פרשת בלק – שליחויות המלאכים בעולם

כאשר בלעם בן בעור הלך עם שרי מואב לקלל את ישראל, ה' יתברך שלח מלאך למונעו שנאמר "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב: וַיִּחַר אַף אֱלֹקִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ" (במדבר כב, כא-כב). מלאך ה' הפריע לאתון שלוש פעמים, וגרם לה בתחילה לנטות מהדרך אחר כך ללחוץ את רגלו של בלעם אל הקיר ובסוף לרבוץ במקומה, עד אשר ה' פקח את עיניו של בלעם והוא הבחין במלאך ה', שנאמר "וַיְגַל יְהֹוָ"ה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו" (במדבר כב, לה).

ויש להבין, כיצד פועלת אותה הנהגה עולמית אשר בה מלאכי מרום נעשים שליחים של ה' יתברך על מנת לדבר ולפעול בין בני האדם? 

המלאכים עושים שליחויות בארץ כפי מה שנגזר במרומים

הכינוי 'מלאכים' הוא לשון 'שליחות' ('ליקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב בחלק חושן משפט א' הלכות שלוחין ב אות ז), וכפי שנקראים השליחים בשר ודם בתורה. כך נאמר אצל יעקב אבינו כששלח שליחים אל עשו אחיו "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב, ד) ('בראשית רבה' פרשה פה, ד לפי תנא קמא. אמנם ראה רש"י בראשית לב, ד שיש אומרים כי היו מלאכים ממש עפ"י חכמים במדרש). וכן אצל משה רבינו כאשר שלח שליחים אל מלך אדו‍ם וביקש לעבור בארצו "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ" (במדבר כ, יד). כך נקראו גם השליחים ששלח בלק בן ציפור אל בלעם, שנאמר "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כב, ה-ו).

ישנן מטרות שונות לשליחויות המלאכים. יש מלאכים המסייעים לבני האדם אשר באים להיטהר, יש מלאכים שעושים אותות וניסים בעולם, יש שנמצאים בעולם על מנת להשגיח על מעשי בני האדם בשביל להעיד עליהם לפני בית דין של מעלה. ויש מלאכים שתפקידם לשמור את בני האדם מהסטרא אחרא ומנזקי העולם בדרכים שהם הולכים (זוהר פרשת פקודי דף רנב ע"א ד"ה מנהון לנטרא 'היכלות דקדושה'), וכמו שאמר ה' לישראל בכניסתם לארץ "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כג, כ). אך מכל מקום ה' יתברך מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית בכל עת, אף שהשליחויות עצמן נעשות על ידי מלאכים. לכן אפילו שהוא שולח מלאך לעשות איזה דבר באיזה מקום – הרי שגם הוא עצמו נמצא שם ('ליקוטי הלכות' חושן משפט א' הלכות שלוחין ד אות ה. ועיי"ש טעם שליחת המלאכים). ועוד ששלוחו של אדם כמותו (ראה גמ' ברכות דף לד ע"ב), וממילא אין לזלזל במלאך שנשלח. ועל זה אמר "הִנֵּה אָנֹכִי" – כלומר המלאך שאני "שֹׁלֵחַ" לפניך הרי הוא כמוני, וכאילו "אָנֹכִי" הולך בקרבכם ('כלי חמדה' לר' שמואל לנייאדו פרשת משפטים שני דף קז ע"א טור א ד"ה עוד רמז באומרו).

כאשר הקב"ה גוזר גזירות על העולם הוא מיד שולח מלאך לעסוק בדבר שנגזר ('סודי רזייא' לר' אלעזר מגרמייזא פרק 'הלכות המלאכים' דף ג' ד"ה 'שמעתי במלאכים'), כגון המלאך שנשלח להושיע את ישראל במצרים שנאמר "וַנִּצְעַק אֶל יְהֹוָ"ה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר כ, טז) (רמב"ן שמות ג, ב). וכך הוא בכל מה שנעשה על פני הארץ, שהכל נעשה על ידי מלאכים ובגזירת עליון שעליהם. ומלאכים שנשלחים לארץ לא מוסיפים לעשות קטנה או גדולה בשליחותם, אלא רק לאחר שחוזרים ומתייצבים לפניו יתברך והוא מצוה אותם לשוב ללכת לארץ ולעשות את שליחותו ('רקנאטי' פרשת ויצא ד"ה ויצא יעקב מבאר שבע), ואז הם יורדים שוב לעולם הזה במסירות נפש, בשליחותו של מקום (עפ"י 'תפארת שלמה' לשבועות סוף ד"ה 'וילכו שניהם יחדו'), ועושים את שליחותם במהירות עצומה לפי חפצו של ה' שנאמר "הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ" (תהלים קמז, טו) ('סודי רזייא' פרק 'הלכות המלאכים' דף ב' ד"ה 'ויש בכל רקיע').

