פרשת פקודי – הניסים הגדולים של חודש ניסן

הקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים בחודש האביב הוא חודש ניסן ('ספורנו' דברים טז, א) שנאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהוָֹ"ה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות יג, ג-ד) וכן שנאמר "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות לד, יח). וכן נאמר "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהֹוָ"ה אֱלֹקֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהֹוָ"ה אֱלֹקֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (שמות טז, א). ועל כך אמרו רבותינו "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל" (גמ' ראש השנה דף יא תחילת ע"א בשם ר' יהושע).

ויש להבין, מדוע גאולתם של עם ישראל מתוך העבדות הקשה בארץ מצרים וגם הגאולה לעתיד לבוא, הן דווקא בחודש ניסן?

הריון העולם היה בחודש תשרי ולידת העולם בחודש ניסן

'הריון העולם' היה בחודש תשרי, לכן אומרים במוסף של ראש השנה 'היום הרת עולם' שהוא לשון הריון, ולא אומרים 'היום נברא העולם' ('פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער השופר פרק ה ד"ה ומה שאנו, 'מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער ראש השנה דף קיד ע"ב ד"ה היום הרת עולם, 'בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף יא ע"א בשם גורי האר"י ז"ל הם המקובלים, 'בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף י ע"ב ד"ה רבי יהושע אומר). וכן אותיות 'תשרי' הן אותיות 'ראשית' חסר אחד ('פרי עץ חיים' שער השופר פרק ה ד"ה ומה שאנו, 'מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער ראש השנה דף קיד ע"ב ד"ה היום הרת עולם, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק סב דף רה ד"ה 'אמנם המקובל' בשם המקובל ר' נתן שפירא), ללמד שאז היתה הראשית ('זכר דוד' מאמר ג פרק סב דף רה ד"ה 'אמנם המקובל' בשם המקובל ר' נתן שפירא). ואף שהעולם היה רק בהריון, כבר נחשב שהוא 'נברא'. וזה בדומה להריון האשה שהוולד כבר נברא בעולם, אך עדיין לא נראה למראה עיניים כי הוא בתוך בטנה ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף יא ע"א בשם גורי האר"י ז"ל הם המקובלים. וכתב שהוא יישוב המחלוקת בגמ' ראש השנה דף יא ע"ב בין ר' אליעזר לר' יהושע מתי נברא העולם עיי"ש).

'לידת העולם' היתה בחודש ניסן ('פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער השופר פרק ה ד"ה ומה שאנו, 'מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער ראש השנה דף קיד ע"ב ד"ה היום הרת עולם, 'בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף יא ע"א בשם גורי האר"י ז"ל הם המקובלים, 'בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף י ע"ב ד"ה רבי יהושע אומר). וכמו שבלידת האשה יציאת הוולד מבטנה נחשב לבריאתו, כי בא לאויר העולם ונראה למראה עיניים, כך גם לידת העולם בחודש ניסן נחשבת לבריאתה ('בניהו' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף יא ע"א בשם גורי האר"י ז"ל הם המקובלים). ומטעם זה, 'ברכת החמה' ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף י ע"ב ד"ה רבי יהושע אומר) שהיא ברכת 'עושה מעשה בראשית' ('ויקרא רבה' כג, ח), אשר מברכים פעם בעשרים ושמונה שנה (גמ' ברכות דף נט תחילת ע"ב בשם אביי) בשעה שהחמה חוזרת אל המקום בו נתלתה בימי בראשית מאז שהתחילה לשמש בשמים (רש"י על גמ' ברכות דף נט ע"ב ד"ה בתקופתה), הרי היא נאמרת דווקא בחודש ניסן ולא בחודש תשרי (ראה גמ' ברכות דף נט תחילת ע"ב בשם אביי) ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף י ע"ב ד"ה רבי יהושע אומר).

כיון שהעולם נברא בחודש ניסן לכן החודש כולו מקודש ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש סב פרשת ויקהל פקודי והחודש דף קיח ע"ב ד"ה למדנו), על כל הימים שבו ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת אמור אור ליום ז' כ"ד לניסן ד"ה הא אתינא לאלפא). ודבר זה נרמז במה שנאמר על חודש ניסן "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב), "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" רוצה לומר שכל החודש כולו הוא ראשי חודשים, כי כל יום ויום בו הוא כראש חודש ('של"ה הקדוש' תחילת מסכת פסחים ד"ה החודש הזה לכם), שמאירה בו הארת ראש חודש, ואף הארת קדושת יום טוב. לכן נאסר בכל חודש ניסן להספיד ולהתענות (ראה שו"ע סימן תכט סעיף א) ('נחת השולחן' לר' נחמן מטשערין על שו"ע סימן תכו והלאה). וכן לא הולכים בו אל הקברים ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק פג ד"ה אכן בחודש ניסן). והיות שחודש ניסן הוא המובחר שבחודשים, לכן כפל הלשון "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב). ולצד מעלתו ראוי לישראל להיות מונים ממנו את חודשי השנה ('אור החיים הקדוש' שמות יב, ב).

