פרשת בהר בחוקותי – סוד המלאך אליהו הנביא

התורה הוסיפה אות ו' בשמו של יעקב אבינו שנאמר "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" (ויקרא כו, מב), וזה אחד מחמשה מקומות בתורה בנביאים בכתובים, בהם נוספה אות ו' לשם יעקב. וכנגדם חסרה אות ו' משם 'אליהו' בחמשה מקומות כגון "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָ"ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג), כי יעקב נטל אות משמו של אליהו כערבון שיבוא ויבשר את גאולת בניו (רש"י ויקרא כו, מב).

ויש להתבונן, מיהו אליהו הנביא זכור לטוב אשר עתיד להיות זה שהקדוש ברוך הוא יבשר על ידו את גאולתם האחרונה של ישראל?

אליהו הנביא היה מלאך מכת האמת וקטרג על יצירת האדם

בשעה שביקש הקב"ה לברוא את האדם, נעשו מלאכי השרת כיתות כיתות, מהם אמרו שיברא ומהם אמרו שלא יברא. ומלאך של אמת ('בראשית רבה' ח, ה) שהיה ראש הכת של אמת בשמים ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף יט ע"ב ד"ה שוב ראיתי) אמר "אל יברא שכולו שקרים!" ('בראשית רבה' ח, ה) ואמר כן כי זה היפך מדתו מדת האמת ('זרע ברך' מהדורא ראשונה לר' ברכיה ברך דף ג ע"א טור א על הפסוק 'ויאמר אלקים נעשה אדם' ד"ה אמנם), ולעוצם אמיתתו לא היה יכול לסבול שיהיה נברא אדם שכולו שקרים. ולא היה בכוחו של המלאך לרדת לעומק תכלית כוונת הבורא ביצירת האדם, והיא שיזכה להשיג את אלהותו יתברך, מה שאין יכול שום מלאך ושרף ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב יורה דעה א' הלכות ריבית ה אות טז). ואז הקב"ה השליך את ה'אמת' לארץ שנאמר "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב) ('בראשית רבה' ח, ה), כלומר שהשליך אל התחתונים את אותו המלאך שקטרג על האדם ('נופת צופים' לר' בצלאל הדרשן מקוברין דף לט ע"א ד"ה אבל דע).

המלאך הזה הוא 'אליהו ('כלי יקר' לר' שמואל לניאדו על מלכים ב' פרק ב ד"ה ויהי בהעלות ה', 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הרביעי תורת משה סימן כד ד"ה אבל ביאור כל הנ"ל, 'אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א על גמ' ירושלמי מסכת ברכות פרק ה ובספר דף לב ע"א ד"ה 'ורבי יאודה' בשם המקובלים, 'יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מפוזנא פרק לה דף לב ע"א ד"ה ובכלל המקלל. וראה 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת אחרי מות דף סח ע"ב סוף אות ב שכיוון לשיטה זו) זכור לטוב' ('פתח עינים' להחיד"א על גמ' בבא בתרא דף קט ע"ב ד"ה וזה ימים), שהיה אז אחד ממלאכי מרום ('זרע ברך' מהדורא ראשונה לר' ברכיה ברך דף ג ע"א טור א ד"ה 'אמנם' בשם 'כלי יקר' על הנביאים, 'פתח עינים' להחיד"א על גמ' בבא בתרא דף קט ע"ב ד"ה וזה ימים, עפ"י 'אור יקר' לר' אברהם גלאנטי תחילת ספרו בשם רבו הרמ"ק, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות ל בשם הרמ"ק) הנמשך ממדת האמת, ועל כן היה נקרא בשם 'אמת' ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב יורה דעה א' הלכות ריבית ה אות טז). (וראה 'זרע ברך מהדורה ראשונה פרשת בראשית דף ג ע"א על הפסוק 'נעשה אדם' ד"ה אמנם להבין, וכן 'פתח עינים' להחיד"א על גמ' בבא בתרא דף קט ע"ב ד"ה 'וזה ימים' כי מה שנאמר על אדם הנושא אשה שאינה הוגנת לו כי אליהו כופתו, הכוונה קודם שבא אליהו לעולם ואחרי שעלה חזרה לשמים. וכתב שבזה תמה קושיית רש"י בגמ' קידושין דף ע"א ד"ה אליהו כותב עיי"ש).

