פרשת שמות – גלגול נשמת דבורה הנביאה

משה רבינו היה בדרכו למצרים עם אשתו צפורה ושני בניו. וכאשר הגיע למלון בדרך, בא מלאך וניסה לפגוע בו שנאמר "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהֹוָ"ה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" (שמות ד, כד). צפורה הבינה כי זה בא למשה היות שעדיין לא מל את בנו, לכן היא מיד לקחה צוֹר ומלה אותו וזרקה את הערלה לפני רגליו של משה. אז המלאך עזב את משה רבינו והוא ניצל כפי שנאמר "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת" (שמות ד, כה-כו) (רש"י שמות ד, כד-כו).

ויש להתבונן, מדוע כריתת הערלה של הבן הצילה את משה רבינו ממיתה? ומה זיכה הקב"ה את צפורה בעבור מעשה כריתת הערלה?

צפורה הצדקת היתה ראויה למשה רבינו מששת ימי בראשית

משה רבינו הגיע אל מדין, ושם היו בנות יתרו רועות את צאן אביהן שנאמר "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן" (שמות ב, טו-טז). הרועים ראו את בנות יתרו אשר פרשׁ קודם לכן מעבודה זרה והוחרם בשל כך על ידם (זוהר פרשת שמות דף יג ע"ב ד"ה אמר ההוא בר נש), והחליטו להרוג אותן. לכן הם השליכו אותן אל המים ('ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן פרשת שמות רמז קסח ד"ה ותאמרן איש מצרי). וכשראה משה ברוח הקודש שמזיקים להן מחמת עבודה זרה (זוהר פרשת שמות דף יג ע"ב ד"ה אמר ההוא בר נש) הוא קפץ למים והצילן שנאמר "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן" (שמות ב, יז) ('שמות רבה' א, לב). וזה מה שאמרו בנות יתרו לאביהן על הצלתן "וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ" (שמות ב, יט). וכאשר שמע יתרו את מעשי האיש אמר להם "וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (שמות ב, כ) ('ילקוט שמעוני' פרשת שמות רמז קסח ד"ה ותאמרן איש מצרי).

צפורה שהיתה אחת מבנותיו של יתרו, רצה מיד כמו 'צפור' והביאה את משה רבינו ('שמות רבה' א אות לב, 'ילקוט שמעוני' פרשת שמות רמז קסח ד"ה ותאמרן איש מצרי). וידע משה רבינו ברוח הקודש כי צפורה זו תהיה בת זוגו (זוהר פרשת שמות דף יג ע"ב ד"ה מה בין משה ליעקב) כפי שאכן היתה ראויה לו מששת ימי בראשית (עפ"י 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני סוף פרשת מטות ד"ה 'מדרש רבה' עפ"י המקובלים, עפ"י 'גליא רזיא' דף כב ע"א ד"ה וג"כ הוא ראיה). ודבר זה נרמז בפסוק "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה" (שמות ב, כא) כאשר התיבה "צִפֹּרָה" היא בדיוק גמטריא התיבה "לְמֹשֶׁה" ('פענח רזא' לר' יצחק בן יהודה הלוי פרשת שמות ד"ה צפרא בגימטריא, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת בהעלותך אות ט, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת שמות דרוש ג אות ד במהדורה עם פירוש 'פרישת שלום'). משה ביקש מיתרו "תנה לי את צפורה בתך לאשה", ואכן קיבל אותה ממנו ('ילקוט שמעוני' פרשת שמות רמז קסח ד"ה ותאמרן לאיש מצרי. ועיי"ש המעשה של משה ויתרו ואכמ"ל) ונשׂא אותה לאשה על פי דבר ה' ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני סוף פרשת מטות ד"ה מדרש רבה).

צפורה אשת משה היתה צדיקה גמורה ('ראש דוד' להחיד"א פרשת מקץ ד"ה שמעתי מעטרת ראשי) ואשת חיל ('תורת חכם' לר' חיים הכהן מארם צובא פרשת יתרו דף קסה ע"ב ד"ה ואת שני בניה), ולא חסרה דבר מצדקתן של שרה רבקה רחל ולאה ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת שמות ד"ה 'ובתקונים תיקון י"ב' בשם ילקוט שמעוני, 'זרע שמשון' פרשת שמות דף נב ע"ב ד"ה 'בבא בתרא' בשם המדרש). היא היתה חכמה ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על שופטים פרק ד בספר דף לג ע"א טור ב ד"ה ודבורה אשה), נאה במראה ובמעשיה הטובים ('מדרש תנחומא' פרשת צו אות יג, 'מקור ברוך' לר' ברוך פיטוסי פרשת יתרו דף צד ע"ב ד"ה אך אכתי. ראה 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לה ד"ה ותדבר מרים ואהרן במשה), בין בילדותה ובין בזקנותה ('ילקוט שמעוני' פרשת בהעלותך רמז תשלח ד"ה ותדבר מרים ואהרן), והיתה צנועה ('רבינו אפרים' פרשת שמות בחלק 'מכתיבה אשכנזית' שמות ב, כב) וטהורה, כפי ששמה צפורה רמוז בפסוק "כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה" (דברים יד, יא), ולא מצינו לשון טומאה ב"צִפּוֹר". לכן צפורה היתה ראויה למשה גם מצד מעשיה הנאים והמשובחים ('פענח רזא' לר' יצחק בן יהודה הלוי פרשת שמות ד"ה צפרא בגימטריא).