אוויר העולם מלא במלאכים שלוחים הפורחים וטסים להביא גאולות וישועות על בני אדם השרויים בצער, ורפואות ותרופות לבני אדם המוטלים בחולי, ולהשפיע ברכות וכל טוב למי שנגזר עליו טובה. יש מהם שרצים ונשלחים לפעול נסים ונפלאות בעולם, ויש להיפך שנשלחים לפעול דינים וגזירות קשות חס ושלום, וכגון שרץ ונמהר לפעול דין הנגזר על אדם לקבל עונשו על הים, או רץ ונמהר לפעול דין לאיזה הולך דרך. וכל אחד כפי המקום שנגזרה עליו פורענותו, והרבה שלוחים למקום ברוך הוא ('יסוד יוסף' לר' יוסף מדובנא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק מט ד"ה וכל אויר עולם מלא). ומלאכים אלו זריזים ומהירים בשליחותם כהרף עין ('פענח רזא' פרשת וירא ד"ה 'ויקרא אליו מלאך') ואין להם רגע אחד פנוי, לפי שתדיר הם עושים מלאכתם ונמהרים בשליחותם על מנת לעשות שליחות אחרת ('סודי רזיא' פרק 'הלכות המלאכים' דף ב' ד"ה 'ויש מלאכים'). הם לא מוסיפים בעשייתם ולא גורעים מדעת משלחם ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת ואתחנן ד"ה ועשית הישר והטוב) ועושים את שליחותם באיזה מזל, יום ורגע מסוים ('תיקוני הזוהר' תיקון נז דף צא ע"ב ד"ה ולכל שליחותא).

ישנם מלאכים שמדרגתם גבוהה יותר מכל שאר המלאכים, שמותיהם של אלו קבועים ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה סדר מעלתם) ואינם מתחלפים לעולם, כגון המלאכים מיכאל וגבריאל ומטטרו"ן וסנדלפו"ן (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת וישלח ד"ה ויאמר שלחני). וישנם מלאכים ששמם משתנה כפי שליחותם ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה סדר מעלתם) וכפי פעולת הנס שעושים ('תיקוני הזוהר' תיקון נז דף צא ע"ב ד"ה דהכי אשכחנא). וזה מה שאמר המלאך למנוח אביו של שמשון "וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג, יח), "וְהוּא פֶלִאי" – כלומר הוא מכוסה ותמיד משתנה, ואין ידוע למה משתנה היום (רש"י שופטים יג, יח) כי הוא תלוי בפעולות הנסים ('תיקוני הזוהר' תיקון נז דף צא ע"ב ד"ה דהכי אשכחנא) שאנו עושים ('צרור המור' פרשת נשא ד"ה ולפי שמנוח היה). כמו כן יכולים המלאכים להיקרא גם על שם מקום קבלתם ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו פרשת משפטים ד"ה 'והנה כאשר המלאך') או על שם משלחם, כפי שנאמר "וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָ"ה אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא יְהֹוָ"ה יָצָא לְפָנֶיךָ" (שופטים ד, יד), "הֲלֹא יְהֹוָ"ה יָצָא לְפָנֶיךָ" – הכוונה למלאך שנקרא כשמו של מי ששלחו בעליונים ('מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו פרשת בא ד"ה 'ולא על ידי שליח').

כל מלאך שיוצא לשליחות, צריך ללכת במסלול המיועד לו באוויר העולם, כי הקב"ה מחלק את 'האוירים' לכל מלאך ומלאך, ואין אחד נכנס בגבול חברו. לכן אם אדם הרס את קירות ביתו ובנה מחדש, אין לו לשנות את מיקום החלונות מהמקום שהיו בו קודם, כי יש בזה סכנה לפי שהמלאכים שהיו עוברים דרך אותם החלונות כועסים בעבור שהם צריכים כעת להקיף. וכן הסכנה היא גם מצד השׁדים שהורגלו בכניסתם שם ועתה שינו דרכם, והם חלילה יכולים להזיק ('מדרש תלפיות' ענף א' ערך 'אתון בלעם', 'ספר חסידים' סימן תתשמו) לכל הדרים בבית, עד כדי סכנה לחייהם ('ספר חסידים' סימן תסא). מטעם זה נכון גם להיזהר לא לסתום לגמרי חלון או פתח שיש בבית, אלא להשאיר בו חור כלשהו (צואת ר' יהודה החסיד אות כ', 'בן איש חי' שנה ב' פנחס אות יז בשם ר' יהודה החסיד). כעין זה היה עם בלעם, שכאשר ראתה האתון שלו את המלאך היא ניסתה לזוז מהדרך – פעם נטתה הצידה, פעם לחצה את רגלו אל הקיר ופעם רבצה במקומה, כי הבינה שהיא מפריעה ב'מסלול' של המלאך ('ספר חסידים' סימן תתשמו, 'מדרש תלפיות' ענף א' ערך 'אתון בלעם'), ובמעשיה אלו רצתה האתון לאפשר למלאך ה' לעבור במקום בו נגזר עליו ('מעבר יבוק' מאמר שפתי צדק פרק כו ד"ה וטעם מנהגן).

