פרשת וישלח – מעלת התפילה בקברי הצדיקים

יעקב אבינו קבר את רחל בדרך אפרתה והציב עליה מצבה שנאמר "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" (בראשית לה, יט-כ). וכן אמר יעקב ליוסף "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם" (בראשית מח, ז). ויעקב אבינו הציב שם מצבה כדי שכאשר ייצאו בניה מירושלים אל הגלות הם ישתטחו על קברה ויתפללו להקל מעליהם את הגלות ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת וישלח ד"ה ונקומה ונעלה).

ויש להתבונן, מה התועלת הגדולה שיש לעם ישראל הקדושים אשר הולכים ומתפללים במשך הדורות על קבריהם של הצדיקים?

נפש המת נשארת בעולם הזה בדמות דיוקנו של הגוף על גבי הקבר

כאשר צדיק נפטר אז חלק 'הרוח' ו'הנשמה' שלו עולים אל מקומם שנאמר "רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף" (איוב לד, יד) ('אור החמה' פרשת קרח דף קעז ע"א ד"ה 'רוחו ונשמתו' מהרמ"ק) ואילו חלק 'הנפש' אינו מסתלק (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"ב ד"ה ועל דא תנינן) ונשאר בעולם הזה (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ותמן כתיב) בקבר ('חסד לאברהם' מעין רביעי נהר כה ד"ה 'ודע אם יזכה' עפ"י הזוהר, 'אור החמה' פרשת קרח דף קעז ע"א ד"ה 'רוחו ונשמתו' מהרמ"ק, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא דף כה ע"ב ד"ה ולפי שיש באדם, 'שפתי כהן על התורה' פרשת משפטים ד"ה ותדקדק בלשון, 'ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי בחלק 'חיי האדם ופטירתו' בנושא 'קבורה בארץ ישראל תועלת אל הנפש') עם הגוף ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף גן עדן ד"ה ואמנם כי הנפש), ועל כך נאמר "דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי" (תהלים קיט, כה) לפי שהנפש דבוקה בקבר שהוא עפר ('מגלה עמוקות' פרשת בחקותי סוף אופן לו ד"ה בזהר פרשת תרומה) עד זמן תחיית המתים, כדי לנחם את הגוף שהוא עתיד להחיות ('אור החמה' פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה 'ונפש דא' ממהרח"ו) (וראה 'מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפת אמת פרק שביעי ד"ה 'ולהיות כי יש לגוף' שלכן מועיל לפייס את הנפטר על קברו מצד חיוּת הנפש שבקברו. ראה שו"ע אורח חיים סימן תרו, ב).

הנפש מעופפת על גבי הקבר ('קב הישר' לר' צבי הירש קאידנובר פרק ו ד"ה וגם יש ללמוד, 'יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק נח ד"ה ישראל עם קדוש, עפ"י 'מעבר יבק' בחלק שפת אמת פרק שביעי ד"ה ולהיות כי יש לגוף) בו טמון הגוף ('יסוד יוסף' פרק סז ד"ה אמרו חכמים), ונותנת שני כוחות בתוך גוף המת הנקראים 'הבלא דגרמיא' ו'עצבונא דבשרא' אשר משאירים קצת חיוּת לגוף בקבר ('עולם קטן' להרמ"ע מפאנו חלק שביעי פרק אחד עשר ד"ה ודע כי). לכן יש צורך גדול במצבה על הקבר, כי עליו נחה ויושבת נפש המת. וזה הטעם שהמצבה נקראת בשם 'נפש' (ראה גמ' ירושלמי מסכת שקלים דף ז ע"א בשם ר' נתן), לפי שהנפש איננה זזה משם לעולם ('אור החמה' פרשת משפטים דף ק ע"א ד"ה 'דא איהו רוח' מהרא"ג. ראה זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה 'סתרא דסתרין' בחלק סתרי תורה) והוא משכן לה ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי פרשת משפטים דף קפב ע"א ד"ה 'דא 'כמה אתמר מהרא"ג). לכן העיקר בקבר זו המצבה, ואפילו אם היא קטנה. ובלעדיה אין לנפש מנוח ומרגוע והיא משוטטת בעולם ויש לה צער גדול מאוד ('קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפייה ספר שני חלק בית עולמים פרק טו סימן כט ד"ה 'נתינת המצבה' וכתב שלכן זמן נתינת המצבה הוא ביום השביעי לאבלות ולא יאוחר עיי"ש).

