פרשת זכור – גלגולי הנשמות במגילת אסתר

בכל המעשה של מרדכי ואסתר ישנם סודות עליונים ונפלאים אשר חכמי אותו הדור רמזו וסידרו ברוח קודשם בתוך 'מגילת אסתר', והלבישו אותם בתוך דברים פשוטים של סיפור מעשה שהיה. ואחר כך ניתן לחכמי הדורות הבאים אחריהם בסוד ה', לחקור ולהבין בנסתרות ולפרסם בעל פה לדורות את הנסתרות שבמעשה המגילה ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' בסופו ביאור על מגילת אסתר דף עד ע"ב ד"ה עוד נראה לי).

ויש להתבונן, מה הם אותם סודות נפלאים הטמונים בתוך 'מגילת אסתר', אשר קשורים למרדכי היהודי ואסתר המלכה וכן לאחשורוש והמן הרשע?

המן הרשע היה גלגול נחש הקדמון שהחטיא את אדם וחוה

המן הרשע היה משורש הנחש הקדמוני ('עיני העדה' למחבר שבט מוסר סוף פרשת תצוה ד"ה 'עוד נראה לפרש' מהאר"י ז"ל, 'יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב דרוש ט לז' באדר ד"ה והיה משרש נחש בצפעוני, 'תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק רמזי פורים בפרשת כי תשא ד"ה ואתה קח לך, 'ריח דודאים' לר' צבי אלימלך מדינוב בחלק מגילה נקראת דף ט) וגלגול נשמתו ('קהלת יעקב' ערך מ"ד על התיבה 'מרדכי', 'מגלה עמוקות' פרשת מטות דף ע"ה ע"א ד"ה נחש זה המן), כפי שנרמז בשמו 'המן' שהוא ראשי תיבות 'הוא מגלגול נחש' ('אבות הראש' לר' רחמים נסים יצחק בן ר' חיים פאלאג'י על פרקי דרבי אליעזר דף סב ע"ב – סג ע"א), וממנו היה עיקר כוחו ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש לשבת זכור דף קיג ע"ב, 'בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ימי הפורים אות א ד"ה ובזה תתבונן). כך שהמן עצמו הוא 'הנחש ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה, 'כלי חמדה' לר' שמואל לניאדו פרשת כי תשא שלישי דף קכז ע"א ד"ה ולרמז זה שאלו) הקדמון' ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש לשבת זכור דף קיג ע"ב, 'בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ימי הפורים אות א ד"ה ובזה תתבונן) אשר גירה את אדם וחוה בימי בראשית והכשילם בחטא עץ הדעת ('חדרי בטן' להחיד"א שבת זכור ועניני פורים ד"ה אף הוא שאל, 'בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש לשבת זכור דף קיג ע"ב) כלומר ב'אכילה אסורה', ואחר כך גם במעשה זנות ('חדרי בטן' להחיד"א שבת זכור ועניני פורים ד"ה וממוצא דבר אפשר) כאשר הטיל זוהמא בחוה (עפ"י 'ריח דודאים' למחבר 'בני יששכר' בחלק מגילה נקראת דף ט ד"ה והמן הרשע עם אשתו), ואף הביא על אדם וחוה את המיתה ('חדרי בטן' להחיד"א שבת זכור ועניני פורים ד"ה אף הוא שאל, 'בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש לשבת זכור דף קיג ע"ב).

לכן גם הנחש הקדמון וגם המן הרשע פתחו ב"אַף". אצל הנחש נאמר "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (בראשית ג, א) ואצל המן הרשע נאמר "וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה, יב) ('אמרי נועם' פרשת צו פרשת זכור ולפורים ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק). שניהם דיברו לשון הרע נגד הבורא, הנחש אמר "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה) כשכוונתו לכפור בעיקר (ראה רש"י בראשית ג, ה) וכן המן אמר "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (אסתר ג, ח) שהוא לשון 'יַשֵּׁן', לומר שכביכול האלוקים שלהם יַשֵּׁן ולא משגיח עליהם ('מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער הפורים דף נו ע"א ד"ה ונחזור לענין). שניהם התקללו לאחר שבעים פסוקים, שאצל הנחש מתחילת התורה ועד התיבות "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יד) כולל פסוק זה – יש בדיוק שבעים פסוקים. וכן אצל המן מהפסוק "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי" (אסתר ג, א) עד לפסוק בו נתלה המן שנאמר "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ" (אסתר ז, י) כולל פסוק זה – יש בדיוק שבעים פסוקים. וזה כפי שאמרו רבותינו "לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים" (ראה 'במדבר רבה' יד, יב ד"ה אמר רבי פינחס) כי שורש הנחש והמן הוא אחד ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת צו פ' זכור ולפורים ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק).

מטעם זה אמרו רבותינו כי המן הרשע רמוז בתיבות הפסוק "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" (בראשית ג, יא) (ראה גמ' חולין דף קלט ע"ב), שהוא 'עץ הדעת', אשר בו ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב דרוש ט לז' באדר ד"ה והיה משרש נחש בצפעוני, 'עיני העדה' למחבר שבט מוסר סוף פרשת תצוה ד"ה עוד נראה, 'מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן פרק לא ענין הפורים דף מט ע"ב ד"ה ועם זה נבין, 'בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ימי הפורים אות א ד"ה ובזה תתבונן) הס"מ אשר רכב על גבי הנחש הקדמון ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה הקנאה והתאוה והכבוד, 'ספר הבהיר' לר' נחוניה בן הקנה בסוף הספר אות ר' ד"ה שאלו תלמידיו, זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב והנחש רבי יצחק) הכשיל את אדם וחוה ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב דרוש ט לז' באדר ד"ה והיה משרש נחש בצפעוני, 'עיני העדה' למחבר שבט מוסר סוף פרשת תצוה ד"ה עוד נראה, 'בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ימי הפורים אות א ד"ה ובזה תתבונן, 'תפארת שלמה' רמזי פורים בפרשת כי תשא ד"ה ואתה קח לך, עפ"י 'בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש לשבת זכור דף קיג ע"ב, עפ"י 'מגלה עמוקות' פרשת מטות דף עה ע"א ד"ה נחש זה המן), כאשר חוה סחטה את הענבים שבעץ הדעת ('בראשית רבה' יט, ה) בעוד הנחש טימא את היין במגעו ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף י' ע"א ד"ה ונלע"ד נתן, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וחוה חפצה לבטל), ואחר כך חוה שתתה ממנו ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה כלל העולה) ונתנה גם לאדם הראשון ששתה ('בראשית רבה' יט, ה) (להרחבה על מה שהכשיל הס"מ את אדם וחוה בשתיית היין ראה אחד ממאמרינו לפרשת האזינו – 'איסור שתיית יין נסך').

