פרשת כי תשא – איסור אכילת בשר בחלב

התורה הזהירה מאיסור תערובת של בשר בחלב כפי שנלמד מהפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות לד, כו) (רש"י שמות לד, כו). צווי זה חוזר גם בפרשת משפטים (ראה שמות כג, יט) ובפרשת ראה (ראה דברים יד, כא), ובסך הכל שלוש פעמים, בכדי לצוות על שלושה איסורים של 'בשר בחלב' והם איסור אכילה, איסור בישול, איסור הנאה (גמ' חולין דף קטו ע"ב).

ויש להבין, מדוע נאסר על עם ישראל לאכול מאכל אשר מעורב בו בשר בחלב, בעוד שאכילת בשר או חלב בנפרד מותרת לחלוטין?

 החלב הוא כנגד 'החסד' והבשר כנגד 'הדין' ואין לערבב ביניהם

החלב הוא מרחמי האל יתברך ('דבר המלך' לר' אברהם מבראד שער ב' פרק סג דף קו ע"ב ד"ה הוא שצונו), ושורשו במדת הרחמים ('טעמי המצות' לרבינו מנחם הבבלי מצוה נו, 'צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ליראי ה' ולחושבי שמו, 'ילקוט ראובני' פרשת משפטים ד"ה בשר בחלב, 'עיר מקלט' פרשת משפטים אות צג, 'באר מים חיים' פרשת וארא ד"ה וזה רמז הקדוש ברוך הוא, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת ראה ד"ה 'ענין בשר בחלב' בשם הרקנאטי) והקדוּשה ('ילקוט דוד' פרשת ראה ד"ה 'ענין בשר בחלב' בשם הרקנאטי) ומדת החסד ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער ערכי הכינויים פרק ח דף קכט ע"א טור א ד"ה חלב, 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער עה ד"ה ועל דרך האמת, 'מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה קצד ד"ה ועיקר הלאו, 'ישרש יעקב' לר' יעקב יולס מחבר 'קהלת יעקב' אות חי"ת ערך 'חל', הרמ"ד וואלי פרשת ראה ד"ה לא תבשל גדי בחלב אמו) שנאמר "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד, יא) ('ילקוט דוד' פרשת ראה ד"ה 'ענין בשר בחלב' בשם הרקנאטי). לכן מראהו של החלב הוא לבן (ספר 'ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בר בן אלחנן חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב בשם ספר 'ארבע חרשים', עפ"י ספר 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער עה ד"ה ועל דרך האמת). ונרמז בראשי התיבות 'בחינת לבן חסד' שעולים 'חלב'. וכן הוא נרמז בראשי תיבות הפסוק "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" (תהלים צב, ג) ('ישרש יעקב' לר' יעקב יולס מחבר 'קהלת יעקב' אות חי"ת ערך 'חל').

שורש הבשר הוא במדת הדין ('ישרש יעקב' לר' יעקב יולס מחבר 'קהלת יעקב' אות חי"ת ערך 'חל', 'טעמי המצות' לרבינו מנחם הבבלי מצוה נו, 'ילקוט ראובני' פרשת משפטים ד"ה בשר בחלב, הרמ"ד וואלי פרשת וירא ד"ה ויקח חמאה וחלב, 'עיר מקלט' פרשת משפטים אות צג, 'דבר המלך' לר' אברהם מבראד שער ב' פרק סג דף קז ע"א ד"ה הוא שצונו, 'בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדד שנה שניה בהקדמה לפרשת בהעלותך ד"ה 'ובזה' בשם המקובלים) לכן 'בשר' זה אותיות שב"ר ('מעבר יבוק' שפת אמת פרק טז ד"ה ובטל שהקב"ה), וגם צבעו אדום ('עיר מקלט' לר' דוד לידא פרשת משפטים אות צג, 'ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בר בן אלחנן חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב בשם 'ארבע חרשים', עפ"י 'צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ליראי ה' ולחושבי שמו). ונרמז הדין של הבשר בפסוק "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" (בראשית ו, יג) (ספר 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער עה ד"ה ועל דרך האמת) שפסוק זה מדבר על 'מלאך המוות' השׂם "קֵץ" ל"כָּל בָּשָׂר" על ידי נטילת הנשמות (ראה זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב ד"ה ולבתר, זוהר פרשת בראשית דף נח ע"א ד"ה השתא דחבו). וכן נרמז הדין גם בפסוק "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהֹוָ"ה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהֹוָ"ה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (שמות יא, לג) ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קצד ד"ה ועיקר הלאו).

