פרשת בהעלותך – סוד המנורה הטהורה

ה' ציוה את משה רבינו על הדלקת המנורה שנאמר "וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" (במדבר ח, א-ד).

ענין המנורה ושבעת נרותיה עמוק ונפלא מאוד ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה שעו ד"ה להדליק, 'ילקוט ראובני' פרשת בהעלותך ד"ה המנורה הוא) נעלם ופלאי ('רבינו בחיי' במדבר ח, ב), והוא כולל רמזים וסודות גדולים בכל פרטי המנורה ('אלשיך הקדוש' פרשת במדבר פרק ח, ג), בחלקי הקנים (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת תרומה ד"ה ועשית מנורת זהב) הגביעים הכפתורים והפרחים, שהכל הוא בחכמה נעלמה מאד (רמב"ן שמות כה, ל, 'רקנאטי' על התורה פרשת תרומה ד"ה ועשית מנורת זהב) ובסוד עמוק מי ימצאנו (ספר 'ציוני' פרשת תרומה ד"ה ועשית מנורת זהב). ואין דעת האדם משגת מסוד המנורה, אלא רק רמז מעט למשכילים ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה שעו ד"ה וסדר מעמד), שהרי במנורה ובהדלקתה יש סודות עליונים ורזא דרזין, כנודע אצל חכמי הקבלה ('ידו בכל' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' סימן תתכג).

ויש להתבונן, מהי מעלתה סודה וחשיבותה של המנורה הטהורה, אשר אהרן הכהן היה מדליק בה שבעה נרות על פי ציוויו של ה' יתברך?

המנורה הטהורה בארץ היתה כנגד המנורה הרוחנית למעלה 

ב'משכן העליון' אשר בשמים ישנה מנורה רוחנית עם שבעה נרות, וכנגדה במשכן התחתון היתה מנורה עם שבעה נרות (עפ"י 'האלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך ח, ג). המנורה העליונה מוזכרת בתורה באותם מקומות בהם התיבה "מְּנוֹרָה" כתובה עם מילוי האות 'ו', כמו "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה" (במדבר ח, ב-ג) ('רבינו בחיי' פרשת בהעלותך פרק ח ב, 'מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בהעלותך ד"ה 'בהעלותך את הנרת' בשם רבינו בחיי). רמז לכך, כי התיבה 'מנורה' עולה בגמטריא 'אש', כנגד מנורת האש העליונה ('פרפראות לחכמה' לר' נח ליפשיץ חתנו ותלמידו של הגר"א דף כז ע"ב פרשת נשא ד"ה יש לדקדק). וכאשר מזכירה התורה את המנורה התחתונה, אז התיבה "מְּנֹרָה" כתובה כשהיא חסרה אות 'ו' כפי שנאמר "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" (במדבר ח, ד) ('רבינו בחיי' פרשת בהעלותך פרק ח ב, 'מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בהעלותך ד"ה 'בהעלותך את הנרת' בשם רבינו בחיי) (להרחבה על המשכן העליון ראה מאמרינו לפרשת פקודי – 'השראת השכינה על הארץ').

משה רבינו ראה את המנורה העליונה. ועל כך אמרו רבותינו כי ה' הוריד לפניו ('צמח דוד' לר' יוסף דוד מחבר שו"ת בית דוד חלק ב פרשת בהעלותך ד"ה עי"ל מ"ש וזה מעשה המנורה) 'מנורת זהב' מן השמים ('מדרש תנחומא' פרשת בהעלותך אות ו) והראה לו באצבע שיעשה כמותה בארץ שנאמר "וּרְאֵה וַֽעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שמות כה, מ). ואף על פי כן היה מתקשה משה רבינו בעשייתה בגלל סודותיה העמוקים והמופלאים (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת שמות ד"ה ועשית מנורת זהב). לכן ה' שלח אותו אל בצלאל שהבין מיד בדעתו איך לעשות את המנורה ('מדרש תנחומא' פרשת בהעלותך אות ו) על ידי ידיעה מיוחדת שנתן הקב"ה לעוסקים במלאכת המנורה (זוהר פרשת נח דף עד ע"א ד"ה אלא כך הוא), והוא הכין תבנית ליצוק לתוכה את הזהב שהוּתך. וכאשר משה רבינו ראה שהתבנית היתה עשויה בדיוק רב כפי הדרוש על מנת להכין את אותה המנורה שהראה לו הקב"ה – הוא התפלא ('מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' מדרש בהעלותך ד"ה 'אמנם נראה לפרש').