צפורה הצילה את משה רבינו על ידי קיום מצות מילה ופריעה בבנה

משה רבינו הצטווה לרדת למצרים (גמ' נדרים דף לא ע"ב – דף לב ע"א). ואז מחמת טורח הדרך ('הרוקח על התורה' שמות ד, כו) שלא יבוא התינוק לידי סכנה בשלושה ימים הראשונים שאחרי המילה, הוא השהה את מילת בנו (גמ' נדרים דף לא סוף ע"ב בשם רבי, רש"י שמות ד, כד ד"ה ויבקש המיתו) (עפ"י גמ' נדרים דף לא ע"ב – נדרים דף לב ע"א) אליעזר ('שמות רבה' ה, ח, רש"י שמות ד, כד ד"ה 'ויבקש המיתו'. אמנם ראה 'תרגום יונתן' שמות ד, כד שכתב כי היה זה בנו גרשום. וראה 'גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש יא דף כח ע"ב – כט ע"א שמאריך לדון אם היה זה אליעזר או גרשום). אמנם גם כשהגיע למלון לא התעסק מיד במילה (רש"י שמות ד, כד ד"ה 'ויבקש המיתו' בשם ר' יוסי), ובעוון עיכוב זה התחייב משה רבינו וגם בנו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב), והיו שניהם בסכנה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא פתח). ואז ירד גבריאל המלאך בשלהבת אש על מנת לשרוף את משה (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא), כי גבריאל היה שליח מצד 'מדת הדין' אשר קטרגה על משה רבינו, והוא פגש אותו במלון בדרך וביקש להמיתו ('גליא רזיא' דף כג ע"א טור ב).

אחר כך באו גם שני מלאכי חבלה הנקראים 'אף וחמה' (גמ' נדרים דף לב ע"א בשם רשב"ג) ונעשו כמין 'נחש' ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'קם אחרא פתח' בביאור דברי הזוהר) אשר היה בולע את בנו של משה רבינו (זוהר פרשת פקודי דף רסו ע"ב ד"ה ותחות אלין) מראשו ומרגליו עד מקום המילה ('כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'קם אחרא פתח' בביאור דברי הזוהר שם וכן בביאור גמ' נדרים לב ע"א בשם ר' יהודה בר ביזנא) במטרה להרוג אותו (זוהר פרשת פקודי דף רסו ע"ב ד"ה ותחות אלין). מכל מקום, 

'הנחש' הזה לא היה יכול לשלוט במשה רבינו כיון שהוא נולד מהול, כך שלא היה לו כוח עליו. ואדרבא, משה היה גובר עליו בסוד המטה שהיה ל'נחש'. אך אותם מלאכי החבלה כן היו יכולים לשלוט בבנו הקטן היות שהיה עדיין ערל ('כתם פז' לר' שמעון לביא מבחר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'קם אחרא פתח' בביאור דברי הזוהר. אמנם ראה רש"י שמות ד, כה וכן 'גליא רזיא' דף כג ע"א ד"ה 'תדע כי אותיות' שכתבו כי משה רבינו הוא זה שהיה בסכנה על ידי הנחש עיי"ש). 

צפורה הבינה שמשה רבינו התחייב יחד עם הבן ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב). ואז נצנצה בה רוח הקודש (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא ופתח), והשכינה נתנה בליבה להבין את סיבת הדבר (הרמ"ד וואלי שמות פרק ד ד"ה ותקח צפורה צר) שזה בעבור הברית ('גליא רזיא' דף כג ע"א ד"ה תדע כי אותיות). לכן זרזה את עצמה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה והנה מצינו שצפורה) כמו צפור פורחת ('הרוקח על התורה' שמות ד, כה) ומיהרה לכרות את ערלת בנה (הרמ"ד וואלי שמות פרק ד ד"ה ותקח צפורה צר) שנאמר "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שמות ד, כה) (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא ופתח) ואחרי חיתוך הערלה עשתה גם מצות 'פריעה' שהיא גילוי בשר העטרה. לכן אמרה אחר כך בלשון רבים "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת" (שמות ד, כו), "לַמּוּלֹת" – לשון רבים, כנגד מצות מילה ומצות פריעה (גמ' ירושלמי שבת פרק יט הלכה ב, 'שפתי כהן על התורה' פרשת שמות ד"ה שמעתי שמה שנתרשל, 'צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'והנה מצינו שצפורה' בשם ילקוט שמעוני).