ועל כך נאמר לישראל במדבר סיני "בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם" (שמות טז, יב), וכוונת הציווי כי בין הערביים שאז כבר שעת דין יאכלו "בָשָׂר", ואילו בבוקר שהיא שעת חסד יאכלו לחם עם חמאה וחלב ('ישרש יעקב' לר' יעקב יולס מחבר 'קהלת יעקב' אות חי"ת ערך 'חל'. וראה זוהר פרשת שמות דף כא ע"א-ע"ב). כך שאכילת הבשר והחלב מותרת כאשר כל אחד נאכל בפני עצמו ('רבינו בחיי' פרשת משפטים כג, יט ד"ה ועל דרך הקבלה), ואילו חיבורם יחד יוצר מעין 'כלאים' ('תיקוני הזוהר' תיקון יד דף ל ע"א ד"ה אמר רבי שמעון), כי ערבובם למטה גורם לערבב את הכוחות העליונים ('טעמי המצוות' לר' מנחם רקנאטי מצוות לא תעשה מצוה 'שלא לאכול בשר בחלב') של 'מדת הדין' ו'מדת החסד' ('ישרש יעקב' לר' יעקב יולס מחבר 'קהלת יעקב' אות חי"ת ערך 'חל', הרמ"ד וואלי פרשת משפטים ד"ה 'לא תבשל גדי בחלב אמו', 'השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת משפטים ד"ה 'טעם בשר בחלב' בשם הרקנאטי, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת ראה ד"ה 'ענין בשר בחלב' בשם הרקנאטי) שלא על ידי מיתוק הדין (עפ"י 'בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדד שנה שניה בהקדמה לפרשת בהעלותך ד"ה 'ובזה' בשם המקובלים). ובזה נפגמת כבודה של מלכות שמים, כי הכוחות העליונים משנים את תפקידם (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל פרשת משפטים ד"ה 'לא תבשל גדי בחלב אמו', 'השל"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת משפטים ד"ה 'טעם בשר בחלב' בשם הרקנאטי).

זה הטעם שנאסר החיבור ('רבינו בחיי' פרשת משפטים כג, יט ד"ה ועל דרך הקבלה) של בשר וחלב למטה, כדי שלא יתערבב 'הדין' עם 'הרחמים' ('טעמי המצות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה נו), אלא כל אחד יהיה על כַּנוֹ ('צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ליראי ה' ולחושבי שמו). וצריך להמתין שש שעות לאחר אכילת מאכלי בשר בכדי לאכול מאכלי חלב (ראה שו"ע יורה דעה סימן פט אות א), כיון שהבשר הוא בחינת 'דין', וכשהוא נאכל ראשון אז הוא התחתון בבטן האדם ויש לו כוח לגבור על מאכל החלב שהוא בחינת חסד אשר יבוא אחריו כי 'תָתָאַה גָבַר', ועל ידי כן נמצא כי מתעורר ומתגבר 'הדין' על 'החסד', והדינים מתגברים בעולם ('סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת משפטים ד"ה הנה אנוכי שולח מלאך, ספר 'ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בר בן אלחנן בחלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב, 'נפלאות היהודי' לר' יעקב יצחק 'היהודי הקדוש' מפרשיסחא בחלק 'חדושי תורה' לשבועות דף נד ע"ב ד"ה לשבועות). אך אם עברו שש שעות מאכילת הבשר, אזי כבר מתבטל הבשר בבטנו של האדם ואין לו עוד שֵׁם של 'תָתָאַה גָבַר', ואפשר לאכול אחריו חלב (ספר 'ארבע חרשים' בחלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' לר' יחיאל הייפלרין מחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב, 'בן איש חי' שנה שניה בהקדמה לפרשת בהעלותך ד"ה 'ובזה' בשם ר' ששון מרדכי שינדוך). 