ה' יתברך השליך את אליהו על הארץ, כדי שידור בין בני האדם וייהנה מהם ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הרביעי תורת משה סימן כד ד"ה והנה אליהו, 'אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א על גמ' ירושלמי מסכת ברכות פרק ה ובספר דף לב ע"א ד"ה 'ורבי יאודה' בשם המקובלים, 'מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן פרשת פנחס דף קעט ע"א ד"ה ונבין בזה מאמר, 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף אליהו ד"ה אמנם עוד, 'ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין מחבר 'סדר הדורות' ערך נביאים אות א בשם 'זרע ברך'), ויכיר ויידע מה טוב חלקם ומה נעימה מציאותם בעולם ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף אליהו ד"ה אמנם עוד), ובזה יתקן ויחזור בו מסברתו ('מזבח אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת פנחס דף קעט ע"ב ד"ה אמנם עם האמור) ודעתו ('זרע ברך' מהדורא ראשונה לר' ברכיה ברך דף ג ע"א טור א על הפסוק 'ויאמר אלקים נעשה אדם' ד"ה אמנם) לחלוק על רבו ('מזבח אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת פנחס דף קעט ע"ב ד"ה אמנם עם האמור) שלא לברוא את האדם ('זרע ברך' מהדורא ראשונה לר' ברכיה ברך דף ג ע"א טור א על הפסוק 'ויאמר אלקים נעשה אדם' ד"ה אמנם), ולא יקטרג עליהם יותר ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד השביעי יריעות שלמה סימן לה ד"ה ונראה לפרש הטעם).

המלאך אליהו התעבר בתוך גופו של פנחס בן אלעזר ותיקן את קטרוגו

בחינת אליהו אשר היתה מששת ימי בראשית, והתלבשה בתחילה בתוך גופו של פנחס ('מאור עינים' לר' מנחם נחום מצ'רנוביל פרשת ויצא דף כג ע"א ד"ה וישא) בתורת 'עיבור'. כלומר שמלבד נשמתו העיקרית של פנחס, עוד היתה בו גם נשמת אליהו ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף סז ע"ב ד"ה ראיתי כתוב). והמקובלים רמזו זאת בתיבות "בֵּית הָאֱלִי" (מלכים א' טז, לד), כי התיבה "הָאֱלִי" זה אותיות 'אליה', לומר שפנחס היה 'בית מושב אליהו'. ונמצא כי עיקר הגוף היה של פנחס ולא של אליהו, ורק נקרא 'בית מושב' עבורו ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לב ד"ה 'והבט וראה' וכתב שהתיבה "חִיאֵל" שקודמת לשתי התיבות הנ"ל היא גם אותיות 'אליה', וזה כאשר האות ח' ו-ה' מתחלפות לפי חילופי אחע"ה). וזה גם נרמז בשם "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר" (במדבר כה, יא), כי אותיות שם אביו "אֶלְעָזָר" רומזות שהוא 'זרע אל', היא תיבת 'אל' משם 'אליהו' ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף סז ע"ב ד"ה 'ראיתי כתוב' עיי"ש עוד). ועל פנחס שהיה כהן נאמר "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי ב, ז) (ראה 'במדבר רבה' טז, א), לרמוז על אליהו המלאך שהוא פנחס הכהן ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד השביעי יריעות שלמה סימן לה סוף ד"ה ובזה מיושב, 'כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף יא ע"א סוף ד"ה ולא עוד אלא).

ולכן דייקו רבותינו בלשונם ואמרו 'פנחס זה אליהו' (ראה זוהר דף קצ סוף ע"א ד"ה מה לך פה) ולא אמרו 'אליהו זה פנחס', משום שאליהו היה מלאך, וקדם בדורות לפנחס בן אלעזר ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות זך ד"ה ועפ"ז מה מתוק). ורבותינו גם רמזו על הקשר ביניהם כאשר אמרו 'אליהו בארבע'

(ראה גמ' ברכות דף ד סוף ע"ב), כי כוונתם שארבע פעמים שם 'אליהו' עולה בגמטריא שם "פִּינְחָס" (במדבר כה, יא) ('אספקלריא המאירה' לר' צבי הירש הורביץ דף יא ע"ב על זוהר פרשת לך לך ד"ה ביה שעתא אזדמן). וכששלח יהושע את כלב ופנחס לרגל את הארץ (עפ"י רש"י יהושע ב, ד) כפי שנאמר "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ" (יהושע ב, א), הם הגיעו לביתה של רחב הזונה בעיר יריחו והיא החביאה אותם שנאמר "וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ" (יהושע ב, ד). והתיבה "וַתִּצְפְּנוֹ" נכתבה בלשון יחיד, כי רחב לא היתה צריכה להטמין את פנחס לפי שהיה מלאך, כמו שאליהו היה מלאך ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לח ד"ה ודע כי כל מי, עפ"י 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני סוף פרשת משפטים ד"ה בפסוק ויהי נא). כי זה כוחו של מלאך, מבקש נראה, מבקש אינו נראה ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד השביעי יריעות שלמה סימן לה סוף ד"ה ובזה מיושב).

