פרשת חיי שרה – פתח גן עדן במערת המכפלה

אברהם אבינו התאמץ לקנות את מערת שדה המכפלה מידי עפרון החיתי ולקבור שם את שרה אמנו שנאמר "וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר" (בראשית כג, ח-ט). ועוד נאמר "וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה: וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר" (בראשית כג, יג-טז).

ויש להבין, מה ראה אברהם אבינו חשיבות כל כך גדולה לקנות את מערת המכפלה ואפילו שעלה לו בממון רב, כדי לקבור שם את שרה אמנו?

אדם הראשון חפר מערה וגילה שהיא מכוונת כנגד פתח גן עדן

כאשר אדם הראשון עמד להיפטר מהעולם, הוא חשש שאם לא יקבור את עצמותיו עמוק באדמה, בני האדם ייקחו את עצמותיו ויעשו ממנו עבודה זרה בשל היותו יציר כפיו של האלקים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כ), לכן הוא חיפש מקום קבורה וה' לקח אותו למקום העיר חברון ('זוהר חדש' מגילת רות דף צז ע"ב ד"ה רבי קיסמא). ואז אדם הראשון שידע את קדושת המקום, כי זה היה קרוב אל המקום אשר גורש ממנו בגן עדן ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת בראשית דף נז ע"ב ד"ה וחס עליה), חפר מערה ואחריה עוד מערה ('זוהר חדש' מגילת רות דף צז ע"ב ד"ה רבי קיסמא אמר) כדי להעמיק את קברו בארץ ('רוקח על התורה' לר' אלעזר מגרמייזא שער לקט פרק כג, ו). ורצה לחצוב יותר עד שיצאה בת קול מן השמים ואמרה "דייך!" ועצרה את החפירה. ואז הוא הריח באותו המקום ריחות גן עדן ('זוהר חדש' מגילת רות דף צז ע"ב ד"ה רבי קיסמא) וראה שם אור המגיע מגן עדן, ובזה הבין שהמקום אכן סמוך לגן עדן (זוהר פרשת בראשית דף נז ע"ב ד"ה רבי אבא אמר).

אדם וחוה ידעו את סוד קבורת מערת המכפלה המכוונת לגן עדן, לכן השתדלו ששם תהיה קבורתם ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון ברית אברהם סימן ו ד"ה 'אבל ביאור הענין' בשם 'חסד לאברהם') ואדם הראשון שהתאווה לכך (זוהר פרשת בראשית דף נז ע"ב ד"ה רבי אבא אמר) קבר שם את אשתו חוה (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת חיי שרה ד"ה סוד מערת המכפלה). והיה ראוי גם לו להיות נקבר במקום קדוש כזה, בהיותו יציר כפיו של ה' יתברך. וכך היה בעת קבורתו שהקב"ה כפף את קומתו של אדם הראשון ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה פרשה נח סימן י ד"ה דהוי נפילת וקמת) שהיה גובהו מאה אמה ('בראשית רבה' יט, ח, 'בראשית רבה' יב, ו), על מנת שיוכל להיקבר בתוך המערה ('נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה נח סימן י ד"ה דהוי נפילת וקמת), שהיתה נקראת בשם "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, ט) על היותה מערה בתוך מערה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכט ע"א ד"ה ואברהם ידע) ושם הוא נקבר. ואחר כך לא נודע מקום קבורת אדם וחוה ('זוהר חדש' מגילת רות דף צז ע"ב ד"ה אמר רבי רחומאי), שנסתמה פי המערה מפני הבריות כדי שלא יידעו את מעלת המקום ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון ברית אברהם סימן ו ד"ה 'אבל ביאור הענין' בשם 'חסד לאברהם').

אדם הראשון גילה את מקום 'מערת המכפלה' שהוא נקודת החיבור בין העולם הזה לבין גן עדן התחתון, ומקום חיבור הנפשות עם מעלה. לכן גם נקראה בשם "חברון" ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חיי שרה ד"ה היוצא, עפ"י 'אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה דף סא ע"ב טור א ד"ה אך מצד כשרותה). והקבר שבמערת המכפלה הוא הקבר היחיד בעולם המכוון כנגד פתח גן עדן, וזה מה שנאמר "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ" (בראשית כג, ו), "קְבָרֵינוּ" – נכתב מלא עם האות י', לפי שהעולם הזה נברא באות ה' ועולם הבא באות י' (ראה גמ' מנחות דף כט ע"ב), וכיון שמַעֲבָר הנשמות לעולם הבא הוא דרך מערת המכפלה לכן נכתב "קְבָרֵינוּ" עם האות י' – לרמוז על החיבור שיש שם עם העולם הבא ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת חיי שרה ד"ה במבחר קברינו) ששם הוא פתח גן עדן ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת חיי שרה דף קכח ע"ב ד"ה ירושלים) התחתון ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה דף סא ע"ב טור א ד"ה אך מצד כשרותה, 'מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק שני דרוש העשירי מערת המכפלה דף סה ע"ב ד"ה 'ועתה אציגה' מספר 'טוב הארץ' בשם 'כנפי יונה') (להרחבה על מקומו של גן עדן התחתון על הארץ ראה אחד ממאמרינו לפרשת בראשית – 'נשמות בני האדם בגן עדן').