המן ביקש להחטיא את אסתר גלגול חוה כדי שתיכשל עם אחשורוש

מרדכי היה גלגול אדם הראשון ('כלי חמדה' לר' שמואל לניאדו פרשת כי תשא שלישי דף קכז ע"א ד"ה ולרמז זה שאלו, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ה, ב, 'קהלת יעקב' לר' יעקב יולס ערך מ"ד על התיבה 'מרדכי', 'קהלת יעקב' ערך ה"מ על התיבה 'המן') ובחינתו ('מדרש תלפיות' למחבר שבט מוסר ענף בגדי כהונה ד"ה וכיון שהמן הוא). לכן נאמר עליו "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (אסתר ב, ה) כלומר שהוא דוגמתו של אדם הראשון אשר היה היהודי הראשון בעולם שהצטווה לשמור את מצוות עשה ומצוות לא תעשה בגן עדן, כפי שנאמר "וַיִּקַּח יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו) (ראה 'תרגום יונתן' בראשית ב, טו, 'זוהר חדש' בראשית דף כג ע"ב ד"ה רבי שמעון אמר, 'ילקוט שמעוני' פרשת בראשית רמז כב ד"ה אמר רבי יהושע בן לוי) ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה וכיון שהמן הוא). לכן שמו של מרדכי נרמז בפסוק "בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר" (שמות ל, כג) שתרגום שתי התיבות האחרונות הוא "מֵירָא דַכְיָא" (ראה 'תרגום אונקלוס' שמות ל, כג, ראה גמ' חולין דף קלט ע"ב), וכי בגלגול אדם הראשון הוא היה "רֹאשׁ" לכל היצורים ('כלי חמדה' לר' שמואל לניאדו פרשת כי תשא שלישי דף קכז ע"א ד"ה ולרמז זה שאלו) וגם "רֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל" (משלי ח, כו) ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא פרשת תרומה פרק לה לפורים אות ב ד"ה והנה כמו שחטא). וכן נאמר עליו "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" – כנגד גן עדן הנקרא 'היכל של שושנים'. "אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם" (אסתר ב, ו) – כדי לרמוז על שגורש מגן עדן ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה 'וכיון שהמן הוא' עיי"ש עוד רמזים בזה ואכמ"ל).

אסתר היתה גלגולה של חוה ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' בסופו בחלק ביאור על מגילת אסתר דף פ ע"א ד"ה 'ילקוט תהלים' בשם ר' חיים ויטאל, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צ ע"ב ד"ה ועתה נבא למאמר, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ה, ב, 'דבש לפי' מערכת א אות ד, 'בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש אדר מאמר ז דורש טוב אות ט ד"ה עוד שם' בשם החיד"א ומדרש אליהו). לכן היא נקראה בשם 'אסתר' לפי שבגלגולה הקודם בחוה היא היתה נסתרת מאדם הראשון, כי היתה דבוקה מאחוריו גב אל גב, עד אשר הפרידה ה' והעמידה לפניו (ראה 'עץ יוסף' על 'מדרש תנחומא' פרשת תזריע אות א). וכן נרמז גלגולה במה שנאמר על אסתר "הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (אסתר ב, ז), "אֵין לָהּ אָב וָאֵם" – שלא היתה חוה ילידת איש ואשה, "הַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה" – הוא יופיה של חוה, שהכל בפני חוה כקוֹף בפני אדם (ראה גמ' בבא בתרא דף נח ע"א), "וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ" – כלומר אחרי מותו של אדם הראשון, שהרי אדם לחוה היה בחינת אב ואם כי היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, אז "לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" – כלומר ל'בית' (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א בשם ר' מאיר), שבגלגול זה נשׂא אותה שוב לאשה, כדי לתקן מה שעיוותה בגלגול קודם כאשר שמעה לנחש הקדמוני ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה וכיון שהמן הוא).

המן הלך ונתן עצה לאחשורוש לעשות לישראל סעודה ('בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ימי הפורים אות א ד"ה ובזה תתבונן) ולהאכילם מאכלות אסורות ('בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ז דורש טוב אות ט ד"ה עוד שם בשם מדרש) כדי שעל ידי אכילתם יתעורר עליהם חטא אדם הראשון אשר אכל מעץ הדעת ('בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ימי הפורים אות א ד"ה ובזה תתבונן). וכמו שהנחש פיתה את אדם הראשון באכילה, כך הוא ביקש לפתות את ישראל באכילה ועל ידי זה להביא עליהם כליה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש טו"ב שבת זכור דף צב ע"א ד"ה אף הוא שאל, 'חדרי בטן' להחיד"א שבת זכור ועניני פורים ד"ה אף הוא שאל), לאבדם ולהשמידם ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני דף סד ע"א טור א), כאשר ייקנס עליהם מיתה כמו אדם הראשון ('בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ימי הפורים אות א ד"ה ובזה תתבונן). ואכן שמונה עשרה אלף וחמש מאות ארבעים וארבע יהודים (ראה 'אסתר רבה' ז, יג ד"ה אמר רב ישמעאל) נהנו אז מהסעודה של אותו הרשע ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני דף סד ע"א טור א) וחטאו ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תצוה אות כ ד"ה ועל ענין זה אמרו רבותינו) ונפגמו באותה האכילה ('תפארת שלמה' רמזי הפורים בפרשת כי תשא ד"ה ואתה קח לך), כשחטאם היה ממש חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת. ותכף עמד השטן והשטין עליהם. לכן נרמז שמו של המן דווקא בפסוק "הֲמִן הָעֵץ" (בראשית ג, יא) כי מעשיו היו ממש כמעשיו של הנחש הקדמוני ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני דף סד ע"א טור א).