כשזימרי בן סלוא חטא עם כזבי בת צור, אז פינחס שהוא אליהו 'ראה מעשה' (ראה רש"י במדבר כה, ז, 'במדבר רבה' כ, כה) כפי שנאמר "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" (במדבר כה, ז), והכוונה שראה את המעשה שהיה בעת בריאת האדם שהוא אמר לאל יתברך שלא יברא את האדם. ואז נזכר ההלכה 'שהבועל ארמית קנאין פוגעים בו'. ואמר לעצמו "אני אחד מהקנאים בבריאת האדם, ולי נוגע המעשה הזה לנקום נקימה זו!" ('מזבח אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת פנחס דף קעט ע"ב ד"ה אמנם עם האמור) ועל ידי קנאה זו אליהו תיקן את קטרוגו בתחילת הבריאה, לפי שבהריגת זימרי ריחם על בני האדם של יִכְלוּ והחייה את כל ישראל כפי שנאמר "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (במדבר כה, יא) ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב' על גמ' ירושלמי חידושי שקלים פרק ה דף עו ע"א טור ב ד"ה 'אמר המחבר'). לכן שכרו היה "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יב), והכוונה היא לאליהו, שיחזור לשורשו להיות מלאך, ולא ימות כשאר בני האדם ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב' על גמ' ירושלמי חידושי שקלים פרק ה דף עו ע"א טור ב ד"ה 'אמר המחבר' והוסיף כי על אף שהמיתה טובה לאדם, שעל ידי כן יוכל להשיג למעלה יותר מהמלאכים בעליונים, אבל לא היתה לאליהו מעלה ושמחה גדולה יותר מאשר לחזור למה שהיה בתחילת בריאת העולם).

אליהו הנביא לא נוצר מאב ואם כי היה מלאך שירד והתלבש בגוף 

אחר כך הקב"ה שלח את אליהו בהתלבשות גשמית ממש. דבר זה היה כעין מה שהתלבשו המלאכים בלבוש גשמי כאשר באו אל אברהם אבינו, והיו נראים כאוכלים אצלו שנאמר "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יח, ח). וכן היה אצל לוט, שבאו אצלו שני מלאכים בלבוש גשמי והיו אוכלים אצלו שנאמר "וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יט, ג) ('כלי יקר' לר' שמואל לניאדו על מלכים ב' פרק ב ד"ה ויהי בהעלות ה'). לכן בשמו של אליהו יש צירוף תיבות 'אל-י"ה'. כי שם 'אל' שייך למלאכים כמו 'גבריאל' 'מיכאל' 'רפאל' וכדומה. שֵׁם זה גם מורה על מדת האמת שנאמר "אֵל אֱמֶת" (תהלים לא, ו), וזה כי אליהו היה מכת האמת במרומים. והשם השני 'י"ה' הוא כנגד האדם ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף נח ע"ב ד"ה והנה אליאו), כפי שנראה בתוך שמותיהם של 'איש' ו'אשה' (עפ"י רש"י גמ' סוטה יז ע"א ד"ה שכינה ביניהם). ונמצא כי 'אליהו' נקרא 'אל' על שם תחילתו כמלאך, וגם 'יה' על שם סופו כאדם. לכן שם זה משמשו בשמים ובארץ ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף נד ע"א ד"ה 'והנה אליהו' וכתב כי האות ו' בסוף שמו 'אליהו' מעידה שנעשו שניהם כאחד מחוברים, והיו לבשר אחד).

בכל התורה נביאים וכתובים לא נמצא כי היו לאליהו הנביא אב ואם ('דרך אמת' להאר"י ז"ל על זוהר פרשת בראשית דף מו ע"ב אות ח, 'מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת מקץ מהדורא קמא ד"ה 'והאי איהו נמי רזא' ועיי"ש טעמו), וגם לא כתוב עליו 'בן פלוני' ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער ההיכלות פרק יד בשם ר' משה די לאון, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כד ד"ה 'ובשם' בשם ר' משה די לאון) כי לא נברא מאב ואם ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל הייפלרין מחבר 'סדר הדורות' בערך מלאכים אות סב. עפ"י 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת בראשית דף מו ע"ב אות א), אלא היה מלאך ('דרך אמת' להאר"י ז"ל על זוהר פרשת בראשית דף מו ע"ב אות ח) אשר עיקר הוויתו ויצירתו היתה ביום החמישי לבריאה ('כורסייא דאליהו' דף ז ע"ב ד"ה והנה לפי דברי), ועליו נאמר אז "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כ) (הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה ועוף יעופף, 'ספר הליקוטים' לר' יחיאל הייפלרין מחבר 'סדר הדורות' בערך מלאכים אות סב. וראה זוהר פרשת בראשית דף מו ע"ב ד"ה על הארץ) כי אליהו עף את העולם בארבע עפיפות (הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה ועוף יעופף). ורק אחר כך הוא ירד מן השמים ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער ההיכלות פרק יד בשם ר' משה די לאון, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כד ד"ה 'ובשם' בשם ר' משה די לאון) והתגשם והיה לאדם ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף יז ע"ב ד"ה 'וזה חזיתי' עפ"י הזוהר).