צפורה ידעה שהערלה היא חלקו של 'הנחש' (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר להרמח"ל שמות פרק ד ד"ה ותגע לרגליו) שביקש להמית על שעיכבו את 'מזונותיו' (עפ"י 'ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא פרשת וישלח דף כה ע"ב ד"ה וכיון שזכינו). לכן לקחה את הערלה שחתכה מבנה, ונגעה עמו ברגליו של משה רבינו שנאמר "וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" (שמות ד, כה), והכוונה בזה למקום ה'ברית קודש' והכתוב דיבר בלשון נקיה וקרא לו "רַגְלָיו". ובזה כביכול נתנה למקטרג את חלקו (הרמ"ד וואלי שמות פרק ד ד"ה ותגע לרגליו) בעקבות כך עזב המלאך גבריאל את משה רבינו שנאמר "וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ" (שמות ד, כו) ולא ניסה יותר להורגו ('גליא רזיא' מתלמידי האר"י ז"ל דף כג ע"א ד"ה תדע כי אותיות). וכך צפורה כיפרה על משה במעשיה כמו ש'ציפורי מצורע' מכפרים. וזה נרמז בשמה 'צפורה' ('רבינו אפרים על התורה' מגדולי הראשונים בפרשת שמות חלק מכתיבה אשכנזית פרק ד, כה, 'הרוקח על התורה' לר' אלעזר מגרמייזא מגדולי הראשונים שמות ד, כה).

שם האדם מעיד על שורש נשמתו, וצפורה למדה מתוך שמה כי היא צריכה לכרות את ערלת בנה על ידי צוֹר. כי השם 'צפורה' הוא אותיות 'צר-ופה', כלומר שעל ידי 'צֹר' היא צריכה לעשות לו 'מילה' שעולה גמטריא 'פה' ('דגל מחנה אפרים' לר' משה חיים אפרים מסדילקוב סוף פרשת שמות ד"ה ותקח צפרה צר). ואכן על ידי חיתוך הערלה (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה קם אחרא ופתח) ניצל גם בנה של צפורה (עפ"י 'כתם פז' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'קם אחרא פתח' בביאור דברי הזוהר), וכפי שצפורה אמרה "כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי" (שמות ד, כה) והתכוונה גם על בנה, כי התינוק נקרא בשם "חֲתַן" (גמ' נדרים דף לב ע"א בדעת רשב"ג) כפי שנוהגים לקרוא לתינוק הנימול בשם 'חתן' ('אבן עזרא' שמות ד, כה ד"ה ותקח צפורה). ואחרי המעשה אמרה צפורה "מה חביב הוא דם מילה זה, אשר הציל את החתן מידי מלאך החבלה" ('תרגום יונתן' שמות ד, כו) (להרחבה על שייכות הערלה ל'נחש' ראה אחד ממאמרינו לפרשת וירא – 'ערלת הבשר של ברית המילה').

צפורה היתה אשת משה רבינו משך כל חייה אף שהוא היה פרוש ממנה

כאשר יצא אהרן לקראת משה רבינו ופגש אותו בהר האלקים, הוא ראה שמשה הביא עמו את אשתו ושני בניו. ומיד הוכיחו מדוע הוא מוסיף ל'גלוּת מצרים' גם את משפחתו בשעה שהם כבר מצטערים על ישראל הנמצאים שם. אז משה רבינו שמע לו ושלח את שני בניו יחד עם אשתו אל בית אביה (רש"י שמות יח, ב) לאחר שכתב לה גט גירושין 'על תנאי', כלומר שהוא לא מגרשה אלה מפני שישראל נמצאים בגלות מצרים, וכשייצאו משם הגט יהיה בטל. לכן כאשר יתרו בא והחזיר את צפורה ובניה אל משה שהיה במדבר יחד עם ישראל, נאמר "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" (שמות יח, ב), כלומר נקראה עתה "אֵשֶׁת מֹשֶׁה" כי זה "אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" בגט, כלומר אחרי שהגט היה בטל והיא חזרה להיות אשתו ('ראש דוד' להחיד"א פרשת יתרו ד"ה 'וראיתי במכתב למר' בשם זקנו ר' אברהם אזולאי מחבר 'חסד לאברהם').

