פרשת משפטים – איסור אמירת שקר

כל ההרחקות מהעבירות נעשו על ידי רבותינו על מנת שיהיה גדר ומשמרת לא לבוא לידי עבירה, למעט עבירת השקר שההרחקה בה היא מהתורה ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת צו ושבת הגדול שנת תרעח דף פז ד"ה 'ונראה עפ"מ שהגיד' בשם הרבי מפרשיסחא) שנאמר "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז) ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך שקר ד"ה 'כתיב דבר שקרים').

ויש להבין, מדוע התורה הקדושה ציותה באופן מיוחד להרחיק את עם ישראל מאיסור אמירת שקר, מה שלא ציותה כן בשום איסור אחר?

ה' לא רצה לברוא את העולם באותיות 'שקר' כדי לא לתת לשקר קיום 

כאשר ה' יתברך ברא את העולם, באו לפניו אותיות ש' ק' ר', כל אחת לבדה, על מנת שיברא בהן את העולם. אך הקב"ה אמר שלא כדאי לברוא בהן, כי יחדיו הן יוצרות את הצירוף של התיבה 'שקר' ואין ראוי לשקר לעמוד לפניו (זוהר פרשת ויגש דף רה ע"ב ד"ה עאלו תלת). וה' יתברך ידע, שאם חלילה גילוי המציאות יהיה על ידי אותיות אלו, אז זה יורה שמתקיים ומתחזק השקר בעולם ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף ב ע"ב ד"ה 'והנה ש' טענה' מהרמ"ק). ואף שהאות ש' שבתוך התיבה 'שקר', ראויה וטובה מצד עצמה, ויש בה גם מן 'האמת' כפי שהיא פותחת את שם ה' הנקרא שד"י, למרות זאת לא רצה הבורא יתברך לברוא את העולם בתיבת 'שקר', כי היא מורה על הזיוף (הקדמת הזוהר דף ב ע"ב ד"ה עאלת אות ש' קמיה), וצד הטומאה יונק מאותיותיה ('ילקוט חדש' לר' ישראל מבלזיץ ערך אמת והיפוכו אות ה ד"ה 'בזוהר תצוה' בשם 'מגלה עמוקות').

האות ש' מתחברת עם האותיות ק' ור' ומקיימת אותן, כאשר היא יוצרת עמהן את התיבה 'שקר' (הקדמת הזוהר דף ב ע"ב ד"ה עאלת אות ש' קמיה). וכל אחיזת ה'שקר' היא במעט אמת של האות ש' אשר בתוכה ('שיח יצחק' לר' יצחק איזיק חבר דרוש לשבת תשובה שנת תר"ט אות ט). וזה כעין מה שאמרו רבותינו "כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו" (ראה רש"י במדבר יג, כז) (עפ"י 'שיח יצחק' לר' יצחק איזיק חבר בדרוש 'על ענין ב' נונין' דף קח אות כט סוף ד"ה ויאמר דוד ביום ההוא). לכן האות ש' גם מהווה את ניצוץ הקדוּשה והחיוּת של התיבה 'רשע' ובלעדיה נשאר 'רע'. וזו היא כוונת דוד המלך בבקשתו "שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ" (תהלים ג, ח), כלומר שהקב"ה ישבור את האות שי'ן שבתוך שמם של ה"רְשָׁעִים", כי היא חיותם ובלעדיה אין להם מציאות ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש ניסן מאמר ה אות יד ד"ה 'אכן תתבונן' ועיי"ש עוד דברים נפלאים).

ובפסוק הראשון של הבריאה "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) יש את כל הֲבָרוֹת הניקוד חוץ מהברת הניקוד 'שׁוּרֻק' ('אגרת הטיול' לר' חיים אחיו של המהר"ל מפראג מערכת ש' תיבה 'שקר' עם תיקון עפ"י הנראה מ'כד הקמח' לרבינו בחיי אות א' ערך אמונה ד"ה ואם כן יסוד התורה, 'פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת הנו"ן אות טו) כי שמו של ניקוד זה בנוי מאותיות 'שקר' ('אגרת הטיול' לאחיו של המהר"ל מפראג מערכת ש' על התיבה 'שקר', 'מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' דרוש כב ד"ה בראשית אמר ר' שלמיה), ובא ללמד שהקב"ה ברא וייסד את העולם במדת האמת ואין השקר עומד לפניו ('מדרש האיתמרי' דרוש כב ד"ה בראשית אמר ר' שלמיה). וגם בא ללמד שכל התורה תורת אמת ורחוקה היא מן השקר ('אגרת הטיול' לאחיו של המהר"ל מפראג מערכת ש' על התיבה 'שקר', 'מדרש האיתמרי' דרוש כב ד"ה בראשית אמר ר' שלמיה). ומעין זה הוא גם בשמות האבות והאמהות – אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל לֵאָה בִּלְהָה זִלְפָּה – שיש בהם את כל הברות הניקוד למעט הברת הניקוד 'שׁוּרֻק', ללמד כי כולם זרע 'אמת' ('כד הקמח' לרבינו בחיי אות א' ערך אמונה ד"ה ואם כן יסוד התורה, 'אגרת הטיול' לר' חיים אחיו של המהר"ל מפראג מערכת ש' על התיבה 'שקר', 'פדה את אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת הנו"ן אות טו).

