פרשת בשלח – ההשגחה הניסית של הקב"ה

הקב"ה עשה לישראל נס כאשר חצה להם את ים סוף והם עברו בתוך הים ביבשה. וכך נאמר למשה רבינו "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות יד, טז), וכן היה שנאמר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם: וַיּוֹשַׁע יְהֹוָ"ה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָֹ"ה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָֹ"ה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָ"ה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, כט-לא).

ויש להתבונן, מדוע ישראל לא רואים היום ניסים גלויים כפי שהיו לאבותיהם בעת יציאת מצרים, קריעת ים סוף ובמדבר סיני?

מיציאת מצרים החלה ניכרת לכל השגחת ה' על ידי ניסים גלויים

ישראל שבמצרים היו מלומדים בניסים, כפי שראו מה שנעשה למצרים על ידי שידוד המערכה שלא בדרך הטבע ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודשי כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה עוד אבאר לך), וכן כשראו את הנס הגדול של קריעת ים סוף שעליו נאמר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (שמות יד, כט) ('בני יששכר' מאמרי חודשי כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה ובזה תבין). ועל כך אמר להם הקב"ה "הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" (דברים ד, לד), "וּבְמוֹפְתִים" – הם המכות המופלאות שהביא על מצרים, "וּבְמִלְחָמָה" – שנלחם ה' לישראל על ים סוף (רש"י דברים ד, לד). והשגחת הקדוש ברוך הוא היתה אז לעין כל בניסים נגלים (עפ"י 'בני יששכר' מאמר חודש ניסן מאמר ד דרוש ג ד"ה הנה אנחנו. וראה רמב"ן שמות יג, טז ד"ה ולכן יאמר) כך שהיה ברור לכל מתבונן כי יד ה' עשתה זאת (עפ"י 'בני יששכר' מאמרי חודשי כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה ובזה תבין).

עם מותו של משה רבינו נסתתמו המקורות העליונים, ויותר לא היתה ההשגחה הניסית פועלת בתמידות בעולם התחתון, אלא רק לפרקים ועל ידי כמה 'מסכים' ו'חלונות' ('שיח יצחק' לר' יצחק אייזיק חבר בדרוש לפרשת זכור דף ט ע"א ד"ה ובחינת ההנהגה). וכך היו במשך הדורות כמה ניסים גלויים אך רק לפרקים, כמו העמדת חמה ולבנה ליהושע בן נון (ראה יהושע י, יב) ('שיח יצחק' לר' יצחק אייזיק חבר בדרוש לפרשת זכור דף ט ע"א ד"ה 'ובחינת ההנהגה' ועיי"ש איך הבין את סיבת הדבר לשיטתו), וכן מפלת סנחריב (ראה מלכים ב' יט, לה), והשבת השמש אחורנית לחזקיה המלך (ראה ישעיה לח, ח) ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודשי כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה ובזה תבין), ותחיית המתים לאליהו הנביא (ראה מלכים א' יז, כא) ולאלישע הנביא (ראה מלכים ב' ד, לה) וליחזקאל הנביא (ראה יחזקאל פרק לז). שכל אלו 'הכריזו' על ההשגחה האלוקית ('מזבח אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר שבט מוסר פרשת אמור דף קלה ע"א טור א), ועל ידם ידעו ישראל שיש בקרבם השגחה פרטית. אך כאשר היה חולף הנס היו חוזרים ישראל להסתפק בענין ההשגחה, וכדי להחזירם למוטב היה הקב"ה צריך לעשות שוב מופת בקרב הארץ. וכך המשיך גם כל ימי בית המקדש הראשון ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש כד שבת זכור דף קכח ע"ב ד"ה ומכלל האמור).

השגחת ה' בזמן בית המקדש ותקופת הנביאים, בניסים הנגלים ונראים לכל איש, היתה על ידי השכינה שהתגלתה בישראל ועל ידה הם היו מונהגים ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש תשעה ועשרים דף קמז ע"ב ד"ה הנה כי ההשגחה, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק לד דף קכ ד"ה וטעם אחר לאסרו חג). וזה הוא שם יהו"ה בשלימות אותיותיו המורה על דבר נגלה לעין כל, כלומר שבו היו נעשים כל הניסים המפורסמים כמו 'עשר המופתים' במצרים והניסים על הים ובמדבר סיני ובימי השופטים והנביאים הראשונים ובימי בית ראשון ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה וידעו הגוים כי אני ה'). וכעין זה אמרו רבותינו על יהודה בן יעקב ('אהבת יהונתן' הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה ומסכים לזה) שזכה כי נקרא כולו על שמו של ה' יתברך יהו"ה, כי קידש שם שמים בגלוי בשעה שהודה במעשה תמר ואמר "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח, כו) והציל את תמר ושני בניה מן האש (גמ' סוטה דף י ע"ב בשם ר' שמעון חסידא). ואמרו כך לפי שהשם הנקרא יהו"ה מורה על דבר הנגלה ומפורסם ('אהבת יהונתן' הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה ומסכים לז) (להרחבה על שם הוי"ה הפועל ניסים ראה אחד ממאמרינו לפרשת וארא – 'הנהגת שם יהו"ה בעולם').