בשעה שהושלך הזהב אל האש על מנת להתיכו כהכנה ליציקה בתבנית, מיד יצאה מאליה המנורה כדמות המנורה שלמעלה. משה רבינו ראה זאת והבין שעלה כך בזכות בצלאל שכיוון בעת עשייתה, ומיד אמר לו "בצל אל היית" ועל כן ראית את 'המנורה העליונה' וכיוונת בעשייתה כמותה ('מזבח אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת בהעלותך ד"ה 'אמנם נראה לפרש'). ובזה נמצא כי הקב"ה בעצמו עשה את המנורה שהיתה בארץ ('מדרש תנחומא' בהעלותך ג, רש"י במדבר ח, ג ד"ה כן עשה), ושבדרך נס היתה עשייתה (זוהר פרשת בהעלותך דף קנא ע"ב ד"ה תא חזי מדבחא, זוהר פרשת נח דף עד ע"א ד"ה אלא כך), כפי שנאמר "כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" (במדבר ח, ד), "כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" – שה' יתברך הוא בעצמו זה שעשה את המנורה ('מדרש תנחומא' פרשת  בהעלותך אות ג, רש"י במדבר ח, ג ד"ה כן), ועל ידי כך היתה בה קדוּשה ('אלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך ח, ג).

על ידי הדלקת המנורה למטה הודלקה גם המנורה הרוחנית למעלה

המנורה התחתונה היתה צריכה לדלוק כנגד 'המנורה העליונה' ('אלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך ח, ב, 'בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש ארבעה עשרה לשבת וחנוכה ד"ה וככה הנס שנעשה) שהראה ה' למשה רבינו ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף כד ע"ב טור ב). לכן משה רבינו לימד את אהרן הכהן לצורך כך סוד הנקרא 'כוונת הייחוד', וזה מה שנאמר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב), "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן" – את סוד כוונת הייחוד, "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" – כנגד עשיית הייחוד בפועל ('אלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך ח, ב) "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" – שאז המנורה התחתונה תאיר מול פני 'המנורה העליונה' ('אלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך ח, ב, 'גליא רזיא' דף כד ע"ב טור ב, 'מזבח אליהו' לר' אליהו הכהן פרשת בהעלותך ד"ה יאירו שבעת הנרות), ותדליק שם את נרותיה ('ארן עדת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק פרשת בהעלותך דף ו' ע"א ד"ה וידבר ד' אל משה). ועל כן הצטווה אהרן לכוון בהדלקת כל אחד ואחד מהנרות שבמנורה ('שפתי כהן על התורה' פרשת בהעלותך על הפסוק 'וידבר ה' אל משה').

דווקא אהרן הכהן שידע את סוד המנורה ('צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת בהעלותך ד"ה בהעלותך) הצטווה 'להעלות' את הנרות של המנורה למטה אל פני המנורה של מעלה ולקושרם ('צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת בהעלותך ד"ה בהעלותך, 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על 'בראשית רבה' פרשה א סימן כא דף יד ע"א טור א), ולא הצטוו בזה בניו כפי שנאמר

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב) ('צרור המור' לר' אברהם סבע תחילת פרשת בהעלותך ד"ה בהעלותך). ונרמזה מעלתו של אהרן הכהן בתיבה "בְּהַעֲלֹתְךָ", שהיא כביכול נחלקת לשתי תיבות "בה-עלתך" כלומר בה יהיה עילוּיך, כי על ידי שאתה תדליק את הנרות של מטה יידלקו הנרות של מעלה שהן ממולן. לכן גם האותיות 'בה' עולות בגמטריא שבע – לפי שבהן יאירו שבעת הנרות העליונים. ומטעם זה התיבה "הַנֵּרוֹת" שנכתבה בסוף הפסוק, מלאה באות ו', כי היא רומזת על הנרות של מעלה ('שפתי כהן על התורה' פרשת בהעלותך על הפסוק וידבר ה' אל משה).

אהרן עשה כפי שצוּוה ללא שום שינוי שנאמר "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהֹוָ"ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" (במדבר ח, ג-ד) ('צרור המור' תחילת פרשת בהעלותך ד"ה בהעלותך). וְשִׁבְחוֹ היה שלא שינה כלום (ראה רש"י במדבר ח, ג) ('צמח דוד' חלק ב פרשת בהעלותך ד"ה עי"ל מ"ש וזה מעשה המנורה), כלומר שהיה עושה את הכוונות אשר ציוה ה' את משה ('ארן עדת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק פרשת בהעלותך דף ו' ע"א ד"ה וידבר ד' אל משה). ועל ידי 'כוונת הייחוד' שעשה, גרם להאיר את שבעת הנרות הרוחניים אשר בשמים ('אלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך פרק ח, ב), והם המשיכו את אורם למטה ('ארן עדת' לר' שרגא יאיר מביאליברזיק פרשת בהעלותך דף ו' ע"א ד"ה וידבר ד' אל משה). אך אם אהרן היה משנה בכוונת המצוה או מוסיף בהדלקתה, הרי שלא היתה מאירה המנורה העליונה בכלל או שהיתה מאירה יותר מידי, וממילא לא היו הדברים מכוּונים כפי שרצה וציוה ה' יתברך ('אלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך פרק ח, ד ד"ה עוד יתכן מעין).

