פרשת פינחס – גילוי אליהו הנביא זכור לטוב

נאמר בתורה "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יא-יב), ואמרו רבותינו כי "פינחס זה אליהו" ('רבינו בחיי' במדבר כה, יב, 'בעל הטורים' במדבר כה, יב), ואליהו הוא זה שעתיד לבשר על הגאולה שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָ"ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג). והוא נכתב בפסוק בשם "אֵלִיָּה" חסר אות ו', כי יעקב אבינו לקח כמשכון את האות ו' משמו של 'אליהו', עד שיבוא ('בעל הטורים' במדבר כה, יב) ויבשר את בשורת הגאולה ('וישכם אברהם' לר' אברהם פאלאג'י על מזמור תהלים יד בתיבות 'מי יתן מציון' בשם 'מגלה צפונות').

ויש להתבונן, מהם מעשיו של אליהו הנביא זכור לטוב בעולם הזה, עד לאותו יום בו הוא עתיד לבשר על גאולתם של עם ישראל?

אליהו הנביא יורד לעולם הזה להציל את ישראל ולעשות להם ניסים

אליהו הנביא עלה לעליונים בגוף ונפש שנאמר "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם: וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים: וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן" (מלכים ב' ב, יא-יג) ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת נח דף ב ע"ב על הפסוק 'ויתהלך חנוך' ד"ה או 'יאמר כי מצינו'). וכאשר אליהו הנביא עלה, נשאר גופו "בַּסְּעָרָה" ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ שער התוהו פרק שבעים ושנים דף מא ע"ב ד"ה עוד הנה אמרו) כשהוא נצחי וקיים, ללא צורך במאכל ומשקה ושאר דברים אשר הכרחיים לאדם החי ('כלי יקר' לר' שמואל לנייאדו על מלכים ב' פרק ב ד"ה והסיבה השלישית). ובזמן שאליהו הנביא יורד למטה, הוא לוקח את הגוף שלו ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ בכרך שער התוהו פרק שבעים ושנים דף מא ע"ב ד"ה עוד הנה אמרו) ומתגלה עמו בעולם הזה (שו"ת חתם סופר חלק ו' סימן צח ד"ה אבל האמת יורה דרכו).

אליהו הנביא הולך ובא בזה העולם, להצלת הצדיקים ולשליחות הקב"ה. לכן בשעה שאליהו עלה לשמים נפלה אדרתו כפי שנאמר על אלישע תלמידו "וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו" (מלכים ב' ב, יג), ודבר זה היה סימן כי אליהו הנביא יחזור לצרכי הצדיקים בזה העולם ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת נח דף ב ע"ב על הפסוק 'ויתהלך חנוך' ד"ה או יאמר כי מצינו). לכן בפיוט "אליהו הנביא אליהו התשבי אליהו הגלעדי" הנאמר במוצאי שבתות, אומרים בסופו 'אשרי מי שנתן לו שלום והחזיר לו שלום', כלומר אשרי מי שאמר שלום לאליהו הנביא וכנגד אליהו החזיר לו שלום, כי היות שאליהו הוא שליח ההשגחה מלמעלה, הרי הוא כמו שנתן לו שלום מן השמים. וכל שכן אם אליהו אמר לאדם 'שלום' בתחילה ולא רק החזיר לו 'שלום', שהיא מעלה גדולה ויתירה עד מאוד ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'כוונת ברכות הבדלה' ד"ה וכן שמעתי).

אליהו הנביא נעשה מלאך ונמצא בין החיים, לתועלתם של ישראל ('ולא עוד אלא' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על מסכת שמחות דף נב ע"ב ד"ה כשמת רבי אליעזר) וכדי לעשות להם כל נס ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש יא דף עא ע"ב ד"ה וכיון שבא). וכך אמר אלישע הנביא בשעה שרבו אליהו עלה לשמים "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (מלכים ב' ב, יב), "אָבִי" – מקודם, ו"אָבִי" – מכאן ואילך כשתהיה מצוי בעולם, לפי שאתה "רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" כלומר ברכב ופרשים אתה בא להלחם בעד ישראל בכל צרתם ולהושיעם ('ולא עוד אלא' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על מסכת שמחות דף נב ע"ב ד"ה כשמת רבי אליעזר). וכך הקב"ה עושה ניסים על ידו של אליהו הנביא בעת הגלות ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ בכרך שער קרית ארבע סוף פרק קמז דף קך ע"ב). והטעם שהניסים נעשים דווקא על ידו, משום שכל נס הוא יוצא מגדר הטבע ומהנהגת הבריאה הקיימת, לכן אליהו שזכה בכוחו הגדול לבטל מעצמו את מלבוש הגוף הגשמי הנברא מטבע העולם התחתון ויסודותיו, ונתעלה לדרגה של מלאך עליון, יש לו שליטה לשנות כל טבע הבריאה התחתון ('תקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סיתהון חלק שני דף ד ע"ב ד"ה איתא בזו"הק).