יתרו וצפורה באו לפני משה רבינו רק לאחר שיצאו עם ישראל ממצרים ונקרע להם ים סוף וקיבלו את התורה על הר סיני (עפ"י רש"י שמות יח, ח-ט). ובכל אותה העת צפורה גידלה לבדה את שני הבנים, ללא משה רבינו, והשתדלה אחריהם (זוהר פרשת יתרו דף סט ע"ב ד"ה ואת שני בניה), ואף הצטערה בצער גידולם ('רבינו אפרים על התורה' מגדולי הראשונים פרשת יתרו יח, ג). לכן שני הבנים נקראו "בָנֶיהָ" של צפורה ולא נקראו 'בניו' של משה, כפי שנאמר "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות יח, ב-ד) (זוהר פרשת יתרו דף סט ע"ב ד"ה ואת שני בניה).

משה רבינו קיבל על עצמו להיות פָּרוּשׁ מצפורה אשתו קודם שהיא חזרה אליו ('כסא רחמים' להחיד"א על מסכת 'אבות דרבי נתן' פרק ב בחלק 'תוספות' ד"ה ואני בעניי אומר). כי כאשר אמר הקב"ה למשה רבינו קודם מתן תורה שיקדש את העם כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" (שמות יט, טו) ('מדרש תנחומא' פרשת צו אות יג ד"ה ומנין היתה יודעת מרים), גילה משה רבינו בדעתו לפרוש לגמרי מאשתו, היות שהוא מזומן בכל יום ויום ובכל שעה לדבר עם הקב"ה, והוא אינו יודע מתי מדבר עמו ביום או בלילה – והסכים הקב"ה לדעתו ('אבות דרבי נתן' פרק ב' ד"ה 'פירש מן האשה'. ראה 'כסא רחמים' להחיד"א על מסכת אבות דרבי נתן פרק ב בחלק 'תוספות' ד"ה ואני בעניי אומר). ובזה הותר למשה לפרוש מאשה יותר מכל שאר בני האדם ('נופת צופים' לר' בצלאל הדרשן דף כב ע"א מאמר ב' ד"ה 'הנצרך'. וביאר שם כי נשמת משה לא נהנתה מן האכילה שהאכילה חוה את אדם הראשון ועימו לכל באי עולם שהיו כלולים בגופו, כי נשמתו היתה אחוזה בחלק הקנה שבגופו. ולפי שלא הלך אז אחרי עצת האשה, הותר לו בגלגול משה לפרוש ממנה. להרחבה בענין זה שלא נהנתה נשמתו מחטא אדם הראשון ראה אחד ממאמרינו לפרשת כי תשא – 'מעלתו של משה רבינו').

צפורה היתה אשת משה רבינו כל ימיה ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא). וכאשר אמרו למשה כי אלדד ומידד מתנבאים במחנה, שמעה זאת צפורה ואמרה "אוי להם לנשותיהן של אלו שהם נזקקים לנבואה ויהיו פורשים מנשותיהם כפי שפירש בעלי ממני ('מדרש תנחומא' פרשת צו אות יג ד"ה ומנין), והן נעשות עקרות מעכשיו" ('ילקוט שמעוני' פרשת בהעלותך רמז תשלז ד"ה 'ותדבר מרים' ועיי"ש). ובנוסף לכך כששמעה צפורה את הנשים מספרות על הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה על ים סוף, היא היתה בצער על שלא זכתה לראות את קריעת ים סוף ואת הנקמה שעשה ה' באויבי ישראל ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא). והיא גם הצטערה ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב) מאוד ('קהלת יעקב' ערך 'צפ' ד"ה צפורה אשת משה) על שלא זכתה לומר שירה על הים ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב) יחד עם שאר הנשים ('קהלת יעקב' ערך 'צפ' ד"ה צפורה אשת משה) בשירתה של מרים ('מגלה עמוקות' פרשת בא ד"ה ודבורה הנביאה). 

