נשמות הנמצאות בגן עדן של מטה עולות מידי פעם לגן עדן של מעלה

בכל ראש חודש שבת ומועד, יש רשות גם לנשמות הזכרים אשר נשארו בגן עדן של מטה, לעלות לפני המלך הקדוש (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה אמר ליה ההוא) למעלה למעלה (זוהר פרשת שלח לך דף קנט ע"ב סוף ד"ה ותא חזי אלמלי) דרך העמוד שבאמצע הגן (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה ובריש ירחי) כפי שנאמר "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְהֹוָ"ה" (ישעיה סו, כג) (זוהר פרשת שלח לך דף קנט ע"ב סוף ד"ה ותא חזי אלמלי). שם הן מגיעות אל הישיבה הנקראת 'ישיבה של מעלה' ('זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה ובכל ריש וד"ה אמר רבי יהודה, הקדמת הזוהר דף ז ע"א ד"ה נגד בני אדם) שבגן עדן של מעלה (הקדמת הזוהר דף ז ע"א ד"ה נגד בני אדם. וראה 'רגל ישרה' לר' צבי אלימלך מדינוב ערך 'מתיבתא דרקיעא' אות קלג) להתעדן 'בצרור החיים' (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה ובריש ירחי). ועל זה אמרה אביגיל הנביאה לדוד המלך "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהֹוָ"ה אֱלֹקֶיךָ" (שמואל א' כה, כט) (זוהר פרשת וירא דף קו ע"ב ד"ה 'אמר רבי יצחק' מדרש הנעלם). והוא גם מה מברכים את נשמות הנפטרים "תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים", שהוא בראשי תיבות ת.נ.צ.ב.ה.

כל נשמה שרוצה לעלות ל'גן עדן של מעלה' מקבלת 'פנקס' מהצדיקים בגן עדן של מטה, ועולה באותו העמוד שבגן. אם היא זכתה לכך, אזי כאשר היא מגיעה לשומרי גן עדן של מעלה אותם השומרים נותנים לה להיכנס. ואם לא זכתה לכך, אזי לוקחים ממנה את 'הפנקס' ודוחים אותה לחוץ והיא חוזרת לגן עדן של מטה. וזהו מה שנאמר "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת" (שיר השירים ה, ז), "רְדִידִי" – זהו הפנקס שקיבלה הנשמה בתחילה מהצדיקים בגן עדן של מטה. וכאשר עלתה דרך העמוד אל גן עדן של מעלה, אז נלקח ממנה הפנקס שנאמר "נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת" – הם שומרי החומות בגן עדן של מעלה (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"ב ד"ה נשמה היא).

כשהנשמות עולות לגן עדן העליון, הן קודם לכן פושטות את 'הלבוש' שעליהן השייך לגן עדן התחתון ('רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ובמדרש רות אמר רבי) ולובשות 'לבוש' זך ופנימי יותר ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי סוד ראש השנה ד"ה ודע כי במצות). וכשחוזרות אותן הנשמות לגן עדן התחתון (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה וכד אהדרן) על מנת להתעדן בכל העידונים ששם, הן פושטות את 'הלבוש' הזך והרוחני של גן עדן העליון (עפ"י 'תולעת יעקב' סוד ראש השנה ד"ה ודע כי במצות) וחוזרות ומתלבשות באותו 'הלבוש' של גן עדן התחתון ('זוהר חדש' שיר השירים דף פד ע"ב ד"ה ואלין רוחין, זוהר פרשת לך לך דף פא ע"ב ד"ה ובריש ירחי), רק שכעת הן מעוטרות בעטרה כפולה ממה שהיה להן קודם לכן (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"ב ד"ה ובריש ירחי), והן מביאות איתן כמה חידושי תורה מלמעלה, וחוזרות עליהם בפני ראשי הישיבות שבגן עדן התחתון (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה וכד אהדרן).

מעלת הנשמות הזוכות להיכנס דרך קבע ב'גן עדן של מעלה' גדולה מאוד

על אף שגן עדן התחתון הוא כעין גן עדן העליון (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה נשמה כד') בדיוקנו ('זוהר חדש' שיר השירים דף פד ע"ב) ובהיכלות שבו (זוהר פרשת בראשית דף לח ע"ב ד"ה היכלא דא), עדיין יש הבדל ביניהם כמו בין האור לחושך (זוהר פרשת חקת דף קפב ע"ב ד"ה מאי בין עדן). לפי שההנאות הרוחניות בגן עדן העליון גדולות ונשגבות יותר מההנאות שבגן עדן התחתון ('דרך ה' להרמח"ל מאמר העיקרים פרק 'בגן עדן וגיהנום'). שהרי בגן עדן העליון ניזונים מהאור הגדול של מעלה בעצמו (זוהר פרשת וירא דף קו ע"ב ד"ה 'גן עדן למטה' מדרש הנעלם) ואילו בגן עדן התחתון רק נהנים מזיו השכינה ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק טו דף יד ע"ב ד"ה ושבעה פתחים) כפי שנמשך אליהם מגן עדן העליון (זוהר פרשת בראשית דף כג ע"ב ד"ה שאל רבי חגי, 'עבודת הקודש' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי חלק ב פרק כט ד"ה אבל הכוונה) דרך חלונות הרקיע שעל גבי גן עדן התחתון ('רקנאטי' לר' מנחם רקנאטי פרשת בראשית ד"ה ודע והבן), אך לא ניזונים מזיו השכינה ('יסוד יוסף' פרק טו דף יד ע"ב ד"ה ושבעה פתחים).