הס"מ התלבש בנחש הקדמון ופיתה את אדם וחוה על ידי השקר המורגל בו

השקר הוא תכלית הרע ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש ה ד"ה וכן תמיד האיש ההולך תמים, 'לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק חושן משפט א' מקח וממכר א, ד) והטומאה ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב בחלק חושן משפט א' מקח וממכר א, ד) ונמצא ב'קליפה' מן הקצה אל הקצה ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת שמיני שנת תרעב דף קסג ד"ה 'במד"ר מלכות הרביעית' בשם אביו), ש'הקליפה' עצמה נקראת 'שוא' ו'שקר' בסוד "הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים" (ירמיה י, טו) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה 'גם זהו סוד' מהזוהר. וראה 'קול ששון' לר' ששון בן מרדכי שינדוך בפרק 'לשון שקר' דף קכג ד"ה 'אמרו רז"ל' שהקליפות נקראות 'שקר' כי הם עראיים וסופם להיות בטלים כאשר יבלע המוות לנצח ויתבטל הרע מן העולם). וכך הסטרא אחרא נקראת שקר ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת חיי שרה ד"ה 'ויהיו חיי שרה') שהיא 'היפך המציאות' ('שיח יצחק' לר' יצחק איזיק חבר דף כו אות ט ד"ה ואם אמר יאמר), ומקורה בשקר וחותמה שקר וכזב (הרמ"ד וואלי שמות פרק כג על הפסוק 'ולא תענה על ריב'), ועמה כל 'החיצונים' שהם מצד השקר (הרמ"ד וואלי שמות פרק ד על הפסוק 'ויאמר ה' אל משה', עפ"י 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין שביעי נהר ו תחילת ד"ה דע כי כמו), ובעצמם נקראים 'שקר' ('מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל דף ד ע"ב ד"ה ליקוטים סוד תחום שבת), ונאחזים בבחינת השקר שמשם הוא מקורם. והם עומדים נגד הקדושה ואומרים "אני ואפסי עוד!" שזה בבחינת 'אל אחר', ואין שקר גדול מזה ('באר מים חיים' לר' חיים מטשרנוביץ פרשת עקב ד"ה והנה כל בחינת החיצונים. וראה 'שערי ארוכה' לר' יעקב אבוחצירא אות ד ד"ה 'דרך' שהביא רמז כי התיבות 'זה שקר' עולה בגמטריא 'סמא"ל לילי"ת' עם עוד אחד כנגד הכולל).

'השקר' הוא הס"מ בעצמו ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף צה ע"א, 'חסד לאברהם' מעין רביעי נהר לה ד"ה ענין זה מורה, 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת חיי שרה ד"ה 'ויהיו חיי שרה', 'דבר המלך' לר' אברהם מבראד חלק ב בחלק 'פתח עינים' דף קו ע"א ד"ה לא תענה ברעך, עפ"י זוהר פרשת משפטים דף קיז ע"א סוף ד"ה 'לא תהיה אחרי רבים' רעיא מהימנא) אשר היה רוכב על גבי הנחש הקדמון בימי אדם וחוה ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק יג ד"ה הקנאה והתאוה והכבוד, 'ספר הבהיר' לר' נחוניה בן הקנה בסוף הספר אות ר' ד"ה שאלו תלמידיו, זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב ד"ה והנחש רבי יצחק). וכיון שהנחש אז היה צד השקר ממש (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל בראשית פרק ג על הפסוק 'ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים'), עצם השקר ('ליקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב בחלק יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד, כג) ושורשו (הרמ"ד וואלי בראשית פרק ג על הפסוק 'על גחונך תלך') ובעל לשון שקר ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת בא דף כה ע"ב טור ב ד"ה אפשר לרמוז), על כן היה הראש לכל המשקרים ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת בראשית ד"ה אמנם נראה לפרש) בעולם (הרמ"ד וואלי בראשית פרק ג על הפסוק 'על גחונך תלך') ובא בדבריו, מתחילה ועד סוף, בשקרים רבים על אדם וחוה ('ליקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב בחלק יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד, כג).

כבר בהתחלת הדיבור של הנחש עם חוה ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת בראשית ד"ה אמנם נראה לפרש) הוא נכנס לפתותה בענין של שקר שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (בראשית ג, א) (הרמ"ד וואלי בראשית פרק ג על הפסוק 'ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים', 'ליקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב תלמיד ר' נחמן מברסלב בחלק יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד, כג), וזה היה שקר שהרי הקב"ה לא אמר כך אלא "וַיְצַו יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, טז-יז) כלומר שאסר עליהם רק את עץ הדעת ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת בראשית ד"ה אמנם נראה לפרש). וכן סוף דבריו של הנחש היו בשקר שנאמר "וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ד-ה) ('ליקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב בחלק יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד, כג), כלומר שיקר לאדם וחוה ואמר כי ה' בעצמו אכל מעץ הדעת וכך ברא את העולם, ואם יאכלו גם הם אז "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים" יוצרי עולמות (רש"י בראשית ג, ה). (וראה 'עמודי חיים' לר' חיים פאלאג'י עמוד אמת דף קכו ע"א אות ד ד"ה 'אמת' כי על אף שהובאו בתורה דברי השקר של הנחש, עדיין מתקיים בתורה מעיקרא "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז), כי קודם בריאת העולם אותיות התורה לא היו כתובות ומסודרות כפי שהן לפנינו עם כל השקרים של הנחש, ורק על ידי החטא של אדם הראשון הן נסדרו בפסוקים הללו).

