פרשת לך לך – גלגול אדם הראשון ביצחק אבינו

הקב"ה בישר לאברהם כי הוא עתיד להוליד בן שימשיך את זרעו שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו" (בראשית יז, יט) והוסיף לומר "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" (בראשית יז, כא). וכך אכן היה שנאמר "וַיהֹוָ"ה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָ"ה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹקִים: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק" (בראשית כא, א-ג). ובשעה שיצחק היה בן שלושים ושבע שנה (עפ"י 'שמות רבה' א, א, עפ"י 'בראשית רבה' נה, ד) ציוה הקב"ה את אברהם אבינו להעלותו עולה שנאמר "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, ב).

ויש להבין, מדוע רצה הקב"ה שיצחק אבינו יפשוט את צוארו על גבי המזבח להיות מוקרב כקרבן עולה על ידי אברהם אביו?  

רוחו של אדם הראשון התגלגלה ביצחק אבינו לתקן את עוון שפיכות דמים

הקב"ה הזהיר את אדם הראשון שלא יבוא לידי שפיכות דמים שנאמר "וַיְצַו יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר" (בראשית ב, טז), "עַל הָאָדָם" – זה ציווי על שפיכות דמים (גמ' סנהדרין דף נו ע"ב בשם ר' יוחנן, זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'לבתר אתא יצחק' מרעיא מהימנא). אך כאשר חטא אדם הראשון הוא גרם בחטאו לשפוך את דמם של כל הברואים ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת וירא ד"ה ויצחק תיקן בחטאו) כי 'המוות' ניתן אז בידי מלאך המוות (פירוש 'כתונת פסים' בתוך ספר 'חלוקא דרבנן' דף קה ע"ב) ונגזרה מיתה על כל אדם. ודבר זה נאמר לו קודם לכן "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז), "מוֹת תָּמוּת" – מיתה לו ומיתה לדורות (ראה 'בראשית רבה' טז, ו). ובעבור שאדם הראשון הביא מיתה לעצמו ולכל הדורות, היה נחשב לו שעבר על חטא 'שפיכות דמים' ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יח ד"ה בהעקד) ונפגמה רוחו, כי החוטא בשפיכות דמים פוגם בחלק ה'רוח' ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין בפרק 'גלות' אות כח ד"ה טעם דשעבוד) מתוך שלושת החלקים הרוחניים 'נפש' 'רוח' ו'נשמה' שיש באדם.

חלק הרוח של אדם הראשון התגלגל ביצחק אבינו ('שער הפסוקים' להאר"י פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי'. ראה זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'והכי אתלבן' רעיא מהימנא) כדי שיתוקן החלק הזה ('שער הפסוקים' להאר"י פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי', 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה 'או יראה בא ג"כ' עפ"י הזוהר, 'ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת ויחי ד"ה יעקב וכל האבות, 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון סימן ו ד"ה אבל ביאור אחד להם, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת תולדות דף ז ע"א ד"ה ויתרוצצו הבנים), וכפי שנרמז בתיבה 'יצחק' שהיא יוצאת בגמטריא 'רח', וכאשר מוסיפים לה אות ו' שנרמזה בפסוק "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (בראשית כד, סב) אז יוצא התיבה 'רוח' ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו ארבע חלקים על פרשת וירא דף יז ע"ב ד"ה בהעקד יצחק). ונרמז חלק הרוח הזה גם בפסוק "וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה" (בראשית כו, לה) ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו ארבע חלקים על פרשת וירא דף יז ע"ב ד"ה בהעקד יצחק, 'מגלה עמוקות' פרשת תולדות ד"ה 'ויהי כי זקן יצחק' ועיי"ש שנרמזה גם רבקה כי היא באה לתקן חלק הרוח של חוה ואכמ"ל). וכך אצל יצחק אבינו היה צריך להיות נתקן חטא 'שפיכות דמים' של אדם הראשון (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'והכי אתלבן' רעיא מהימנא, 'שער הפסוקים' להאר"י פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי', 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה 'או יראה בא ג"כ' עפ"י הזוהר, 'פני דוד' להחיד"א פרשת ויצא אות יד ד"ה ועל פי זה אומר, עפ"י 'תקוני הזוהר' תיקונא תניינא דף קלט ע"א ד"ה לבתר אתלבש).