אליהו הנביא זכור לטוב נמצא בעזרתם של ישראל לעשות להם ניסים ונפלאות ולהצילם מכל צרה שלא תבוא ('זכר דוד' מאמר ראשון תחילת פרק כה ד"ה יוקר הכבוד). לכן נהגו בכמה מקומות שאם חלילה באה על ישראל צרה או אונס, נודרים שאם יינצלו יעשו סעודה לאליהו הנביא, ובזה ניצלים מצרתם. והנודרים אינם אומרים לעשות שולחן לאליהו שאז נראה כתקרובת חס וחלילה, אלא לעשות 'סעודה של אליהו' שהיא סעודת עניים בעבור שניצולו בזכות אליהו זכור לטוב, לכן נקראת הסעודה על שמו. והעושה סעודה זו מהלל שם הגדול והנורא אשר הפליא לעשות עמו ומפרסם אלהותו יתברך בפני המסובים באותה סעודה וכוח מעשיו הגדולים אשר עושה נפלאות בכל עת. ונמצא זה מקדש ומפרסם ומהלל ומהדר בכל שנה ושנה שמו הגדול בסעודה זאת. ובוודאי הגמור שאליהו וכל המלאכים מתלוין באותה סעודה לשמוע קול מספר גדולת אלוקינו. ותבוא עליו ברכה כל העושה סעודה זו הנקראת 'סעודת אליהו זכור לטוב', ובפרט שמקבל עליו לעשותה בכל שנה ביום הידוע מן הנס, כי לעולם אינו שוכח הטוב שעשה עמו הקב"ה ('מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש יא דף עא ע"ב ד"ה 'וכיון שבא' וכתב שראה שכך נוהגים מקצת בני אדם במקומו ובמקומות אחרים).

ניצוץ מאליהו הנביא מתגלה בכל ברית ואילו בגופו מתגלה אצל יחידי סגולה

אליהו הנביא נקרא "מַלְאַךְ הַבְּרִית" (מלאכי ג, א) ('מצודת דוד' מלאכי ג, א ד"ה ומלאך הברית, 'חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על תהלים כב ד"ה ועוד כל זה פשוט) ונמצא בכל ברית מילה ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק יורה דעה א' הכשר כלים אות לא ד"ה וזהו), ובא לשם ברינה לראות את ישראל עושים את המילה ('משיב נפש' לר' יואל סירקיס מחבר הח"ח על מגילת רות פרק ב דף לז ע"ב). ורמז לכך בתיבה 'מילה' שהיא ראשי תיבות "הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ" (שמות לב, לד) לרמוז על אליהו מלאך הברית שנמצא שם ('קהלת יעקב' לר' יעקב צבי יולס ערך 'מי' על התיבה 'מילה'). לכן אמרו רבותינו "כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב''ה רוצעו" (ראה גמ' קידושין דף ע ע"א בשם רב המנונא), כי אדם זה פוגם בילד אשר יוולד לו עוד קודם שעשה ברית מילה, ואף על פי כן אליהו הנביא מלאך הברית בא בעת מילתו – על כן דווקא אליהו הנביא כופתו על מעשיו ('תקפו של נס' לר' חביב חיים דוד סתהון חלק שני דף ב ע"ב ד"ה וע"כ אמז"ל. וראה 'כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סתהון דף כז ע"ב ד"ה 'ובדרך זו' שאליהו היה מצוי בכל המילות עוד טרם שירד לארץ וקינא לבריות, בהיותו עדיין מלאך בשמים עיי"ש).

צריך להכין בברית כסא אחר נוסף לכבודו של אליהו הנביא (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"א ד"ה תו אמר רבי אבא, הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה ועוף יעופף על הארץ) כדי שהוא יימצא שם ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה 'ואצטריך' מהרמ"ק), וכפי שהתפשט מנהג זה בכל תפוצות ישראל ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סיתהון דף ד ע"א ד"ה איתא בהקדמת). ועושים כסא אחד לסנדק וכסא שני לאליהו הנביא זה לצד זה ('זוהר חי' לר' יצחק אייזיק ספרין מקאמרנא על זוהר פרשת בראשית דף יג ע"ב ד"ה 'להתקנא' וכתב שמימין יהיה כסא הסנדק והשני לאליהו הנביא). ואז בשעה שהמוהל מניח את הילד על 'כסא אליהו' קודם המילה ('כורסייא דאליהו' דף ד ע"א ד"ה איתא בהקדמת), הוא אומר בפיו "זה הכסא של אליהו (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"א ד"ה תו אמר רבי אבא, הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה ועוף יעופף על הארץ) זכור לטוב" ('זוהר חי' לר' יצחק אייזיק ספרין מקאמרנא על זוהר פרשת בראשית דף יג ע"ב ד"ה להתקנא). ועושה כן על מנת שיבוא (זוהר פרשת לך לך דף צג ע"א ד"ה תו אמר רבי אבא, הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה ועוף יעופף על הארץ), כי בהזכירו את שמו מעוררים אותו ממקומו לבוא שמה. שהרי אליהו הנביא לא לוקח כבוד לעצמו לישב על הכסא מיד, אלא רק אחר שמזמנין אותו ועושים לו כבוד להושיבו על הכסא, ואז הוא שורה שם ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה 'פקודא' מר' אברהם גלנאטי).