מעלה יתירה היתה לאהרן שכיון נגד המנורה העליונה, הקדוֹשה ביתר שאת, ואף הדליק את שבעת נרותיה ('מלא העומר' לר' אריה לייב צינץ ספר במדבר פרשת בהעלותך דף ט ע"א ד"ה בהעלתך את הנרות). ו'המנורה העליונה' הזאת הודלקה רק פעם אחת ולא יותר, כי לאחר שדלקה והאירה בכוח מעשיו של אהרן הכהן, היא לא כבתה יותר ונשארה דלוקה לעד ולעולמים ב'בית המקדש של מעלה', אפילו אחרי שנחרב בית המקדש למטה ('אלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך פרק ח, ד ד"ה 'ובזה אחשוב לבוא', 'אלשיך הקדוש' פרשת אמור פרק כד, ד). וגם המנורה הגשמית שבמקדש למטה דלקה במעשה ניסים למשך זמן רב, לפי שהיו מדליקים אותה לפני ראש השנה והיא לא היתה נכבית עד שנה הבאה ('מדרש תנחומא' פרשת תצוה אות ג, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת מ, ח בשם מדרש תנחומא). ולא היה בזה חיסרון של קיום 'הטבת הנרות' מידי יום, לפי שחובת הדלקת הנרות במנורה היתה רק אם כבו הנרות (עפ"י רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ג בסוף הלכה יב).

מהמנורה למעלה יורד שפע שמביא לנשמות ישראל חיים וחכמה

בעקבות מעשיו של אהרן הכהן, היה יורד שפע מהמנורה העליונה אל המנורה התחתונה. ומשם אל כל ישראל, שממנה היה מאיר 'אור תורה וחכמה' לעם ישראל ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת בהעלותך ד"ה 'וז"ש אל מול', 'סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בהעלותך ד"ה לע"ד נראה בדרז"ל). לכן אהרן היה צריך ל'העלות' את הנרות התחתונות עד הנרות העליונות, ועל ידי כן למשוך למטה את 'האור' ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת בהעלותך ד"ה 'והביאור במה שנודע' וד"ה 'בהעלותך וכו' י"ל'). ובשעה שראה אהרן הכהן את חנוכת הנשיאים נחלשה דעתו על שהוא ושבטו לא היו עמהם. אז אמר לו הקב"ה שלא תיחלש דעתו לפי ששלו גדול יותר משלהם, שהוא מדליק ומטיב את הנרות (רש"י במדבר ח, ב), כלומר שהם בכוונתם קירבו את הכוחות והעלו אותם מלמטה למעלה, ואילו הוא בכוונתו מוריד שפע וברכה מלמעלה לכל העולמות מטה ('שפתי כהן על התורה' פרשת בהעלותך על הפסוק וידבר ה' אל משה).

הקשר בין המנורה העליונה למנורה התחתונה נראה אל הנביא זכריה עליו השלום, כפי שאמר "וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ" (זכריה ד, ב), "שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת" – שנאמרה פעמיים התיבה "שִׁבְעָה", לפי שראה את שבעת הנרות העליונים מוצקים בשבעת הנרות התחתונים, ושמקושרים ביניהם ('צרור המור' פרשת בהעלותך ד"ה והורות על ענין. ראה 'רבינו בחיי' פרשת בהעלותך פרק ח, ב). וזה גם מה שנאמר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב), לא נאמר "שבעה" אלא "שִׁבְעַת" לרמוז לריבוי הנרות התחתונים, ששבעת הנרות העליונים 'התלבשו' בשבעת הנרות התחתונים. וזה הטעם שבפעם הראשונה נאמר בפסוק "הַנֵּרֹת" חסר אות ו' לפי שהם כנגד הנרות הגשמיים למטה, אך אחרי שהתלבשו האורות של הנרות העליונים בנרות התחתונים אזי נעשו הנרות התחתונים כבר 'מלאים' ונכתבה גם התיבה "הַנֵּרוֹת" מלאה עם האות ו' ('מזבח אליהו' למחבר שבט מוסר פרשת בהעלותך ד"ה 'בהעלותך את הנרת'). 

המנורה היתה תיקון לפגם האור הראשון שנגנז בימי בראשית ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק א דרוש ג' דף ה' ע"א ד"ה ביום הרביעי), והיתה מושכת אורה אל העולם ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת תולדות ד"ה מגישים) באמצעות 'האור הגנוז' שטמן ה' יתברך לצדיקים בימי בראשית ובקע מן המנורה ('עירין קדישין' לר' ישראל מרוז'ין פרשת בהעלותך ד"ה ויעש כן אהרן. וראה 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד רביעי ד"ה 'אלא הוא הדבר', וכן 'בראשית רבה' יב, ו מהו האור הגנוז). לכן המנורה היתה בצד דרום של ההיכל, כנגד מה שאמרו רבותינו שהרוצה להחכים ידרים (ראה גמ' בבא בתרא דף כה ע"ב) ושממנה יצאו גנזי חכמה ('תרגום יונתן' ספר שמות פרק מ, ד). ומטעם שהמנורה היתה כנגד 'התורה', לכן היתה עשויה כולה זהב טהור שנאמר "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר" (שמות כה, לא) לפי שהתורה היא על הכל ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב פרשת תרומה דף ל ע"א ד"ה הנה ביארנו אלו). וכן נהגו רבותינו לומר על דבר חכמה "כפתור ופרח" (ראה 'בראשית רבה' צא, ט בשם ר' טרפון), כי שני חלקים אלו היו במנורה שבהיכל, ורמזו שם על חידושים יקרים ונחמדים – במקרא במשנה ובתלמוד (עפ"י 'תורה וחיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת מ' אות רג ד"ה מנורה) (להרחבה על האור הגנוז ראה מאמרינו לפרשת נצבים – 'האור הגנוז שבתורה').