וכאשר אדם אוכל מאכל חלב תחילה, ואחר כך מקנח ועושה הדחת הפה כדין (עפ"י שו"ע יורה דעה סימן פט, ב) ואוכל מאכל בשר, אזי המאכל החלבי שבא ראשון מתגבר בבטנו על המאכל הבשרי שבא אחריו ואז גם 'הרחמים' גוברים על 'הדין' ('סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת משפטים ד"ה הנה אנוכי שולח מלאך, 'ארבע חרשים' חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב, 'בן איש חי' שנה שניה בהקדמה לפרשת בהעלותך ד"ה 'ובזה' בשם ר' ששון מרדכי שינדוך) כלומר שהחסד כופה את הדין שבא אחריו ('בן איש חי' שנה שניה בהקדמה לפרשת בהעלותך ד"ה 'ובזה' בשם ר' ששון מרדכי שינדוך), ואין האדם צריך להמתין שש שעות בין המאכלים (עפ"י ספר 'ארבע חרשים' חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', עפ"י 'בן איש חי' שנה שניה בהקדמה לפרשת בהעלותך ד"ה 'ובזה' בשם ר' ששון מרדכי שינדוך). ואף על פי כן, יש מדקדקים שלא לאכול ביום אחד בשר ואחר כך גבינה, או גבינה ואחר כך בשר, בכדי שלא לערב בשום אופן את כוח 'הדין' וכוח 'הרחמים' ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת משפטים ד"ה ליראי ה' ולחושבי שמו).

כשבאו המלאכים להתארח בביתו של אברהם, הוא הלך להביא להם פרים לסעודה, והיה נדמה לו המלאך רפאל ל'פר' חשוב ומשובח שהוביל אותו אחריו אל פתח מערת המכפלה. וכשחזר אברהם לאוהל לא מצא את 'הפר' הזה. לכן הוצרך לברוא פר נוסף על ידי שמות קודש שב'ספר היצירה', וזה כדי שלא יאלץ לחזור למקנה ולקחת פר אחר ובינתיים יעבור זמן הסעודה ויצטערו האורחים. וזה מה שנאמר "וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה" הכוונה שעשהו ממש ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין חמישי סוף נהר נא). וכיון שהפר לא נברא מתולדות אב ואם, לכן לא היה בו 'בשר' ו'דם' אמיתי, והיות שכך אז גם לא היה נוהג בו שום איסור 'בשר בחלב', וכך אברהם נתן למלאכים לאכול מבשר הפר הזה יחד עם חלב שנאמר "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם" (בראשית יח, ח) ('נופת צופים' לר' בצלאל הדרשן דף מא ע"ב ד"ה 'והנה החסיד' והאריך לבאר כי כך עשו גם השבטים הקדושים בני יעקב אבינו, שבראו בהמה וגם אשה בספר היצירה, ויוסף אחיהם שלא ידע זאת חשד אותם באיסורי 'אבר מן החי' ו'שמירת העיניים' עיי"ש). ואברהם אבינו נתן להם לאכול תחילה חלב ורק אחר כך בשר כסדר הפסוק, כך שמכל מקום היה מותר להם לאכול ('נפלאות היהודי' לר' יעקב יצחק 'היהודי הקדוש' מפרשיסחא בחלק 'חדושי תורה' לשבועות דף נד ע"ב ד"ה 'לשבועות' והוסיף שהמלאכים סברו ש'העליונים' גוברים על 'התחתונים', ולכן היה עליהם קפידה שאכלו אצל אברהם אבינו (ראה 'חזקוני' בראשית יח, ח), כי לשיטתם המאכל העליון צריך להיות גובר על תחתון עיי"ש).