כאשר מגיע אליהו הנביא זכור לטוב בשעת המילה, מגיע רק ניצוץ אחד ממנו ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות סא בשם מהר"י צמח, 'מראית העין' להחיד"א על גמ' יבמות דף צו ד"ה אמר רב יהודה, 'בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' בבא מציעא פרק ט דף קיט ד"ה 'ולאו כהן מר' בשם מהר"י צמח). לכן אפילו שהעם מפוזר ומפורד בכל העולם, ובעת אחד ימולו רבים, אלה במזרח העולם ואלה במערב ובכל ארבע כנפות הארץ ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כז דף סו ע"א ד"ה וכי תאמר בלבבך), אף על פי כן אליהו יכול להזדמן ברגע אחד בכל העולם כולו אפילו במאה מילות ויותר, משום שהוא מתחלק לכמה ניצוצות ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' בבא מציעא פרק ט דף קיט ד"ה 'ולאו כהן מר'). אמנם תינוק שזכה ונולד כשבתוכו ניצוץ מנשמתו של משה רבינו, נעשה לו אליהו בגופו סנדק שלו. כי אליהו בחייו היה תלמידו של משה רבינו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כז דף סו ע"ב ד"ה 'עוד נאמר' בשם ר' חיים ויטאל) ונסמך על ידו, שהרי אליהו הוא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (שו"ת חתם סופר חלק ו' סימן צח ד"ה אבל האמת יורה דרכו), ועל כן חייב בכבוד משה רבו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כז דף סו ע"ב ד"ה 'עוד נאמר' בשם ר' חיים ויטאל).

כך היה עם הבעל שם טוב הקדוש שאליהו הנביא היה בעצמו סנדק שלו, על אף שלשאר בני האדם אינו בא אלא איזה ניצוץ ממנו. וכן היה עם האר"י ז"ל ('זוהר חי' לר' יצחק אייזיק ספרין מקאמרנא על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אנת תהא זמין) שגם לו היה ניצוץ נשמה ממשה רבינו עליו השלום ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כז דף סו ע"ב ד"ה 'עוד נאמר' בשם ר' חיים ויטאל, עפ"י 'זוהר חי' על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אנת תהא זמין). וכך היה המעשה, בעת שנולד האר"י ז"ל בא אליהו הנביא אל אביו ר' שלמה ז"ל ואמר לו "השמר והזהר שלא תמול אותו עד אשר אבוא להיות סנדק של הילד הנולד". וכך היה ביום השמיני ללידתו ישב אליהו הנביא בעצמו על הכסא של הסנדק אשר שם התינוק, והחזיק ברגלי התינוק הנימול, ולא ראהו שום אדם רק אביו של האר"י ז"ל לבדו. ומלו את התינוק ואחר כך הוליכוהו לבית של אמו. וקודם שהגיע התינוק לביתו כבר נתרפאה מילתו, ונעשה כמו אחד שעבר מעת מילתו זה כמה שנים. והיו האנשים שם תמהים מאוד על המראה הזה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כז דף סו ע"ב ד"ה 'עוד נאמר' בשם ר' חיים ויטאל. והביא שם שזה היה הענין שהלך להציל את רב המנונא סבא כמתואר בספר הזוהר, לפי שהיה ניצוץ משה רבינו עיי"ש).

אליהו הנביא התגלה לתנאים ואמוראים ולגדולי הראשונים והאחרונים

כשהקב"ה רוצה לשלוח את אליהו בשליחות, הוא מתלבש בגופו ויורד לארץ ועושה שליחותו. לכן לפעמים אליהו הנביא מתגלה אל החכמים השלמים והנביאים ומדבר עמהם ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער ההיכלות פרק יג דף קסא ע"א ד"ה בענין יחס, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון תחילת פרק יד ד"ה יציץ הייחס) והתגלותו היא פנים בפנים מצד גופו ('זוהר חדש' סוף תקונא תנינא ד"ה דבש מצאת אכל, 'מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת בראשית אור ליום ב' ה' לניסן סוף ד"ה וסוד של שם י"ה) שהוא מתלבש בו ('זוהר חי' לר' יצחק אייזיק ספרין מקאמרנא על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אנת תהא זמין), ושעל ידי כן יש בו צד חומר. וכשהוא מסתלק, מניח את הגוף ההוא במקומו ועולה חזרה ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער ההיכלות פרק יג דף קסא ע"א ד"ה בענין יחס, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון תחילת פרק יד ד"ה יציץ הייחס). וגילו אליהו זה בגופו ובדיבור עם הצדיק כאשר ידבר איש אל רעהו, הוא מדריגה גדולה עד מאוד. ולולא שאליהו הנביא מתלבש בגוף, הרי שאין ביכולת לסבול כלל את אורו הרב ('זוהר חי' על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אנת תהא זמין).

