פרשת מטות מסעי – סוד ערי המקלט

ה' יתברך ציוה להקים ערי מקלט לרוצחים בשגגה שנאמר "וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן: וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (במדבר לה, ט-יא). משה רבינו הזדרז להפריש את ערי המקלט הראשונים כבר בימיו שנאמר "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ: לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי" (דברים ד, מא-מב).

ויש להבין, מדוע רוצח בשגגה נס אל 'עיר מקלט' לשם הצלתו? ומדוע משה רבינו הזדרז להפריש שלוש ערי מקלט עוד בחייו?

אין מנוחה לנרצח כל עוד לא נעשה נקמה ברוצח

מקרה הרצח הראשון בעולם היה על ידי קין, כאשר הוא קם ורצח את הבל אחיו (ראה בראשית פרק ד). לכן נקרא קין בפי רבותינו 'ראשון להורגים' והבל נקרא 'ראשון לנהרגים' ('אסתר רבה' פתיחתא דאסתר רבא פרשה י). בעקבות המקרה קין הוגלה שנאמר "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהֹוָ"ה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן" (בראשית ד, טז) ('ילקוט שמעוני' פרשת ואתחנן רמז תתכט), והוא גלה לאותו מקום בו גלה אדם הראשון (רש"י בראשית ד, טז) אחרי שחטא באכילת 'עץ הדעת', כי אדם הראשון הביא את 'המיתה' לעולם ונדון על כך כדין 'רוצח בשגגה' הגולה ממקומו ('ילקוט ראובני' פרשת בראשית ד"ה 'זכור רחמי' בשם מדרש רבה). וניתנה לקין מֵעֵין עיר מקלט "בְּאֶרֶץ נוֹד", על מנת שלא יהרוג אותו כל אדם שמוצאו ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת וישב דף כה ע"א ד"ה 'ובזה יובן כוונת קין' מהמדרש). לכן נאמר על קין שהוא הוגלה דווקא "קִדְמַת עֵדֶן" כלומר מזרחה, כנגד שלושת ערי המקלט שעתיד משה רבינו להפריש מזרחית לארץ ישראל שנאמר "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ" (דברים ד, מא) (עפ"י 'זרע שמשון לר' שמשון נחמני תחילת פרשת מצורע דף ק טור א ד"ה מדרש רבה).

והנה כל הרוג ששפכו את דמו כמים, נשמתו נעה ונדה בארץ ואינה עולה למעלה, כיון שהפרידו בין הנשמה לגוף קודם שהגיע זמנם להיפרד ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת מסעי ד"ה בפרשת). וטעם נוסף, משום שרוב ההרוגים אגב צערם מטיחים דברים כלפי שמים ומדת הדין פוגעת בהם. וזה מה שאמר ה' לקין "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד, י), "דְּמֵי אָחִיךָ" – היא 'נפש האדם' שנאמר "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" (דברים יב, כג), אשר צועקת "מִן הָאֲדָמָה" – לפי שלא עלתה למעלה ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת שופטים ד"ה ובערת הדם). ועוד שאין דם ההרוג נבלע אחרי הרצח בארץ, ורישומו ניכר כל זמן שחי הרוצח. ואף אם יעברו ימים רבים, הרי בכל עת שיעבור הרוצח ליד גוף הנרצח, מיד יזוב דם מפצעיו כאילו הֲרָגוֹ בו ביום ('משיבת נפש' לר' יוחנן לוריא מגדולי אשכנז פרשת שופטים על הפסוק 'ואתה תבער דם הנקי'). ונשמת ההרוג הולכת וצועקת כל העת 'אל נקמות ה'!' וגורמת רעה ליושבי הארץ כל זמן שלא עושים דין ברוצח ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת שופטים ד"ה ובערת הדם), כי אין לנרצח מנוחה עד שינקם דמו במיתת הרוצח ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג' דרוש מג פרשת שופטים דף פב ע"ב ד"ה ובפסיקתא).

