פרשת תולדות – מעלת היסורים של האדם

יצחק אבינו ביקש מהקב"ה שיהיו יסורים בעולם ואמר "רבון כל העולמים אדם מת בלא יסורים מדת הדין מתוחה כנגדו, ומתוך שאתה מביא עליו יסורים אין מדת הדין מתוחה כנגדו". וענה לו הקב"ה שהוא ביקש דבר טוב, ובו יתחילו היסורים על ידי שֶׁיִּכְהוּ עיניו כפי שנאמר "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א) ('בראשית רבה' סה, ט).

ויש להתבונן, כיצד מועילים כל היסורים השונים שהאדם עובר במשך חייו על מנת למתק מעליו את הדין לאחר פטירתו מהעולם הזה?

היסורים מבטלים את טומאת החטא שנמשכה על האדם

כאשר אדם חוטא אזי הוא מושך על עצמו כוח 'טומאה' ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער התשובה פרק ג ד"ה ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה) מזוהמת הסטרא אחרא אשר נדבק בגופו ממש ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק כו ד"ה ונלמוד מכאן שכל אדם, 'קב הישר' פרק לא ד"ה ואם תאמר מה היסורים) והופך לקטגור המקטרג ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער התשובה פרק ארבעה עשר ד"ה וענין היסורים הבאים) לְעוֹלָם ('של"ה הקדוש' מסכת ראש השנה ד"ה 'בענין הדין שלמעלה' בשם 'ראשית חכמה' בשער התשובה) על אותו אדם שמשך על עצמו את כוח הטומאה. וכפי שאמרו רבותינו 'העובר עברה אחת קונה לו קטגור אחד' (ראה אבות ד, יא) ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער התשובה פרק ארבעה עשר ד"ה וענין היסורים הבאים). והאדם אחרי פטירתו נמסר בידי הקטגור ('דעת חכמה' שער התשובה פרק ארבעה עשר ד"ה וענין היסורים הבאים, 'אור החיים הקדוש' ויקרא טז, ז) כדי לייסר אותו בגיהנום ('דעת חכמה' שער התשובה פרק ארבעה עשר ד"ה וענין היסורים הבאים) (להרחבה על המקטרג שנוצר בעקבות החטאים ראה אחד ממאמרינו לפרשת ויקרא – 'פגמי חטאיו של האדם').

נפש האדם יכולה להטהר מהזוהמא שקיבלה בעולם הזה, על ידי היסורים והמכאובים (זוהר פרשת וישב דף קפא ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר) והצער שבאים על גוף האדם, כי היא סובלת את יסוריו מרגע שיצא לאויר העולם, ועד שהוא ימות ותהיה רשות לנפש לצאת מתוך גופו ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות ג' דף יג ד"ה הפרש בין עבור לגלגול). כך שכל היסורים הם בהשגחה פרטית מאת ה' יתברך ולטובת האדם (עפ"י 'לקוטי עצות' לר' נתן מנמירוב תלמיד ר' נחמן מברסלב בערך סבלנות אות ט ד"ה על ידי שבוכין בדמעות) כדי להתיש את כוח זוהמת הסטרא אחרא שנוספה עליו מכוח החטא (ספר 'זכירה' לר' זכריה סימנר דף מט ע"א ד"ה 'ובגמרא סוטה') ולמרק אותה ('דרך ה' ' להרמח"ל חלק ב פרק ג אות ט ד"ה והנה כל זה), שיש ב'אש היסורים' כוח לזכך וללבן ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק כו ד"ה וביותר כשמקבל האדם את היסורים). ואי אפשר לאדם להתלבן ולהתרוקן מהזוהמא שנדבקה בו אלא על ידי היסורים 'המחממים' את גופו ('יסוד יוסף' פרק כו ד"ה ונלמוד מכאן שכל אדם, 'קב הישר' פרק לא ד"ה ואם תאמר מה היסורים).

היסורים מחלישים את כוח הטומאה ומזככים את הנפש מטומאת 'זוהמת הנחש' והנפש נשארת טהורה ונקיה ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת וישב אור ליום שבת טז לטבת ד"ה והנה סבת עכבת). כי העוון רשום על הבשר, ועל ידי היסורים מתעכל הבשר שנתגדל על ידי 'החיצונים' ('דעת חכמה' שער התשובה פרק שלשה עשר ד"ה אמרו בגמ' יומא) ומתמרק כוח הטמא שמשך האדם מהיצר הרע על נפשו כאשר חטא. במירוק היסורים מחזיר האדם ליצר הרע את מה ש'לווה' ממנו בשעה שעשה עוון ('ראשית חכמה' לר' אליהו די וידאש שער התשובה פרק ג ד"ה ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה). ואם באים יסורים קשים על האדם הרי זה מחמת שנפשו מזוהמת הרבה בצוֹאת עוונותיו, ועל ידי כן מתנקה הנפש מזוהמת הריח הרע של העוונות. וטוב לו לאדם בנקיון הזה אף שיש לו על ידי כן ביטול תורה ותפילה ('ראשית חכמה' שער התשובה פרק ג ד"ה ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה), שבזה מתמרק חטאו בעולם הזה להצילו מן הדין בעולם הבא ('גבול בנימין' פרשת נח חלק א' דרוש ג ד"ה עוד שם והנה טוב).