מוסכם היה אצל חכמי המשנה שאליהו הנביא מתגלה אל כל הראויים ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער שלישי פרק ג' ד"ה וכבר ידעת היות), כמו חכמי התנאים ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מפוזנא פרק ז ד"ה ותנאים ואמוראים, 'חלק יפה' לר' יצחק רחמים פאלאג'י פרשת תצוה דף י ע"ב ד"ה חזרתי על המקרא, 'זוהר חי' על פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אנת תהא זמין) שהיה רגיל אצלם ('אמרי נועם' לשמיני עצרת מדברי בן המחבר דף נ ע"א ליום הילולא של המחבר ד"ה 'בפסוק הידעת'). כך היה אצל ר' שמעון בר יוחאי שבכל פעם שהיה עוסק בסודות התורה היה מתגלה אליו אליהו זכור לטוב ('דרוש טוב' לר' יעקב אבוחצירא דרוש למתן תורה דף ל ע"א ד"ה בנות מלכים) ומגלה לו רזי תורה ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת פקודי דף מד ע"א סוף ד"ה אפשר לרמוז), כך שרוב סודותיו היו על ידי אליהו הנביא ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ בכרך בהקדמת המחבר דף ו ע"א טור א ד"ה גם רבי אליעזר). וכן אליהו התגלה לאמוראים ('יסוד יוסף' לר' יוסף יוסקא מפוזנא פרק ז ד"ה ותנאים ואמוראים, 'חלק יפה' פרשת תצוה דף י ע"ב ד"ה חזרתי על המקרא, 'זוהר חי' על זוהר פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אנת תהא זמין) כפי שנראה בכמה מקומות בגמרא (ראה גמ' ברכות דף ג ע"א, גמ' ברכות דף כט ע"ב, גמ' מגילה דף טו ע"ב, גמ' כתובות דף קו ע"א, גמ' בבא מציעא דף נט ע"ב וכן הלאה עוד הרבה) ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר שלישי פרק אחד עשר ד"ה מתוקן ומקובל), והיה מצוי אצלם ('עטרת פז' לר' רפאל משה אלבאז הצירוף י"ח דף יא ע"ב ד"ה צירוף זה).

אליהו הנביא התגלה גם לגדולי הראשונים ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א אות שצב, 'חלק יפה' לר' יצחק רחמים פאלאג'י פרשת תצוה דף י ע"ב ד"ה חזרתי על המקרא) ובהם הרמב"ן והראב"ד ('זוהר חי' לר' יצחק יהודה ספרין מקאמרנא על פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אנת תהא זמין). וכן בכל הזמנים הוא מתראה אל החכמים והחסידים ('כלי יקר' לר' שמואל לניאדו על מלכים ב' פרק ב ד"ה והסיבה השלישית) והצדיקים ('עטרת פז' לר' רפאל משה אלבאז הצירוף י"ח דף יא ע"ב ד"ה צירוף זה הוא תשלום), כמו שהיה עם האר"י ז"ל, כאשר אליהו הנביא זכור לטוב התגלה אליו ואמר שילך להתבודד באיזה מקום שלא יהיה לו דיבור ועסק עם שום אדם. וכך עשה שפירש עצמו וישב לו בבית אחד בנוי על נהר הנילוס במצרים, ושם זכה לרוח הקודש ולאליהו הנביא שהתגלה אליו בכל זמן ועידן, וגילה לו את רזי התורה ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ בכרך בהקדמת המחבר פרק ד דף יא ע"ב טור א ד"ה וכן כשרוצה). ועל ידי גילויי אליהו שזכה להם, הוגדלה השגתו למעלה למעלה להפליא (הקדמת ר' חיים מוולוז'ין לביאור הגר"א על 'ספרא דצניעותא' ד"ה גם על דברת). ולבד מהאר"י ז"ל, זכה למדרגה זו של גילוי אליהו פנים בפנים גם הבעל שם טוב, וכן ר' אלימלך מלז'יענסק פעמיים ('זוהר חי' לר' יצחק יהודה ספרין מקאמרנא על פרשת ויגש דף רט ע"א ד"ה אנת תהא זמין).

אליהו לימד את חכמי ישראל רק ממה שהתחדש בישיבה של מעלה

אליהו הנביא היה מעיקרו מלאך בשמים וידע כל התורה וסודותיה ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סיתהון דף ח ע"ב ד"ה וקרוב הדבר מאוד). ואף שהיה כבר בגן עדן אחרי סילוקו מהעולם, היה יוצא משם ונראה לפעמים לעיני החכמים אף בעודם בחיים, והיה משיב לשאלתם, ומי כמוהו מורה ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק עשירי ד"ה ואחר הדברים). אמנם מה שהוא לימד את חכמים היה מהדברים שנתחדשו ב'ישיבה עליונה' של התלמידי חכמים העליונים הגדולים. ולא היה לו כוח לפתוח ולחדש בתורה, כי לא בשמים היא, ולא נשארה תורה בעליונים כלל. ועל כן איננו יכול היה לספר לתלמידי החכמים התחתונים אלא ממה שנתחדש בישיבה עליונה ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל בסופו דף נו ד"ה סוד). כלומר שאין יכולת בידו לחדש חידושי תורה, וגם לא ביד שום מלאך אחר, אלא שנגזר מן השמים שמה שכבר נתגלה בישיבה של מעלה יתגלה על ידו למטה ('זהרי חמה' לר' אברהם אזולאי דף א ע"א ד"ה 'רבי אלעזר' בשם הרמ"ק, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות ל ד"ה 'וראיתי בריש' בשם הרמ"ק, 'נפש חיים' לר' חיים פאלאג'י מערכת פ' אות כא בערך 'פתח' בשם הרמ"ק).