הנחש הקדמוני שהוא שורש השקר ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה כ אות ח ד"ה שנאמר קולה כנחש), המשיך את השקר לעולם ('נזר הקודש' על בראשית רבה סט, ז ד"ה והנה שם בזוהר). ונקרא בשם "אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר" (ראה משלי טז, כח) (ראה הקדמת הזוהר דף ה ע"א ד"ה תא חזי ההוא דלאו ארחיה) ('נזר הקודש' על בראשית רבה סט, ז ד"ה 'והנה שם בזוהר' בשם האר"י ז"ל, 'נזר הקודש' על בראשית רבה כ אות ח ד"ה 'שנאמר קולה כנחש' בשם חכמי האמת), ובו תלוי שורש המוות כי הוא הביא מיתה לעולם בלשונו לשון שקר כענין שנאמר "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי יח, כא) ('נזר הקודש' על בראשית רבה סט, ז ד"ה והנה שם בזוהר). ומחמת שהמוות בא לעולם על ידי השקר של הנחש לחוה באומרו "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה), לכן נגזר שבכל מקום בו השקר יהיה, שם המיתה קרובה לבוא ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת תולדות דף כט ע"א ד"ה גמ' פרק יא דסנהדרין) ומתקצרים ימיו של המשקר ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ז' ערך זקנה אות ח עפ"י רבותינו) אשר תופס את אומנותו של הנחש. והמשקר גם מתקלל ב"אָרוּר" כמו שהנחש התקלל "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, יד) ('זרע שמשון' פרשת תולדות דף כט ע"א ד"ה גמ' פרק יא דסנהדרין).

הקב"ה העניש את הנחש וקצץ את רגליו (רש"י בראשית ג, יד), על ידי מלאכי השרת ('בראשית רבה' כ, ה) אשר ירדו לנקום ממנו את נקמתם. כי 'מדת השקר' גורמת מיעוט של 'שפע' אף בעולם המלאכים ועל כן הם לא רצו שתהיה למדת השקר קיום והעמדה ('נזר הקודש' ר' יחיאל מיכל מגלוגא על 'בראשית רבה' כ אות ח ד"ה שנאמר קולה כנחש). ובזה התקיים מה שגזר ה' יתברך על הנחש "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יד) (רש"י בראשית ג, יד). וזה הסוד ש'לשקר אין רגלים' (ראה 'תיקוני הזוהר' תיקונא עשרין ותרין דף סו ע"א ד"ה שימני כחותם, 'אותיות דרבי עקיבא' נוסחא ב' לפי דפוס קרקא ואמשטרדם בתחילת הספר ד"ה אחר כך נכנס שי'ן), כי הן כבר נקצצו אצל הנחש בשורשן ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' בחלק 'תשובות לחסיד ר' יצחק לוריא ז"ל' ד"ה זה ימים רבים, 'חבל נביאים' מכתבי הרמ"ע מפאנו ליקוטים מעניני שבת דף יד ע"א בפרק 'סוד הקידוש' ד"ה בקדושא דבי שמשא, הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל ספר בראשית פרק ג על הפסוק 'על גחונך תלך', 'מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב חלק שני דרוש אמת ד"ה ומעתה נאמר איך עשו, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה וישא יעקב את רגליו).

ויש לזה רמז בתיבה 'שקר' שכל אותיותיה עומדות על חוֹדָן ('אותיות דרבי עקיבא' נוסחה ב' ד"ה ומפני מה ידו) כך שלכל אות ואות יש רק רגל אחת לעמוד עליה (רש"י גמ' שבת דף קד ע"א ד"ה אחד כרעא) ולא שתי 'רגלים' ('אותיות דרבי עקיבא' נוסחה ב' ד"ה ומפני מה ידו), לכן השקר לא יכול לעמוד (גמ' שבת דף קד ע"א). וזה בשונה מהתיבה 'אמת' שלכל אותיותיה יש שתי 'רגלים' (עפ"י 'אותיות דרבי עקיבא' נוסחה ב' ד"ה ומפני מה ידו) והאמת יכולה לעמוד (גמ' שבת דף קד ע"א). ובשעה שקצצו את רגליו של הנחש הקדמון היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ('בראשית רבה' כ, ה), דבר זה היווה סימן על העתיד לבוא שכאשר יגיע העת ויתבטל 'השקר', אז יתפרסם ביטולו בכל העולם כמו שנשמע קולו בכל העולם בשעה שנקצצו רגליו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה כ אות ח ד"ה שנאמר קולה כנחש). וזה יהיה כאשר יגיע 'יום המנוחה' בעולם הבא, כי בגלות של העולם הזה יש ל'שקר' כוח לשלוט ('שפת אמת' לר' יהודה אריה ליב אלתר פרשת זכור שנת תרנ"ז ד"ה תמחה), שזה 'עולם של שקר' (עפ"י הקדמת 'ווי העמודים' לבנו של השל"ה בחלק 'עמוד אמת' דף לז ע"א ד"ה 'המוסר היוצא'. וראה מקור לזה במדרש 'ויקרא רבה' כו, ז ששמואל הנביא אמר לשאול המלך אשר העלהו באוב, כי עולם הזה 'עולם דשקר' ועולם הבא הוא עולם האמת עיי"ש עוד בדבריו).