הצירוף של חודש ניסן הוא שם יהו"ה ומשפיע על כל שאר חודשי השנה

בכל חודש משנים עשר חודשי השנה שולט צירוף אחר של ארבע אותיות שם הוי"ה (ראה 'פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער ר"ח חנוכה ופורים פרק ג סוף ד"ה להרח"ו ז"ל ענין ידוע) ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש ניסן תחילת מאמר א ד"ה ידוע בי"ב חדשי השנה). והנה הצירוף של חודש ניסן הוא אותיות יהו"ה כסדר הזה של שמו הנכבד, ויוצא מראשי תיבות הפסוק "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ" (תהלים צו, יא) (ראה 'תיקוני הזוהר' הקדמה דף ט ע"ב ד"ה יהו"ה). ויש רמז לכך, כי כל ארבע התיבות "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ" עם הכולל, עולות בגמטריא התיבות 'יהו"ה ניסן החודש הזה לכם ראש חודשים' ('בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר א אות א-ב ד"ה ידוע. וראה 'נחת השולחן' לר' נחמן מטשערין על שו"ע סימן תכו מדוע נרמז דווקא בפסוק זה ואכמ"ל). וכאשר שם הוי"ה הוא כסדרו כמו בחודש ניסן, הרי זה מורה על רחמים גמורים ('בני יששכר' מאמרי חודש תשרי מאמר ג דרוש א ד"ה והנה דוקא, 'יסוד יוסד' לר' יוסף יוסקא מדובנא פרק פג ד"ה בחדש הזה לכם, 'קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק פח ד"ה החדש הזה לכם). לכן כל העולמות נבראו בחודש ניסן, שהוא זמן הרחמים ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת שמות שנת תרע"ב סוף ד"ה וישב משה).

כל שנים עשר הצירופים היוצאים מאותיות הוי"ה נמשכו ונתפרטו משם יהו"ה, וכולם כלולים בו והוא כולל את כולם. וכמו שענפי אילן מתפרשים ומתפרדים, אבל כולם אחודים ומקושרים בשורשם למטה כי ב'שורש' נמצא כוח כולם והוא כלול מכולם, כך שם יהו"ה כלול מכולם וכולם כלולים בו, כי בו ההתחלה בראש וראשון, ואחר כך מצטרפים אליו צירופים אחרים שממנו יוצאים ואליו שבים ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מטשרנוביץ פרשת בא ד"ה 'ואם עיני שכל לך' וד"ה 'ועל כן חדש ניסן'). לכן נאמר "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב), כאשר התיבה "זֶּה" עולה בגמטריא שנים עשר, לפי שהחודש הזה כלול מכל שנים עשר צירופי הוי"ה, כי בו נכללו כולם בבחינת 'ראש' ועל כן הוא ראש חודשים ('סידורו של שבת' לר' חיים טירר מטשרנוביץ בחלק פסוקי דזמרא דשבת דף ע ע"א והלאה ד"ה בניסן נגאלו). וקרא הכתוב לחודש ניסן בשם "אָבִיב" שנאמר "כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות לד, יח), לומר כי שם יהו"ה של חודש ניסן הוא אב לכל י"ב צירופי הוי"ה ('דגל מחנה אפרים' לר' משה חיים אפרים מסדילקוב פרשת בא דף לו ע"ב ד"ה החודש הזה לכם, 'בינת משה' למשה אליקום בריעה מקאזניץ סוף פרשת בא).