יש לנפש לבוש בפני עצמה, דמות דיוקנו של הגוף ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה 'בשעתא דנשמתא' ממהרח"ו) כפי שהיה בחיותו ('יסוד יוסף' פרק סז ד"ה ובכל שבת ור"ח), ובו היא מתלבשת בהיותה על הקבר. ובשבתות וימים טובים וראשי חודשים יש לה כניסה אל גן עדן התחתון, ואז הנפש מניחה את דמות דיוקנה בקבר ונכנסת שם ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה 'בשעתא דנשמתא' ממהרח"ו) להשתעשע ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף ק ע"א ד"ה 'כד רוחין' ממהרח"ו). ובצאתה משם במוצאי שבת ויום טוב וראש חודש, היא חוזרת אל הקבר להתלבש באותו הדיוקן שהוא הלבוש של הנפש ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה 'בשעתא דנשמתא' ממהרח"ו). לכן הזמן המתאים לבקר בקברי הצדיקים הוא בערב ראש חודש ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לח ד"ה גם צוה אותי, 'שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל הקדמה א דף קז ע"ב ד"ה 'דע כי עיקר' וכתב שם שגם ט"ו לחודש הוא זמן מתאים לכך עיי"ש) שיש בזמן הזה סגולה נפלאה לבקש רחמים על החיים ('דבר בעתו לר' ששון בן מרדכי שינדוך מאמר על ראש חודש דף כג ע"א ד"ה בכל ערב ר"ח), אך לא בשבת ויום טוב וראש חודש כי אז הנפש אינה נמצאת על הקבר ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לח ד"ה גם צוה אותי, 'שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל הקדמה א דף קז ע"ב ד"ה דע כי עיקר).

אילו היה רשות לבני האדם היו רואים את הנפשות על הקברים כפי שהן בדמות ציור דיוקן גופם ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק סז ד"ה ובכל שבת ור"ח, 'קב הישר' לר' צבי הירש קאידנובר פרק עא ד"ה אכן כשהנשמה). והאר"י ז"ל היה רואה ומסתכל בנפשות הצדיקים בכל מקום ובכל זמן, וכל שכן בהיותו על קבריהם ששם הנפשות עומדות. וגם מרחוק עיניו היו מביטות בנפש הצדיק העומד על קברו, ועל ידי זה היה יודע איזהו קבר של כל צדיק וצדיק. והיה מדבר עמהם ולומד מהם כמה סתרי תורה ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לז ד"ה ועתה אכתוב מקום). וכן היה בשאר בתי הקברות, שהיה מסתכל על קבר אחד מבין עשרים אלף קברים אחרים, ורואה את נפש המת הנקבר שם עומד על קברו. והיה האר"י ז"ל אומר לתלמידיו שמת זה הוא איש פלוני ושמו פלוני ומענישים אותו עונש פלוני על עוון פלוני. וכשהיו חוקרים על האיש ההוא היו מוצאים שדבריו אמיתיים ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה כב ד"ה וכבר כמה פעמים) (וראה זוהר פרשת לך לך דף פא ע"א ד"ה 'סתרא דסתרין' בחלק 'סתרי תורה' שעל ידי חלק הנפש על הקבר יודעם המתים דברים ומדברים אלו עם אלו).

השארות נפשות הצדיקים בעולם הזה הוא לתועלת החיים

הקב"ה גזר על נפשות הצדיקים להיות מצויות על הקברים לטובת ישראל, כדי שיהיו שומעות את תחינות ותפילות ישראל הבאים אליהם להתפלל על הקברים ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא רבו של 'קב הישר' פרק סז ד"ה אמרו חכמים, 'קב הישר' לר' צבי הירש קאידנובר פרק עא ד"ה ויבוא כלב), ואז נפשות הצדיקים יבקשו עליהם רחמים (זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה תלת שמהן). לכן הנפשות נשארות בלבושן בזה העולם כדי להימצא לבני האדם החיים ולדעת את צערם (זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה תלת שמהן) והן אינן מסתלקות מן העולם, ומסתכלות ויודעות ומגנות על הדור (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ואינון נפשן). וזו מעלת קברי הצדיקים, ששם על קברם שורה השארת נפשם הקדושה ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב יורה דעה א' הכשר כלים אות ז). ויש כוח לצדיקים אחרי פטירתם כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם (ראה גמ' חולין דף ז ע"ב בשם ר' חמא בר חנינא), כי כל זמן שהצדיק בחיי חיותו אז אפילו היותר צדיק יש עליו מקטרגים על שאינו משיג מדרגות יותר גבוהות שהרשות נתונה בידו, אבל כשמסתלק מהעולם הזה מסתלקים ממנו כל הקטרוגים ולכן יש בכוחו לפעול אז ישועות יותר מבחייו ('ארֹן עדֻת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק פרשת בלק ד"ה ובביאור מילת עתה).