כאשר ינקמו ברוצח וישפכו את דמו, מיד תעלה נפש ההרוג ('צרור המור' פרשת שופטים ד"ה ובערת הדם) ויבלע דמו בארץ ('משיבת נפש' פרשת שופטים על הפסוק 'ואתה תבער דם הנקי'), כפי שנאמר "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" (במדבר לה, לג). לפי שאחר שנעשה דין ונקמה ברוצח, מתבער גם דם ההרוג מן הארץ ('צרור המור' פרשת שופטים ד"ה ובערת הדם) ונפשו חוזרת אל מקומה ('מעבר יבוק' לר' אהרן ברכיה ממודינא קרבן תענית פרק ז ד"ה ומטעם) ובא לה מרגוע. ועל כך אמר שלמה המלך כי לפעמים יש "עֵת לַהֲרוֹג" (קהלת ג, ג), והוא כאשר צריך לרפא את נפש הנרצח על ידי נקמת הדם מהרוצח ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני על קהלת דף נז ד"ה עת להרוג). ומשום כך נוקם הדם נקרא בשם 'גואל הדם', לפי שהנרצח 'נגאל' מצרתו על ידי שהוא נוקם את מותו ('מעבר יבוק' בחלק 'קרבן תענית' פרק ז ד"ה ומטעם). וכן מטעם זה אסור לקחת כופר מהרוצח במקום להמיתו, כפי שנאמר "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת" (במדבר לה, לא). ואפילו אם ימחל גואל הדם או בית דין, אין לדבר חשיבות, כי צריך לפייס את הנרצח דווקא בדם הרוצח ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת מסעי ד"ה בפרשת) (להרחבה על חומרת עוון הרציחה ראה אחד ממאמרינו לפרשת שופטים – 'מעשה עגלה ערופה').

ערי המקלט היו מגנים על הרוצח בשגגה מפני 'החיצונים'

בעקבות מעשה הרצח, 'החיצונים' רודפים אחרי הרוצח ומקטרגים עליו על מנת לגרום למותו ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת משפטים רעיא מהימנא דף קיד ע"ב ד"ה 'ובגלותא ובגלגולא' מהרמ"ק). וכל זמן שהרוצח מסתובב בארץ ישראל הקדושה היכן שרוצה, הרי שהוא מטמא אותה ('צרור המור' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת מסעי ד"ה אח"כ ציוה בדין). אמנם אם הרוצח רצח בשגגה, תיקן הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו דרך להציל את הרוצח, על ידי שינוס ל'עיר מקלט', שנקראת כך משום שהיא 'קולטת' את הרוצח אצלה ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות עשה מצוה קעד). ועל מנת לסייע לרוצח בשגגה לנוס מהר לעיר המקלט, מיישרים את הדרכים לערי המקלט (רמב"ם הלכות רוצח פרק ח הלכה ה), ושמים בכל הדרכים שלטים בהם כתוב 'מקלט מקלט', והכל כדי לכוון את אותו הרוצח במהירות אל עיר המקלט. וזה מה שנאמר "טוֹב וְיָשָׁר יְהֹוָ"ה עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" (תהלים כה, ח), "חַטָּאִים" – הם אותם חוטאים שרצחו בשוגג, וה' מכוונם "בַּדָּרֶךְ" אל עיר המקלט (גמ' מכות דף י תחילת ע"ב, 'פני דוד' להחיד"א אות ה ד"ה במדבר רבה).