מחורבן המקדש והפסקת הנבואה החלה השגחת ה' דרך ניסים נסתרים בטבע

אחרי שנחרב המקדש ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק לד דף קכ ד"ה וטעם אחר לאסרו חג) ופסקה הנבואה מישראל ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודשי כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה עוד אבאר לך) וגם יצאו ישראל לגלות ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה עו סימן א דף שעט ע"ב טור ב ד"ה ראוים היו ישראל, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק לד דף קכ ד"ה וטעם אחר לאסרו חג), לא היתה עוד השגחת ה' על ידי ניסים הנגלים. ולא שהשגחת ה' הוסרה מישראל, אלא שהיא נעשית מאז על ידי ניסים נסתרים הקרובים אל הטבע ('נזר הקודש' על בראשית רבה עו סימן א דף שעט ע"ב טור ב ד"ה ראוים היו ישראל), כך שכל הישועות וניסי הטבע בעולם הם בהשגחתו יתברך שמו, והוא פועל להנהיגם כרצונו לישועת ישראל ('בני יששכר' מאמרי חודשי כסלו טבת מאמר ד סוף אות פג ד"ה ובזה תבין). וכפי שנרמז בפסוק "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹקֵי עוֹלָם יְהֹוָ"ה" (ישעיה מ, כח) כלומר אף "אֱלֹקֵי עוֹלָם" שהוא בחינת שם 'אלקים' המנהיג עולמו בטבע, הכל מאת ה' הוא, שהטבע מלא בהשגחתו יתברך ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מטשרנוביץ פרשת קורח ד"ה ולזה אמר למה).

כאשר גלו ישראל בין האומות, נסתרה השכינה. וכמו שהשכינה וההשגחה נעשו מכוסים כמי שמתכסה במלבושים בלתי מורגלים שאינם נודעים וניכרים, כך גם הניסים הנהוגים על ישראל מהשגחתו יתברך הם מכוסים ונסתרים, ונעשים על ידי אמצעיים היותר רחוקים. וכמו שהשכינה התלבשה ונסתרה בגלות באותן מדרגות תחתונות להשגחת ישראל, כך גם הניסים מתלבשים ונסתרים ונעשים על ידי מדרגות תחתונות. וכל זה כי אין בית המקדש ולא נביאים המצויים בישראל, ואין העולם כדאי שיראה 'נס נגלה' כגון שיֵרד מלאך ה' באש מן השמים וכיוצא. אך עדיין הניסים עומדים להציל את ישראל בגלותם ב'ניסים נסתרים'. והיות שהשכינה מופקדת על המלאכים הכרוכים אחריה, לכן היא משגחת ושומרת על ישראל ומגינה עליהם ב'ניסים נסתרים' ופוקדת אותם לשלום עם המלאכים הממונים על בני האדם, שיבואו להושיעם בנס נסתר, להצילם מן הסכנה ומן הפגעים והמקרים ('בית מועד' לר' מנחם רבא דף קמז ע"ב – קמח ע"א ד"ה הנה כי ההשגחה, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק לד דף קכ ד"ה טעם אחר לאסרו חג).