לכן חודש ניסן הוא הראשון לכל החודשים, והוא הראש והשורש להם ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מטשרנוביץ פרשת בא ד"ה 'ואם עיני שכל לך' וד"ה 'ועל כן חדש ניסן') שכולם כלולים בו ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' ראש השנה דף י ע"ב ד"ה 'והנה בספר' בשם ספר קרניים, 'מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין פרשת בא ד"ה 'או יאמר החודש'). וזה נרמז בפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב, ב), שהתיבה "לָכֶם" היא אותיות 'מלך', כי חודש ניסן הוא 'מלך' ו'ראש' לכל החודשים ('יסוד יוסד' לר' יוסף יוסקא מדובנא תחילת פרק פג ד"ה החדש הזה לכם, 'קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר תחילת פרק פח ד"ה החדש הזה לכם). וגם זה נרמז בתיבה "אָבִיב" שבפסוק "כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם" (שמות לד, יח), שהיא אותיות 'בי אב', לומר שחודש ניסן הוא אב וראשון לכולם ('דגל מחנה אפרים' לר' משה חיים אפרים מסדילקוב פרשת בא דף לו ע"ב ד"ה החודש הזה לכם, 'בינת משה' למשה אליקום בריעה מקאזניץ סוף פרשת בא). וחודש ניסן מתחדש ומקבל אור אלוקי מרוב חסדו יתברך, ומחלק לכל שאר חודשי השנה ('בת עין' לר' אברהם דב מאבריטש פרשת שמיני דף עו ע"א ד"ה וכשמגיע בכל שנה). לכן הצדיקים יכולים לפעול בחודש ניסן רחמים לכל השנה, כי הכל הולך אחר הראש ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין פרשת בא ד"ה 'או יאמר החודש').

בראש חודש ניסן מתחלפים השרים הרוחניים במרומים ומתחזקים

בראש חודש ('דעת משה' לר' משה אליקים במאמר לראש חודש ניסן ד"ה 'בפסוק החודש הזה' בשם אביו המגיד מקוז'ניץ) ניסן ('עבודת ישראל' לר' ישראל מקוז'ניץ לעבודת החודש דף כט ע"ב ד"ה ראשון הוא לכם, 'דעת משה' במאמר לראש חודש ניסן ד"ה בפסוק החודש), הקב"ה מעביר את השרים והממונים העליונים ממינויים ('דעת משה' במאמר לראש חודש ניסן ד"ה 'בפסוק החודש הזה' בשם אביו המגיד מקוז'ניץ) ומחליפם באחרים ('עבודת ישראל' לעבודת החודש דף כט ע"ב ד"ה ראשון הוא לכם, 'דעת משה' במאמר לראש חודש ניסן ד"ה 'בפסוק החודש הזה' בשם אביו המגיד מקוז'ניץ), וזה כדי להראות שכולם ברשותו יתברך ('עבודת ישראל' לעבודת החודש דף כט ע"ב ד"ה ראשון הוא לכם) ובממשלתו, ואינם ברשות עצמם ('דעת משה' במאמר לראש חודש ניסן ד"ה בפסוק החודש). ויש צדיקים בארץ קדושי עליון שיכולים למנות שם ממונים ופרקליטין טובים ('עבודת ישראל' לעבודת החודש דף כט ע"ב ד"ה ראשון הוא לכם). ועל כך נאמר "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב, ב), "לָכֶם" – שהתחדשות השרים שלמעלה תהיה מסורה לכם. ובידכם ניתנו ככל אשר תגזרו, איזה מהם להעביר ולמנות אחרים תחתם, וכן יקום ('דעת משה' במאמר לראש חודש ניסן ד"ה בפסוק החודש).

שרי מעלה מתמנים מחודש ניסן על פי חכמים, ככל אשר יגזרו עליהם. ואמרו רבותינו כי "אֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים" (ראה משנה ראש השנה א, א) ונרמז בתיבה 'ניסן' שעולה בגמטריא 'למלכים' ('בעל הטורים' שמות יב, ב), לפי שיש ביד הצדיקים הכוח להסיר את השרים הרוחניים של מעלה שאינם טובים, ולמנות על מקומם שרים שיהיו טובים, ויטו לב המלך והשרים אשר בארץ לטוב על ישראל ('דעת משה' במאמר לראש חודש ניסן ד"ה בפסוק החודש הזה). וכך נאמר על ישראל "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, כ) כלומר שאתם תמנו ותמליכו את המלאכים המשרתים אותי, לכל הישר בעיניכם. וכן היה מעשה עם הבעש"ט הקדוש שפעם אחת כאשר הגיע ראש חודש ניסן, הושיב כל מלאך על כנו. וראה אז מלאך אחד שלא היה ישר בעיניו – לכן מינה אחר תחתיו ('עבודת ישראל' לר' ישראל מקוז'ניץ עבודת החודש דף כט ע"ב ד"ה ראשון הוא לכם). 

