פרשת וארא – גלגולו של פרעה הרשע

ה' ציוה את משה רבינו ללכת לפני פרעה שנאמר "אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ: וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָ"ה בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם: וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֹתָם כֵּן עָשׂוּ" (שמות ז, ב-ו).

ויש להבין, מה היה הצדק בכך שה' יתברך הקשה את ליבו של פרעה מלך מצרים ואחר כך נתן לו עשר מכות חזקות מאוד על קושי ליבו?

קין נולד מתוך הזוהמא שהטיל הנחש הקדמון בתוך חוה

הקב"ה בנה את חוה מתוך הצלע של אדם הראשון כפי שנאמר "וַיַּפֵּל יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כא-כב). אחר כך מלאך הס"מ (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"א ד"ה רבי יוסי אמר) שהתלבש על גבי הנחש הקדמון ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות לר' יצחק בנימין וולף מצוה לה ד"ה ואף קין ממזר היה, 'שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת וישב ד"ה ובזה יובן), הכשיל את חוה והטיל בה 'זוהמא' (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"א ד"ה רבי יוסי אמר, זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה בתר שאתא חויה, זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א ד"ה ולבתר דחב אדם, הרמ"ד וואלי פרשת בראשית סוף פרק ג, 'שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת וישב ד"ה ובזה יובן). דבר זה נודע לאדם הראשון כפי שנאמר "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א) כלומר שהוא ידע מה היה לה קודם לכן עם הנחש ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ בהקדמה דף נט ע"א טור ב ד"ה כדי להיות המלאכה) (להרחבה בענין רכיבת הס"מ על גבי הנחש ראה אחד ממאמרינו לפרשת חקת – 'סודו של נחש הנחושת').

הזוהמא שנתן הנחש בחוה היתה מכשכשת במעיה ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א ד"ה 'ואולי תולדין' מהרמ"ק, הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרשת בראשית סוף פרק ג), וביקשה לבוש חומרי וגופני כדי לצאת לאויר העולם אך לא היה לה, עד שאדם הראשון היה עם חוה אשתו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית סוף פרק ג) ואז התעוררה רוח הזוהמא של הנחש בזרעו של אדם הראשון ('מעולפת ספירים' לר' שלמה אלגאזי יום תשעה עשר אות כג מ'זוהר חדש') והתלבשה בו ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר בראשית דף לו ע"ב ד"ה ולבתר אולידו ברא), ונעשה לה גוף ('מעולפת ספירים' יום תשעה עשר אות כג מזוהר חדש, 'אור החמה' על זוהר פרשת אחרי מות דף עו עב ד"ה כולא בשבע' מהרמ"ק) בצורת וולד ובחילוק איברים (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית תחילת פרק ד ד"ה והאדם ידע את חוה). ולולא הזרע של אדם הראשון שנתערב באותה הזוהמא לא היה יכולת לרוח ההיא ללבוש 'גוף אדם' ולצאת לאויר העולם ('רקנאטי' על התורה פרשת בראשית על הפסוק 'והאדם ידע את חוה אשתו'. ראה 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר בראשית דף לו ע"ב אות ב).

קין שיצא הבכור קיבל את כל 'זוהמת הנחש' ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א ד"ה 'ואוליד תולדין' מהרמ"ק) וממנה היה עיקר עצמוּתו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית תחילת פרק ד ד"ה והאדם ידע את חוה), כך שהוא היה רשע עם נשמה חיצונית ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א ד"ה 'אולידת' מהרמ"ק) שבאה מהנחש ('אור החמה' על זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה 'כולא בשבע' מהרמ"ק), ובשל כך גם נקרא בשם קין על שהיה 'קֵן הטומאה' (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית תחילת פרק ד ד"ה 'והאדם ידע את חוה' בשם רבותינו). קין לא היה מדמותו של אדם הראשון ולא מצלמו ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק כב ד"ה כתיב ויהי) ולא היה דומה לשאר בני האדם (זוהר פרשת בראשית דף לז ע"א ד"ה רבי יוסי אמר) אלא לעליונים ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס תחילת פרק כא ד"ה כך האשה הזאת) מצד הסטרא אחרא (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א ד"ה ולבתר דחב אדם) וכצורתו ('עיר דוד' לר' דוד לידא בחלק 'בית התלמוד' חדר ב אות תלז דף עז ע"ב ד"ה הנה כבר זכרנו). לכן אמרה עליו חוה אחרי לידתו "קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהֹוָ"ה" (בראשית ד, א) ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס תחילת פרק כא ד"ה כך האשה הזאת, 'רקנאטי על התורה' לר' מנחם רקנאטי פרשת בראשית על הפסוק 'והאדם ידע את חוה אשתו' מתוך 'תרגום יונתן') כשכוונתה שהוא בא מהמלאך ס"מ (עפ"י 'רקנאטי על התורה' פרשת בראשית על הפסוק 'והאדם ידע את חוה אשתו' מתוך 'תרגום יונתן').