אדם הראשון ויצחק אבינו היו דומים זה לזה ('נופת צופים' לר' יצחק בן חיים אלפואל אות ג ד"ה מיני אותיות, 'נפש היפה' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת יו"ד אות כא, ג ד"ה אדה"ר), אדם הראשון היה בגן עדן שנאמר "וַיִּקַּח יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו) וגם יצחק היה בגן עדן ('נופת צופים' לר' יצחק בן חיים אלפואל אות ג ד"ה מיני אותיות) כי אחרי העקידה מלאכים לקחו אותו לגן עדן והוא שהה שם שלש שנים כדי להירפא מפגיעת הסכין. וכשיצא משם נאמר "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (בראשית כד, סב) ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו בפרשת תולדות שנת שד"ה אור ליום שבת כ"ב לחשון ד"ה אבל סוד הדבר, 'ילקוט ראובני' פרשת וירא פרק כב אות קסט ד"ה אמרו רבנן) וכן נאמר "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (בראשית כד, סג) ('מדרש תלפיות' ענף גן עדן ד"ה סימן ל"א הא דכתיב בשם 'עשרה מאמרות' להרמ"ע מפאנו, 'ילקוט חדש' לר' ישראל מבלזיץ פרק 'יצחק ודור שבימיו' אות יז ד"ה הא דכתיב). ועוד בשעה שנכנס אליו יעקב לקבל את הברכות נפתחו לו שערי גן עדן ואמר "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהֹוָ"ה" (בראשית כז, כז) ('נופת צופים' לר' יצחק בן חיים אלפואל אות ג ד"ה מיני אותיות, 'מדרש תלפיות' ענף אדם הראשון ד"ה 'אדם הראשון' בשם הר"ר חיים אלפואל, 'נפש היפה' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת יו"ד אות כא, ג ד"ה אדה"ר).

לכן רק בשני מקומות בתורה נכתבה התיבה "וַיְבִאֶהָ" כשהיא חסרה אות י', פעם אחת אצל אדם וחוה "וַיִּבֶן יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כב) ופעם שניה אצל יצחק ורבקה "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) (ראה 'בעל הטורים' בראשית ב, כב), כי כמו שמאדם וחוה יצאו הבל וקין אשר אחד הוא צדיק ואחד רשע, כך מיצחק ורבקה שהם כנגדם יצאו יעקב ועשו אשר אחד הוא צדיק ואחד הוא רשע ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' בפירושו על ספר דניאל ד"ה ויביאה). וכמו שקין הרשע הרג את הבל אחיו הצדיק שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח), כך ביקש גם עשו הרשע להרוג את יעקב אחיו הצדיק שנאמר "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא) ('נופת צופים' לר' יצחק בן חיים אלפואל אות ג ד"ה מיני אותיות, 'מדרש תלפיות' ענף אדם הראשון ד"ה אדם הראשון בשם הר"ר חיים אלפואל, 'נפש היפה' לר' רחמים יצחק פאלאג'י מערכת יו"ד אות כא, ג ד"ה 'אדה"ר' בשם מדרש תלפיות).

רבקה אמנו היתה גלגול חוה ותיקנה את עוונה ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה לה' לנוכח אשתו) והיא ידעה יחד עם יצחק אבינו כי הנחש הקדמון פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג) (עפ"י 'אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת תולדות אות יג ד"ה או יאמר יש לרמז), לכן שניהם ביקשו על ידי תפילתם לבטל את כוח הנחש הקדמון אשר פיתה את חוה שנאמר "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהֹוָ"ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, כא). לכן סופי התיבות "לַיהֹוָ"ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" יוצא התיבה 'חוה'. וכן גם שמותיהם 'יצחק רבקה' עולים יחד בגמטריא 'תפלה'. וגם התיבה "וַיֶּעְתַּר" היא ראשי תיבות של קללת הנחש "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג, טו). וכן התיבה "נֹכַח" היא ראשי תיבות "כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ" (תהלים נח, ה) ורומזת לכך שבכוח תפילה זו יצחק ורבקה ביטלו את כוח הנחש (עפ"י 'אמרי נועם' לר' מאיר מדז'יקוב פרשת תולדות אות יג ד"ה או יאמר יש לרמז).