ה'לבוש' בגן עדן התחתון נארג לאותן הנשמות הנכנסות אליו ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי סוד ראש השנה ד"ה ודע כי במצות) על ידי המעשים שלהן בעולם הזה (עפ"י 'מעבר יבק' שפתי רננות פרק לה ד"ה 'ומרקיע גן עדן' כפי שגילה אליהו הנביא לרשב"י), ואילו הלבוש היקר הרוחני לנשמות בגן עדן העליון נארג ('תולעת יעקב' סוד ראש השנה ד"ה ודע כי במצות) על ידי הרצון וכוונת הלב בעולם הזה (עפ"י 'מעבר יבק' שפתי רננות פרק לה ד"ה 'ומרקיע גן עדן' כפי שגילה אליהו הנביא לרשב"י) בתפילה ובתורה ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער הקדושה פרק ד ד"ה ובקדושה יכוון באכילתו) וידיעת סודות התורה ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת כי תצא ד"ה גם נתבאר מתוך) הכוללות את כוונות התורה וסתריה וכוונת המצוות וידיעת הטעמים המופלאים הנרמזים בהם בקיומם ובכוונת התפילה וסתריה ותועלותיה המופלאים. וגם הנשמות שעולות לגן עדן העליון רק בשבת, ראש חודש ומועד – זוכות אז אל 'הלבוש' הזה לפי מעלתן ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן יחזקאל אבן גבאי סוד ראש השנה ד"ה ודע כי במצות).

ואותם הצדיקים שנכנסו חיים לגן עדן של מטה (ראה מסכת 'דרך ארץ זוטא' סוף פרק א), קידשו את כל אבריהם וזיקקו אותם עד שהלבישו עצמם 'חלוקא דרבנן' בעולם הזה בעודם בחיים. לכן הם לא הצטרכו לשום מיתה כדי להתמרק ולזכות ללבוש את הבגד העליון, כי גברה עליהם הקדושה מעלה מעלה והתבטל החומר שבהם עד שנעשו כל אבריהם כְּדַקּוּת הַצֵּל וכמלאכי השרת – וכך הם נכנסו לגן עדן של מטה ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש ה' חלוקא דרבנן דף כח ע"א טור ב ד"ה ובהיות הקדמתנו). אך עם זאת מעלת הצדיקים שמתו מיתה ממש, גדולה יותר מהם. לפי שכניסה עם גוף גשמי, גם אחרי ליבון וזיכוך, אפשרית רק לגן עדן תחתון. ואילו הצדיקים שהתפשטו מגופם הגשמי ומתו כמו אברהם יצחק משה אהרן וכדומה – יכולים להגיע גם לגן עדן העליון. וזהו מה שאמר שלמה המלך "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה" (קהלת ד, ב), "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים" – משבח אני את אותם הצדיקים המתים בגלל שהם "מֵתוּ", יותר מאשר אותם "הַחַיִּים" – שהם צדיקים שלא מתו ועתה "הֵמָּה" עדיין "חַיִּים עֲדֶנָה" כלומר חיים בתוך גן עדן. וזה כי אינם משיגים את המעלה של הצדיקים שמתו ('חוט של חסד' למחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת חקת ד"ה יאסף אהרן).