'רוח השקר' השייכת לשטן היא זו שנקמה את מותו של נבות היזרעאלי

אחאב מלך ישראל ביקש לקנות מנָבוֹת היזרעאלי את כרמו ואמר לו "תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי" (מלכים א' כא, ב). אך נבות סירב למכור את כרמו שהיתה נחלת אבותיו. איזבל אשתו של אחאב ראתה את הצער של בעלה בעקבות סירובו של נבות ודאגה שיבואו שני אנשים להעיד עדות שקר כי נבות קילל את ה' ואת המלך. וכך על פי עדותם סקלו את נבות והרגוהו שנאמר "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹקִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת" (מלכים א' כא, יג). איזבל הודיעה לאחאב כי נבות מת ושילך לרשת את כרמו (עפ"י מלכים א' כא, א-טו) כדין נכסיהם של הרוגי מלכות הניתנים למלך (רש"י מלכים א' כא, טו ד"ה קום רש). וכך היה שנאמר "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ" (מלכים א' כא, טז) 

אחאב ביקש לצאת למלחמה נגד ארם כדי לכבוש בחזרה את 'רמות גלעד', וצירף אליו את יהושפט מלך יהודה. יהושפט ביקש לדרוש בדבר ה' האם לצאת למלחמה. לכן אחאב קיבץ את ארבע מאות נביאי הבעל ושאל "האם יעלה?" וכולם ענו לו "עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ" (מלכים א' כב, ו), כלומר שהוא ינצח במלחמה. יהושפט ביקש לדעת האם יש עוד נביא אחד (עפ"י מלכים א' כב, ב-ז), היות שכולם התנבאו בלשון אחת ואין דרך הנביאים להתנבאות כך (רש"י מלכים א' כב, ז). לכן קראו לנביא האמת מיכיהו בן ימלה, שסיפר למלכים מה היה קודם לכן בשמים. וכך אמר, שבשעה שה' ישב על כסאו ושאל "מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד" (מלכים א' כב, כ), אז יצאה 'רוח אחת' ואמרה שהיא תפתה אותו על ידי שתכניס "רוּחַ שֶׁקֶר" בפי כל נביאיו כדי שייצא אחאב למלחמה על פיהם וייהרג שנאמר "וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָ"ה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֵלָיו בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן" (מלכים א' כב, כא-כב) (עפ"י מלכים א' כב, ח-כב).

לא היתה זו רוחו של נבות ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף קצב ע"ב ד"ה 'ודא חמא' מהרמ"ק), כי היא לא היתה מספיק צדיקה על מנת לעלות לפני ה' (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"ב ד"ה אלא ודאי נבות) ולהיות זוכה לעמוד בין העומדים לפניו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת וישב דף קצב ד"ה והנה ר' אלעזר חזק) ולתבוע דין על אחאב. ואם כן היתה צדיקה, היא לא היתה תובעת למעלה בעולם האמת לעשות למטה 'שקר' (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"ב ד"ה אלא ודאי נבות). וכן מצד שני, נבות גם לא היה כל כך רשע על מנת להפוך להיות מלאך רע המשולח בנביאי השקר ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצב ד"ה והנה ר' אלעזר חזק), אלא שרוחו של נבות היתה צועקת ותובעת דין מלמטה על אחאב, ועל ידי צעקתה עלתה לפני ה' יתברך 'רוח השקר' החיצוני של השטן ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף קצב ע"ב ד"ה 'ודא חמא' מהרמ"ק) שזה הס"מ בעצמו (עפ"י 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת וישלח ד"ה וירא כי לא יכול לו), אשר יש לו כניסה לפני ה' ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף קצב ע"ב ד"ה 'ודא חמא' מהרמ"ק) והוא עומד תמיד ומטעה את בני האדם בשקר, ורגיל תמיד בשקר ומשתדל תמיד בשקר (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"ב ד"ה אלא ודאי נבות), ופועל על ידי שקר כל פעולה שאפשר לו ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף קצב ע"ב ד"ה 'ודא חמא' מהרמ"ק), ויורד ומפתה את בני האדם ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצב ד"ה והנה ר' אלעזר חזק). 

רוח השקר אמרה לה' "אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו" (מלכים א' כב, כב) (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"ב ד"ה אלא ודאי נבות) והקב"ה ששונא דובר שקרים (עפ"י 'וישכם אברהם' לר' אברהם פאלאג'י על התהלים טו ד"ה כי בא שש) ענה לרוח השקר "צֵא וַעֲשֵׂה כֵן" (מלכים א' כב, כב) (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"ב ד"ה אלא ודאי נבות) וכוונתו שתצא ממחיצתו (גמ' שבת דף קמט ע"ב, גמ' סנהדרין דף פט ע"א, גמ' סנהדרין דף קט ע"ב) כי "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהלים קא, ז) (גמ' שבת דף קמט ע"ב, גמ' סנהדרין דף פט ע"א, גמ' סנהדרין דף קט ע"ב, זוהר פרשת וישב דף קצב ע"ב ד"ה אלא ודאי נבות. וראה גמ' חגיגה דף יד ע"ב מעשה מר' עקיבא וביאורו ב'עבודת הקודש' חלק ד פרק ו ד"ה ובבראשית רבה) כלומר שאין לה עמידה תמידית לפניו ונדחתה בשליחות רעה, כפי שהתחייב הדין באחאב על ענין שפיכת דמו של נבות היזרעאלי ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצב ד"ה והנה ר' אלעזר חזק). אז יצאה רוח השקר והתלבשה בכל נביאי השקר של אחאב בשווה, כדי להטעותם ולפתות את המלך אחאב שישמע לדבריהם וייצא לקראת הרעה שנגזרה עליו מפי עליון. מטעם זה כל הנביאים שם התנבאו בסגנון אחד ואמרו "עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ" (מלכים א' כב, ו) (הרמ"ד וואלי מלכים א' כב על הפסוק 'אצא והייתי רוח שקר').