באכילת בשר בחלב מסתלק מהאדם 'צלם אלוקים' והוא מקבל 'צלם חיה'

כאשר ברא הקב"ה את העולם, הוא יצר את כל הבריות כפי המראה הראוי להם, ואחר כך ברא את האדם בצורה העליונה (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה ויהי אחר הדברים) שהיא 'צלם אלוקים' שנאמר "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו) ('באר מים חיים' פרשת נח אות ו ד"ה או יאמר כי בצלם). ואז השליט הקב"ה את האדם על כל הבריות על ידי "צֶלֶם" זה, כך שכל זמן שהאדם קיים כל הבריות של העולם זוקפים ראשיהם ומסתכלים בצורה העליונה של האדם ויראים וזעים ממנו, כמו שנאמר "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ" (בראשית ט, ב) (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה ויהי אחר הדברים). לכן נסמך הפסוק "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ" אל הפסוק "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם", לפי שהחיות יראות מאוד ('עמק המלך' לר' נפתלי הירך בכרך בחלק 'רישא דזעיר אנפין' שער טז ד"ה ובאותו הזמן מסתלק) (להרחבה על הצלם ראה אחד ממאמרינו לפרשת שלח לך – 'הצלם של האדם').

דבר זה הוא בדומה למה שקיים בין העליונים ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג), כאשר יש ב'כסא הכבוד' דמות של אריה שור ונשר כפי שנאמר "וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א, י) וכולם פונים אל פני 'האדם' העליון ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה ויהי האחר) אשר נמצא על הכסא בעליונים, וכפי שראה יחזקאל הנביא שנאמר "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כו). וכל זה ללמד כי 'דיוקן' האדם שולט על כל בעלי החיים ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג). לכן בני האדם מושלים בעולם ('אלשיך הקדוש' בראשית א, כז ד"ה ופירש איך יהיה) על כל הבהמות והחיות ('באר מים חיים' לר' חיים מטשרנוביץ פרשת נח אות ו ד"ה או יאמר כי בצלם) על ידי 'צלם אלקים' שעל פניהם, כאשר הוא בקדושה וטהרה רבה ('אלשיך הקדוש' פרשת בראשית א, כז ד"ה ופירש איך יהיה, 'שם משמואל לר' שמואל מסוכשטוב פרשת מצורע שנת תרע"ג דף רמב, א ד"ה והנה בהא).

כך היה עם יוסף כאשר הושלך אל הבור על ידי האחים שנאמר "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית לז, כד), כי אמנם לא היה בבור מים אבל היו בו נחשים ועקרבים (ראה רש"י בראשית לז, כד, 'תרגום יונתן' בראשית לז, כד) וניצול מהם. וכן היה עם דניאל כאשר הושלך לגוב האריות וניצול מהם ('אלשיך הקדוש' בראשית א, כז ד"ה ופירש איך יהיה, 'שם משמואל לר' שמואל מסוכשטוב פרשת מצורע שנת תרע"ג דף רמב, א ד"ה והנה בהא). וכך גם היה עם יחזקאל הנביא, לכן הוא נקרא בשם "בֶּן אָדָם" כנגד 'צלם האדם' שהיה אצלו תמידי ולא השתנה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'ות"ח קב"ה אחלף' מהרא"ג), וכמו שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ: וַתָּבֹא בִי רוּחַ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלַי וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גּוֹיִם הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ בִי הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (יחזקאל ב, א-ג).

אך כאשר האדם לא הולך בדרכי התורה (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה וכד בר נש), מורד באלקות ופורק עול מלכות שמים מעליו ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכשטוב פרשת שלח לך שנת תרע"ג דף ריא טור א ד"ה אך בה' אל תמרודו), אזי אותה הצורה הקדושה שניתנה בו מתחלפת לו (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה וכד בר נש), ומשתנה צלם אלקים שבו ('שם משמואל' פרשת שלח לך שנת תרע"ג דף ריא טור א ד"ה אך בה' אל תמרודו) לצורה של גדי וטלה או שהוא נדמה לכל חיה הרואה אותו כמו חיה קטנה יותר ממנה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג), וחיות השדה ועופות השמים יכולות לשלוט עליו (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה וכד בר נש) ולטרוף אותו כדרכם ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג). ודבר זה מסור בידי הקב"ה ולפי רצונו בעולם, להחליף את 'צלם אלוקים' של האדם (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה וכד בר נש) כדי שיצויר וידמה בעיני החיות לצורת בהמה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה ומ"ש ר' אלעזר) ויטרפו אותו ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'ות"ח קב"ה אחלף' מהרא"ג).