מלאכי רחמים לא עושים שליחות של מלאכי דין וכן להיפך

לה' יתברך יש בשמים מלאכים ימניים של 'רחמים' ויש מלאכים שמאליים של 'דין', וכל אחד מהם ממונה על עבודתו ועל משאו. וזה הסדר והתיקון אשר סידר ה' יתברך שמו, להנהיג את העולם כרצונו. ולעולם האל יתברך שולח מלאך רחמים בשליחות של רחמים, ומלאך דין בשליחות של דין ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וירא דף קיט ד"ה צוה ישועות יעקב וד"ה ודע כי מה). ולזה היה מתפלל דוד המלך ואומר "אַתָּה הוּא מַלְכִּי אֱלֹקִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב" (תהלים מד, ה), "צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב" – כלומר צווה על העולם שכאשר יישלחו 'שליחים' לישראל, הם יהיו מלאכים מצד הרחמים (זוהר פרשת וירא דף קיט ע"ב ד"ה צוה ישועות יעקב) שהיא מדתו של יעקב אבינו ('כתם פז' על זוהר פרשת וירא דף קיט ד"ה צוה ישועות יעקב), ולא מצד הדין (זוהר פרשת וירא קיט ע"ב ד"ה צוה ישועות יעקב). ואז שליחים אלו יקראו בשם "יְשׁוּעוֹת" ('כתם פז' על זוהר פרשת וירא דף קיט ד"ה צוה ישועות יעקב).

וזה מה שאמרו רבותינו כי כל מלאך עושה שליחות אחת בלבד ואין מלאך אחד שעושה שתי 'שליחויות' ('בראשית רבה' נ, ב, 'זוהר' פרשת חיי שרה - מדרש הנעלם דף קכז ע"א ד"ה אמר רבי יהודה) בפעם אחת ('זוהר' פרשת חיי שרה דף קכז ע"א ד"ה 'אמר רבי יהודה' מדרש הנעלם), והכוונה היא שאין מלאך של דין עושה שליחות של רחמים (זוהר פרשת וירא דף קיט ע"א - קיט ע"ב ד"ה ויהי אחר הדברים, 'רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וישא עיניו וירא, 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויצר ה' אלקים), ולא מלאך של רחמים עושה שליחות של דין (זוהר פרשת וירא דף קיט ע"ב ד"ה צוה ישועות יעקב, 'רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וישא עיניו וירא, 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויצר ה' אלקים), אבל מלאך של דין יכול לעשות שתיים או יותר שליחויות של דין, וכן מלאך של רחמים יכול לעשות שתיים או יותר שליחויות של רחמים ('רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וישא עיניו וירא, 'רקנאטי' פרשת בראשית ד"ה ויצר ה' אלקים) בפעם אחת (ראה ב'כתם פז' על זוהר פרשת וירא דף קיט ד"ה 'ודע כי' על מקרים יוצאי דופן).

מטעם זה נשלחו לבלעם שני מלאכים שונים. המלאך הראשון שאמר לו ללכת עם שרי מואב היה מלאך אלקים ממדת הדין אשר נשלח בכדי לפתותו, כפי שנאמר "וַיָּבֹא אֱלֹקִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (במדבר כב, כ). ואילו המלאך השני שנשלח אליו כאשר הוא היה הולך בדרך זה היה מלאך ה' ממדת הרחמים, שעמד לבלעם לשטנו על מנת שלא יֹאבַד בלעם במעשיו, כי אין ה' חפץ במיתת הרשעים. ועל המלאך הזה נאמר "וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ: וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ" (במדבר כב, כב-כג) ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בלק ד"ה אבל בכאן הראה. אמנם ראה זוהר פרשת וירא דף קיט ע"ב ד"ה 'ויהי אחר הדברים').

ולכן באו שלושה מלאכים לפני אברהם אבינו (ראה בראשית יח, ב) כאשר כל אחד למטרת שליחות אחרת. המלאך מיכאל בישר על הולדת יצחק והסתלק, המלאך גבריאל נשלח בכדי להפוך את סדום. ואילו המלאך רפאל הביא רפואה לאברהם אבינו ('בראשית רבה' נ, ב, רש"י בראשית יח, ב ד"ה והנה שלושה) בשעה שאברהם הביט בו, כי ההסתכלות הזו הספיקה לו על מנת שיקבל רפואה ('מקור ברוך' לר' ברוך פיטוסי פרשת וירא דף יז ע"ב ד"ה 'יתכן עוד לפרש' ועיי"ש). ואחר כך המלאך רפאל הלך גם להציל את לוט ('בראשית רבה' נ, ב, רש"י בראשית יח, ב ד"ה והנה שלושה). ומה שהיה יכול המלאך רפאל לעשות שתי שליחויות, רפואה והצלה, זה משום ששתי שליחויות אלו נחשבות 'רחמים' ('רבינו אפרים על התורה' פרשת וירא ד"ה כי משחיתים אנחנו). ובכלל זה מה שהמלאך רפאל היכה את אנשי העיר סדום ב"בַּסַּנְוֵרִים" יחד עם המלאך גבריאל כפי שנאמר "וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח" (בראשית יט, יא) שהיה נחשב למלאך רפאל כשליחות אחת ביחד עם הצלת לוט ('פענח רזא' לר' יצחק בן יהודה הלוי פרשת וירא ד"ה 'הכו בסנורים').