לכן אמרו רבותינו כי "מיום שחרב בית המקדש דַּיּוֹ לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ"הּ הַלְלוּיָהּ" (תהלים קנ, ו)" (ראה גמ' עירובין דף יח סוף ע"ב בשם רבי ירמיה בן אלעזר) ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה וידעו הגוים כי אני ה'). כלומר ששם זה ראוי להשתמש בו, ולא שם יהו"ה בן ארבע אותיות (רש"י גמ' עירובין דף יח ע"ב ד"ה דיו לעולם שישתמש בשם ב' אותיות) כי שם י"ה מורה על הסתר הדבר, שכאשר נחרב בית המקדש חשכו עינינו ו"אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם" (תהלים מד, ב) ששפע הנבואה היה בהם באותות ומופתים נוראים ונמוגו כל יושבי הארץ מפניהם, ואילו עתה הכל בסתר ('אהבת יהונתן' הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה וידעו הגוים כי אני ה'). וכעין זה אמרו על יוסף הצדיק ('אהבת יהונתן' הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה ומסכים לזה) שנוספה לו אות אחת משמו של הקב"ה, על שקידש שם שמים בסתר בענין אשת פוטיפר שנאמר "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ" (תהלים פא, ו) (גמ' סוטה דף י ע"ב בשם ר' שמעון חסידא). והכוונה היא שנעשה בשמו שם בן שתי אותיות י"ה, המורה על הסתר דבר ('אהבת יהונתן' הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה ומסכים לזה).

אין זוכים כעת להשגחה בניסים גלויים, ורק הכל מלובש בטבע העולם בהסתרת פנים ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מטשרנוביץ פרשת קרח ד"ה ולזה אמר למה). שהשגחותיו ונפלאותיו נעלמים ונעטפים בתוך טבע העולם ומקריו, שמסובב הסיבות ברוך הוא מסבב כל דבר בסיבות שונות, זה בכֹה וזה בכֹה, עד שנדמה שבא מטבע העולם. כך למעשה כל טבע העולם מלא ניסים וממקור הניסים, אך נעטפים ונלבשים בטבע ('באר מים חיים' פרשת ואתחנן ד"ה ואמנם לדעתנו יהיה). ורמז לזה אם לוקחים את האותיות שהן 'הלבושים' לשם יהו"ה ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש אדר מאמר ג דרוש ו ד"ה וזהו ראשית), כלומר האותיות שלפני שם ה' 'טדהד', וכן האותיות שאחרי שם ה' 'כוזו' ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת וירא ד"ה 'ולזה שאיתא' מהאר"י ז"ל), אזי יחד הן עולות גמטריא 'אני'. וזה להורות "אֲנִי אֲנִי הוּא" (דברים לב, לט), הגם שאני מתלבש בטבע הנה תתבונן כי אני הוא, לפי ש"אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיה מד, ו), ששם "אֱלֹהִים" גמטריא 'הטבע', ללמד שאין שום הנהגת הטבע מבלעדו, והוא מלובש בטבע ('בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ג דרוש ו ד"ה וזהו ראשית).

וזה ענין הסתרת הפנים של הקב"ה כפי שאמר "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח), כי הפעולות הגדולות והישועות שעושה ה' בעולמו נקראות פני ה', כי הם הפנים להכיר בהם הבורא יתברך על ידי פעולותיו. ובעת שהקב"ה מוכרח להסתיר את הנס בתוך טבע העולם זה נקרא 'הסתרת פנים', שכביכול מסתיר פניו מלהביט ולהכיר אותו על ידי נפלאותיו. וכך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו עושה עם עמו ישראל ניסים ונפלאות שלא נראים כלל לעין, ונכנסים בתוך הטבע לגמרי ('באר מים חיים' על התורה לר' חיים טירר מטשרנוביץ פרשת וארא סוף ד"ה 'והשנית' וסוף ד"ה ובחינה השלישית). ואף שהשגחת הקב"ה על הכלל ועל הפרט היא דרך ניסים ונפלאות, כאשר יש מהם נגלים ויש מהם נסתרים ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז בחלק 'המעלה הכ"ד בקבלת היסורין' דף קלא ע"ב אות תרצא), הרי שכעת בגלות (עפ"י 'שיח יצחק' לר' יצחק אייזיק חבר בדרוש לשבת תשובה אות יט דף קמד ד"ה מבואר לנו), עולם כמנהגו נוהג, והשגחתו היא ב'הסתר פנים' בניסים הנסתרים ('שיח יצחק' לר' יצחק אייזיק חבר דרוש לשבת תשובה אות יג דף קכט ד"ה והוא כי בכל מקום, 'בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודשי כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה עוד אבאר לך).