נשמתה של צפורה התגלגלה בדבורה הנביאה וניצוץ ממשה רבינו בברק 

נשמת צפורה חזרה והתגלגלה בדבורה הנביאה (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב, 'גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא, 'קהלת יעקב' ערך 'דב' ד"ה דבורה, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת צ אות כו בשם 'גליא רזיא') שהיתה חכמה כמותה ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על שופטים פרק ד דף לג ע"א טור ב ד"ה ודבורה אשה), ושרתה עליה רוח הקודש. לכן ברק בן אבינועם רצה שאשתו דבורה תצא עמו למלחמה, כי ידע שלא יבוא לו נזק מחמת 'רוח הקודש' שעליה כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ" (שופטים ד, ח) (זוהר פרשת ויקרא דף כא ע"א ד"ה רבי יוסי פתח). ודבורה היתה נקראת "אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת" (שופטים ד, ד) כדי לרמוז שהיתה בגלגול קודם אשתו של משה רבינו, אשר ניתנה התורה על ידו 'בלפידים' ('גליא רזיא' דף כב ע"ב ד"ה תדע שהיה יודע הנחש). ומצא מין את מינו ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שופטים פרק ד דף לב ע"ב ד"ה ודבורה אשה נביאה), שיחד עם דבורה התגלגל גם ניצוץ אחד ממשה רבינו ונכנס בבעלה ברק בן אבינועם ('גליא רזיא' דף כב ע"ב ד"ה תדע שהיה יודע הנחש. וראה 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן האיתמרי ענף גלגול אות בי"ת שכתב כי היה גלגולו) אשר לקחה שוב לאשה (עפ"י 'קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שופטים ד דף לב ע"ב ד"ה ודבורה אשה נביאה).

ולכן היה נקרא 'ברק', כי פניו היו עדיין מאירים כברק בבחינת קירון הפנים מגלגולו הקודם במשה רבינו שעליו נאמר "כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה" (שמות לד, לה) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שופטים פרק ד דף לב ע"ב ד"ה ודבורה אשה נביאה). ברק נקרא גם "בֶּן אֲבִינֹעַם" (שופטים ה, יב) על שם משה רבינו שנקרא בשמות 'אבי-גדור' 'אבי-שוכו' 'אבי-זנוח' כנזכר בפסוק "יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ" (דברי הימים א' ד, יח) (ראה גמ' מגילה דף יג ע"א וכן 'ויקרא רבה' א, ג בביאור שמות אלו) ('מגלה עמוקות' פרשת בא ד"ה ודבורה הנביאה). ועוד בשמו 'בן אבינועם' רמוז כי הוא 'גלגול אבי נועם' כלומר משה רבינו עליו השלום שזכה לנועם העליון שהם חמישים שערי בינה אשר ניתנו לו כשנאמר "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים" (שמות יט, ג) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על שופטים פרק ד דף לג ע"א טור ב ד"ה ותשלח ותקרא לברק). וכן התיבה 'נועם' היא על שם המזמור "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ" (תהלים צ, יז) וגו' שאותו תיקן משה רבינו עליו השלום (ראה רש"י גמ' שבועות דף טו ע"ב ד"ה ושיר של פגעים) ('מגלה עמוקות' פרשת בא ד"ה ודבורה הנביאה).

ואף שברק היה בתחילה 'עם הארץ' (ראה 'תנא דבי אליהו' רבא תחילת פרק ט ד"ה ודבורה אשה נביאה) הוא זכה ועלה למדרגת מלאך, והיה דן ומוכיח את ישראל. לכן היה נקרא גם בשם 'מיכאל' על שם המלאך מיכאל ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד המגלה עמוקות פרשת פנחס סדר ראשון ד"ה אמנם מה שנתבאר. וראה 'זרע ברך' שם וכן ב'זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל היידא על 'תנא דבי אליהו רבא' תחילת פרק ט אות ג' שהביאו גרסת 'הילקוט' על ספר שופטים שברק נקרא מיכאל על שם המלאך). ודבורה הנביאה קראה לבעלה ברק לבוא להילחם בסיסרא "וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (שופטים ד, ו), כאשר כוונתה שיש ציווי להכרית ולהשמיד את יניקת סיסרא ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שופטים פרק ד דף לג ע"א טור ב ד"ה ותשלח ותקרא לברק). והציווי להשמדתם נאמר בזמן משה רבינו "כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵיךָ" (דברים כ, יז) ('ילקוט שמעוני' על ספר שופטים פרק ד רמז מב ד"ה הלא צוה), ובזה אמרה דבורה לברק שהוא נאה דורש ונאה מקיים ציווי ה', כי ידעה שהוא מגלגול משה רבינו ('קהלת יעקב' על ספר שופטים פרק ד דף לג ע"א טור ב ד"ה ותשלח ותקרא לברק).