ולעומתם המלאכים הממונים על חודשי השנה, הינם מלאכים קבועים (עפ"י 'מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער ראש חודש דף מו ע"ב טור א ד"ה סוד חסרון הלבנה, עפ"י 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת בא תחילת אופן הט"ז בשם ספר 'סודי רזייא'). כמו מיכאל המלאך – הממונה על חודש ניסן, גבריאל המלאך – על חודש אייר, אוריאל המלאך הנקרא גם נוריאל – על חודש סיון, רפאל המלאך – על חודש תמוז ('מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער ראש חודש דף מו ע"ב טור א ד"ה סוד חסרון הלבנה. וראה זוהר בראשית דף קסה ע"ב בחלק סתרי תורה ד"ה 'והנה מלאכי אלקים' יחד עם 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת בא תחילת אופן הט"ז לגבי שמות שאר המלאכים הנקראים 'תריסר מרגליטאן טבאן'). ומיכאל הוא השר הגדול הממונה על כולם וכפי שנאמר "יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל" (דניאל יב, א). וזה הטעם ששבת לפני פסח נקראת 'שבת הגדול' כי על ידו נעשו אז כל הניסים. ונרמז עליו בפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב), שסופי שלושת התיבות הראשונות עולות מש"ה שזה נוטריקון 'מיכאל שר הגדול', אשר הוא "רֹאשׁ חֳדָשִׁים" כלומר ראש לכל המלאכים המנהיגים את החודשים. ולכן חודש ניסן הוא "לָכֶם", כלומר לישראל, כי הוא השר שלהם. והוא "רִאשׁוֹן" לממונים על "חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת בא תחילת אופן הט"ז ד"ה איתא בספר).

כיון שחודש ניסן הוא זמן התמנות לכל המלאכים, לכן גם המלאכים הממונים על החודשים מקבלים אז את עיקר חיזוקם, ונתחדש הרצון והוא זמן שמחתם. מטעם זה ביקש המן הרשע להתגבר על ישראל דווקא בחודש אדר, כי חשב שכל חודש הרחוק יותר מחודש ניסן הרי נחלש בו יותר כוח המלאך. וזה מה שנאמר "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (אסתר ג, ז), "לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר" – דווקא, כי זו היתה מחשבתו הרעה מאחר שהוא החודש השנים עשר מחודש ניסן, כלומר שהוא בתכלית הריחוק, ואין חודש רחוק יותר כי הוא האחרון בחודשי השנה. על כן רצה להתגבר בו, כי חשב שכבר נחלש המלאך שלו שעיקר חיזוקו היה בחודש ניסן ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק אורח חיים ג' פורים ג אות ב ד"ה 'גם עקר'. וראה רמב"ן שמות יב, ב שלפני גלות בבל ישראל מנו את החודשים 'ראשון' 'שני' 'שלישי' וכו' ליציאת מצרים. ובגלות בבל קיבלו את שמות החודשים 'ניסן' 'אייר' 'סיון' וכו' שכולם שמות בבליים אשר שימשו גם את הפרסיים. ובשוב ישראל מגלות בבל השאירו את השמות הבבליים (ראה גמ' ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב) כדי שיהיה זכר עולם על יושבם בגלות ועל שגאל אותם ה' יתברך משם עיי"ש).

חודש ניסן מסוגל לניסים מכוח שם יהו"ה ועל ידו נגאלו ממצרים

בחודש ניסן שולט שם הוי"ה ביושר, כלומר שם יהו"ה אשר בו שורש כל הניסים. לכן אז הוא זמן הניסים ולשם כך נקרא חודש 'ניסן' ('תקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סתהון חלק שני דף כב ע"ב ד"ה עוד יתכן לומר), והוא על שם הפסוק "יְהוָֹ"ה נִסִּי" (שמות יז, טו) ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בא ד"ה וזהו החדש הזה לכם) ועל שם הניסים שנעשו בו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש יז ליום שמיני של פסח דף קנ ע"ב ד"ה והוא מה שהקדמנו, 'כלי חמדה' לר' שמואל לניאדו סוף פרשת מסעי דף ריא ע"א טור א ד"ה ועל פי דרכנו, 'רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין אות לט ד"ה עוד ענינים). ולזה הצטוו "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז, א) כלומר להזכירו ולשומרו ולהמתין ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש יז ליום שמיני של פסח דף קנ ע"ב ד"ה והוא מה שהקדמנו) שיבוא החודש הזה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת ראה פרק טז ד"ה וכן אמר שמור, 'גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש יז ליום שמיני של פסח דף קנ ע"ב ד"ה והוא מה שהקדמנו), משום שהוא מלומד בניסים ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת ראה פרק טז ד"ה וכן אמר שמור), וצריך להודות לה' על הניסים שנעשו בו לאבותינו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש יז ליום שמיני של פסח דף קנ ע"ב ד"ה והוא מה שהקדמנו) בצאתם ממצרים, ניסים ונפלאות גדולים עד אשר אין הפה יכול לספר (עפ"י 'עיני העדה' לר' אליהו הכהן פרשת חקת דף לב ע"א ד"ה ונראה שבהיות).