בימי מרדכי ואסתר ראו ממש את השגחת ה' הניסית שדרך הטבע

בימי מרדכי ואסתר היה נס בהסתר ובהתעטף בתוך הטבע, בזה שנלקחה אסתר אל בית המלך, ועשתה סעודה לאחשורוש והמן ('באר מים חיים' פרשת לך לך ד"ה והנה בזמן אסתר) ושזה היה קם ואילו זה היה נופל, והכל בהסתר ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה וידעו הגוים כי אני ה') על פי טבע העולם ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה וידעו הגוים כי אני ה', 'באר מים חיים' פרשת לך לך ד"ה והנה בזמן אסתר). לכן אסתר המלכה נקראה בשם 'אסתר', על אף שהיה ראוי לקרוא לה בשם אחר על שם הגאולה שהיא הביאה לעולם ('נפלאות חדשות' לר' יחיאל משה גרינולד בחלק הליקוטים ד"ה 'אסתר מן התורה' והביא דוגמא כי 'ישעיה' נקרא בשמו על שם הישועה שניבא עיי"ש), אלא שנקראה כן מפני הנס אשר היה בהסתר ('עבודת הגרשוני' לגרשון בן אברהם אחיו של הגר"א על שיר השירים פרק ו סוף אות יב ד"ה ומטעם זה, 'נפלאות חדשות' לר' יחיאל משה גרינולד בחלק הליקוטים ד"ה אסתר מן התורה). וכן אמרו רבותינו ששמה רמוז בתורה בפסוק "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח) (גמ' חולין דף קלט ע"ב) להורות על בחינת הסתרת 'הנס הנגלה' הנקרא פני ה' ('באר מים חיים' פרשת לך לך ד"ה והנה בזמן אסתר).

שם הוי"ה לא נכתב במגילה במפורש אלא רק בראשי תיבות ובסופי תיבות ('עבודת הגרשוני' לגרשון בן אברהם אחיו של הגר"א על שיר השירים פרק ו סוף אות יב ד"ה ומטעם זה), בפסוק "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם" (אסתר ה, ד) שראשי התיבות עולים יהו"ה ('יוסף לקח' לר' אליעזר בן אליהו אשכנזי הרופא דף לז ע"ב על הפסוק 'והמלך קם בחמתו' סוף ד"ה והמלך קם, 'עבודת הגרשוני' לגרשון בן אברהם אחיו של הגר"א על שיר השירים פרק ו סוף אות יב ד"ה ומטעם זה). וכן בפסוק "כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה" (אסתר ז, ז) שסופי התיבות עולים יהו"ה ('יוסף לקח' לר' אליעזר בן אליהו אשכנזי הרופא דף לז ע"ב על הפסוק 'והמלך קם בחמתו' סוף ד"ה והמלך קם. וראה 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה 'ועתה לכה ואשלחך' ששם הוי"ה בסופי תיבות מראה שהוא 'נעלם'), וזה בכדי לומר שמתחילה ועד סוף היה הסיבה מאת ה' ('עבודת הגרשוני' לגרשון בן אברהם אחיו של הגר"א על שיר השירים פרק ו סוף אות יב ד"ה ומטעם זה), ושהוא יתברך סיבב ראשית גדולתו של המן הרשע ואת סוף מפלתו ('יוסף לקח' לר' אליעזר בן אליהו אשכנזי הרופא דף לז ע"ב על הפסוק 'והמלך קם בחמתו' סוף ד"ה והמלך קם). ולא הוזכר במגילה במפורש שם יהו"ה המחולל ניסים נגלים ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד ד"ה ובזה תתבונן מה), אלא רק ברמז, לומר שהיו ניסים אך בהסתר דרך הטבע ('באר מים חיים' פרשת קרח ד"ה והבחינה השנית בישראל).

והנה כל הניסים הנהוגים היום בעם ישראל עד עת קץ, המה ניסים המלובשים בטבע. וגם הנס של אסתר היה בלבישת הטבע ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד ד"ה ובזה תתבונן), אך עם כל זה, בהתבונן כל העניינים שהתהוו בהכנה לנס, ובכללם הריגת ושתי וכניסת אסתר תחתיה, מעשה בגתן ותרש, נדידת שנת המלך והבאת ספר הזכרונות, ושהתהווה הדבר בעת וברגע שבא המן אל בית המלך לומר למלך לתלות את מרדכי, וכן הלאה הכל לאין משער למדקדק בכל דבר איך התהווה הכל ברגע המיוחד המצטרך לו, אזי כל מי שיש לו מוח בקודקודו ועודנו חי מדבר, לא יכול לשפוט שהיה הכל מבלי השגחת המשגיח אשר סיבב כל אלה העניינים להושיע את ישראל, ובוודאי יאמר "אין זה כי אם יד ה' עשתה זאת!" ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד ד"ה כן הוא הענין) ויידע כי זה בהשגחתו הנפלאה יתברך שמו ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד ד"ה ובזה תתבונן). וכך נמצא, כי נס אסתר אכן היה נסתר בטבע אך יש לו מעלת וסגולת נס הנגלה. ובזה הוא נס ממוצע, בין הניסים הנגלים לניסים הנסתרים ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד ד"ה כן הוא הענין).

לכן אמרו רבותינו כי "אסתר סוף כל הניסים" (ראה גמ' יומא דף כט ע"א) ואין כוונתם שלא יהיו יותר ניסים, שהרי הניסים נהוגים בעם ישראל עד עת קץ ומלובשים בטבע, אלא כוונתם שהגיע סוף זמן הניסים הנגלים בשידוד הטבע, והתחילה ההנהגה בניסים הנסתרים, כך שאסתר היא 'ממוצע' בין הניסים הנגלים לניסים הנסתרים. וכל דבר 'ממוצע' בבריאה הוא להורות כי אל אחד בראן ויוצר אחד יצרן, שלא יאמרו "מי שברא זה לא ברא זה" ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד ד"ה 'ובזה תתבונן' וכתב שם שזה ענין ה'ממוצע' שיש בבריאה בין דומם לצומח, בין צומח לחי, ובין חי למדבר עיי"ש). כי היה גלוי וידוע לפניו יתברך שמו, אשר זה עידן ועידנים יצטרך העולם להתנהג על פי ניסים נסתרים עד עת קץ, כמו שהוא כעת בגלות החל הזה, והיה חשש שישראל יאמרו על הניסים הנסתרים שהם הטבע בלי משגיח חס ושלום. על כן נעשה נס מרדכי ואסתר זכרון לדורות עולם להתוודע ולהיגלות, שבכל עת ה' יתברך מתנוסס עם ישראל בניסים הנסתרים, בהשגחתו יתברך שמו ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה עוד אבאר לך).

ה' יתברך עשה שיתגלה אור פורים בכל שנה מחדש, כדי שיקבעו את היום טוב הזה לשאר הדורות המתנהגים כל הזמן בניסים הנסתרים, שיהיה נס זה עדות עולם שכל העניינים הטבעיים הנסתרים הם בהשגחת הכל יכול, רק שהם כעת בדרך נסתר ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה וממוצא הדבר תשכיל). אך בתחילה דעת חכמים היתה שלא לכתוב את נס פורים בספר, מאחר שלא היה נס נגלה אלא על ידי הסתר הפנים בדרך הטבע. ואז אמרה אסתר לחכמים "קבעוני לדורות!" (ראה גמ' מגילה דף ז ע"א) וכוונתה שאדרבא, בעבור זה יקבע הדבר לזכר עולם וייכתב בספר, בכדי להשריש אמונה בלב ישראל שמעולם לא עזבם ה' יתברך ואף בגלות הוא מאיר להם דרך הסתר פנים. לכן חכמים שאכן קבעו את פורים, החמירו בו ואמרו "כל המועדים עתידים בטלים וימי הפורים אינם בטלים לעולם" (ראה 'מדרש משלי' פרשה ט אות ב ד"ה טבחה) ('שיח יצחק' לר' יצחק אייזיק חבר בסוף דרוש לפרשת זכור ד"ה ומעתה יובן. וראה 'קול אליהו' להגר"א מווילנא על גמ' חולין דף קלט ע"ב ד"ה 'אסתר מן התורה' שבזה נס פורים היה יותר גדול מנס חנוכה, כי היה בזמן חורבן בית המקדש ונעשה בגלות עיי"ש). ואף הסמיכו את יום פורים לחג הפסח, כדי לסמוך ענין ההשגחה והגאולה הנסתרת לגאולה הנגלית ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד אות פג ד"ה והנה תמצא).