מעלת הקבורה בקרקע חברון הקדושה היא יותר מכל ארץ ישראל. ואף שכל ארץ ישראל מקודשת לענין קבורת המת שכל הקבור בה שרוי בלא עוון כפי שנאמר "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג), אך מכל מקום חברון מעולה בזה יותר מכל הקרקעות שמי שדר בחברון ונקבר שם הוא בטוח שנפשו זוכה לעלות לגן עדן התחתון בלא עיכוב בעולם הזה ובלי שום צער כלל, ואין מוחה בידו ('חסד לאברהם' מעין שלישי נהר יג. וראה 'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ח ערך חברון אות ו' על מעלת הדרים והנקברים בחברון). וכל זה רק לישראל כי על הגויים נאמר "וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה" (ירמיה ב, ז), "וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי" – שהם מטמאים בחייהם, "וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה" – שהם שמים לתועבה במותם. ולכן 'בני חת' שהיו תושבי חברון וגויים גמורים מזרע כנען, לא היתה שייכת אליהם קדושתה של חברון ('באר מים חיים' לר' חיים מצ'רנוביץ פרשת חיי שרה אות ד ד"ה והנראה אשר).

מערת המכפלה התגלתה לאברהם אבינו כאשר רץ אחרי הפר 

אברהם אבינו גילה את המערה כאשר הלך עם בנו ישמעאל להביא מהמקנה שלושה פרים לסעודה עבור שלושת האורחים. בתחילה אברהם לקח שני פרים ונתן בידי הנער להוליכן, ואז רפאל המלאך היה נדמה לו לפר שלישי חשוב ומשובח, כפי שנרמז בשמו 'רפאל' שהוא לשון 'פר-אל' כלומר פר חשוב. וכשהיה אברהם מנסה לתופסו הוא נשמט וברח מעט מעט ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין חמישי עין משפט נהר נא) כפי שנאמר "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם" (בראשית יח, ז). וכך היה עד שהפר ברח אל תוך מערת המכפלה ואברהם אבינו נכנס אחריו (זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה רבי אלעזר). ונמצא כי באמצעות הפר הזה ה' הוליכו לפתח מערת המכפלה, והיא נפתחה לו ('חסד לאברהם' מעין חמישי עין משפט נהר נא) ושם גילה את קדושתה ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב אורח חיים ג' ראש חודש ו' אות מ).

סוד המערה התגלה לאברהם רק אחרי שהוא נעשה שלם בברית המילה ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה 'דכתיב ואל הבקר' מהרמ"ק), כי כל עוד אברהם לא היה 

מהול הרי שהוא היה בעל מום ולא היה ראוי להיכנס למערת המכפלה כפי שאמרו רבותינו על הערלה "כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום" (ראה 'בראשית רבה' מו, א). ועל זה אמר לו ה' "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א) וכוונתו כי על מנת שילך והיכנס למערת המכפלה שהיא השער לגן עדן, עליו לקיים מצות המילה להיות "תָמִים". ולפי שרפאל המלאך הוא זה שבא לרפא אותו ממצות המילה ועל ידי כן נעשה אברהם ראוי להיכנס אל מערת המכפלה, לכן דווקא רפאל הלך לפניו בדמות של פר כדי ללמדו היכן הוא פתח המערה ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק ג' דרוש ד פרשת וירא דף י ע"א ד"ה מכל הדברים האלה).