לידת העולם היתה בחודש ניסן דווקא (ראה גמ' ראש השנה דף יא ע"ב מחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע מתי נברא העולם), כי צריך ניסים כדי שהוולד ייצא מן הבטן בעת הלידה. וכן גאולת מצרים שהיתה בניסן היתה גאולה ניסית, ולכן יציאת מצרים הוזכרה בלשון 'לידה' "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ" (יחזקאל טז, ו) ('פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער השופר פרק ה ד"ה ומה שאני, 'מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער ראש השנה דף קיד ע"ב ד"ה היום הרת עולם, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק סב דף רה ד"ה 'אמנם המקובל' בשם ר' נתן שפירא). ועיקר הגאולה היתה אז על ידי שם הוי"ה ביושר, השולט בחודש ניסן, ועַם ישראל נאחזו בו. לכן "פָדָה יְהֹוָ"ה אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ" (ירמיהו לא, י), כי ניסן הוא ראש ותחלה לכל חודשי השנה ובו שולט שם הוי"ה ברוך הוא כאשר נכתב כסדר שמו. ועל שהוציאם ממצרים נאמר "מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהלים סח, ז) (ראה רש"י על גמ' סוטה דף ב ע"א ד"ה מוציא אסירים בכושרות), ונרמז בתיבה "כּוֹשָׁרוֹת" שנחלקת ל"כו-שרות" כלומר על ידי שם הוי"ה שהוא בגמטריא כ"ו, כאשר הוא ישר בו ('סידורו של שבת' לר' חיים טירר מטשרנוביץ בחלק 'פסוקי דזמרא דשבת דף סט ע"ב ד"ה בניסן נגאלו).

הניסים הגדולים בהצלה מגזירת המן הרשע היו בכוחו של חודש ניסן

ה' יתברך רצה שהמן יתחיל את גזירתו בחודש הראשון בשנה, הוא חודש ניסן המלומד בניסים, להיות סימן לישראל שהשם יעשה עמהם ניסים כמו שעשה באותו חודש במצרים, וכפי שהיה שנאמר "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" (אסתר ג, ז) ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע על מגילת אסתר פרק ג, ז ד"ה אבל הנראה בזה). ולכן מאת ה' היה שגם סופרי המלך נקראו לרשום את הגזירה על היהודים בחודש הראשון הוא חודש ניסן המלומד בניסים, אשר סייע לגאולת מצרים ויסייע לגאולת המן, שנאמר "וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ: וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (אסתר ג, יב-יג) ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע על מגילת אסתר פרק ג, ו ד"ה והנה כל זה).

כאשר נודע למרדכי היהודי על גזירת המן, הוא מיהר את אסתר המלכה להיכנס לפני המלך כדי לבטל את הגזירה. ועשה כן על אף שאסתר נכנסה לסכנה עצומה והיתה יכולה למות על לא חמס בכפיה, וגם היתה עוד שנה שלימה עד להגיע זמן הגזירה בחודש אדר. וכך אמר מרדכי להתך שילך אל אסתר "וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ" (אסתר ד, ח). אסתר ענתה שמדובר בסכנת חיים עבורה כי "כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם" (אסתר ד, יא). ואף על פי כן מרדכי אומר לה "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת" (אסתר ד, יג-יד) ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע על מגילת אסתר פרק ד, יג-יד ד"ה ואם בעת ההיא).