אמנם במהלך שליחותם בסדום חרגו המלאכים גבריאל ורפאל, וכל אחד נכנס בתחום חברו. רפאל נכנס בתחום גבריאל כפי שאמרו בלשון רבים "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית יט, יג). וכן גבריאל נכנס לתחום רפאל כפי שנאמר בלשון רבים "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָ"ה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" (בראשית יט, טז), כלומר ששניהם ביחד עסקו בהצלת לוט למרות שהיה זה רק מתפקידו של המלאך רפאל. ובעצם החריגה מתפקידם היה שמץ של גאווה ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת וירא בסוף ד"ה במדרש כי משחיתים). בנוסף הם פגמו בזה שגילו את מטרת בואם לסדום שהיא השחתת המקום. לכן שניהם נדחו ממחיצה של מעלה למשך מאה שלושים ושמונה שנה ('בראשית רבה' נ, ט), עד שבא יעקב אבינו ואותם שני המלאכים ליוו אותו עד קצה תחום ארץ ישראל, ולא רצו לצאת לחוץ לארץ לפי שאינו 'במחיצתם'. ונמצא בזה שחזרו בהם מלהיכנס לגבול השני – לכן יכלו אז לעלות בחזרה למעלה ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת וירא בסוף ד"ה במדרש כי משחיתים).

שליחות מלאכים נמשכת עד שבעה ימים כדי שיוכלו לשוב למרומים

המלאכים שיורדים לעולם הזה, יכולים לשהות בו עד שבעה ימים ברצף, ובתוך זמן זה הם צריכים לחזור למעלה. ואם הם לא יחזרו עד אז, הרי ששוב לא יוכלו לעוף ולחזור למקומם למעלה, והם יתעכבו בעולם הזה ('זוהר חדש' ספר רות דף צט ע"א ד"ה אינון דאתערבו). כך היה עם שני המלאכים שנפלו מן השמים, עז"א ועזא"ל, ששהו בעולם הזה יותר משבעה ימים וכבר לא יכלו לחזור למקומם למעלה ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף מג ד"ה 'והנה ענין לבוש המלאכים', עפ"י 'זוהר חדש' רות דף צט ע"א סוף ד"ה אינון. וראה 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק יב שלפעמים עז"א נקרא שמחזא"י). וכן כשיצא אליעזר בשליחות אברהם אבינו לחפש ליצחק אשה, אברהם הבטיח שמלאך ה' ילווה אותו כפי שאמר "יְהֹוָ"ה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי" (בראשית כד, מ) ('וימהר אברהם' מערכת מ' אות תקח). וכך ליווה אותו מלאך כדי לשמור עליו בדרך, ולשומרו מפני לבן שלא יהרגהו, וגם לעשות לו קפיצת הדרך. ובנוסף היה עוד מלאך שבא להוציא את רבקה ולהסיר את 'המונעים', כמו בעת שבתואל אביה ביקש לעכבה ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת מ' ערך מלאכי עליון אות ח ד"ה מלאכים).

לכן בשעה שאחיה ואמה של רבקה אמרו לאליעזר "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ" (בראשית כד, נה), ענה להם אליעזר "אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהֹוָ"ה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי" (בראשית כד, נו), וכוונתו שהתקיימה ההבטחה שמלאך יהיה עמו, אך מלאך זה לא יכול לשהות יותר משבעה ימים בארץ ('וימהר אברהם' מערכת מ' אות תקח). וכן כאשר בא גבריאל המלאך לפני יהושע לעזור לו בכיבוש נאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהֹוָ"ה עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (יהושע ה, יג-יד). ומלאך זה היה יכול לשרות בארץ ולסייע ליהושע וישראל רק עד תום שבעה ימים, ואם היה מתעכב יותר לא היה יכול לעלות שוב למעלה ('ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בן אלחנן פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"א ד"ה ובא"א י"ל דאיתא במגיד. אמנם ראה 'של"ה הקדוש' מסכת חולין ד"ה 'עתה אפרש' כי לדעתו המלאך שראה יהושע ביריחו היה מלאך מטטרו"ן. וראה 'תקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סתהון חלק שני על מסכת נידה דף לא ע"א ד"ה 'ואני בעניותי' כי גם מלאך מטטרו"ן וגם אליהו הנביא לא שוהים בעולם הזה יותר משבעה ימים רצופים, כדי שיוכלו בכל עת לצאת ולבוא).

מטעם זה יהושע התחיל בכיבוש יריחו מיד לאחר התגלות המלאך לפניו, ועשה הקפות סביב העיר במשך שבעה ימים. בכל יום הקיף את יריחו פעם אחת וביום השביעי השכים והקיף שבע פעמים, ועל ידי זה נפלו שבע החומות של יריחו שנאמר "וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים" (יהושע ו, יד-טו). וכך נפלה יריחו טרם שהושלמו שבעה ימים שלמים מעת שירד גבריאל המלאך, והוא הזדרז לחזור למרומים כדי שלא ייאלץ להישאר בארץ. העיר יריחו שנפלה נבנתה על בניין 'הקליפות', מטעם זה היא היתה עיר קשה, וכיבושה היה שקול לכיבוש כל הארץ. יושבי הארץ עשו לה שבע חומות כדי להחליש את שבעת היכלות הקדושה ולהגביר את הטומאה, והיא היתה כולה מלאה שדים ורוחות רעות שנטמאו בהם תושבי יריחו בחייהם ('ארבע חרשים' פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"ב ד"ה ויובן כשראה המלאך).