וזוהי כוונת הזוהר בכמה מקומות כאשר נאמר "על פומא דאליהו אתגזר" (ראה 'זוהר חדש' על שיר השירים במאמר 'ה צבאות הויה אהי"ה' ד"ה 'שיר השירים על' וד"ה 'וכדין שיר השירים אשר לשלמה' וד"ה 'ישקני מנשיקות פיהו') שפירושו 'על פי אליהו נגזר' ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל בסופו דף נו ד"ה סוד), כלומר שנגזר כי אותו הסוד שנאמר אז באותו המאמר, יתגלה למטה על ידי אליהו לבדו ('זהרי חמה' לר' אברהם אזולאי דף א ע"א ד"ה 'רבי אלעזר' בשם הרמ"ק). ומה שנאמר בפתיחת אליהו המפורסמת לשון 'פתח אליהו ואמר רבון עלמין' (ראה 'תיקוני הזוהר' הקדמה אחרת לתקוני הזוהר דף יז ע"א ד"ה פתח אליהו ואמר) הרי שדבריו שם אינם חידושים בפסוקי התורה ('זהרי חמה' לר' אברהם אזולאי דף א ע"א ד"ה 'רבי אלעזר' בשם הרמ"ק, 'כורסייא דאליהו לר' חביב חיים דוד סיתהון דף יט ע"א ד"ה שוב ראיתי), אלא רק שבח לה' כשבח המלאכים ('כורסייא דאליהו דף יט ע"א ד"ה שוב ראיתי), וגם יש בהם 'סוד היחוד' כפי שמסיק שם ('זהרי חמה' לר' אברהם אזולאי דף א ע"א ד"ה 'רבי אלעזר' בשם הרמ"ק. ועיי"ש עוד).

אמנם תלמידי חכמים יש להם יכולת לפתוח ולחדש בתורה, כל מה שיראה להם, כפי שנאמר "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה" (דברים יז, יא) ('שער מאמרי רז"ל' בסופו דף נו ד"ה 'סוד' מר' שמואל ויטאל בנו של ר' חיים ויטאל). וכך היה ר' שמעון בר יוחאי וחביריו, שהיו פותחים את המקור ומגלים סודות שמעולם לא נתגלו, לא למעלה ולא למטה ('זהרי חמה' לר' אברהם אזולאי דף א ע"א ד"ה רבי אלעזר). וזו כוונת הלשון המופיעה הרבה בזוהר 'רבי חייא פתח ואמר' (זוהר פרשת נח דף סח ע"א ד"ה רבי חייא פתח), 'רבי שמעון פתח' (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"א ד"ה רבי שמעון פתח), 'רבי יהודה פתח ואמר' (זוהר פרשת בשלח דף נו ע"א) וכן הלאה ('שער מאמרי רז"ל' בסופו דף נו ד"ה 'סוד' מר' שמואל ויטאל בנו של ר' חיים ויטאל, 'זהרי חמה' לר' אברהם אזולאי דף א ע"א ד"ה רבי אלעזר). ודבר זה הוא אפילו אצל חכמים שהסתלקו מן העולם, וכפי שמופיע בזוהר כמה מקומות שראש הישיבה של מעלה דרש, ובלשון הזוהר 'פתח רב מתיבתא' (ראה זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה 'זכאה איהו מאן' תוספתא, זוהר פרשת שלח לך דף קסז ע"א ד"ה פתח רב מתיבתא) שפירושו 'פתח ראש הישיבה'. וכן נאמר בזוהר 'ובההוא מתיבתא דבצלאל' (ראה זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא נחית וגלי), שפירושו כי הדברים נדרשו למעלה 'בישיבה של בצלאל' ('שער מאמרי רז"ל' בסופו דף נו ד"ה 'סוד' מר' שמואל ויטאל בנו של ר' חיים ויטאל).

לעתיד לבוא כאשר אליהו יבוא שלם בגופו ובבחינותיו יתרץ כל הקושיות

אליהו הנביא היה מצוי אצל החכמים התנאים ('מראית העין' להחיד"א על גמ' יבמות דף צו ד"ה אמר רב יהודה), וכן אצל האמוראים ('מראית העין' להחיד"א על גמ' יבמות דף צו ד"ה אמר רב יהודה, 'פתח עינים' להחיד"א על גמ' מנחות פרק ד דף מה ע"א ד"ה אמר רבי יוחנן) ועד האחרון שבהם. וגם בימי מר יוסף גאון היה נמצא אליהו הנביא בישיבה ('פתח עינים' להחיד"א על גמ' מנחות פרק ד דף מה ע"א ד"ה אמר רבי יוחנן). ואף על פי כן לא היה מתרץ להם את הספיקות והקושיות שבתלמוד ונשארו ב'תיקו' (ראה סוגיות המסתיימות ב'תיקו' בגמ' ברכות דף ח ע"ב, גמ' שבת דף ה ע"א, גמ' עירובין דף צט ע"א, גמ' פסחים דף צו ע"ב, גמ' ראש השנה דף ל ע"א, גמ' יומא דף מט ע"א, גמ' ביצה דף לו ע"א, גמ' הוריות דף יד ע"א, גמ' זבחים דף פג ע"א וכן הלאה במקומות רבים) ('מראית העין' להחיד"א על גמ' יבמות דף צו ד"ה אמר רב יהודה), וגם חכמים מצידם לא ביקשו ממנו לתרץ להם את כל הקושיות ('פתח עינים' להחיד"א על גמ' מנחות פרק ד דף מה ע"א ד"ה אמר רבי יוחנן), וזה על אף שידעו שהוא זה שעתיד לתרץ אותם, כפי שדורשים את התיבה 'תיקו' שהיא ראש תיבות 'תשבי יתרץ קושיות ואבעיות', ותשבי הוא אליהו הנביא ('מראית העין' להחיד"א על גמ' יבמות דף צו ד"ה אמר רב יהודה).