כאשר אליהו הנביא הלך במדבר נאמר עליו "וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהֹוָ"ה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" (מלכים א' יט, ד), וכוונתו לבקש על היותו נמשך אחרי בני אדם כמה שנים, כי היות ולא היתה טובתו ועמידתו מאב ואם, לכן אין זה דרך לעכב בעולם מי שהוא כמוהו, שהרי דרך המלאכים להיראות בארץ שעה או יום ולא יותר, ואילו דמותו ותוארו היא דמות של אדם כבר במשך הרבה שנים ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כד ד"ה 'ובשם' מר' משה די ליאון). וכשנחלקו חכמים מאיזה שבט בא אליהו הנביא, ענה להם אליהו "רבותינו מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל" ('בראשית רבה' עא, ט, 'ילקוט שמעוני' בראשית רמז קכח ד"ה ותאמר לאה), וכוונתו לומר שלא אדם הוא לדעת יחוסו, אלא עיקרו מלאך בשמים. ואמר להם שהוא מבניה של 'רחל' שזה נוטריקון 'רוח אל', כי המלאכים שורשם מרוח אל שנאמר "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" (תהלים קד, ד). ולכן גם יש בשמם תיבת 'אל' ('כורסייא דאליהו' דף ג ע"ב ד"ה וז"ל 'הבראשית רבה' וכתב שנוטריקון 'רוח אל' של שם 'רחל' הוא מהמדרש. ועוד הוסיף שלכן הזוהר והמקובלים מכנים את השכינה בשם 'רחל' כי היא 'רוח אלקים').

היות שלא ידעו הבריות לאליהו הנביא לא אב ולא אם, אלא רק שהוא נביא ה', לכן קראוהו "תִּשְׁבִּי" שנאמר "וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָ"ה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר" (מלכים א' כא, יז, מלכים א' כא, כח), רוצה לומר איש שנתיישב בזה העולם. כי לא ידעו בו דבר אלא שמיושב בעולם. ובאמת הוא היה מלאך ובא לשבת בארץ, ונעשה מתושבי גלעד. לכן גם תחילת הזכרת שמו של אליהו בנביאים ותחילת סיפור עניינו, לא הזכירוהו אלא בתואר "הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד" ולא שֵׁם יחס אחר, כי זהו יחוסו וכפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְהֹוָ"ה אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו" (מלכים א' יז, א). ומה שאמר "אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו" הכוונה "הייתי לפניו טרם בואי לזה העולם, בהיותי מלאך". ובאמת גם עניינו של אליהו בארץ היה דומה למלאך ה', להוכיח רבים מעוון, היפך מה שעשו המלאכים הנקראים 'נפילים' שנפלו מן השמים דרך נפילה ('כורסייא דאליהו' דף מו ע"ב ד"ה ואשר נר' נכון) וחטא, ואילו הוא נשאר בקדושתו ('כורסייא דאליהו' דף יט ע"ב ד"ה שוב ראיתי), דרך 'ישוב' בשובה ונחת. ואליהו התיישב דווקא בגלעד כדי להשיבם מעוון, היות שהיו שם רוצחים ('כורסייא דאליהו' דף מו ע"ב ד"ה ואשר נר' נכון).

אליהו הנביא היה מלאך של אמת ונמצא בשליחות הקב"ה בעולם

אליהו לא נשא אשה ולא הוליד בנים ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת מקץ מהדורא קמא ד"ה 'והאי איהו נמי רזא' ועיי"ש טעמו), כי בהיותו מלאך הוא קטרג ואמר שלא יברא האדם, לכן לא היה ראוי לבנים ('מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש כג דף קכא ע"ב ד"ה 'ובזה' והביא בשם הזוהר שכל זה הוא סוד ה' ממה שהיה בבריאת העולם בין הקב"ה למלאכים שקטרגו). וכאשר היה אליהו הולך בדרך, לא נעשה לו נס שיוכל לעמוד בלא אכילה ובלא שתיה, כי כוונתו יתברך שהוא ייהנה מבני האדם, כדי שלא יקטרג עליהם ('מדרש תלפיות' ענף אליהו ד"ה מצאתי בספרי). והנה כשיעקב ומשה רבינו ברחו התגלתה להם בארה של מים, כפי שנאמר אצל יעקב "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם: וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה" (בראשית כט, א-ב) וכן אצל משה "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר" (שמות ב, טו), אך היא לא התגלתה לאליהו כאשר הוא ברח. והטעם לזה, כי שורשם של משה ויעקב היה גבוה מעל שורשה הרוחני של 'הבאר', לכן התגלתה להם הבאר ואף היו המים עולים בשמחה לקראתם. ואילו אליהו הנביא היה מלאך העושה שליחות השכינה, ושורשו מתחת ל'באר' ההיא, לכן לא התגלתה עבורו (זוהר פרשת ויצא דף קנא ע"ב ד"ה ואי תימא הא אליהו. ראה 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות זך סוף ד"ה ועפ"ז מה).