קין נולד מצד זוהמת הנחש (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר, 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת שמות דף כד ע"א ד"ה מי אנכי וגו') והיה הבן של רוח הטומאה שהוא 'הנחש' הרע (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר) ולא היה בנו של אדם הראשון ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ בהקדמה דף נט ע"א טור ב ד"ה וכדי להיות המלאכה, 'שתי ידות' לר' אברהם חזקוני על התורה פרשת וישב ד"ה ובזה יובן). אך לעומתו הבל כן היה בנו (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר) כי עיקר יצירתו היה מטיפת ההזרעה שלו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'והאדם ידע את חוה'). לכן נפרדו דרכיהם של קין והבל (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר), ולא היו מעשיו של קין ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק כב ד"ה כתיב ויהי) שנולד מכל הרע ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שביעי נהר כה ד"ה ובזה יפול לב) דומים למעשי הבל אחיו ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק כב ד"ה כתיב ויהי) שנולד מכל הטוב ('חסד לאברהם' מעין שביעי נהר כה ד"ה ובזה יפול לב), האור ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף אדם הראשון ד"ה 'כשראה ס"מ שאדם הראשון' מ'גליא רזיא') והקדוּשה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק ג דף ז ד"ה וכתב מהר"ם אלמושנינו), והיה זך בלי 'שמרים' של זוהמת הנחש ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת בראשית ד"ה 'ממשמעות הפסוק' מהמחבר).

קין קם והרג את הבל אחיו בכוח זוהמת הנחש שהיתה בתוכו

חוה ילדה ביום אחד חמש נפשות, קין עם תאומתו והבל עם שתי תאומותיו ('בראשית רבה' כב, ג). לידת התאומות של קין והבל נרמזה בריבוי התיבה "אֶת" שבפסוקים "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהֹוָ"ה: וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל" (בראשית ד, א-ב), שכנגד מה שנולדה עם קין תאומה אחת נאמרה פעם אחת התיבה "אֶת" אצל קין, ואילו כנגד מה שנולדו עם הבל שתי תאומות נאמרה פעמיים התיבה "אֶת" אצל הבל. והיות שהבל עצמו גם נוסף על הלידה של קין לכן נאמר עליו "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת" (רש"י בראשית ד, א). וזה גם הטעם שלא נאמר שוב "וַתַּהַר" על לידת הבל כפי שנאמר בלידת קין – כי הבל נולד מבטן אחת יחד עם קין ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת בראשית ד"ה 'ממשמעות הפסוק' מהמחבר).

קין נתן עיניו בתאומתו היתרה של הבל (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב ד"ה ויבא קין מפרי האדמה, 'מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א דף יח ע"ב ד"ה אמנם נראה) שהיתה היפה בנשים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כא ד"ה ר' צדוק אומר), ואמר שהוא הבכור לכן מגיעה לו התאומה היתרה ('בראשית רבה' כב סוף אות ז, 'לקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי ד"ה תקח צפורה צור ותכרות). וכך בנוסף לקנאה והשנאה שהיו בלבו על שהתרצתה מנחתו של הבל אחיו, הוא רצה גם להרוג אותו ולקחת את אשתו. וזה מה שנאמר "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" (בראשית ד, ח), "בַּשָּׂדֶה" זו האשה שנמשלה לשדה כפי שנאמר "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק כא ד"ה ר' צדוק אומר. ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"ב ד"ה והא אתמר אם אוחזין, זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה וישם ה' לקין) וכן שנאמר "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ" (דברים כב, כז) (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב ד"ה ויבא קין מפרי האדמה). ולכן ה' אמר לקין אחרי שהרג את הבל "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד, ז) והתיבה "שְׂאֵת" היא אותיות 'אשת' לרמוז שהרג עבור עריות כפי שנאמר "וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ" (ויקרא יח, כ) ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב בן האשקי פרשת בהעלותך אות יט ד"ה 'ונלפע"ד' בשם הזוהר). ובזה קין נהג כמדת הנחש הקדמון שהיה שורשו, כי נתן עיניו במה שלא היה שלו ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א דף יח ע"ב ד"ה אמנם נראה).

קין קפץ ותבע מהבל את תאומתו היתירה לעצמו. מתוך כך הריב ביניהם הלך והתגבר עד שנאבקו האחים זה עם זה. בתחילה התגבר הבל על קין אחיו והפילו תחתיו, אבל אז תפס קין את אומנותו של הנחש הקדמון שהיה לו פֶּה חלק, וביקש מאחיו שלא יהרגנו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'ויאמר קין אל הבל אחיו'). הבל אכן הניחו ולא הרגו כי נכמרו רחמיו על אחיו ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"ב ד"ה כמה שאתמר ביעקב, הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'ויאמר קין אל הבל אחיו') וגם חס על צערו של אביו אם יהרגנו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלולגא על בראשית רבה כב, יז ד"ה שאין ת"ל ויקם), אך מיד כשקם קין ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"ב ד"ה כמה שאתמר ביעקב, הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'ויאמר קין אל הבל אחיו') הוא קפץ על הבל בכל כוחו ונשך אותו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'ויאמר קין אל הבל אחיו') עשר נשיכות ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה והקב"ה מגיד מראשית) רעות וממיתות, והרגו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'ויאמר קין אל הבל אחיו') כדי לגזול ממנו את אחותו התאומה ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן תאומים פרשת שמות דף ב ע"א טור א ד"ה אמנם הענין הוא) שהתקנא בה, ושעל ידה בה לידי שפיכות הדמים ('בת עין' לר' אברהם דוב מאבריטש פרשת פנחס דף קח ע"א טור א ד"ה עוד נ"ל בפרש"י). ועל זה נאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח) (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'ויאמר קין אל הבל אחיו').