אברהם נכנס להתפלל במערה והריח כי עולים משם ריחות גן עדן (זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה תו בגין דאיהו). ואז הוא הבין כי המערה הזאת היא השער לגן עדן ('רקנאטי' על התורה לר' מנחם רקנאטי תחילת פרשת חיי שרה), ושמשם עתידות הנשמות לעלות לגן עדן ('רקנאטי' על התורה לר' מנחם רקנאטי תחילת פרשת חיי שרה, 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה פרשת נח סימן ז ד"ה מכאן שמודים), ושבעבור זה נקברו שם אדם וחוה. לכן גם אברהם התאווה להיות נקבר שם כי ידע שהוא מקום קדוש אשר אין כמוהו בכל הארץ ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה פרשת נח סימן ז ד"ה מכאן שמודים). ובפרט שראה את קברו שם והבין כי הוא קשור להיות עם אדם וחוה ('דרך אמת' למהרח"ו על זוהר פרשת חיי שרה מדרש הנעלם דף קכח ע"א אות ב). ובקבורה זו עתיד היה להתקיים הפסוק "נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ" (תהלים כה, יג) כלומר כאשר "נַפְשׁוֹ" של אברהם תהיה בקבר אצל אדם וחוה, אזי "וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ" היא 'ארץ החיים' כלומר גן עדן ('גבול בנימין' חלק ג' דרוש ד פרשת וירא דף יא ע"א ד"ה אמנם בסוטה).

אברהם היה נדבק בשדה זו יותר משאר השדות מחמת ריחות גן עדן, ומהשדה נדבק במערה ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה 'דכתיב ואל הבקר' מהרמ"ק), שהיה רואה אור היוצא ממנה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה תו בגין) והבין שהיא העיקר ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה 'דכתיב ואל הבקר' מהרמ"ק).לכן היה מתפלל שם יום יום (זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה תו בגין). ואחר שהתמיד שם תפילתו והתבודדותו הוא גם נתנבא שם ושרתה עליו השכינה ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה 'דכתיב ואל הבקר' מהרמ"ק), ושם היה מדבר עמו הקדוש ברוך הוא. ומשום כך היה אברהם רוצה את המערה וכל תשוקתו היה תמיד לאותו המקום (זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה תו בגין). והקב"ה הבטיחו שיזכה לקבורה שמה שנאמר "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" (בראשית טו, טו) כלומר שיקבר במערת המכפלה עם אבותיו שהם אדם וחוה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת חיי שרה חלק ג דרוש ה דף יב ע"ב טור א ד"ה ולהבין היטב כל הפסוקים).

בקניית שדה המכפלה היא נגאלה מידי שר העפר הרוחני

כאשר אברהם אבינו היה במערת המכפלה הוא שמע קול מלאכי השרת אומרים "אברהם יצחק ויעקב מוכנים יהיו למקום הזה" ומאז היה מתאווה על המקום הזה ('זוהר חדש' מדרש רות דף צז ע"ב ד"ה אמר רבי רוחמאי), אך המתין ולא ביקש לקנותו עד פטירת שרה כדי שלא ישגיחו על המקום (זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה תו בגין) ויחשבו שמבקש לקנותו כי מצא בו איזה מטמון ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה 'בגין דלא ישגחון' מהרמ"ק). וביום שאברהם ביקש לקנות את מערת המכפלה לקבורת שרה, יושבי המקום מינו את עפרון החיתי לנשיא עליהם ('בראשית רבה' פרשת נח, ז). עפרון החיתי לא ראה מצדו שום מעלה במערת המכפלה, וכל מה שראה בה זה רק חושך. וזו הסיבה שעל אף שאברהם ביקש לקנות רק את המערה רצה עפרון למכור לו גם את השדה לפי שהכל היה מאוס בעיניו. אך אילו היה רואה במערה מה שראה אברהם הוא לא היה מוכרה לעולם (זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"ב ד"ה תא חזי אי עפרון).

כשם שהיה עפרון החיתי שר ומושל למטה, כך היה כנגדו שר רוחני למעלה הנקרא גם כן בשם 'עפרון' ('מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן מחבר בדרוש סור מרע כז ד"ה וכיון שאתא) ומכונה גם בשם 'דומה'. שר זה ממונה על שוכני עפר בעת פטירתם וכן בעת קימתם לתחייה, ולכן נקרא שמו "עפרון" שהוא מלשון 'עפר' ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חיי שרה ד"ה ובמדרש, 'קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך 'עפ' ד"ה עפרון רומז). ולכן לאחר שהסית הנחש הקדמון את אדם וחוה, אז אדם הראשון התקלל "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט) לפי שנמסרו בני האדם ביד 'הנחש הקדמוני' שהוא 'עפרון' שלמעלה, וכפי שנאמר על הנחש הגשמי "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיה סה, כה). וכשם שנמסרו בני האדם בידי השר למעלה לדורי דורות, כך נמסר 'אדם הראשון' אחרי מותו גם למטה בידי עפרון החיתי, כלומר שמערת המכפלה היתה בידי 'שר העפר' בארץ שהוא עפרון ('מדרש האיתמרי' בדרוש סור מרע כז ד"ה וכיון שאתא). 

כל מקום שהוא בקדושה עצומה בזה העולם הגשמי הוא בתחילה תחת יד הסטרא אחרא. וכך היה עם מערת המכפלה ששם שערי גן עדן ומשם עולים כל הנשמות אל עץ החיים ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב אבן העזר אבן העזר הלכות פריה ורביה ואישות ה אות טז וכתב שלכן גם מקום המקדש שהוא שער השמים היה בידי ארונה היבוסי עיי"ש). וכשאברהם קנה את המערה ועל ידי כן יצאה הטומאה מן המקום, הקב"ה חיסר את האות ו' משמו של עפרון שנאמר "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר" (בראשית כג, טז) לפי שהאות ו' מורה על 'עץ החיים' שהיה תחת ממשלת השר עפרון ויצא מידו. ומשום כך נאמר "וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, יט) לרמוז כי אחרי שהתחיל תיקון חטא אדם הראשון בקניית השדה ופדית אדם וחוה מידי שר העפר, אז היה יכול אברהם לקבור את שרה אשתו ('מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן בדרוש סור מרע כז ד"ה 'וכיון שאתא').

לכן אברהם אבינו לא רצה לקבור את שרה אמנו במערת המכפלה אפילו אם יתנו לו, כל עוד הוא לא קנה את השדה בכסף מלא, לפי שכל זמן שהשדה היתה תחת בעלותו של עפרון החיתי אי אפשר היה שתשרה שם הקדושה. ואחרי שהוא קנה את השדה, היא כבר לא נקראת יותר על שם עפרון אלא על שם אברהם ויכלה לשרות שם הקדושה ('באר מים חיים' לר' חיים מצ'רנוביץ פרשת חיי שרה יז ד"ה ויקם שדה). וכך השדה עברה מידי 'הקליפה' לידי 'הקדושה' שנאמר "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב" (בראשית כג, יז), "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן" – שקימה היתה לשדה ולמערה של עפרון אשר יצאו מהקליפה לקדושה, ומיד 'הדין' ליד 'החסד' (ר' משה דוד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרשת חיי שרה פרק כג ד"ה ויקם שדה עפרון). ואחר כך גם היה ניתן לקבור שם את שרה אמנו ('באר מים חיים' פרשת חיי שרה אות יז ד"ה ויקם שדה).

מערת המכפלה היא הפתח לגן עדן, ועל ידי כך מהווה חיבור בין ארץ ישראל לגן עדן. כוחות 'החיצונים' ידעו זאת ולכן היו מתאמצים לקבוע שם את מושבם כדי להפריע את החיבור הזה ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת חיי שרה דף רמד טור ב שנת תרע"ח ד"ה 'ונראה דהנה' ועיי"ש עוד דברים נפלאים), ושליטתם של בני חת תושבי חברון במערה, היתה סימן לשליטת 'החיצונים' שם ('קהלת יעקב' ערך 'מע' ד"ה וע"כ מערת שדה). לכן ה' עורר את רוחו של עפרון להתנדב לתת לאברהם במתנה גם את השדה ביחד עם המערה כפי שאמר "לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ" (בראשית כג, יא) כדי שעל ידי כן יהיה לאברהם את פנימיות המקום וגם את חיצוניותו, ולא ישכנו עוד רוחות רעות סביבות המקום הקדוש (הרמ"ד וואלי פרשת חיי שרה בראשית כג ד"ה אך אם אתה לו שמעני), ויסתלקו כל הדינים והדברים הרעים שהיו בשדה כאשר היתה בידי עפרון (עפ"י 'באר מים חיים' וישלח דף פח ע"א על הפסוק 'ויקן את חלקת'). וזה היה נס נפלא מאת ה' יתברך להוציא מקום כזה קדוש מידי הסטרא אחרא הוא עפרון החיתי ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק יורה דעה ב' ספר תורה ד, כ).

אברהם קנה את שדה המכפלה בכסף מלא למנוע את קטרוג החיצונים

אברהם אבינו רצה את מערת המכפלה בכסף מלא ולא בחינם כדי שאז זה יהיה מדעתם ורצונם של 'החיצונים' ותצא הקדושה מהם בשלימות ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק אבן העזר הלכות פריה ורביה ואישות ה אות טז). אמנם אברהם חשש שהחיצונים יבינו את חשיבות אבדתם אחרי שניטלה מידם אותה שדה המכפלה ולאחר זמן יקטרגו, לכן הוא רצה לקנות את השדה בדמים יקרים בכל שוויה כך שקנייתו תהיה מוחלטת, וכן רצה שגם 'החיצונים' עצמם יהיו עדים ויסכימו לקניה, ובזה לא יהיה קטרוג לפי שאין אחר 'גמר דין' מחלוקת. וזה מה שאמר אברהם "בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר" (בראשית כג, ט), "בְּכֶסֶף מָלֵא" – בכל שוויה, "בְּתוֹכְכֶם" – בעדות ובהסכמת כל החיצונים (הרמ"ד וואלי פרשת חיי שרה פרק כג ד"ה בכסף מלא יתננה). וה' עורר את עפרון ביד טבעו הקמצן והחמדן לאהוב את הממון, כדי שלא יטול הצדיק כלום מיד הקליפה בלא כסף ובלא מחיר שנאמר "וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר" (בראשית כג, יד-טו) (הרמ"ד וואלי פרשת חיי שרה פרק כג ד"ה אך אם אתה לו שמעני).

קניית מערת המכפלה בכסף מלא הפך את קרקע המקום לרשותו של אברהם, ויותר לא היה רשות לשום משחית להוציא אותה מרשותו (עפ"י 'ספר החיים' לר' חיים אחיו של המהר"ל מפראג פרק ח ד"ה וכל אדם אפילו). וכאשר רצו יצחק וישמעאל לקבור את אברהם אביהם, התעוררו כנגדם קטרוגים מן הסטרא אחרא על ענין הקבורה, כפי שמתעוררים בכל ענין של קדושה, והם הצליחו לדחותן על ידי השטרות שהיה כתוב בהם בבהירות שאברהם קנה את השדה. לכן בעת פטירת וקבורת אברהם הוזכר שוב באריכות ענין קניית השדה שנאמר "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, ח-י). ובזה הושבתו כל הקטרוגים ונקבר הצדיק בשלום (הרמ"ד וואלי פרשת חיי שרה פרק כה ד"ה אל מערת המכפלה).

וכן יעקב אבינו ידע שבכל מקום שיש תיקון אל הקדושה אז מתעורר ודאי איזה קטרוג מצד הקליפה. לכן כאשר הוא ירצה להיקבר במערת המכפלה אצל אבותיו הרי שבוודאי יהיה קטרוג, משום שבקבורתו שם יש תיקון גדול בין לעצמו ובין לקדושה. ומשום כך כאשר יעקב עמד להיפטר מן העולם, הוא שב והזכיר לבניו כי שדה המכפלה נקנתה על ידי אברהם שנאמר "וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר" (בראשית מט, כט-ל) והוסיף כי הקניה נעשתה לעיני כל בני העיר שנאמר "מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת" (בראשית מט, לב). ובזה יעקב טען טענה חזקה להשבית את הקטרוגים, כי מאחר שהשדה היתה קנין כספו של סבו אברהם למטרת "אֲחֻזַּת קָבֶר" (בראשית כג, ט) למשפחתו, ונקנתה בהסכמת עפרון וכל בני העיר, אז מי יוכל עתה לעכב שלא יקבר בו בן בנו, אם כך היתה כוונת הקונה הקדמון (הרמ"ד וואלי פרשת ויחי פרק מט ד"ה ויצו אותם ויאמר וד"ה במערה אשר בשדה המכפלה).

לבן הארמי ושרו של עשו ניסו למנוע מיעקב את הקבורה במערת המכפלה

אברהם אבינו סיפר לבנו יצחק על מעלת מערת המכפלה ועל הריחות הנפלאים של גן עדן הנמצאים במערת המכפלה. וכאשר נכנס יעקב לקבל ברכה מיצחק אביו במקום עשו אחיו, אז נכנסו עמו ריחות גן עדן (רש"י בראשית כז, כז) שהיו דבוקות בבגד שלבש עוד בהיות הבגד בגן עדן בידי אדם הראשון ('שפתי חכמים' על רש"י בראשית כז, כז). אז יצחק אביו זיהה שזהו ריח גן עדן, בגלל שאברהם תיאר לו את הָרֵיחַ שהוא הֵרִיחַ כאשר היה במערת המכפלה. וזה מה שנאמר אצל יצחק "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהֹוָ"ה" (בראשית כז, כז) ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה כריח שדה). ובנו יעקב אבינו מסר נפשו לקנות את הבכורה מעשו שנאמר "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" (בראשית כה, לא) כדי לזכות על ידה במערת המכפלה (ראה גמ' סוטה דף יג ע"א). וזה סוד מה שאמרו רבותינו כי 'הבכור נוטל פי שנים' (ראה משנה בכורות פרק ח, ט), ששתי פעמים התיבה 'פי' יוצא בגמטריא 'המכפלה' ('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב דרוש העשירי מערת המכפלה דף סו ע"א ד"ה ומעתה) (להרחבה בענין בגדו של אדם הראשון ראה אחד ממאמרינו לפרשת תולדות – 'הבגד של אדם הראשון').

יעקב אבינו היה מתפלל לה' יתברך בכל ליבו לזכות להיקבר במערת המכפלה הוא ואשתו כפי שנגזר מששת ימי בראשית. וזה ביאור הפסוק "וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר" (בראשית לא, כה), "אָהֳלוֹ" זו אשתו, והתיבה "אֶת" מרבה את עצמו כי יעקב אבינו התכוון לתקוע את עצמו ואת אשתו במערת המכפלה. והתיבה "בָּהָר" באה לרבות את מערת המכפלה שהם שני הרים זה על גב זה, ושתי מערות בהר העליון ושתי מערות בהר התחתון. וגם לבן הרשע חמד את מערת המכפלה שנאמר "וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד" (בראשית לא, כה) כלומר שלבן בחכמתו הרבה התכוון להוציא משם את יעקב כדי שלא יקבר במערת המכפלה, ורצה להרוג אותו ולתקוע את אחיו שהם ישמעאל ועשו, כדי שהם ייזכו להיקבר שם ולעבור דרך מערת המכפלה לגן עדן ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שלישי נהר יג). 

לבן הרשע ידע שישמעאל ובניו ובני קטורה נאחזים באברהם אבינו, ועשו ואלופיו הם נאחזים ביצחק אבינו, ואם יעקב אבינו עליו השלום לא יקבר במערת המכפלה, אז לא יוכל שום אדם מישראל לעבור דרך שם לגן עדן, ורק הגויים שכולם תלויים בישמעאל ועשו הם יכנסו ויעברו דרך שם על ידיהם, כי יש להם אחיזה באברהם ויצחק הקבורים שם במערת המכפלה. ואל זה כיוונו רבותינו באומרם "ביקש לבן לאבד את הכל" (מתוך 'הגדה של פסח') כמו שנאמר "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" (דברים כו, ה) ('חסד לאברהם' מעין שלישי נהר יג). וזה מה ש'בירך' לבן את רבקה בתו "אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו" (בראשית כד, ס) וכוונתו שזרעה עשו הרשע יקח את השער של גן עדן במערת המכפלה מידי יעקב שהיה שונא לעשו הרשע כמו שעשו היה שונא לו שנאמר "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו" (בראשית כז, מא) ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א דרוש ז דף י"ו ע"ב ד"ה 'ויברכו את רבקה').

וכמו כן ארע ליעקב אבינו עם המלאך ס"מ שרו של עשו שנאמר "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" (דברים לב, כו) שכוונתו של הס"מ היה לעשותו בעל מום כדי שלא יקבר שם במערה עם אברהם ויצחק ויתקע שם את מקומו, וישים שם את עשו הרשע ובת זוגו. אבל לא עלה הדבר בידו כי מיד ריפא אותו האל יתברך, כמו שאמרו רבותינו "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן" (בראשית לג, יח) ודרשו רבותינו ש"שָׁלֵם" זהו שלם בגופו (ראה גמ' שבת דף לג ע"א) ('חסד לאברהם' מעין שלישי נהר יג) והוא ראשי תיבות 'לתוך שדה מכפלה' ('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב דרוש העשירי מערת המכפלה דף סו ע"ב ד"ה וזש"ה ויבא יעקב). נמצא כי ה' ברחמיו הפך את כוונתו של הס"מ ותקע את יעקב במקום נאמן ליקבר במערת המכפלה, כדי לאפשר לזרעו לעבור דרך שם לגן עדן ('חסד לאברהם' מעין שלישי נהר יג). וכך גם היתה ברכתו של הקב"ה לאברהם אבינו "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" (בראשית כב, יז) שכוונתו כי זרעו יצחק יירש את שער גן עדן במערת המכפלה ולא ישמעאל אויבו ('גבול בנימין' חלק א דרוש ז דף י"ו ע"ב ד"ה 'ויברכו את רבקה' וכתב שישמעאל נקרא 'אויב' ולא 'שונא' כי היה לו על יצחק בליבו אך לא בגלוי כפי שנאמר על קבורת אברהם אבינו "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו" (בראשית כה, ט)).

בראשו של עשו הרשע היו ניצוצות קדושה לכן נקבר במערת המכפלה

במערת המכפלה נקברו אדם הראשון וחוה, אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה ולאה. וכן נקבר במערת המכפלה גם ראשו של עשו הרשע שנכרת והתגלגל ביום קבורת יעקב אבינו למרגלות יעקב על ידי חושים בן דן, לקיים דברי נבואת רבקה "לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד" (בראשית כז, מה) (ראה גמ' סוטה דף יג ע"א). ונרמז הדבר בפסוק "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב" (בראשית כג, יז), "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן" – ראשי תיבות עשו, ללמד שראשו זכה לקבורה במערת המכפלה ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת חיי שרה ד"ה ויקם שדה) משום שהיו לו בראש ניצוצות של קדושה ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ראשון דרשה בכ"ב שבט שנת תקל"ה ד"ה ואמרו במדרש) שהיו צריכים להיאסף אצל יצחק אביו שהיה קבור שם (הרמ"ד וואלי פרשת ויחי פרק נ' ד"ה ויקברו אותו במערת שדה). לכן הרמז על שמו נמצא דווקא בראשי תיבות הפסוק "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן", שזה כנגד ראשו ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת חיי שרה ד"ה ויקם שדה).