המן הרשע היה שורש הנחש אשר פיתה לחוה והטיל בה זוהמא ('ריח דודאים' למחבר 'בני יששכר' בחלק מגילה נקראת דף ט ד"ה והמן הרשע עם אשתו), והיה מכשף גדול ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער ר"ח חנוכה ופורים פרק ה ד"ה והנה המן הרשע) אשר בכשפיו ידע כי אחשורוש עתיד לקחת את אסתר לאשה. לכן רצה שגם מרדכי ואסתר יטעמו מהסעודה ועל ידי כן יוכל אחשורוש להטיל זוהמא באסתר המלכה, בדומה למה שהוטלה בה זוהמא בחטא הנחש הקדמון ('ריח דודאים' למחבר 'בני יששכר' בחלק מגילה נקראת דף סב ד"ה שהיתה מונה בהן). אך מרדכי שידע כל זאת נשמר שלא ליהנות בכלל באכילה זו ('ריח דודאים' למחבר 'בני יששכר' בחלק מגילה נקראת דף ט ד"ה והמן הרשע עם אשתו) וכן אסתר נשמרה בכך. ולא רק בסעודה זו נשמרה אסתר, אלא אף כשהיתה בבית אחשורוש. ואם היו חלילה שניהם מקלקלים ואוכלים בסעודת אחשורוש, אז לא היתה אסתר ראויה לנס שהיה לה אחר כך להינצל מזוהמתו של אחשורוש ('ריח דודאים' למחבר 'בני יששכר' בחלק מגילה נקראת דף סב ד"ה שהיתה מונה בהן) (להרחבה על הטלת הזוהמא של נחש הקדמון בחוה ראה אחד ממאמרינו לפרשת חיי שרה – 'תיקונה של שרה אמנו').

אסתר שלחה שידה להתייחד עם אחשורוש ועל ידי כך לא נכשלה עמו 

כל אדם מורכב מצד טוב ורע כאשר שניהם מתלבשים זה בזה, כשתי צורות של שני בני אדם הדומים זה לזה ונכללים כאחד, בעוד חלק הטוב הוא יצר הטוב וחלק הרע הוא היצר הרע ונקרא גם 'שד' המחטיא את האדם ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד ראשון סימן ט ד"ה והאר"י זלה"ה הקשה על זה). מרדכי ואסתר היו יודעים להשתמש ב'שם המפורש' ולהפריש את החלק הרע מן הטוב. וכך הם עשו לאסתר, כאשר הפרידו ממנה את החלק הרע הנקרא 'שידה', שהיתה נראית כאסתר ממש וכצורתה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו ד"ה וזהו ענין אסתר, 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד ראשון סימן ט ד"ה ובשביל אותו הרע, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לו ע"ב ד"ה והנה כתבו המקובלים). ומרדכי היה משׁביע את אותה השידה ב'שם המפורש' ללכת ('מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער הפורים דף נו ע"א ד"ה ונחזור לענין) לפני אחשורוש ולהתייחד עמו ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו ד"ה וזהו ענין אסתר, 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד ראשון סימן ט ד"ה ובשביל אותו הרע, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לו ע"ב ד"ה והנה כתבו המקובלים), ואילו אסתר עצמה לא התייחדה עמו חס ושלום, אף שהיו בבית אחד (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה 'ואי תימא דאתייחד' רעיא מהימנא. וראה 'עבודת ישראל' לר' ישראל מקוזניץ סוף פרשת תצוה שכתב כי אפשר שגם התוס' בגמ' מגילה דף יג ע"ב ד"ה 'וטובלת ויושבת' מסכים שהיתה משביעה ושולחת שידה, ומה כתב שהיתה מותרת לבעלה בלא חודשי הבחנה כי היתה משמשת עם אחשרוש ב'מוך', הכוונה לאותה קליפה שהיתה שולחת הנקראת בשם 'מוך' עיי"ש).

וזה נרמז במה שנאמר "וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ: בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי" (אסתר ב, יג-יד), שראשי התיבות "הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ" עולה 'הבאה', לרמוז שלא אסתר היתה נקרבת אל אחשורוש אלא שניה אחרת 'הבאה' במקומה, והיא 'שידה' בצורתה של אסתר. והרואים היו סוברים שהנערה היא אסתר ואינו כן, כי אחרת היתה באה במקומה. לכן בפסוק לעיל יש פעם אחת תיבת "בָאָה" בגלוי כמפורש, ופעם אחרת בהסתר של ראשי תיבות – לומר שהיה בענין זה נגלה ונסתר ('עיני העדה' למחבר שבט מוסר בחלק על מגילת אסתר דף קנב ע"ב ד"ה ובזה הנערה באה אל המלך). ועוד "בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי" – כלומר שהשידה הנראית בדמותה של אסתר ('תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נז ע"ב ד"ה ומאן דנטיר) ונקראת "שֵׁנִי" לה ('באר לחי רואי' לר' צבי הירש שפירא ממונקאטש על תיקוני הזוהר תיקון כא דף נח ע"א ד"ה אל בית הנשים שני, 'כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון כא דף נח ע"א ד"ה אל בית הנשים), היתה נפרדת "בָּעֶרֶב" מאסתר ו"בָאָה" אל אחשורוש, ו"וּבַבֹּקֶר" היתה "שָׁבָה" אל תוך אסתר ('אור ישראל' על תיקוני הזוהר לר' ישראל מקוזני'ץ תיקון כא דף נח ע"א, 'באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון כא דף נח ע"א ד"ה אל בית הנשים שני).

מרדכי שהיה יודע את 'שם המפורש' ושבעים לשון, עשה בחכמה ששלח שידה אל אחשורוש (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה ומדרכי דהוה ידע). והוא לימד את אסתר להשתמש באותם שמות הקודש שפועלים כך, כדי שתעשה כן בעצמה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צא ע"ב ד"ה 'והרב כתנות אור' בשם הרב כותנות אור, 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס בחלק השמטות דף פד ע"א ד"ה 'אי נמי' בשם המקובלים). לכן אסתר היתה יודעת להפריד את חלק הרע ממנה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא בשם גורי האר"י ז"ל, 'אהבת דוד' להחיד"א בחלק השמטות הנקרא 'עבותות אהבה' דף צא ע"ב ד"ה ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל), ולהשביע את אותה השידה שתלך ותהיה עם אחשורוש ('ריח דודאים' לר' צבי אלימלך מדינוב פרק מגילה נקראת דף סג ד"ה מגנותו של אותו רשע). ועל דבר זה היה מרדכי כל העת מפחד, האם היא אכן יודעת להפריד את הרע ממנה. לכן נאמר "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ" (אסתר ב, יא) שהיה מרדכי "מִתְהַלֵּךְ" שם כל יום על מנת לדעת "מַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ" על ידי אותו הרשע, אם חס וחלילה נגע בה ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת וילך אות ג).