והטעם שמרדכי מיהר בעת ההיא, לפי שראה כי בחודש ניסן נשלחו הספרים עם הגזירות, וידע שחודש זה מלומד בניסי מצרים ועתידים להיעשות בו ניסים במקומות אחרים. לכן מרדכי לא רצה לדחות את השעה, ומיהר את אסתר שתיכנס בזה החודש וכך יעשו השתדלות נמרצת. ואף שידע כי אין אז זכות לישראל, אבל הבין שזכות החודש תסייע להיעשות בו נס. לכן אמר לה "אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת" (אסתר ד, יד) דווקא, כי ידע שחודש זה טוב לישראל ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע על מגילת אסתר פרק ד, יד ד"ה ואם בעת ההיא). וכך אכן היה, שנקראו סופרי המלך בשלושה עשר לחודש ניסן לכתוב את הגזירות ולשלוח אל כל מדינות המלך, ולא עברו ארבעה ימים שלמים עד שנתלה המן בעצמו למחרת יום ראשון של חג הפסח ('אלשיך הקדוש' על מגילת אסתר פרק ג ד"ה הנה אומר הוא חדש ניסן) הוא יום ששה עשר בניסן, וכפי שנאמר אז "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי" (אסתר ז, י) ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק נ' ד"ה אמרה לו זרש) ונעשה בזה נס לישראל ('אשכול הכופר' על מגילת אסתר פרק ד, יד ד"ה ולכן כשראה שבניסן). וכל זה כי חודש ניסן בהווייתו מוכן להיעשות בו ניסים כשמו, ולהינקם בו מהקמים על ישראל ('אלשיך הקדוש' על מגילת אסתר פרק ג ד"ה הנה אומר הוא חדש ניסן).

הגאולה העתידה תהיה בחודש ניסן מכוח שם יהו"ה והניסים שבו 

חודש ניסן הוא 'ניסן' של ישראל, מלשון נס, כי בו יצאו ממצרים ובו ניצולו מגזרת המן הרשע שנתלה, לכן גם בו עתידים להיגאל ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א' דרוש סב פרשת ויקהל פקודי והחודש דף קיח ע"ב ד"ה למדנו) שמשם יזכו ישראל לגאולה העתידה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ב' דרוש יז ליום שמיני של פסח דף קנ ע"ב ד"ה והוא מה שהקדמנו) והשלימה ('דברי סופרים' לר' צדוק הכהן מלובלין סוף אות לב) שתהיה גם כן בניסן ('בית פרץ' לר' פרץ בן משה מקלויז דרוש ב' לשבת הגדול דף ג ע"ב ד"ה מפני מה הקדים), וכפי שאמרו רבותינו "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל" (גמ' ראש השנה דף יא ע"א בשם ר' יהושע, זוהר פרשת משפטים דף קכ ע"א ד"ה 'דרועא שמאלא' רעיא מהימנא), כלומר שבניסן נגאלו ממצרים ובניסן עתידים ליגאל שנאמר "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, ו) ('שמות רבה' טו, יא ד"ה דבר אחר, זוהר פרשת משפטים דף קכ ע"א ד"ה 'דרועא שמאלא' רעיא מהימנא). לכן אם יבוא אחד לומר שבחודש אייר או סיון ישראל נגאלים, הרי שלא יאמינו לו כי לא קרבה העת. אך אם יאמר 'בניסן' נגאלים שהוא הזמן שעשה ה' תשועה במצרים, אז יאמינו לו ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף גאולה ד"ה 'פירוש בניסן' מהמחבר על מדרש 'שמות רבה' יח, יב).

ונמצא כי העת הראויה לגאולה היא חודש ניסן, והיא העת שעליה אמר הנביא "אֲנִי יְהֹוָ"ה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה ס, כב), כלומר היא העת הראויה לגאולה ואין עת זולתה. כי חודש זה ראשון בגאולה לישראל וגם אחרון ('כלי חמדה' לר' שמואל לניאדו תחילת סדר ואתחנן ראשון דף רכג ע"א טור א ד"ה ידוע לכל). חודש ניסן הוא החודש המשומר ובא מששת ימי בראשית לגאולת ישראל ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת פקודי שנת תרפ"א דף שמה טור א ד"ה ולפי"ז יש לומר), וזה מה שנאמר "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב), "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" – להנאתכם ולטובתכם, כי בו עתידים אתם להיגאל ('סידורו של שבת' לר' חיים טירר מטשרנוביץ בחלק 'פסוקי דזמרא דשבת' דף ע ע"א והלאה ד"ה בניסן נגאלו). אמנם יש שני קִצִּים לגאולה, אחד על ידי המעשים, ואחד מועד ועת שקבע הבורא יתברך. ואם זוכים על ידי המעשים הקדושים אפשר להקדים את המועד, אחרת "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב" (משלי טו, כג) להיגאל בחודש ניסן ('עבודת ישראל' לר' ישראל מקוז'ניץ בחלק 'לראש השנה שחל להיות בשבת' דף סא ע"א ד"ה 'בחודש השביעי').