אחרי שישראל כבשו את יריחו, היתה שאר ארץ ישראל כבר כבושה לפניהם. ולכן ישראל לא היו צריכים יותר את עזרת גבריאל המלאך, כי אחרי שהוא עזר להם בכיבוש העיר יריחו והחליש את הטומאה שהיתה שם, אז בקלות יהושע וכל הבאים אחריו יכלו להכרית את יושבי הארץ ('ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בן אלחנן פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"א ד"ה 'ובא"א י"ל דאיתא במגיד'. וראה שם ביישוב דברי הרמב"ן מול הזוהר). ולא רק שהם כילו את גופם של יושבי הארץ אלא אף הכריתו את נשמותיהם מהעולם הבא כמו שנאמר "וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים" (יהושע י, מ). וכן ישראל עשו נקמות גדולות באיבוד האויבים אשר בארץ בכל 'מיני נקמה' מחודשים, כמו שנאמר "וַיהֹוָ"ה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם עַד עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ" (יהושע י, יא), ואף באובדן המלכים שם היתה מדת הדין מתוחה להאבידם בגוף ונפש, מה שלא נמצא כן במלחמות שעשה משה עם סיחון ועוג, שבהם לא הזכיר הכתוב אלא רק את אובדן הגופות כמו שנאמר "הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף" (דברים ג, ו) ('רבינו בחיי' שמות כג, כ ד"ה 'ודעת הרמב"ן' בשם הרמב"ן).

יש מלאכים שנראים בעת שליחותם מלובשים בתוך גוף כבני אדם

חלק מהמלאכים המגיעים לארץ נראים כמראה אנשים עם גוף ועליהם נאמר "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כ) כלומר שהמלאכים הללו מעופפים ומתלבשים בארץ בגוף גשמי (זוהר פרשת בראשית דף לד ע"א-ע"ב ד"ה ועוף יעופף) התלוי בסוג שליחותם. וממש כמו שהנשמה נכנסת בגוף האדם ('וימהר אברהם' מערכת מ' אות תקיד ד"ה 'מלאכים' בשם ספר 'ידי משה') כך גם הם נכנסים בגוף ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בראשית ד"ה והנה באדם). ויש למלאכים אלו צער בזמן שהם מתלבשים ב'גוף' ('חסד לאברהם' מעין ראשון נהר כח), אך אם אותם המלאכים לא היו מתלבשים בלבוש הזה שהוא כעין גשמי, לא היה העולם יכול לסובלם ולא היו המלאכים יכולים להתראות ולהתגלות (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"ב ד"ה ואי תימא, זוהר פרשת בהעלותך דף קנב ע"א ד"ה תא חזי). ומטעמים אלו גם מלאך המוות מתלבש ב'גוף', שהרי כל בני האדם סופם למיתה והם צריכים לו (עפ"י זוהר פרשת נשא דף קכו ע"ב ד"ה ואי תימא הא). ומכל מקום, גוף זה של המלאכים הוא זך ודק מן האוויר ומקפץ ממקום למקום כחפצו ('סודי רזייא' לר' אלעזר מגרמייזא הלכות המלאכים דף ג' ד"ה שמעתי).

כיון שאותם מלאכים מתלבשים בגוף שהוא לא לגמרי גשמי ('חסד לאברהם' מעין ראשון סוף נהר כח), אז הם נראים דווקא לאלו שנשלחו אליהם ('רקנאטי' על התורה פרשת וירא ד"ה וישא עיניו, עפ"י זוהר פרשת נשא דף קכו ע"ב ד"ה זקיף בר נש). וזה דומה לאדם שלפני פטירתו רואה את מלאך המוות כולו מלא עיניים ולבושו אש לוהט, על אף ששאר הסובבים בחדרו אינם רואים אותו (זוהר פרשת נשא דף קכו ע"ב ד"ה זקיף בר נש). והמלאך שמתלבש ב'גוף' נראה גם לזכי הנפש, כמו החסידים ובני הנביאים (רמב"ן בראשית יח, א, 'רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וחרבי תאכל) ללא צורך ב'נבואה' ('מבוא שערים' להאר"י ז"ל שער ו' חלק ב' פרק ח' ד"ה נחזור לענין המלאכים). ואותם מלאכים נקראים אז בשם 'אנשים' (רמב"ן בראשית יח, א, 'רבינו בחיי' פרשת וירא ד"ה וחרבי תאכל בשר) ולא בשם 'מלאכים' (עפ"י 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת וארא ד"ה וארא אל אברהם) משום שהם מלובשים באותו הזמן ב'גוף'.