הקב"ה עושה לישראל בכל יום ויום ניסים נסתרים דרך הטבע 

גם עתה נעשים לישראל ניסים ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש כד שבת זכור דף קכח ע"ב ד"ה 'ומכלל האמור' בשם הזוהר) בכל יום, אלא שאין מרגישים בהם (רש"י גמ' שבת יג ע"ב ד"ה 'אין שוטה נפגע') היות והם נסתרים ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת פרשת פרה דף מה ע"ב ד"ה ומסכים לזה). ואין בעל הנס מכיר בניסו (גמ' נידה דף לא ע"א, מדרש 'לקח טוב' הנקרא 'פסיקתא זוטרתא' ספר ויקרא פרשת חקת על הפסוק 'ואשד הנחלים') ואינו יודע בטובה שעשה הקב"ה עמו, שהרי על ה' נאמר "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ" (תהלים קלו, ד) ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק ס ד"ה 'בכה רבי פנחס' בשם הזוהר). וכך כל הנפלאות נעשות לאדם בסתר, ואין הוא יודע בפרטות מה הם אותם הניסים, כי הם מולבשים בדרך הטבע ואין הכרה בהשגחתו ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז לחנוכה דף יב ע"א ד"ה שם במס' שבת). ולפעמים אף מגיע לאדם דבר הנראה לו רעה ומתלונן ומתרגז עליו, אך בסופו הוא רווח והצלה (ראה מעשה בגמ' נידה דף לא ע"א בשם רב יוסף) (עפ"י 'יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק ח ד"ה והגם כי אנו). ואף שתמיד ה' עושה ניסים, בכל עת ובכל שעה, כדי להושיע את ישראל מיד אויביהם, שֶׂה אחד בין שבעים זאבים, מכל מקום נעשים בהסתר בבחינת סיבת הסיבות וטבע העולם. לכן ישנם שתוֹלים במקרה ובטבע, ולא מקדישים את שמו יתברך עבור ההשגחות הפרטיות בניסים ונפלאות עד אין מספר ('באר מים חיים' פרשת לך לך ד"ה ועל דבר זה אמרה התורה).

זה הטעם שעושים יום 'איסור חג' אחרי המועדים, כי המועד עצמו והחג הם על הנס הנגלה, ואחריו עושים 'איסור חג' שכוחו בניסים הנסתרים, וכל העושה 'איסור' לחג מאמין בניסים הנסתרים וסומך אותם ואוסרם ואוגדם ומחברם עם הניסים הנגלים, ובזה משלים הכרת יכולת האל יתברך ומודה בהשגחתו והנהגתו. לכן מצוה לכבד את יום 'איסור חג' לכוונה זו בהודאה, כי הוא קצה גבול הקדושה והנס, המתנוסס מעתה בניסים הנסתרים ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש תשעה ועשרים דף קמט ע"א ד"ה ועתה נביא ראיה). ויום 'איסור חג' עצמו הוא כדי לחוג על הניסים הנסתרים שעושה ה' יתברך ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק לד דף קכ ד"ה 'וטעם אחר לאסרו חג' עפ"י 'בית מועד'). ומי שיתן עיניו ולבו באמת לראות השגחת הבורא יתברך עליו בחיוּתו, לבושו, מזונו, פרנסתו, והספקתו לבניו ולכל ביתו – יראה בעיניו שהוא מלא ניסים ונפלאות בכל שעה ורגע שאינם בשום אופן בדרך מקרה הטבע ('באר מים חיים' פרשת ואתחנן ד"ה וההנהגה השנית הוא). וכגון אדם שלא מצליח כלל בעסק ובמלאכה, ואז הקב"ה מסבב לו פרנסה בהשגחה בדרך נפלאה, ומזמין לו פתאום רווח שלא עלה על דעתו כלל, בדרך נס המלובש בתוך הטבע ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק אורח חיים א' תפילה אות עח. וראה 'בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש תשעה ועשרים לנסים דף קמח ע"א ד"ה 'ויש לדעת' שאותם ישראל העוסקים בתורה ובמצוות לשם ה' ומכוונים לבם למקום, מושגחים יותר, ונעשים להם ניסים הקרובים כמעט לניסים נגלים גם אחרי חורבן בית המקדש. והם מלומדים כל כך בניסים, עד שאין הדבר אצלם נחשב לנס אלא לטבע עיי"ש).

צריך להודות לצור ישענו על הניסים שמפליא לעשות עמנו בסתר, כי השגחתו מתנוצצת בישראל על ידי נפלאותיו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק לד דף קכ ד"ה וטעם אחר לאסרו חג) שהם גם כבוד השכינה ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש תשעה ועשרים דף קמח ע"א ד"ה כך יש להודות). לכן תיקנו להודות עליהם שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה בנוסח "על נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובקר וצהרים, הטוב כי לא כלו רחמיך" (מתוך ברכת 'מודים' שבתפילת שמונה עשרה) ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב תלמיד ר' נחמן מברסלב בחלק חושן משפט ב' מתנה ה אות לו). וכן תיקנו לומר בתפילה בכל יום 'מזמור לתודה', על שבכל יום נעשים לאדם ניסים ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק ח ד"ה הגם כי אנו) ונפלאות, והוא צריך ליתן שבח והודיה שיש לו קיום בגלות הזאת ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק ח ד"ה וזה דרך לכל ירא). לכן באמירת 'מזמור לתודה' יכוון כל אדם לצאת ידי חובת הבאת 'קרבן תודה' על הניסים שנעשו לו ושהוא לא הרגיש בהם ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא רבו של 'קב הישר' פרק ח ד"ה הגם כי אנו, 'קב הישר' תחילת פרק ח ד"ה מה רבו מעשיך ה'). וכך היה מנהג הקדמונים זכרונם לברכה, שבכל ענין ומאורע שאירע להם היו נותנים שבח והודיה, והכירו מיד שהוא בהשגחת הבורא יתברך ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק ח ד"ה הגם כי אנו).

הסטרא אחרא מטעה את האדם לכפור בהשגחת ה' יתברך בעולמו

השגחת ה' יתברך על ישראל בזמן הגלות היא לא בניסים הנגלים כמקודם, אלא בניסים הקרובים אל הטבע ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה עו, א דף שעט ע"ב טור ב ד"ה ראוים היו ישראל). והשגחתו אז מכוסה ונסתרת בכמה לבושים, ומתנהג העולם על פי הטבע, וכך נשארת הבחירה לאדם ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת וירא על הפסוק 'וה' אמר המכסה אני' וכו'). לכן יש פתח ל'בעל דבר' לחלוק ולומר שאינו כלל בהשגחה אלא הוא רק 'טבע' ו'מקרה' בלבד ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה עו, א דף שעט ע"ב טור ב ד"ה ראוים היו ישראל). וכך 'הקליפה' שולטת ומתגברת בעולם השפל הזה, להטעות את האדם שחלילה יעלה במחשבתו כי הכל מתנהג בטבע, לפי שהיא רוצה להפיל את האדם מאמונת אלקי עולם ('אמרי נועם' פרשת ויגש ד"ה אך היצר הרע מסמא). לכן יש רבים בישראל הרואים בטובות שעושה להם הקב"ה, ושמושיעם בעת צרתם בדרך טבע העולם, אך עדיין אינם מאמינים כי ה' מהווה את הנס ורק מלבישו בטבע, וסוברים כי היה מקרה הטבע והמזל להיוושע ולהיות להם לטובות ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מטשרנוביץ פרשת קרח ד"ה ועל שתי בחינות).

וכך היה דרכו של הנחש הקדמון, אשר כפר בהשגחת ה' כשהחטיא את אדם הראשון ואשתו באומרו "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה) ('ראשית חכמה' ר' אליהו די וידאש שער הענוה פרק ב ד"ה כשם שהענוה היא), וביקש להסיתם מהשגחתו ('קומץ המנחה' לר' צדוק הכהן מלובלין דף כה אות נד). וזהו ממש כוח הנחש הגשמי שעליו נאמר "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיה סה, כה), כי העפר אין לו מעצמו כלום, והוא יסוד וחומר היותר חשוך מכל היסודות וכל הנבראים, והוא מדריגה היותר תחתונה. ולכן שם מדור הנחש והקליפות, ומשם גופו של האדם נמשך אחרי תאוות מגונות וריחוק מהשגת כבודו יתברך. וזה גם כוחו של הסטרא אחרא המחשיך את העולם ומסיר אמונת יחודו והשגחתו ורצונו מן העולם ('שיח יצחק' לר' יצחק אייזיק חבר דרוש על שתי נ' הפוכין אות כט ד"ה ומ"ש אבימלך רצה). וזו היא דעתם של הרשעים בדור, הסוברים כי הקב"ה הסיר השגחתו מעל ישראל לגמרי ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק קו דף שלח ד"ה ואבא לבאר), וכל אמונתם הוא אך ורק ב'טבע' ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת וירא בתחילת ביאור הפסוק 'וה' אמר המכסה אני'), דבר שהוא כפירה באלקים חיים ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב תלמיד ר' נחמן מברסלב בחלק יורה דעה א' דגים ג, א).