כאשר מת בנה של האשה הצרפית שאליהו התארח בביתה, לקח אליהו את הילד על מטתו שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ" (מלכים א' יז, יט) ואחר כך שכב על הילד המת שנאמר "וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָ"ה וַיֹּאמַר יְהֹוָ"ה אֱלֹקָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ: וַיִּשְׁמַע יְהֹוָ"ה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי" (מלכים א' יז, כא-כב). והילד שקם לתחייה היה יונה הנביא. ונקרא בשם "יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי" (מלכים ב' יד, כה), כי היה נחשב בנו של אליהו אשר החיה אותו ('קרני אור' לר' אלכסנדר זיסקינד על זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה יונה מחילא), והרי אליהו נקרא 'אמת' כי הוא בא מכת של מלאכי אמת ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך מהדורה ראשונה פרשת בראשית דף ג ע"ב על הפסוק 'נעשה אדם' ד"ה אמנם להבין), ואף היה ראש הכת ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף יט ע"ב ד"ה שוב ראיתי). ולכן בסוף גם אמרה לו האשה הצרפית "עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹקִים אָתָּה וּדְבַר יְהֹוָ"ה בְּפִיךָ אֱמֶת" (מלכים א' יז, כד) ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' מהדורה ראשונה פרשת בראשית דף ג ע"ב על הפסוק 'נעשה אדם' ד"ה אמנם להבין, 'כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף יט ע"ב ד"ה שוב ראיתי).

הקב"ה דחף את אליהו למקום שביקשו אבותיהם של ישראל רחמים עליהם, בהר האלקים חורב הוא הר סיני. אליהו הלך ארבעים יום וארבעים לילה עד שהגיע שם אל מערה. אך למעשה אליהו לא ביקש שם רחמים על ישראל אלא אמר "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהֹוָ"ה אֱלֹקֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב" (מלכים א' יט, י). ואף על פי שחיכה לו הקב"ה עוד שלוש שעות, עדיין עמד בדבריו הראשונים, ואף חזר עליהם, ולא ביקש רחמים על ישראל. אז ציוהו הקב"ה שימשח את אלישע כנביא אחריו "וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" (מלכים א' יט, טז) ('תנא דבי אליהו' בחלק אליהו זוטא פרק ח ד"ה ומנין לך). ואף על פי שדרך 'הרועים' של העם לבקש על ישראל, אליהו הנביא עיכב עצמו מלהתפלל עליהם, וזה כדי שיעלהו הקב"ה מהרה לשורשו ולמקומו בשמים כבתחילה. והראיה לכך, כי אחר שכבר נעשה רצונו של אליהו ועלה למעלה, נעשה המליץ הגדול על ישראל, ומהפך בזכותם ומבקש ומצפה לישועתם תמיד, ומוכן לבשר לישראל על גאולתם ('ולא עוד אלא' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דף קלז ע"ב טור ב על סדר אליהו זוטא ד"ה ולא עוד אלא ודחפו).

אליהו הנביא עלה למקומו בשמים והכניע תחתיו את מלאך המוות

ביום הראשון שברא הקב"ה את השמים, הוא התנה עמהם שיעלו את אליהו השמיימה בתוך סערה (זוהר פרשת ויקהל דף קצח ע"ב ד"ה ביומא קדמאה, 'ילקוט חדש' לר' ישראל מבלזיץ בערך 'אליהו ואלישע' אות כד ובערך 'בריאת עולם והאדם' אות כד). וגם נכתב בספרו של אדם הראשון, שתהיה רוח (זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה ורזא אשכחנא) של מלאך ('כורסייא דאליהו' דף יז ע"א סוף ד"ה 'וזה חזיתי' וכתב שכן הוא למדקדק פה בדברי הזוהר) שתרד לעולם הזה ותלבש גוף גשמי, ואליהו שמו. ובגוף הזה תסתלק מן העולם (זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה ורזא אשכחנא). וכך אכן היה, שאליהו עלה לשמים שנאמר "וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב' ב, יא) (זוהר ויקהל דף קצח ע"ב ד"ה ביומא קדמאה). וקודם שעלה אליהו למרום, הוא פרח באויר באמצעות שם נורא מאוד הנקרא שם של י"ב ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מפוזנא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק לא ד"ה והוא שם נורא מאוד. וראה 'קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך י"ב ד"ה שם בן י"ב שהביא כי שם זה הוא שילוב שמות הקודש 'הוי"ה אהי"ה אדנ"י' כך יא"א הה"ד וי"נ הה"י). ועל זה אמר עובדיה לאליהו הנביא שהוא חושש שמא לא ימצאוהו משום "וְרוּחַ יְהֹוָ"ה יִשָּׂאֲךָ" (מלכים א' יח, יב) ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מפוזנא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק לא ד"ה והוא שם נורא מאוד).