תפילות המתים מגינות על בני האדם החיים (זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה אמר רבי אבא) שהעולם קיים על תפילותיהם ('נפש דוד' לר' דוד לוריא על זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה שתיק בדא אי לאו), ולולא תפילותיהם לא היו מתקיימים החיים אפילו חצי יום בעולם הזה (זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה אמר ליה. ראה 'חסד לאברהם' מעין רביעי עין יעקב נהר כה ד"ה והנה אין ספק), כי תפילות בני האדם החיים לא מספיקות. ואותם הצדיקים בקבר המתפללים על ישראל ('יערות דבש' חלק שני לר' יהונתן אייבשיץ דף קסה ע"ב דרוש יא ד"ה וקאמר הנביא ישעיה) נקראים בעצמם חיים גם אחרי מותם (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"ב ד"ה אמר רבי ייסא, 'יערות דבש' חלק שני לר' יהונתן אייבשיץ דף קסה ע"ב דרוש יא ד"ה וקאמר הנביא ישעיה) ומטעם זה הם גם מכונים בשם "קְדוֹשִׁים" שנאמר "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה" (תהלים טז, ג) ('יערות דבש' חלק שני לר' יהונתן אייבשיץ דף קסה ע"ב דרוש יא ד"ה וקאמר הנביא ישעיה. וראה זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"ב ד"ה 'אמר רבי ייסא' שלדעת רבי חזקיה אין בתפילה על קברי הצדיקים איסור 'דורש אל המתים' כי הם נקראים 'חיים' ולא כמו המתים של אומות העולם עיי"ש).

בשעה שהעולם הזה צריך רחמים, ובני האדם החיים הולכים להודיע לנפש המת ובוכים על קבר הצדיק (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ובשעתא דאצטריך), אז נפש הצדיק עולה למעלה ומשוטטת בעולם (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ותאנא בשעתא) ונכנסת לפתח גן עדן (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ובשעתא דאצטריך) ומודיעה לחלק הרוח שלה (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ובשעתא דאצטריך, זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ותאנא בשעתא), וחלק הרוח מודיע לחלק הנשמה, ואז הנשמה מודיעה להקב"ה (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ותאנא בשעתא) ומבקשת רחמים על החיים (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ובשעתא דאצטריך. ראה 'קב הישר' פרק עא סוף ד"ה ויבוא כלב). והוא יתברך שמו חס ומרחם על העולם (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ותאנא בשעתא, זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ובשעתא דאצטריך, זוהר פרשת תרומה דף קמא ע"ב ד"ה וכד אצטריך) בשבילם (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ובשעתא דאצטריך). ואז הנשמה יורדת ומודיעה לרוח על ביטול הגזירה, והרוח מודיעה לנפש (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ותאנא בשעתא). ועל זה אמר שלמה המלך "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ" (קהלת ד, ב) (זוהר פרשת אחרי מות דף ע ע"ב ד"ה ובשעתא דאצטריך).

על כל צרה שלא תבוא נוהגים ללכת ולהתפלל על קברי הצדיקים

טוב ללכת על קברי הצדיקים ולהתפלל ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל הקדמה ד דף עו ע"א ד"ה טוב ללכת על קברי הצדיקים) כי יש ענין להתפלל אצל הצדיקים דווקא במקום קבורתם (עפ"י 'שמש ומגן' לר' חביב חיים סיתהון בסופו בפרק 'היא מצבת קבורת רחל' דף מז ע"ב ד"ה ולהבין הענין), ובפרט אצל הצדיקים שקברותיהם ידועים למעט בני אדם, כי שם התפילות יותר מתקבלות לפני ה' ויותר נשמעות ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל הקדמה ד דף עו ע"א ד"ה טוב ללכת על קברי הצדיקים). ולזה מועילות המצבות על הקברים כדי שיכירו קבר כל צדיק ויבואו להתפלל על כל צרה שלא תבוא ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק ב' על גמ' ירושלמי חידושי שקלים פרק א ובספר דף עא ע"א ד"ה אלא בא בעל המאמר. וראה 'הגהות היעבץ' על גמ' בבא מציעא דף פה ע"ב ד"ה 'ר"ל הוה מציין מערתא דרבנן' שלכן ריש לקיש היה מסמן את הקברות כדי שיידעו אנשים ויבואו להתפלל על קבריהם עיי"ש) לכן מי שיש לו איזה צער צריך לבוא אל הקברות ולהודיע צערו לנפשות אשר שם ('קב הישר' לר' צבי הירש קאידנובר פרק עא ד"ה ויבוא כלב) וזו סגולה בדוקה ומנוסה לכל בן ישראל שהוא בצרה או שיש לו קרוב בצרה שילך להתפלל על קברי צדיקים וישפוך שם שׂיחו על קבר הצדיק. ואז הצדיק יבקש עליו רחמים והוא אינו חוזר ריקם בלי ישועה, כי יעתיר אליו ה' בקול ישועה ורחמים ('סגולות ישראל' לר' שבתי ליפשיץ מערכת ק אות א). ועל ידי ההשתטחות על קברי הצדיקים, הקב"ה עושה לאדם טובות אף על פי שאינו ראוי לכך ('ספר המדות' לר' נחמן מברסלב ערך צדיק אות קעג).

התפילה בבית הקברות מועילה מחמת חלק הנפש השוהה על הקבר, שעל ידה מודיעים למתים על צער החיים (עפ"י 'מעבר יבק' לאהרן ברכיה ממודינא חלק שפת אמת פרק שביעי ד"ה ולהיות כי יש לגוף). ואפשר לבקש מאותם צדיקים שם שימליצו טוב בעד ישראל ('סגולות ישראל' לר' שבתי ליפשיץ מערכת ק אות ב, 'שער המלך' לר' מרדכי מווילקאטש שער הראשון פרק ג ד"ה לכן הראוי ונכון. וראה זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"א ד"ה 'אמר רבי ייסא' שהיו נוהגים להתפלל על קברי המתים כשהיו ישראל צריכים לגשם). ונוח לצדיקים שבאים לבקש רחמים על קברם כי בזה הם מתכבדים, וגם גורמים להם 'זכות' שהם חשובים לבקש רחמים על כל הדור ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא אמרי נועם פרק ארבעים ד"ה והנה עתה). רק צריכים לבוא לקברי הצדיקים מתוך תשובה לפני ה', ובלב נשבר, כדי שהנשמות הקדושות יבקשו עליהם רחמים במרומים לפני הקב"ה (זוהר פרשת אחרי מות דף עא ע"ב ד"ה עוד דשאר עמין). ואם ילך להשתטח על קברי הצדיקים בלא תשובה והתעוררות למטה, אין מי שיתעורר עבורו למעלה (עפ"י 'דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך מבגדד ראש חודש דף כג ע"ב ד"ה בכל ערב ר"ח). וצריכים ישראל לבכות בכיה רבה בקברי הצדיקים כדי לעורר את נפשות המתים בעבורם ('שער המלך' לר' מרדכי מווילקאטש שער הראשון פרק ג ד"ה 'ודע שבבכיה רבה' ולמד כן עפ"י דברי הזוהר) (וראה 'קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפייה ספר שני חלק בית עולמים פרק טו סוף סימן כז שעפ"י הזוהר הנשמה הטהורה נמצאת בצערה כל שנים עשר חודש ראשונים לפטירה, ורק כעבור שנים עשר חודש היא יודעת בצער החיים ומבקשת עליהם רחמים עיי"ש).

ויש נחת רוח לכל המתים כאשר משתטחים על קברם ('זכירה לחיים' לר' חיים פאלאג'י פרשת ויצא סימן עד דף יד ע"א ד"ה אמך מצפה) ובפרט טוב למתים אשר רואים את קרוביהם המבקרים אותם ביום השביעי לאבלות ובפקידת החודש ובסיום שנים עשר חודש לאבלות ('קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפייה ספר שני חלק בית עולמים פרק טו סימן כז ועיי"ש עוד בזה), שהרי כל תכלית הביקור של קרובי המת בבית הקברות הוא שהמת יִרְאֶה אותם. ונפש המת עומדת על הקבר ורואה את כל האנשים החיים אשר באים לבקרה. וגם רואה מרחוק את אותם אלו שלא נכנסים לבית הקברות מחמת הטומאה כמו הכהנים וכדומה, שעומדים בפתח בית הקברות מול הקבר ושם לומדים ומתפללים ושופכים שיחם לפני ה' ('קונטרס היחיאלי' בית עולמים פרק טו אות נב ד"ה יש אנשים). והמתים מתפללים בעד זרעם על ידי חלק הנפש שלהם, ונרמז בפסוק "נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ" (תהלים כה, יג), שעל ידי הנפש של המת "זַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ" ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב אות א. וראה 'קב הישר' לר' צבי הירש קאידנובר פרק עא ד"ה 'ויבוא כלב' שאם ביום היארצייט לא יכול להיות על קבר הוריו, ילך להתפלל על שאר קברי ישראל שכל נשמות שבגן עדן מתעוררות באותה תפילה עיי"ש).

רחל אמנו נקברה בדרך ובגלוי כדי שישראל יתפללו על קברה

יעקב אבינו קבר את רחל בדרך אפרתה כפי שאמר ליוסף "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם" (בראשית מח, ז). והוא קבר אותה בדרך ולא בעיר בית לחם הסמוכה, וזה על פי ציווי ה' כדי שתהא עזרה לבניה בשעה שהם ייצאו לגלות (רש"י בראשית מח, ז ד"ה ואקברה שם). וזה גם הטעם שהוא לא קבר אותה בתוך מערה אלא במקום גלוי כדי שהיא תראה בצער ישראל ותרחם עליהם, ותמיד יהיו עיניה עליהם רואות ומביטות בהם בעין החמלה. ולכן על אף שאצל שאר הנביאות לא נאמר שיש מצבה על קברן, כמו אצל שרה אמנו שרק נאמר בה "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, יט) וכן אצל מרים שרק נאמר בה "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם" (במדבר כ, א), הרי שאצל רחל אמנו נאמר במפורש שיעקב שׂם מצבה על מקום קבורתה "וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" (בראשית לה, יט-כ) וזה כדי שיראו בניה וישתטחו על קברה ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת וישלח ד"ה ונקומה ונעלה).

וכשנלקח יוסף על ידי אורחת ישמעאלים הם היו עוברים בדרך אפרת אשר שם קבורת רחל. ובהגיע יוסף לקבר אמו נפל על הקבר והיה בוכה וצועק ואומר "אמי אמי יולדתי עוּרי עוּרי נא וקומי וראי את בנך איך נמכר לעבד!". והוסיף יוסף עוד לדבר כדברים האלה והיה צועק ובוכה בכי גדול על קבר אמו, ואחר כך כלה לדבר וידום כאבן על הקבר במר לבו. ואז שמע יוסף קול מדבר אליו ויענהו בלב מר ובקול בכי "בני בני יוסף, בני שמעתי את קול בכייתך ואת קול צעקותיך ראיתי את דמעתיך. ידעתי את צרתך בני ויִצר לי עליך ותוסף לי יגון רב על יגוני. ועתה בני יוסף אל תירא כי ה' עמך הוא יציל אותך מכל צרה. קום בני לך מצרימה עם אדוניך ואל תירא כי ה' עמך בני" והוסיפה רחל לדבר כדברים האלה. וכששמע יוסף את הדבר הזה היה תמה מאוד, והוסיף לבכות עד שלקח אותו שוב אחד מהישמעאלים ('ספר הישר' דף עה ד"ה וילכו האנשים בדרך).

וכאשר יצאו ישראל מירושלים אל הגלות על ידי נבוזראדן, הם היו עוברים דרך מקום קבורת רחל (רש"י בראשית מח, ז ד"ה ואקברה שם) ושם היו באים ומחבקים את מקום קבורתה (עפ"י 'פסיקתא רבתי' פרשה ג ד"ה אמר לו יוסף גזור עכשיו) ומשתטחים על קברה כדי להקל מעליהם את הגלות ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן פרשת וישלח ד"ה ונקומה ונעלה). ורחל היתה עומדת ומבקשת עליהם רחמים מן הקב"ה ואומרת "רבונו של עולם! שמע קול בכייתי ורחם על בני או תן לי שכר מסירת הסימנים ללאה אחותי!" (עפ"י 'פסיקתא רבתי' פרשה ג ד"ה אמר לו יוסף גזור עכשיו). ואז היא יצאה מקברה והיתה בוכה עליהם שנאמר "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" (ירמיה לא, יד) ועל כך הקב"ה השיב לה "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהֹוָ"ה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָ"ה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיה לא, טו-טז) (רש"י בראשית מח, ז ד"ה ואקברה שם).

קברו של משה נסתר כדי שלא יתפללו שם ויקרבו את הקץ קודם זמנו

יעקב אבינו ידע שאם הוא יקבר בארץ מצרים ויבואו המכות על המצריים, הם יבואו לקברו להתחנן על חייהם. ואז אם הוא יתחנן עבורם בשמים נמצא שהוא מציל את אויבי ה', ואם לא יתחנן עבורם יתחלל שם השם ויאמרו שאין ביעקב ממש. לכן הוא ציוה את בניו לקחת אותו עם מותו ולקוברו בארץ ישראל שנאמר "וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר" (בראשית מט, כט-ל) ('מדרש הגדול' פרשת ויחי על הפסוק 'ויקרבו ימי ישראל למות' ד"ה נתיירא כשיבואו). וכן כאשר יצאו ישראל ממצרים הם לקחו עמם לא רק את עצמות יוסף אלא גם את עצמות כל שאר השבטים הקדושים אחי יוסף, וזה כדי שלא יגנו על המצריים, וכדי שהמצריים לא ישתטחו על קברם בעת צרתם ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת בא ד"ה לא נשאר אחד).

וזה הטעם שנסתתר קברו של משה רבינו, כי היה גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ויגלו ישראל מארצם (גמ' סוטה דף יד ע"א בשם רבי חמא ברבי חנינא לפי גרסת הב"ח והיא גרסת 'עין יעקב'), ואם ישראל היו יודעים היכן קבור משה רבינו ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ד ד"ה אלא שראיתי) היו באים אל קברו של משה (גמ' סוטה דף יד ע"א בשם רבי חמא ברבי חנינא לפי גרסת הב"ח והיא גרסת 'עין יעקב') מתפללים ומבקשים רחמים ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ד ד"ה אלא שראיתי) ועומדים בבכיה ומתחננים "משה רבינו עמוד בתפילה בעדנו!" ואז היה עומד משה ומבטל את הגזירה (גמ' סוטה דף יד ע"א בשם רבי חמא ברבי חנינא לפי גרסת הב"ח והיא גרסת 'עין יעקב') כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ד ד"ה אלא שראיתי). וכן בדורות מאוחרים יותר היו יכולים ישראל להשתטח על קברו של משה כדי לקרב את הקץ השלם קודם זמנו, כי גדול כוחו אחרי מותו לקרב הקץ ולהביא את המשיח אף שלא עשה כן בחייו. לכן הקב"ה העלים את קברו ('ארֹן עדֻת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק פרשת בלק ד"ה ובביאור מילת עתה).

מקום קברם של האבות והצדיקים הקדושים מסוגל לפעול ישועות

משה רבינו ציוה את המרגלים "עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר" (במדבר יג, יז) וכוונתו שתחילה יעלו לחברון להשתטח על קברי האבות ולומר להם שהגיעה עת השבועה שנשבע להם ה' לתת לזרעם את ארץ ישראל. אך הם לא עשו כן שנאמר "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (במדבר יג, כב), כי התיבה "וַיָּבֹא" לשון יחיד, ללמד כי רק כלב לבדו נשתטח על קברי האבות. ואף שכל המרגלים היו עם כלב בעיר חברון כי אי אפשר היה שיניחם בדרך וילך לבדו וגם המרגלים לקחו משם אשכול ענבים, אך מכל מקום הם לא נכנסו למערת האבות להשתטח ('שפתי כהן על התורה' פרשת שלח לך ד"ה עלו זה בנגב). ואילו כלב שכן היה שם ביקש מהאבות "בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים!" (גמ' סוטה דף לד ע"ב בשם רבא). והשתטחותו נרמזה בדברי יעקב אבינו על קבורתו במערת המכפלה "בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי" (בראשית נ, ה) שראשי התיבות "כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ" יוצא 'כלב' ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויחי חלק הגמטריא). ואכן הגינה תפילתם של האבות על כלב שיהיה ניצול מעצת המרגלים (ראה זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה אמר רבי אבא) ('אור החמה' על זוהר פרשת שמות דף טז ע"ב ד"ה 'ויבא עד חברון' מהרמ"ק).

וכאשר קברו את יהושע בן נון בארץ, הכתוב האריך הרבה במיקום קיברו נאמר "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהֹוָ"ה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ" (יהושע כד, כט-ל), ולא היה צריך להרבות בסימנים על מקום קבורתו שהרי הוא היה מפורסם אצלם והיו מכירים אז את קברו בחוש, בזמן ההוא או אחריו. וגם עבור הדורות האחרונים אין לזה לכאורה כל כך משמעות, אלא שהכתוב רצה ללמד את כל ישראל שמקום קבורתו של יהושע בן נון הוא תועלת גדולה לכל הדורות הבאים עד ביאת הגואל. לכן פירט הכתוב את מקום קבורתו בסימנים רבים, כדי שילכו עד שם להשתטח על קברו בוודאי בכל עתות הצער, שאז הוא יתעורר לבקש עליהם רחמים ('מקור ברוך' לר' ברוך פיתוסי מתוניס פרשת ויקהל דף קכב ע"א טור א ד"ה ובזה יובן).

אחרי מות עובדיה הנביא בא יהורם בן אחאב לקחת את שני ילדיו ('זוהר חדש' מדרש רות דף ק ע"ב ד"ה צעקה אל אלישע) בעבור החוב שהיה לעובדיה (עפ"י 'מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא חלק 'שפת אמת' פרק ז ד"ה ואיתה בזהר) כי לווה ממנו כסף רב בריבית כדי להחיות את הנביאים ('שמות רבה' לא, ד). אז הלכה אשת עובדיה לבית הקברות ועמדה על קברו של בעלה וצעקה "ירא אלקים! כך וכך עושים ליתומיך!". מיד הלך עובדיה אצל אבות העולם ואמר "כך וכך יש לי!". אמרו לו האבות "כבר שמענו צעקותיה לך אצל אלישע הנביא". וכשחזרה אשת עובדיה לקברו ושוב היתה גועה וצועקת, ענה לה עובדיה "לכי אצל אלישע והוא יתן לך עצה". מיד הלכה אל אלישע כפי שנאמר "וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהֹוָ"ה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים" (מלכים ב' ד, א) ('זוהר חדש' מדרש רות דף ק ע"ב ד"ה צעקה אל אלישע) ואז אלישע עשה נס להרבות לה שמן על ידי אסוך השמן, עד שהיה די והותר שמן שנאמר "וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵךְ וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִחְיִי בַּנּוֹתָר" (מלכים ב' ד, ז) (וראה כל המעשה בספר מלכים ב' פרק ד).

לומדים בקבר הצדיק את תורתו כדי ששפתותיו יהיו דובבות בקבר

נוהגים בארץ ישראל לקרות על קברי הצדיקים פסוקים ומאמרים מעניינו של אותו צדיק הקבור שם (ר' דוד לוריא (רד"ל) על פסיקתא רבתי פרשה יב, א אות קטנה א) בין אם הוא נביא או תנא ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב תלמיד ר' נחמן מברסלב בחלק יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד אות ו. וראה 'פסיקתא רבתי' יב ד"ה הרי צריך אדם שיש גם להזכירו במעשיו), כי שם על ציונו הקדוש מסוגל מאוד ללמוד את תורתו הקדושה ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב בחלק יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד אות ו). ובשעה שאומרים דבר הלכה וחדושי תורה בשמו של איזה צדיק הטמון בארץ, נמשך חיוּת ושפע עליון אל הקבר שלו בעולם הזה ('תפארת שלמה' על התורה לר' שלמה מראמדסק בהקדמה בחלק 'ברכת התורה' ד"ה והערב נא), וזו היא 'רוח חיוני' אשר גורם לשפתותיו להיות דובבות בקבר מכוח אותו החידוש ('חומת אנך' להחיד"א על התהלים מזמור סא ד"ה ונוסף על זה) ועל כך אמרו רבותינו "כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר" (גמ' יבמות דף צז ע"א בשם רשב"י, גמ' סנהדרין צ ע"ב בשם ר"ש בן יהוצדק בשינוי לשון, גמ' בכורות דף לא ע"ב בשם רשב"י).