והטעם לזה, לפי שכאשר אליהו הגיע לחכמי התלמוד היה בבחינת מלאך אשר בו, אך 'לא בשמים היא' ולא היה לו רשות להשיב לאלו הקושיות. ובעתיד כשיבוא בגוף גמור נרגש בתואר 'אדם', כמו אדם הנולד בארץ, ולא כמלאך המתגשם – אז יתקבלו דבריו, וזה בהיותו אדם ויש לו רשות, ועל כן יפשוט הספקות. לכן הראשונים כתבו כי 'תיקו' הוא ראשי תיבות 'תשבי יתרץ קושיות ואביעות', וקריאתו בשם 'תשבי' מורה על היותו מתושבי הארץ ולא מלאך, שאז הוא יתרץ קושיות ובעיות ('כורסייא דאליהו' דף יט ע"א ד"ה שוב ראיתי). ועוד טעם לזה, כי כאשר היה אליהו מתגלה בארץ לתנאים ולאמוראים, לא היה מתגלה בכל בחינותיו, ולכן לא היה פושט להם הספיקות ונשארו ב'תיקו'. אך כשיבוא המשיח אז אליהו הנביא יתראה פנים בכל בחינותיו ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות ל, 'מדבר קדמות' מערכת א אות סא בקיצור, 'פתח עינים' להחיד"א על גמ' מנחות פרק ד דף מה ע"א ד"ה 'אמר רבי יוחנן' עפ"י דברי האר"י ז"ל ו'חסד לאברהם', 'מראית העין' להחיד"א על גמ' יבמות דף צו ד"ה אמר רב יהודה) ומעלותיו, בכל עיקרי ושרשי 'נפש' 'רוח' ו'נשמה' שלו, ויחוה דעתו לפשוט כל הספיקות ('ראש דוד' להחיד"א פרשת נצבים וילך דף קנה ד"ה עוד זאת אדרש), ומי כמוהו מורה (שו"ת חתם סופר חלק ו' סימן צח ד"ה אבל האמת יורה).

וכך אמר הנביא מלאכי "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָ"ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כב-כג), "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" – כלומר השמרו שלא תשכחוה. ואם יאמרו ישראל "מה נעשה לצרות השמד ותוקף הגלות, כי בוודאי נשכח!" לכן אמר אחר כך "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא", כי אליהו הנביא זכור לטוב בחכמתו הרמתה וידיעתו כשיהיה בעולם הזה, הוא ילמד את ישראל להועיל. ואם ישראל יאמרו "הרי אליהו זכור לטוב נגלה לחכמים וחסידים, ולא מצינו שפשט הספיקות?" לכן אמר "לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָ"ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" כלומר אליהו הנביא זכור שיתגלה במהרה לפני בוא יום ה' הגדול, ישיב ויפשוט הכל כי יבוא בכל בחינותיו, מה שאין כן כעת כשנמצא בין החכמים, שאינו בכל הבחינות ('ראש דוד' להחיד"א פרשת נצבים וילך דף קנה ד"ה ויתקרב לזה). ובאמת אליהו לא יבוא לבדו, אלא יבואו עמו גם משה רבינו ומלך המשיח, ועל ידיהם יתפרשו כל הספיקות ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שני נהר כז, 'פתוחי חותם' לר' יעקב אבוחצירא פרשת שופטים דף ל ע"א ד"ה כי יפלא).

יעקב אבינו לקח אות ו' כמשכון מאליהו הנביא שיבשר על הגאולה

יעקב אבינו ידע כי אליהו הנביא הוא מלאך, שהעלהו הקב"ה לשמי מרומים ואמר לו שיהיה אפוטרופוס על בניו ישראל. לכן יעקב אמר לאליהו שיבוא לבשר את גאולת הבנים ('חומת אנך' להחיד"א פרשת בחוקותי פרק כו אות ה על הפסוק 'את בריתי יעקוב'). ואז אליהו נתן ליעקב משכון שיבוא ויגאל את בניו, וזה אות ו' משמו. מטעם זה בחמשה מקומות בתנ"ך חסר אות ו' בשמו של 'אליהו' הנביא, כלומר נכתב "אֵלִיָּה" (ראה מלכים ב' א, ג, מלכים ב' א, ד, מלכים ב' א, ח, מלכים ב' א, יב, מלאכי ג, כג), וכנגד זה בחמשה מקומות נכתב שם 'יעקב' מלא אות ו' כך "יַעֲקוֹב" (ראה ויקרא כו, מב, ירמיה ל, יח, ירמיה לג, כו, ירמיה מו, כז, ירמיה נא, יט) (רש"י ויקרא כו, מב, 'בעל הטורים' במדבר כה, יב, 'כלי יקר' על התורה בראשית לח, יח ד"ה דבר אחר). ואליהו נתן תקיעת כף ליעקב שיגאלם, כאשר חמש אצבעות כף היד ('כלי יקר' על התורה בראשית לח, יח ד"ה דבר אחר, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת וישלח ד"ה חמשה פעמים) שתקע אליהו ליעקב ויעקב לאליהו ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת וישלח ד"ה חמשה פעמים), הן כנגד חמש אותיות ו' שנחסרו משמו של אליהו ונלקחו ליעקב אבינו ('כלי יקר' על התורה בראשית לח, יח ד"ה דבר אחר, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת וישלח ד"ה חמשה פעמים) (להרחבה בענין היות אליהו מלאך לפני בואו לעולם ואחרי עלייתו בסערה ראה אחד ממאמרינו לפרשת בהר בחוקותי – 'סוד המלאך אליהו הנביא').