דבר זה קורה כאשר חלילה אדם אוכל מאכל של בשר בחלב (עפ"י זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה תאנא במה וד"ה תא חזי מה כתיב, 'סמוכים לעד' פרשת משפטים ד"ה הנה אנכי שולח מלאך) או מבשל בשר בחלב, אזי גורם שמסתלק ממנו הצלם ('היכל הברכה' לאדמו"ר מקומרנא פרשת כי תשא לד, כו ד"ה ורמיזות מצוה) ובמקומו הוא מקבל צלם כצורת 'גדי' (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ותו דמסתפי), כלומר כוולד רך של בהמה (עפ"י רש"י שמות כג, יט) ויכולות חיות רעות להזיק לו (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ותו דמסתפי), לפי שאין חיה שולטת באדם אלא אם הוא נדמה לה כבהמה שנאמר "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט, יג) (גמ' שבת דף קנא ע"ב) כלומר שאם החיה מושלת באדם הרי בידוע שהוא נדמה לה כבהמה (רש"י גמ' שבת דף קנא ע"ב ד"ה נמשל). וכן אמר הנביא "הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ" (עמוס ג, ד) כלומר "וכי האריה שואג לטרוף אדם?" הרי הוא מפחד ממנו! אלא שאותו האדם נדמה לו כבהמה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה ויהי אחר). וגם אצל הגויים יש צלם שמשתנה אם הם אוכלים בשר בחלב ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק).

וזה הטעם שהמצריים ניתנו למרמס במצרים על ידי מכת ערוב, כלומר שבאו עליהם דובים ואריות ונחשים שנאמר "וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב" (שמות ח, כ) ('תפארת גרשוני' לר' גרשון אשכנזי פרשת וארא דף מא ע"ב ד"ה 'ועל זה אמר דוד'), כי המצריים היו כופים את ישראל לבשל להם בשר בחלב ('תפארת גרשוני' פרשת וארא דף מא ע"ב ד"ה 'ועל זה אמר דוד' עפ"י דברי 'המורה נבוכים') לפי שהיו אוכלים במצרים מאכלות אסורות אלו. ומטעם זה סר צילם של המצריים ונדמו לבהמות, ולא היה מוראם על חית הארץ, והיו חיות רעות שולטות בהם. והמצריים לא ידעו שיהיה כך, כי חשבו שיש עליהם את ברכת נח שנאמר "וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ" (בראשית ט, א-ב). אך לא היה כדעתם, כי סר צילם מעליהם ונשלח הערוב לאוכלם ('תפארת גרשוני' פרשת וארא דף מא ע"ב ד"ה 'ועל זה אמר דוד' וד"ה 'ובהכי ניחא').

כך היה עם נבוכדנצר הרשע מלך בבל שהיה רגיל לאכול על שולחנו 'בשר בחלב' וגבינה עם בשר, והיו מאכלים אלו עולים על שולחנו מידי יום (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה תאנא במה זכו), כי מאכלי 'בשר בחלב' היה נחשב אצלם למאכלים משובחים העולים על שולחן מלכים (עפ"י 'מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' פרשת משפטים ד"ה ונראה לי עוד), וגם משום שרצה על ידי זה לחזק את אחיזת 'החיצונים' ולאבד את צלם דמותם של האוכלים על שולחנו ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק). ואכן באכילות אלו נבוכדנצר איבד בעצמו את צלמו, ואז נגזר עליו שיתהפך לבהמה. לכן דניאל נתן לו עצה להינצל מהגזירה הזאת על ידי שיעשה צדקה שנאמר "וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק" (דניאל ד, כד) שפירושו 'וחטאיך בצדקה תפדה', כי על ידה הוא יישאר בכלל 'אדם', שכל המרחם על מין אדם הוא בכלל אדם, ומי שאינו מרחם על מינו אינו בכלל אדם ('מעיל צדקה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דף קא ע"א טור ב' על קהלת ז').