המקטרג שנוצר מחמת העוון מגיע לקחת את נקמתו מהאדם שחטא בשעה שאותו האדם יוצא מהעולם ונכנס לגיהנום, כפי שנאמר "כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ" (איוב לד, יא), אך אם האדם מקבל עליו לסבול יסורים כבר בעולם הזה אזי בהשלימו את מירוק היסורים מתבטל המקטרג ההוא ('ראשית חכמה' שער התשובה פרק ג ד"ה ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה, 'דעת חכמה' שער התשובה פרק ארבעה עשר ד"ה 'והטעם לקטרוגו' בשם 'ראשית חכמה') מכל וכל ('מגן אבות' לר' מאיר ביקייאם על פרקי אבות פרק ב על המשנה 'הלל אומר אל תפרוש מן הצבור' ד"ה ונלע"ד שכונת התנא הוא) וכן מתבטלים גם מקטרגים אחרים שנבראו בעוונות אותו האדם ('פלא יועץ' ערך יסורין ד"ה והן אמת שהוא מתרצה) ומתמרק העוון בעולם הזה ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה ט, יג ד"ה שוקד). כך שהיסורים הם טובה גדולה מאוד לאדם ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת בראשית דף ו ע"ב ד"ה ולכן כשראתה) ועליהם נאמר "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא), שהם מביאים אותו לחיי העולם הבא ('בראשית רבה' ט, ח) כי נעשה זך ונקי ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז המעלה הכ"ד בקבלת היסורין באהבה אות תרלט) על ידי מירוק העוון וטומאתו ('נזר הקודש' על בראשית רבה יב, טו ד"ה ה' אלקים).

קודם שיבואו על האדם יסורים קשים בעל כורחו על מנת לנקותו ולטהרו, יכול האדם להקדים ולקבל על עצמו יסורים שאינם מתישים את כוחו ואין בהם ביטול עבודת הבורא כגון לסבול קצת סיגוף ומיעוט בהנאות העולם הזה כפי כוחו, ויכול ללקות בעצמו וללבוש שק ולסבול עקיצת היתושים ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים וכן הלאה. והתועלת של המעט שמקבל על עצמו מנקה יותר מיסורים קשים הבאים בעל כורחו ('יעלזו חסידים' על ספר חסידים למחבר 'הפלא יועץ' בחלק 'מאמר הכבוד' שבסוף הספר ד"ה דכותיה גבי אבינו שמשמים). וזה ענין התעניות שתיקנו המקובלים לחטאים, לפי שהם שקלו מה נצרך לכל חטא כדי שהאדם לא יצטרך יסורים אחרים שימרקו את זה ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין מאמר 'לערב יום הכפורים' ד"ה אבל באמת דגם בערב).

התשובה שעושה האדם מועילה להחליש את כוח המקטרגים אך אינה מבטלת את הגזירה כולה אלא תולה לו עד שיקבל יסורים מעט מעט ועל ידם יתמוגג ויתמרק המשחית שעשה ('מעבר יבק' חלק שפתי רננות פרק כז ד"ה עוד אמרו כי הנפש). לכן אף שדוד המלך עשה תשובה על מעשה לקיחת בת שבע מאוריה החיתי והקב"ה אף קיבל את תשובתו כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהֹוָ"ה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהֹוָ"ה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת" (שמואל ב' יב, יג), הוא עדיין היה צריך לעשות על כך סיגופים ותעניות, כי ה' רק "הֶעֱבִיר" את המקטרג מלפניו שלא יקטרג עליו אבל הוא עדיין היה קיים עד לאחר שדוד המלך עבר יסורים ואז התבטל המקטרג ('ראשית חכמה' שער התשובה פרק ג ד"ה ועוד במ"ר פרשת וזאת הברכה, 'של"ה הקדוש' מסכת ראש השנה ד"ה 'בענין הדין שלמעלה' בשם ספר 'ראשית חכמה') (להרחבה על מעשה דוד ובת שבע ראה אחד ממאמרינו לחג השבועות – 'גלגולי נשמות דוד המלך ובת שבע').