יעקב אבינו נטל למשכון את האות ו' והיא נוספה לשמו. וכל זמן שהאות ו' היא בשם 'יעקוב' הרי שגם הוא בחיים, כמו שאליהו הנביא עודנו חי. לכן אמרו רבותינו "יעקב אבינו לא מת" (ראה גמ' תענית דף ה ע"ב בשם ר' יוחנן) ('ברכת שמואל' לר' שמואל קאיידנוור אביו של מחבר 'קב הישר' פרשת משפטים דף מ ע"ב ד"ה 'ואמנם כדי לבא' וכתב שלכן הביאו בגמ' תענית דף ה ע"ב ראיה מפסוק ירמיה מו, כז שבו נאמר 'יעקוב' מלא ו' עיי"ש היטב). וזה הטעם ששם 'יעקב' לא נעקר מיעקב אבינו, כלומר למרות שהוא נקרא בשם 'ישראל' עדיין נשאר שמו 'יעקב', בשונה מאברהם ששם 'אברם' נעקר – כי האות ו' של 'אליהו' ממושכנת בשם 'יעקוב' ואם יתבטל שם יעקב יהיה נראה שאבדה תקות הגאולה ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת לך לך דף מה ע"א ד"ה הדרך י"ד). ורמז לזה שנאמר "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" (ירמיה מו, כז) (ראה גמ' תענית דף ה ע"ב בשם ר' יוחנן. ולא כמו שכתבו המגיהים כי הגמ' הביאה פסוק ירמיה ל, י עיי"ש), "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי" – סופי תיבות 'אליה', לרמוז שאליהו חסר אות ו' לכן לא נעקר שם "יַעֲקֹב" לגמרי. ו"הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" – שיבוא אליהו לבשר הגאולה, וכל זה משום "וְשָׁב יַעֲקוֹב" כלומר שלקח יעקב אות ו' למשכון ונתנה בשמו, וממילא ישראל "וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת לך לך דף מה ע"א ד"ה 'הדרך י"ד' בהערת העורך).

האות ו' היא ערבון על גאולת ישראל ועל פדיון נפשם ('מגן דוד' להרדב"ז אות הוא"ו דף יו ע"א ד"ה וצריך שתדע). ויעקב לקח מאליהו את האות ו' למשכון, כדי שיבוא באלף השישי לבשר את בניו ('מדרש לפירושים' לר' אליעזר פישל מסטריזוב דרוש הי"א דף סז ע"א ד"ה וראה זה מצאתי). כי האות ו' רומזת על סוף גלות ישראל באלף השישי, שאז יבוא אליהו לגאול את בני יעקב, שעל אז נאמר "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" (ויקרא כו, מב), במילוי אות ו' דווקא ('מגן דוד' להרדב"ז אות הוא"ו דף יו ע"א ד"ה וצריך שתדע, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת ויצא על הפסוק 'ויגל את האבן מעל פי הבאר'). וזה נרמז בדבריו של יעקב אבינו לעשו הרשע "עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה" (בראשית לג, יד) שסופי התיבות עולים 'אליה', לומר שישראל יסבלו את גזרות האומה של עשו הרשע, עד שלבסוף יבוא 'אליה' ויבשר את הגאולה ('מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת לך לך דף מה ע"א ד"ה הדרך י"ד) ולקיחת האות ו' לא פגמה בשם 'אליהו', לעומת כל אות אחרת שאם היתה נחסרת ממנו היתה פוגמת, ולא היה ניכר שמו כלל. וגם הוספת האות ו' לשם 'יעקב' לא שינתה את שמו, אך אם היה לוקח אות אחרת היה משתנה שמו לגמרי ('רמזי הפטרות' לבעל הרוקח ר' אלעזר מגרמייזא שבת הגדול דף ט ע"א).