כאשר נולד תינוק בישראל, מתקינים לו למעלה נשמה מאיזה 'נר' רוחני דולק שמתווסף למנורה העליונה, והנשמה למטה שואבת חיים מאותו 'הנר' הקבוע לה שם כל ימי חיותה על האדמה. וכשמגיע העת שיכבה הנר של הנשמה למעלה, אזי ימות גם האדם למטה ('וישכם אברהם' על התהלים לר' אברהם פאלאג'י מזמור יח ד"ה 'אפ' כי אתה' בשם 'פרקי היכלות' לר' ישמעאל כהן גדול). ועל כך נאמר "נֵר יְהֹוָ"ה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז) כלומר שאותו הנר שמאיר לו למעלה הוא הנשמה של האדם למטה ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן בפרק הדלקת נרות בערב שבת דף נה ע"א ד"ה 'עוד נראה לי רק נבאר' בשם פרקי היכלות, 'וישכם אברהם' על התהלים לר' אברהם פאלאג'י מזמור יח ד"ה 'אפ' כי אתה' בשם 'קרבן שבת'). וזה מה שביקש דוד המלך "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהֹוָ"ה אֱלֹקַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי" (תהלים יח, כט) כלומר אתה תאיר את נשמתי השואבת חיים מאותו 'הנר' של מעלה. ועל ידי שאני מתמיד בתורה ובמצוות שנקראו "נֵר" ו"אוֹר" שנאמר "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו, כג), מובטחני שה' "יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי", כלומר שתהיה נשמתי זכה וברה שואבת חיים מנר העליון בהתמדה גדולה ('וישכם אברהם' על התהלים לר' אברהם פאלאג'י מזמור יח ד"ה 'אפ' כי אתה'). 

לכן כשנולד משה רבינו התמלא הבית אורה כי משה היה שקול כנגד כל ישראל ונמצאו בתוך גופו 'נרות' כנגד כולם, ומחמת ריבוי האורות התמלא הבית אורה בצאתו מרחם אמו ('וישכם אברהם' על התהלים לר' אברהם פאלאג'י מזמור יח ד"ה 'אפ' כי אתה'). עיקר שאיבת חיוּתם של הנשמות הוא ממקום הנרות המאירים לפני הקב"ה. ובכל ימי החול אין אורם של הנרות למעלה מתווסף משום שמתגבר 'החושך' שהוא מָדוֹר 'החיצונים' "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ" (ישעיה ס, ב), ואז אין האור ניכר. אבל בשבת קודש אין ל'חיצונים' כוח כי הם נטמנים ב'תהום רבה', ואז מתרבה האור של מעלה, ועל ידי זה נשמות ישראל שואבות מהם את אור נשמתם ומתווספת להם 'נשמה יתירה'. וכל זה הוא מקדושת יום השבת, שהיום קדוש כל כך עד שאין כוח ל'חיצונים' להחשיך את העולם. לכן אמרו רבותינו "כבוד השבת - נרותיה הם כבודה" (ראה 'ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן פרשת בהעלותך רמז תשיט ד"ה למה נרות שבעה), כי כאשר מדליקים נרות בשבת לרמוז על מה שהתווסף למעלה ושעל ידם נוספו הנשמות היתירות למטה, בזה מכירים את כבוד השבת שהוא מכובד ומקודש יותר משאר ימי השבוע ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן בפרק הדלקת נרות בערב שבת דף נה ע"א ד"ה 'ומזה תבין מ"ש תולעת יעקב') (להרחבה על נשמה יתירה בשבת קודש ראה אחד ממאמרינו לפרשת ויקהל – 'נשמה יתירה של שבת').

על ידי עשרת המנורות של שלמה המלך הושלם מעשה המנורה

מעשה המנורה לא הושלם עד ימיו של שלמה המלך, שאז הוא הוסיף עוד עשר מנורות בהיכל ('שפתי כהן על התורה' פרשת תרומה ד"ה ועשית מנורת זהב). ומשה רבינו כבר צוּוה על מנורות אלו בהר סיני ('רבינו בחיי' פרשת תרומה כה, י ד"ה וכן מצינו), כפי שנרמז בעשר התיבות שיש בפסוק "וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר" (שמות לה, יד) ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' פרשת תרומה סימן תצז). וכן נרמזו המנורות של שלמה המלך בפסוק "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (שמות כה, לא), "תֵּיעָשֶׂה" – לשון עתיד, כלומר שתיעשה בעתיד על ידי שלמה המלך ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת תרומה סוף ד"ה ואמר תיעשה). וגם בתיבה "תֵּיעָשֶׂה" יש מילוי של האות י' כדי לרמוז על עשרת המנורות ('רבינו בחיי' פרשת תרומה כה, י ד"ה וכן מצינו, 'דעת זקנים' שמות כה, לא, 'שפתי כהן על התורה' פרשת תרומה ד"ה ועשית מנורת).

