פרשת יתרו – מעשה עשיית לוחות הברית

עם ישראל הגיעו למרגלות הר סיני ושם הם קיבלו את כל עשרת הדברות (ראה רמב"ן שמות כ, ז ד"ה ואני אפרש לך קבלת רבותינו). משה רבינו עלה להר סיני והוריד את שני לוחות הברית שהיו מעשה ידי שמים ועליהם כתובים עשרת הדברות שנאמר "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טו-טז). אך כאשר ירד משה רבינו וראה את העגל הוא שיבר את לוחות הברית שנאמר "וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט). אחר כך הצטווה משה רבינו להכין לוחות שניים שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד, א). משה רבינו הכין את הלוחות השניים, ואחרי שעלה עמהם להר סיני הוא הוריד אותם כשעליהם כתובים מחדש עשרת הדברות שנאמר "וַיְהִי שָׁם עִם יְהֹוָ"ה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים: וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר" (שמות לד, כח-כט).

ויש להתבונן, מה היתה מעלתם של לוחות הברית הראשונים אשר היו מעשי ידי הבורא יתברך, לעומת הלוחות השניים שהיו מעשי ידי משה?

לוחות הברית נוצרו לפני בריאת העולם והתגשמו במעשה בראשית

הקב"ה יצר לוחות רוחניים קודם שנברא העולם (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון) שהיו כללות כל התורה, וקדמו לעולם כמו שהתורה קדמה לעולם ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כלא חד' בדעת רשב"י מהרא"ג). לוחות אלו נבראו מן השמים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה רב כהנא אומר הלוחות) מתחת 'כסא הכבוד' ('תרגום יונתן' שמות לא, יח), ורמז לכך כי 'לֻּחֹת' בחילופי אותיות א"ת ב"ש עולה 'כסא' ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא פרשת בהעלותך דרוש ב' ד"ה ויהי בנסוע הארון). ויש אומרים שנבראו מ'כסא הכבוד' עצמו (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק ח, י ד"ה כתובים באצבע, 'זרע שמשון' פרשת כי תשא דף פה ע"ב טור א ד"ה מדרש תנחומא), ועל ידי 'אש לבנה' שנאצלה ממנה כביכול 'אבן ספיר' במשקל ארבעים סאה. ואבן זו היתה כדמות 'כסא הכבוד' (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק ח, י ד"ה כתובים באצבע) שעליו נאמר "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (יחזקאל א, כו) ('קהלת יעקב' ערך לו ד"ה לוחות הן) והיתה האבן נראית מחולקת לכעין שתי אבנים יקרות העשויות מסנפרינוּן, אך לא היו במציאות גשמית ממש ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כלא חד' בדעת רשב"י מהרא"ג).

ובשעה שה' גמר את מעשה הבריאה והגיע זמן 'בין השמשות' (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק ח, י ד"ה כתובים באצבע) של ערב שבת (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון) הראשונה, מיד לאחר ששת ימי בראשית, אז התגלו אותם הלוחות הרוחניים ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כולא חד' בדעת רשב"י מהרמ"ק) והקב"ה 'נפח' בהם, עד שהם התפשטו לשני לוחות גשמיים (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה ממה אתעבידו) של אבנים מרובעות ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כולא חד' בדעת רשב"י מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כלא חד' בדעת רשב"י מהרא"ג) העשויות מאבן סנפרינון גשמי ממש ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת כי תשא על הפסוק 'ויתן אל משה'). ועל זה אמרו רבותינו כי הלוחות 'נבראו' בין השמשות (ראה פרקי אבות ה, ו) ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כלא חד' בדעת רשב"י מהרא"ג).

שני לוחות הברית שקלו יחד ארבעים סאה ('תרגום יונתן' שמות לא, יח) והיו שווים במראיהם ('ילקוט ראובני פרשת ואתחנן על הפסוק 'ויגד לכם וגו' ' בשם פסיקתא זוטרתא) ונראים שניהם יחד כמו לוח אחד (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה תאנא כתיב) שאורכו ורחבו היה ששה טפחים על ששה טפחים ועוביו שלשה טפחים (גמ' בבא בתרא דף יד ע"א). הלוחות היו מרוקמים בשנים עשר גוונים מצד אחד ושנים עשר גוונים מצד שני כנגד עשרים וארבע ספרי התנ"ך. וזה נרמז בפסוק שנאמר על הלוחות "מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים" (שמות לב, טו) כי שתי פעמים התיבה "זֶּה" עולה בגמטריא מספר עשרים וארבע ('תיקוני הזוהר' תיקונא שתיתאה דף קמה ע"א ד"ה ובוצינא קדישא). ואחרי שהלוחות נבראו, הקב"ה הצפינם עד זמן נתינתם לישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה 'רש"א כולא חד' בדעת רשב"י מהרמ"ק).