החלפת אסתר בשידה התאפשרה כי אחשורוש היה משמש מיטתו רק בלילות שאז הוא זמן שליטת 'החיצונים' ו'השדים' וניתן להשביעם. אך אם היה משמש גם ביום, אסתר לא היתה יכולה לעשות כן. לכן רבותינו שיבחו את אחשורוש ואמרו "מגנותו של אותו רשע למדנו שיבחו שלא היה משמש מיטתו ביום" (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א בשם ר' יוחנן) ('ריח דודאים' לר' צבי אלימלך מדינוב פרק מגילה נקראת דף סג ד"ה מגנותו של אותו רשע). ואחשורוש היה מרגיש באותה שידה כל טעם שרצה, טעם בתולה או טעם בעולה (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א בשם רב), כי השידה יכולה להתהפך כרצונה פעם כך ופעם כך ('מדרש תלפיות' ענף יחוד ד"ה 'בזה יובן מאמר' מהמחבר, 'מדרש תלפיות' ענף אליעזר ד"ה ובזה נ"ל דזהו אומרם חז"ל, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צא ע"ב ד"ה 'והרב כתנות אור' בשם הרב כותנות אור). לכן אחשורוש גם אהב אותה כפי שנאמר "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת" (אסתר ב, יז), "אֶת אֶסְתֵּר" – זה הטפל לאסתר, כלומר את אותה השידה ששלחה אסתר האמיתית במקומה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צא ע"ב ד"ה 'והרב כתנות אור' בשם הרב כתנות אור). והוא לא ידע שזו היא שידה בדמותה, ולא באמת אסתר המלכה ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' חלק שלישי על מסכת ברכות דף יב ד"ה בגמרא משמורה הראשונה).

אחשורוש לא זיהה שמי שהיתה עמו היא שידה אף על פי שהקול של השידות שונה מהקול של הנשים (ראה 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה 'ועוד אפשר לתת טעם' שהוכיח מהזוהר שאין קול השדים כקול בני האדם עיי"ש בדבריו הנפלאים. ראה גמ' גיטין דף כג ע"א בשם רב יוסף), וזה משום שהיה אז גנאי ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק שלישי על מסכת ברכות דף יב ד"ה בגמרא משמורה הראשונה) למלכי פרס ומדי ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה ועוד אפשר לתת טעם) לדבר עם כל איש או אשה שלא מזרע מלוכה, ואחשורוש חשב שאסתר איננה מזרע מלוכה ולכן לא היה מדבר עמה פה אל פה ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק שלישי על מסכת ברכות דף יב ד"ה בגמרא משמורה הראשונה) אלא על ידי מתורגמן ביניהם (ראה גמ' מגילה דף טז ע"א מר' אבהו). מטעם זה אסתר לא היתה מגלה את עמה ומולדתה שנאמר "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי" (אסתר ב, כ) כי כל עוד הוא לא ידע שהיא מישראל ומזרע המלוכה של בית שאול, הוא לא דיבר עמה אלא על ידי מתורגמן. ולכן גם בשעה שהתייחדו לא דיבר עמה כי משום דרך ארץ לא היה ביניהם מתורגמן, ויכלה אסתר לשלוח את השידה במקומה ואחשורוש לא היה יודע ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה ועוד אפשר לתת טעם, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש יג שבת זכור דף סו ע"ב ד"ה ואסתר המלכה, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת וילך אות ג, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א, נ, 'יוסף תהילות' להחיד"א על התהלים ל, י ד"ה מה בצע בדמי).

אחשורוש היה חושב שהשידה היא אסתר ממש ('מדרש תלפיות' ענף אליעזר ד"ה עוד נראה לפרש, 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק שלישי על מסכת ברכות דף יב ד"ה בגמרא משמורה הראשונה, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לו ע"ב ד"ה והנה כתבו המקובלים) לכן היה רגיל עמה ('ריח דודאים' בחלק מגילה נקראת דף ט ד"ה והמן הרשע עם אשתו, 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק שלישי על מסכת ברכות דף יב ד"ה בגמרא משמורה הראשונה) ועיבר אותה, ויצא ממנה דָּרְיָוֶשׁ (ראה 'ויקרא רבה' יג, ה ד"ה אמר רבי יהודה) ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו ד"ה וזהו ענין אסתר, 'אהבת דוד' להחיד"א בחלק השמטות הנקרא 'עבותות אהבה' דף צא ע"ב ד"ה ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל) כך שהוא היה בנה של אסתר מצד השידה שבה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו ד"ה וזהו ענין אסתר). אך מכל מקום, הוא נולד ממש מאסתר ('עמודיה שבעה' עמוד ראשון סימן ט ד"ה ולפיכך נקרא דריוש בן אסתר), כי הזיווג אמנם היה עם החלק הרע של השידה ההיא, אך ה'עוּבָּר' עצמו היה בתוך אסתר. ומכיון שהיה מגופה של אסתר לכן הנולד היה בנה ('אספקלריא המאירה' לר' צבי הירש הורביץ על הזוהר פרשת כי תצא ד"ה 'ע' תקלג אני וחמורי נאכל' דף קטו ע"ב טור ב) ממש. וכך דריוש היה חציו טוב וחציו רע ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו ד"ה וזהו ענין אסתר), טהור מאמו וטמא מאביו ('ויקרא רבה' יג, ה ד"ה אמר רבי יהודה). והוא ציוה לבנות את בית המקדש ונתן רשות לכך בתחילה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו ד"ה וזהו ענין אסתר).

אסתר עצמה מעולם לא התייחדה עם אחשורוש הערל והטמא ('באר לחי רואי' לר' צבי הירש שפירא ממונקאטש על תיקוני הזוהר תיקון כא דף נח ע"א ד"ה אל בית הנשים שני) והוא לא נגע בה ('מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער הפורים דף נו ע"א ד"ה 'ונחזור לענין' בשם הזוהר), ולכן גם נשארה טהורה לשבת בחיק בעלה מרדכי ('אהבת דוד' להחיד"א בחלק השמטות הנקרא 'עבותות אהבה' דף צא ע"ב ד"ה ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל). וזה מה שנאמר "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ" (אסתר ב, כ), כלומר אסתר לא היתה באמת עם אחשורוש אלא רק השידה שזה חלק הרע שבה, אבל עם מרדכי היא באמת היתה וזה הכוונה "כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ" שהיתה עמו באמיתות, מה שאין כן עם אחשורוש שלפי האמת לא היתה עמו ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לו ע"ב ד"ה והנה כתבו המקובלים). וכל זה היה כי "מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה" שקיימה את מה שמרדכי מסר בידה שמות קודש להביא שידה במקומה. לכן אסתר היתה מותרת לגמרי למרדכי בעלה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צא ע"ב ד"ה 'והרב כתנות אור' בשם הרב כותנות אור) והיתה נמצאת בחיקו (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה והכא סתרא רברבא) ואומרת לו "דע שלא נטמאתי, כי אני מפרדת הרע שבטוב ואני טהורה" ('מראית העין' להחיד"א על מסכת מגילה דף יו"ד ד"ה תחת הסרפד). ומרדכי ידע שאחשורוש לא נגע בה, כמו שאברהם היה נביא וידע שאבימלך לא נגע בשרה אשתו ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת כי תשא סוף ד"ה 'אחר שדברנו' וראה שם איך הקיש בין מרדכי לאברהם אבינו ולמד זה מזה).