כשחכמי ישראל נפטרים הם מביאים את תורתם לישיבה של מעלה

לאחר פטירת האדם, הנשמה מקבלת את הגוף שהכינה (זוהר פרשת שלח לך ד"ה ותא חזי אלמלי, זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה 'נשמה כד נפקת' סתרי תורה) ונמצאת בגן עדן התחתון כל משך הזמן שנקבע לה (זוהר פרשת בראשית דף לח ע"ב ד"ה 'היכלא דא קאים' היכלות דבראשית), נהנית בהנאות וכיסופים של זיו השכינה שבגן (זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה רוחא דא) ולומדת תורה באחת הישיבות שם, כפי שורש נשמתה ('רגל ישרה' לר' צבי אלימלך מדינוב ערך 'מתיבתא דרקיעא' אות קלג). אז הנשמה מבינה את פנימיות התורה בכלליה פרטיה ודקדוקיה וסדרי משניותיה כמו שהיה לימוד התורה של אדם הראשון בגן עדן ('ילקוט ראובני' פרשת בראשית ד"ה 'לעבדה אלו מצות עשה' בשם 'פרדס רימונים'), ולומדת את התורה הקדושה על טעמיה על פי הסוד ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין פרשת עקב ד"ה והיה עקב תשמעון). וערוכים לפניה על השולחן אותם הספרים שהיתה רגילה ללמוד בחייה ('ספר חסידים' סימן תנה) וכן לומדת עם התלמידים שלמדה עמהם בחייה ('יסוד יוסף' סוף פרק עב ד"ה על אחת כמה וכמה). ומתרבה עליה חשק הלימוד וההשכלה, והיא עולה מהשגה להשגה ואין לה בזה מנוחה (ראה גמ' ברכות דף סד ע"א, גמ' מועד קטן דף כט סוף ע"א) ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק אחד עשרה ד"ה וזה מה שרצו).

כאשר נפטרים חכמי ישראל שהרביצו תורה ברבים והרבו הון בתורה, הם באים אל גן עדן ומפארים ומיפים את הגן. ואז כל חכם לב שבגן שמח בחכם הנכנס אצלם כי למענו תתרבה 'הארה אלקית' בגן עדן. ומיתתם הוא הידור של מעלה לפי שהם מוליכים עמהם 'דברים חדשים' את סחורות התורה שעשו בעולם הזה. לכן אומרים על החכמים שנפטרו כי 'הם התבקשו לישיבה של מעלה' לפי שהם באמת מתבקשים שם למלא את מקומות הישיבה ההיא על מנת שיביאו את 'סחורות התורה' שעשו בעולם הזה. ואשרי אותו אדם שבא לשם ולימודו בידו ('בית מועד' דרושים לר' מנחם רבא דרוש חמשה וארבעים במיתת החכמים דף קצו ד"ה וזאת תורת האדם). וכן כל מי ששמר את התורה זוכה לבוא אל גן עדן. ורמז לכך הוא כי יש ג"ן פרשיות בחמשה חומשי תורה. ועוד אם מצרפים יחד את האותיות שמסיימות את כל אחד מחמשה חומשי תורה כלומר את אותיות 'מ-מ-י-ו-ל' שהן בסיום התיבות "בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ, כו) "מַסְעֵיהֶם" (שמות מ, לח) "סִינָי" (ויקרא כז, לד) "יְרֵחוֹ" (במדבר לו, יג) "יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב) אזי הן יוצאות יחד גמטריא של התיבה 'בעדן'. וכך יוצאות התיבות 'גן בעדן' לרמוז למה שזוכים אותם שומרי התורה ('עיר דוד' לר' דוד לידא בית אברהם חדר א דף מו ד"ה 'וא"ת מנ"ל ש"הששי' בשם ספר סודי רזא. וראה שכעין הדבר הזה הביא גם בספר 'תורה וחיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת הע' אות רכא ערך 'עולם הבא').

צריך האדם להשתדל לעשות לעצמו 'לבוש' של קיימא לעולם הבא, לבוש יקר ונעים, לבוש אשר ודאי יקבל עמו יקר ותפארת וגדולה. לבוש אשר הרואה אותו מתאווה לו, לבוש אשר אינו מתבלה לעולם, לבוש אשר הוא עליו כמו שריון להגן עליו מכל נזק, לבוש אשר מגיע על ידו למעלה ליישב בצד המלך. לבוש שילבש בלכתו מהעולם השפל והחשוך אל 'עולם הבא' שהוא מקום האורה ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' בסוף דרוש ה היוצא מהמאמרים בפרדס הדרוש ד"ה האדם הנרדם). לכן ישתדל האדם בעשיית המצוות בעולם הזה כדי לתפור לעצמו את הלבוש ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן בסוף דרוש ה היוצא מהמאמרים בפרדס הדרוש ד"ה וכמה מן המתמיה), ולא יעשה את מצוות התורה רק כפי שהן בפשט הכתוב וכמו שעושים וטועים 'הַקָּרָאִים', לפי שאינו עושה בזה כלום. אלא צריך לקיים המצוות כפי שפירשו רבנן שהם חכמים, בכל פרטי המצוות של ציצית ותפילין וכדומה, ובזה משלים את בגדו לעולם הבא. לכן הבגד העליון נקרא בשם 'חלוקא דרבנן' כיון שרבנן הם אלו אשר פירשו את התורה וגרמו להשלמת חלוקו של האדם ועל כן הדבר נתלה בהם ('מדרש אליהו' בסוף דרוש ה היוצא מהמאמרים בפרדס הדרוש דף לא ע"ב ד"ה עוד י"ל באופן אחר). וה' ברחמיו יזכנו ללבוש את הלבוש הזה 'ברוך מלביש ערומים' ('מדרש אליהו' בסוף דרוש ה דף לב סוף ע"א), אמן.