גאולת ישראל תהיה בניסן (זוהר פרשת משפטים דף קכ ע"א ד"ה 'דרועא שמאלא' רעיא מהימנא) ורמז לכך בפסוק "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב, יב), שהתיבות "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" עולות בגמטריא 'ניסן' וזה כאשר האות ן' של התיבה 'ניסן' היא לפי אותיות סופיות מנצפ"ך כלומר ערך שבע מאות ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב בסוף חלק שני 'ליקוטים' אות ב ד"ה עת הזמיר). וחודש ניסן הוא ראש ותחילה לחודשי השנה, ובו שולט שם הוי"ה ברוך הוא כאשר נכתב כסדר שמו, כלומר יהו"ה שזה מדת הרחמים. לכן שם זה שמור לפדות את ישראל מבין העמים, וגם לגאול אותם גאולת עולמים, שעיקר הגאולה תלויה בו ('סידורו של שבת' בחלק פסוקי דזמרא דשבת דף סט ע"ב ד"ה 'בניסן נגאלו' ועיי"ש עוד) והוא גם שורש כל הניסים, על כן עתידים להיגאל בניסן שהוא זמן הניסים ('תקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סתהון חלק שני דף כב ע"ב ד"ה עוד יתכן לומר). וכך הזמן מוכן לגאולה בחודש ניסן ('ידו בכל' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' סימן אלף רכד ד"ה טעם למנהג), ובכל שנה ושנה מתעוררת בו מחדש 'שנת הגאולה' ('אור החכמה' לר' אורי פייבל המגיד מדובנקא פרשת בא דף ז ע"א סוף ד"ה החדש הזה לכם. וראה 'לחם הפנים' על הגדה של פסח לר' יוסף דוד מחבר שו"ת בית דוד דף ה ע"א ד"ה 'עי"ל מ"ש השתא הכא' שכתב כי כל השנה אנו מצפין שתבוא הגאולה בליל ראשון של פסח, וכשמגיע הלילה הזה ולא נושענו, מתפללים שנזכה לכך שנה הבאה, לכן אומרים בהגדה 'השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל', שפירושו 'השנה אנו כאן אבל שנה הבאה בארץ ישראל'. וראה 'נחת השולחן' ר' נחמן מטשערין על שו"ע סימן תעב וכו' שהתנוצצות הגאולה שלעתיד לבוא נמשכת כל הלילה הראשון של פסח לכן מסיימים בסוף ההגדה 'לשנה הבאה בירושלים' עיי"ש).

יציאת מצרים היתה התחלה וסמך לגאולה העתידה, והכנה גדולה עבורה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יא לשבת הגדול דף נ ע"א ד"ה 'הטעם כמ"ש הזהר' בשם הזוהר, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת הנו'ן אות כט ערך ניסן ד"ה 'ועוד אפשר לומר' בשם הזוהר). ומאחר שהתחלת הגאולה הזאת היתה בחודש ניסן שבו יצאו ממצרים, לכן גם השלמתה תגיע וְתֵרָאֶה בניסן בגאולה העתידה ('כסא דוד' דרוש יא לשבת הגדול דף נ ע"א ד"ה כמ"ש הרב תורת חיים), ובזה נעוץ סופה בתחילתה כעין 'גאולה אריכתא' ('כסא דוד' דרוש יא לשבת הגדול דף נ ע"א ד"ה 'הטעם כמ"ש הזהר' בשם הזוהר). לכן משה רבינו עליו השלום קיבל ('כסא דוד' דרוש יא לשבת הגדול דף נ ע"א ד"ה 'כמ"ש מהר"ש' בשם ר' שמשון מאוסטרפולי) שתיבות הפסוק "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב, ב) עולות בגמטריא 'משיח בן דוד', כדי שיידע שבניסן עתידין להיגאל ('כסא דוד' דרוש יא לשבת הגדול דף נ ע"א ד"ה 'כמ"ש מהר"ש' בשם ר' שמשון מאוסטרפולי, 'פני דוד' להחיד"א פרשת בא אות ז ד"ה ומה נעים, 'מדבר קדמות' מערכת הנו'ן אות כט ערך ניסן ד"ה 'וישב' בשם ר' שמשון מאוסטרפולי) בגאולה שלעתיד לבוא ('פני דוד' פרשת בא אות ז ד"ה ומה נעים). והגאולה תהיה אז על ידי שני המשיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ('חמרא טבא' לר' אברהם שמחה מבארנוב על ערב פסח דף קיט ע"א ד"ה אור), לכן השמות 'יוסף דוד' עולים בגמטריא 'ניסן' ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת דברים אות יג בפסוק 'ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם', 'חמרא טבא' על ערב פסח דף קיט ע"א ד"ה אור).