שש ערי מקלט הצטוו ישראל להקים שנאמר "וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם: אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (במדבר לה, יג-טו). שלושת הערים שבעבר הירדן הוקמו על ידי משה רבינו שנאמר "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ: לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי" (דברים ד, מא – מב). ושלושת האחרים הוקמו בזמן יהושע לאחר שציוה אותו ה' כפי שנאמר "וַיְדַבֵּר יְהֹוָ"ה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה: לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי דָעַת וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם" (יהושע כ, א-ג). ונתקנו דווקא שש ערי מקלט כנגד ששת המשחיתים העיקריים והראשיים הנקראים 'קצף' 'אף' 'חימה' 'משחית' 'משבר' 'מכלה' (ראה גמ' שבת דף נה ע"א), להסתיר את הרוצח מעיניהם שלא יקטרגו עליו ('קהילת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר יהושע פרק כ דף כב ע"א בספר סוף ד"ה 'וישב בעיר').

נוסף לששת ערי המקלט היו עוד ארבעים ושתים ערים שהיו קולטות רוצחים בשגגה. כל הערים הללו היו ערי לויים, ומשום שהלויים באים מצד 'הגבורה' על כן מקום עריהם הוא מקום 'דין' ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת מסעי ד"ה בפרשת) ובמנוסת הרוצח לשם הוא היה כביכול מבקש שלא תחול עליו 'מדת הדין' בגלל מקרה הרצח ('רקנאטי' על התורה פרשת מסעי ד"ה אלה מסעי, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת משפטים ד"ה 'ובספר 'טעמי מצות' בשם הרקנאטי). והיות שערי הלויים הן בחינת כוחות הדין אך מצד הקדושה, לכן היו מסוגלות לקלוט את הרוצח בשגגה ולהגן עליו מפני 'החיצונים', ולבל יקטרגו עליו המקטרגים, ולהיות עזר לביטול 'הקליפות' המבקשות לפגוע בו ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קיד ע"ב רעיא מהימנא ד"ה 'ובגלותא ובגלגולא' מהרמ"ק), ואף להצילו מ'מדת הדין' הקשה על ידי שייסתר שם ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת מסעי דף ע ע"ב ד"ה ועל דרך). ולכן מספר ערי המקלט אצל הלויים היה מ"ב, כנגד שם קדוש הנקרא מ"ב שהוא שם 'הגבורה', ועל ידי כן היה נמתק כוח 'הדין' ומוכנעים 'החיצונים', וכפי שאמרו רבותינו כי 'אין הדין נמתק אלא בשורשו' (ראה 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער יג, יא, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי העמידה דרוש ה' ד"ה בכונת ברכת אבות) ('קהילת יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר יהושע פרק כ דף כב ע"א בספר סוף ד"ה 'וישב בעיר' וכתב שזה משום). וזה נרמז בפסוק "וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב" (במדבר לה, ד), "וּמִגְרְשֵׁי" – מלשון 'גירוש', לפי שערי הלויים היו מגרשים את הסטרא אחרא ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראדמסק פרשת מסעי ד"ה 'והיו הערים להם' וכתב שדבר זה היה מביא השפעה טובה לכל הבהמות הרכוש והחי שבעיר המקלט). (להרחבה על ענין הלויים ראה אחד ממאמרינו לפרשת בהעלותך – 'מדת הדין של הלויים').

הרוצח מאבד את "צֶלֶם אֱלֹקִים" שבו בעוון שפיכות דמים, ועל כך נאמר "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו). ואז הרוצח מוכן להינזק מהמזיקים השולטים בעולם, ובפרט בלילה שהוא זמן שלטונם כפי שנאמר "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים קד, כ). לכן הצטוו ישראל "וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם" (במדבר לה, יא), כדי שהרוצח בשגגה יוכל לנוס אל אחת מערי המקלט, ושם אין רשות למזיקים להיכנס כמו שביום אין להם רשות לשלוט. וזה הטעם שכשהבדיל משה שלוש ערים לערי מקלט כפי שנאמר "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ" (דברים ד, מא) אמר לו הקב"ה "הזרחת השמש לרוצחים!" (ראה גמ' מכות דף י ע"א בשם רבי שמלאי) וכוונתו שערי המקלט נקראים 'זריחת השמש', שהרי כמו שביום אין ל'מזיקים' רשות לשלוט, כך גם בערים הללו אין להם רשות להיכנס, והם היו הצלה לרוצח שהיה נס לשם וחי ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני תחילת פרשת מצורע דף ק טור א ד"ה מדרש רבה). ולכן אם היה הרוצח בשגגה יוצא מעיר המקלט לפני מות הכהן הגדול, הרי בזה הוא היה מפקיר את דמו לכוחות 'החיצונים' ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה תפא ד"ה פרטי המצוה).