והיתה קבלה בידם של ישראל ממשה רבינו, כי יש לעשות עוד עשר מנורות. וכשעבר זמן והגיע עת בניית בית המקדש, אז שלמה המלך עשה כפי הקבלה שהיתה בידם ('רבינו בחיי' פרשת תרומה כה, י ד"ה וכן מצינו) והוסיף עשר מנורות שהיו עשויות כל אחת משבעה קנים ('עיר דוד' לר' דוד לידא בית ה' חדר ב דף ח טור א ד"ה ובזה הוא מבואר), כלומר שכל מנורה היו בה שבעה נרות ('מדרש תדשא' לר' פנחס בן יאיר פרק ב' ד"ה ויעש את מנורת הזהב). שלמה המלך הניח חמש מנורות מימין למנורה של משה רבינו, וחמש מנורות משמאל למנורה של משה רבינו שנאמר "וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב" (מלכים א' ז, מט) (רש"י מלכים א' ז, מט, רד"ק מלכים א' ז, מט). אז הושלמה המלאכה כפי שנאמר בסוף בניית בית המקדש "וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהֹוָ"ה" (מלכים א' ז, נא) ('שפתי כהן על התורה' פרשת תרומה ד"ה ועשית מנורת זהב).

שלמה המלך הדליק את עשר המנורות שהוסיף, רק לאחר שהדליק את המנורה המרכזית של משה רבינו ('מדרש תדשא' לר' פנחס בן יאיר פרק ב' ד"ה ויעש את מנורת הזהב, 'שפתי כהן על התורה' פרשת תצוה ד"ה עוד ואתה תצוה. וראה גמ' מנחות דף צט ע"א). וזה נרמז בפסוק "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְהֹוָ"ה תָּמִיד" (ויקרא כד, ד), "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה" – כלומר אחרי שידליק את המנורה הטהורה שהיא המנורה של משה רבינו, אז "יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת" שהכוונה לשאר הנרות שהוסיפו בבית המקדש ('שפתי כהן על התורה' פרשת תצוה ד"ה עוד ואתה תצוה). וכן הוא שנאמר "וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב" (דברי הימים ב' יג, יא), "וּמְנוֹרַת הַזָּהָב" – היא המנורה של משה שהיה מבעירה בתחילה, "וְנֵרֹתֶיהָ" – הם עשר המנורות של שלמה שהיה מבעירן אחריה ('מדרש תדשא' לר' פנחס בן יאיר פרק ב' ד"ה ויעש את מנורת הזהב). ועל הדלקת כל המנורות הללו במקדש נאמר "וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם כַּמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר" (דברי הימים ב' ד, כ) (גמ' מנחות דף צט ע"א בשם ר' אלעזר בן שמוע, 'מדרש תדשא' לר' פנחס בן יאיר פרק ב' ד"ה ויעש את מנורת הזהב).

שבעים הנרות של שלמה המלך הכניעו את שבעים אומות העולם

בימי משה רבינו היה די במנורה אחת במשכן, לפי שצינורות החכמה היו פתוחים ואור החכמה היה יורד למטה לדור המדבר. אך בימי שלמה המלך שהצינורות לא היו פתוחים כמו בימי משה רבינו, הוצרכו לעשות עשר מנורות שעל ידן הם יהיו מושפעים מהחכמה ('ידו בכל' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת תרומה סימן תצז). אמנם עיקר השפעת החכמה ('זרע ברך' תלמיד 'המגלה עמוקות' פרשת בהעלותך ד"ה וצריך להקדים) שהוא 'האור הגנוז' ('ספר התמונה' המיוחס לר' נחוניה בן הקנה ור' ישמעאל כהן גדול תמונה ב אות ע), הגיע מהנר המערבי במנורה של משה רבינו, שהוא הנר האמצעי. נר זה היה נקרא 'מערבי' כי ראשו היה נוטה לצד מערב ('רקנאטי' על התורה תחילת פרשת בהעלותך ד"ה דבר אל אהרן). לכן כל ששת הנרות במנורה הזאת היו יוצאים מִקְשָׁה מהנר המערבי, להודיע שהוא עיקר ('טעמי המצוות' לר' מנחם רקנאטי מצוות עשה ד"ה מצוה לערוך הכהן). והם גם היו פונים אל 'הנר המערבי' לקבל ממנו את אורו ('ספר התמונה' המיוחס לר' נחוניה בן הקנה ור' ישמעאל כהן גדול תמונה ב אות ע). ואז הקדושה שהושפעה מה' יתברך באור הנר, התפשטה משם אל כל העולם ('אלשיך הקדוש' פרשת בהעלותך פרק ח, ג-ד סוף ד"ה 'אמנם אומר כי') (להרחבה בענין הנר שהיה דווקא במערב ראה אחד ממאמרינו לפרשת מטות – 'השכינה בכותל המערבי').