ואכן נבוכדנצר ניצל על ידי הצדקה שנתן לעניים. אך כאשר נמנע מן הצדקה מיד נהפך לבהמה ('מעיל צדקה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דף קא ע"א טור ב' על קהלת ז') ונלקחה ממנו מלכותו, והוא נזרק בין חיות השדה. אז סר צל פניו ממנו ולא היה נראה צלמו וצורתו כצורת אדם (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה וההוא רשע בשעתא) כי התחלף צלמו לצלם של בהמה חיצונית טמאה ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק). והיה נבוכדנצר נדמה אז לכל בהמה שבאה לפניו כאילו הוא מהמין שלה אבל מסוג נקבה, והיו החיות באות עליו. וגם כמה פעמים רצו חיות השדה לטרוף אותו, ונשאר בחיים בגלל שנגזר עליו העונש הזה (זוהר פרשת משפטים קכה ע"ב ד"ה וההוא רשע בשעתא ועיי"ש). וכך על מה שרצה נבוכדנצר להאכיל את כולם 'בשר וגבינה' בסוד צלם תועבה שלו וביקש לשנות את דמותם, מדה כנגד מדה השתנה הוא בעצמו לדמות כל הבהמות ועוד ממין נקבה ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק).

דניאל חנניה מישאל ועזריה ניצלו בזכות שלא אכלו מאכלי בשר בחלב

נבוכדנצר מלך בבל ציוה להביא לפניו מבני ישראל על מנת ללמדם חכמות חדשות חיצוניות, וביקש שיביאו דווקא ילדים שאז תלמודם מתקיים בידם (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל על ספר דניאל פרק א' סעיף ד) וזה מה שנאמר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וּמִן הַפַּרְתְּמִים: יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים" (דניאל פרק א, ג-ד). ובין הילדים שנלקחו אל המלך היו דניאל חנניה מישאל ועזריה כפי שנאמר "וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה" (דניאל א, ו).

נבוכדנצר ציוה שהילדים יאכלו מהאוכל של המלך וכך יהיו חזקים ובריאים ויוכלו לעמוד לפניו שנאמר "וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (דניאל א, ה). אך דניאל לא רצה לטנף עצמו במאכלים אסורים שהיו על שולחנו של נבוכדנצר שנאמר "וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל" (דניאל א, ח). וזה משום שמאכלו של המלך היה בכל יום בשר בחלב ('מגלה צפונות' חלק ב' פרשת משפטים ד"ה ונראה לי עוד, 'מדרש תלפיות' ענף בשר וחלב ד"ה א"ה יבא על נכון), כפי שנאמר "מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ" (דניאל א, ה) והתיבה "בַּג" היא ראשי תיבות 'בשר גבינה' ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ר' ייסא שרי' מהרא"ג, 'מגלה צפונות' חלק ב' פרשת משפטים ד"ה ונראה לי עוד, 'מדרש תלפיות' ענף בשר וחלב ד"ה א"ה יבא על נכון, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב אות א מהרמ"ז).

דניאל ביקש שיאכילו אותם זרעונים במקום המאכלים האסורים. אך הממונה עליהם חשש שמחמת אכילתם הגרועה ישתנה מראיהם ויהיה הדבר ניכר למלך שהם לא אכלו ממאכליו. דניאל השיב לו שלא ידאג לכך משום שלא ייפחת מראיהם ממראה שאר הילדים האוכלים את מאכלי המלך, והוא יוכל לנסות אותם במשך עשרה ימים ולהיווכח. וזה מה שאמר דניאל לממונה "נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה: וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ" (דניאל א, יב-יג), וכך אכן היה שנאמר "וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה" (דניאל א, יד).

ה' יתברך עשה לדניאל וחבריו נס ועל אף שהיו אוכלים רק את הזרעונים במשך עשרה ימים במקום את מאכלי המלך, היה מראיהם יותר טוב מכל הילדים שאכלו את המאכלים האסורים שנאמר "וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ" (דניאל א, טו). והסיבה שהיה מראיהם טוב, לפי שלא התקלקלו במאכלים האסורים ולכן 'צלם אלקים' לא סר מעליהם. ואילו לילדים האחרים שכן התקלקלו במאכלים האסורים נסתלק הצלם (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה תא חזי מה כתיב). וכך דניאל היה שלם בצלם אלקים שבו ולא השתנה צלמו הקדוש לצלם אחר (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ודניאל דאסתמר, עפ"י זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה דניאל לא אשתני), מחמת זהירותו ממאכלי בשר בחלב ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף בשר וחלב ד"ה מי שאוכל).