יצחק מסר את עצמו למיתה בעקידה ותיקן את רוחו של אדם הראשון

יצחק תיקן את חטא שפיכות דמים של אדם הראשון כאשר הכין עצמו לשחיטה ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות דף כא ע"ב טור ב), מסר את עצמו לעקידה ('מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן האיתמרי ענף גלגול אות יוד ד"ה יצחק) ונעקד על גבי המזבח ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק שני סימן ה, 'ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות דף כא ע"ב טור ב). באותה השעה אברהם קשר את היד והרגל שלו זו לזו (ראה גמ' תמיד דף לא ע"ב, ראה 'מדרש תנחומא' פרשת וירא אות כג) כי מטרת העקידה היתה לתקן את חטא אדם הראשון שהיה באבר ההולדה המכונה 'רגל' כמו שנאמר על מפיבושת בן שאול "וְלֹא עָשָׂה רַגְלָיו" (שמואל ב' יט, כה). וכן מטעם הזה כשהנחש התקרב לעץ הדעת לקחת מפריו, צעק העץ כנגדו "אל תביאנו רגל גאווה!" (ראה 'ילקוט שמעוני' תהלים בסוף רמז תשכז) וכוונתו שהאכילה מעץ הדעת מגדילה את תאוות העריות, לכן אמר לו 'רגל'. ועוד אדם הראשון חטא גם בידו, כי לקח מפרי עץ הדעת ונתן לתוך פיו. לכן עקידתו של יצחק היתה ביד ורגל לתיקון אותם אברים של אדם הראשון. אמנם אברהם לא עשה קשר גמור ביצחק אלא רק לאחדים כאגודה, היות שהיה יודע שיצחק לא יפרק את האגודה ויברח שהרי גם הוא רצה בזה ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת וירא כב, ט ד"ה ויעקד את יצחק).

יצחק מסר את עצמו למיתה ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויצא אות יוד ד"ה ועל פי זה אומר, 'מדבר קדמות' מערכת יוד אות א, 'עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' בפירושו על ספר דניאל ד"ה ויבאה) פשט את צוארו על גבי המזבח ('פני דוד' פרשת ויצא אות יוד ד"ה ועל פי זה אומר, 'מדבר קדמות' מערכת א אות ג ד"ה אבות העולם) וקיבל עליו דין 'הרג' ('פני דוד' פרשת ויצא אות יוד ד"ה ועל פי זה אומר) להישחט לעולה לשם ה' ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות ג ד"ה אבות העולם). לכן שמו 'יצחק' יוצא בגמטריא 'הרג' ('פני דוד' פרשת ויצא אות יוד ד"ה ועל פי זה אומר, 'מדבר קדמות' מערכת יוד אות א). וגם מדת 'גבורה' שהיא מדתו של יצחק אבינו יוצאת צירוף אותיות 'בּוֹ הֶרֶג' ('מדבר קדמות' מערכת יוד אות א), כי זה הדין שמי שֶׁהָרַג צריך להיהרג ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויצא אות יוד ד"ה ועל פי זה אומר) שנאמר "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו) ('נופת צופים' לר' בצלאל הדרשן דף י ע"א טור ב ד"ה והנה עתה תבין, עפ"י 'פלח הרמון' לר' בצלאל הדרשן בתחילתו 'כללי הספר' כלל שני ד"ה שהיה מן הראוי), שהרי אדם הראשון שפך דמו של עולם כשהביא עליהם את המוות ('נופת צופים' לר' בצלאל הדרשן דף י ע"א טור ב ד"ה והנה עתה תבין). ולכן כאשר נשחט יצחק פרחה נשמתו ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' פרשת ויצא ד"ה ולכך לקח יעקב) ונשפך דמו על המזבח בעקידה, וכך תיקן מה שחטא אדם הראשון בשפיכות הדמים ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה או יראה בא ג"כ).

בשעה שנעקד יצחק על גבי המזבח, נעקד עמו גם רוחו של אדם הראשון ('מאמר חיקור דין' חלק ג פרק יח ד"ה בהעקד יצחק, 'מאמר צבאות ה' ' להרמ"ע מפאנו דף ה' אות יז, 'ילקוט ראובני' פרשת בראשית ד"ה רוח של אדה"ר, 'ילקוט ראובני' וירא כב, ט ד"ה 'בהעקד יצחק על גבי המזבח' בשם עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו, 'ילקוט חדש' ערך 'יצחק ודור שבימיו' אות י בשם עשרה מאמרות) אשר נוספה לו (עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל פרעה' סוף ד"ה 'צריך להבין' עיי"ש היטב שכך עולה מעניינו של יעקב אבינו), וזה על מנת לכפר לאדם הראשון על עוון 'שפיכות דמים' שהרי גרם מיתה לכל עולם ('ילקוט חדש' ערך 'יצחק ודור שבימיו' אות י בשם עשרה מאמרות, 'יד יהודה' על 'מאמר חקור דין' חלק ג פרק יח ד"ה בהעקד יצחק). והתקיים אז "זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תהלים נא, יט) כי נשבר רוחו של אדם הראשון בשעת העקידה ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות ד"ה ויהי כי זקן יצחק). ועל כך היו מלאכי השרת צועקים ובוכים באותה שעה ומבקשים ממי שרחמיו על כל מעשיו "רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה" (ראה 'ילקוט שמעוני' פרשת וירא רמז קא), אמרו 'בן אדם' על יצחק אבינו שמצד עצמו הוא נקרא בן אדם, והוסיפו לומר גם 'אדם' על הרוח של אדם הראשון אשר התעברה בו (ספר 'מתת-יה' על התורה לר' מתתיהו ליברמן בן אשר למל פרשת לך לך דף ט ע"ב טור א ד"ה ובזה אנו נכנסים).

וכדי לרמוז על סוד רוחו של אדם הראשון אשר נעקדה יחד עם יצחק, נאמר פעמיים "וַיֹּאמֶר" כאשר פנה יצחק אל אביו שנאמר "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" (בראשית כב, ז), לפי ש"וַיֹּאמֶר" הראשון אמר אותו יצחק בעצמו כאשר קרא לאביו, ו"וַיֹּאמֶר" השני היה של רוח אדם הראשון שהיה בתוכו, אשר גם קרא לאברהם אביו בשם "אָבִי". וכן נאמר בשעת העקידה "וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ" (בראשית כב, ט-י), פעם אחת אמר במפורש "יִצְחָק בְּנוֹ" – כי הוא כנגד יצחק ממש שנעקד שם, ופעם שניה אמר בלשון סתומה "אֶת בְּנוֹ" – כי הכוונה לרמוז על חלק הרוח של אדם הראשון שהיה בתוך יצחק וצריך להישחט (ספר 'מתת-יה' על התורה לר' מתתיהו ליברמן בן אשר למל פרשת לך לך דף ט ע"ב טור א ד"ה ואם דרושני נכון).

נשמת יצחק אבינו נכנסה באיל ושחיטתו ושריפתו השלימה את התיקון

כאשר אברהם עצר את עקידת יצחק על פי הציווי שנאמר לו "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב, יב), הוא ראה שם "אַיִל" שנאמר "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (בראשית כב, יג). האיל הזה נברא בכוחו (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל) הרוחני ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק) בין השמשות של ערב שבת ראשונה של בריאת העולם, על מנת שיזדמן בשעה שיצטרך לו אברהם אבינו (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל). ואז שנה אחת לפני מועד עקידת יצחק הוא התגשם ונגלם בפועל לצורת איל ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק, 'ברכת שמואל' לר' שמואל קאיידנובר אביו של מחבר 'קב הישר' פרשת וירא ד"ה 'וכדי שנבוא' בשם הזוהר) ונעשה כ'כבש בן שנתו' שכשר לקרבן התמיד (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל). אמנם בתורה הוא נקרא בשם "אַיִל" מה שמעיד על כך שהוא גדול בשנים, וזה מחמת שהקדימה 'רוחניותו' להיברא כבר בעת בריאת העולם ('אור החמה' זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק. ראה 'תיקוני הזוהר' תיקונא תניינא דף קלט ע"א ד"ה בראשית תמן אש לעולה).