בכוח אור השפע העליון של הנרות הוכנעו השרים הרוחניים של האומות. משה רבינו שעשה והדליק מנורה עם שבעה קנים הכריע תחתיו את שבעת השׂרים הרוחניים של האומות בארץ ישראל ('אלשיך הקדוש' בפירושו על התורה פרשת בהעלותך פרק ח, ג-ד), ובעקבות כך היה יכול לעקור את שבעת האומות שהיו בארץ ישראל ('ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן פרשת בהעלותך רמז תשיט, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת בהעלותך ד"ה בהעלותך את הנרות, 'ילקוט חדש' לר' ישראל בן בנימין מבלזיץ ערך 'בית המקדש וכלי המקדש' אות פה), כאשר עקירתן בפועל נעשתה על ידי תלמידו יהושע בן נון שקיבל את כוחו מסמיכת משה רבינו עליו, כפי שציוה ה' את משה רבינו "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים ג, כח). לכן הקב"ה הראה למשה רבינו רק את צורת 'המנורה' האחת, כדי ללמדו שאין לו צורך ביותר ממנורה אחת שהרי עליו להחליש רק את כוחן של שבע האומות בארץ ישראל ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת תצוה דף פד ע"א-ע"ב ד"ה דרשינן שפיר).

מזמן בניית המשכן ועד ימי שלמה המלך היתה דלוקה המנורה שבה היו שבעה נרות. לכן היו כבושים תחת עם ישראל רק שבעת האומות שבארץ ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת תרומה ד"ה עוד אמרו חז"ל במדרש). אך שלמה המלך עשה בימיו עוד עשר מנורות ובהם שבעים קנים, כדי להכניע את כל שבעים האומות ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ט ד"ה הרב הגדול). כי בהם דלקו שבעים נרות (ראה רד"ק מלכים א' ז, מט) ועל ידם הוכנעו שבעים השרים הרוחניים של האומות ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך סוף פרשת בהעלותך ד"ה ועל דרך זה), ועל ידי זה היו כבושים תחת ידי שלמה גם שבעים האומות ('מדרש תדשא' לר' פנחס בן יאיר פרק ב' ד"ה ויעש את מנורת הזהב, 'ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן פרשת בהעלותך רמז תשיט, 'מגלה עמוקות' פרשת בהעלותך ד"ה בהעלותך את הנרות, 'שפתי כהן על התורה' פרשת תרומה ד"ה 'עוד אמרו חז"ל במדרש', 'ילקוט חדש' ערך בית המקדש וכלי המקדש אות פה) שבכל הארצות ('עיר דוד' לר' דוד לידא בית ה' חדר ב דף ח טור ב ד"ה ובזה הוא מבואר), ונחלש כוחם ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת תצוה דף פד ע"א-ע"ב ד"ה דרשינן שפיר). וזה מה שנאמר "וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת מִן הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים אֶת שְׁלֹמֹה כָּל יְמֵי חַיָּיו" (מלכים א' ה, א), שהיה אז שלום בעולם ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד ה'מגלה עמוקות' סוף פרשת בהעלותך ד"ה ועל דרך זה).

מחמת מעלתה של המנורה עשה שלמה המלך מעל כיסא מלכותו המפואר סמל של 'מנורת זהב' עם כפתורים גביעים ופרחים. למנורה הזאת היו שבעה קני מנורה מצד אחד ושבעה קני מנורה מצידה השני (ראה 'תרגום שני' למגילת אסתר פתשגן הכתב א' ד"ה וממעל לראש). ועל שם 'מנורת הזהב' שהיתה על כסאו של שלמה המלך נאמר "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יְהֹוָ"ה" (דברי הימים א' כט, כג) (עפ"י 'סודי רזיא' לבעל הרוקח הלכות הכסא דף כד ע"ב). אומות העולם המשיכו להיות כבושים תחת יד עם ישראל כל זמן שדלקו שבעים הנרות של שלמה המלך, ומיום שכבו הנרות התגברו האומות ('מדרש תדשא' לר' פנחס בן יאיר פרק ב' ד"ה ויעש את מנורת הזהב, 'ילקוט שמעוני' מלכים א' רמז קפה, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר ערך דוד אות קלח). ואילו המנורה הטהורה של משה רבינו נגנזה עם חורבן בית המקדש ('מדרש תנחומא' פרשת בהעלותך אות ו) בשל כוח קדושתה הרב ('רבינו בחיי' פרשת בהעלותך פרק ח, ב סוף ד"ה ובמדרש שבעת הנרות). ועתיד הקב"ה להחזיר אותה למקומה כאשר יבנה את ביתו והיכלו, ואז תשמח ירושלים ('במדבר רבה' טו אות י, 'מדרש תנחומא' פרשת בהעלותך אות ו).