עשרת הדברות שנאמרו מפי ה' התעופפו ונחקקו בתוך לוחות הברית

כאשר הדברות יצאו מפי ה' יתברך ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב בדעת רבנן. וראה רמב"ן שמות כ, ז ד"ה ואני אפרש לך קבלת רבותינו. וראה 'תרגום יונתן' שמות כ, ב) בהר סיני, היו פורחות האותיות ונראות לישראל כדמות אש מבהקת ('ילקוט ראובני' פרשת עקב על הפסוק 'ויתן ה' אלי' בשם ספר ציוני) בגוון של אש שחורה (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה אמר רבי חייא) וכמעין זיקים וברקים ('תרגום יונתן' שמות כ, ב עיי"ש), אשר הקיפו את כל מחנה ישראל שהיה גודלו שמונה עשרה מיל על שמונה עשרה מיל ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב). וכל ישראל היו רואים ('מכילתא' פרשת יתרו תחילת אות ט) כיצד הקול שיצא, פרח ועף באוויר השמים ('תרגום יונתן' שמות כ, א). וישראל ראו בתוך כל דיבר כמה טעמים וכמה הלכות וכמה מדרשים של כל מצוה ומצוה (עפ"י 'סודי רזייא' לבעל 'הרוקח' הלכות הדיבור ד"ה הדבור נברא ומלאך בשם 'ספרי' פרשת האזינו). והדיבור בעצמו היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל ואומר "קבלני עליך, כך וכך מצוות יש בי, כך וכך דינים יש בי, כך וכך עונשים יש בי, כך וכך גזירות יש בי". והיו ישראל אומר "הן והן" ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב).

ועל זה נאמר לישראל "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ" (דברים ד, ט), "פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ" – איך שהיה 'הדיבור' מדבר עמך ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב) בלשון הקודש. ועל זה גם נאמר "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי" (דברים ד, לג), וכן נאמר "כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי" (דברים ה, כג), "כָּמֹנוּ" – שדיבר בלשון הקודש שלנו ('סודי רזייא' הלכות הדיבור ד"ה הדבור נברא ומלאך). ואחר כך הדיבור היה מנשק אותם על פיהם שנאמר "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, ב) ומלמד אותם את אותה התורה ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב). ועל ידי הנישוק נדבקה ונקשרה בהם ובבני בניהם התורה, שכוח סוד הנשיקה גורם התדבקות 'רוח ברוח' בין הנושק לנשוק ('משנת חכמים' לר' משה חאגיז המעלה הכ"ג באמונת החכמים דף קה ע"ב אות תקלד ד"ה שמענה, 'מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו ישעיה פרק נא דף קלא ע"א ד"ה ואשים) והתקיים בזה "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ" (ישעיה נא, טז) שימה ממש ('מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר ישעיה פרק נא דף קלא ע"א ד"ה ואשים) (להרחבה בענין הנשיקה ראה אחד ממאמרינו לפרשת האזינו – 'סוד מיתת נשיקה').

אחרי שהדיבור הקיף את מחנה ישראל הוא חזר אל הקב"ה, אשר מיד חקק אותו בתוך הלוחות ('שיר השירים רבה' פרשה א אות ב) שהיו עשויות מסנפרינון ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב על גמ' ירושלמי חידושי שקלים פרק ו דף פז ע"ב ד"ה אלא הכונה) ומכוסות ב'אש לבנה' (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה 'אמר רבי חייא' בשם רבי חייא, 'אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב על גמ' ירושלמי חידושי שקלים פרק ו דף פז ע"ב ד"ה אלא הכונה. ראה זוהר סבא דמשפטים דף קיד ע"א ד"ה והמכתב מכתב). ונחקקו הדברות בלוחות כמו חותם בתוך שעוה ('סודי רזייא' לבעל 'הרוקח' הלכות הדיבור ד"ה הדבור נברא ומלאך), כאשר כוח הקול הגדול של כל דיבר ודיבר שאמר הקב"ה בקע את אבן הספיר של הלוחות בתואר צורת האותיות, וכעין מה שהיתה בוקעת 'תולעת השמיר' את האבן. ואחר כך ה'אש השחורה' נכנסה בחקק בקיעת תואר האותיות והיתה נראית ככתיבה. וכך היה עם כל אחד ואחד מהדברות (פירוש 'הרוקח' על התורה פרשת עקב ח, י ד"ה כתובים באצבע). ועל זה נאמר "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז), "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה" עוד מששת ימי בראשית, שבאותם ימי הבריאה נזכר רק שם "אֱלֹקִים" ('אבות הראש' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י על אבות דרבי נתן פרק ב דף צו ע"ב ד"ה שנאמר והלוחות), וב"לֻּחֹת" אלו נחרת דיבורו של ה' אשר התגשם עד שיכלו לראותו ('כלי יקר' פרשת כי תשא פרק לב, טז ד"ה והלוחות מעשה אלקים).

