פרשת ויחי – מעלת מזמור 'יושב בסתר עליון'

יוסף ואחיו הלכו ללוות את יעקב בשעת קבורתו שנאמר "וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם" וכן נאמר "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (בראשית נ, ז-י). וידוע המנהג לומר 'שיר של פגעים' בשעה שמלווים את המת, כלומר מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַיהֹוָ"ה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹקַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה יְהֹוָ"ה מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (תהלים צא, א-טז) ('קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפייה פרק ט בית עולמים ד"ה גם בדרך אומרים).

ויש להבין, מדוע מזמור תהלים זה נקרא בשם 'שיר של פגעים'? ומדוע יש מנהג לאומרו בשעה שמלווים את המת לקבורה בבית העלמין?

אדם הראשון תיקן 'שיר של פגעים' כדי להכניע את המזיקים

לאחר החטא הקדמון אדם הראשון פרש מאשתו למשך מאה ושלושים שנה שבהן ישב בתוך מי הגיחון ועשה תשובה. אך אותן השנים לא נתקנו כראוי כי אשת השטן היא הלילי"ת היתה מחטיאה אותו ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל דף י"ז ע"ב בנושא 'פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד' ד"ה גם, 'עמק המלך' שער עולם התוהו פרק מב ד"ה והיא לוקחת חסדים), וגרמה שיצאו ממנו טיפות קרי לאונסו (גמ' עירובין דף יח ע"ב. ראה זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה 'ותרין רוחין' וכן זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה 'ואף על גב'), ועל ידן נולדו ממנו רוחות ושדים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א סוף פרשת ויקהל פקודי דף לה ע"א ד"ה ובהיות כל אלו העניינים, 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל דף י"ז ע"ב בנושא 'פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד' ד"ה גם, 'עמק המלך' שער עולם התוהו פרק מב ד"ה והיא לוקחת חסדים) שנקראו 'נגעי בני אדם' (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב – נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית פרק ב ד"ה ולכן מזמנים במוצאי שבת) וגם נקראו 'פגעים רעים' ('חיי אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלא), וכולם נדבקו אליו ('צרור המור' פרשת ויקרא ד"ה ולפי שבסבת חטא אדם הראשון) (להרחבה והבנת ענין 'נגעי בני אדם' ראה אחד ממאמרינו לפרשת וישב – 'שמירת ברית קודש').

וכשראה אדם הראשון את כל הרוחות הרעות והפגעים שנוצרו על ידו, הוא תיקן כנגדם את מזמור צ"א בתהלים "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א). לכן מזמור זה נקרא 'שיר של פגעים' (ראה גמ' שבועות דף טו ע"ב ורש"י ד"ה 'ושיר של פגעים', גמ' ירושלמי עירובין פרק י הלכה יא) ('חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלא ד"ה 'ואני הכותב' בשם 'צרור המור') כי הוא כנגד 'הפגעים' שהוליד אדם הראשון כשפרש מאשתו ('חיי אברהם' על טעמי המצוות אות רלא ד"ה 'ואני הכותב') שנבראו במשך מאה ושלושים שנה ('דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת כ אות ט). מטעם זה יש במזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" מאה ושלושים תיבות, וזה כאשר מוסיפים אחד כנגד הכולל וכן מוסיפים את הפסוק שלפניו "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז) וגם כופלים את הפסוק האחרון "אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (תהלים צא, טז). וכל תיבות אלו יחד הן כנגד אותן מאה ושלושים שנה שפרש בהן אדם הראשון מאשתו ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת ויקרא ד"ה ולפי שבסבת חטא אדם הראשון, 'חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלא מהמחבר), ונתקנו במזמור זה כדי שאפשר יהיה לעמוד מול המזיקים שהתהוו ממנו ('צרור המור' פרשת בראשית פרק ב ד"ה ולכן מזמנים במוצאי שבת).