השכינה פעלה על מנת להסתיר את אסתר מפני אחשורוש ונתנה שידה במקומה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה והכא סתרא רברבא, 'תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נח ע"א ד"ה ומאן דנטיר) שתהיה עם אחשורוש, ובה הוא הטיל את זוהמתו (עפ"י 'ריח דודאים' למחבר 'בני יששכר' בחלק מגילה נקראת דף סב ד"ה שהיתה מונה בהן). והיא גם זו שהיתה אוכלת ממאכלי החזיר שהיה אחשורוש מגיש לה, ואילו אסתר עצמה לא נגעה בזה חלילה (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א בשם שמואל. ובזה מתיישבת לשון הגמ' עם התוס' שם) ('מדרש תלפיות' ענף יחוד ד"ה זוהר דברים יש לו לאדם, 'מדרש תלפיות' ענף אחשורוש ד"ה ילקוט דבר אחר). לכן 'אסתר' נקראה בשמה על שה' יתברך עשה לה 'הסתר' גדול (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה והכא סתרא רברבא) מאחשורוש, כך שלא ייגע בה אותו נוכרי ('תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נז ע"ב ד"ה ועליה אתמר). וזה הטעם שאמרו רבותינו ששמה של אסתר נרמז בפסוק "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר" (דברים לא, יח) (ראה גמ' חולין דף קלט ע"ב) משום שאסתר היתה ב"הַסְתֵּר" מפני אחשורוש ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד ראשון סימן ט ד"ה כתיב בפרשת וילך). ולכן היתה יכולה לשרות עליה 'רוח הקודש' שנאמר "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" (מגילת אסתר ה, א) (ראה גמ' מגילה דף יד ע"ב), שהרי אם היתה נטמאת לא היתה שורה עליה ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן סוף פרשת כי תשא ד"ה אחר שדברנו).

הס"מ קינא באסתר שניצלה מאחשורוש ולכן התלבש בהמן ועשרת בניו

כשהס"מ ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'וקשה שהרי הכתוב' בשם זוהר חדש ותיקונים, 'מדרש תלפיות' ענף המן ד"ה 'זוהר חדש ותקונים' בשם זוהר חדש ותקונים) הנקרא 'אל אחר' ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'ולפיכך הרע') ראה שהקב"ה כיסה את אסתר ומסר שידה במקומה הנראית כדיוקנה ('תקוני הזוהר' תיקון כא דף נח ע"א ד"ה ואיהו נטיר ליה, 'עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'וקשה שהרי הכתוב' בשם זוהר חדש ותיקונים, 'מדרש תלפיות' ענף המן ד"ה 'זוהר חדש ותקונים' בשם זוהר חדש ותקונים), הרע לו הדבר. לפי שכל עניינו הוא לערב קודש בחול וטומאה בטהרה, ורצה שתתערבב אסתר שהיא קודש עם אחשורוש שהוא חול ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'וקשה שהרי הכתוב' עפ"י הזוהר, 'מדרש תלפיות' ענף המן ד"ה 'זוהר חדש ותקונים' בשם זוהר חדש ותקונים). ואף על פי שמכל מקום כן התערב החלק הרע שלה עם אחשורוש ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'ולפיכך הרע'), עדיין הוא קינא בזה ('תקוני הזוהר' תיקון כא דף נח ע"א ד"ה ואיהו נטיר ליה) כי כוונתו היה לטמא את החלק הטוב ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'ולפיכך הרע').

לכן הס"מ התלבש בתוך המן הרשע על מנת להרע לישראל ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'ונחזור לענינינו'), ולילי"ת אשתו התלבשה בזרש אשתו של המן ('פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ה אות ד ד"ה נ"ל) שהיתה מכשפה גדולה כמו בעלה ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער ר"ח חנוכה ופורים פרק ה ד"ה והנה המן הרשע). וזה מה שאמרה אסתר על המן "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (אסתר ז, ו), "אִישׁ צַר" – הוא הס"מ, "וְאוֹיֵב הָמָן" – הוא המן הרשע, שלבדו נקרא בשם אויב. ואילו עתה שהתחברו שניהם יחדיו, הס"מ והמן, הרי נעשו הם כאחד ונקראו "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן". וכל התחברות זו היתה בעבור "הָרָע הַזֶּה" (אסתר ז, ו) שהוא החלק הרע שנפרד מאסתר המלכה והלך להתייחד עם אחשורוש ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'ונחזור לענינינו'). והמן הרשע עשה את עצמו אלוה ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'וקשה שהרי הכתוב', 'מדרש תלפיות' ענף המן ד"ה 'ומטעם זה נראה לי') ורצה שיעבדו אותו עבודה זרה (גמ' מגילה דף י' ע"ב בשם ר' שמואל בר נחמני) כי אחרי ש'הס"מ אל אחר' היה בקרבו, אז הוא תפס את אומנותו ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'וקשה שהרי הכתוב', 'מדרש תלפיות' ענף המן ד"ה 'ומטעם זה נראה לי'). ומפני שהס"מ היה מלובש בהמן, לכן מרדכי היהודי לא השתחוה לו על מנת שלא תהיה 'הקדוּשה' כנועה לו ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס בחלק השמטות דף פד ע"א ד"ה 'אי נמי' בשם המקובלים).