אליהו הנביא יבוא לבשר על הגאולה יום לפני ביאת מלך המשיח

אליהו הנביא ממונה לבשר על הגאולה העתידה ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב חלק אורח חיים ב' תפלת מנחה ג אות ב, עפ"י 'דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב סוף פרשת פנחס ד"ה הנה אנכי שולח) בין אם הגאולה תהיה 'בעתה' ובין אם 'אחישנה' ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' על שיר השירים דף ס ע"א ד"ה אמנם נראה), שנאמר "וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן" (ישעיה מא, כז) ('בית פרץ' לר' פרץ בן משה מקלויז דרוש יז לנחמו וטו באב דף מב ע"א ד"ה ולפ"ז א"ש). ונרמז שמו בפסוק "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָ"ה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיה נב, יב) שראשי התיבות הכמעט אחרונות עולות 'אליהו', כי הגאולה תהיה על ידי אליהו שיבוא לבשר בתחילה ('לקוטי הלכות' לר' נתן מנמירוב הלכות חושן משפט א' הלכות שותפים אות כז). כי כל גאולה שהיא שלימה ולא נשארים ישראל תחת ממשלת הגויים יש לה מבשר, לכן גאולת מצרים היתה עם מבשר, וכך גם גאולה אחרונה תהיה על ידי מבשר הוא אליהו הנביא (ביאור 'מטה אהרן' לר' אהרן תאומים בספר 'חלוקא דרבנן' דף פד ע"א על ברכת המזון ד"ה 'ואם כן זהו' וכתב שלכן לא היה מבשר לגאולת בבל כי נשארו תחת מלכות כורש עיי"ש), וכפי שנאמר "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְהֹוָ"ה צְבָאוֹת" (מלאכי ג, א) ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב סוף פרשת פנחס ד"ה הנה אנכי שולח).

הקב"ה עתיד לקיים את דבר עבדו יעקב אשר אמר לאליהו הנביא זכור לטוב שיבוא לבשר גאולת בניו, כפי שאמר ה' "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהֹוָ"ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג) ('חומת אנך' להחיד"א פרשת בחוקותי פרק כו אות ה), "אֵלִיָּה הַנָּבִיא" – נכתב חסר אות ו', כי לפני "בּוֹא יוֹם יְהֹוָ"ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" ('פענח רזא' פרשת בחוקותי דף יז ע"ב על הפסוק 'את בריתי יעקב', 'שמו אברהם' חלק ב' סוף דרוש א' לספר תורה דף נד ע"א ד"ה בא יבא ברינה) שהוא יום הגאולה ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת וישלח ד"ה חמשה פעמים), יחזיר לו יעקב אבינו את האות ו' שלקח כמשכון ('פענח רזא' פרשת בחוקותי דף יז ע"ב על הפסוק 'את בריתי יעקב', 'שמו אברהם' חלק ב' סוף דרוש א' לספר תורה דף נד ע"א ד"ה בא יבא ברינה). לכן נאמר בתהלים לשון "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל" (תהלים יד, ז) ועוד נאמר לשון "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹקִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (תהלים נג, ז), וכשזו הלשון האחרונה נכתבת בכתיב מלא כך 'יְשׁוּעוֹת' אז יש בה אות ו' יתירה ביחס ללשון הראשונה – והכוונה בזה כי הישועה כולה אחת היא, אך בתוספת אות ו' שהיא המשכון שיחזיר יעקב בעת ההיא. לכן "יָגֵל יַעֲקֹב" כי הוא לקח את המשכון והועיל שהרי בא לציון גואל ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י חלק ב' סוף דרוש א' לספר תורה דף נד ע"א ד"ה בא יבא ברינה). והתיבה "יִשְׂמַח" אותיות 'משיח', כי ישמח לימות המשיח ויחזור אות ו' ויהא אליהו שלם ('בעל הטורים' במדבר כה, יב).

ביום הבשורה תתלבש נשמתו של אליהו הנביא בגופו הקדוש, ויהיה אליהו ככל אדם מחכמי ונביאי ישראל, ויהי לו דין ככל בני ישראל (שו"ת חתם סופר חלק ו' סימן צח ד"ה אבל האמת יורה דרכו, עפ"י 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק כז דף סח ע"א ד"ה והשתא נוכל לומר). וגילויו יהיה לפני סיום האלף השישי של הבריאה (ספר 'המפואר' לר' שלמה מולכו דף כא ע"א ד"ה ועוד בזמן), שהוא אחר 'חצות היום' ושייך כבר לאלף השביעי שהוא 'שבת' כנודע. ועם שובו של אליהו התשבי למטה, הוא יבשר ('קול יעקב' לר' יעקב צבי יולס מחבר 'מלא הרועים' פרשת מצורע אות לט על הפסוק 'ושב הכהן') באותו היום ממש ('תורה וחיים' לר' חיים פאלאג'י בסוף ספרו 'דרוש למעלות התורה והעבודה וגמילות חסדים' דף קב ע"ב ד"ה חזרתי על המקרא) את בשורת הגאולה ('קול יעקב' לר' יעקב צבי יולס מחבר 'מלא הרועים' פרשת מצורע אות לט על הפסוק 'ושב הכהן'). כשבתחילה יבשר בעיר הקודש טבריה, כי שם יעמדו 'בית דין הגדול' לפני שיהיו נעתקים למקום המקדש, ואליהו יבוא אליהם לבשר את הגאולה ('אמת ליעקב' לר' יעקב שאלתיאל ניניו מערכת הרי"ש אות עד ד"ה אשר בזה). ויום למחרת ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'כוונת ברכות הבדלה' ד"ה וקודם שאומרים) יתגלה מלך המשיח בטבריה ('אמת ליעקב' לר' יעקב שאלתיאל ניניו מערכת הרי"ש אות עד ד"ה אשר בזה), ויבוא לגאול את ישראל ('תורה וחיים' לר' חיים פאלאג'י בסוף ספרו בדרוש 'למעלות התורה והעבודה וגמילות חסדים' דף קב ע"ב ד"ה חזרתי על המקרא) במהרה בימינו, אמן.