היסורים הם רפואה לאדם לכפר לו על עוונותיו בגלגול הזה ובגלגולים קודמים

היסורים ממרקים את העוונות כפי שאמר ה' "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם" (תהלים פט, לג) ('של"ה הקדוש' מסכת ראש השנה ד"ה 'בענין הדין שלמעלה' בשם 'ראשית חכמה' בשער התשובה). וזוהי הסגולה שׁשׂם בהם ה' להסיר על ידם את העכירות שבאדם. וכפי שיעור העכירות שקיבל האדם במעשיו כך יהיו היסורים שיצטרך כדי לצרפו. ואם לא יספיקו לו היסורים הגופניים אזי יצטרכו לו יסורים נפשיים – עד שיישאר האדם זך ובהיר ('דרך ה' ' להרמח"ל חלק ב פרק ב אות ה ד"ה והנה כשתעמיק). כך שהדין שעושה הקב"ה עם האדם בעולם הזה הוא לטוב לו לנקותו מאיזה עוון שבידו. ובזה נמצא כי יש טוב בתוך 'הרעה' שהביא הקב"ה על האדם, לכן הוא צריך לברך בשמחה על הרעה כפי שמברך בשמחה על דבר שכולו טובה ובלשון רבותינו 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה' (ראה משנה ברכות ט, ה), כי ברעה הזאת הקב"ה הטיב עמו ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על גמ' ירושלמי מסכת ברכות פרק ט הלכה א דף נז ע"ב ד"ה כשם שהוא).

והיות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, לכן כולם צריכים יסורים בכדי למרק עבירות ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת עקב ד"ה ברוך תהיה וכו'), ובכללם העבירות שבשוגג ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז המעלה החמישית והשישית באימה ביראה אות קלב). לכן יצחק אבינו שהיה צדיק גמור ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה סה, ד"ה אדם ובנו נכנסי') באו לו בסוף יסורים בעבור שֶׁהִצְדִּיק רשע בשוגג ('עץ יוסף' על מדרש רבה סה, ט ד"ה יצחק תבע יסורין, 'נזר הקודש' על בראשית רבה סה, ד"ה אדם ובנו נכנסים), והכוונה שטעה בעשו הרשע להחזיק אותו בתחילה בחזקת צדיק בעבור שהיה 'ציד בפיו', כי עוד לא התפרסם ברשעותו ('נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה סה, ה ד"ה מראות ברע). וכן יש צדיקים אחרים שסובלים כל מיני חולאים המתהווים בעולם בדרך הטבע בשביל גלגול נשמתם שבאה מאיזה חוטא (פירוש 'ויואל משה' על 'מאמר המדות' להרמ"ע מפאנו מדה ט, עפ"י 'קול ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך פרק ט קבלת היסורין ד"ה וכשיבואו יסורין), כמו איוב שהיה צדיק גמור ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי בחלק השמטות דף פד ע"א ד"ה 'אי נמי במ"ש המקובלים' בשם המקובלים) ובאו לו יסורים לכפר כי היה גלגול תרח שעבד עבודה זרה ('זרע ברך' מהדורה תניינא פרשת חיי שרה ד"ה ובמד"ר ויבא אברהם לספוד, 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי בחלק השמטות דף פד ע"א ד"ה 'אי נמי במ"ש המקובלים' בשם המקובלים).

יש צדיקים שסובלים יסורים בשביל לכפר על הדור ('אגדת אליהו' למחבר שבט מוסר על גמ' ירושלמי מסכת כלאים פרק ט הלכה א סוף אות ד דף צט ע"א ד"ה ולמדנו) ולהגן עליו ('אגדת אליהו' חלק בחידושי שבת פרק טו ירושלמי דף כ ע"ב בספר ד"ה כל כתבי הקדש), כמו משיח שנמצא ב'גן עדן תחתון' ומזומן לישועתן של ישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת ויקהל דף מג ע"ב ד"ה 'אמרינן ליה למשיח' מהרמ"ק), והוא מקבל על עצמו באהבה ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים כא, ד) יסורים הראויים לבוא על עם ישראל, כפי שנאמר עליו "אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹקִים וּמְעֻנֶּה: וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ" (ישעיה נג, ד-ה) (זוהר פרשת ויקהל דף ריב ע"א ד"ה בגנתא דעדן). ובהיות שהוא עצמו גלגול נשמתו של אדם הראשון, הרי שבקבלת היסורים הוא גם מכפר את עוון אדם הראשון שהביא מיתה לעולם (פירוש 'ויואל משה' על 'מאמר המדות' להרמ"ע מפאנו מדה ט). והאלוקות המלובשת בו היא זו שנותנת לו כוח לסבול את יסוריו ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק 'האומות ודתיהן' בנושא 'טעות הנוצרים וכו' ') שנחשבים לפני הקב"ה כאילו סבלו אותם כל אחד ואחד מישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת ויקהל דף מג ע"ב ד"ה 'אמרינן ליה למשיח' מהרמ"ק) ועל ידי כן יש לישראל קיום. ולולא יסוריו היו ישראל חלילה נאבדים בגלותם ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל בסוף פרק 'יסורי משיח' ד"ה ועתה אומר לך) (להרחבה על הימצאות משיח בגן עדן ראה אחד ממאמרינו לפרשת כי תצא – 'סוד מצות שילוח הקן').