כך היה עם אברהם אבינו שנאמר "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" (בראשית יח, ב) אברהם אבינו לא ראה מלאכים במראה הרוחני שלהם אלא ראה אותם כאשר הם היו מלובשים בגוף בצורת בני אדם (זוהר פרשת וירא דף קא ע"א ד"ה תא חזי בתר). ולכן הוא גם לא עשה איסור של עבודת 'אלהים אחרים' כאשר השתחווה למלאכים, כי כאשר המלאכים מלובשים בגוף אין איסור השתחוויה להם, כמו שאין איסור להשתחוות בפני שאר בני האדם ('רקנאטי' פרשת וירא ד"ה ויקח חמאה). כך גם התגלו המלאכים ללוט שנאמר "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם" (בראשית יט, יב), והמלאכים הרוחניים שנשלחו אליו נקראו בשם "אֲנָשִׁים" לפי שהיו מלובשים בלבוש של גוף (רמב"ן בראשית יח, א). וכך הוא כינויים בכל פרשת הפיכת סדום ועמורה למעט בעת הגעתם לסדום שאז נקראו "מַּלְאָכִים" (בראשית יט, א).

וכן היה אצל יעקב אבינו כאשר הוא נאבק עם שרו של עשו שנאמר "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה) (הרמב"ן בראשית יח, א). וזה הטעם שיעקב אבינו היה יכול 'להחזיק' את המלאך ולמנוע אותו מללכת, אף על פי שהמלאכים הם "רוּחוֹת" שנאמר "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" (תהלים קד, ד), כי המלאך שירד למטה התלבש בגוף כדוגמת בני האדם, ואז היה יכול יעקב אבינו להיאבק עמו כל הלילה (זוהר פרשת תולדות דף קמד ע"א ד"ה והא אתמר). וכן היה עם יוסף כאשר הוא חיפש את אֶחָיו שרעו בצאן ופגש אותו גבריאל המלאך (עפ"י 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לח, רש"י בראשית לז, טו) שנאמר "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ: וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (בראשית לז, טו-טז), וגבריאל המלאך התלבש אז ב'לבוש' אדם והתגלה לפני יוסף (עפ"י רמב"ן בראשית יח, א).

וכך היה גם אצל יהושע כשהתגלה אליו ('רקנאטי' על התורה פרשת וירא סוף ד"ה ויקח חמאה וחלב) גבריאל המלאך ('ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בן אלחנן פרק ו' קנאת אפרים דף יז ע"א ד"ה ובא"א י"ל דאיתא במגיד אפרים, 'ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות ג, כב ד"ה 'גבריאל' מהילקוט ראובני בשם 'רבינו בחיי' וכן בשם אביו ר' חיים פאלאג'י בספרו 'עיני כל חי') שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ" (יהושע ה, יג). יהושע השתחווה לו למרות שהבין שזה מלאך שנאמר "וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְהֹוָ"ה עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (יהושע ה, יד). והיה מותר ליהושע להשתחוות לפניו מהטעם שהיה מותר לאברהם אבינו להשתחוות – לפי שהמלאך היה מלובש אז בגוף אדם ('רקנאטי' על התורה פרשת וירא סוף ד"ה ויקח חמאה וחלב). אמנם כשהמלאכים הללו עולים חזרה, הם מתפשטים מהלבוש שלהם ושבים למקומם (זוהר מדרש רות דף צט ע"א ד"ה שאר מלאכין, רקנאטי פרשת וירא ד"ה וישא עיניו), כפי שהיו קודם שירדו לעולם הזה (עפ"י 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת מ' אות תקיד).

הלבוש של המלאכים יורד מעליהם ללא צער, כי אין קורבה בין המלאך ללבוש ההוא, לכן הלבוש לא דבק בו, רק הוא עליו כמו חלוק שאדם לובש ואף פחות מזה. לכן לא נאמר על מלאך שהוא 'מת' כאשר הוא חוזר למעלה לעולמו, בשונה מבני האדם כאשר הם מתפשטים מגופם ('חסד לאברהם' לזקנו של החיד"א מעין ראשון נהר כח). אחר כך על המלאכים לטבול לטהרתם ב'נהר דינור' ('ליקוטי כתובים' להאר"י ז"ל תהלים פד ד"ה 'גם ברכות יעטה', 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל פרקי אבות פרק שישי ד"ה ודע שבכל עולם ועולם) שהוא נהר של אש גיהנום העליון ('מעבר יבוק' מאמר שפתי רננות פרק מב ד"ה אחר כך נגזר). וצריכים לטבול שם שלוש מאות ששים וחמש טבילות, ועוד שבע טבילות ב'אש לבנה' על מנת שיוכלו לשורר לפני ה' יתברך, וכל זה לפי שהיו בקרבתם של בני האדם ('קב הישר' פרק יא ד"ה והנה אחרי אשר). לכן גם מלאכים חשובים כמו אותם מלאכים שירדו בימי אברהם ויעקב לא יכלו לעלות עד שטבלו בנהר דינור, כי כל דבר היורד מן השמים נטמא באוויר הארץ ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין מחבר 'סדר הדורות' ערך שמים אות טז ד"ה טעם דמיהב).