שלוש ערי מקלט היו בעבר הירדן כי האויר הטמא שם גידל רוצחים

והנה על אף שרוב ישראל שהם תשע וחצי שבטים ישבו בארץ, הצטוו להקים בה רק שלוש ערי מקלט, ואת השלוש האחרות בעבר הירדן שהוא מקום מושבם של שניים וחצי השבטים הנותרים. והטעם בזה, משום שעבר הירדן איננה מחוברת כל כך אל צד הקדושה ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת כי תבוא אור לט"ו באלול שנת השכ"ט ד"ה והיינו פלוגתא דחכמים) אלא היא מקום ממוצע בין קדושת הארץ לחוץ לארץ ('יונת אלם' להרמ"ע מפאנו פרק טו, 'ילקוט ראובני' לר' ראובן בן האשקי פרשת מסעי ד"ה 'עבד כנעני' בשם יונת אלם), והיא ארץ טמאה. ואף על פי שכבש אותה משה רבינו וישבו בה שבט ראובן ושבט גד – הרי שלא יצאה מתחת ידי השר החיצון הרוחני השולט עליה ('יונת אלם' להרמ"ע מפאנו פרק טו, 'ילקוט ראובני' פרשת מסעי ד"ה 'ודע כי בעבר הירדן' בשם יונת אלם) ולא מתחת הסטרא אחרא. לכן היו נמצאים שם הרבה רוצחים מזידים ושוגגים, כי האויר הטמא שהיה שם 'גידל' אותם ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת כי תבוא ד"ה והיינו פלוגתא דחכמים. ראה 'עיר מקלט' לר' דוד לידא פרשת מסעי וכן רש"י במדבר לה, יד ד"ה 'ואת שלש הערים' וכן גמ' מכות דף ט סוף ע"ב).

וכשהתורה מתארת את ממלכת סיחון ועוג שני מלכי האמורי שישבו בעבר הירדן, נאמר בהם לשון הווה על אף שכבר מתו ובטלה מלכותם וישבו שם ישראל, כפי שנאמר "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: וַיֹּאמֶר יְהֹוָ"ה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן" (במדבר כא, לג-לד) וכן נאמר "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ"ה אֹתוֹ אֲלֵהֶם: אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי" (דברים א, ג-ד). וכן נאמר "אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם" (דברים ד, מה-מו) ('יונת אלם' להרמ"ע מפאנו פרק טו).

כלומר שגם אצל סיחון וגם אצל עוג שהיו שניהם מלכי האמורי, נאמר "אֲשֶׁר יוֹשֵׁב" בלשון הווה כאילו הם עדיין יושבים שם, כאשר למעשה המקום כבר נכבש והתיישבו שם עם ישראל שנאמר "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי" (במדבר כא, לא). והטעם לזה הוא, כי התורה לא מתכוונת למלכים הגשמיים הנמצאים למטה אלא לשר הרוחני היושב למעלה, שהוא שר 'האמורי' אשר תחתיו ישבו סיחון ועוג המלכים הגשמיים, ועליו אמרה התורה "אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן" (במדבר כא, לד) לפי שהוא עודנו יושב במקומו ושולט שם אפילו שנכפף לפני משה רבינו כאשר משה כבש את המקום. ולעתיד לבוא כאשר תיכבש כל הארץ הנבחרת לגבולותיה, אז השר הרוחני יֵרֵד משלטונו ולא תיקרא יותר הארץ על שמו ('יונת אלם' לרמ"ע מפאנו פרק טו, 'ילקוט ראובני' פרשת מסעי ד"ה 'ודע כי בעבר הירדן' בשם 'יונת אלם').

ערי המקלט שהפריש משה רבינו תיקנו את מעשיו בהריגת המצרי

שלושת ערי המקלט שבעבר הירדן הופרשו על ידי משה רבינו, אך לא שימשו כערי מקלט בפועל עד לאחר שעברו עוד כמה שנים והופרשו גם שלושת הערים שבארץ ישראל. והסיבה שמשה רבינו הקדים להפרישם, משום שמשה היה צריך תיקון על האיש המצרי שהוא הרג כאשר היה בארץ מצרים, שעליו נאמר "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יא-יב). משה רבינו היה גלגול נשמתו של הבל, והמצרי היה גלגול נפשו של קין, ולכן משה רבינו חשב שצריך להורגו על שהרג את הבל, וקם והרגו באמצעות 'שם המפורש' הוא שם מ"ב ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל על זוהר פרשת משפטים על דף קיד ע"ב ד"ה שם דף), לאחר שהתייעץ על כך עם המלאכים ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן פרק תורת משה אות כב ד"ה וביאור הענין, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת מסעי ד"ה והקריתם לכם ערים). (להרחבה על ענין גלגול נשמת המצרי ראה אחד ממאמרינו לפרשת וארא – 'גלגולי נשמת משה רבינו') (להרחבה על השם הקדוש מ"ב ראה אחד ממאמרינו לפרשת שמות – 'מעלת תפילת אנא בכוח').

משה רבינו חשב כי בכוח השם הקדוש יתעלה נפשו של המצרי ויתוקן, אך למעשה הוא הרג את המצרי קודם שהגיע זמנו. ומכיוון שהתכוון לטובתו של המצרי ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל פרשת משפטים על דף קיד ע"ב) ומעיקרו הרגו כדין ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת מסעי ד"ה והקריתם לכם ערים), על כן היה נחשב למשה רבינו כמו הריגה בשוגג – והוא התחייב גלות לעיר מקלט ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל פרשת משפטים על דף קיד ע"ב). וגם אז מה שהתחייב היה רק לסיבת תוקף גדולתו של משה רבינו ועליונותו המופלאה ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת מסעי ד"ה והקריתם לכם ערים). ובנוסף, משה רבינו הרגיש בעצמו את הצורך בהקמת 'ערי המקלט' כדי להגן על הרוצח. כי כאשר פרעה מלך מצרים שמע שמשה הרג את המצרי, הוא תפס אותו וביקש להורגו. ואז משה רבינו ניצל ממנו בדרך נס כאשר החרב התהפכה על הקוסטינר שביקש להורגו, וגם מלאך בדמותו של משה נכנס במקומו. ועל כך אודה משה רבינו לקדוש ברוך הוא ואמר "וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות יח, ד) ('דברים רבה' ב, כט, 'ילקוט שמעוני' ספר שמות רמז קסז ד"ה מה ראה משה).

משה רבינו הזדרז להפריש שלוש ערי מקלט בעבר הירדן, ובזה נחשב לו כאילו הוא "נַס" אל ערי המקלט, והתכפר לו ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל פרשת משפטים על דף קיד ע"ב). והועיל הדבר רק עבורו משום שהיה צריך למות טרם כניסתו לארץ. אך לא הועיל הדבר עבור כלל ישראל שאצלם רוצחים בשגגה צריכים להיכנס ממש לתוך ערי המקלט, החל מעת שהושלמו בנייתן של ששת ערי המקלט ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת מסעי ד"ה והקריתם לכם ערים). ונרמז הדבר במה שציוה הקב"ה את משה רבינו על ערי המקלט, שנאמר "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹקִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (שמות כא, יג), "וְשַׂמְתִּי לְךָ" – רק לך עבור הריגת המצרי ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת משפטים על הפסוק 'ואשר לא צדה', 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת מסעי ד"ה והקריתם לכם ערים) "אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" – אותיות מש"ה, לפי שהצטווה לתיקון עבור עצמו ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה מצות ערי מקלט), כנגד מה שהוא היה צריך לנוס אל עיר המקלט ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת צו דף עח טור א ד"ה והענין הוא כך). 