קין בא מהזוהמא של 'הנחש' (זוהר פרשת בראשית דף כח ע"ב ד"ה ועלייהו אתמר) שהוא גם מלאך המוות (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר), לכן הוא קם והרג את אחיו (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר, זוהר פרשת בראשית דף כח ע"ב ד"ה ועלייהו אתמר) "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע" (ישעיה יד, כט) ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"א ד"ה וקין איהו) ועשה בזה את המוות הראשון בעולם (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א-ע"ב ד"ה ולבתר דחב וד"ה אשכחנא בספרין). וכשם שדרכו של הנחש הגשמי לארוב בדרך ולהרוג בני אדם, כך גם 'הנחש' שבתוך קין גרם לו ללכת בדרך זו. וזה הטעם שכאשר קין הרג את הבל הוא נשך אותו כמה נשיכות כמו נחש עד אשר יצאה נשמתו של הבל והרגו, כי כל דבר חוזר אל שורשו הראשון (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א-ע"ב ד"ה ולבתר דחב וד"ה אשכחנא בספרין), ונמצא כי קין שהיה משורש הנחש הנושך וממית בפיו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'ויאמר קין אל הבל אחיו') קם על הבל והרג אותו בפיו ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה או יראה בדרך. ראה גמ' סנהדרין דף לז ע"ב). ולולא שקין היה מאותו צד של הנחש, לא היה עושה כן לאחיו (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א-ע"ב ד"ה ולבתר דחב וד"ה אשכחנא בספרין).

לאחר המעשה של קין אמר לו הקב"ה "מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ" (בראשית ד, י-יא), כלומר אתה הוא בנו של הנחש שנאמר בו "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יד) וראוי אתה לרשת את קללותיו כי המעשה שלו בידך ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"ב ד"ה ויאמר קול דמי אחיך), שכשם שהנחש הביא מיתה לעולם גם אתה תפסת מעשי אבותיך בידך והרגת את אחיך ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן ארבעים וחמשה ד"ה והנה קב"ה). לכן אמר קין "גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא" (בראשית ד, יג) שהוא מלשון 'נישואין', וכפי שאמרה חוה "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג) (ראה רש"י גמ' שבת דף קמו ע"א ד"ה כשבא נחש על חוה), כשכוונת קין שמכוח 'הנישואין' של הנחש עם חוה נעשה עוונו גדול כי הטיל בה 'זוהמא' ואז הוא עצמו בא לעולם ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת קרח ד"ה ויצילני מחרב פרעה).

ה' גירש את קין מלפניו, וקין חשש שיהרוג אותו כל מוצאו כפי שאמר להקב"ה "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (בראשית ד, יד). לכן ה' נתן לו אות אחת מכ"ב אותיות התורה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה גם נלמוד) הנמצאת גם בשם הוי"ה הקדוש ('תרגום יונתן' בראשית ד, טו, הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'וישם ה' לקין אות') והיא האות יו"ד ('אור החמה' על זוהר בראשית דף לו ע"ב ד"ה 'זייני משריין' מהרמ"ק, 'ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף יד ע"ב טור ב ד"ה סוד הענין, 'חומת אנך' להחיד"א בראשית פרק ד על הפסוק 'וישם לקין' בשם ר' שלמה אלקבץ ומחבר שפתי כהן על התורה, 'שפתי חכמים' על רש"י בראשית ד, טו אות מ) המגנה מ'החיצונים' ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה 'זייני משריין' מהרמ"ק), וחקק אותה על ידו ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה גם נלמוד) או על פניו ('תרגום יונתן' בראשית ד, טו) על מנת שלא יפגעו בו לרעה ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה גם נלמוד).