צפורה רמזה לכך שהיא עתידה להתחתן שוב עם משה בגלגול דבורה, כאשר נצנצה בה רוח הקודש ואמרה "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת" (שמות ד, כז) ('גליא רזיא' דף כב ע"ב ד"ה תדע שהיה יודע הנחש) וכוונתה בזה היתה גם על משה רבינו שהיה בסכנת חיים (עפ"י רש"י שמות ד, כה). דבורה זכתה לנבואה בעבור שהיתה עושה פתילות עבות לנרות המקדש ('קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך 'דב' ד"ה דבורה אות ג בשם 'תנא דבי אליהו'), וכשם שריבתה אור במקדש כך זכתה להרבות אורה בישראל ('ילקוט חדש' ערך דבורה אות יא). ובשעה שהיא התנבאה פירשה מברק בעלה ('קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך 'דב' ד"ה דבורה אות ג בשם המדרש), כדי שתוכל לתת אמרי שפר ולהורות הוראות בישראל ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויחי על הפסוק 'נפתלי אילה שלוחה'), ותיקנה בזה מה שהיא התרעמה בגלגול צפורה על משה רבינו שפירש ממנה מחמת נבואתו ('צמח דוד' על התורה לר' יוסף דוד מחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת בשלח ד"ה ודבורה אשה נביאה, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת צ אות כו בשם 'צמח דוד'). ונמצא כי התהפך הדבר, משה רבינו פירש מאשתו בהיותו נביא, ועכשיו שאשתו דבורה היתה נביאה היא פירשה ממנו ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שופטים פרק ד דף לג ע"א ד"ה ותשלח ותקרא לברק).

דבורה היתה נביאה וידעה שהיא גלגול צפורה וברק בעלה גלגול משה רבינו. ובגלגול צפורה היא באה אליו אל הַמִּדְבָּר שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ" (שמות יח, ו). ואילו עתה בגלגול דבורה היא לא הלכה אל ברק שהיה גלגול משה רבינו, אלא קראה לו לבוא אליה שנאמר "וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי" (שופטים ד, ו). ורבותינו גינו אותה על כך, ואמרו שעשתה כן מחמת יוהרא (גמ' מגילה דף יד ע"א בשם רב נחמן), על אף שאפשר היה לתלות כי היתה מוכרחת לעשות כך להיותה שופטת את ישראל ולא יכלה להניחם אפילו שעה אחת, ואולי גם לא היתה יכולה לכבוש את נבואתה ולהמתין עד בואו אצלה, אלא שהיה לה להיזהר בכבודו מחמת גלגולו הקודם במשה רבינו שהיה מלך. ואף שבגלגול ברק הוא 'שכח תלמודו' ולא היה מתוקן בעסק התורה כמשה רבינו, הרי שהיה לו בזה דין אונס, והיה דינו כדין 'זקן ששכח תלמודו' (ראה גמ' ברכות דף ח ע"ב בשם רבי יהודה) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו ספר שופטים פרק ד דף לג ע"ב טור א ד"ה ותשלח ותקרא לברק) שצריך להיזהר בכבודו (רש"י גמ' ברכות דף ח ע"ב ד"ה מחמת אונסו).

דבורה תיקנה את ישראל במצות הפריעה כשם שעשתה בגלגול צפורה

בני ישראל דחו מהם את ברית המילה בדור שלפני דבורה הנביאה, על ידי שהיו מלים אך לא היו 'פורעים' (זוהר פרשת שמות דף ג ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח) את הקרום הרך שלמטה מן עור הערלה ומגלים את בשר העטרה (עפ"י שו"ע יורה דעה סימן רסד אות ג), וכל מי שמל ולא פרע כאילו לא מל (גמ' שבת דף קלז ע"ב, זוהר פרשת בראשית דף לב ע"א תוספתא ד"ה תנינן מל ולא פרע). ועל כך נאמר על ישראל שבאותו הדור "וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר" (שמואל א' יב, ט), "וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵיהֶם" – על כך שדחו מהם את הברית מילה הקדושה (זוהר פרשת שמות דף ג ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח) ועל זה גם נאמר עליהם "וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שופטים ב, יב) (עפ"י זוהר בראשית דף לב ע"ב ד"ה שם יתנו צדקות).

ומעת שהחלו ישראל לבטל את פריעת המילה, הם נמסרו בידי שאר העמים. לכן נאמר בסמיכות "וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר" (שמואל א' יב, ט), "וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵיהֶם" – במצות המילה, ואז "וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר" – כלומר שמחמת כן נמסרו ביד סיסרא (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה תא חזי לא שליטו). וזה היה למעשה שלטון של שָׂרֵי 'הקליפה' העליונים עליהם, כל עוד שלא הסירו את 'הקליפה' ההיא בבשרם ופרעו אותה ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר בראשית דף לב ע"א ד"ה והשלים הענין), וקליפה זו היא עזיבת אות הברית (עפ"י 'הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי דף נ' ע"א טור א ד"ה ודבורה אשה נביאה). וכן נאמר על שלטון יבין מלך כנען ושר צבאו סיסרא "וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה" (שופטים ד, ג) והיה זה מחמת עוון ביטול הפריעה ('צמח דוד' לר' יוסף דוד משאלוניקי פרשת בשלח ד"ה והנה מצינו שצפורה). ואם היו עושים את מצות המילה כתיקנה לא היה לשרי 'הקליפה' שליטה עליהם (עפ"י 'כתם פז' על זוהר בראשית דף לב ע"א ד"ה והשלים הענין).