יש בני אדם שה' מגלה את עיניהם לראות מלאכים רוחניים ממש

חלק מהמלאכים לא מתראים בגוף אלא רק ב'רוחניותם' ומושגים לבני האדם רק לפי השׂגת שִׂכְלָם, ועליהם נאמר "וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ" (בראשית א, כא), "לְמִינֵהוּ" – מלשון מין אחד, לפי שהמלאכים הללו אינם משתנים לצורות שונות אלא נשארים במינם בלבד (זוהר פרשת בראשית דף לד ע"א-ע"ב ד"ה ועוף יעופף). וכאשר המלאכים מתגלים ללא 'המלבוש' של הגוף, אז על מנת לראות אותם צריך שה' יגלה את עיניהם של בני האדם ויוכלו לראות את המראה הרוחני הזה. ובכל אופן, לא צריך להיות נביא בשביל לראות מלאכים כאלו (רמב"ן בראשית יח, א). ובכל אותם המקומות שהיה בתנ"ך גילוי מסוג זה, הוזכר המלאך בשם "מלאך יְהֹוָ"ה" (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת וארא ד"ה וארא אל אברהם) ולא בתיאור של 'איש' או 'אנשים'. כמו שהיה כאשר ראה משה רבינו את "הַסְּנֶה בֹּעֵר" שנאמר "וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב) (ראה רמב"ן שמות ג, ב). 

כך היה עם הגר המצרית, שבזמן היותה במדבר היא ראתה את המלאכים מיכאל, גבריאל, רפאל ונוריאל ('אלשיך הקדוש' פרשת לך לך טז, ח ד"ה והנה על זכות, 'גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת וירא חלק ג' דרוש ד), כאשר נוריאל הוא מלאך 'אוריאל' הנקרא לפעמים בשם נוריאל. והם כל מלאכי המרכבה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת וירא חלק ג' דרוש ד ועיי"ש שהביא להם רמזים נפלאים בפסוקים ואכמ"ל). והגר ראתה אותם על ידי שה' האיר את עיניה (עפ"י ספר 'ציוני' פרשת וארא ד"ה וארא אל אברהם, עפ"י 'אבן יקרה' ביאור של בעל הלבוש על 'רקנאטי' תחילת פרשת וירא ד"ה כמו ויגל ה') בזכות אברהם, על מנת שתחזור לביתו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת וירא חלק ג' דרוש ד). והמלאכים שוחחו עם הגר, כאשר כל פעם שוחח עמה מלאך אחד מבין הארבעה שנאמר "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר: וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָ"ה אֶל עָנְיֵךְ" (בראשית טז, ז-יא) ('בראשית רבה' מה, ז).

כך היה גם עם בלעם הרשע כאשר הוא הלך לקלל את ישראל ומלאך הפריע לו בדרכו. בלעם לא ראה שיש מלאך בדרך עד אשר ה' גילה את עיניו שנאמר "וַיְגַל יְהֹוָ"ה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו" (במדבר כב, לא) (עפ"י רמב"ן בראשית יח, א), כאשר קודם לכן ה' גילה את עיניה של האתון והיא ראתה את מלאך ה'. ולא הוזכר 'גילוי' עיניה של האתון בפסוקים כמו שהוזכר אצל בלעם, לפי שכל מציאות האתון היה נס אחד גדול וכמו 'בריאה חדשה' ('רקנאטי' פרשת בלק ד"ה ותרא האתון). ויש אומרים שלא ראתה האתון ממש את המלאך רק הרגישה שמלאך עומד כנגדה, ולא ידעה בוודאות אם זה מלאך או דבר אחר. ומטעם זה כשפתחה את פיה לא אמרה לבלעם שראתה מלאך ('מאירת עיניים' פרשת בלק ד"ה או למדרגה שתחתיה).

וכדבר הזה היה גם אצל מנוח ואשתו, שה' הראה להם מראה של מלאך כאשר בא לפניהם מלאך ה' לבשר להם על הולדתו של שמשון שנאמר "וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן" (שופטים יג, ג). וכן היה כאשר מדין הציקו לעם ישראל שנאמר "וַיִּתְּנֵם יְהֹוָ"ה בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים" (שופטים ו, א) וישראל זעקו אל ה' שיושיעם כפי שנאמר "וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָ"ה" (שופטים ו, ו), אז ה' שלח מלאך משמים אל גדעון כדי שיבוא להושיע את ישראל מיד מדין, וגדעון זכה לראות בעיניו את המראה של מלאך ה' כפי שנאמר "וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן: וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָ"ה וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהֹוָ"ה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו, יא-יב) ('ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת וארא ד"ה וארא אל אברהם).

חל איסור להשביע מלאכים כדי שיעשו שליחויות לבני האדם

נשמת האדם 'שלוחה' לעולם הזה הגשמי, והתלבשה בגוף במטרה לעסוק בתורה ומעשים טובים, עד שתזכה לשוב למקור ממנו נחצבה. על כן עבודתה נקראת 'שליחות' ויש בכוחה גם לשלוט על המלאכים שהם ה'שלוחים' בעולם הזה ('ליקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק חושן משפט א' הלכות שלוחין ד' אות ה). וכאשר מינה ה' את המלאכים להיות שליחיו, הוא ציוה אותם שבשעה שיזכירו בני האדם את שמם וישביעו אותם, אז מיד הם יבואו ויעשו כפי שהשביעום ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה גם היה), ואפילו אם השביעום לדבר עבירה. וכוונת המלאכים המגיעים בעת השבעתם זה לשמוע אל מה שציוה אותם ה' (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר להרמח"ל פרשת נח ד"ה וירד ה'). לכן יש כוח לאדם להשביע מלאכים, כגון להשביע מלאך הנקרא בשם גזרא"ל שיבטל גזירה שנגזרה ('רזיאל המלאך' דף לו ע"ב ד"ה חקב טנע), וכן להשביע את אשמדאי מלך השדים וכל הכת שלו ואת אגרת בת מחלת וכל הכת שלה, שהם לא יזיקו ולא יפחידו איש פלוני אלא יעזרוהו ויסמכוהו מכל צרה וצוקה ומכל פגע רע וחולי ('רזיאל המלאך' דף לג ע"ב ד"ה ברשות השם).