וזה מה שהבורא יתברך אמר לקין אחרי שהרג את הבל "וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָ"ה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהֹוָ"ה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ" (בראשית ד, טו) ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה גם נלמוד), שהתיבה "וַיָּשֶׂם" רומזת לאות י' שקיבל קין כי היא צירוף האותיות 'י' שמו'. וכן האות י' רומזת לחכמה שעליה נאמר "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז, יב), כי האות י' החייתה את קין "בְעָלֶיהָ" ('חומת אנך' להחיד"א בראשית פרק ד על הפסוק 'וישם לקין'). על ידי האות שהיתה חקוקה בקין לא נגעה בו ידן של הבריות ואפילו לא ידו של מלאך המוות, והוא התקיים במשך כמה דורות (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'וישם ה' לקין אות) עד ימיו של למך, שהרג אותו בשוגג באמצעות חץ וקשת (עפ"י 'מדרש תנחומא' פרשת בראשית אות יא. ויש אומרים שקין קיבל את האות ו', ראה 'תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיט ע"א ד"ה דכתיב וישב בארץ נוד, הרמ"ד וואלי פרשת בראשית פרק ד על הפסוק 'וישם ה' לקין אות לבלתי', 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש יב שבת תשובה ד"ה 'ואפשר להקדים' בשם הזוהר, 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף נב ע"א ד"ה וזכות משה רבינו' בשם האר"י ז"ל, 'חומת אנך' להחיד"א פרשת בראשית אות יז בשם הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל) (להרחבה על הריגת למך ראה אחד ממאמרינו לפרשת קרח – 'גלגולי נשמת שאול המלך').

חלקו הרע של קין התגלגל בגופו של פרעה הרשע

החלק הרע של קין התגלגל בפרעה הרשע ('חומת אנך' להחיד"א על ספר חבקוק פרק א פסוק 'איום ונורא הוא ממני' בשם ר' שלמה אלקבץ, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות לג ד"ה 'ועוד בא', 'חומת אנך' להחיד"א על ספר ירמיה פרק מד ד"ה הנני נתן את פרעה, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף נב ע"א ד"ה וזכות משה רבינו, 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת שמות דף כד ע"א ד"ה מי אנכי וגו'), כך שפרעה היה בעצמו שורש קין שהוא שורש הנחש ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה ואפשר להבין הכל) ומזוהמתו ('חומת אנך' להחיד"א על ספר ירמיה פרק מד ד"ה הנני נתן את פרעה). לכן התיבות "פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (שמות ו, יא) עולות בגמטריא 'ומזרע של קין הוא'. וכן התיבה "פַּרְעֹה" עם עוד שלוש כנגד התיבות "פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (שמות ו, יא) עולה בגמטריא 'נחש' ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת שמות ד"ה עוד ועתה הנה צעקת, 'שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה נחזור לעניננו כי לכך). וכן הוא בפסוק "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" (שמות י, א) שהתיבה "בֹּא" היא גמטריא שלוש, ואם מוסיפים זאת "אֶל פַּרְעֹה" כלומר לתיבה "פַּרְעֹה", זה עולה גמטריא 'נחש' ('חומת אנך' להחיד"א תחילת פרשת בא אות ה. וראה 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות לג ד"ה 'ועוד בא' שכתב כי היה הרבה חלק 'רע' לקין והוא התחלק לכמה אנשים במשך הדורות עיי"ש).

וכאשר מחליפים את האות ה' שיש בתיבה 'פרעה' באות ח' אז הגמטריא עולה בדיוק 'נחש' ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה 'ואפשר להבין הכל' בשם ספר 'שבח פסח' דף ל ע"א). וכך אמר הנביא "כֹּה אָמַר יְהֹוָ"ה הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ" (ירמיה מד, ל), כלומר שפרעה נקרא "חָפְרַע" גמטריא 'נחש' ('חומת אנך' להחיד"א ירמיה פרק מד ד"ה הנני נתן את פרעה, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה ועפ"ז נבין מאמר, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת פ אות ב), ואם מוסיפים לו אחד כנגד הכולל הוא עולה גמטריא 'שטן' ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה ועפ"ז נבין מאמר, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת פ אות ב) והשם "חָפְרַע" הוא על דרך הפסוק "וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה" (במדבר ה, יח) לרמוז שפרעה היה נבעל כאשה ('מדרש תנחומא' פרשת וארא אות ט), וזה היה כנגד מה שהנחש הקדמון הטיל זוהמא בחוה ('חומת אנך' להחיד"א תחילת פרשת בא אות ה). וכן 'פרעה' הוא אותיות 'העפר', לרמוז על בחינת הנחש שנאמר "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיה סה, כה) ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה 'ואפשר להבין הכל' בשם 'יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ).

ומטעם זה אמר הנביא על פרעה שהוא הנחש הרובץ ביאוריו שנאמר "דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִ"ה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו" (יחזקאל כט, ג) ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב בן האשקי פרשת בא אות יט). וכן אמרו רבותינו כי פרעה שבימי משה היה גובהו אמה וזקנו באורך אמה ואיבר ההולדה שלו היה באורך אמה וזרת (גמ' מועד קטן דף יח ע"א בשם רב וראה רש"י שם). ובוודאי שכך הוא היה נראה כפשוטו ('השל"ה הקדוש' בחלק 'תורה שבכתב' פרשת וארא ד"ה ועל ענין זה), השפל שבאנשים (עפ"י גמ' מועד קטן דף יח ע"א בשם רב). ומה שהיה איבר ההולדה שלו בגודל 'אמה וזרת', זה משום שפרעה הוא השטן הוא קין והוא הנחש אשר היה עם חוה בימי בראשית והטיל בה זוהמא, וגם 'הנחש' הוא כוחו של איסור העריות. מטעם זה פרעה היה מלך דווקא בארץ מצרים שהיא עצמה היתה "עֶרְוַת הָאָרֶץ" (בראשית מב, ט) וכולם היו שטופי זימה שם. וכן המדה 'זרת' באיבר ההולדה של פרעה היא ראשי תיבות 'זוהמת רשעים תועבה' – לפי שעל ידי איבר זה הנחש הקדמון הטיל זוהמא בחוה ('לב אריה' פרשת בא אות כ ד"ה 'ולפי דרכינו זה שפרעה' וד"ה 'ולכך פרמשתו של פרעה').

פרעה התגאה באות קין שלו וביקש להרוג את משה רבינו

קין היה נע ונד אחרי חטאו והתיישב בארץ נוֹד, כאשר כל ימיו היו בצער ויסורים והתכפר לו. אך בגלגול פרעה חזר לסורו, לכן ביקש להרוג את משה ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף נב ע"א ד"ה וזכות משה רבינו) שהיה גלגולו של הבל ('חומת אנך' להחיד"א על חבקוק פרק א על הפסוק 'איום ונורא הוא ממני' בשם ר' שלמה אלקבץ, 'שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה נחזור לעניננו כי לכך, 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף נב ע"א ד"ה וזכות משה רבינו) כפי שנרמז בפסוק "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָ"ה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי" (שמות ה, כב) שסופי התיבות "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל" עולות התיבה 'הבל' ('נחל יהודה' לר' יהודה גיז מחכמי תוניס פרשת שמות ד"ה וישב משה), והיה זה כשם שקין הרג את הבל בגלגול הקודם. וזה מה שנאמר "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר" (שמות ב, טו) ('ככר לאדן' להחיד"א על 'אבות דרבי נתן' פרק כ סוף ד"ה סוד ואפשר עוד לומר, 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף נב ע"א ד"ה וזכות משה רבינו) (להרחבה על גלגולו של הבל במשה רבינו ראה אחד ממאמרינו לפרשת וארא – 'גלגול נשמתו של משה רבינו').

כשם שקין אמר כלפי שמים בשעה שהתווכח עם הבל כי "אין דין ואין דיין" (ראה 'תרגום יונתן' בראשית ד, ח), כך גם בגלגולו בפרעה הרשע הוא אמר "מִי יְהֹוָ"ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהֹוָ"ה" (שמות ה, ב) ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף יד ע"ב טור ב ד"ה סוד הענין). ופרעה היה מתגאה באות י' שהוא קיבל בגלגול קין שעליו נאמר "וַיָּשֶׂם יְהֹוָ"ה לְקַיִן אוֹת" (בראשית ד, טו) ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף לו ע"ב ד"ה גם נלמוד) וזה גרם לו לחזור לסורו הראשון ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף יד ע"ב טור ב ד"ה סוד הענין), והיה רוצה להרוג את משה בכוח האות הזאת ('חומת אנך' להחיד"א חבקוק פרק א על הפסוק 'איום ונורא הוא ממני' בשם ר' שלמה אלקבץ, 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף נב ע"א ד"ה וזכות משה רבינו). לכן הוא מסר את משה אל המוציא להורג, ורק בנס לא שלטה בו החרב כי נעשה צווארו קשה כעמוד של שיש. ועל זה אמר משה "כִּי אֱלֹקֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות יח, ד) ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה וישמע פרעה את הדבר הזה).

השם 'פרעה' בגמטריא הוא יתר על השם 'משה' באות יו"ד שהיא 'אות קין', ובה התגאה פרעה על משה ('חומת אנך' להחיד"א ספר יחזקאל פרק לב על הפסוק 'שא קינה על פרעה מלך מצרים'. ראה 'חומת אנך' להחיד"א על תהלים יח, יח). כנגד האות יו"ד הזאת אמרו רבותינו שהיו בעולם עשרה קבין של כשפים, ורובם היו במצרים ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה ועפ"ז נבין מאמר), כלומר תשעה (עפ"י גמ' קידושין דף מט ע"ב). האות הזאת נרמזה גם בפסוק שאמר פרעה על ישראל "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות ה, ט) שיש בפסוק עשר תיבות – כי בכוח אות יו"ד פרעה היה עושה את הכל ('כסא דוד' דרושים להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה ועפ"ז נבין מאמר). וכן הוא מה שאמר פרעה לישראל "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם" (שמות י, י) שסופי התיבות הראשונות עולות התיבה 'היו"ד', לפי שגם כאשר כבר הסכים הרשע הזה שילכו הגברים שבישראל ויעבדו את אלוקיהם, עדיין הוא היה מתגאה באות יו"ד שהיא זו שתנקום בהם לרעה ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת בא אות ו) ובכוחה ביקש לכלותם ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף נב ע"א ד"ה וזכות משה רבינו).

משה שהיה גלגול הבל חזר לגבות את חובו מפרעה שהיה גלגול קין

ה' גילה למשה רבינו שהוא גלגול הבל, ושפרעה הרשע גלגול קין אשר הרג את הבל, וכי פרעה עדיין מחזיק ברשעותו ומבקש שוב להרוג אותו ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף יד ע"ב טור ב). אז ענה משה כי הוא מפחד מפרעה ואינו יכול עליו ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה והקב"ה מגיד מראשית) היות שכבר הרג אותו בעבר, ואמר לה' "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה" (שמות ג, יא), כלומר "מִי אָנֹכִי" שאני הבל "כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה" שהוא קין אשר הרגני בגלגול קודם?! ('חומת אנך' להחיד"א פרשת בא אות יב). ועוד הוסיף משה ואמר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג) כלומר יותר טוב שתשלח בידי אהרן אחי הגדול ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת שמות דף כד ע"א ד"ה מי אנכי וגו') או בידי מלך המשיח והוא כבר יְכַלֶּה את הכל ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה ועוד ועתה הנה צעקת). אך ה' אמר למשה שפרעה ילקה רק על ידו ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף יד ע"ב טור ב ד"ה סוד הענין) וכך תהיה גאולתם של ישראל ממצרים, ואי אפשר שתהיה על ידי אחר ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה ועוד ועתה הנה צעקת) כי הוא צריך להכות את פרעה י' מכות כנגד י' פציעות שעשה קין להבל בשעה שהרג אותו בגלגול קודם ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת שמות דף כד ע"א ד"ה מי אנכי וגו').

ה' הסביר למשה שצריך לגבות את חובו מפרעה על מה שעשה לו בגלגולו הקודם בקין ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה ועוד ועתה הנה צעקת, עפ"י 'קרית ארבע' על התורה לר' רחמים חורי פרשת שמות דף כד ע"א ד"ה מי אנכי וגו') כאשר הרגו ולקח את בת זוגו ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה ובמדרש למה אות ראשון, 'שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה ובמדרש למה אות ראשון), וצריך להלקות את מצרים שנקראת "עֶרְוַת הָאָרֶץ" (בראשית מב, ט) כנגדה ('גאולת עולם' להחיד"א בביאור הגדה של פסח על התיבות 'כמה לקו באצבע עשר מכות'), ועל ידי שייקח את נקמתו ממנו תהיה הגאולה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף מז ע"ב ד"ה והיינו טעמא דמכת). לכן כשם שבפעם הראשונה נאמר על קין "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹֽעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד, י) נאמר גם במצרים "וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי" (שמות ג, ט) ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף יד ע"ב טור ב). והוסיף ה' לומר למשה רבינו, שאין לו לחשוש אף מהאות יו"ד שפרעה מתגאה בה "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ" (שמות ג, יב), כלומר לך יש יתרון עליו כי אני אהיה שם עמך ('חומת אנך' להחיד"א פרשת בא אות יב).

בואו של משה רבינו לעולם בשביל נקמת הבל נרמז בדבריה של בת פרעה כאשר ראתה את משה בתיבה "וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב, ו) כאשר כל התיבות הללו עולות בגמטריא 'זהו הבל שקם עליו קין ורצחו' עם הכולל ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה 'ובמדרש למה אות ראשון' לפי תיקון האחרונים בדבריו). ועל זה רמז בעל ההגדה ואמר "עבדים היינו לפרעה במצרים" שראשי התיבות האחרונות עולות 'הבל', ללמד שבא משה אשר היה הבל בגלגול קודם, ובשליחות ה' הוציאנו ממצרים מידי פרעה הנחש ('פה אחד' להחיד"א על הגדה של פסח דף צד ע"א ד"ה עבדים היינו לפרעה). וזה מה שאמר ה' למשה "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" (שמות י, א) כלומר על מנת להביא בו את נקמת הבל. לכן סופי התיבות "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" עם הכולל הן גמטריא 'הבל', וכן התיבה "לִבּוֹ" גמטריא 'הבל' עם הכולל, ועוד התיבה "אֵלֶּה" עם הכולל גמטריא 'הבל' ('חומת אנך' להחיד"א פרשת בא סוף אות א).

ה' גזר על קין את עונשו העיקרי "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ" (בראשית ד, יב) והיא גזירה על נשמתו שתחזור כמה פעמים בגלגול ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני דף כח ע"ב ד"ה ונחזור לענינינו). וכך קין התגלגל בפרעה הרשע, וה' יתברך אמר למשה רבינו כי הגיע זמן גביית חובו וצריך להתקיים מה שנאמר "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן" (בראשית ד, כד) כשהכוונה שתבוא נקמה ל"קָיִן" שהוא פרעה על ידי משה שהוא "שִׁבְעָתַיִם" לדורות, כלומר דור שביעי מאז אברהם אבינו. ואלו הן שבעת הדורות – אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה עוד ועתה הנה צעקת, 'שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה נחזור לעניננו כי לכך). וכן היה צריך שקין ינקם ויפרע על ידי אדם אחד שיש לו "שִׁבְעָתַיִם" שמות, כלומר שבעה שמות. וגם זה היה במשה רבינו עליו השלום שנקרא בשבעה שמות – ירד, גדור, חבר, שׂוכו, יקותיאל, זנוֹח, משה (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א) ('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב דרוש הי"ט התפשטות חו"ג ד"ה ובפרק ל"ג כתב).

פרעה קיבל את המכות על ידי המטה והתקיים "שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן"

המטה שעל ידו היה צריך להכות את 'קין' שהוא פרעה ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה והקב"ה מגיד מראשית) והוא הנחש ('לב אריה' לר' יהודה אריה ליב בן האשקי פרשת בא אות כ), נברא כבר בערב שבת בראשית בין השמשות (ראה פרקי אבות ה, ו), כאשר על המטה היו חקוקים כל המכות בראשי תיבות 'דצ"ך עד"ש באח"ב' ('לב אריה' פרשת בא אות כ). על ידי המטה התקיים גזירת הכתוב "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן" (בראשית ד, כד), לפי שהמטה נמסר קודם לשבעה צדיקים לפני שהגיע לידי משה רבינו. בתחילה הוא נמסר לאדם הראשון והוא מסרו לחנוך, וחנוך לשֵׁם ושם לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ליוסף. וכשמת יוסף נלקח כל מה שבביתו אל פרעה, ויתרו חמד שם את המטה ונטעו בגינתו ולא היה יכול שוב להקימו עד שבא משה רבינו ונטל את המטה על מנת להלקות בו את פרעה ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת שמות ד"ה עוד ועתה הנה צעקת, 'שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה והקב"ה מגיד מראשית) (להרחבה על המטה של משה ראה אחד ממאמרינו לפרשת שמות – 'מטה האלקים של משה רבינו').

כאשר משה אמר שהוא מפחד מפני פרעה שהוא קין, ה' אמר לו "מַה זֶּה בְיָדֶךָ" (שמות ד, ב) ומשה ענה לו "וַיֹּאמֶר מַטֶּה" (שמות ד, ב) והרמז בזה, שאם מחליפים את האותיות של התיבה 'קין' בשיטת א"ת ב"ש עולה התיבה 'דמט' – ועם עוד אחד כנגד הכולל זה צירוף התיבה "מַטֶּה". וה' אמר לו להשליך את המטה ארצה, ומיד הוא נהפך לנחש ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת שמות ד"ה עוד ועתה הנה צעקת, 'שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה והקב"ה מגיד מראשית) כנגד פרעה הנקרא 'נחש' ('חומת אנך' להחיד"א תחילת פרשת בא אות ה, 'שם משמואל' לר' שמואל בורנשטיין מסוכטשוב פרשת שמות שנת תרע"ו דף לו ד"ה והנה פרעה נקרא נחש) וכששוב אחז בו משה רבינו הוא חזר להיות מטה. אז אמר לו ה' שיראה וילמד מכך שכאשר הוא יצא מידו חזר לסורו הרע, אך בעודו בידו הוא רק 'עץ יבש' לכן יאחוז בו ולא יניחהו ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה עוד ועתה הנה צעקת). 'אות הנחש' הזה נעשה במדבר בכדי להראות למשה שאף על פי שהוא במקום ממשלתו של הנחש עם כל זה הוא כפוּת תחת ידו כמו עץ ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה עוד אמר לו). ומשה רבינו גם קיבל את אות הפיכת המטה לנחש כדי שיידע שדווקא הוא הוצרך לגאולה כי הוא הבל ופרעה הוא קין ('שבח פסח' לר' ישמעאל הכהן ממודנא דף ל ע"ב ד"ה 'ועפ"ז יובן למה מסר').

עשר המכות באו על פרעה משום 'אות קין' שהוא היה מתגאה בה

פרעה היה צריך לקבל עשר מכות בדיוק, שהן היו כנגד עשר הנשיכות שנשך קין את הבל בגלגול הקודם ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה עוד ועתה הנה צעקת, 'שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה והקב"ה מגיד מראשית, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה ועפ"ז נבין מאמר). לכן לאחר שמשה כבר נתן לפרעה שבע מכות, הקב"ה אמר לו לשוב ולתת עוד שלוש מכות על מנת להשלים את עשר המכות במלואן שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" (שמות י, א) ומכות אלו נרמזו בתיבה "בֹּא" שהיא בגמטריא שלוש, וכן בתיבות "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה" כשהכוונה שיבואו מכות כמספר האותיות של התיבה "אֵלֶּה" – וכל זה הוא על מנת שמשה שהיה בגלגולו הקודם הבל, יגבה את כל חובו מפרעה שהיה בגלגול קודם קין, וייקח נקמתו ממנו ('לב אריה' פרשת בא אות יט).

עשר המכות היו מכוונות גם כנגד האות יו"ד שהיה פרעה מתגאה בה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול ד"ה ועפ"ז נבין מאמר). לכן כל המכות נחקקו על המטה, בכדי לרמוז לקין שהוא יקבל עשר מכות כנגד האות שלו ('גאולת עולם' להחיד"א דף קיד ע"א ד"ה 'ובאותות זה המטה' הובא בסוף ספרו 'כסא דוד'). וזה הטעם, שעל אף שרבותינו אמרו כי במצרים היו בסך הכל ארבעים או חמישים מכות (ראה 'הגדה של פסח' מחלוקת בין ר' אליעזר ור' עקיבא), התורה לא האריכה לספר על כל אותן המכות אם כי לכאורה היה מן הראוי, וזה משום הצורך שיהיו עשר מכות לבדן כנגד האות יו"ד של פרעה, ואילו ה' יתברך כָּלַל בכל אחת מעשר המכות את שאר המכות בין אם היו ארבעים או חמישים. וכך למעשה האות יו"ד לא הועילה לפרעה הרשע כלל, אלא אדרבא היתה סימן למפלתו ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף טו ע"ב טור א ד"ה והטעם בזה) והיא זו שהפכה לו למכות במצרים ('אהבת דוד' דרוש יא לשבת הגדול דף נב ע"א ד"ה וזכות משה רבינו).

החרטומים במצרים ידעו שפרעה מתגאה באות יו"ד שניתנה לקין, ולכן נכתבה התיבה 'חרטומים' חסרה את האות יו"ד בפסוק "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא" (שמות ח, טו), כי אמרו לו שהמעלה של היו"ד נטולה ממנו היות שמשמים נלחמים עמו ו"אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא", וכבר בא קץ 'קין' שהוא עם שלוש אותיותיו עולה גמטריא "אֶצְבַּע" ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף מז ד"ה וזה אפשר ירמוז). ועל זה אמרו גם העבדים לפרעה "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ" (שמות י, ז) כלומר "עד מתי אנו סובלים את כל הרעה הזאת בשבילך?!" ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת בא אות ו) פרעה היה מתגאה באות יו"ד שניתנה לו ואשר היתה רמוזה לדעתו ביו"ד היתירה שהיתה בגמטריא שמו 'פרעה' על שמו של 'משה', ובכוח אות יו"ד זו הוא ניסה להרוג את משה. אך פרעה הרשע לא ידע שהאות י' היתירה בשמו לא רומזת לאות קין אלא לי' מכות שצריך משה רבינו להביא על ראשו ('חומת אנך' להחיד"א ספר חבקוק פרק א על הפסוק 'איום ונורא הוא ממני' בשם ר' שלמה אלקבץ).

הכנעתו של פרעה היתה במכה האחרונה היא מכת 'בכורות'. וזה משום שהוא היה בכור פעמיים, פעם אחת בהיותו גלגול קין ופעם שנייה בהיותו גלגול פרעה, ולכן נכנע מהמכה הזאת ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק תשיעי דף יד ע"ב טור ב). וכן מכת בכורות היתה עבור נקמתו של הבל אשר הקריב "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ" כפי שנאמר "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהֹוָ"ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ" (בראשית ד, ד). פרעה הבין שכל הרעה והצער של מכת הבכורות זה על גאוותו שהוא קין הבכור, ועל שמתגאה באות יו"ד, ועל שהרג את הבל אחיו – על כן היה פוחד מאוד מהמכה הזאת. לכן אמרו רבותינו על מכת בכורות שפרעה בעצמו דיבר לפני משה ואהרן ואמר להם שהוא מתיירא ממכה זו משום שהוא 'בכור', וכפי שנאמר בה "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה" (שמות יב, ל) ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף מז ע"ב ד"ה והיינו טעמא דמכת בכורות).

ה' ציוה את משה לקחת את כל כספו וזהבו של פרעה ואת כל האבנים הטובות והמרגליות שיש לו בביתו, ועל ידי כך הוא ישלם 'שבעתיים' את כל הון ביתו, למשה שהוא 'שבעתיים' לדורות, כנגד מה שקין לקח להבל אחרי הריגתו את כל צאנו חלבו גיזתו וולדותיו ('שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה עוד ועתה הנה צעקת). וכך עשו עם ישראל שלקחו ממצרים כסף וזהב כפי שנאמר "וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל" (תהלים קה, לז) לפי שכל זה היה חייב פרעה למשה רבינו. אך לעומתם, משה רבינו בעוצם הפלגת קדושתו ('גאולת עולם' להחיד"א דף קטו ע"א ד"ה 'ויתכן במ"ש הרב ש"ך') לא לקח כלל מהביזה על אף שהיתה כולה שלו, ורק השאירה לישראל, כי הוא העדיף להתעסק במצוות ולקחת את ארונו של יוסף. לכן שבחוהו רבותינו ואמרו עליו "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת" (משלי י, ח) (ראה גמ' סוטה דף יג ע"א) כאשר ראשי התיבות "חֲכַם לֵב" עולות בגמטריא 'הבל' עם הכולל, לרמוז שוויתר על חלקו לישראל ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף מז ע"ב ד"ה ועם האמור יומתק). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.