בפרשת מערת המכפלה מופיעים שבעה פסוקים שבהם ענין הקבורה והמיתה והם "וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" (בראשית כג, ד), "בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ" (בראשית כג, ו)  "אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ" (בראשית כג, ו), "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי" (בראשית כג, ח) "לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ" (בראשית כג, יא) "נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה" (בראשית כג, יג), "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר" (בראשית כג, טו), והסיבה היא, לפי ששש הלשונות הראשונות הן על ששה צדיקים שעתידים להיקבר שם והם אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה ולאה, בנוסף לאדם וחוה שכבר היו קבורים שם. ואילו הלשון בפסוק האחרון שהוזכר, מדבר על ראשו של עשו שגם הוא נכנס למערה ('קול אליהו' להגאון מווילנא פרשת חיי שרה אות כ). 

והיות שהצדיקים במיתתם קרואים חיים (ראה גמ' ברכות דף יח ע"א) ולא טועמים טעם מיתה עד שעה אחת קודם תחיית המתים לקיים אז "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט), (עפ"י גמ' שבת דף קנב ע"ב), לכן בשש הלשונות הראשונות בפסוקים מוזכר קודם 'קבורה' ואחר כך 'מיתה' כי כך היא דרך הצדיקים, קודם יקברו אותם ורק לפני תחיית המתים הם ירגישו טעם מיתה. אך בלשון הפסוק האחרון נאמר הפוך "וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר" (בראשית כג, טו) כלומר מיתה ואחר כך קבורה שהוא כנגד ראשו של עשו הרשע, וזה היות שרשעים אפילו בחייהם קרואים מתים (ראה גמ' ברכות דף יח ע"ב) לכן הפסוק הקדים לשון מיתה כי עשו נחשב מת כבר במשך חייו, ובסוף ימיו הגיע גם לקבורה באדמה ('קול אליהו' להגר"א פרשת חיי שרה אות כ).

מקום מערת המכפלה היה מוכן לקבורת האבות הקדושים ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת חיי שרה ד"ה היוצא) ולכן נקרא עוד מימי בראשית בשם "קִרְיַת אַרְבַּע" כפי שנאמר "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (בראשית כג, ב), וזה על שמם של ארבעה זוגות העתידים להיקבר שם ('רוקח על התורה' לר' אלעזר מגרמייזא מגדולי ראשוני אשכנז פרשת חיי שרה שער לקט פרק כג, ב ד"ה הוא חברון, 'צרור המור' על התורה לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת חיי שרה ד"ה היוצא). והאבות הקדושים והאמהות הקדושות קבורים בתוך מערת המכפלה כאשר איש שוכב ליד איש, ואשה ליד אשה, בעוד שהמרווח בין כל זוג הוא שתי אמות. כלומר הם כך אדם וחוה ואחרי זה מרווח של שתי אמות,  שרה ואברהם ואחרי זה מרווח של שתי אמות, יצחק ורבקה ואחרי זה מרווח של שתי אמות, ואז לאה ויעקב. ונמצא שאדם הראשון בתחילה ויעקב הוא בסוף (זוהר פרשת שלח לך דף קסד ע"א ד"ה 'מית יעקב' וד"ה 'סדורא דלהון'. והביא שם דעה אחרת לפי 'ספרו של שלמה המלך' כי מקומם של יצחק ויעקב השוכבים בתוך מערת המכפלה מוחלף ביניהם וכן מוחלף מקומם של רבקה ולאה עיי"ש).