חקיקת האותיות בלוחות היתה מלפנים ומאחור (עפ"י זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה 'אמר רבי חייא' בשם רבי חייא, 'תרגום יונתן' שמות כ, ב), כך שהיה אפשר לקרוא משני הכיוונים את מה שכתוב בלוחות (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"א ד"ה אמר רבי יהודה), ובדרך נס ('עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ד פרק לב ד"ה ולפי שזה דבר קשה) מופלא ('שיח יצחק' לר' יצחק אייזיק חבר בדרוש בענין ב' נונין דף דף פח אות יא) האותיות לא היו הפוכות. ועוד היה נס בתוך נס, שאפשר היה לקרוא את הכתב גם משני הצדדים של הלוחות – כלומר בסך הכל הם נקראו מכל ארבעת הכיוונים. וזהו מה שנאמר "לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים" (שמות לב, טו), "מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם" – פנים ואחור, "מִזֶּה וּמִזֶּה" – גם משני צדדיהם ('אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לב, טו ד"ה עוד יתכן). ועוד נס אחר היה בלוחות הברית, שהיה אפשר לקרוא בלוח הימיני את כל הדברות של הלוח השמאלי, ובלוח השמאלי את כל הדברות של הלוח הימיני (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה הא כיצד).

קדושת האותיות שעל לוחות הברית נשאה את הלוחות ואת משה רבינו

'לוחות הברית' היו נושאים את עצמם (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל', רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לד ד"ה והיו הכתובין) כי הם היו בבחינת 'חי הנושא את עצמו' ('ליקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל חלק 'כה ה' ' דף מב ע"ב, 'שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת') מכוח האותיות (גמ' ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה, עפ"י מדרש תנחומא פרשת כי תשא אות כו) שהיו כמו 'נשמה' לגוף ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת') ועשויות מ'אש שחורה', אשר טִבְעָהּ לעלות למעלה ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב על גמ' ירושלמי חידושי שקלים פרק ו דף פז ע"ב ד"ה אלא הכונה). וכך האותיות נשאו את הלוחות אף שמשא משקלם היה ארבעים סאה (גמ' ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה, עפ"י 'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות כו, 'ליקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל חלק 'כה ה' ' דף מב ע"ב), ועמם היו נושאות גם את משה רבינו שהחזיק בהם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מה ד"ה לקח משה את הלוחות), כי מרוב קדושתם היו נושאות גם את נושאם (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל', רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לד ד"ה והיו הכתובין).

לכן כאשר משה רבינו הוריד את הלוחות מהר סיני הוא לא הרגיש בכלל את כובד משאם (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל'), והיה נושא את שני הלוחות בידו ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תשא לב, טו) הימנית בלבד (ביאור הרד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לט ד"ה כבדין על ידיו) כאילו הוא נושא בידו תפוח, שנאמר "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ" (שמות לב, טו) (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל'), וכל שכן שלמעשה הוא לא נשא אותם אלא הם נשאו אותו. לכן משה רבינו לא היה צריך לטרוח כלל בירידה מהר סיני, אלא איך שפנה לרדת מיד נשאו אותו הלוחות למטה מן ההר. וזה מה שנאמר עליו בפסוק "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר" (שמות לב, טו) ללמד שמיד כשפנה לרדת כבר ירד מן ההר ('אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לב, יד ד"ה עוד יתכן כי).

האותיות שהיו בלוחות הברית פרחו והסתלקו מחמת טומאת העגל

כאשר משה רבינו היה על הר סיני, אמר לו ה' יתברך "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶֽעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ז). ועל אף שידע משה רבינו על חטאם הוא העדיף להוריד את לוחות הברית מן ההר, כי חשב שתוקף אורם של הלוחות יבריח את המזיקים ואת רוחות הטומאה שנכנסו בתוך ישראל ('מעבר יבק' שפת אמת פרק טז ד"ה ובזה למה). וכאשר ירד משה רבינו מן ההר עם הלוחות, 'הכתב' שבלוחות אכן ראה את התופים והמחולות ואת העגל ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מה ד"ה לקח משה את) כפי שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת" (שמות לב, יט), "וַיַּרְא" – הכוונה ל'כתב' שראה, ואין הכוונה למשה. לכן נאמר בפסוק הזה שהוא ראה קודם את "הָעֵגֶל" לפני ה"מְחֹלֹת" על אף שהמחולות היו בהמון רב ונשמע קולם יותר מאשר עגל קטן, משום שֶׁרְאִיָּה זו היתה רוחנית ולא גשמית, ו'הכתב' הרגיש תחילה בטומאת "הָעֵגֶל" שהיתה גדולה יותר מטומאת ה"מְחֹלֹת" (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לו ד"ה את התפים ואת המחולות). וכיון שהקדושה לא עומדת במקום טומאה, לכן כאשר קרב משה למחנה אשר שם היתה טומאת העבודה זרה הקשה, התחילה קדושת הלוחות להסתלק לה (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל'). 

מחמת כן הכבידו הלוחות על ידו האחת של משה רבינו עד שהיה צריך להסתייע גם בידו השנייה. וכאשר קרב משה יותר אל מקום הטומאה (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל') שהיה מקום 'רשות הרבים' ו'הקליפות' שהתגרו בישראל ('מעבר יבק' בחלק שפת אמת פרק טז ד"ה ובזה נדע למה), אזי הסתלקה קדושתם של הלוחות לגמרי (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל', 'מעבר יבק' בחלק שפת אמת פרק טז ד"ה ובזה נדע למה) ופרח למעלה רושם הכתב מאותם הלוחות שהחזיק משה (ראה גמ' פסחים דף פז ע"ב) (רד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק מה אות לז-לח ד"ה ברחו הכתובים וד"ה ופרחו), כלומר שאש הלוחות ואש האותיות פרח למעלה ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב על גמ' ירושלמי חידושי שקלים פרק ו דף פז ע"ב ד"ה אלא הכונה) במראה אש ('ילקוט ראובני' פרשת עקב על הפסוק 'ויתן ה' אלי' בשם ספר ציוני) לעיניהם של ישראל (עפ"י 'תרגום יונתן' דברים פרק ט, יז), וגם לנגד עיניו של משה רבינו שראה כיצד עולות האותיות למקומן עד לימין כסא הכבוד (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק ט, טז). לכן דרשו רבותינו שניתן לקרוא את התיבה "חָרוּת" שבפסוק "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז) גם בניקוד "חֵרוּת" (ראה פרקי אבות ו, ב), ובזה רמזו שהאותיות הללו היו 'בני חוֹרין' ולא השתעבדו אל לוחות האבן כלל, ולא התבטלו בביטול הלוחות שהרי בשבירתם האותיות פרחו להן ('כלי יקר' פרשת כי תשא פרק לב, טז ד"ה והלוחות מעשה אלקים).

שמם של הלוחות העיד על הכתוב בהם, לכן בסילוק קדושת הלוחות ופריחת האותיות השתנה שמם של הלוחות. בתחילה כאשר ירד משה רבינו מהר סיני נקראו הלוחות בשם "לֻחֹת הָעֵדֻת" שנאמר "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים" (שמות לב, טו), אך בשעת שבירתם הם נקראו "לֻּחֹת" סתם שנאמר "וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט). וכן הוא בספר דברים שבתחילה נקראו הלוחות בשם "לוּחֹת הַבְּרִית" שנאמר "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי" (דברים ט, טו), אך בשעת שבירתם נקראו "לֻּחֹת" סתם שנאמר "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (דברים ט, יז) (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לה ד"ה וכשראו את התפים). 

סילוקן של האותיות מהלוחות נרמזו גם בפסוק "וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו (כתיב: מידו) אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט) שהתיבה "מִיָּדָיו" נכתבת 'מידו', כלומר חסרה אות י', לרמוז כי עשרת הדברות הכתובים בה פרחו להם ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת כי תשא דף מג ע"ב על הפסוק 'וישלך מידיו'). וכעין זה אמר משה "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (דברים ט, יז), שהתיבה "וָאַשְׁלִכֵם" נכתבה כשהיא חסרה את האות י, כי פרחו להם עשרת הדברות מתוך הלוחות ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תשא לב, יט). ונאמר "לְעֵינֵיכֶם" כי היה זה לעיניהם של ישראל ('פירוש הרוקח' פרשת עקב ט, יז על התיבה 'ואשלכם'). וכן נרמז סילוק האותיות בתיבה "לֻּחֹת", שבתחילה היא נכתבה מלאה באות ו' כפי שנאמר "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי" (דברים ט, טו), ואילו בשעת השבירה של הלוחות היא נכתבה חסרה מהאות ו' שנאמר "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי" (דברים ט, יז) כדי לרמוז שכאשר הגיעו הלוחות לתחומו של העגל פרחו מהם האותיות ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת').