הס"מ התלבש בהמן ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'וקשה שהרי הכתוב' עפ"י הזוהר, 'מדרש תלפיות' ענף המן ד"ה 'זוהר חדש ותקונים' בשם זוהר חדש ותקונים) כמו שהוא התלבש בימי בראשית בנחש הקדמון. שבשעה שבא הנחש לפתות את חוה בימי בראשית אז היה הנחש כבר כולל עשרה מדרגות של טומאה, ויחד עם הס"מ שנוסף עליו היו לו אחד עשר כוחות טומאה. כך גם עתה הס"מ התלבש בהמן הרשע ('מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער הפורים דף נו ע"א ד"ה ונחזור לענין) שהוא היה גלגולו של הנחש ('קהלת יעקב' ערך מ"ד על התיבה 'מרדכי', 'מגלה עמוקות' פרשת מטות דף ע"ה ע"א ד"ה נחש זה המן), ועשר מדרגות הטומאה של הס"מ התלבשו בעשרת בניו של המן ('תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נח ע"א ד"ה ואיהו נטיר ליה, 'זוהר חדש' בחלק ספרא תנינא ד"ה וכד נחתת לתתא, 'מחברת הקודש' למהרח"ו שער הפורים דף נו ע"א ד"ה ונחזור לענין, 'דברים אחדים' דרוש טו"ב שבת זכור דף צב ע"א ד"ה 'אף הוא שאל' מהזוהר, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת מטות דף ע"ה ע"א) שהיו כבר 'קליפות' (עפ"י 'פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער ר"ח חנוכה ופורים פרק ה ד"ה והנה המן הרשע). כך נמצא שהמן הרשע היה בעצמו הס"מ ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תצוה אות כח ד"ה גם אנכי אחוה דעתי) ודוגמתו ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה והנה כיון הרשע, 'זוהר חדש' ספרא תנינא ד"ה וכד נחתת לתתא) כי התלבש בו ('זוהר חדש' ספרא תנינא ד"ה וכד נחתת לתתא). ורמז לכך כי הגמטריא הקטנה של התיבה 'המן' ושל התיבה 'סמא"ל' שוות ('תורת נתן ולקוטים ממהרח"ו' דף ח ע"ב ד"ה המן במ"ק ס"מ).

הס"מ שכוחו היה מעוון עץ הדעת ביקש לנקום בישראל על הצלת אסתר 

הס"מ התלבש בהמן הרשע, כדי להרע לישראל ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'ונחזור לענינינו') על ידי גזירות רעות וגורלות, ולכלותם מעל פני האדמה ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'וקשה שהרי הכתוב' עפ"י הזוהר, 'מדרש תלפיות' ענף המן ד"ה 'זוהר חדש ותקונים' בשם זוהר חדש ותקונים). והוא שקל עשרת אלפים כיכר כסף שנאמר "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ג, ט), כדי לנקום באסתר ובאומתה ('תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נח ע"א ד"ה ואיהו נטיר ליה). כך שכל הגזירה שהיתה בימי אסתר, היא בשביל שהס"מ התלבש בהמן לעשות נקמה בישראל על מה שכיסה הקב"ה את אסתר מאחשורוש ('עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה וקשה שהרי כתוב בא לנו). וכשראה כך מרדכי, חשב שעשה שלא כדין ולא היה עליו להטריח את קונו בהפרדת החלק הרע מאסתר, לכן נאמר "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א) כלומר "וּמָרְדֳּכַי יָדַע" שבשביל מה שעשה נגזרה הגזירה הזאת, ושהוא היה גורם בדבר. ועל התקלה שבאה על ידו הוא לבש "שַׂק וָאֵפֶר" וגם הלך וזעק "זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'והנה כאשר היה').

כוחו של הס"מ שהתלבש בהמן לגזור מיתה על ישראל בא מעוון עץ הדעת של אדם וחוה ('קרן ישועה' למחבר 'בן איש חי' על מגילת אסתר פרק ט, כה ד"ה ובבואה לפני המלך). וגם מעוון ישראל שנהנו באכילתם מסעודתו של אחשורוש הרשע ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תצוה אות כ ד"ה ועל ענין זה) אשר היה נחשב להם שעברו בעצמם על עוון אכילת עץ הדעת ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני דף סד ע"א טור א). לכן אסתר שהיא היתה גלגול חוה ביקשה ממרדכי היהודי "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" (אסתר ד, טז), אמרה "וְצוּמוּ עָלַי" כי היא זו שגרמה לכל זה כאשר שמעה בגלגול חוה לעצת הנחש ואכלה מעץ הדעת ('בני יששכר' מאמרי חדש אדר מאמר ז אות ט ד"ה עוד שם בשם מדרש). וכן ביקשה מישראל שיצומו "וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" כדי שיהיה בזה תיקון גם לחטא האכילה של ישראל מסעודתו של אחשורוש הרשע ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תצוה אות כא ד"ה ונגד אלו שני חטאים).

זה הטעם שיועציו של המן הרשע יעצו לו לתלות את מרדכי דווקא על עץ שנאמר "וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ" (אסתר ה, יד), כי מרדכי היה צדיק ולא היה נמצא בו חטא להמיתו, לכן יעצו לו לתלותו בחטא 'עץ הדעת'. ועל כן עשו לו דווקא 'עץ' שבזה יתעורר עליו דין ויגרום לו מיתה. וזו הסיבה שהעץ היה "גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה", כי אדם הראשון ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ ב דרוש ט לז' אדר ד"ה והנה האר"י ז"ל. וראה 'תפארת שלמה' רמזי פורים ד"ה 'יעשו עץ גבוה' דרך אחרת בזה) שהתגלגל אחר כך במרדכי ('כלי חמדה' לר' שמואל לניאדו פרשת כי תשא שלישי דף קכז ע"א ד"ה ולרמז זה שאלו, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ה, ב, 'קהלת יעקב' ערך מ"ד על התיבה 'מרדכי', 'קהלת יעקב' ערך ה"מ על התיבה 'המן') היה במעלה נשגבה מאוד, והשיג בימיו 'ארבעים ותשע שערי בינה', ונחסר רק מעט מאלקים. והנחש בפיתויו לחוה אמר כי אם היא ואדם הראשון יאכלו מעץ הדעת אזי הם ישיגו גם את 'שער החמישים' של הבינה ויהיו כאלקים ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב דרוש ט לז' אדר ד"ה וזה היה פיתוי). לכן המן התכוון לתלות את מרדכי באותו העץ שהכין לו "גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה" בעבור עוון אדם הראשון בעץ הדעת ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ ב דרוש ט לז' אדר ד"ה ולכך רמזו חכמינו).

אסתר המשיכה לשלוח לאחשורוש שידה גם אחרי ההצלה מהמן הרשע

כאשר אסתר הלכה לבית אחשורוש לבקש על הצלתם של ישראל, היא ידעה שתצטרך לגלות על עמה ומולדתה ולהגיד שהיא בת מלכים ('יוסף תהילות' להחיד"א על תהלים ל, י ד"ה מה בצע בדמי) מזרע ביתו של שאול המלך (ראה גמ' מגילה דף טז ע"א מר' אבהו) כדי שידבר עמה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה ועוד אפשר לתת טעם). וידעה שכשאחשורוש יבין שהיא מזרע מלוכה ואינו גנאי שישוחח עמה פנים אל פנים ללא מתורגמן, אז היא לא תוכל יותר לשלוח במקומה שידה שתתייחד עם אחשורוש, כי הוא ישוחח עמה ואין קולה של השידה כקולה של האשה ('יוסף תהילות' להחיד"א על תהלים ל, י ד"ה מה בצע בדמי, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א, נ), ואז היא אסתר תהיה מוכרחת להתייחד בעצמה עם אחשורוש, ובוודאי תאסר על מרדכי בעלה. ועל זה אמרה "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד, טז) ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה ועוד אפשר לתת טעם), כלומר כשם ש"אָבַדְתִּי" בגלגול חוה בשעה שהנחש הטיל בי זוהמא ואיבדתי את מעלתי, כן "אָבָדְתִּי" כעת כאשר אחשורוש יהיה עמי ממש ברצון ('בני יששכר' מאמרי חדש אדר מאמר ז אות ט ד"ה עוד שם בשם מדרש) ואכשל עם ערל ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יג שבת זכור דף סו ע"ב ד"ה ואסתר המלכה), ושוב יוטל בי זוהמא (עפ"י 'ריח דודאים' למחבר 'בני יששכר' בחלק מגילה נקראת דף ט ד"ה והמן הרשע עם אשתו).

וכאשר באה אסתר וגילתה את עמה נאמר "וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי: כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז, ג-ד), ומיד כששמע אחשורוש שהיא בת מלכים הוא דיבר עמה פנים אל פנים ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק שלישי על מסכת ברכות דף יב ד"ה ובגמרא משמורה ראשונה, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה ועוד אפשר לתת טעם). לכן נאמר מיד בסמוך "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן" (אסתר ז, ה), כלומר נאמר פעמיים "וַיֹּאמֶר" בפסוק, לפי שבתחילה דיבר עמה על ידי מתורגמן ועל זה נאמר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", ואחר כך כששמע שהיא מזרע מלכות בית שאול הוא דיבר עמה בלי מתורגמן ועל זה נאמר "וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (גמ' מגילה דף טז ע"א מר' אבהו). ואז אסתר הבינה בדעתה שהיא לא תוכל יותר להיסתר מפני אחשורוש על ידי שליחת השידה במקומה ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק שלישי על מסכת ברכות דף יב ד"ה ובגמרא משמורה ראשונה, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה ועוד אפשר לתת טעם).

אמנם למעשה גם אחרי שגילתה את עמה לא התייחדה אסתר עם אחשורוש, והיה לה עדיין כוח לתת שידה במקומה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש יג שבת זכור דף סו ע"ב ד"ה 'ואסתר המלכה' עפ"י הזוהר, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה הנה נא ערכנו). משום שהשידה ששלחה לא היתה שידה רגילה כמו שאר השדים בעולם, אלא 'חלק הרע' שהתפצל מאסתר ממש, וחלק זה כן יש בכוחו לדבר בקולה, ואסתר לא ידעה זאת וחשבה שהיא כמו שאר השדים בעולם ('יוסף תהילות' להחיד"א על תהלים ל, י ד"ה מה בצע בדמי). וכך נמצא כי מה שחשבה שהיא תאלץ להתייחד עם אחשורוש היה רק תחילה במחשבתה, אך לפי האמת ה' הסתיר אותה ואחשורוש נטפל לרעותה שהיא השידה החלק הרע שלה גם אחרי כן ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח דף לז ע"א ד"ה הנה נא ערכנו). מטעם זה בפסוק בו נרמז שמה של אסתר יש לשון כפולה "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר" (דברים לא, יח) (ראה גמ' חולין דף קלט ע"ב), "הַסְתֵּר" על קודם שהגידה את עמה שאז היתה מפרידה את השידה ממנה, "אַסְתִּיר" על אחרי שהגידה שהיא מזרע שאול המלך, כי עדיין היה ה' יתברך מסתירה ולא שלט בה אויב ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת וילך אות ג, 'חומת אנך' להחיד"א על מגילת אסתר אות ו) וזר, חס וחלילה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צב ע"א ד"ה 'ועל דרך הזהר הקדוש' ועיי"ש).

אסתר גלגול חוה הביאה למפלתו של המן הרשע גלגול הנחש הקדמון

אסתר שהיתה גלגול חוה רצתה להביא למותו של המן בחינת הס"מ דווקא במשתה היין, כפי שאמרה לאחשורוש "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה, ח) וזה בכדי לשלם לו על מה שהחטיא אותה על ידי היין כשהשקה אותה מהענבים של עץ הדעת בגלגול חוה, ובזה הביא מיתה לכל העולם, ואילו עתה יבוא הוא למותו על ידי היין ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה וזהו הטעם שאסתר, 'עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' בחלק 'מגילת אסתר' דף קנד ע"א ד"ה תנתן לי נפשי, 'מדרש אליהו' בסופו ביאור על מגילת אסתר דף עה ע"א ד"ה עם מה שנתבאר אצלי), ובזה יבוא גמולו בראשו ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן פרק לא ענין פורים דף מט ע"א ד"ה ועם זה נבין). לכן סופי תיבות "תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי" (אסתר ז, ג) עולה 'יין', כי רצתה להפילו במשתה היין ('עיני העדה' למחבר שבט מוסר בחלק 'מגילת אסתר' דף קנד ע"א ד"ה תנתן לי נפשי). ומטעם זה חייב אדם להתבסם ביין ביום פורים (ראה גמ' מגילה דף ז ע"ב בשם רבא) כדי לסמות את עינו של הס"מ שמפלתו היתה ביין. וכן כדי לרמוז שאין היין מפתה את ישראל עוד לחטוא, שהרי הותר להם לשתות עד כדי שיכרות ('עיני העדה' למחבר שבט מוסר סוף פרשת תצוה ד"ה עוד נראה לפרש) ואף מקבלים על כך שכר, היפך מה שהס"מ גרם בזמן חוה ואדם הראשון ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה ולכן חייב אדם).