גופם של כל אלו האבות והאמהות הטמונים בחברון לא בלה כלל במשך הדורות, לפי שזוהי מעלת הנקברים במערת המכפלה ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת ויצא ד"ה וישק יעקב לרחל) שכולם 'ישנים' שם ואינם מתים, וקיימים בגופם בשלימותם (זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"ב ד"ה הקיצו). וכשהם רוצים, יש להם כוח לקום כמו איש אשר קם משנתו ('מעולפת ספירים' לר' שלמה אלגאזי יום עשירי אות טו עפ"י זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"ב ד"ה הקיצו) ולכן כל הטמונים שם נקראים 'ישני חברון' (זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"ב ד"ה הקיצו ורננו). ומאוחר יותר גם משה רבינו וצפורה אשתו עברו לאחר קבורתם אל מערת המכפלה אצל אבות העולם ('חומת אנך' להחיד"א פרשת חיי שרה אות ז מ'ילקוט ראובני' בשם ספר התמונה). ורמז לזה בראשי תיבות "מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, יט) שיוצא 'משה'. וצפורה שעברה עמו רמוזה בתיבות "אֶל מֹשֶׁה" (דברים לא, טז) שהן גמטריא 'צפרה' עם הכולל. ומה שנקראה חברון בשם "קִרְיַת אַרְבַּע" (בראשית כג, ב) על שם ארבעה זוגות הטמונים שם אך לא כולל משה וצפורה, הרי זה משום שהיא נקראה דווקא על שֵׁם מי שנקבר שם בעת פטירתו ('חומת אנך' להחיד"א פרשת חיי שרה אות ז) (להרחבה בענין משה וצפורה שעברו למערת המכפלה אחרי קבורתם ראה אחד ממאמרינו לפרשת האזינו – 'מותו וקבורתו של משה רבינו').

נשמות ישראל אחרי פטירתן נכנסות אל גן עדן דרך מערת המכפלה 

הנשמות שנכנסות לגן עדן אחרי הפטירה עוברות דרך מערת המכפלה ('נחלת בנימן' על טעמי המצות לר' יצחק בנימן וואלף מצוה פב ד"ה וגם במה שהעמיד, 'שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת חיי שרה דף רמג ע"א שנת תרע"ז ד"ה 'ונראה דהנה מה' עפ"י הזוהר) שזה שער לה' (הרמ"ד וואלי פרשת חיי שרה בראשית כג ד"ה וידבר אתם לאמר) והדרך לגן עדן. ורמז לדבר בפסוק "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב" (בראשית כג, יז) שהתיבה "בַּמַּכְפֵּלָה" היא בגמטריא 'גן עדן' ('לחם מן השמים' ליקוט מהחיד"א פרשת חיי שרה אות ז, 'נפלאות חדשות' לר' נח ליפשיץ חתנו ותלמידו של הגר"א פרשת חיי שרה דף יז ע"ב ד"ה זוהר שהמכפלה), ושם במערת המכפלה נמצא הדבקות בין הרוחני לגשמי, שהנשמות מזדככות דרך אותו הגשמי אשר במערה עד שנדבקות ברוחני ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת חיי שרה דף קכז ע"א ד"ה 'כדין תאיב' מהרמ"ק). ורמז לכך בפסוק "רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת" (זכריה ג, ד). שראשי ארבע התיבות הראשונות יוצא 'מערה', כי משם עוברים לגן עדן ומלבישים את הנשמות "מַחֲלָצוֹת" שהם לבושי יקר ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב ליקוטים אות טו ד"ה ראה העברתי מעליך) (להרחבה בענין לבושי היקר ראה אחד ממאמרינו לפרשת בראשית – 'נשמות בני האדם בגן עדן').

והמעבר של נשמות ישראל דרך מערת המכפלה נרמז גם בפסוקים "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, ח-ט) לרמוז כי "נַפְשְׁכֶם" של כל ישראל עוברות דרך "מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" ('אמרי נועם' לשמיני עצרת מבן המחבר בהילולת אביו דף נ ע"ב ד"ה בפסוק והיתה נפש אדני) ושם הן פוגשות את אדם הראשון ('של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת חיי שרה ד"ה על כן נקבר) ששומר על הפתח של מערת המכפלה (עפ"י 'זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"א ד"ה הפתח הראשון) אשר מערה זו קדוֹשה בקדוּשה נוראה מאוד ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק אבן העזר הלכות פריה ורביה ואישות ה אות טז). ואז אדם הראשון מכריז לנשמות שזוכות לכך "פנו דרך לחסיד! שלום שלום בואך!" (עפ"י 'זוהר חדש' פרשת נח דף כז ע"א ד"ה הפתח הראשון). והטעם שהנשמות פוגשות את אדם הראשון, לפי שכל הנשמות שישנן במשך הדורות הן חלק מנשמתו, וכשם שאדם הראשון בסוף חייו נכנס למערת המכפלה ששם הגיע לשלימותו ומשם עלה מדרגה לדרגה, כך יזכה כל איש ואיש לפי דרגתו למעין דוגמת אדם הראשון, שנשמתו תעבור במערת המכפלה ותקלוט מדוגמת מקום קבורתו, ויראה את אדם הראשון ('של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת חיי שרה ד"ה על כן נקבר) כן יהי רצון.