היסורים שבאים על האדם בין אם הם בגוף או בממון ('אלה המצוות' לר' משה חאגיז מצוה רצו דף ע ע"א ד"ה ולהנאת המועיל, 'הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי פרשת תולדות דף כח ע"ב ד"ה לכל תכלה) מכפרים על עוונותיו (זוהר פרשת אחרי מות דף נז ע"ב ד"ה תאנא אמר רבי יוסי) וממרקים אותם כמו מלח שמכשיר את הבשר (גמ' ברכות דף ה ע"א). והם מועילים לנפש האדם כמו שמועילים רפואות אל גוף החולה, לפי שאותם יסורים מכוונים ממש אל העוונות שעשה ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק יסורים בנושא 'היסורים הם בפרטיות וכו'  ') זה לעומת זה, כפי שנראה לחי המתבונן בהם ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז המעלה החמישית והשישית באימה ביראה אות קצ). והם רטייה וסם חיים לכפר את עוונותיו כפי שאמרו רבותינו "ואין יסורין בלא עון" (ראה גמ' שבת דף נה ע"א). לכן על פניו לא שייך כלל לאדם לבקש ולהתחנן לפני ה' יתברך שיסיר מעליו את צערו ויסוריו, כמו שחולה לא יתחנן לפני רופא בשר ודם שלא ישקהו סממני רפואה או שלא יחתוך אבר כאשר ארס החולי התפשט ביותר, שהרי החולה בעצמו שכר את הרופא כדי שירפא אותו. ומה שבכל אופן מבקשים על צרת הכלל זה מפני חילול השם שיש בדבר, ועל צרת היחיד מבקשים מפני גודל הצער שיש למעלה בזמן שהאדם שרוי בצער למטה ('נפש החיים' לר' חיים מוולוז'ין שער ב פרק יא ד"ה 'כי באמת יפלא' והלאה).

כל אדם שעוברים עליו חיצי דינים ממלך העולם וקיבל יסורים צריך לחשוב שבוודאי הם על מנת לטהרו מפשעיו ('יסוד יוסף' פרק כו ד"ה ונלמוד מכאן שכל אדם, 'קב הישר' פרק לא ד"ה ונלמוד מכאן לכל אדם) והם לכפרת עוונותיו ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא חלק שפתי צדק פרק כ ד"ה ואם יוכל להרגיל). ועל אף שהיסורים נראים לאדם כאויבים הרי שהם למעשה אוהבים שאוהבים אותו אהבה שלמה ואמיתית שהיא אהבת הנפש ולא אהבת הגוף, ואין הם נקמה או איבה חלילה אלא רפואות שעוקרות את סיבת החולי ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק יסורים בנושא 'בענין קבלת היסורים') עד שנאמר על החסדים הגדולים הללו "מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים" (תהלים לו, ח) ('חומת אנך' להחיד"א על התהלים לו, ח ד"ה 'מה יקר חסדך' בשם 'ארץ החיים'). רק יזהר כל אדם שלא להמשיך בחטאיו כי על ידם יימשך עליו עוד טומאה, ואז הוא יצטרך עוד יסורים כדי להסיר את חלאת הזוהמא שדבקה בו ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק כו ד"ה ונלמוד מכאן שכל אדם, 'קב הישר' פרק לא ד"ה ונלמוד מכאן לכל אדם).

ובלי ספק אם לא באים על האדם יסורים שיידע כי הקב"ה שונאו ושומרו לפקוד עליו הכל יחד בגיהנום, ששם המקטרג שיצר בעוונו בא לקחת את נקמתו ממנו ('ראשית חכמה' שער התשובה פרק ג ד"ה ועוד במ"ר פרשת  וזאת הברכה. ראה גמ' ערכין דף טז סוף ע"ב בשם תנא דבי רבי ישמעאל). כי תיקונו של האדם אשר התגלגל שוב לעולם הזה מחמת העבירות היא על ידי היסורים שסובל בעולם הזה. ואם לא, אז על ידי מה שיסבול בגיהנום ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה ג ד"ה אמנם בבחי' היבום אינו כן). והרבה רשעים שנמצאים היום בגיהנום צועקים "הלוואי היינו עניים ודלים בעולם הזה! הלוואי היינו סובלים יסורים בעולם הזה לכפרת עוונותינו! שרוב הטובה ושרירות הממון שהיה לנו הוא ענין רע, שהרי עכשיו אנחנו במצודה רעה בגיהנום!" ('קב הישר' פרק לו ד"ה ונלמוד מכאן שאין לאדם). ואף שכל היסורים ממרקים, אשרי אדם שהיסורים שבאים עליו הם בגופו שאז בוודאי הם ממרקים לו יותר ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת מקץ ד"ה דהכונה אין לך אדם). 