לכן באה דבורה שהיתה אחת משבע נביאות שעמדו לישראל (גמ' מגילה דף יד ע"א) והחזירה את ישראל למוטב (זוהר פרשת כי תשא דף קצ ע"א ד"ה 'אליהו מה כתיב' בשם אליהו הנביא) על ידי שתיקנה להם למול בפריעה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'ודבורה אשה נביאה' מדרושי האר"י ז"ל בשם הזוהר, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת צ אות כו ד"ה צפורה), והיתה מזהירה אותם על כך ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו דף לד ע"א טור ב ד"ה ותשר דבורה) ואף מכריחה אותם להתנדב להסיר את קליפת הערלה מבשרם ('כתם פז' על זוהר בראשית דף לב ע"א ד"ה והשלים הענין) ולקיים את מצות הפריעה (זוהר בראשית דף לב ע"ב ד"ה 'דבר אחר שם יתנו צדקות', זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה תא חזי לא שליטו, זוהר פרשת שמות דף ג ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח), עד שעלתה בידה ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו דף לד ע"א טור ב ד"ה ותשר דבורה). והיא גם אמרה להם שיברכו בעת הפריעה את 'ברכת המילה' וכפי שאמרה בשירתה "בָּרֲכוּ יְהֹוָ"ה" (שופטים ה, ט) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו דף לד ע"א טור ב ד"ה ותשר דבורה). ואז ישראל יכלו להכרית את יבין ואת שר צבאו ('הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי דף נ' ע"א טור א ד"ה ודבורה אשה נביאה), כי נכנעו שונאיהם תחתם (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה תא חזי לא שליטו), ובאה להם הישועה והגאולה בזכות שפרעו עצמם בברית המילה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק י' דף כז ע"ב ד"ה 'וכל זה' בשם הקהלת יעקב).

דבורה הנביאה היתה הגונה להציל את ישראל בעת ההיא (ראה 'ילקוט שמעוני' שמואל א' בסוף רמז קז), ולה היה נאה לעשות את מצות המילה ('צמח דוד' לר' יוסף דוד משאלוניקי פרשת בשלח ד"ה 'והנה מצינו שצפורה' בשם דרושי האר"י ז"ל) אפילו שהיו באותו הדור עוד צדיקים גדולים ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'ודבורה אשה נביאה'), לפי שהיא היתה גלגול צפורה אשר השתדלה והזדרזה במצות המילה והפריעה של בנה, על כן גם עתה בגלגול דבורה היה ראוי לה לעשות זאת לישראל שיקיימו על ידה את מצות הפריעה, והיא תצילם בזה ממיתה כמו שהצילה צפורה לאותו התינוק ממיתה על ידי המילה ('צמח דוד' פרשת בשלח ד"ה 'והנה מצינו שצפורה'). לכן אמרו רבותינו על דבורה שנקראה בשם "אֵשֶׁת לַפִּידוֹת" (שופטים ד, ד) כי היתה עושה פתילות לבית המקדש (ראה גמ' מגילה דף יד ע"א), וכוונתם גם לרמוז על ענין המילה, כי הגוף נקרא 'פתילה' והנשמה היא 'נר', וכשהגוף אינו מהול אי אפשר לזכות אל הנשמה הקדושה. ולפי שזאת הצדקת היתה מתעסקת בכך לעשות שכל ישראל ימולו ויפרעו לכן נאמר עליה שהיתה עושה 'פתילות' למקדש (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר להרמח"ל על ספר שופטים פרק ד ד"ה ודבורה אשה נביאה).

דבורה הנביאה שרה שירה וראתה במפלת האויבים מה שלא זכתה בגלגול צפורה

על מה שלא זכתה צפורה לומר שירה על הים יחד עם חברותיה, זכתה בגלגול דבורה לשיר שירה ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא) ברוח הקודש ('מכילתא' פרשת בשלח אות ו ד"ה רבי נחמיה אומר, 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב, 'ילקוט ראובני' שמות ב, כא ד"ה דבורה היא גלגול, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון סוף פרק ד ד"ה 'וראיתי כתוב' בשם 'דבש לפי' ממהר"י סרוק), והיא השירה שאמרה בה דבורה "עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר" (שופטים ה, יב) ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא). לכן נאמר לפני תחילת השירה "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (שופטים ה, א) כלומר ששׁרה "בַּיּוֹם הַהוּא" דווקא, כי היא לא שרה בזמן יציאת מצרים שעליה נאמר "וַיּוֹשַׁע יְהֹוָ"ה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" (שמות יד, ל) ('מגלה עמוקות' פרשת בא ד"ה ודבורה הנביאה). ואף שבזמן מרים הנשים אמרו לבדן שירה, הרי שעתה צפורה שרה עם האנשים. ודבר זה היה על פי ה', כמו שהיא גם לימדה תורה ברבים ושפטה את ישראל על פי ה' (ראה 'תנא דבי אליהו' בחלק אליהו רבא פרק י ד"ה ברוך המקום ברוך הוא), מה שלא היה בכל שאר הנשים ('בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן דרשן פרשת במדבר דף ב ע"ב טור א בשם ה'שפתי כהן' על התורה).