כאשר נדדה שנתו של אחשורוש כפי שנאמר "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו, א), ראה אחשורוש בחלומו שהמן הרשע נותן עליו סייף על מנת להורגו, ונבהל מפני החלום ועמד משנתו. אז ביקש להביא לפניו את ספר הזכרונות שבו היה כתוב על ענין בגתן ותרש, ומיד אמר המלך שיקראו להמן. וכשאמרו לו שהמן כבר נמצא בחוץ, אמר המלך "אמת הוא הדבר שראיתי בחלום, לא בא בשעה הזאת אלא להרגני!" ואז ציוה את המן להרכיב על הסוס את מרדכי היהודי ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק נ' ד"ה בלילה ההוא). וכך היה הדבר מדה כנגד מדה, כי הנחש הקדמון הביא את המיתה לעולם, והיות שהשינה היא אחד מששים מהמיתה, לכן הקב"ה גלגל שמיתתו של המן שהוא עצמו הנחש הקדמון, תבוא על ידי השינה של אחשורוש אשר ראה בחלומו שהוא בא להורגו. וכנגד מה שהנחש הקדמון 'קיצץ בנטיעות' ('לא עוד אלא' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על פרקי דרבי אליעזר פרק נ' ד"ה באותה הלילה. ראה גמ' חגיגה דף יד ע"ב, וראה רש"י גמ' חגיגה דף יד ע"ב ד"ה 'אחר קיצץ בנטיעות' שהכוונה בלשון זו היא 'קלקל ועיוות'), בא המלאך מיכאל ונדמה לאחד מבניו של המן, והחל לקצץ בנטיעות הפרדסים של אחשורוש (ראה 'פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק נ' ד"ה 'בלילה ההוא') כדי להעלות את חמת המלך ('לא עוד אלא' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על פרקי דרבי אליעזר פרק נ' ד"ה 'באותה הלילה' וכתב שם שדווקא מיכאל המלאך עשה כן, כי בשעה שהס"מ ירד ממעלתו בעקבות שהחטיא את אדם הראשון, נאחז הס"מ בכנפי מיכאל המלאך כדי להשליכו עמו, אך הקב"ה פלטו מידו. לכן אצל אסתר דווקא מיכאל הוא שהפיל את הס"מ עיי"ש), שאכן בערה בו ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק נ' ד"ה 'בלילה ההוא' ועיי"ש עוד בזה).

מפלתו של המן היתה בשעה שבא המלאך (גמ' מגילה דף טז ע"א) מיכאל ('אבות הראש' על פרקי דרבי אליעזר לר' רחמים נסים יצחק בן ר' חיים פאלאג'י דף סב ע"ב ד"ה מה עשה הנחש) ודחף אותו על אסתר המלכה (גמ' מגילה דף טז ע"א), כלומר שהגביהו מעליה שיֵראה כאילו רוצה לבוא עליה שנאמר "וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ" (אסתר ז, ח) ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק נ' ד"ה 'אמר לה המלך'). ונפילתו על המיטה של אסתר היה כפי רצונו בגלגולו הקודם להטיל בה זוהמא ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת מצורע אות ב ד"ה 'וידוע אשר המן'. וראה 'עמודיה שבעה' עמוד הראשון סימן ט ד"ה 'ונחזור לענינינו' שכתב כי עלה כך להמן היות שרצה לטמא את חלק 'הטוב' שבאסתר עם חלק הרע שבאחשורוש). ובזה המלאך מיכאל גם פרע לו על מה שבגלגולו הקודם אצל הנחש דחף את חוה על עץ הדעת כדי שתיגע בו ותראה שלא מתה, ועל ידי כן תבוא גם לאכול ממנו (ראה 'בראשית רבה' יט, ג, ראה רש"י בראשית ג, ד). וכיון שבזה הנחש הביא מיתה לחוה ולתולדותיה, לכן כעת השיב לו המלאך גמולו בראשו. וכן מדה כנגד מדה על מה שגרם לבריות להיות גחונים וכפופים באבלות על המתים, כך קרה גם לו שנאמר "וְהָמָן נִדְחַף אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ" (אסתר ו, יב). ובעבור עונשו של הנחש "עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ" (בראשית ג, יד), נאמר עליו גם בגלגול המן "וּפְנֵי הָמָן חָפוּ" (אסתר ז, ח) ('אבות הראש' על פרקי דרבי אליעזר דף סג ע"א ד"ה מה עשה הנחש).

המן הרשע יחד עם הנחש שהיה בתוכו נתלו על עץ ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ג זכור דף יו"ד ע"א) כי כוחו של הנחש בא מעוון עץ הדעת ('קרן ישועה' למחבר הבן איש חי אסתר ט, כה), שהוא פיתה את חוה ואדם הראשון לאכול ממנו. וגם חזר בתוך המן והטעה את ישראל באכילה ממשתה אחשורוש ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ג זכור דף יו"ד ע"א), שגם זה היה בחינת חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני דף סד ע"א טור א). וכבר מששת ימי בראשית נגזר על הנחש שייתלה על העץ ('דברים אחדים' דרוש ג זכור דף יו"ד ע"א) על מה שפיתה את חוה לאכול מהעץ ('דברים אחדים' דרוש טו"ב שבת זכור דף צב ע"א ד"ה ועל פי זה נבא) כפי שנאמר "וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ" (אסתר ו, ד) כלומר על העץ "אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ" הקב"ה להמן מששת ימי בראשית ('עיני העדה' בחלק 'מגילת אסתר' דף קמח ע"א ד"ה אמנם לבא לענין), כי עתה בא על עונשו ('דברים אחדים' דרוש ג זכור דף יו"ד ע"א). לכן שמו של המן נרמז כבר בעץ הדעת בתיבות "הֲמִן הָעֵץ" (בראשית ג, יא) כדי לרמוז שהנחש התגבר מכוח עוון אותו העץ, אך סופו יהיה ליפול בעץ ('קרן ישועה' למחבר 'בן איש חי' על מגילת אסתר ט, כה). וזה עיקר תוקף הנס במגילה, שה' הציל את ישראל מידי המן הוא הנחש הקדמון על אף כוחו הרב מאוד, והשיב לו גמולו בראשו ('בן יהוידע' למחבר 'בן איש חי' על גמ' מגילה דף ז ע"א ד"ה עוד נראה לי. וראה 'מנחת אליהו' דף מט ע"ב טור ב ד"ה 'ובזה יבא' שלכן ישראל קיבלו בימי מרדכי ואסתר מחדש את התורה ברצון, כי ראו שהומת המן שהוא הס"מ ובזה נחלש כוחו ונתקן העולם, ועל כן הם חוזרים לקדמותם בעת קבלת התורה להיות חירות ממלאך המוות הוא הס"מ עיי"ש) ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.