הקב"ה אמר לאליהו הנביא שמלאך המוות לא יוכל לשלוט בו (פירוש 'דרך אמת' להאר"י ז"ל על הזוהר פרשת ויגש דף רט ע"א אות ב) לעולם, ויהיה לו שלום ממנו (זוהר פרשת ויגש דף רט ע"ב ד"ה תא חזי מה). וכך אכן היה, שכמה שנים ניסה מלאך המוות ללכת אחריו, ולא נמסר בידו. ונאמר על אליהו הנביא "וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹקִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם: וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ" (מלכים א' יט, ב-ג), כלומר שאיזבל המלכה ביקשה להרוג את אליהו הנביא, ואף על פי כן לא כתוב אצל אליהו 'וְיִירָא' לשון פחד, אלא רק "וַיַּרְא" שהיא ראיה בעלמא, כי ראה שהוא לא נמסר בידי מלאך המוות. ולכן "וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ" שהלך "עַד הַר הָאֱלֹקִים חֹרֵב" (מלכים א' יט, ח) לקיים את נפשו ולהידבק בחיים (זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אמר ליה אנא מלה). וכך נאמר על אליהו הנביא בפיוט של מוצאי שבת "איש שלא טעם טעם מיתה וקבורה" (מתוך פיוט 'אליהו התשבי אליהו הגלעדי'), כי נלקח בגוף ונפש ונתלבש בסערה ועלה השמיימה ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'כוונת ברכות הבדלה' ד"ה וקודם שאומרים).

כשאעלה הקב"ה את אליהו חי לרקיע, עמד מלאך המוות כנגדו. אז אמר לו הקב"ה "על מנת כך בראתי שמים, שיעלה אליהו לשם" ענה לו מלאך המוות "רבונו של עולם, עכשיו יהיה פתחון פה לבריות!" אמר לו הקב"ה "אליהו זה אינו כשאר הבריות, ויכול להעביר אותך מן העולם, אינך יודע את כוחו". ענה לו מלאך המוות "תן לי רשות וארד אליו!" ('זוהר חדש' מדרש רות דף צג ע"א ד"ה 'והא כתיב ויעל אליהו', 'מדרש תלפיות' ענף 'זה שיך בענף אליהו' ד"ה 'זהר רות' בשם הזוהר, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון סוף פרק כד ד"ה וא"ת איך לא זכו לזה), כי רצה להיאבק עמו ('מדרש תלפיות' ענף 'אליהו ומשיח בן יוסף ומגיד אליהו' ד"ה 'זהר רות' בשם הזוהר). אמר לו הקב"ה "רד", ומיד ירד מלאך המוות. וכיון שאליהו הנביא ראה את מלאך המוות, הכריחו תחת רגליו וביקש להעבירו מן העולם. אבל לא נתן לו הקב"ה רשות ('זוהר חדש' מדרש רות דף צג ע"א ד"ה 'והא כתיב ויעל אליהו', 'מדרש תלפיות' ענף 'זה שיך בענף אליהו' ד"ה 'זהר רות' בשם הזוהר), ויצאה בת קול ואמרה "עדיין צריך" לו ('מדרש תלפיות' ענף 'אליהו ומשיח בן יוסף ומגיד אליהו' ד"ה 'זהר רות' בשם הזוהר).

אליהו היה מתחילה מלאך ממלאכי מרום, ועל ידי סיבה ירד למטה באדמה לזמן מה. וכאשר עלה לשמים, הקב"ה ידע שכמו שהיה אז כוחו כשאר מלאכי עליון שהם גיבורי כוח, כך גם כוחו עתה. לכן אמר הקב"ה למלאך המוות על אליהו "אין זה כשאר הבריות", כלומר אינו כשאר הבריות אשר למטה שאין כוחן יפה, לפי שהוא מן מלאכי עליון גיבורי כוח, ויכול הוא להעביר אותך מן העולם. ואינך יודע כוחו שהוא יפה מכוחך, וככוחו אז כן כוחו עתה. ואילו השטן שהוא יצר הרע והוא מלאך המוות לא הבין זאת, וחשב כי היות שאליהו ירד למטה בארץ בין בני האדם, הרי הוא כשאר בריות של מטה שיכול להן. לכן ענה מלאך המוות להקב"ה ואמר "תן לי רשות וארד אליו", וה' יתברך נתן לו ('אבות הראש' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י חלק ג על תנא דרבי נתן בחלק 'השמטות ותיקונים' דף קסט שיטה ט). ועוד טעם שמלאך המוות לא היה יכול לו, היות שאליהו הנביא מתחילתו היה מלאך שירד משמים לדור בתחתונים, ואין רשות למלאך המוות לקחתו, כי הוא ממונה לקחת בני אדם ולא מלאכים ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן מקוברין עמוד הרביעי תורת משה סימן כב ד"ה והנה יש עוד טעם וד"ה והנה איתא בזוהר).