לוחות הברית הראשונים נשברו לששים ריבוא חלקים בתחתית הר סיני 

כאשר פרח הכתב ('שפתי כהן על התורה' פרשת כי תשא ד"ה וכתב הרמב"ן ז"ל) נעשו הלוחות כבדים בידי משה רבינו ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות ל, גמ' ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה, זוהר פרשת ויקהל דף קצה ע"א ד"ה בההיא שעתא) והוא לא היה יכול לסבול יותר את כובד משקלם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מה ד"ה לקח משה את הלוחות) אף שניסה לאחוז בשתי ידיו (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל', 'מעבר יבק' שפת אמת פרק טז ד"ה ובזה נדע למה, רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לט ד"ה כבדין) שנאמר "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת" (דברים ט, יז) (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות לט ד"ה כבדין. ראה 'אור החיים הקדוש' דברים ט, יז), ולכן נפלו הלוחות מידיו של משה רבינו ונשברו (גמ' ירושלמי תענית פרק ד הלכה ה, זוהר פרשת ויקהל דף קצה ע"ב ד"ה בההיא שעתא, 'ליקוטי הש"ס' מהאר"י ז"ל חלק 'כה ה' ' דף מב ע"ב). וזה טעם נוסף לכך שבפסוק בו הושלכו הלוחות לארץ יש שינוי בין 'הקרי' ו'הכתיב' בתיבה "מִיָּדָיו" כפי שנאמר "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו (כתיב: מידו) אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט) כי בא ללמד שכאשר משה רבינו קרב אל המחנה הוא נעזר ממש בשתי ידיו על מנת להחזיק את הלוחות, אך גם אז לא היה יכול לסובלם והם נפלו ונשברו (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'ויהי כאשר קרב אל'. וראה 'רבינו בחיי' שמות לב, טו ד"ה וידוע כי היה).

כשהושלכו הלוחות מידיו של משה, הם מיד נגעו בקרקע שתחת ההר ולא בהר עצמו שנאמר "וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט). שכל זמן שהיה משה רבינו עדיין בהר היתה שורה שם הקדושה כי ההר היה כולו קודש על ידי מצות ההגבלה ולא קרבה 'רוח הטומאה' לשם, אך כשהוא ירד מן ההר וקרב למחנה (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות מא ד"ה שנאמר וישבר) וראו הלוחות את מעשה העגל בתחתית ההר ('כלי יקר' שמות לב, טז ד"ה ומה שלא שבר) מיד פרח הכתב וכבדו עליו הלוחות, והושלכו ונשברו (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מה אות מא ד"ה שנאמר וישבר, 'כלי יקר' שמות לב, טז ד"ה 'ומה שלא שבר' בשם הילקוט שמעוני) לששים ריבוא שברים, כמספר האותיות של דקדוקי תורה אשר היו רמוזים בין כל דיבר ודיבר בעשרת הדברות (מאמר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן לו עיי"ש), כי כל התורה כולה על כל דקדוקיה ואותיותיה נכללו באורח פלא בתוך לוחות הברית ('מאמר הנפש' להרמ"ע מפאנו חלק שלישי פרק שישי).

יש אומרים שלא מהנפילה עצמה נשברו הלוחות, שהרי הם היו עשויים מאבן חזקה הנקראת סנפרינון, ועוד שהיה גודלם ששה על ששה טפחים ולא יכלו להישבר מנפילה של גובה אדם – אלא שמשה רבינו הלך ושבר אותם בכוונה מכוונת ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת') בידיו ('פענח רזא' לר' יצחק בן יהודה הלוי פרשת כי תשא על הפסוק 'וישבר אותם') אחרי שראה שפרחה מהם הקדושה, והם נפלו לארץ ('כלי יקר' על התורה פרשת כי תשא פרק לב, טז ד"ה ומה שלא, 'שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחת') שנאמר "וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט) ('פענח רזא' פרשת כי תשא על הפסוק 'וישבר אותם'). וגם אז עלה בידו לשוברם רק מכוח החטא של ישראל ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב על הפסוק 'ואתפוש בשני הלחות'). ועל מעשה זה אמר לו ה' "יישר כוחך שֶׁשִּׁבַּרְתָּ" (גמ' בבא בתרא דף יד ע"ב בשם ריש לקיש. וראה 'ילקוט שמעוני' פרשת עקב רמז תתנד, רש"י דברים לד, יב) (וראה מדוע שיבר את הלוחות ב'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא אות ל ואכמ"ל).

האותיות שפרחו מהלוחות הראשונים חזרו ונחקקו בלוחות השניים

ה' יתברך ציוה את משה רבינו לפסול אבנים חדשות ללוחות הברית השניים שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (שמות לד, א). לצורך כך גילה הקב"ה למשה רבינו מחצב של אבן סנפרינון בתוך אוהלו, ומשם חצב משה רבינו שני לוחות אבנים ('מדרש תנחומא' פרשת עקב אות ט, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מו ד"ה רב כהנא, 'רבינו בחיי' שמות לד, א ד"ה ובמדרש). אך לא חצבם על ידי ברזל, כי אי אפשר היה לחצוב (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת עקב י, ג) ולבקוע את אותן האבנים (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת כי תשא לד, א ד"ה לך שני), אלא הוא שׂירטט על האבנים מה שרצה לחצוב והראה לאבנים את שם ה' הנכבד שהיה על המטה שלו (פירוש 'הרוקח' פרשת עקב פרק י, ג) ואז במעשה נס (פירוש 'הרוקח פרשת כי תשא לד, א ד"ה לך שני) הלוחות נחצבו, וכמו שנחצבו אבני האפוד על ידי תולעת השמיר. ונעשו הלוחות השניים דומים לגמרי לשני הלוחות הראשונים (פירוש 'הרוקח על התורה' פרשת עקב פרק י, ג).

כאשר משה רבינו חצב את הלוחות השניים הם עדיין לא היו עם כתב עליהם, וגם משה לא היה קרוב אל הקדושה שבהר סיני על מנת שתסייע לו, לכן היה מוכרח לשאת את הלוחות בשתי ידיו ואף לשאת אותם על כתפיו עד להר סיני, מחמת כובד משאם. אך כאשר הוא הגיע אל 'הקדושה' שהיתה בהר סיני היא כבר סייעה בעדו, ואז היה יכול ליטול את הלוחות בידו האחת בלבד. לכן כאשר עלה משה רבינו עם הלוחות השניים שחצב נאמר "וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים" (שמות לד, ד) שבתחילה היו הלוחות בשתי ידיו מחמת משאם הכבד, אך כאשר עלה "אֶל הַר סִינַי" והתקרב אל הקדושה אזי הסתייע בעדו והיה יכול להחזיקם ביד אחת בלבד שנאמר "וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים" (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'וישכם משה בבקר', 'אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לד, ד ד"ה אך הנה בא).

הלוחות השניים עלו במחשבה כבר בבריאת העולם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק שלישי ד"ה עשרה דברים עלו במחשבה) ובזה הם היו דומים ללוחות הראשונים, רק שלא נבראו אז ממש כמו שנבראו הלוחות הראשונים (ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק שלישי אות לח ד"ה ולוחות השניים). ולא היה הפרש בין הכתיבה שבלוחות הראשונים ללוחות השניים שנאמר "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָ"ה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהֹוָ"ה אֵלָי" (דברים י, ד) ('שפתי כהן על התורה' פרשת עקב ד"ה ויכתוב על הלוחות), וכפי שהבטיח ה' למשה רבינו כי הוא יכתוב על הלוחות השניים את הדברים שהיו על הלוחות הראשונות שנאמר "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד, א), "אֶת הַדְּבָרִים" ולא "כדברים", לפי שהם אותם הדברים ממש שהיו על הלוחות הראשונים ופרחו מהם ('כלי יקר' פרשת כי תשא פרק לב, טז ד"ה והלוחות מעשה אלקים, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת כי תשא ד"ה אבל הראשונים אמר בהם).

כל ההבדל בין הלוחות הראשונים ללוחות השניים, שבלוחות הראשונים גוף הלוחות וגם הכתב שבהם היה מלמעלה, ואילו בלוחות השניים גופם היה מלמטה שנעשו על ידי משה רבינו ואילו הכתב שבהם היה מלמעלה, כי ה' יתברך הוא זה שכתב עליהם שנאמר בלוחות השניים "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת" (דברים י, ד) (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'לחם לא אכל ומים לא שתה'). וכן הוא מה שאמר ה' למשה רבינו "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד, א) כלומר שה' אמר שהוא עצמו יכתוב עליהם את אותם הדברים שהיו בלוחות הראשונים קודם שנשברו ('אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לד, א ד"ה ובא להגזים). ומשום שרוחניות הכתב היתה גם בלוחות השניים, לכן גם בהם היו אותיות מ' ו-ס' תלויות בדרך נס (ראה גמ' שבת דף קד ע"א, מגילה דף ב ע"ב – ג ע"א) ('אלשיך הקדוש' פרשת כי תשא פרק לד, כז ד"ה וזה יתכן רמז).

מהלוחות השניים כבר לא פרחו האותיות, והם התקיימו ועמדו במקומם בכל קדושתם, היות שכבר נהרס בניין הטומאה על ידי משה רבינו, ונעשה דין בבוני העגל הרשעים ובעובדים שנגררו אחריהם. לכן נאמר על הלוחות השניים "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהֹוָ"ה" (דברים י, ה), "וַיִּהְיוּ שָׁם" – כלומר שנשארו שם ולא פרחה קדושתם כמו אצל הלוחות הראשונים. "כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהֹוָ"ה" – לרמוז שהפה שגזר על הקדושה של הלוחות הראשונים להסתלק מפני קלקולם של ישראל, הוא הפה שגזר על הקדושה של הלוחות השניים שתתקיים, כי כבר נתקן הקלקול כראוי (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר להרמח"ל פרשת עקב על הפסוק 'ואשים את הלוחות בארון').

כל תרי"ג מצוות התורה נכללו בתוך עשרת הדברות שבלוחות הברית

כל תרי"ג המצוות היו כלולות באותם עשרת הדברות (זוהר פרשת יתרו דף צג סוף ע"ב ד"ה הני עשר אמירן, 'רקנאטי' לר' מנחם רקנאטי על פרשת יתרו בשם ספר הבהיר ד"ה ובכלל העשרה נכללין, עפ"י זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה תאני רבי אלעזר) ולא נעדרה אפילו מצוה אחת בתוכם (פירוש בעל 'הרוקח' על ספר היצירה פרק א ד"ה נתיבות למה אמר), כולל כל מצוות התורה וגזירות דרבנן ועונשיהן וענפיהן ושורשיהן (זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה תאני רבי אלעזר). ובכלל זה כל מה שיש בעולמות העליונים ובתחתונים בסודות התורה (זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה הני עשר אמירן ד"ה וכלא הוה), על כל שבעים פנים שבה. וכנגד השבעים פנים שבאותם הדברות אמרו רבותינו כי "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות" (ראה גמ' שבת דף פח ע"ב בשם ר' יוחנן) ('בית מועד' לר' מנחם רבא סוף דרוש שנים ושלושים ליום שני של שבועות דף קנט ע"א). ועוד הלוחות כללו כל מה שעתיד תלמיד ותיק לאסור ולהתיר ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו פרק יז אות כח ד"ה ובמה שהיה). וכך הכל התגלה לפני עם ישראל בזמן מתן עשרת הדברות ונחקק בתוך לוחות האבנים (זוהר פרשת יתרו דף צ ע"ב ד"ה הני עשר אמירן ד"ה וכלא הוה).

רבותינו השיגו להבין ולמנות כמה מצוות מהתורה תלויות בכל דיבר מעשרת הדברות ומנו אותם. בדיבר "אָנֹכִי יְהֹוָ"ה" (שמות כ, ב) – שמונים מצוות. בדיבר "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ, ג) – ששים מצוות. בדיבר "לֹא תִשָּׂא" (שמות כ, ז) – ארבעים ושמונה מצוות. בדיבר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות כ, ח) – שבעים וחמש מצוות. בדיבר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שמות כ, יב) – שבעים ושבע מצוות. בדיבר "לֹא תִרְצַח" (שמות כ, יג) – חמישים מצוות. בדיבר "לֹא תִנְאָף" (שמות כ, יג) – חמישים ושמונה מצוות. בדיבר "לֹא תִגְנֹב" (שמות כ, יג) – חמישים ותשע מצוות. בדיבר "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ" (שמות כ, יג) – חמישים ושתים מצוות. בדיבר "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ" (שמות כ, יד) – חמשים וארבע מצוות. ובסך הכל הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות התורה (ביאור הרס"ג על ספר היצירה פרק ראשון הלכה ראשונה ד"ה 'וענד אלרצד' (בתרגום לשון הקודש: 'ועם ההתחקות המרובה'), פירוש בעל 'הרוקח' על ספר היצירה פרק א ד"ה נתיבות למה אמר). וכך כל תרי"ג המצוות היו נעלמות בעשרת הדברות, ובמשך ארבעים שנה במדבר גילה אותם משה רבינו לעם ישראל מעט מעט, עד שלמדו את כל התורה בדקדוקיה וכללותיה ופרטיה אחת לאחת ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דף קכה ע"א ד"ה עשרת הדברות).

ויש רמז לכך שכל המצוות נכללו בעשרת הדברות, כי בפסוקים של הדברות הראשונות ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח פרשת וילך דף מט ע"א טור א ד"ה ובזה מבוארים, 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת עוקצין דף קכא כ"א טור ב ד"ה ובמדרש הנעלם) יש בדיוק כת"ר אותיות (ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיא ע"ב ד"ה ומתחיל בב' דאיהי) שהן תרי"ג אותיות כנגד מצוות התורה ('במדבר רבה' יח, כא ד"ה אמר רבי אמי, פירוש בעל 'הרוקח' על ספר היצירה פרק א ד"ה נתיבות למה אמר, 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת יתרו ד"ה 'עוד נוכל לומר כי הרגיש', 'מעשה רוקח' פרשת וילך דף מט ע"א טור א ד"ה ובזה מבוארים) ועוד ז' אותיות כנגד שבע מצוות דרבנן ('עץ הדעת טוב' פרשת יתרו ד"ה 'עוד נוכל לומר כי הרגיש', 'של"ה הקדוש' שער האותיות תחילת אות ב ד"ה 'בריות כתיב ואהבת', 'מעבר יבק' בחלק מנחת אהרן פרק ו ד"ה קישוט, 'מעשה רוקח' פרשת וילך דף מט ע"א טור א ד"ה ובזה מבוארים), כאשר שבע אותיות אלו הן התיבות "אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שמות כ, יד) שבסוף עשרת הדברות (פירוש בעל 'הרוקח' על ספר היצירה פרק א ד"ה נתיבות למה אמר, 'עץ הדעת טוב' פרשת יתרו ד"ה 'עוד נוכל לומר'). וכיון שיש בעשרת הדברות רמז לכל הכת"ר מצוות, לכן נעשו הדיברות כאילו הן שורש לכל המצוות, ומי שעובר על אחת מהן, כאילו עבר על מצוות רבות שכל אות ואות מורה על מצוה ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שינדוך דף קכה ע"א ד"ה עשרת הדברות. וראה 'כתר תורה' לר' דוד בן שלמה ויטל הנדפס בשנת רצ"ו בעיר קושטא, אשר מנה את כל תרי"ג המצוות ושבע מצוות דרבנן לפי סדר כת"ר האותיות של עשרת הדברות. והראה כיצד כל מצוה רמוזה בתיבה אחת, אשר ראש התיבה היא אות אחת מעשרת הדברות עיי"ש).