מזמור 'למנצח בנגינות' בצורת המנורה מגן מפני מקרה רע ומגיפה 

דוד המלך השיג חלק מהסוד של מעשה המנורה ועל זה אמר "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ" (תהלים יז, טו) ('ספר התמונה' לר' ישמעאל כהן גדול בהקדמה לתמונה ג' ד"ה אדירירו"ן). ה' הראה למשה רבינו וכן לדוד המלך את מזמור "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר" (תהלים סז, א) כאשר הוא כתוב על טס של זהב ועשוי בצורת המנורה ('מנורת זהב' לר' שלמה לוריא בתחילתו ד"ה 'ואמרו חכמים' בשם בעלי הקבלה, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ד' אות כב). ודוד המלך הכיר את המזמור הזה, כי בכל לילה כאשר היתה מגיעה שעת חצות, ה' היה משפיע שפע לעליונים ואז הם היו פותחים ואומרים "אֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה" (תהלים סז, ב), ורוח צפון היתה מנשבת אז ואומרת "לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךְ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךְ" (תהלים סז, ג), והכינור שהיה תלוי בחדרו של דוד המלך היה שׁר "יוֹדוּךְ עַמִּים אֱלֹקִים וגו'" (תהלים סז, ד). וכן דוד המלך היה מתעורר ואומר ברוח הקודש "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים אֱלֹקֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹקִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ" (תהלים סז, ז-ח). ואחרי ששמע דוד המלך את כל השירים הללו, סידר אותם ברוח הקודש למזמור אחד (זוהר פרשת יתרו דף סז ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא).

סגולת מצות המנורה היתה לנצח את האומות, לפי שהם 'חושך' ולא 'אור'. ולכן דוד המלך עשה במגן שלו צורת המנורה ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ט אות ב ד"ה הרב הגדול המפורסם) על גבי טס של זהב, וחקק בה את מזמור "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת" (תהלים סז, א) ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ד' אות כב). וכשהיה יוצא למלחמה היו נושאים אותו לפניו ('עיר דוד' לר' דוד לידא בית ה' חדר ב' דף ח תחילת טור ב ד"ה ובזה הוא מבואר, 'בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ט אות ב ד"ה 'הרב' בשם ר' דוד לידא) והוא היה מכוון את סודו ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ד' אות כב. ראה 'אגרא דפרקא' למחבר 'בני יששכר' אות קעו ד"ה מקובל בידינו, 'בני יששכר' מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ב אות מ ד"ה ובזה תבין, 'בני יששכר' מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ג אות ז ד"ה 'תקנו' על פי המקובל בידינו). ואז צורת המנורה שעל המגן היתה מגבירה את 'הגבורות' על שונאי ישראל ('אגרא דפרקא' לר' צבי אלימלך מדינוב מחבר 'בני יששכר' אות קעו ד"ה מקובל בידינו), ואז האויבים היו נופלים לפי דוד המלך שהיה נוצח ('מדבר קדמות' מערכת ד' אות כב) וכפי שאמר דוד המלך "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי יְהֹוָ"ה אֱלֹקַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי: כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹקַי אֲדַלֶּג שׁוּר" (תהלים יח, כט-ל) ('אגרא דפרקא' אות קעו ד"ה מקובל בידינו). וצורת המנורה שלפניו היתה כנגד המנורה של משה רבינו בעלת שבעה קנים, המכוונת לכיבוש שבעת האומות בארץ ('עיר דוד' לר' דוד לידא בית ה' חדר ב' דף ח תחילת טור ב ד"ה ובזה הוא מבואר).

ונרמז הקשר בין המנורה הטהורה למזמור "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת", על ידי המבנה הדומה של המנורה והמזמור. שבעה פסוקים במזמור הם כנגד שבעת קני המנורה, וארבעים ותשע תיבות במזמור הן כנגד ארבעים ותשע חלקי המנורה שהם: 'גביעים' – עשרים ושניים, 'פרחים' – תשעה, 'כפתורים' – אחד עשרה, 'נרות' – שבעה. ובפסוק הראשון במזמור יש ארבע תיבות "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר" (תהלים סז, א) שהן כנגד 'מלקחיה ומחתותיה' של המנורה, שתי תיבות כנגד 'מלקחיה' ושתי תיבות כנגד 'מחתותיה' ('אבודרהם' פרק 'תפילת שחרית ופרושה' על למנצח בנגינות ד"ה 'ויש מקומות שנוהגים'. וראה עוד ב'יוסף תהילות' להחיד"א מזמור סז ד"ה ראיתי להרב). ארבעים ותשע תיבות שיש במזמור הן גם כנגד ארבעים ותשע שערי בינה שנמסרו למשה רבינו עליו השלום ('שמן ששון' על שער הכוונות דרוש העומר דרוש ה אות כג ד"ה 'ובהקדמת הסידור' מהקדמת סידור התפילה לר' שר שלום). וכל הרואה בכל יום את מזמור "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת" (תהלים סז, א) בצורת המנורה, ימצא חן ושׂכל טוב בעיני אלקים ואדם ('שמן ששון' על שער הכוונות דרוש העומר דרוש ה אות כג ד"ה שם גם ראיתי' בשם שער הכוונות החדש).