ומה שאמרו רבותינו כי היתה זו רוחו של נבות היזרעאלי אשר עמדה לפני ה' (ראה גמ' שבת דף קמט ע"ב, גמ' סנהדרין דף פט ע"א, גמ' סנהדרין דף קט ע"ב), כוונתם היא שעל ידי צעקת רוחו של נבות יצא 'החיצוני רוח השקר' שהתעורר לנקום את נקמתו של נבות באמצעות שקר ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף קצב ע"ב ד"ה 'ודא חמא' מהרמ"ק) לפי שרוח זו של הס"מ היא המפתה תדיר ברוח שקרים ('מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו על מלכים א' כב ד"ה קפה ע"ב סוף ד"ה ויצא הרוח), ועלתה לפני הדיין שהוא ה' יתברך. וכיון שתביעת רוחו של נבות היתה דין אמת, שהרי לא הותר לאחאב לשפוך את דמו של נבות היזרעאלי, לכן הזדמנה שם למעלה אותה 'רוח אחרת' המפתה ומטעה את בני האדם בדברי שקר הנקראת 'רוח שקר' והיא רוחו של השטן ('כתם פז לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וישב דף קצב ד"ה והנה ר' אלעזר חזק). אך מכל מקום לא היתה זו רוחו של נבות היזרעאלי ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף קצב ע"ב ד"ה 'ודא חמא' מהרמ"ק. וראה תירוצים אחרים לרוח השקר ב'שושן סודות' לתלמיד הרמב"ן אות רנו 'סוד נבות היזרעלי' וכן ב'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קצב ע"ב אות ה).

'רוח השקר' מטעה הרבה בני אדם לשקר, ושולטת בעולם בכמה אופנים ובכמה מעשים (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"ב ד"ה ותא חזי כמה אינון). והיא זו המתלבשת ב'עדים זוממים' הנקראים 'עדי שקר', ומביאה אותם להעיד עדות שקר על אחיהם. וזה מה שנאמר "וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו" (דברים יט, יח) כלומר ש"עֵד" רוחני מצד השקר הוא זה שהתלבש ב"עֵד" הגשמי שבא להעיד וזה גרם לו ש"שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו", כי אינו יכול העד הגשמי להוציא מפיו אלא את מה שטמון בלבו, וההתלבשות של השקר בו היא זו שגרמה לו ביטוי של שקר (הרמ"ד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל ספר דברים יט ד"ה ודרשו השופטים היטב). 'עדי שקר' הם סוד הס"מ ובת זוגו ('עץ החיים ואשל אברהם' בביאור 'עץ חיים' מצוה קט בביאור מצוה קעט ד"ה וע"ד האמת) והם שְׁלוּחָם בארץ ('עץ החיים ואשל אברהם' בביאור 'עץ חיים' מצוה קי בביאור מצוה קפ ד"ה וע"ד האמת), וכשהם משקרים הם נדבקים בצד השקר (הרמ"ד וואלי ספר שמות כ על הפסוק 'לא תענה ברעך עד שקר') ונותנים שם כוח. על כן הוזהרו ישראל "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, יג) (הרמ"ד וואלי ספר שמות פרק כ על הפסוק 'לא תענה ברעך עד שקר').

דוד המלך אמר על האוחזים בשקר "יִסָּכֵר פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר" (תהלים סג, יב) (הקדמת 'ווי העמודים' לבנו של השל"ה בחלק 'עמוד אמת' דף לז ע"א ד"ה המוסר היוצא), ורצה בעצמו להישמר מרוח השקר (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"א ד"ה ותא חזי כמה אינון) ולהתרחק מטומאתה ומשקריה ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצב ד"ה והנה ר' אלעזר חזק) על כן ביקש "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים נא, יב) (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"א ד"ה ותא חזי כמה אינון), וכוונתו שאם יתכן שלא נברא מתחילת ברייתו להיות עִם "לֵב טָהוֹר", אז יהי רצון שכעת יברכהו ה' מחדש "וְרוּחַ נָכוֹן" יחדש בקרבו, כדי שיתרחק מאותה הרוח הנקראת 'רוח שקר' ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצב ד"ה והנה ר' אלעזר חזק). ועל זה גם ביקש "יְהֹוָ"ה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה" (תהלים קכ, ב). ונרמז בו שאם עושים את התיבה "שֶׁקֶר" במילוי אותיות כך 'שי"ן קו"ף רי"ש', אז ראשי התיבות עולה 'שקר' וסופי התיבות עולה 'נפש', והאותיות האמצעיות גמטריא שם 'הוי"ה' – כלומר דוד המלך ביקש כי שם 'הוי"ה' הנמצא באמצע, יציל את 'נפשו' "מִשְּׂפַת שֶׁקֶר" ('לקוטי כתובים' להאר"י ז"ל תהלים אות קכ).