האיל הזה שנברא קודם לכן, רץ מגן עדן ('הרוקח' על התורה לר' אלעזר מגרמייזא פרשת וירא חלק לקט בראשית כב, יג) ובא להיות מוקרב תחת יצחק ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי זכריה). ובאותה שעה פרחה נשמתו של יצחק ונכנסה באיל ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות דף כא ע"ב טור ב, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת ואתחנן אות ב, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ש אות יט), וזה נרמז בפסוק "וְהִנֵּה אַיִל אַחַר" (בראשית כב, יג) שהתיבה "אַחַר" גמטריא 'יצחק' עם הכולל ('לחם מן השמים' והוא ליקוט מספרי החיד"א לר' משה בן רפאל אזולאי פרשת וירא אות מט בשם הרמ"ע מפאנו) ואז אברהם לקח את האיל והקריב אותו תחת יצחק שנאמר "וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (בראשית כב, יג) ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק לא ד"ה רבי זכריה) והתקיים באיל הזה 'הֶפְשֵׁט' ו'ניתוח' כמו בקרבן התמיד, ונעשה כאילו יצחק בעצמו היה שחוט ושרוף ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח) מכוח נשמת יצחק שהיתה בתוך האיל (ביאור 'ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח ד"ה ולפיכך, פירוש 'כתונת פסים' בתוך ספר 'חלוקא דרבנן' דף עג ע"א). ועל ידי שחיטה זו של האיל עם נשמת יצחק בתוכה, בא תיקון לחטא שפיכות דמים של אדם הראשון ('ראש דוד' על התורה להחיד"א פרשת תולדות דף כב ע"א טור א) (להרחבה על פריחת נשמת יצחק בעקידה ראה אחד ממאמרינו לפרשת וירא – 'החלפת הנשמות בעקידת יצחק').

אחר כך נכנסה נשמה לתוך גופו של יצחק אבינו והוא קם לתחייה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק). ואז ה' הערה עליו 'רוח הקודש' ממרום והוא התקדש בקדושת הגוף. וכמו שהאדם הראשון היה בריאה חדשה שלא נוצרה מטיפה גשמית, כך גם יצחק אבינו נעשה 'בריאה חדשה' מעין גופו של אדם הראשון שלא נוצר מטיפה. לכן דווקא האיל שנברא בבין השמשות של ערב שבת בראשית נעשה תמורה ליצחק, כי האיל היה בריאה שנבראה אחר כך בפני עצמה ולא נבראה עם שאר הבהמות ביום החמישי לבריאה, כפי שנאמר עליו "וְהִנֵּה אַיִל אַחַר" (בראשית כב, יג) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וירא אות כא ד"ה והנה להבינך). אז כאשר עלה יצחק במקום המקדש על המזבח כעולה תמימה, הוא התקדש בקדושת 'אדם הראשון' אשר נלקח עפרו מן אדמת הקודש של מקום המקדש, ונאסר עליו לילך מחוץ לקדושת ארץ ישראל ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וירא אות כא ד"ה כבר כתבנו).

זוהמת שפיכות הדמים שהיתה ביצחק אבינו יצאה בעשו הרשע האדמוני

כאשר העבירו את סכין השחיטה על צווארו של יצחק נתקן חטא שפיכות דמים של אדם הראשון. וכך נאמר "וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹקים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ" (בראשית כב, ט-י). (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'לבתר אתא יצחק' רעיא מהימנא). ויש רמז לכך שנתקן החטא של אדם הראשון על ידי יצחק כאשר מסר נפשו בעקידה, וזה בפסוק שנאמר על אדם וחוה לאחר שאכלו מעץ הדעת טוב ורע וגילו שהם עירומים "וַיַּעַשׂ יְהֹוָ"ה אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא) כי בפסוק זה יש בדיוק שלושים ושבע אותיות, והם כנגד שלושים ושבע שנותיו של יצחק אבינו בשעה שעלה לעקידה, ולימד כי אז יהיה נתקן עוון שפיכות דמים שנעשה בסיבת אכילת פרי עץ הדעת ('מנחת אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' בחלק 'כתונת של אדה"ר' פרק כא דף ל ע"ב ד"ה עוד יש לפרש).