אחרי מותו של אדם שפתותיו נעשות חלוּקוֹת זו מזו, כלומר שהשפה התחתונה נופלת למטה. אך כשאומרים בעולם הזה דבר שמועה משמו של המת זה גורם שידבקו השפתים שלו אחת לחברתה כמו בחיי חיותו, וזו כוונת רבותינו "שפתותיו דובבות בקבר" (ראה גמ' יבמות דף צז ע"א בשם רשב"י) ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן דף לב ע"א על גמ' מגילה ד"ה רז"ל הרבו להזהיר לשומע). דבר זה נרמז בפסוק "שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים" (משלי כד, כו), שהרי האומר דבר שמועה מפי חכם שמת גורם שה"שְׂפָתַיִם" של אותו חכם "יִשָּׁק" כלומר יתחברו זו בזו כאילו הוא משיק השפתיים. וְהַדָּגֵשׁ באות ש' שבתיבה "יִשָּׁק" מורה שהוא מפעיל לאחר את שפתיו כלומר לאותו חכם שבקבר. וכל זה קורה אחרי שאותו חכם אמר בחייו את דבר השמועה וכעת אחרי מותו אדם אחר "מֵשִׁיב" כלומר חוזר שוב על דבריו בשמו. והוא בתנאי שדברי החכם היו "דְּבָרִים נְכֹחִים" אמיתיים, כי אם חלילה היו דברים שאינם נכונים ונכוחים בתורה אז אדרבא מזכירים למת את עוונותיו חלילה ('עץ הדעת טוב – מאמרים' לר' חיים ויטאל על משלי פרק כד ד"ה שפתים). וכן צריך שדבריו נאמרו בחייו לשם שמים, אחרת לא יהיו שפתותיו דובבות בקבר ('זקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל הידא על תנא דבי אליהו רבא פרק כא אות סז).

ונמצא כי התורה מחייה את התלמיד חכם אחרי מותו ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף יעקב ד"ה ושאר הצדיקים). ואף כי התלמיד חכם יָשֵׁן בקברו ימים ארוכים עד זמן תחיית המתים, הרי שיש לו עִתִּים קטנים של הקצה שיקיצו אותו משנתו בשעה שאומרים דבר שמועה מפיו ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' עירובין פרק ו דף סה ד"ה יומי באריכי וקטיני). לכן אמרו רבותינו "שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (ראה משנה אבות ו, ו), והכוונה היא גם לגאולה פרטית לתלמיד חכם שאמרו את השמועה מפיו שאז יהיה שפתותיו דובבות עד שכל רואהו יאמר בוודאי שהוא חי, ועבורו מדובר בגאולה כי הרי הפעולה הזאת של תחיית המתים קשורה לימי הגאולה העתידה ('מקור ברוך' לר' ברוך פיתוסי מתוניס פרשת וזאת הברכה דף רפב ע"ב ד"ה ויתכן עוד). ויש טענה לתלמיד חכם שמת, לבקש מהקב"ה שישאר גופו קיים בקבר, אף על פי שלא ראוי לכך, וזה כדי שיתקיים בו 'שפתותיו דובבות בקבר' שהוא כבוד התורה. וזכות התורה יגן עליו בזה ('בן יהוידע' על גמ' בבא קמא פרק ו דף סא ד"ה כל המוסר).

יש למת נחת רוח גדולה מאוד כאשר אומרים את דברי תורתו ('זקוקין דנורא ובעורין דאושא' לר' שמואל הידא על תנא דבי אליהו רבא פרק יג אות יג) לכן צריך להזכיר אותם בשמו (עפ"י 'אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' בחלק ב' על גמ' ירושלמי חידושי שבת פרק א דף א' ע"ב ד"ה 'עוד אפשר' שכתב כי אפשר שסגולת הדבר הוא רק אם מזכירים את שמו), על אף שיש אומרים כי מועיל להיות 'שפתותיו דובבות בקבר' גם בלי להזכיר את שמו, שהרי גלוי כלפי שמים מי אמרם ('חומת אנך' להחיד"א על תהלים מ, ח ד"ה 'אז אמרתי' בשם 'פנים מאירות', פירוש להחיד"א על ספר חסידים סימן שסז). וכאשר שפתותיו דובבות בקבר גם נשמתו משתעשעת בגן עדן ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש כט פרשיות בהר בחוקותי ד"ה והזהר חדש). לכן יש נוהגים לא לומר תחנון ביום פטירת רבם, כי הוא שמח באותו היום בהזכרת מעשיו הטובים וחידושי תורתו ו'שפתותיו דובבות בקבר', ולכן גם הם שמחים עמו ('סגולות ישראל' לר' שבתי ליפשיץ מערכת י אות א). וזהו חסד של אמת ללמוד את דבריהם של הצדיקים הקדושים הטמונים בארץ, ואז זכותם תהא מגן וצינה בעד הלומדים ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך דובב ד"ה דובב שפתי ישנים), שכל האומר שמועה מפי הצדיקים, הם מתפללים עליו שם למעלה ומליצים עליו טובה ('ספר חסידים' סימן רכד), כן יהי רצון.