רבותינו הקפידו לא לשקר אך כן היו אומרים דבר המשתמע לשני פנים

רבותינו היו מקפידים מאוד לא להוציא דבר שקר מפיהם, מאיזה סיבה או טעם שיהיה. אך כן אמרו "מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום" (ראה גמ' יבמות דף סה ע"ב), וכן אמרו שחכמים "משנוּ במלייהוּ" (ראה גמ' בבא מציעא דף כג ע"ב בשם שמואל) בשלושה דברים, כלומר יכולים לשנות את דבריהם אם שואלים אותם בשלשה דברים – בידיעת מסכתות הש"ס משום ענווה, בתשמיש המיטה משום צניעות, ואם נשאלים איך קיבל אותם מארחם בכדי שלא יבואו אליו אנשים שאינם מהוגנים. אך גם בזה יש שביארו כי ההיתר הוא דווקא לשנות בלשון, כלומר להגיד דבר הנשמע לשני פנים ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מטשרנוביץ פרשת וירא אות טו ד"ה ותכחש שרה לאמר) שסגנון הדברים סובל שני פירושים ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' על גמ' בבא מציעא דף כג ע"ב ד"ה בהני תלת מילי), כאשר המדבר מכוון בלבבו על האמת ('באר מים חיים' פרשת וירא אות טו ד"ה ותכחש שרה לאמר, 'בן יהוידע' על גמ' בבא מציעא דף כג ע"ב ד"ה בהני תלת מילי) ואילו השומע יבין הדברים במשמעות השקר ('בן יהוידע' על גמ' בבא מציעא דף כג ע"ב ד"ה בהני תלת מילי) ויטעה בכך ('באר מים חיים' פרשת וירא אות טו ד"ה ותכחש שרה לאמר).

כך היה עם שרה אמנו כאשר התבשרה על שהיא עתידה להוליד בן שנאמר "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: הֲיִפָּלֵא מֵיְהֹוָ"ה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ" (בראשית יח, יא-טו). בתחילה שרה צחקה ואמרה "וַאדֹנִי זָקֵן", אך ה' לא אמר כדבריה בפני אברהם אלא רק אמר שצחקה באומרה על עצמה "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" כי רצה להטיל שלום בין איש לאשתו. אז נאמר על שרה אמנו "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה" – לא שכיחשה על שצחקה, שזה אי אפשר שהרי ודאי צחקה ואיך תכחש לה' יתברך, אלא כוונת שרה היה להכחיש שאמרה "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" כי לא כך היה שהרי ראתה שחזרה לימי עידונה ופירסה נדה, ורק אמרה "וַאדֹנִי זָקֵן" ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל תחילת פרשת וירא על הפסוק 'ותכחש שרה לאמר' וכו'. וראה 'באר מים חיים' פרשת וירא אות טו ד"ה 'ותכחש שרה' שביאר כי ה' יתברך לא שיקר חלילה אלא באמת הצחוק של שרה התייחס גם לזקנותה אף שאמרה דבר אחר).

והכתוב גילה את הטעם ששרה הכחישה בסתם בלי לפרש דבריה משום "לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה" כלומר רצתה שאברהם יחשוב שהיא מכחישה את הצחוק, ולא יריב עמה על שתלתה את החיסרון בו ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה ותכחש שרה לאמר לא צחקתי) אם יבין שהכחישה שאמרה "וַאֲנִי זָקַנְתִּי" ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל תחילת פרשת וירא על הפסוק 'ותכחש שרה לאמר' וכו'), וכל זה עשתה כי היתה יראה מפני בעלה אברהם. לכן תיבת "לֵאמֹר" המיותרת בפסוק מכוּונת על אברהם שהוא יאמר על פי הכחשתה כי היא לא צחקה כלל. נמצא כי הכחשת שרה היתה דרך 'סתם', ואמת אמרה, כאשר כוונתה שה' יתברך יודע הלבבות יכיר מצדו על מה הכחישה, אך לעומתו אברהם יחשוב בדעתו כי הכחישה לגמרי את צחוקה ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה ותכחש שרה לאמר לא צחקתי). וה' יתברך מרוב ענוותנותו לא גמל עם שרה רעה על הכחשתה ולא גילה מה באמת אמרה על בעלה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל תחילת פרשת וירא על הפסוק 'ותכחש שרה לאמר' וכו') כדי שלא תיפול ביניהם קנאה ומחלוקת ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה ותכחש שרה לאמר לא צחקתי), ורק אמר "לֹא כִּי צָחָקְתְּ" כדי שיבין אברהם ששרה הכחישה את בחינת הצחוק בלבד ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל תחילת פרשת וירא על הפסוק 'ותכחש שרה לאמר' וכו').

וכן היה אצל יעקב אבינו כאשר בא לקבל את ברכותיו של עשו מיצחק אביו שנאמר "וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (בראשית כז, יח-יט), שכאשר שאל יצחק את יעקב מי הוא, ענה יעקב "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ". ולא שיקר בזה, כי כוונתו באומרו "אָנֹכִי" הוא על עצמו, ואילו "עֵשָׂו" הוא "בְּכֹרֶךָ". מטעם זה יש הפסק קל בטעמי המקרא בין התיבה "אָנֹכִי" לתיבה "עֵשָׂו". וכן אמר יעקב "עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי" בכ' הדמיון, כלומר כאילו דברת אלי אף שלא דיברת אלי אלא לעשו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות סימן כז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל אביו'). וכן היה במה ששאל אותו יצחק "וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי" (בראשית כז, כד), כלומר כששאל אותו יצחק אביו "אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו"? יעקב אבינו לא שיקר ואמר "אני עשו", אלא רק אמר "אָנִי" כלומר אני הוא יעקב, אך לא בנך עשו (רש"י בראשית כז, כד). 