מטעם זה כאשר השליכו את דניאל לתוך גוב האריות, התייראו ממנו האריות. והם גם לא יכלו לפגוע בו (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ודניאל) כי באותה השעה 'הצלם' של דניאל היה סוגר את פיהם של האריות, וקושר אותם שלא יוכלו להזיקו (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה דניאל לא אשתני וד"ה אמר ליה). וזה מה שאמר דניאל על הצלתו מגוב האריות כאשר כינה את צלמו בשם 'מלאך' שנאמר "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי" (דניאל ו, כג) (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'דניאל' וד"ה 'אמר ליה') שתרגום דבריו הוא "אלוקי שלח מלאכו וסגר פי האריות שלא יזיקוני". ונרמזה הצלתו של דניאל על ידי 'המלאך' בזכות הימנעותו מאכילת בשר בחלב, על ידי סמיכות הפסוקים בתורה שבהם נאמר "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות כג, יט-כ) ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן חלק ב' פרשת משפטים ד"ה ובזוהר וז"ל רבי אבא).

וכן כאשר זרקו את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, הם ניצלו בזכות שלא נטמאו במאכלים האסורים שהיו אצל המלך (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה תאנא במה, 'מדרש תלפיות' ענף בשר וחלב ד"ה מי שאוכל). ועוד זכו בכוח התחזקותם בדבר הזה לחכמה נוספת על חכמתם, ובפרט דניאל שהתחזק בזה עוד יותר מחבריו. וזה מה שנאמר עליהם "וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם נָתַן לָהֶם הָאֱלֹקִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל סֵפֶר וְחָכְמָה וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת: וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר: וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וְכֹל דְּבַר חָכְמַת בִּינָה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת עַל כָּל הַחַרְטֻמִּים הָאַשָּׁפִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּתוֹ" (דניאל א, יז-כ) (הרמ"ד וואלי על ספר דניאל פרק א סעיף יז). וכך על ידי שנשמר דניאל מהמאכלים האסורים הוא זכה להתקדש ולעלות לגדולה (הרמ"ד וואלי על ספר דניאל פרק א סעיפים ח-ט).

מחמת זה נהגו בישראל לאכול זרעונים ביום הפורים, כפי שאכלו דניאל וחבריו כאשר היו אצל נבוכדנצר מלך בבל (הרמ"א על חלק אורח חיים סימן תרצה סעיף ב) ונעשה להם בזה נס ('בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדד שנה ראשונה פרשת תצוה הלכות פורים יט), כי בעקבות אכילת הזרעונים נעשה דניאל חשוב במלכות עד שזכה להיקרא בשם "הֲתָךְ" לפי שכל דברי המלכות היו נחתכים על פיו (ראה גמ' מגילה דף טו ע"א בשם שמואל). וכאשר הידיעה הגיעה למרדכי היהודי על גזירת המן, הוא שלח את התך, שהוא דניאל, לדבר עם אסתר שתשים את נפשה בכפה ותבוא לפני המלך להתחנן לו שנאמר "וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ: וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם: וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ: וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי" (אסתר ד, ו-ט).

צריך האדם להיזהר מאוד ולהרחיק בין אכילת בשר לחלב 

צריך האדם להיזהר לשמור את צלם דמות תבניתו כפי שהיה בו טרם בואו לעולם ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה 'ויהי אחר הדברי' ד"ה ומ"ש ר' אלעזר), ולא יאבד אותו באכילת מאכלות אסורות (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה אמר ליה בגין וד"ה תא חזי יחזקאל) של בשר בחלב (עפ"י 'כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה ומ"ש ר' אלעזר), כי זו חלילה 'סגולה' להסיר מהאדם האוכל את צלם אלקים ודמות אדם שניתנה בו ('נחלת בנימן' לר' יצחק בנימין וולף על טעמי המצוות מצוה קיד ד"ה אזהרה זו אתיא) ואז ישלטו בו חיות השדה והיער ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה ומ"ש ר' אלעזר). ואילו התורה הזהירה מאיסור אכילת בשר בחלב "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות לד, כו) בכדי שלא יסור מהאדם 'צלם אלקים' ('נחלת בנימן' מצוה קיד ד"ה אזהרה זו אתיא, 'מעיל צדקה' לר' אליהו הכהן דף קא ע"א טור ב' על קהלת ז'), שהוא חותם המלך הקדוש אשר הוטבע באדם ('נחלת בנימן' מצוה קיד ד"ה אזהרה זו אתיא). ומי שנזהר ואינו אוכל נבילות וטריפות ובפרט בשר בחלב, הצלם אלקים לא סר ממנו לעולם ('עמק המלך' לר' נפתלי הירך בכרך בחלק 'רישא דזעיר אנפין' שער טז ד"ה ובאותו הזמן מסתלק).