מי שהתבונן בלוחות הראשונים היה יודע בלי טורח את כל התורה

הלוחות הראשונים היו מלבוש יקר לכל תרי"ג המצוות שהן כללות כל האורות שהיו בלוחות (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'והלוחות מעשה אלקים') והיו כלולים בהם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' סוף דרוש ס' פרשת פרה דף קיו ע"ב ד"ה נחזור לעניננו). ומעלתם היתה שכל מי שהסתכל בהם היה לומד את כל התורה כולה בכל דקדוקיה ופרטיה ובכל סודותיה היקרים והנחמדים. וזה נרמז בפסוק "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז), כאשר "חָרוּת" עולה גמטריא תרי"ג עם הכולל. ומשה רבינו שזכה לקבלם, הסתכל בהם כל צרכו, ולפיכך למד את כל התורה בלי טורח ועמל, ולא היה דבר בסודותיה שהיה נסתר מעיניו (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'והלוחות מעשה אלקים'). וכן זכו לראות את הלוחות הראשונים גם יהושע ושבעים הזקנים שהיו נמצאים קרוב אל משה בהר סיני ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק יב ד"ה דברות האחרונים).

אם ישראל לא היו סורחים בעגל ('יד יהודה' ביאור על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק טז אות יח) אז לא היו נשברים הלוחות הראשונים, ולא היתה התורה משתכחת מישראל (גמ' עירובין דף נד ע"א) כפי שעלה להם בעקבות שבירת הלוחות ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י חלק ב דרוש יג להספד ד"ה ומאחר עלות כל זה). וכל תלמיד ותיק היה יכול אז להסתכל ולהתבונן בלוחות, ועיניו היו רואות כפי כוחו את כל דקדוקי התורה שהיו חרותים עליהם ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק טז ד"ה ואלו זכינו), כי כל מה שהוא עתיד לחדש כבר נחרת על הלוחות הראשונים ברמז נפלא, והיה ממתין עד שאותו התלמיד יתבונן בלוחות ויוציא לאור תעלומות חכמה ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק טז אות כג). אך לדבר זה כבר לא הועילו הלוחות השניים ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק טז אות יח אות כב) (וראה 'גבול בנימין' לר' בנימין הכהן בחלק א' דרוש ב למעלת הצדיקים דף ג' ע"ב ד"ה 'ויש במס' משלי' שכל צדיק המחדש בתורה עתיד לקבל ש"י עולמות (ראה משנה עוקצין ג, יב), והיות שכל עולם יש בו שמים וארץ, לכן יהיה בהם ש"י 'ארצות' כנגד חלק הנגלה בתורה וש"י 'רקיעים' כנגד חלק הנסתר בתורה, ויחד הם כת"ר כמנין האותיות בעשרת הדברות שבהם נכללים כל חידושי התורה עיי"ש).

ישראל שחטאו לא זכו לקבל את הלוחות הראשונים השלמים (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'והלוחות מעשה אלקים'), לפיכך נגזר עליהם שיצטרכו ללמוד תורה בכל טורח ודוחק העולם (הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא על הפסוק 'והלוחות מעשה אלקים', 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת כי תשא דף פט ע"א טור א ד"ה מדרש ילקוט, 'גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' סוף דרוש ס' פרשת פרה דף קיו ע"ב ד"ה נחזור לעניננו) מתוך טלטול וטירוף הדעת וחוסר מזונות ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת כי תשא דף פט ע"א טור א ד"ה מדרש ילקוט). ובמקום שילמדו על ידי שיהיו צופים בלוחות הברית, הם צריכים עמל ויגיעת השׂכל ('יד יהודה' על מאמר חיקור דין חלק ב פרק טז אות כד ד"ה ושועתינו), וגם זה מתוך שכחה של התורה (עפ"י 'קהלת יעקב' לר' יעקב יולס ערך 'שכ' ד"ה השכחה בא משבירת) וריבוי מחלוקות (עפ"י 'טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה רפד). אמנם לעתיד לבוא בימות המשיח, ישראל יקבלו שכר כפול ומכופל על כל עמלם זה ('זרע שמשון' פרשת כי תשא דף פט ע"א טור א ד"ה מדרש ילקוט), ואז גם הלוחות הראשונים יחזרו לקדמותם (מאמר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן לו) ויהיו על ידיו של משה רבינו, אשר ילך עמהם לפני עם ישראל ('מאמר שבתות ה'  ' להרמ"ע מפאנו דף ט בסופו ד"ה 'הדרן לסעודה' ועיי"ש עוד דברים הנפלאים עתידים) במהרה בימינו, אמן.