וכוונתו של יעקב אבינו בתשובתו "אָנִי" היתה רק לענות על התיבה "בְּנִי" בשאלה "אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו" (בראשית כז, כד) כי הוא אכן בנו. וכך דְּבַר אמת היה בפיו ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת תולדות ד"ה אמנם נראה שמצא) ולא שיקר כלל בדבריו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות סימן כז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל אביו'). וזה גם הטעם שיעקב אבינו לא שינה את קולו ודיבורו כך שיהיה דומה לעשו בשעה שבא לקבל את הברכה מאביו על מנת שלא יכיר בו אביו כלל, וכפי שאמר עליו יצחק "וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב). ועל זה תמה יצחק באותה השעה שאם אכן זהו יעקב שהחליף את בגדיו כדי לקבל את הברכות הרי היה לו גם לשנות את קולו! לכן לא הכירו וברכו. וזה הטעם שעל התיבה "בְּמִרְמָה" שבפסוק "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ" (בראשית כז, לה) תרגם אונקלוס "בְּחָכְמְתָא", כי לא היה זה מרמה ושקר חלילה וחס ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת תולדות דף כט ע"א ד"ה גמ' פרק יא דסנהדרין).

כך עשתה גם רחל אמנו כאשר לבן חיפש אחר התרפים שנאמר "וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָֽאֲמָהֹת וְלֹא מָצָא וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל: וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא: וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים" (בראשית לא, לג-לה), רחל לא רצתה שייצא שקר מפיה לכן כשאמרה "כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי" כיוונה בליבה על העבודה זרה הנמצאת תחתיה שמטמאה כמו טומאת נידה (ראה משנה שבת ט, א), ואילו לבן אביה הבין את הדברים כפשוטן שהיא בטומאת נידה ('עיר מקלט' על טעמי המצוות לר' דוד לידא פרשת ויצא ד"ה כי דרך נשים לי, 'בית פרץ' לר' פרץ בן משה מקלויז דרוש טז לט' באב על ההפטרה דף לז ע"ב ד"ה ועפי"ז י"ל ז"ש אל הביטה). וכן היה אצל משה רבינו בשעה שירד מהר סיני, כששאל אותו השטן "תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא?" ענה משה רבינו "וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה?" (ראה גמ' שבת דף פט ע"א בשם ר' יהושע בן לוי), כלומר שנזהר להשיב דבר המשתמע לשני פנים, כאשר כוונת ליבו היתה "מה אני שייתן לי ה' לבדי, והרי לישראל נתנה ואני בכללם", אך השטן הבין באותה שעה שלא נתן לו כלל. ועל ידי כן משה רבינו לא דיבר שקר חס ושלום ('בן יהוידע' על אגדות הש"ס לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' על גמ' בבא מציעא דף כג ע"ב ד"ה בהני תלת מילי).

יזהר כל אדם לא להוציא מפיו שקר וכזב בשום אופן שיהיה

אדם שאומר שקרים נותן כוח לקליפה ('מאור עינים' לר' מנחם נחום מטשרנוביל חלק ליקוטים ד"ה איתא בשולחן ערוך) ובאותה השעה כמה מלאכי חבלה לוקחים ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קד ע"ב ד"ה ויש הבל דרשיעיא, 'תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"א ד"ה וכמה הבלים) בכנפיהם ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"א ד"ה וכמה הבלים) את ההבלים היוצאים מדברי השקר ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קד ע"ב ד"ה ויש הבל דרשיעיא, 'תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"א ד"ה וכמה הבלים, 'מעבר יבק' בחלק 'שפת אמת' פרק לא ד"ה ויש שבעה משמאל) שנאמר "כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י, כ) ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"א ד"ה וכמה הבלים), ועושים על ידיהם כמה רקיעים וארצות רוחניים של שקר ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קד ע"ב ד"ה ויש הבל דרשיעיא, 'תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"א ד"ה וכמה הבלים) ובונים בהם כמה בניינים רוחניים ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"א ד"ה וכמה הבלים), ואז 'השקר' שהוא הס"מ שולט בעולם. ונמצא כי בני אדם שמשקרים מחריבים את העולם ('דעת חכמה' לר' יהודה אריה לייב פוחוביצ'ר שער השבת פרק שנים עשר ד"ה וז"ל זוהר בשלח) וגורמים בו הרבה רעות ('עמודי חיים' לר' חיים פאלאג'י עמוד אמת דף קכו ע"ב אות ו ד"ה חם ליבי). ובעולם הזה, רבים הם האנשים הבורחים מן האמת ורודפים אחרי השקר ('הקדמת 'ווי העמודים' לבנו של השל"ה בחלק 'עמוד האמת' דף לז ע"א ד"ה 'המוסר היוצא').