'שיר של פגעים' מסוגל להבריח את המזיקים שנבראו על ידי אדם הראשון ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית פרק ב ד"ה ולכן מזמנים במוצאי שבת) ולהתיש את כוחם ('דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת כ אות ט). ולכן נאמר במזמור "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) ('צרור המור' פרשת ויקרא ד"ה ולפי שבסבת חטא אדם הראשון, 'חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלא מהמחבר) "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" – היא לילי"ת הרשעה אשת השטן ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על תהלים צא, י ד"ה לא תאונה אליך רעה, 'ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור צא אות ע על הפסוק 'לא תאונה אליך רעה', 'מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה נחזור לשמעתין) שהיא נקבה וגורמת לחמם את האדם ולהחטיאו בלילה בעוון קרי ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי תהלים צא, י ד"ה לא תאונה אליך רעה). "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" – כנגד אותן רוחות שנוצרו בעוון הקרי ('צרור המור' פרשת ויקרא ד"ה ולפי שבסבת חטא אדם הראשון) ונקראות 'נגעי בני אדם' (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב – נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק, 'צרור המור' פרשת בראשית פרק ב ד"ה ולכן מזמנים במוצאי שבת), וכן כנגד הס"מ ('ארץ החיים' על התהלים מזמור צא אות ע על הפסוק 'לא תאונה אליך רעה', 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה נחזור לשמעתין) שלא יתקרב ל"אָהֳלֶךָ" שהיא אשתך כדי להחטיאה ('ארץ החיים' על התהלים מזמור צא אות ע על הפסוק 'לא תאונה אליך רעה').

שיר של פגעים מציל מכל הפגעים והמזיקים שרוצים להרע לאדם

אין מקום פנוי מן הארץ עד לרקיע כי הכל מלא גדודים רוחניים לפעול את פעולתם ותפקידם אשר הופקדו עליו. יש מהם ממונים ל'חיים' לטוב לחסד ולרחמים, ויש מהם מקטרגים ומזיקים הממונים למלחמה לרע ולמוות ('שערי אורה' לר' יוסף ג'יקיטליא השער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדני שפתי תפתח, 'טעמי המצוות' לרקנאטי בחלק פירוש התפלות ד"ה שמור רגלך כאשר תלך, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק סט דף קפב ד"ה 'וענין צורך ותועלת הזמירות' בשם 'מטה משה'), וכולם עומדים ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ"י שפתי תפתח) ופורחים באוויר. ועל אלו המזיקים התייסד 'שיר של פגעים' כפי שנאמר בו "כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת" (תהלים צא, ג) וכן "בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ 

לָךְ" (תהלים צא, ד) ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדני שפתי תפתח, 'טעמי המצוות' לרקנאטי בחלק פירוש התפלות ד"ה שמור רגלך כאשר תלך, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק סט דף קפב ד"ה 'וענין צורך ותועלת הזמירות'), וגם "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה" (תהלים צא, ה) וכן "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ" (תהלים צא, ו) ועוד שנאמר "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא, יא) ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדני שפתי תפתח).

מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) הוא כנגד הסטרא אחרא (עפ"י 'של"ה הקדוש' שער האותיות ד"ה הרי בכל ע"ש ג' טבילות), ושומר מן המזיקין ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל היידא על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק ל אות קטז בפירוש ד"ה פי' אחר) ומבטל פגעים רעים ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור צא אות א) ומבריח את השדים ('תולדות יעקב יוסף' לר' יעקב יוסף כץ מפולנא פרשת אמור אות א). המזמור עוזר להינצל מכמה רוחות שחושבות לשלוט על ישראל ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי למוצאי שבת אות כב) ומשוטטות בכל העולם ומשׁרות פחד על בני האדם (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה בתר דאתבריאו). אמירתו מעוררת את כוח השמירה על האדם ('דבר המלך' על טעמי המצוות לר' אברהם מבראד דף ק ע"ב טור א פרק לה ד"ה הוא שצונו), וטובה כדי לדחות את כל הדברים שמצערים את האדם בעולם הזה בחייו, ואחרי מותו ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שמונה וארבעים במיתת אם דף רו ע"א). המזמור מרחיק את כל הרוחות המבקשות להזיק, אל מחוץ ליישוב בני האדם ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי למוצאי שבת אות כב), ולכן נתקן לאומרו בכל שעה שפחד הרוחות שׁוֹרה בעולם (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה בתר דאתבריאו).