כאשר ההשגחה היא סתומה, המשגיח רואה את יצוריו ומשגיח עליהם בלי ספק, אבל יצוריו אינם רואים אותו כי 'החלונות' סתומים והוא מציץ מ'החרכים' שנאמר "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט), "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת" – בעת הגילוי, "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" – בעת הסיתום ('ספר הלקוטים' להרמ"ד וואלי בחלק 'בדרכי ההשגחה' בנושא 'בענין ההשגחה בעת הגילוי ובעת ההסתר' ד"ה השגחתו ית' אינה פוסקת). ועיקר החיים הוא להידבק באור ה' ולהאמין שהכל הוא בהשגחה פרטית ולמעלה מן הטבע. ואם אדם חושב שהכל מתנהג על פי הטבע אזי נותן כוח בסטרא אחרא, וחס וחלילה משפיל כוח הצד הקדוש שכנגד ('בת עין' לר' אברהם דב מאבריטש דרוש לחנוכה פרשת מקץ ד"ה ויהי מקץ שנתים). לכן אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שיאמין בכל דבריו ומקריו שכולם ניסים נסתרים, ואין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים ובין ביחיד (רמב"ן שמות יג, טז ד"ה ומן הנסים). ויתפלל האדם ויבקש שה' יתברך יפקח עיניו ויראה ובלבבו יבין, כי הכל רק בהשגחתו, והוא כל יכול, ובלעדיו הכל אפס ואין ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת ויגש אות ג ד"ה וזהו ויגש אליו יהודה).

לעתיד לבוא תחזור להיות ניכרת השגחת ה' בעולם על ידי ניסים גלויים

השגחתו יתברך בעולם הזה היא בהסתר פנים בניסים הנסתרים, אך לעתיד לבוא יגיע זמן ההתגלות ב'ניסים הנגלים' כמו שהבטיח הקב"ה "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו) ('בני יששכר' מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד אות פג סוף ד"ה וממוצא הדבר), באותות ומופתים גדולים ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש ג פרשת בראשית דף ו ע"א ד"ה עוד שם). ואז תֵּרָאֶה השגחתו של ה' יתברך לעיני כל, כאשר יוציא חמה מנרתיקה ויעניש את הרשעים וישלם שכר טוב לצדיקים שהם עושי רצונו (ראה גמ' נדרים דף ח ע"ב) ('שיח יצחק' לר' יצחק אייזיק חבר בדרוש לשבת תשובה אות יג דף קכט ד"ה והוא כי בכל מקום). וכן יהיה כאשר הוא יתברך שמו יחיה את המתים, דבר השקול כנגד כל הניסים ותכלית כולם. וכך באחרית הימים יהיו עוד ניסים נגלים, עד שיתהווה 'הטבע' כמו 'הנס' ויהיו לאחדים ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש תשעה ועשרים דף קמח ע"ב ד"ה ושכיוצא בהם). וכשישראל וכל העמים יראו אז את הניסים הגמורים, יכירו ויידעו שמו יתברך שהוא בורא העולם ומנהיגו ('בית מועד' לר' מנחם רבא בסוף דרוש תשעה ועשרים דף קמט ע"ב ד"ה הודו לה').

כל הניסים לעתיד לבוא יהיו בשם יהו"ה השלם, ותתרחב ותראה השכינה בתחתונים וכפי שנרמז בפסוק "וְהָיָה יְהֹוָ"ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָ"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט) ('בית מועד' לר' מנחם רבא בסוף דרוש תשעה ועשרים דף קמט ע"א ד"ה ולעתיד לבא). אז גם יתגלה כי "יְהֹוָ"ה הוּא אֱלֹקִים", כלומר כל מה שהיה עד היום בהנהגת הטבע, היה בהשגחה נפלאה מאת 'יוצר כל' שהוא אלקים. וזה מה שאומרים במזמור לתודה "דְּעוּ כִּי יְהֹוָ"ה הוּא אֱלֹקִים" (תהלים ק, ג). לכן לעתיד לבוא גם יקדשו על היין שנאמר "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָ"ה אֶקְרָא" (תהלים קטז, יג) כי היין רומז על התגלות הדבר הנחמד הנטמן בענבים, ואשר השתנה במעלתו לקבוע בו ברכה לעצמו ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמר ד' דרוש ג בחלק על דרך הדרוש ד"ה והנה אנחנו). ואז יתגלה לעין כל, כי כל הגלות המרה וההסתרה שבה, זה הוא יתברך ולא אחר כלל, ובידיעה זו הרע יכלה ויאבד לפי שאין בו ממש ('זוהר חי' לר' יצחק אייזיק יהודה ספרין מקאמרנא על זוהר בראשית דף כב ע"ב בספר דף פו ע"ב טור ב ד"ה אחיה), במהרה בימינו, אמן.