אליהו הנביא כפף את מלאך המוות מתחתיו ועלה לשמים שנאמר "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב' ב, יא) ('זוהר חדש' מדרש רות דף צג ע"א ד"ה והא כתיב ויעל אליהו, זוהר פרשת פנחס דף רכז ע"ב ד"ה 'והאי איהו רוחא' רעיא מהימנא, 'מדרש תלפיות' בענף 'זה שייך בענף אליהו' סוף ד"ה 'זהר רות' בשם הזוהר), "בַּסְּעָרָה" – רומז על מלאך המוות המסעיר גופו של אדם ('מדרש תלפיות' בענף 'זה שייך בענף אליהו' סוף ד"ה זהר רות. ראה זוהר פרשת פנחס דף רכז ע"ב ד"ה 'והאי איהו רוחא' רעיא מהימנא). ועוד נרמז בפסוק "וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב' ב, יא) כי מלאך המוות הוא "אֵשׁ", ואליהו כפה אותו תחתיו ורכב עליו ועלה בסערה לשמים ('עדן מקדם' לר' רפאל משה אלבאז ממרוקו ערך 'אליהו' אות ב ד"ה ונ"ל שזהו רמז). והקב"ה רמז בימי בראשית לנחש הקדמון על שאליהו עתיד לכפוף אותו תחתיו ולעלות לשמים, בפסוק "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ" (בראשית ג, טו), שהתיבה "וְאֵיבָה" כשהיא ב'כתיב חסר' כלומר חסרה י', היא ראשי תיבות "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם" ('קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך וא"ו על התיבה 'ואבה'). ואף שאז לא ניתן רשות לאליהו הנביא להעביר את מלאך המוות מן העולם, אבל לעתיד לבוא "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה" (תהלים קמה, יט), שהקב"ה יתפוש את מלאך המוות בשיער ראשו, ואליהו ישחטנו (ראה 'ילקוט שמעוני' בראשית רמז קלג פרק לג אות יד ד"ה אדני ידע) ('נפש היפה' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י מערכת א דף מא אות יט ערך 'אליהו').

אליהו הנביא השאיר את גופו הגשמי בחלל העולם לצורך שליחויותיו

אליהו ביקש לשוב לאיתנו הראשון להיות צבא מרום במרום. לכן נאמר "וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהֹוָ"ה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" (מלכים א' יט, ד), שלשון מיתה היא הסתלקות ('כלי יקר' לר' שמואל לנייאדו על מלכים ב' פרק ב ד"ה ויהי בהעלות). ואליהו הנביא ביקש לגלות לתלמידו אלישע מה טעם שהוא לא מת, אלא עולה חי למרומים. לכן אמרו רבותינו שלפני הסתלקותו היה עוסק עמו ב'בריאת העולם' (ראה גמ' ירושלמי ברכות פרק ה הלכה א בשם ר' יודה בן פזי), כלומר שסיפר לו מענין הבריאה, מה שעבר אז בינו לבין קונו, שהיה לפני כן מלאך במרומים וקטרג על בריאת האדם, ועל כן השליכו הקב"ה ארצה. ועכשיו הוא חוזר לקדמותו להיות מלאך כבתחילה ('אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק א על מסכת ברכות פרק ה ובספר דף לב ע"א ד"ה ורבי יאודה). וכך אכן היה, שחזר בעודו חי ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן פרשת בראשית דף ז ע"א ד"ה עוד י"ל עם מה) לקדמותו ('מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן דרוש כג דף קכא ע"ב ד"ה ובזה) ועיקרו ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף אליהו ד"ה אמנם עוד לאלוה), ונעשה מלאך בשמים ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לב ד"ה אמנם הרוח דאצילות, 'מדרש האיתמרי' לר' אליהו הכהן דרוש כג דף קכא ע"ב ד"ה ובזה, 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן ענף אליהו ד"ה אמנם עוד לאלוה).

עליית אליהו לשמים לא היתה בגוף, שהרי אפילו גרגיר קטן מענייני העולם הזה לא יכול לעלות למעלה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה 'ת"ח מה כתיב' מהרא"ג), ואי אפשר לבוא אל המדור הרוחני העליון עם הגוף הגשמי הזה ('אגרא דכלא' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת בראשית ד"ה ובזה מצאנו). ולכן רוחו התפשטה מן הגוף ('אור החמה' על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה 'ת"ח מה כתיב' מהרא"ג), כמו המלאכים שחזרו מאברהם והתפשטו מִלְּבוּשָׁם בעולם הזה ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך מהדורה ראשונה פרשת בראשית דף ג ע"א על הפסוק 'נעשה אדם' ד"ה אמנם להבין). ואז אליהו התלבש בלבוש ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי עין יעקב נהר ל סוף ד"ה ועם מה שביארנו) רוחני ('אגרא דכלא' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת בראשית ד"ה ובזה מצאנו) מ'אוֹר' (זוהר פרשת אמור דף פח ע"ב ד"ה דבר אחר כד אתפרשא) שהוא גוף אחר, כדי להיות עמו למעלה ('אור החמה' על זוהר פרשת אמור דף פח ע"ב ד"ה 'יהיב חלשותא' מהרמ"ק). ונעשה מלאך קדוש (זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה תא חזי מה כתיב), ועלה ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי עין יעקב נהר ל סוף ד"ה ועם מה שביארנו) אל מקומו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כד ד"ה יציץ הייחס) להיות בין המלאכים ('אור החמה' על זוהר פרשת אמור דף פח ע"ב ד"ה 'יהיב חלשותא' מהרמ"ק) הקדושים (זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה תא חזי מה כתיב).