חיבור הבשר והחלב מגביר את הקליפה והסטרא אחרא ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב בחלק יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד אות נא) כי ניתן לו כוח להתגבר ביותר. ולכן נאסר גם בישולם יחד, כי בזה מתערבבים הטעמים של זה בזה ביותר, עד שנכללין יחד ממש והיו לאחדים. וכל כך חמור איסורו עד שנאסר אפילו בהנאה, כי די בזה כדי לפגום בנפשו מאוד ('נחת השולחן' לר' נחמן מטשערין תלמיד ר' נתן מנמירוב הלכות בשר בחלב פרק ז ד"ה 'הלכות בשר בחלב' ועיי"ש איך ביאר את הדברים). ואם אדם אוכלו הרי הוא מנודה למעלה במשך ארבעים יום ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'וגרים הנחש' מהרמ"ק) ומצטייר על עור קליפתו צורת גדי צלוי, בכדי שיכירוהו 'החיצונים' ויענישוהו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"א אות ג), והם אכן שולטים עליו ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'וגרים הנחש' מהרמ"ק). ואם באותם ארבעים יום אותו האדם יוליד בן, אזי מלבד הנשמה הטהורה שנותנים לילד יתנו לו עוד נשמה טמאה מהסטרא אחרא להחטיאו, שמטמאה את הילד (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ואי אוליד בר). וכשיגדל הילד הוא יצטרך לעמול ולטהר את עצמו בכדי לפשוט את הנשמה הטמאה שניתנה בו, כמו גר שנולד בטומאה ופושט ממנו את 'החיצונים' ואז יורש טובה ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'וגרים הנחש' מהרמ"ק).

מי שמתקדש ביותר שלא לערבב בין בשר לחלב, קדוש יאמר לו ('של"ה הקדוש' מסכת שבועות ד"ה ההפטרה של חג השבועות). לכן גדולי הדורות היו עושים גדרים להרחיק מהדבר הזה מאוד, כפי שנהג האר"י ז"ל להחמיר וביום שאכל גבינה לא היה אוכל אחרי זה בשר עד הלילה ('שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת משפטים ד"ה בענין בשר בחלב). והיו אחרים שנהגו לא לאכול בשר אחרי חלב אלא אם יש הפסק שש שעות כמו שנוהגים כאשר אוכלים חלב אחרי בשר ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"א ד"ה 'אתא ר"ש' ממהרח"ו, 'הלבוש' על שו"ע או"ח סימן קע"ג סעיף א, 'מעבר יבוק' בחלק 'שפתי צדק' פרק כד ד"ה 'ואם לא נהנה מתענוגי' כמנהגו ומנהג משפחתו'. ראה רמ"א שו"ע יורה דעה פט, ב) שהוא כדי הזמן שיתעכל המזון במעיו. ובזה פירשו מה שאמרה התורה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות לד, כו) שהכוונה כי לא יתבשלו הבשר והחלב בבטן בזמן אחד, לכן לא נאמר "לֹא תֹּאכַל" אלא "לֹא תְבַשֵּׁל" ('צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ואמר לא תבשל), וזה על אף שמעיקר הדין די בניקיון הידיים וקינוח הפה על ידי לעיסת לחם וכדומה והדחת הפה במים, על מנת לאכול בשר לאחר אכילת מאכלי חלב (שו"ע בחלק יורה דעה סימן פט, ב). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.