שירת דבורה פתחה בתיבות "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (שופטים ה, א) ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שופטים פרק ה דף לד ע"א טור ב ד"ה ותשר דבורה) והוקדמה דבורה לפני בעלה ברק בן אבינועם, אף שאין דרך ארץ להקדים אשה לבעלה ובפרט שברק היה גלגול משה רבינו. אלא שבא הכתוב כמתנצל "בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" כי אותו היום גרם לזה, שדבורה התגלגלה לעולם הזה דווקא כדי לשורר לפני ה', לכן דין הוא להקדימה שהיא עיקר השירה. ומשה רבינו כבר שר בקול נעים בשירת הים, והיא עדיין לא פתחה בשירה לפניו יתברך. ומטעם זה עתה היא עיקר והוא טפל לה, וזה "לֵאמֹר" דווקא, שעל מנת כן התגלגלה. ועל אף שלא עשתה דבר במלחמה עם סיסרא, שהרי ברק בעלה הוא הנלחם מלחמות ה' ושם נפשו בכפו, ואילו היא לא נזכרה בכל המעשה כלל, אך באמת עיקר התשועה היה על ידי דבריה לישראל שיקיימו את מצות הפריעה, ולכן גם היא שרה שירה ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על שופטים פרק ה דף לד ע"א – לד ע"ב ד"ה ותשר דבורה).

מה שזיכה את צפורה לשוב בגלגול על מנת לשיר את השירה, היה זכות המילה שמלה את בנה שעליה נאמר "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ" (שמות ד, כה) ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב, 'קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך 'צפ' ד"ה צפורה אשת משה) ועל ידה באה גם לְזַכּוֹת את עם ישראל כולו במצות פריעת המילה ('צמח דוד' לר' יוסף דוד משאלוניקי פרשת בשלח ד"ה והנה מצינו שצפורה). ולזה רמזה דבורה בתחילת שירתה כשאמרה "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים ה, ב) שהוא מלשון פריעת המילה ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות קנב), ורמזה שזכתה לשירה על ידי פריעת המילה שעשתה לבנה בגלגול צפורה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון סוף פרק ד ד"ה 'וראיתי כתוב' בשם 'דבש לפי' ממהר"י סרוק), לכן הלשון כפולה "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת" ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר שופטים פרק ה דף לד ע"ב טור א ד"ה ותשר דבורה). והיא פתחה את שירתה בענין זה של 'הפריעה' גם כדי ללמד כי בסיבת ביטול מצות הפריעה בדוֹרה שלטו האומות בישראל, ואילו קיום מצות הפריעה על ידי העם היה סיבת הנס והניצחון. וזה מה שאמרה בהמשך דבריה "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ יְהֹוָ"ה" (שופטים ה, ב) ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף צג ע"ב ד"ה 'אלא הכי' מהרמ"ק. ראה זוהר פרשת שמות דף ג ע"ב ד"ה רבי יוסי פתח).

הקב"ה שבוחן את לבבות בני האדם, ידע שצפורה הצטערה שלא ראתה בנקמת אויבי ישראל, לכן זיכה אותה שכאשר התגלגלה בדבורה הנביאה ראתה את נקמת ה' באויבי ישראל, כפי שאמרה בסוף שירתה "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָ"ה" (שופטים ה, לא) ('גליא רזיא' דף מד ע"ב טור ב ד"ה ותמצא). ונקראה 'דבורה' מלשון דיבור להורות שהתגלגלה פעם נוספת כדי לשיר ולדבר את דברי השירה הזאת ('קהלת יעקב' לר' יעקב פרדו ספר שופטים דף לג ע"ב טור א ד"ה ותשלח ותקרא לברק). ורמזה דבורה בשירתה גם על גלגולה הקודם כאשר אמרה "רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין" (שופטים ה, י), "עַל מִדִּין" – הוא רמז שמשה רבינו מצא אותה כזיווגו אחרי שהתגיירה כאשר היתה 'בין החוֹחים' בארץ מדין ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת בלק ד"ה וכשם שלא מצא משה), וכפי שנאמר אז "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר: וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן" (שמות ב, טו-טז). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.