ועל אף שנתקן חטא שפיכות הדמים של אדם הראשון על ידי יצחק אבינו הרי שלא נגמר הדבר לגמרי, והושלם כאשר יצא ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני על התורה פרשת צו דף עט ד"ה כלל עולה מדברינו) עשו (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'לבתר אתא יצחק' רעיא מהימנא) האדמוני ('שתי ידות' על התורה פרשת צו דף עט ד"ה כלל עולה מדברינו), אשר היה שופך דמים (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'לבתר אתא יצחק' רעיא מהימנא), כי הוא 'הזוהמא' שנשארה ביצחק מקלקול אדם הראשון בענין שפיכות הדמים ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב בן האשקי פרשת וירא אות כא. ראה 'תיקוני הזוהר' תיקון ע דף קכח ע"ב ד"ה ואתמר באדם). ויצחק שידע על כך, היה לו צער רב בזה שעתיד לצאת ממנו בן שופך דמים, ואמר לאביו בדרך לעקידה "אם בחר בי הרי נפשי נתונה לו, על דמי צר לי מאד" (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת וירא אות כג), "הרי נפשי נתונה לו" לה' יתברך – שאני פושט את צוארי לטבח ואיני מונע את עצמי מזה בכלום, אך "על דמי צר לי מאד" – כלומר ש"צר לי מאד" על אותו אחד רשע שופך דם שעתיד לצאת ממני כדי להשלים את התיקון ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב בן האשקי פרשת וירא אות כא).

בעשו הרשע נשאר שמץ 'שפיכות דמים' לכן הוא היה "אַדְמוֹנִי" שנאמר "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד המגלה עמוקות חלק א' פרשת וירא ד"ה 'במדרש בפסוק והאלקים ניסה את אברהם'). וזה הטעם שכאשר רבקה היתה בהריון נאמר עליה "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת יְהֹוָ"ה" (בראשית כה, כב), "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" – שעשו הרשע היה מבקש להרוג את יעקב עוד בבטן אמו, להיותו בטבעו שופך דמים (ראה 'בראשית רבה' סג, ו). ורבקה ראתה כל זאת בנבואה, והבינה מכך שעוד לא נתקן יפה עוון שפיכות דמים של אדם הראשון, לכן אמרה "לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" – וכוונתה לומר למה לה להעמיד שנים עשר שבטים כמניין התיבה "זֶּה" אם לא נתקן עדיין העוון של שפיכות דמים מאדם הראשון, כי אז בוודאי לא תהיה 'המיטה שלימה' בצאצאים מתוקנים. ובזה הסכימה דעתה עם דעת אברהם אבינו שאמר "רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך, מוטב לי ואני הולך ערירי" (ראה 'בראשית רבה' פד, ט) ('זרע ברך' פרשת ויצא ד"ה ולכך לקח יעקב סימן בידו).

כיון שעשו הרשע בא לעולם מכוח זוהמת שפיכות הדמים שהיתה ביצחק אביו מאדם הראשון, לכן הוא נקרא בנו המיוחד לו שנאמר "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי" (בראשית כז, א). וזה לעומת יעקב שלא היה בו את הזוהמא של אדם הראשון מיצחק אביו, לכן נקרא בן המיוחד לאמו שנאמר "וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר" (בראשית כז, ו) ('לב אריה' לר' יהודה אריה לייב בן האשקי פרשת וירא אות כא). ועוד כאשר עשו הרשע בא מן השדה עייף ורעב נאמר "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם" (בראשית כה, ל), שעשו הרשע כפל את התיבות "הָאָדֹם הָאָדֹם", וגם אמר הלעיטני "מִן הָאָדֹם" ולא אמר "מן העדשים" כפי הראוי – כי כוונתו לומר ליעקב "שמכוח חטא האדם הראשון שאני תיקונו תן לי את "הָאָדֹם" הזה. "כִּי עָיֵף אָנֹכִי" מכל הרציחות ושפיכות הדמים (ראה 'דעת זקנים' בראשית כז, ו שבאותו היום הרג את נמרוד), וגם שעל יָדִי יצאה הזוהמא של 'שפיכות הדמים' שהוא תיקונו של יצחק אביך" ('לב אריה' פרשת וירא אות כ).