הגוף שהיה לאליהו הנביא בעולם הזה הזדכך ('אור החמה' על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה 'ת"ח מה כתיב' מהרא"ג), כך שלא צריך יותר מאכל ומשקה ושאר דברים הכרחיים לגוף חי ('כלי יקר' לר' שמואל לנייאדו על מלכים ב' פרק ב ד"ה והסיבה השלישית), ואף על פי כן נחשב גופו לגשמי ביחס לרוחניותו העליונה ('אור החיים הקדוש' במדבר כא, יח). גופו הזה נשאר בחללו של עולם כדי שאם יצטרך לרדת לזה העולם, יוכל להתלבש בו ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הרביעי תורת משה סימן כא-א ד"ה ובזה נבא אל ביאור) בעת שהוא נשלח לעשות שליחויות ('חסד לאברהם' מעין רביעי עין יעקב נהר ל ד"ה ועם מה שביארנו), שאז יורד לעולם הזה ומתלבש בגופו הראשון ('אור החמה' על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה 'ת"ח מה כתיב' מהרא"ג, 'חסד לאברהם' מעין רביעי עין יעקב נהר ל ד"ה ועם מה שביארנו, 'אור החיים הקדוש' במדבר כא, יח, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כד ד"ה יציץ הייחס, 'תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק רמזי פורים ד"ה לעשות אותם ימי משתה), ובו הוא מתראה לבני אדם ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין רביעי עין יעקב נהר ל ד"ה ועם מה שביארנו),לחכמים ולנביאים. והם יכולים לדבר עמו, מפני שיש בו צד חומר שהוא הגוף הזה. וכאשר אליהו שוב מסתלק מהעולם הזה, הוא מניח את הגוף הזה במקומו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כד ד"ה יציץ הייחס).

כיון שאליהו נעשה 'שליח' ו'מלאך' למעלה (זוהר פרשת אחרי מות דף סח ע"ב ד"ה לבתר אהדר) לכן יש לו שני גופים, אחד שמתראה בו לבני האדם, והשני שנראה בו בין המלאכים העליונים הקדושים (זוהר פרשת אמור דף פח ע"ב ד"ה דבר אחר כד, זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה ורזא אשכחנא). וזה סוד הפסוק "מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (משלי ל, ד) שהוא על אליהו הנביא, כי ירד קודם לכן ('זוהר חדש' רות דף קג ע"א ד"ה רבי נתן שאל) כמלאך מהעליונים אל התחתונים ('כורסייא דאליהו' דף יז ע"ב ד"ה 'וזה חזיתי' וכתב שלכן הניקוד "וַיֵּרַד" ולא 'וְיָרַד' ללמד שירד לפני ש"עָלָה שָׁמַיִם"), ואחר כך שוב עלה אל העליונים ושוב יורד אל התחתונים. ולא היה עוד אדם חוץ ממנו שעלה וירד (זוהר פרשת ויקהל דף קצז ע"א ד"ה ורזא אשכחנא). וכך נמצא כי אליהו הנביא חי (גמ' מועד קטן דף כו ע"א בשם ריש לקיש) וגם קיים לעולם, עד לביאת המשיח ('ברכת שמואל' לר' שמואל קאיידנובר סוף ספר במדבר פרשת מסעי ד"ה ובמדרש רבה) שאז הוא עתיד להתגלות בגופו כפי שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָ"ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג) ('כלי יקר' לר' שמואל לנייאדו על מלכים ב' פרק ב ד"ה והסיבה השלישית) (וראה 'בת עין' לר' אברהם דב מאבריטש פרשת תרומה דף נא ע"ב ד"ה 'או יאמר' שלעתיד לבוא אליהו 'יקרב את הרחוקים' והכוונה את אותיות 'א-מ-ת' המרוחקות זו מזו. וב'כורסייא דאליהו' דף כ ע"א ד"ה 'ובזה יבע"ן' הוסיף על כך, שבגלות האחרונה 'האמת' נעדרת, ואליהו הנביא יקים את דגל האמת וירחיק השקר. וכל זה לפי שהוא מלאך מכת של אמת והוא מקור האמת עיי"ש), במהרה בימינו, אמן.