ישנם ששה סוגי מזיקין בעולם. יש מזיקין שנבראו ב'ערב שבת בראשית' בין השמשות, יש מזיקין שנבראו מאדם הראשון באותן מאה שלושים שנה שפירש מאשתו, יש מזיקין שנבראים בקרי של כל אדם, יש מזיקין שנולדים מרוּחה של נעמה על ידי שני המלאכים עז"א ועזא"ל, יש מזיקין שנעשים מנפשות הרשעים אחרי מותם, יש מזיקין שנולדים מנעמה בשעה שבני אדם חוטאים בחזיון לילה במחשבתם עם נשים. וכנגדם נאמרו שש לשונות במזמור 'שיר של פגעים' והם "מִפַּח יָקוּשׁ" (תהלים צא, ג) "דֶּבֶר הַוּוֹת" (תהלים צא, ג) "מִפַּחַד לָיְלָה" (תהלים צא, ה) "חֵץ יָעוּף יוֹמָם" (תהלים צא, ה) "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל" (תהלים צא, ו) "קֶּטֶב יָשׁוּד" (תהלים צא, ו) ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור צא אות א). ועוד ישנן ארבע כתות של שֵׁדִים וכולן מוזכרות בפסוק "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהלים צא, יג) ('רבינו בחיי' פרשת נשא פרק ז, א ד"ה ונראה לפי המדרש). ובמזמור מבקשים כי ה' יפיל את כל המזיקין שנאמר "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" (תהלים צא, ז), וזה על ידי שם שד"י השומר מפני המזיקין שנאמר "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) כמו ששֵׁם זה מגן במזוזה (ספר 'רזיאל המלאך' דף ו ד"ה ג' קרבנות האלה, 'צמח דוד' לר' יוסף דוד מחבר שו"ת בית דוד בסוף פרשת פקודי ד"ה ובזה יובן אחר).

אומרים 'שיר של פגעים' כדי להינצל מן 'הפגעים' ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב' על גמ' ירושלמי חידושי שבת פרק ו' בספר דף ז ע"ב ד"ה 'פירוש בשביל שישן' וכתב שאם מכוון באמירתו לרפואה אזי אסור שהוא כמתרפא בדברי תורה עיי"ש). לכן אין בכל 'שיר של פגעים' את האות ז', לפי שכל אומרו אינו צריך כלי זיין ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ו, ד בשם ר' דוד אבודרהם) כדי להינצל מן הפגעים, שהוא עצמו כלי זיין ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א סוף פרשת ויקהל פקודי דף לה ע"א ד"ה ובהיות כל אלו העניינים). ועוד טעם שאין בו אות ז', כדי ללמד שכל האומרו ז' פעמים אינו יכול להזיקו שום כלי זיין (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנז ד"ה בויהי נועם נעלם). וכאשר אומרים מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) וכופלים את הפסוק האחרון "אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (תהלים צא, טז) ומוסיפים מהמזמור הקודם את הפסוק האחרון "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז) – הרי כולם עולים יחד מאה עשרים ותשע תיבות, שזה גמטריא התיבות 'כלי זין' כאשר מוסיפים עוד שתיים כנגד שתי התיבות, ללמד שחשוב מזמור זה להגן בעת צרה מכל כלי זיין ('סדר היום' לר' משה בן מכיר תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה).

גדולי הדורות אמרו שיר של פגעים כדי להינצל מהסטרא אחרא

רבקה אמרה 'שיר של פגעים' בשעה שיעקב נכנס ליצחק אביו לקבל את הברכות ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה 'נחזור לשמעתין' מהמדרש), כי בכל מקום שעשו הרשע הלך, היה שִׂטְנוֹ עמו, וכשבא עשו הרשע אל אביו ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה 'נחזור לשמעתין') הס"מ נכנס עמו ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה 'נחזור לשמעתין', 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת תולדות ד"ה באותו מזמור) יחד עם כל מחנותיו ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת תולדות ד"ה באותו מזמור), ו'גיהנום' בידו. לכן יצחק נחרד מאוד שנאמר "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד" (בראשית כז, לג). רבקה אמרה אז את הפסוק "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) כדי לבטל את כוחם של הלילי"ת והס"מ. וגם אמרה "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ" (תהלים צא, יג) שראשי התיבות הראשונות עולות 'עשו'. ועוד כנגד ארבע נשותיו של הס"מ שהן אגרת, לילית, מחלת ונעמה, אמרה רבקה לבנה יעקב "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהלים צא, יג) שרומז אליהן. רבקה גם ביקשה שהקב"ה יציל את יעקב מכל שבעה המלכים של מלכות אדום הרמוזים באותו המזמור ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה נחזור לשמעתין).

כאשר יצא יעקב אבינו מישיבת שם ועבר, הלך הס"מ עמו על מנת לבלבלו ולקטרגו ולהיאבק עמו שנאמר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י) "וַיֵּלֶךְ" – לא הגיד מי זה שהלך, כי היה זה הס"מ שנלווה אליו ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה נחזור לשמעתין) שהוא "חָרָנָה", כלומר 'חרון אף' של מקום. לכן הוצרך יעקב לומר 'שיר של פגעים' כנגדו כפי שנרמז מיד בפסוק שאחריו "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כח, יא), כי הסטרא אחרא שהוא היצר הרע והשטן ומלאך המוות, היה רודף אחרי יעקב מרגע שראה שיצא מבית מדרשו של שם ועבר ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה ע"ד הדרש, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא מהדורה בתרא עם פירוש פרישת שלום ד"ה 'ע"ד הדרש'). ועל כך אמר יעקב "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, יז) מצד מלחמות היצר הרע בו, כי כל זמן שהוא היה טמון ב"בֵּית אֱלֹקִים" (בראשית כח, יז) כלומר ב'ישיבת שם ועבר', לא היה הסטרא אחרא נלחם עמו ('מגלה עמוקות' פרשת ויצא ד"ה או יאמר שראה הפרש סלם).

וכאשר משה רבינו עלה בהר סיני ('מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג) אל הרקיע ('מדרש שוחר טוב' הנקרא 'מדרש תהלים' מזמור צא ד"ה יושב בסתר עליון, 'ימלט נפשי' לר' אברהם חמוי סימן ה אות א), הוא נכנס ב"עָנָן" שנאמר "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר" (שמות כד, יח) ('במדבר רבה' יב, ג) והלך והתקרב לפני האלקים. אז התיירא משה רבינו מפני המלאכים שמא ישרפו אותו בהבל פיהם ('ימלט נפשי' לר' אברהם חמוי סימן ה אות א), לכן הקדים לומר ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא חלק אמרי נועם תחילת פרק כה ד"ה מצאתי) אז מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לַיהֹוָ"ה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי" (תהלים צא, א-ב) ('במדבר רבה' יב, ג, 'מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג, 'רבינו בחיי' פרשת נשא ז, א, 'מעבר יבק' חלק אמרי נועם תחילת פרק כה ד"ה מצאתי), "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) – על שנכנס בתוך הענן שהוא סתר עליון כפי שנאמר על ה' יתברך "עָבִים סֵתֶר לוֹ" (איוב כב, יד) ('במדבר רבה' יב, ג). "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" – שלן שם במשך מאה ועשרים יום כמניין גמטריא התיבה "צֵל". "אֹמַר לַיהֹוָ"ה מַחְסִי וּמְצוּדָתִי" – שנעשה לו ה' כחוֹמה ('מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג). ובזה עשה משה רבינו יפה שהקדים תפילה לפגיעה ואמר 'שיר של פגעים', כי היה לו צרת מלאכי מרום ומשרתי עליון ('מעבר יבק' חלק אמרי נועם תחילת פרק כה ד"ה מצאתי, 'ימלט נפשי' לר' אברהם חמוי סימן ה אות א).

וגם כשהכהנים החשמונאים היו יוצאים להילחם ביוונים, הם אמרו פסוק "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז) ואחר כך 'שיר של פגעים', וכפלו בשיר שוב את הפסוק האחרון "אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (תהלים צא, טז) (ספר 'תשבץ קטן' לר' שמשון בן ר' צדוק סימן רנח, 'חיי אברהם' לר' אברהם פאלאג'י על טעמי המצוות אות רלא בשם ספר תשב"ץ). והיו חוזרים כסדר הזה שבע פעמים ביוצאם למלחמה, ובזה היו מנצחים (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנח). והטעם שהחשמונאים היו כופלים את הפסוק האחרון הוא כדי שיעלה להם כל התיבות במזמור עם עוד אחד כנגד הכולל ועם תיבות הפסוק הקודם "וִיהִי נֹעַם" – כמניין התיבה 'כהנים' (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנח, 'חיי אברהם' לר' אברהם פאלאג'י על טעמי המצוות אות רלא בשם ספר תשב"ץ) כשמוסיפים עוד חמש כנגד מספר האותיות בתיבה (פירוש 'שבעת הנרות' על ספר 'תשבץ קטן' סימן רנח), או כמניין התיבה 'הכהנים' כלומר כשהיא עם האות ה' בתחילתה (פירוש 'שבעת הנרות' על ספר תשבץ קטן סימן רנח בשם המגן אברהם אורח חיים תחילת סימן רצה). ולכן נהגו ישראל אחרי הדלקת נרות חנוכה לומר שבע פעמים את מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" כפי הנוסח של החשמונאים ('סגולות ישראל' לר' שבתי ליפשיץ מערכת ח אות לד בשם ר' יוסף מאיר).

סילוק הטומאה ממקום המקדש וירושלים היה על ידי שיר של פגעים

בשעה שיהושע בא לכבוש את העיר יריחו, היו הכנעניים עושים כשפים עצומים להכריח 'מזיקין' להיות בפתח יריחו ובחומה, על מנת להבריח את ישראל. לכן יהושע הוצרך לשלוח את גדולי הדור שיבינו את אופן הכישוף כדי לבטלו, שנאמר "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר" (יהושע ב, א), "חֶרֶשׁ" – לשון 'חרשׁין' שהן כשופין, כדי שיראו הכשופים. "לֵאמֹר" – שיגידו לו אופניהם וחוזקם. ולזה הוצרכו ישראל על פי ה' להקיף את חומת יריחו בהקפות עם ארון הברית ובכוונות גדולות להבריח משם את המזיקים, שׂריהם וחילוֹתיהם ('צוארי שלל' להחיד"א על הפטרת שלח לך אות ו בשם ר' יוסף פייאמיטא, 'חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע פרק ב ד"ה 'חרש לאמר' בשם ר' יוסף פייאמיטא), והוא על דרך שעושים הקפות למתים להבריח המזיקין ('צוארי שלל' להחיד"א על הפטרת שלח לך אות ו בשם ר' יוסף פייאמיטא). ובעת ההקפות לעיר יריחו היו אומרים 'שיר של פגעים' להבריח על ידו את הסטרא אחרא ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע פרק ב ד"ה 'חרש לאמר' בשם ר' יוסף פייאמיטא, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת השי"ן אות ארך ד"ה שיר של פגעים).

והחכמים אנשי כנסת הגדולה ('ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת אחרי מות ד"ה ולפי שידעו) בימיו של עזרא הסופר ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפתי רננות פרק כ) כשהיו עדיין בבבל, ידעו שבאו מזיקין לירושלים. לכן כשעלו לארץ והגיעו לירושלים הם אמרו 'שיר של פגעים' על כל פינה ופינה ואבן מכשול, וניגנו בכנורות ובנבלים הרומזים ללילה ולמדת הדין ('ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת אחרי מות ד"ה ולפי שידעו), וכן ניגנו גם בתופים בעוד שהם היו סובבים את המקום ההוא ('מגלה עמוקות'  לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא מהדורה שניה עם פרישת שלום ד"ה הדרש ראה), ועל ידי כן הבריחו ממקום בית המקדש את כל הסטרא אחרא ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע פרק ב ד"ה 'חרש לאמר' בשם ר' יוסף פייאמיטא, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת השי"ן אות ארך ד"ה שיר של פגעים), והתקדשה העיר ירושלים ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע פרק ב ד"ה 'חרש לאמר' בשם ר' יוסף פייאמיטא, 'וימהר אברהם' מערכת השי"ן אות ארך ד"ה שיר של פגעים, 'מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפתי רננות פרק כ).

ובזמן בית המקדש השני כשרצו להוסיף עוד על מקום העזרות ועל העיר ירושלים, היו צריכים לעשות זאת על ידי אמירת 'שיר (משנה שבועות ב, ב) של פגעים' ('רבינו בחיי' פרשת נשא ז, א, מהרש"א על מסכת שבועות דף טו ע"א ד"ה שיר של פגעים, 'מעבר יבק' בחלק אמרי נועם פרק כא), כדי להעביר מהמקום ההוא שמתקדש את רוחות הטומאה. כי הפגעים שהם המזיקים ורוחות הטומאה שולטים במקומות אלו כל עוד שלא התקדשו. וכשהיו שרים 'שיר של פגעים' היו עושים זאת יחד עם כלי שיר כי הם מסוגלים לבטל רוח רעה, כמו שהיה אצל שאול המלך שנאמר "וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה" (שמואל א' טז, כג). ואז התקיים בהם "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י), כלומר לא יקרב נגע בעזרה שהוסיפו. ועל ידי סילוק רוח הטומאה, שרתה השכינה במקום שנתקדש למטה שנאמר "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) (מהרש"א על מסכת שבועות דף טו ע"א ד"ה שיר של פגעים). וכך המשיכו ואמרו בירושלים במשך כל הדורות 'שיר של פגעים' כדי להגן שם מן המזיקין ('רבינו בחיי' פרשת נשא ז, א).

שיר של פגעים שומר על האדם בעת השינה יותר מכל כלי זיין

מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) יכול להגן בעת צרה יותר מכל כלי זיין. לכן יש נוהגים שכאשר אדם הולך לישון במטתו, יֹאמַר מזמור זה עד התיבות "כִּי אַתָּה יְהֹוָ"ה מַחְסִי" (תהלים צא, ט) (עפ"י נוסח הספרדים) ('סדר היום' לר' משה בן מכיר תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה), לפי שעד תיבות אלו הם עיקרו של המזמור ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא חלק שפתי רננות פרק כ) ויש בהם שישים תיבות כנגד "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים" המוזכרים בפסוקים "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל: כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג, ז-ח) ('מעבר יבק' חלק שפתי רננות פרק כ, 'סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'תפילת ערבית למוצאי שבת' סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה), כשהכוונה בפסוקים היא ששלמה המלך חקק סביב "מִטָּתוֹ" את שישים התיבות הללו ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי בחלק מעין שביעי עין גדי ד"ה ודע כי בס' דפים שסביבות המטה). ועוד שעל ידי שאדם אומר מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" באים מלאכי השרת לשומרו בלילה כמו שנאמר במזמור "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ" (תהלים צא, יא) ('וישכם אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מזמור תהלים ד' ד"ה אמרו בלבבכם).

אם אדם לא יכול להרהר בדברי תורה קודם שתחטוף אותו השינה, אז נכון שיאמר לפחות את הפסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) כמה פעמים, עד שיישן. וזה יועיל לגרש מעליו את 'החיצונים' להיותו 'שיר של פגעים'. ואז בוודאי יֵאָמֵר על האדם הפסוק "אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ" (משלי ג, כד) וכן הפסוק "בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" (משלי ו, כב) וגם הפסוק "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל כב אות יג). וכן מי שנצרך לישון שינת צהרים כי היה נעור כל הלילה ולמד תורה ('פתח הדביר' לר' חיים בנימין פונטרימולי ח"ב דף קכ ע"ב ד"ה 'באופן דבאדם שהיה נעור'), יאמר לפני שמשכיב עצמו לישון ביום את הפסוק "וִיהִי נֹעַם" (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנט עפ"י מעשה מגמ' שבועות דף טו על ר' יהושע, 'פתח הדביר' ח"ב דף קכ ע"ב ד"ה 'באופן דבאדם שהיה נעור') וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" כמו שנהגו כמה גדולי עולם. וזה יועיל לו שלא יינזק, כי שינת היום שהיא יותר מ'ששים נשימות' מזיקה לצדיקים שנשמתם אינה נמסרת אז כפקדון ביד מלכו של עולם, ועלולים להיפרד מהם נשמות הצדיקים שהתעברו בהם מחמת הלימוד בלילה (עפ"י 'פתח הדביר' חלק ב' דף קכ ע"ב ד"ה 'באופן דבאדם שהיה נעור' ועיי"ש מי הגדולים שנהגו בכך).

וכן אם רואה ילד צוחק בשעת השינה או שצוחק כשהוא משׂחק לבדו ואפילו בהָקִיץ, יתכן שהוא סימן כי פלונית הלילי"ת אשת השטן חלילה משׂחקת עימו, ובפרט אם דבר זה קורה בלילי ראש חודש. לכן טוב שחברו או בן משפחתו הרואה אותו צוחק יכה אותו מכה קלה על החוטם ויאמר "זילי פלונית מכאן לית לך כאן חוּלק ואחסנא לית לך כאן נייחא!" שפירושו "לכי מכאן פלונית אין לך כאן חלק ונחלה ואין לך כאן מנוחה!". ואז יאמר פסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א). ויעשה את ההכאה הקלה על החוטם ואמירת המשפט והמזמור שלוש פעמים ('אורות אלים' לר' אליעזר פאפו בליקוטי מוסר מהחיד"א ד"ה 'ילדים משחקים' מגורי האר"י ז"ל). ויאמר את המשפט דווקא בלשון ארמית לפי שהיא עיקר לשונם של השדים והמזיקים ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת צו דף עח ע"ב טור ב ד"ה שני' אדרבא המזיקין עיקר לשונם) והקליפות, כפי שנרמז בפסוק "וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית" (דניאל ב, ד) ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי דף טו ע"ב ד"ה 'ואומר קדיש ונתקן בלשון ארמי') (להרחבה על השפה הארמית שהיא שפת המזיקין ראה אחד ממאמרינו לפרשת ויצא – 'סודה של השפה הארמית').

אומרים שיר של פגעים ביום שבת ולאחריו כדי להציל ולהינצל מהמזיקים

מזמור תהלים "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) נסמך בספר התהלים ל"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב, א) כי רוחות הרשעים במיתתם נעשים ל'מזיקים' וניתן להם רשות להזיק למחללי שבתות או למי שיש לו עצבון ביום שבת או למי שאינו מענגו כראוי, לכן סמך דוד המלך את 'שיר של פגעים' ל'שיר של שבת' על מנת להכניע את אותם המזיקים ('יעלזו חסידים' לר' אליעזר פאפו על ספר חסידים סימנים אלף קכ עד סוף הספר ד"ה למה הרוחות מחבלין). וכן נתקן לומר מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) בתוך המזמורים שבתחילת תפילת שחרית של שבת, וזה בשביל אותם רשעים הנמצאים בגיהנום. ועל אף שחייבי גיהנום שְמוּרִים ביום שבת כי גיהנום לא פועל בשבת, הרי כל זה הוא לאותם רשעים ששמרו בעולם הזה את השבת, אבל מי שחילל שבת נענש בגיהנום גם בשבת, ולאלו נתקן 'שיר של פגעים' בתפלת שחרית של שבת כדי לסייעם ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר בראשית דף מח ע"א ד"ה 'ואפי' חייבי גיהנם' מהרמ"ק).

בשבת קודש אין שטן ואין פגע רע, כי כל המזיקים בורחים להררי החושך ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית פרק ב ד"ה 'ולכן הם בורחים מהשבת') ומתחבאים ב'תהום רבה' ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק 'ליום שבת קודש' עמוד רח ד"ה יבעתוהו כמרירי) בכל ערב שבת, ועמהם כל החיצונים והסטרא אחרא ('בית פרץ' לר' פרץ בן משה מקלויז דף ה ע"א טור א ד"ה ועפי"ז יובן מה). והם אינם נראים כל יום השבת כי הוא יום מקודש ואילו הם טמאים ('צרור המור' פרשת בראשית פרק ב ד"ה ולכן הם בורחים מהשבת). אך בצאת השבת יש להם רשות לצאת ממקום מחבואם ב'תהום רבה' כל אחד ואחד למלאכתו אשר הופקד עליו ללכת ולהזיק, עד שנראה שהם כביכול 'נבראים' באותה השעה ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'תפילת ערבית למוצאי שבת' סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה). והם יוצאים ושטים בארץ ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת בראשית ד"ה ואמר כי בליל שבת) ומזדמנים ופוגעים בבני אדם ומזיקים אותם ('צרור המור' פרשת בראשית פרק ב ד"ה ולכן מזמנים במוצאי שבת) וכל מגמתם הוא להרע לישראל, כי הם חלק הקדושה וכל דבר שֹׂונֵא את היפוכו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת בראשית ד"ה ואמר כי בליל שבת). וזה גם הטעם שהרשעים חוזרים במוצאי שבת לעונשם בגיהנום (ראה זוהר פרשת ויקהל דף רז ע"א ד"ה בשעתא) ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'תפילת ערבית למוצאי שבת' סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה).

לכן תיקנו בערבית של מוצאי שבת לומר 'שיר של פגעים' ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'תפילת ערבית למוצאי שבת' סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה. ראה זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה בתר דאתבריאו) כדי להרחיק מישראל את המזיקים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרשב"א סוף פרשת ויקהל פקודי דף לה ע"א ד"ה ובהיות כל אלו העניינים, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית פרק ב ד"ה ולכן מזמנים במוצאי שבת) ולהבריח את 'הקליפות' ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל דף יז ע"ב בנושא 'פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד' ד"ה גם) בשעה שהן יוצאות בחוזק ('מטעם המלך' לר' חיים עמרם חלק ב מערכת ש' סימן שמב). ובאמירת 'שיר של פגעים' מתפללים שה' יציל אותנו מהם, ושלא יקטרגו ולא ישלטו ('סדר היום' תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה), ואכן על ידי זה אין להם רשות להרע לישראל "וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" (במדבר יח, ד) ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת בראשית ד"ה ואמר כי בליל שבת. ראה 'בן איש חי' הלכות שנה ב פרשת ויצא אות ד). ואומרים גם פסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) ('מעבר יבק' כלל ט אות יג) שהוא היפך הקליפה 'נעמה' שחוזרת לשלוט בעולם במוצאי השבת אחרי שבשבת לא היה לה כוח, ומבקשים שיהיה נועם ה' על ישראל להצילם ממנה שלא יחטאו בקרי ויולידו חלילה בנים רוחניים שהם "מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה" (תהלים צ, יז) ('לקוטי כתובים' להאר"י ז"ל על התהלים מזמור צא ד"ה ויהי נועם).

על ידי שיר של פגעים נשמרים מכל רע בעולם הזה ובעולם הבא 

כל הקליפות והסטרא אחרא פורחות על ידי אמירת 'שיר של פגעים', לכן טוב לאומרו כאשר הולכים לבקר את החולה ('מעבר יבק' חלק שפתי רננות פרק כ). וטוב שגם החולה ירגיל את עצמו לומר מזמור זה של "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) ('מעבר יבק' פרק שפתי צדק פרק יט), וכל שכן אם הוא חולה מחמת פחד או עין הרע. וכן הוא לכל אדם החושש להיפגע, שיכול להקדים ולומר את המזמור הזה כדי להגן על עצמו ('יעלזו חסידים' לר' אליעזר פאפו על ספר חסידים סימנים ש – שטו ד"ה 'אין קורין פסוק' בשם גדולים). לכן גם נכון לאומרו בדרך הילוכו מביתו לבית הכנסת, החל מהפסוק הקודם לו "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) והלאה ('מעבר יבק' כלל ט אות יג). וכן כאשר נכנס לבית חדש ועושה 'חנוכת הבית' יאמר פסוק "וִיהִי נֹעַם" וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" ('קונטרס היחיאלי' בחלק 'בית האדם' סדר חנוכת הבית לדוד) ובפרט יש לאומרו במקום שעוד לא נבנה כלל והיה שמם כמו במדבר (עפ"י 'קונטרס היחיאלי' בחלק 'בית האדם' סדר 'תיקון לבנין היסוד' וראה שם כל סדר התיקון). ויש נהגו שהמוהל והסנדק משלבים ידיהם קודם ברית המילה ואומרים 'שיר של פגעים' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ב פרק ז בסוף אות ג) לשמירה על הנער הנימול (ועוד ראה 'קשר גודל' להחיד"א מתוך 'עבודת הקודש' חלק ב סוף סימן כד אות ח"י שכתב כי לשמירה טוב מאוד לומר 'ויהי נועם' וגו' כולו ישר והפוך שבע פעמים ולכפול פסוק אחרון 'אורך ימים אשביעהו').

שיר של פגעים טוב לדחות את כל הדברים המצערים את האדם בין בעולם הזה ובין לאחר מותו, כי רבים מבקשים ורודפים לטרוף את נפשו ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שמונה וארבעים 'במיתת אם' דף רו ע"א). לכן נהגו שבשעה שמוליכים את המת לקבורה אומרים פסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) ('קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפייה בית עולמים פרק ט ד"ה ידוע ומפורסם). וכן קודם הקבורה יש עושים שבע הקפות על ידי עשרה חכמים או זקנים, ובכל הקפה אומרים 'שיר של פגעים' כולו ואחריו את הפסוק "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה, ו) ודבר זה מועיל לגרש מעל המת את כל המזיקים שנבראו ממנו בטיפות זרע לבטלה, כפי המקובל מזמן קדמון ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש פרק כא ד"ה וכן היו נוהגים. וראה סדר ההקפות ב'קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפייה בפרק 'ההקפות הרגילים לעשות בעיר ירושלים'). וטוב שהמלווים יאמרו 'שיר של פגעים' גם ביציאתם מבית הקברות כדי להבריח מעליהם את הרוחות המלוות את המת ('מעבר יבק' שפתי רננות פרק כ) כי 'שיר של פגעים' מבריח רוחות מכל מקום ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפת אמת פרק לג. וראה 'מעבר יבק' חלק שפת אמת פרק ל שכתב גם לשבת ולקום שבע פעמים).

בעת הדלקת נרות החנוכה יורד 'אור קוֹדש עליון' עד למטה, למקום בו מצויים 'החיצונים'. ויש חשש שמא הם יתאחזו באותו אור עליון, לכן אסור לישראל ליהנות מן האור ('פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער חנוכה פרק ד ד"ה ודע כי אנו), והנהנה מאור החנוכה בזמן שיעור המצוה עושה פגם גדול שגורם כי יתאחזו 'החיצונים' באותו אור עליון ('בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדד הלכות שנה א' פרשת וישב הלכות חנוכה אות יד עפ"י האר"י ז"ל). מטעם זה כתב האר"י ז"ל לומר אז את מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) כדי לשמור את 'האור העליון' מאחיזת 'החיצונים'. ומועילה אז אמירת המזמור גם שיגן ה' על ישראל מכל פגע ('עבודת ישראל' לר' ישראל מקוזני'ץ סוף פרשת וישב ד"ה לכן בחנוכה) כאשר אומרים אותו שבע פעמים בכל לילה אחרי הדלקת נרות החנוכה. וזו שמירה מעולה לכל השנה (ספר 'זכירה' לר' זכריה סימנר דף נט ע"א על חנוכה ד"ה סגולה לשמירה מעלה, 'ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן כט אות ש). ומובטח לאדם שאומרו כי ינצל מכל מיני ליסטים ואויבים ומקטרגים באותה השנה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא דף רפט ע"א ד"ה אמנם למי שעשה הדברים) (להרחבה על האור העליון שיורד בחנוכה ראה אחד ממאמרינו לפרשת וישלח – 'האור הגנוז בנרות החנוכה'), כן יהי רצון.