צריך לקבל את היסורים בסבר פנים יפות ועל ידי כך מתכפרים העוונות

כאשר אדם מקבל באהבה ובחיבה את היסורים שבאים אליו מאת ה' יתברך, אזי הם מזככים ומקדשים את הגוף מאוד מאוד ('יסוד יוסף' פרק מג ד"ה עוד דע כי היסורים) והם מכפרים את עוונותיו ('מאה שערים' המיוחס לר' מנחם רקנאטי על טעמי המצוות מצוה שלושים ותשע ד"ה וטעם מצוה) ומנקים את הנשמה מזוהמתה ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בחלק על 'עקידת יצחק' דף טו ע"א ד"ה ולך לך אומרו לך). וצריך האדם להיות שמח ביסורים אלו שבאים עליו ('מאה שערים' המיוחס לר' מנחם רקנאטי מצוה שלושים ותשע ד"ה מצוה לצדק עליו, 'אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"א ממהרח"ו) שמחה גדולה, ולתת תודה והודאה לה' יתברך עליהם ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"א ממהרח"ו. ראה 'תנא דבי אליהו' רבא פרק יח אות מה ד"ה דבר אחרי קומי רני, וראה 'לקוטי עצות' לר' נתן מנמירוב ערך סבלנות אות ד ד"ה עיקר הצער שיש להאדם) כי הם מוחלים לו עוונות ובלעדיהם לא היה נמחל לו כלום ('דעת חכמה' שער התשובה פרק ארבעה עשרה ד"ה וצריך האדם). ואם הוא לא יכול לשמוח בשעה שיש לו יסורים אז מכל מקום לאחר שהם עברו ישמח בהן, אך יזהר שלא להתפאר בהם ('מאה שערים' המיוחס לר' מנחם רקנאטי על טעמי המצוות מצוה שלושים ותשע ד"ה מצוה לצדק עליו).

אשרי אדם שמקבל את תוכחות המוסר של ה' ברצון הלב (זוהר פרשת תרומה דף קסו ע"א ד"ה תו ודרך חיים) בהכנעה באהבה ושפלות ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת חיי שרה בחלק 'דרך חיים ותוכחות מוסר' ד"ה עוד נוכל למצא) שאז נשברים 'הקליפות' אשר מכוח קטרוגם היסורים נמשכים ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תולדות ד"ה נחזר לענין יעקב) ותש כוח התפשטות זוהמת הסטרא אחרא. לכן צריך שהאדם יקבל הכל באהבה וחיבה, הן יסורים של גופו והן יסורים של ממונו ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק לב ד"ה ואם תאמר). וכשהאדם עושה כך ומצדיק עליו הדין ומקבל את היסורים באהבה בפה מלא ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת יוד אות רכח), הוא בורא מלאך טוב שמליץ עליו ומעיד שחביבים עליו היסורים ושהוא קיבלם באהבה לכפר על עוונותיו. וזה מה שנאמר "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב" (משלי כז, ו) כלומר שהמלאכים שברא האדם על ידי שמחבב את היסורים ומצדיק הדין, הם "נֶאֱמָנִים" להעיד עליו למעלה שהוא "אוֹהֵב" את הפצעים שהם היסורים ('שער המלך' לר' מרדכי מווילקאטש שער שלישי פרק ב ד"ה 'ולהחזיר אל' וד"ה 'וזה הוא').

כך היה אברהם אבינו שכאשר לקה הוא היה צוחק ונרמז בפסוק "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק" (בראשית יז, יז) וכאילו שהיה אומר לבורא העולם שביקש להכותו "הרשות בידך להכות אותי". וגם כאשר הלקהו ה' לא היה אברהם אומר לו "די", עד אשר ה' בעצמו אמר "די" להלקותו. וזה נרמז בפסוק "וַיֵּרָא יְהֹוָ"ה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי" (בראשית יז, א) "שַׁדַּי" – שדי הכאתיו ('מדרש תהלים' הנקרא 'מדרש שוחר טוב' מזמור כו ד"ה לדוד שפטני). גם יוסף הצדיק קיבל את כל היסורים שלו באהבה רבה כי ידע שהכל גזרה מן השמים, ולא צעק מרה ולא השמיע בחוץ קולו שהוא נקי וצדיק מהעלילה המוטלת עליו וסבל גזירת ה' באהבה (הרמ"ד וואלי ספר בראשית פרק לט על הפסוק 'ויהי שם בבית האסורים'). וכן היה אצל דוד המלך לאחר שנודע לו על מות הילד שנולד לו מבת שבע "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת" (שמואל ב' יב, יט), הוא קיבל את היסורים הללו בשמחה כפי שנאמר בסמוך "וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא בֵית יְהֹוָ"ה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל" (שמואל ב' יב, כ) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק לב דף פ ע"א ד"ה וכך היתה).

והיה מעשה עם הלל הזקן שהלך בדרך והיה שומע קול צווחה בעיר ומיד אמר "מובטח אני שאין זה בתוך ביתי". ואמרו רבותינו שעליו נאמר "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּיהֹוָ"ה" (תהלים קיב, ז) (גמ' ברכות דף ס ע"א). והסיבה שהלל לא חשש שהצווחה היא מביתו, אף ש"אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ) וגם אין חטא בלי מירוק ויסורים – משום שהלל היה שמח ביסורים וקיבל אותם בסבר פנים יפות וְהִרְגִּיל כך גם את בני ביתו. לכן כאשר שמע קול צווחה שהיו צועקים על צרה שהיתה בעיר אמר שמובטח הוא שאין הצווחה בביתו כי הוא הרגילם לקבל את הצרה בשמחה וטוב לבב. ולא שהיתה כוונתו לשלול את הצרה עצמה כי אפשר שהיא כן היתה בביתו. וזה מה שנאמר עליו "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא" ללמד שאף אם היה שומע שמועה רעה "לֹא יִירָא" ממנה, כי היה יודע שהיא לטובתו למרק את עוונותיו. וכך כל אדם שלם אין לו לצעוק ולהתרעם על יסורים רק יישב בדד וידום ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב בן האשקי פרשת שמיני אות כא שהביא מ'השל"ה הקדוש' בשם ספר 'תפלה למשה').

היסורים מועילים לנפש לכפרת עוונותיה, ואף שאינם ערבים לאדם יקבלם בסבר פנים יפות ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש תשרי מאמר י צלא דמהימנותא אות יט ד"ה מדרש פליאה, עפ"י 'אלה המצוות' לר' משה חאגיז מצוה רצו דף ע ע"א ד"ה ולהנאת המועיל). וכן היה מעשה עם אשתו של ר' יוסף קארו מחבר השולחן ערוך שלא היתה יכולה להוליד, כי בִּמְקוֹם שתהיה בתוכה 'נשמת נקבה' כמו שאר הנשים, היתה בתוכה 'נשמת זכר' כמו שהיה בתוך בעלה ושאר האנשים. אך לאחר זמן היא זכתה והתנוצצו בה ניצוצות של 'נשמת נקבה' ועל ידי כן התאפשר לה לקבל הריון מבעלה. וגילה המלאך המגיד לר' יוסף קארו שהסיבה שהיא זכתה לכך היה משום מעשיה הטובים ומשום שקיבלה על עצמה בסבר פנים יפות את היסורים שהיו לה בשעה שהוא בעלה גלה מאצלה לתקופה מסוימת, וכן על מה שהתייסרה בעת הטיפול בו בשעת חוליו. כי מי שסובל את היסורים שבאים עליו בסבר פנים יפות זוכה כמו בעשיית מצוה ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת וישב אור ליום שבת טז בטבת ד"ה והנה סיבת) (להרחבה על מציאות נשמת זכר בתוך אשה ולהיפך ראה אחד ממאמרינו לפרשת וירא - 'החלפת הנשמות בעקידת יצחק').

היסורים לא מכפרים שום עוון לאדם שחלילה מואס ובועט בהם 

יזהר האדם לא לבעוט ביסורים שבאו עליו ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק לא ד"ה ואם תאמר מה היסורים, 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא בראשית רבה סו, ה ד"ה ובהכי ניחא) שבזה הוא מואס ובועט ברפואתו ממש ואין טפשות גדולה מזו ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק יסורים בנושא 'היסורים הם בפרטיות וכו' '). ואם הוא מהרהר שאינם לטובתו וחושב עליהם מחשבות רעות, אזי אותם יסורים לא חשובים לכפרת עוונותיו כי הוא דוחה אותם. וגם מוסיף על חטאתו פשע ('מאה שערים' המיוחס לר' מנחם רקנאטי על טעמי המצוות מצוה שלושים ותשע ד"ה וטעם מצוה זו) לכן יצטרך עוד יסורים יותר קשים וחזקים לכפר גם על תלונותיו ('קול ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך פרק ט קבלת היסורין ד"ה 'ואם יבואו' ועיי"ש המשל שהביא בזה). וגם כל עוונותיו נשארים עומדים מכוונים וערוכים לכף הדין לעונשו ולטורדו מן העולם ולהורידו לשׁוּחה עמוקה בגיהנום ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק מג ד"ה עוד דע כי היסורים). וכן צריך שהאדם גם לא יתחמם ויתרגז ויחרחר ריב עם הבריות מחמת שנגרם לו איזה היזק בממון לפי שגם זה הוא בכלל 'בועט ביסורים', אלא יהיה ליבו נשבר ובהכנעה יאמר "יְהֹוָ"ה נָתַן וַיהֹוָ"ה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהֹוָ"ה מְבֹרָךְ" (איוב א, כא) ובזה יעורר על עצמו רחמים מן השמים ('יסוד יוסף' פרק כו ד"ה וביותר כשמקבל האדם, 'קב הישר' פרק לא ד"ה ואם תאמר מה היסורים).

ובפרט יזהר אדם שהתחיל לשוב בתשובה על חטאיו ורואה שבאים אליו יסורים בגופו או בממונו, שלא יקוץ בהם לומר "האם זה שכר התשובה?! שהרי טרם שובי על חטאי הייתי שלם בגופי ובממוני, וכאשר נעשיתי שלם בתורה חסרתי כל אלה!" אלא אדרבא, ייתן שמחה בלבו כי דבר זה הוא הוראה שהקב"ה קיבל את תשובתו. לפי שזה דרכו של ה', וכמו שרופא נותן רפואה לחולה בעת אשר יחפוץ החולה לרפא את גופו ולהחלימו, כך גם הוא יתברך שמו לא ממרק את חלאות חולי הנפש עד אשר יתחיל האדם לשוב בתשובה. ואם יודע האדם שיש בעצמו מומי נפש מחמת מעשיו ואף על פי כן רואה שהשפעתו בעולם הזה היא ברווח – ידאג שמא ה' מאבדו מחיי עולם הבא, ויקבל על עצמו עינוי נפש ויסורים ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער התשובה פרק שני דף טז ע"א ד"ה וצריך אתה לדעת). ועוד צריך האדם להתעצב אל ליבו כשאין יסורים באים עליו, כי לפעמים זה סימן שהוא לא מקבלם היות שלא יכול לעמוד בהם ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"א ממהרח"ו ועיי"ש בדבריו הנפלאים).