צריך אדם להרחיק את עצמו מן השקר כל ימי חייו שנאמר "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז) ('שער המלך' דרושים לר' מרדכי מווילקאטש שער החמישי פרק ג ד"ה יקרב האמת וירחיק השקר), ולא יוציא מפיו דבר שקר וכזב ('מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן דרוש כג בנושא 'אלו הדברים שיזהר האדם בהם' אות קכט) בשום אופן ('דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב בחלק הנהגות האדם אות כו ד"ה לדבר אמת), שהמשקר גדול עוונו מנשוא ('דבק מא"ח' לר' אברהם חמוי מערכת א אות מא אמת) והשקר היא עבירה גדולה עד שאותו האדם אינו בכלל ישראל שעליהם נאמר "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב" (צפניה ג, יג) ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש א ד"ה יסוד הרוח ממנו נמשך). לכן יקדש את עצמו ('דעת חכמה' שער השבת פרק שנים עשר ד"ה וז"ל ר"ח) ולא ישקר לאף אחד מישראל וגם לא לגוי ('דעת חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר שער השבת פרק שנים עשר ד"ה וז"ל ר"ח, 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף אמת ד"ה הנהגת האדם), וישים עיניו ולבו על דיבוריו שיהיו נשמרים מכל נדנוד שקר וכזב ('ערבי נחל' לר' דוד שלמה אייבשיץ פרשת נח דרוש ב ד"ה והנה יש מיני דברי הרשות). ואף בדבר ששמע והוא מסופק האם הוא אמת או שקר, לא יאמר אותו כוודאי שמא לא כך הוא, וייתפס בשקר ('דבר המלך' לר' אברהם מבראד חלק א' בסוף ספרו בחלק 'פתח עינים' דף קפט ע"ב אות יד ד"ה צריך אדם הישר). ועל ידי שהאדם מרחיק מהשקר הוא מרחיק מהסמא"ל, ואין למלאך המוות שליטה עליו וזוכה לחיים ('עמודי חיים' לר' חיים פאלאג'י עמוד אמת דף קכט ע"ב טור ב אות טז ד"ה בא וראה).

אמנם יש שהתירו לשנות לגמרי בדיבור מפני 'השלום' כאשר כל התנאים לכך מתקיימים – שמדובר במקרה פרטי, ובדבר שלא יתגלה בעתיד, ובאדם המוחזק לדבר אמת, ובאדם גדול שלא ישנה את טבעו אחר כך מלומר אמת, ובמקום שאי אפשר בלא זאת ('תולדות שמשון' לר' שמשון נחמני מחבר 'זרע שמשון' על פרקי אבות פרק ראשון משנה יב ד"ה 'דבר הלמד'), ויש אף שהתירו לשנות הדיבור באופן תדיר בשלושת הדברים שהוזכרו לעיל 'ידיעת התורה' 'תשמיש' ו'אירוח בבית חברו' ('בתי אבות' למחבר שו"ת בית דוד על פרקי אבות פרק רביעי דף לח ע"ב 'וזה נ"ל'), אך איש האמת שאינו מדבר שקר לא יוכל לעשות כן, אלא ישתוק או יפליג את השואלים בדברים אחרים ('עמודי חיים' לר' חיים פאלאג'י עמוד האמת דף קכה ע"א אות א ד"ה 'ידוע' ועיי"ש שהאריך בזה). ועוד אמרו המקובלים כי יסוד עיקרי שלא יבוא האדם לידי קרי, זה שלא להוציא מפיו שום דבר שקר אפילו במה שהתירו חכמים, ויהיו כל דבריו אמת בדקדוק גדול. ולזה זכה יעקב אבינו שאחז במדת האמת שנאמר "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז, כ), ולכן היה שומר בריתו שמונים וארבע שנה שלא ראה טיפת קרי מימיו, והיה נקי וטהור אין כמוהו בעולם ('עמודי חיים' לר' חיים פאלאג'י עמוד תורה דף כז ע"ב אות מח דרוש להספד ד"ה 'אכן' וד"ה 'נראה' ועיי"ש עוד דברים נפלאים). וכל אדם שירחיק מהשקר עד הקצה האחרון, יעשה בזה תיקון גדול מתיקוני הברית ('גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא בחלק 'תיקון השכינה' דף נח ע"א אות ט ד"ה 'בראשית רפואת').

לכן אם שומע אדם שמדברים בפניו שקר, אז "שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ" (דברים ז, כו) ויאמר "שקר אתם דוברים!" ('גנזי המלך' לר' יעקב אבוחצירא בחלק 'תיקון השכינה' דף נח ע"א אות ט ד"ה 'בראשית רפואת'). ויזהר גם לא להביא אחרים לידי שקר, ומשום כך אם רואה שניים המדברים ביניהם איזה סוד, לא ישאל אותם על שיחתם שמא לא ירצו לגלות ועל ידי כן גורם להם שיאמרו שקר ('ספר זכירה' לר' זכריה סימנר דף נ ע"ב ד"ה וכן כשאדם). וכן יעמוד על המשמר שלא יִלְמְדוּ בניו לשקר ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך שקר ד"ה וכמעט השקר), ויגדיל בעיניהם עוון השקר עד שייעשה להם טבע שלא לדבר שקר ('עמודי חיים' עמוד אמת דף קכו ע"ב טור ב אות ו ד"ה חם ליבי). ואם אדם מספר סיפור לא יוסיף בו דברים ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש לא ד"ה ומזה יראה כמה צריך להתרחק) ולא יחליף מקצתם, אף שאין הפסד לאחרים בדבר זה, כי עונשו גדול על שמעז פניו ומשקר ('דעת חכמה' שער השבת פרק פרק שנים עשר ד"ה 'וז"ל זוהר בשלח' ממנורת המאור). וכל שכן יזהר לא לספר סיפורים של שקר ולא יטה אזנו לשמוע שמועות של שקר, כי זרע יעקב צריך להתרחק לגמרי מהשקר (הרמ"ד וואלי שמות פרק כג על הפסוק 'מדבר שקר תרחק') ולא להוציא שקר מפיו ('קדושת הלוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב על מסכת אבות ד"ה במשנה בפרק שני דאבות). ועל ידי שירחיק מן השקר וְיִדְבַּק באמת, יזכה לאריכות ימים ושנים ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סעיף פב) (להרחבה על מדת האמת ראה אחד ממאמרינו לפרשת בראשית – 'חשיבות מדת האמת'), כן יהי רצון.