כל האבות הקדושים היו גלגולי אדם הראשון ותיקנו שלושה חטאים

כאשר אדם הראשון חטא הוא קלקל בשלוש עבירות – עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות. לכן הוא התגלגל בשלושת האבות שבאו לתקן אותו (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה ובגין דא וד"ה לבתר אתא יצחק וד"ה לבתא אתא יעקב, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב'), כאשר אברהם קיבל את חלק 'הנפש' של אדם הראשון, יצחק את חלק 'הרוח' ויעקב את חלק 'הנשמה' ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב'). וכל אחד מהאבות תיקן את החלק הרוחני שקיבל אשר היה פגום באחד משלושת החטאים 'עבודה זרה' 'שפיכות דמים' ו'גילוי עריות' ('ילקוט חדש' ערך 'אדם והדורות עד נח' אות קכח בשם 'מגלה עמוקות'), כך שאברהם תיקן את חטא עבודה זרה, יצחק תיקן את חטא שפיכות דמים, ויעקב תיקן את חטא גילוי עריות (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה ובגין דא וד"ה לבתר אתא יצחק וד"ה לבתא אתא יעקב, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב', 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויצא ד"ה או יראה בא ג"כ, 'פני דוד' להחיד"א פרשת ויצא אות יד ד"ה ועל פי זה אומר, 'מדרש תלפיות' ענף חטא ד"ה 'שלשה חטאים היו באדם הראשון' בשם 'עשרה מאמרות', 'מעולפת ספירים' לר' שלמה אלגאזי ליום עשירי אות יט, עפ"י תיקוני הזוהר תיקונא תניינא דף קלט ע"ב ד"ה ואשתזב אברהם וד"ה ולבתר אתלבש).

אברהם אבינו תיקן את חטא עבודה זרה של אדם הראשון בזה שהוא שבר את פסלי העבודה זרה של תרח אביו (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב רעיא מהימנא ד"ה ובגין דא), וכן כאשר מסר את נפשו (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'במאי בגין' רעיא מהימנא, 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה אמר שמואל מצאתי כתוב) והושלך לכבשן האש ב'אור כשדים' (זוהר פרשת בהר דף קיא ע"ב ד"ה 'במאי בגין' רעיא מהימנא, 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה אמר שמואל מצאתי כתוב, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א, ג ד"ה 'אבות העולם' בשם האר"י ז"ל). יצחק אבינו תיקן את חטא שפיכות הדמים של אדם הראשון על ידי שפשט את צווארו על גבי המזבח וקיבל עליו להישחט לעולה לה'. ויעקב אבינו תיקן את חטא גילוי עריות על ידי ששמר את עצמו ולא ראה קרי במשך שמונים וארבע שנה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א, ג ד"ה 'אבות העולם' בשם האר"י ז"ל, 'בני יששכר' מאמרי חודש ניסן מאמר ד על דרך הדרוש דרוש י ד"ה נצטוינו במצות הפסח) כפי שאמר לראובן בנו "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי" (בראשית מט, ג) כלומר "אתה הטיפה הראשונה שלי משום שמימי לא ראיתי קרי" (רש"י בראשית מט, ג) (להרחבה מה היה קלקולו של אדם הראשון בחטא עבודה זרה וגילוי עריות וכיצד תיקנו אותו האבות הקדושים ראה אחד ממאמרינו לפרשת מקץ – 'גלגול אדם הראשון ביעקב אבינו', ואחד ממאמרינו לפרשת לך לך – 'גלגול אדם הראשון באברהם אבינו').