אין ראוי לאדם להתאונן על יסוריו אלא אם רואה שבאים לו יסורים צריך שיתאונן על חטאיו, שהרי היסורים הם סימן שיש בידו עוון ('יעלזו חסידים' על ספר חסידים לר' אליעזר פאפו בחלק 'מאמר הכבוד' שבסוף הספר ד"ה דכותיה גבי אבינו שבשמים). ויוכל לזהות את חטאיו היות שבאבר שאדם חטא שם מביאים לו יסורים ובאותו סך ממון שחטא בו הוא לוקה, ועל ידי כן יכול האדם לפשפש במעשיו ולמצוא את אשר חטא על הנפש, ושב ורפא לו. לכן אמרו רבותינו "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו" (ראה גמ' ברכות דף ה ע"א) ולא אמרו "יפשפש בחטאיו", כי כוונת רבותינו היא שאדם יפשפש במעשיו של זה שמייסר אותו שהוא 'המשחית', שאם מעשה היסורים הוא בממון יפשפש שמא חטא בממון, ואם נלקה בגופו באיזה אבר יפשפש שמא חטא באותו איבר ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער התשובה פרק שני דף טז ע"א ד"ה וצריך אתה לדעת).

היסורים מעלים את הנשמה בעולם הזה ומצילים אותה מדינה של גיהנום

על אף שהיסורים הם מצד העוון הרי שהם מקדשים את האדם ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הלכות תפילין סימן ל אות ד ד"ה היה בא בדרך) כי הגוף והנשמה הם כשתי צרות זו לזו. ואף על פי שהגוף נברא בצלם אלקים עם כל זה הוא חומרי ואין ה' יתברך חפץ בו כמו בנשמה הדומה אליו, שהרי הוא יתברך נשמה אל כל הנשמות. לכן כאשר הגוף מתעדן אזי הנשמה מצטערת ואילו כאשר הגוף מצטער אזי הנשמה מתעדנת ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"א מר' חיים ויטאל). ואם נשמת האדם היא חלילה חלשה ואילו הגוף הוא חזק וטוב הרי זה סימן שהאדם הזה שָׂנוּי לפני הקב"ה, משום שהוא לא חפץ בו ולא נותן לו צער בעולם הזה אלא דרכיו מתוקנים והוא שלם בכל, ומקבל את שכרו בעולם הזה כך שלא יהיה לו חלק בעולם הבא (זוהר פרשת וישב דף קפ ע"א ד"ה וכד נשמתא חלשא).

עובדי ה' על פי רוב מדוכים ביסורים (עפ"י 'בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש רביעי לתשובה פרק ארבעה עשר ד"ה אך רבים, עפ"י 'נזר הקודש' בראשית רבה א, ח) כי מי שה' חפץ בו הוא מדכא אותו ביסורים (גמ' ברכות דף ה ע"א) ומשבר את הגוף שלו, כדי שעל ידי כן תשלוט הנשמה על הגוף (זוהר פרשת וישב דף קפ ע"ב ד"ה ואי תימא דקדשא, 'מעולפת ספירים' לר' שלמה אלגאזי יום עשרים ושנים אות א) ואז יתקרב האדם אל ה' באהבה כראוי (זוהר פרשת וישב דף קפ ע"ב ד"ה ואי תימא דקדשא. ראה 'לקוטי עצות' לר' נתן מנמירוב אות י ד"ה כשחולקין על האדם) ויעסוק בדרכיו יתברך ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"א ממהרח"ו). כי אין ה' חפץ בגוף אלא בנשמה (זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"א ד"ה צדיק יבחן) וכשהגוף הוא בחסרון וגרעון אזי הנשמה שולטת, ואילו כשהנשמה היא בחסרון אזי הגוף הוא השולט (פירוש 'דרך אמת' למהרח"ו על זוהר פרשת תולדות דף קמ ע"ב אות א). לכן דוד המלך היה תמיד מזמר בעת צרותיו על אף שהיה לכאורה צריך לעשות קינות ולא מזמורים, אלא שהוא ידע שהיסורים הרעים הם לתועלתו ומעלים אותו מדרגה לדרגה עד למדרגה העליונה ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק יסורים בנושא 'ענין מה שדוד המלך וכו' ').