האומר בכל יום מזמור "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת" (תהלים סז, א) בצורת המנורה ובפרט מתוך קלף, שכרו רב ועצום. ויש בזה סודות ('ציפורן שמיר' להחיד"א סימן ב, יח) לכן ראוי לכוון בקריאתו לדעת משה רבינו ולדעת דוד המלך וכל הקדושים שהיו עמו, אשר ידעו את עומקם של הדברים, וסוד ה' ליראיו ('כף החיים' לר' חיים פאלאג'י פרק יב, יד). וכשאדם אומר את המזמור בצורת המנורה, הוא כאילו מדליק את המנורה הטהורה בבית המקדש ('אבודרהם' פרק 'תפילת שחרית ופרושה' על למנצח בנגינות ד"ה 'ויש מקומות שנוהגים'. ראה 'יוסף תהילות' להחיד"א מזמור סז ד"ה ראיתי להרב). לכן נכון לזקוף את ציור המנורה שמסתכל בו, כדמיון המנורה שהיתה זקופה ועומדת בהיכל שבמקדש ('עוד יוסף חי' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' פרשת ויגש אות ג). מטעם זה נתקנה אמירת המזמור בתפילת השחר, כנגד הטבת הנרות שהיתה בבית המקדש בשחרית. וכן נתקנה אמירתו אחרי תפילת מנחה, כנגד הדלקת הנרות שהיתה בבית המקדש בין הערביים ('פתח הדביר' חלק ב' לקראת סוף סימן רלד ד"ה 'אולם לע"ד אפשר').

טוב לומר "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת" (תהלים סז, א) אחרי תפילת עמידה של ערבית שחרית ומנחה קודם אמירת 'אלקי נצור' ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל סוף דרוש ג' מדרושי תפילת השחר דרוש ג ד"ה והענין הוא). ורבותינו קבעו לאומרו גם בשעת המנחה אחרי תפילת העמידה וקודם 'עלינו לשבח', כי יש בו מעלה שהוא מסוגל לגרש את 'החיצונים', שלא יעשקו את תפילת האדם לקראת ערב ('פתח הדביר' לר' חיים בנימין פונטרימולי חלק ב' סוף סימן רלד ד"ה ואומר דמעין), וזה כשם שבזמן המקדש המנורה הטהורה היתה דולקת מערב עד בוקר כדי לשמור ולהגן על נשמות ישראל כל הלילה מפני שליטת 'החיצונים' ו'הסטרא אחרא' ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק סוף פרשת תצוה ד"ה יערוך אותו). אמנם בערב שבת שאז מגיעה כבר הארת שבת והסטרא אחרא מסתתרת מפניה ומוכנעת, אין צורך בשמירה אחרת, לכן אומרים בשעת המנחה את המזמור שאמרו בבית המקדש "יְהֹוָ"ה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהֹוָ"ה עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט" (תהלים צג, א), ולא את המזמור "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר" (תהלים סז, א) ('פתח הדביר' חלק ב' סוף סימן רלד ד"ה ואומר דמעין).

כאשר מזמור "לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת" (תהלים סז, א) בצורת המנורה מצויר על ארון הקודש בבית הכנסת, הרי הוא מסוגל להגן על הקהל ההוא מפני גזירה רעה (ספר 'מנורת זהב' לר' שלמה לוריא בתחילתו ד"ה 'ואמרו חכמים' בשם בעלי הקבלה). ובשעה שיש חלילה מגיפה נכון לומר את המזמור בצורת המנורה שלש פעמים ביום ('שמן ששון' על שער הכוונות דרוש העומר דרוש ה אות כג ד"ה 'שם גם ראיתי' בשם שער הכוונות החדש). וכן כל מי שאומר את המזמור בצורת המנורה שבע פעמים כשיוצא לדרך ומכוון בו – ילך לשלום והצלחה. וטוב שכל אדם יסתכל בו קודם צאתו לדרך ובדרך יתפלל אותו. וכן אם אומרו 'בנץ החמה' לא יקרה לו שום מקרה רע, והוא חשוב לפני הקב"ה כאילו הדליק נרות בבית המקדש (ספר 'מנורת זהב' לר' שלמה לוריא בתחילתו ד"ה 'ואמרו חכמים' וד"ה 'וכמו כן', 'שבט מוסר' לר' אליהו הכהן פרק לא ד"ה כל האומר מזמור). וכך נהגו לאומרו קודם סיום תפילת עמידה של שחרית, בצורת המנורה ומתוך קלף ('כף אחת' להחיד"א סימן כו). ואם אין קלף יכולים לאומרו בעל פה, ולצייר בעֵין הַשֵּׂכֶל את המזמור בציור המנורה ('בן איש חי' שנה א' פרשת ויגש אות ד). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.