ורמז לתיקון אדם הראשון על ידי האבות, הוא בשמם 'אברהם יצחק יעקב' שתיבות אלו עם הכולל יוצאות גמטריא התיבות 'באו לתקן האדם'. ועוד נרמזו האבות במה שנאמר על בריאת האדם הראשון "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז), התיבות "בְּצֶלֶם אֱלֹקִים" יוצא בגמטריא 'אברהם'. סופי התיבות "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת" יוצא התיבה 'אמת' כנגד יעקב שנאמר עליו "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז, כ). והתיבות "הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" עם עוד שני הכולל כנגד התיבות יוצא בגמטריא 'זה יצחק' ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת בראשית פרק ב ד"ה ויברא אלקים את האדם). וכיון שהאדם הראשון התגלגל בשלושת האבות אברהם יצחק ויעקב, לכן קוראים רק להם בשם 'אבות' (ראה גמ' ברכות דף טז ע"ב) ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז, 'עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה או ירצה בדרך רמז בקרוב) על שם האב הראשון שהוא אדם הראשון ('שער הפסוקים' פרשת ויגש סימן מז).

אדם הראשון התגלגל בשלושת האבות ('תיקוני זוהר' תיקון סט דף קט ע"ב ד"ה ובאן אתר אזדריקו, 'תיקוני זוהר' תיקון ע דף קכח ע"ב ד"ה ודא הוה חטא וד"ה ואתמר באדם), אברהם התחיל את תיקון חטא אדם הראשון ויעקב השלים את גמר התיקון ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כ"ץ דף כ ע"ב טור ב), ועד שלא הושלם תיקונו של אדם הראשון לא היו יכולים להוציא את שנים עשר השבטים. לכן אברהם אבינו לא הוליד את השבטים הקדושים כי רק התחיל התיקון וגם יצחק אבינו לא הולידם ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' חלק א פרשת ויצא ד"ה ולכך לקח יעקב סימן). ועוד יצחק אבינו לא נשא את רבקה לאשה עד אשר השלים את חלקו בתיקון אדם הראשון בעת העקידה, שרק אחר כך נאמר "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי" (בראשית כה, כ). וכן עשה יעקב אבינו שלא נשא את רחל ולאה עד אשר תיקן את חטא אדם הראשון ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות דף כב ע"א טור א) באיסור העריות ('דבש לפי' להחיד"א מערכת י אות כא). ואחרי שהשלים את התיקון הוא הביא את שנים עשר השבטים ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק א פרשת ויצא ד"ה ולכך לקח יעקב סימן).

אדם הראשון חצב ועשה את מערת המכפלה ובנה את מקומה ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון סימן ו ד"ה אבל ביאור אחד להם) ואחר כך הוא נקבר שם על ידי הקב"ה בעצמו שהתעסק בו במותו כמו שהתעסק בו ביצירתו ('זוהר חדש' על מגילת רות דף צז ע"ב ד"ה אמר רבי רחומאי). וכיון שאבות העולם הם תיקונו של אדם הראשון, כאשר אברהם תיקן את נפשו של אדם הראשון ויצחק את רוחו ויעקב את נשמתו, לכן הם הוצרכו כולם להיות קבורים שם במערת המכפלה כי היו חלק אדם הראשון ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן מקוברין עמוד הראשון סימן ו ד"ה אבל ביאור אחד להם). והאבות אכן חמדו להיקבר שם, כמו שהיה עם אברהם אבינו שטרח ויגע לקבל את מערת המכפלה, ואז נאמר לו על ידי בני חת "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ" (בראשית כג, ו), "מֵתֶךָ" – לשון רבים לכלול גם את יצחק ויעקב שעתידים להיקבר שם ('ילקוט דוד' לר' דוד פוזנר פרשת ויחי ד"ה יעקב וכל האבות חמדו) כפי שרצה אברהם אבינו (להרחבה על מערת המכפלה ראה אחד ממאמרינו לפרשת חיי שרה – 'סוד מערת המכפלה'). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.