היסורים מכפרים לאדם ביום ראש השנה על החובות שמקטרג עליהם הס"מ, והם נותנים לאדם קיום ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד המגלה עמוקות מהדורא תנינא פרשת נצבים ד"ה והנה שמעתי מפי מורי). ובשעה שאדם בעל יסורים נפטר מן העולם אין מדת הדין מתוחה כנגדו היות שהיסורים כבר מרקו את עוונותיו בחייו ('עץ יוסף' על מדרש רבה סה, ט ד"ה אין מדת הדין מתוחה), כפי שיצחק אבינו ביקש (עפ"י מדרש רבה סה, ט ד"ה יצחק תבע יסורין). והיסורים שעבר אדם בחייו נעשים מחסה ומסתור עבורו מדינה של גיהנום ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק שני פרק ג תחילת פרק כ) ומיום הדין הגדול ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק נה דף קפ ע"א ד"ה תו איתא בזהר), כי פוטרים אותו מכל עונשי הגיהנום, אשר עונש אחד שם ודאי כבד וחמור יותר מכל היסורים שהם עונשי העולם הזה ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מטשרנוביל פרשת וירא ד"ה ועל כן אמרו ארורים הרשעים). לכן מוטב לאדם לסבול את הצער הקטן בעולם הזה ולא את הצער הגדול של אש הגיהנום, ששם צער הנשמה הוא תמידי יום ולילה לא ישבות עד אשר היא נטהרת לגמרי ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער התשובה פרק ארבעה עשר ד"ה וכתב עוד שם). 

וכמו שהממון החיצוני לא נחשב מאומה בעיני האדם בשעה שהוא צריך להציל עצמו מן המוות שנאמר "וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ" (איוב ב, ד), כך הוא גם הגוף החיצוני אל מול הנפש. לכן ראוי לו לאדם לקבל בשמחה ובטוב לבב את כל יסורי גופו כדי שתינצל נפשו מבור שחת ('קול ששון' פרק ט' קבלת היסורין ד"ה ואמרו חכמי המוסר), שעל ידי קבלת היסורים בעולם הזה סר המקטרג והדרך פתוחה לעלות בית ה' ואין מונע ('רפואה למכה' לר' שמשון באקי על שיר השירים א, ד ד"ה והטעם כי ישראל), כי אותם צדיקים המדוכים ביסורים בעולם הזה נעשים נקיים וטהורים בעולם הבא ('עבודת הגרשוני' לר' גרשון אחי הגר"א על שיר השירים ה, יג ד"ה לחיו). וזה מה שאמר הקב"ה לדוד המלך "אם חיי עולם הבא אתה צריך – יסורין אתה צריך!" (ראה 'ויקרא רבה' ל, ב) שאין דרך יותר ישרה ובטוחה מזה להשגת חיי עולם הבא ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז המעלה הכ"ד בקבלת היסורין באהבה אות תרלט ועיי"ש), כי דלתות הפרגוד למעלה פתוחות בפניו ('ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא פרשת אמור דף פ ע"ב ד"ה ומה שאמר). 

הרבה יסורים וצרות עוברים על האדם בעולם הזה בלי שיעור, הן בענין הפרנסה והן בענין בריאות הגוף והן בענין אשתו ובניו ובני ביתו. וצריך שיאמין כי הכל לטובתו ('לקוטי עצות' לר' נתן מנמירוב ערך סבלנות אות יא ד"ה צריך שתדע) טובות גמורות ('באר מים חיים' פרשת וירא ד"ה ועל כן אמרו ארורים הרשעים), שהרי אין דבר רע יורד מלמעלה ('בראשית רבה' נא, ג בשם רבי חנינא. ראה 'פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך דאגה). ואף שהיסורים הם כוח 'הדין' על האדם הרי שהם באים מצד 'החסד' לנקות הנשמה. וחסד גדול עושה הקב"ה עם האדם כאשר הוא מייסרו בעולם הזה ביסורים ('דעת חכמה' שער התשובה פרק ארבעה עשר ד"ה וכתב עוד שם) מעט מעט על כל חובותיו. ואף על יום הדין הגדול והנורא שיהיה לעתיד לבוא נאמר על ידי ה' "וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ" (ירמיה ל, יא, ירמיה מו, כח), כלומר שעל ידי "וְנַקֵּה" שניקה את האדם ביסורים בעולם הזה לכן "לֹא אֲנַקֶּךָּ" בדין האמת לעתיד לבוא. שכשיבוא אז הס"מ לדין עם כמה פתקים ובהם עוונות ישראל, הקב"ה יביא כנגדו פתקים שבהם כתובים היסורים שסבלו ישראל על כל עוון ועוון, ושעל ידיהם כבר נמחו כל העוונות כי הוא לא ויתר להם כלל. אז ייחלש כוחו וְחֵילוֹ של הס"מ ולא יוכל על ישראל והוא יתבטל מהעולם יחד עם כל הסטרא אחרא (זוהר פרשת בלק דף קעט ע"ב ד"ה ונקה לא אנקך וד"ה ותו לא אנקך) במהרה בימינו, אמן.