בכוח 'השבעת המלאכים' נעזר יעקב אבינו עליו השלום. שכאשר נאבק עמו המלאך של עשו, הוא השביע אותו בסתם, ללא הזכרת שמו, שלא יזוז ממנו. ולא היה יכול אז המלאך לזוז בלי רשותו של יעקב אבינו, כי אפילו שדים ורוחות אם משביעים אותם לא יכולים לזוז בלי רשות המשביע. ויעקב אבינו היה דוחק את המלאך להגיד את שמו על מנת להשביע אותו בשמו, והשיבו המלאך שאין צורך כי גם בלי הזכרת שמו מועילה השבעתו (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת וישלח ד"ה 'ויאמר שלחני' בשם הרוקח. וראה 'ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק הנביאים כתובים דף יח ע"ב ד"ה 'במשנה המדומע' כי עפ"י הזוהר לכל מלאך חקוק במצחו האות של תחילת שמו, כי אות ראשונה היא עיקר השם עיי"ש). אמנם בזמן הגלות לאחר שכבר נחרב בית המקדש, נאסר להשתמש בשמות הקודש ובשמות המלאכים על מנת להשביעם, והמשתמש בהם נחשב לעובד עבודה זרה בטהרה. כי רק צדיקים שידעו להפריד בין ה'טוב הרוחני' ל'רע הרוחני', היו מותרים בשימוש בשמות הקודש ובמלאכים הקדושים ('תקוני הזוהר' תיקון סו דף צז סוף ע"ב ד"ה אמר ליה וד"ה אמר רבי אלעזר וד"ה אבל). 

כשאדם משתמש כיום ב'קבלה מעשית' ומשביע מלאכים, אזי אותם מלאכים שהשביע בעל כרחם, מתגרים בו ומביאים אותו לידי ברכות לבטלה, כי עבירה גוררת עבירה ('שער המצוות' להאר"י ז"ל תחילת שמות ד"ה 'איסור להגות'), והם באים ומחטיאים אותו על מנת לאבדו מן העולם ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל תיקון ג', ח ד"ה 'נחזור לענייננו'). ומה שבדורות הראשונים היו משתמשים בשמות הקודש ומשביעים מלאכים, היה זה לאחר שנטהרו באפר פרה אדומה שהיה בידיהם גם אחרי חורבן בית המקדש, אבל עתה כולם טמאים ב'טומאת מתים' ואין רשות להשתמש בהם. וכן מה שהתירו אז להשתמש בשמות הקדושים, זה היה דווקא למי שאין בו שום חטא שיכול לקטרג עליו מלמעלה, עד שאפילו 'המקטרגים' היו אוהבים אותו. אך אם יש בידי האדם חלילה חטא, הרי ודאי יענישוהו על השימוש בשמות הקדושים ('שער המצוות' תחילת פרשת שמות ד"ה איסור להגות השם). ומסורת בידנו כי כל מי שמשתמש בקבלה מעשית זו, יהיה עני או יחלה בחו‍לאים, וישתמד הוא או בניו, או ימות הוא ובניו ('מדבר קדמות' להחיד"א אות ח, יז ד"ה 'החכמה הי"ד' בשם ר' חיים ויטאל).

ואפילו להזכיר את שמות המלאכים בזמן הלימוד וכל שכן שלא בזמן הלימוד אסור, רק אומרים את קיצור שמם. כגון מלאך מטטרו"ן – אומר מ"ם טי"ת, ומלאך סמא"ל – אומר סמ"ך מ"ם, ומלאך סנדלפו"ן – אומר 'סנדל' וכן הלאה. והסיבה היא, לפי שכאשר שומע מלאך שמזכירים את שמו בעולם הזה אפילו רק בדרך לימוד, מיד הוא נבהל ונרתע לאחוריו לשמוע אם משביעים אותו כדי לבוא להשלים את הדבר שהשביעוהו עליו. וכשרואה המלאך שלא באמת משביעים אותו אלא סתם הזכירו את שמו, אזי הוא מתקנא במי שהזכירו וגרם לו להירתע ולהיבהל, ומתגרה בו ומקטרג עליו. אמנם שמות מלאכים המצויים בין בני האדם, כמו רפאל, מיכאל, גבריאל, אוריאל וכדומה מותר להזכירם ואין בהם חשש לאיסור ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה גם היה מורי) כלל ועיקר, "בָּרוּךְ יְהֹוָ"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג).