פרשת וירא – מעלת מצות הכנסת אורחים

אברהם אבינו ישב בפתח האוהל וכאשר ראה שלשה אנשים הוא רץ אליהם על מנת לארח אותם בביתו שנאמר "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָ"ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (בראשית יח, א-ה). וכך כל ימיו של אברהם אבינו הוא היה עומד על פרשת דרכים להזמין אורחים ולהכין להם שולחן עם מיני מאכלים (זוהר פרשת אמור דף קד ע"א ד"ה ואמר רבי אבא) וללוותם אחר כך לביתם ('תפארת שלמה' על התורה לר' שלמה מראדמסק פרשת יתרו ד"ה ויקח יתרו).

ויש להתבונן, מה היא המעלה הגדולה של מצות 'הכנסת אורחים' אשר אברהם אבינו היה טורח ועמל בה מאוד בכל גופו ונפשו?

המקיים מצות הכנסת אורחים זוכה לקבל בביתו את השכינה

דרך השכינה ללכת עם הולכי דרכים ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה 'בגין דחבר' מהרמ"ק) כי האדם צריך להיות תמיד שלם בסוד 'זכר ונקבה', וכאשר הוא יוצא לדרך ומניח בביתו את אשתו הגשמית אזי הוא נעשה חסר משלימותו, לכן נקשרת אליו השכינה הקדושה שהיא הרוחניות שמכוונת כנגד האשה הגשמית, והיא אינה מניחה אותו לבדו בדרכו כדי שיהיה שלם ולא יהיה פירוד בין הזכר והנקבה. משום כך יש על האדם מצוה לפקוד את אשתו כאשר הוא שב מדרכו חזרה לביתו, בעת שהשכינה חוזרת למקומה העליון ונפתח מעין הנשמות הקדושות והוא כבר לא פרוש מאשתו. והוא הדין בליל טבילה, ובכל ליל שבת עת שהיה פרוש כל השבוע מאשתו בעסק התורה. אמנם אם אדם לא נשא אשה אז אין השכינה הולכת עמו כלל, כי היא איננה מתחברת לאדם שאינו נשוי, שהרי עיקר השכינה עם האדם היא מצד הנקבה ('חסד לאברהם' לזקנו של החיד"א בסוף הספר חלק 'בריכת אברהם' השוקת לא ד"ה ודע שהרבה זהירות וד"ה והנה בהיות האדם).

ומכל מקום אדם שעוסק בתורה השכינה נמצאת עמו בדרכו גם אם הוא רווק (עפ"י 'חסד לאברהם' בסוף הספר חלק 'בריכת אברהם' השוקת לא ד"ה ודע שהרבה זהירות וד"ה והנה בהיות האדם), לפי שהשכינה רודפת אחרי אותם אנשים ההולכים בדרך ויש ביניהם דברי תורה שנאמר "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" (תהלים פא, יד), והיא מתייחדת שם. ובשעה שהאדם מכניס את הולכי הדרכים הללו לתוך ביתו, הרי הוא עושה מלון ואכסניה אל השכינה, וביתו נעשה משכן לשכינה. ואם הוא גם נותן להם אכילה ושתיה נעשה בזה ייחוד לשכינה ('חסד לאברהם' מעין שני עין הקורא נהר סב ד"ה וענין הכנסת וד"ה והטעם וד"ה ואם נותן, 'מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם על גמ' שבת סימן צג ד"ה 'אמר ר' יוחנן' בשם חסד לאברהם). מטעם זה "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה" (ראה 'ילקוט שמעוני' פרשת וירא יח, ג ד"ה אמר רבי יוחנן), כי בקבלתה רק מקבל את פניה, אבל בהכנסת אורחים הוא מארחה וגם גורם לה לייחוד ('מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם על גמ' שבת סימן צג ד"ה 'אמר ר' יוחנן' עיי"ש ביאור הדברים, 'יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא רבו של קב הישר פרק נא ד"ה אמרו חז"ל גדולה. ראה קב הישר פרק סד ד"ה אמנם הענין השני).

אדם שמקיים מצות הכנסת אורחים יכול לזכות גם לגילוי שכינה ממש. כך היה אצל אברהם אבינו שבזכות הכנסת האורחים שעשה התגלתה אליו השכינה, כפי שנאמר מיד אחרי אירוח המלאכים ('ספר החיים' בחלק ספר פרנסה וכלכלה פרק שלישי ד"ה וראוי לאדם) וְלִווּיָם ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"א ד"ה כתב מהרא"ג) "וַיהֹוָ"ה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה" (בראשית יח, יז) ('ספר החיים' לר' חיים אחיו של המהר"ל מפראג בחלק ספר פרנסה וכלכלה פרק שלישי ד"ה וראוי לאדם). ואברהם לא היה צריך אז אפילו להתבודד או להכין עצמו כדי שיתייחד אליו הדבור ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"א ד"ה כתב מהרא"ג). זה הטעם שרבותינו אמרו "שהאשה צרה עיניה באורחים" (ראה גמ' בבא מציעא דף פז ע"א בשם ר' יצחק), כי בפעם הראשונה בעולם שראתה אשה את השכינה זה היה אצל חוה כאשר התקללה בקללות ובמיתה לאחר חטא עץ הדעת, לכן מאז כל אשה יש בתוכה יראה מעצם קבלת פני השכינה. וכשבעלה מכניס אורחים לביתו ועל ידי כן זוכה לביאת השכינה, זה מרתיע אותה ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר שבט מוסר פרשת וירא דף כג ע"ב ד"ה אמנם נראה לתת טעם).

השכר בעולם הזה למצות הכנסת אורחים זה בנים פרי הבטן

מצות הכנסת אורחים היא מהמצוות הגדולות שאוכלים 'פירותיהן' בעולם הזה (ראה משנה פאה א, א על גמילות חסדים) ('מראית העין' להחיד"א על גמ' בבא מציעא דף פז ד"ה כתיב קמח, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ה אות ג) שהם פרי הבטן ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות א ערך אורחים ד"ה ולמדנו בזה, 'דברים נחמדים' לר' צבי אלימלך מדינוב בהערות על 'דבש לפי' מערכת ה סימן ג ד"ה ונראה לי דעל כן), לפי שכל הזהיר במצוה זו זוכה לבנים ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות א ערך אורחים ד"ה ולמדנו בזה). וכמו שעובד אדום הגיתי נתברך בבנים בזכות שהתארח אצלו ארון הברית ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין ערך מלאכים אות נג ד"ה עובד אדום) בו שרתה השכינה ('מדרש תנחומא' פרשת ויקהל אות ז ד"ה ויעש בצלאל), כך הוא גם בקיום מצות הכנסת האורחים ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין ערך מלאכים אות נג ד"ה עובד אדום) כשמארח את השכינה בביתו (עפ"י 'מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם על גמ' שבת סימן צג ד"ה 'אמר ר' יוחנן', 'יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא של קב הישר פרק נא ד"ה אמרו חז"ל גדולה), שכרו יהיה בנים ('מדרש תנחומא' פרשת כי תצא אות ב ד"ה יקרא קן צפור, 'נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת ב אות מ בשם מדרש תנחומא, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ה אות ג).

לכן אברהם אבינו שהיה בתחילה 'עץ יבש' בלי בנים, זכה להתברך בפרי בטן אחרי שנטע 'נטיעה' של הכנסת אורחים אשר נמשלה לעץ כפי שנאמר "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא, לג) ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות א ערך אורחים), ואמרו רבותינו כי "אֵשֶׁל" הוא ראשי התיבות 'אכילה שתיה לויה'

כאשר האחרון הוא מלשון לִוּוּי ('רש"י גמ' כתובות דף ח ע"ב ד"ה בבריתו, רש"י גמ' סוטה דף י ע"א ד"ה פונדק). ומשום כך גם בישרו אותו בבשורת הבן דווקא במקום האילנות שנאמר "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָ"ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" (בראשית יח, א) ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות א ערך אורחים). והקב"ה שלח אליו מלאכים בדמות אנשים על מנת שיכניסם ויאכילם, ורק אז מתוך האכילה יאמרו לו את בשורת לידת הבן, כדי להורות שעל ידי הכנסת אורחים ('ספר הלקוטים' לר' יחיאל היילפרין מחבר 'סדר הדורות' ערך מלאכים אות נג ד"ה עובד אדום, 'דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב בהערות על 'דבש לפי' מערכת ה סימן ג ד"ה ונראה לי דעל כן) שקיימו הוא ואשתו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נ דף קכז ע"א ד"ה ושכרו גדול) זכו לבן ('ספר הלקוטים' לר' יחיאל היילפרין ערך מלאכים אות נג ד"ה עובד אדום).

ולא רק שזוכים לבנים על ידי הכנסת אורחים, אלא גם זוכים שהם יהיו צדיקים וגדולים בתורה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נ דף קכז ע"ב ד"ה והקב"ה משלם) שמרבים את שכר אביהם בעולם הבא ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נ דף קכח ע"א ד"ה והקב"ה משלם). כך היה עם האשה השונמית שקיבלה לביתה את אלישע הנביא ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות א ערך אורחים, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נ דף קכז ע"א ד"ה ושכרו גדול) בכבוד גדול, וכפי שאמרה לבעלה "נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה" (מלכים ב' ד, ט). ושכרה היה שזכתה לבן הוא חבקוק הנביא ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות א ערך אורחים). וכן היה עם מנוח ('ספר הלקוטים' לר' יחיאל היילפרין מחבר ספר 'סדר הדורות' ערך מלאכים אות נג ד"ה עובד אדום) שאשתו נתנה עצה להזמין את המלאך אליהם בחושבה אותו לנביא, כדי שבזכות הכנסת אורחים יקבלו את הבן שהבטיח להם. ומנוח שמע לה ואמר למלאך "נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים" (שופטים יג, טו). ואף שהמלאך לא בא לאכול עמהם, הקב"ה צירף מחשבה טובה למעשה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני הפטרת פרשת נשא ד"ה פסוק ויבוא מלאך) והם זכו ללדת את שמשון שהיה שופט של ישראל כפי שנאמר "וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל בִּימֵי פְלִשְׁתִּים עֶשְׂרִים שָׁנָה" (שופטים טו, כ) (ראה 'בן יהוידע' למחבר 'בן איש חי' על גמ' סוטה דף ט ע"ב ד"ה כי אזל).

המלווה את האורח בצאתו גורם שהשכינה תשמור עליו בדרך

כאשר האורח יוצא לדרכו צריך בעל הבית ללוותו (זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה ואברהם הולך עמם) לפחות ארבע אמות, ואפילו בתוך העיר (גמ' סוטה דף מו ע"ב בשם רב). אחר כך יעמוד במקומו עד שיעלם האורח מנגד עיניו ('של"ה הקדוש' מסכת חולין ד"ה 'כתב החזקוני' בשם החזקוני) ונכון ללוות את האורח מרחק של מיל לפי שהוא שיעור המכוון כנגד השכינה ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה 'מצות הלויה' עיי"ש בביאורו וסודו). כך עשה אברהם אבינו אחרי שנפרדו ממנו המלאכים שבאו לבקר אותו הוא ליווה אותם שנאמר "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" (בראשית יח, טז). ואף שידע שהם היו מלאכים הוא עשה להם לויה, כי כך היה רגיל לעשות לבני האדם שהתארחו אצלו (זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה ואברהם הולך עמם), ורצה ללמד ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"א ד"ה 'כתב' מהרא"ג) בזה שכל מצות הכנסת האורחים תלויה במצות הלויה שבסופה (זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה ואברהם הולך עמם). לכן המנהג הוא שאין היוצא לדרך אומר למלווה שלו "חזור לאחוריך" עד שהוא יחזור מאליו ('מעבר יבק' שפת אמת פרק כו ד"ה ראינו להעלות, 'בן יהוידע' גמ' סוטה דף מו ע"ב ד"ה כל שאינו מלוה).

והטעם שצריך ללוות את האורח, לפי שכאשר המארח מלווה את האורח הוא מושך את השכינה (זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה תא חזי כד בר נש) שיוצאת עם שניהם, וגורם שהיא תישאר ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה 'בגין דחבר' מהרמ"ק) ותתחבר עם האורח (זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה תא חזי כד בר נש) שהולך ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה 'בגין דחבר' מהרמ"ק), להיות עמו בדרך כדי להצילו מכל דבר רע (זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה תא חזי כד בר נש) מכל נזק ומחלה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נ ד"ה וכל זה נרמז) כך שלא יינזק (גמ' סוטה דף מו ע"ב בשם רב), ולהיות לו 'שמירה ('חסד לאברהם' מעין שני עין הקורא נהר סב ד"ה ואם נותן להם, 'תפארת שלמה' על התורה פרשת יתרו ד"ה ויקח יתרו) עליונה' שאין לה קץ וסוף. לפיכך גם אין קץ לשכר של מצות הלויה (ראה גמ' סוטה דף מו ע"ב), שכשם שהמלווה גורם שיכנס האורח תחת שמירת ה' יתברך אשר הוא גבוה מעל גבוה והוא שומר אותו עד אין קץ וסוף, כך גם לשכרו של המלווה אין קץ וסוף ('נתיבות עולם' למהר"ל מפראג נתיב גמילות חסדים פרק ה ד"ה מצות הלויה) על שמציל את האורח ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נ ד"ה וכל זה נרמז). ודבר זה מופלג ועמוק בחכמה מאוד מאוד ('נתיבות עולם' למהר"ל מפראג נתיב גמילות חסדים פרק ה ד"ה מצות הלויה).

המלווה את האורח צריך לכוון ללוות את השכינה עם האורח בדרך אשר הוא הולך ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ל אות ו, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ג ד"ה 'והמלוה אף שעושה לויה' עפ"י הזוהר), ואז על ידי ליוויו של המארח תימשך השכינה על האורח ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה מצות הלויה) גם אחרי שהמארח ישוב לביתו ואילו האורח ימשיך לבדו בדרכו (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה 'בגין דחבר' מהרמ"ק). לכן טוב שהמלווה ייפרד ממנו בדבר הלכה (ראה גמ' ברכות דף לא ע"א בשם רב מרי) כי ההלכה היא כנגד 'השכינה'. והמלווה צריך להיות אז שמח כי השכינה נקראת שמחה ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ל אות ו). ונרמזה שמירת השכינה על ידי מצות לויה בתיבה 'לויה' שהיא ראשי תיבות 'לחיים ולשלום ילך האורח' ('ספר זכירה' לר' זכריה סימנר דף מ ע"ב בענין לויה ודרך ד"ה לויה ראשי תיבות, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק ג דף קכט ע"ב ד"ה ואחר שאמרו) ורמוזים עוד דברים גדולים בלויה. לכן לא תהיה המצוה הזאת קלה בעיני האדם ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא בפרק סב ד"ה כתיב להגיד בבוקר), על אף שקל לעשותה ובהילוך ארבע אמות עם האורח יוצא בה ידי חובה ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך לויה ד"ה לויה).

מצות הלויה גורמת לאורחים יותר מן הכל ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין שני עין הקורא נהר סב ד"ה ואם נותן להם) כי הכנסת אורחים בבית היא בתוך היישוב ורק אכילת שעה ואילו לויה היא הצלתם בדרך על ידי שמחבר עמהם את השכינה ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"א ד"ה 'דהא כלא' מהרמ"ק), שהרי הגזלנים והלסטים והרוחות הרעות וכל המזיקים שולטים מחוץ ליישוב, וכל אותם מקומות שאינם מיושבים על ידי בני האדם צריכים בהם יותר לויה ושמירה בדרך. ואף על פי שהמארח לא מלווה את האורח כל הדרך, סוף סוף היה לו לויה על ידו בתחילת הדרך הזאת שהוא הולך בה ואז כבר אין פוגעים בו הדברים הרעים המושלים במקום שאינו מן הישוב ('נתיבות עולם' למהר"ל מפראג נתיב גמילות חסדים פרק ה ד"ה מצות הלויה). לכן מניחים כל מצוה אחרת אפילו היא קבועה בשביל לקיים מצות לויה, כי היא הצלת נפשות. וכל מי שלא עושה לויה הרי זה שופך דמים ('ספר חרדים' לר' אלעזר אזכרי פרק ד' דברי כיבושין ד"ה המאכסן המלך). ומה יועיל למארח שהאכיל והשקה את האורח אם חס וחלילה ישפכו את דמו בדרך כי לא ליוה אותו?! ('אור החמה' על הזוהר פרשת וירא דף קד ע"א ד"ה כתב מהרא"ג) לכן גם כופים על מצות לויה ('נתיבות עולם' להמהר"ל מפראג נתיב גמילות חסדים פרק ה ד"ה מצות הלויה).

ליוויו של יוסף לא היה בשלימות ולכן הוא ניזוק בדרך

כאשר יוסף הלך אל אֶחָיו בשליחות אביו, יעקב עשה לו ליווי ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויגש אות ג ד"ה 'וירא את העגלות' בשם גמ' ירושלמי) כדי שעל ידי כן לא יינזק ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת ויגש ד"ה רב עוד יוסף), וגם אמר לו כמה פסוקים לשמירה ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק נ ד"ה 'סדר הלויה שעשה יעקב ליוסף' וראה שם את כל הפסוקים). ליוויו נרמז במה שאמר יעקב אבינו ליוסף בשעה ששלח אותו אל אחיו "וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה" (בראשית לז, יד), "וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן" – שהיה יעקב מתלווה עם יוסף כמו שנהג אברהם הצדיק אשר קבור ב"חֶבְרוֹן", ועשה לו לויה עד ה"עֵמֶק" שתחת ההר ואז פטרו לשלום ('פענח רזא' על התורה לר' יצחק בן יהודה הלוי מבעלי התוספות פרשת וישב על הפסוק 'וישלחהו מעמק חברון'). מטעם זה יעקב עסק בפרשת עגלה ערופה בשעה שנפרד מיוסף, כי רצה ללמדו את סדר הלויה ולומר לו שאין הוא חש לטירחתו בליוויו כי זה הצלה שלא ייהרג בדרך. והרי משום כך ממש עתידים בני ישראל להביא 'עגלה ערופה' על שלא ליוו אדם והוא נהרג בדרך ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויגש אות ג בשם הירושלמי).

יעקב ליוה את יוסף בעת צאתו לדרך אך הוא בכל אופן ניזוק, כי יעקב אבינו כיון ללוותו עד שכם ואילו הוא יוסף הלך לדותן ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויגש אות ג ד"ה וראיתי בס' בשם ספר דרוש שמואל), וכאשר הלויה נעשית על דעת שילך למקום אחד אך האדם הולך למקום אחר אזי הלויה לא מועילה כל כך. אך מכל מקום יש גם בלויה כזאת קצת הצלה שלא ימות אותו המתלווה. ורמז לכך בפסוקים שאמר אליעזר למשפחתה של רבקה "אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהֹוָ"ה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי" (בראשית כד, נו) שסופי תיבות הפסוק יוצא 'לויה חי', כי הוא רמז שעל ידי הלויה שעשו לו טרם צאתו הוא ניצל מהמיתה כאשר ניסו להרעילו בבית לבן. כי על ידי מצות לויה אפילו שאיננה בכוונה למקום הנכון שאליו הולך האורח היא בכל אופן מועילה להינצל מן המיתה וחיו יחיה. וכן היה עם יוסף ('פני דוד' להחיד"א פרשת חיי שרה אות כה) שעל אף שנִיכְּלוּ אליו אחיו הוא ניצל מן המיתה על ידי הלויה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק נ ד"ה וכל זה נרמז). לכן הזקנים היו מתוודים ב'עגלה ערופה' שהם לא ראו את המת ופטרו אותו בלי לויה (ראה 'דעת זקנים' בראשית מה, כז), ללמד שאם היו רואים ומלווים אותו אז לא היה נהרג אף אם היו מלווים שלא על דעת מקומו ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויגש אות ג. וראה ב'דבש לפי' להחיד"א מערכת ל אות ו' שטוב לומר להולכי דרכים את הפסוק "אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהֹוָ"ה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי" (בראשית כד, נו) ובפרט במקום סכנה, בגלל סופי התיבות 'לויה' שהוזכר לעיל).

מכל מקום יש מרבותינו שאמרו כי יעקב אבינו נפרד מבנו יוסף בלי לויה (זוהר פרשת ויגש דף רי ע"ב ד"ה תא חזי יוסף כד, 'לקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל מסכת ברכות ד"ה ועוד אשריך ר"ע) ובלי אכילה, ועל ידי כן קרה מה שקרה (זוהר פרשת ויגש דף רי ע"ב ד"ה תא חזי יוסף כד, 'לקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל מסכת ברכות ד"ה ועוד אשריך ר"ע, 'דבש לפי' מערכת ל אות י ערך לויה בשם הזוהר). ויעקב היה מצטער ואומר ""טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (בראשית לז, לג) (זוהר פרשת ויגש דף רי ע"ב ד"ה תא חזי יוסף) בסיבתי, ועל כך עתיד אני ('כתם פז' לר' שמעון לביא פרשת ויגש דף ריא ד"ה בגין לאעבדא דיניה) ש"אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה" (בראשית לז, לה) על שאני גרמתי לו ששלחתיו בלי לויה" (זוהר פרשת ויגש דף רי ע"ב ד"ה תא חזי יוסף). לכן בשעה שיעקב פגש את בנו יוסף במצרים הוא קרא קריאת שמע בכוונה על מנת לעשות 'ייחוד' ועל ידי כך לתקן את 'הפירוד' של פגם מכירת יוסף שנגרמה על ידו במה שלא ליווהו ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יג לשבת זכור ד"ה 'והנה ראיתי להגאון' בשם המקובלים, 'לקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל מסכת ברכות ד"ה 'ועוד אשריך ר"ע' ועיי"ש המשמעות הרוחנית של הפירוד ואכמ"ל בזה).

מצות ליווי המת מביאה לשמירת נשמת המת על ידי השכינה 

וזהו גם ענין הלווית המת, להיות לו שמירה מעולה אחרי שנקבר ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק מנחת אהרן פרק ה ד"ה וברכות המלוים). כי כיון שהמת הוא אורח הנוטה ללון במקום מנוחתו, הרי שעל ידי ליוויו גורמים לשכינה הנקראת 'צדק' ללכת לפניו שנאמר "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" (תהלים פא, יד). ובעת שהמת שׂם "לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו" לעלות למקום מנוחתו, השכינה מקדמת והולכת לפניו ואומרת לחיצונים "סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ" (ישעיה נז, יד) פנו מקום לדיוקן העליון ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפת אמת פרק כו ד"ה ובהלוייתו למת). לכן מצות לוויית המת היא להנאתו והגנתו של המת, והיא חסד ואמת כי בה תתחזק נפשו בצרור החיים. וכמו שאמרו בהכנסת אורחים "כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים" (ראה גמ' סוטה דף מו ע"ב בשם ר' מאיר) כך הוא גם על ליוויו של המת, שדבר זה שווה בחיים ובמתים ('מעבר יבק' בחלק מנחת אהרן פרק ה ד"ה וברכות המלוים אותו). ולכן המלווה את המת נקרא 'משמר המת' (ראה גמ' ברכות דף יח ע"א).

מצוה ללוות את המת עד שיקבר. וכל מי שרואה את המת ואינו מלווהו אפילו ארבע אמות, עונשו גדול והוא כמחרף ומגדף את ה' שנאמר "לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ" (משלי יז, ה) ('ספר חרדים' פרק שישי אות יא). לכן כאשר יש מת העובר לפני ביתו של אדם ואין הוא יכול להספיק לצאת וללוותו, ילך בביתו ארבע אמות על דעת שהוא מלווהו ויאמר "לך בשלום". ויועיל הדבר בתנאי שחלון ביתו פונה לרחוב ('אברהם אזכור' לר' אברהם פאלאג'י מערכת אלף אות מא ד"ה לויה בשם הרב 'בתי כנסיות' שכך היה נוהג). ועל ידי מצות ליווי המת, נעשים בני האדם המלווים אותו מעין 'מרכבה' למלווים הרוחניים העליונים. לכן נכון שהמלווים בארץ יכוונו שכשם שהם מלוים את גופו בגופם למטה, כן תתלווה נפשו בסוד נפשם, ורוחו ברוחם, ונשמתו בנשמתם – כי נשמת המת ורוחו ונפשו מלווים את הגוף לקבר. ומטעם זה הזהירו חכמים כל כך בכבוד המת ובהלויתו, ולא היתה כוונתם לכבוד המדומה לגוף בלבד, בפרט שמצוה זו נראית לעין כאבן מעמסה ('מעבר יבק' בחלק שפתי רננות פרק חמשה עשר ד"ה ואמרו בתקונים).

סגולת הליווי לעוברי דרכים היא דווקא כאשר המלווה הוא צדיק ולא רשע ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ל אות צד ערך לויה). וממילא אין לאדם לצאת לדרך עם רשע לפי שמלאכי שטן מלוין אותו שנאמר "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ" (תהלים קט, ו) ('תוספתא' על מסכת שבת תחילת פרק יח). וזה היה המעשה עם פרעה הרשע, שכאשר שילח את הערב רב הוא יצא ללוותם שנאמר "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" (שמות יג, יז) כלומר שהוא עשה לויה ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת בשלח ד"ה 'ונלע"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל' בשם האר"י ז"ל) לערב רב ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת בשלח ד"ה 'ונלע"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל'), כי כל לשון 'שִילוּח' במקרא הוא לויה. וכוונת פרעה היתה להצמיד להם את 'הזוהמא'. לכן משה קרא את הערב רב בשם "עַם קְשֵׁה עֹרֶף" (שמות לד, ט) מחמת הקושי שהיה להם על ידי פרעה ('מאורי אור' פרשת בשלח ד"ה 'ונלע"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל' בשם האר"י ז"ל). וזה הטעם שנאמר "וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא" (שמות יג, יז) כלומר שהוא לא העבירם דרך ארץ פלשתים "כִּי קָרוֹב הוּא" לזוהמת פרעה, ואם יעברו תצטרף לערב רב 'זוהמא' גם מהפלשתים ויגבר בהם הרע "וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז) ולא יעלה ביד משה לתקנם ('מאורי אור' פרשת בשלח ד"ה מעתה נבא וד"ה ומעתה כמה צדקו) (להרחבה על תיקון הערב רב ראה אחד ממאמרינו לפרשת בא – 'נשמות הערב רב').

לימוד התורה בדרך מביא את השכינה לשמור על האדם 

מי שהולך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ" (משלי א, ט) (גמ' סוטה דף מו ע"א בשם ר' יהושע בן לוי, 'אליהו זוטא' פרק טז אות מא ד"ה אמר רבי יהושע בן לוי, 'נועם אלימלך' לר' אלימלך מליז'נסק פרשת בשלח ד"ה או יאמר ויהי בשלח) כלומר שהתורה תיתן לו חן וחסד בעיני כל רואיו ולא יהיה 'דמו בראשו' על שאין לו ליווי ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב בן האשקי פרשת ויגש אות כ מחידושי אגדות). והוא נרמז בפסוק "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא, לג) ש"אֵשֶׁל" הוא גם ראשי תיבות 'אוכל שתיה לימוד' – לפי שהלומד בדרך, לימודו מלווהו ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו). ואז על ידי אחיזת התורה של ההולך בדרך תבוא אליו השכינה שהיא 'שמירת הדרך' להיות עמו תמיד ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי בסוף הספר בחלק 'בריכת אברהם' ד"ה והנה בהיות האדם). שכך היא דרך 'השכינה' להיות במקום תורה ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה 'בגין דחבר' מהרמ"ק) לפי שיש לה נחת רוח מעסק התורה ('מעבר יבק' שפת אמת פרק ששה ועשרים ד"ה ראינו לעלות), ועל ידי העיסוק בדברי תורה בדרך היא מתחברת להולך ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קד ע"ב ד"ה 'בגין דחבר' מהרמ"ק) כדי לשומרו ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא שפת אמת פרק ששה ועשרים ד"ה ראינו לעלות).

משום כך כאשר יעקב אבינו שלח את יוסף אל אחיו שנאמר "וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה" (בראשית לז, יד) אז היה יעקב עוסק עמו בדברי תורה בפרשת 'עגלה ערופה' (ראה רש"י בראשית מה, כז ד"ה את כל דברי יוסף), וכוונת יעקב אבינו בזה היתה שיוסף אשר היה הולך יחידי, יעסוק בדברי תורה שהם כנגד מצות לויה, על מנת לשומרו בדרך. ומטעם זה אמרו רבותיו 'לא יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה' (ראה גמ' עירובין דף סד ע"א בשם מרי בר רב הונא) שמתוך כך חברו יעסוק באותה ההלכה ואז ינצל בדרך מפגעים רעים. ומאוחר יותר כאשר יוסף שילח את אֶחָיו ממצרים על מנת להביא את אביהם מארץ כנען, הוא זכר מה היה עמו כאשר שלחו יעקב אביו, לכן הוא בעצמו ליווה את אחיו ועל ידי כן גרם שהשכינה הלכה עמהם שנאמר "וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ" (בראשית מה, כד) והתיבה "אֶת" בפסוק באה לרבות את השכינה אשר ליוותה אותם ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן פרשת מקץ חלק ג דרוש י דף כד ע"א טור א ד"ה וישלח את אחיו).

אם ההולך בדרך לא עושה כן להרהר תמיד בדברי תורה עליו אמרו רבותינו "וְהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ" (אבות ג, ד) ('של"ה הקדוש' מסכת חולין דף פו ע"א ד"ה סוד לויה), לפי שכל הדרכים מסוכנות ואפשר שהוא יהיה בסוף 'חלל' באדמה כיון שאין לו לויה ('בניהו' מסכת סוטה פרק ט ע"ב ד"ה וכזאת נמצא) ולא דברי תורה (עפ"י 'של"ה הקדוש' מסכת חולין דף פו ע"א ד"ה סוד לויה). מטעם זה כאשר יעקב אבינו יצא מבאר שבע ללא ליווי בדרכו (עפ"י 'עיני העדה' לר' אליהו הכהן פרשת ויצא דף לו ע"ב ד"ה ובמדרש ויצא יעקב) הוא לקח בדעתו מהתורה לעיין בה. וזה רמוז בפסוק "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא) שיעקב אבינו לקח בדעתו ממה שכתוב באבניו של הקב"ה שנקרא "מָּקוֹם" כלומר מלוחות הברית "וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" במחשבותיו. ובזה התחזק בדרכו ושכב במקום ההוא ולא התיירא לפי שהתורה היתה שמירתו. ואחרי ששכב שם לישון מתוך דברי תורה הוא גם חלם חלום נבואי שנאמר "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כח, יב) ('מדרש תלפיות' אות י ענף יעקב ד"ה 'בדיוק זה' מהמחבר).

כשם שאדם הכניס אורחים בעולם הזה כך יקבלו את נשמתו בעולם הבא

מי שמזמין אצלו אורח צריך להראות לו שהוא שמח בו (זוהר פרשת אמור דף צד ע"א ד"ה ומאן דמזמן) ולקבלו בסבר פנים יפות ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק ט ד"ה וכמו כן המכניס אורח) ומאירות (זוהר פרשת אמור דף צד ע"א ד"ה ומאן דמזמן), ולשים לפניו מאכל ומשתה ('כף החיים' לר' חיים פאלאג'י סימן ה אות ה). ואם הוא נישאר לישון אצלו יניח אותו על מיטה נאה, כי יש יותר נחת רוח לאורח כאשר משכיבו היטב, מאשר מאכילו ומשקהו. וביציאת האורח לדרכו יתן לו צידה לדרך, וגם ילווה את האורח ('מאה שערים' על טעמי המצוות שער שמונה ועשרים ד"ה מצוה לגמול חסדים) על מנת להשלים את מצות הכנסת האורחים כראוי ('דברי אליהו' להגר"א כפי שהובא בהקדמה ד"ה 'מעשה באיש' בשם 'מי שלמה'). ויזהר מהיצר הרע שמחמת גודל חשיבות מצות הכנסת אורחים הוא מסית את האדם שלא יכניס אורחים או שאם הוא מוכרח להכניסם אז שלא יעשה עמהם כפי כוחו ('מראית העין' להחיד"א על גמ' בבא מציעא דף פז ד"ה כתיב קמח).

והיה מעשה בזמן הגאון מווילנא באדם עשיר ומכניס אורחים גדול, שיום אחד כל ביתו נשרף. ותמהו על כך כולם. וכששאלו את הגאון מווילנא "מדוע לא הגינה עליו זכות מצות הכנסת האורחים שהיה זריז בה מאוד?" השיב להם מפני שמנהגו של אותו העשיר היה לקיים באורחים מצות אכילה ושתיה בלבד ולא מצות לויה, לכן לא היה כוח במצוה של הכנסת האורחים להגן עליו מפני האש כי לא השלימה כראוי. ורמז לדבר בתיבה "אֵשֶׁל" שבפסוק "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא, לג) הרומזת למצות הכנסת אורחים, שכאשר מורידים את האות ל' שכנגד מצות לויה נשארת התיבה 'אש' ('דברי אליהו' להגר"א כפי שהובא בהקדמה ד"ה 'מעשה באיש' בשם 'מי שלמה'. וראה 'שער בת רבים' לר' חיים אריה ליב בן ר' יוסף פנסטר פרשת שופטים ד"ה 'וענו ואמרו' שהאריך לבאר את המעשה). ובפרט שמצות לויה שעושה המלווה לאורח מגנה גם על המלווה, והרמז הוא בתיבה 'לויה' שהיא ראשי תיבות 'המלוה ישוב וילך לחיים' למפרע ('ספר זכירה' לר' זכריה סימנר דף מ ע"ב בענין לויה ודרך ד"ה לויה, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ג דף קכט ע"ב ד"ה ואחר שאמרו).

בקיום מצות הכנסת אורחים זוכים לרוב טובה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ('נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת ה אות טו ד"ה ואנא). לכן בדורות ראשונים נהגו גדולי ספרד מימים קדמונים שבלכתם לבית עולמם ייקחו את השולחן שהאכילו עליו את האורחים העניים ויעשו ממנו ארון ולוחות לקבור אותם בהם ('מזמור לאסף' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק מצות הכנסת אורחים ד"ה כשבאים אורחים). וכל אדם שמקיים מצוה זו של הכנסת אורחים בעולם הזה זוכה שיקבלו את נשמתו למעלה בסבר פנים יפות ולא ישלחו אותו בגלגול חזרה לעולם הזה ('באר לחי רואי' לר' צבי הירש שפירא ממונקאטש על תיקוני הזוהר תיקון ו דף כג ע"ב ד"ה בה מודדין ליה). וכשם שקיבל אורחים ברצון שלם שהוא כמקבל פני השכינה, כך תתקבל נשמתו והנלווים עמה ביום פטירתו ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפתי צדק פרק כב ד"ה עוד אמרו), שבמדה שאדם מודד בעולם הזה כך מודדים לו בעולם הבא ('תקוני הזוהר' תיקון ו דף כג ע"ב ד"ה זכאה איהו, 'מעבר יבק' בחלק שפתי צדק פרק כב ד"ה עוד אמרו). ועוד על שהחזיק במדת הכנסת אורחים נוטעים לו מקום מיוחד בגן עדן ('רבינו אפרים על התורה' לרבינו אפרים מגדולי קדמוני אשכנז פרשת בראשית על הפסוק 'ויטע ה' אלקים גן בעדן'), כן יהי רצון.