הקב"ה נתן לישראל סימן לגאולה, שהם עתידים להיגאל ביום שבו עשה להם תשועה ('שמות רבה' יח, יב) במצרים (פירוש 'אשד הנחלים' לר' אברהם שיק על מדרש 'שמות רבה' יח, יב) ובאותו הלילה ('שמות רבה' יח, יב), כי הפיכת מצרים היא סימן לגאולתם (פירוש 'אשד הנחלים' לר' אברהם שיק על מדרש 'שמות רבה' יח, יב). וכמו שנגאלו במצרים בליל ט"ו בניסן, כך יהיו נגאלים לעתיד לבוא (עפ"י 'צמח דוד' לר' יוסף דוד מחבר שו"ת בית דוד פרשת בא דף קמו ע"א ד"ה החדש הזה לכם) שנאמר "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהֹוָ"ה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהֹוָ"ה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹֽרֹתָם" (שמות יב, מב) שהוא לילה המשומר לעתיד לבוא ('צמח דוד' לר' יוסף דוד מחבר שו"ת בית דוד פרשת בא דף קמו ע"א ד"ה החדש הזה לכם, 'לחם הפנים' על הגדה של פסח למחבר שו"ת בית דוד דף ט ע"ב ד"ה אבל רבי אלעזר, 'כסא דוד' להחיד"א תחילת דרוש יא לשבת הגדול, 'טור ברקת' לר' חיים הכהן מארם צובא הלכות פסח סימן תמג אות א ד"ה ועוד הוא יורה) לענין הגאולה ('טור ברקת' לר' חיים הכהן מארם צובא הלכות פסח סימן תמג אות א ד"ה ועוד הוא יורה, 'בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש ניסן מאמר א' אות ז ד"ה ניסן שמו). ובו אליהו הנביא והמשיח עתידים להתגלות ('שמות רבה' יח, יב עם תיקון 'הגהות הרד"ל'), כאשר אליהו הנביא יבוא יום קודם, בערב פסח, על מנת לבשר את הגאולה שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָ"ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג) ('אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב סוף פרשת פקודי דף קיז ע"ב ד"ה 'ביום החודש'. וכתב שם את דעתו שבשנת הגאולה ערב פסח יחול בשבת, כדי שאליהו הנביא יוכל לבוא אז ולבשר את הגאולה בשעה שהעם לא טרודים בהכנות לחג הפסח עיי"ש).

מחיית עמלק תהיה אור ליום י"ד בניסן ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ג' מסכת סופרים פרק כא הלכה ב בשם הזוהר ותיקוני הזוהר, 'חומת אנך' להחיד"א פרשת בא אות ב). ואחר כך בית המקדש השלישי, שיהיה מעשי ידיו של הקב"ה כפי שנאמר "כִּי בָנָה יְהֹוָ"ה צִיּוֹן" (תהלים קב, יז) ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על תהלים מזמור קב, יז), יֵרֵד מוכן מן השמים (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה בית ראשון, רש"י גמ' יומא דף מא ע"א ד"ה אי נמי, תוספות בגמ' יומא דף מא ע"א ד"ה אי, 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין א' נהר יז) ביום ט"ו בניסן, הוא יום ראשון של פסח ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ג' מסכת סופרים פרק כא הלכה ב בשם 'מצודת דוד') ובזה יהיה דומה למשכן שגם הוקם בחודש ניסן ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי שבת החדש דף שנ ע"א ד"ה ועשר עטרות). ומשום שאין מערבין שמחה בשמחה (ראה גמ' מועד קטן דף ח ע"ב בשם ר' חנינא) לכן 'חנוכת בית המקדש השלישי' תהיה אחרי כל ימי הפסח, ותימשך שבעה ימים עד גמר חודש ניסן. מטעם זה אין מתענים היום גם בימים האחרונים של חודש ניסן, עד שיעבור החודש כולו, זכר לבית המקדש השלישי שיהיה לעתיד לבוא ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ג' מסכת סופרים פרק כא הלכה ב בשם ספר 'מצודת דוד') במהרה בימינו, אמן.