ועוד נאמר בתורה "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ: לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי: אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי" (דברים ד, מא-מג), ומיד אחר כך נאמר "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים ד, מד), כלומר עבור "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הדין הוא ב'שוגג' וכשמדובר ב"רֵעֵהוּ" דווקא, אך לא כן משה רבינו שעבורו זהו מקלט, אף שהרג גוי ועשה כן ב'מזיד' ('חומת אנך' על התורה להחיד"א פרשת ואתחנן אות ה). והיה בזה הצלה למשה רבינו, כי במצרי שהוא הרג היה שׁו‍ֹרה הס"מ וסביבו מחנותיו. ולאחר שנהרג היו המחנות הללו רודפים אחרי משה רבינו להזיקו (זוהר פרשת משפטים דף קיד ע"ב ד"ה והאי איהו). ורצה הס"מ להיות 'גואל הדם' של המצרי ולהרוג את משה רבינו, לכן ציוה הקב"ה שיפריש שלוש ערי מקלט, ובזה יינצל מהס"מ ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת משפטים על הפסוק 'ואשר לא צדה') ומאותם 'המקטרגים' והמזיקים שרדפו אחריו (זוהר פרשת משפטים דף קיד ע"ב ד"ה והאי איהו) כמו אדם שנס לעיר מקלט, ומוגן שם מפני החיצונים המנסים לפגוע בו. 

מיתתו של הכהן הגדול מעלה את נשמת הנרצח ואז הרוצח שב לביתו 

רוצח בשגגה הגולה לעיר מקלט, צריך להמתין עד למותו של הכהן הגדול ורק אחר כך יכול לצאת מעיר המקלט. והטעם לזה, משום שבזמן שהולך הרוצח לעיר המקלט, עדיין נשמת הנרצח נמצאת בגלות ולא יכולה לעלות למקומה. אך כאשר מת הכהן הגדול ונשמתו הגדולה עולה למעלה, אזי גם נשמת הנרצח עולה למעלה ('של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת מסעי ד"ה בפרשת) למקומה הראוי לה, ויכולה אף לשוב אחר כך לעולם הזה בגלגול ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תפא ד"ה פרטי המצוה), כי יש בכוח נשמת הכהן הגדול להעלות את הניצוצות הנידחות של הנשמות ('מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה ד"ה אופן ד', 'מגלה עמוקות' פרשת נשא ד"ה בזוהר אדם) המסתובבות בעולם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק צט דף שיז ד"ה 'ומעתה יצא לאן' וכו') ממקום למקום ('מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה ד"ה אופן ד', 'מגלה עמוקות' פרשת נשא ד"ה בזוהר אדם), אל המדרגה העליונה ('מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה ד"ה אופן ד', 'מגלה עמוקות' פרשת נשא ד"ה בזוהר אדם), ועמהם גם את נשמת הנרצח כדי שתעלה למנוחתה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק צט דף שיז ד"ה 'וכעת ראיתי' וכו' בשם גורי האר"י ז"ל, 'גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש מג פרשת שופטים דף פב ע"א ד"ה ובפסיקתא) עם מיתת הכהן הגדול ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש מג פרשת שופטים דף פב ע"א ד"ה ובפסיקתא).

מיתת הכהן הגדול מכפרת גם לרוצח, כשם שמיתת צדיקים מכפרת ('רקנאטי' פרשת מסעי ד"ה אלה מסעי, 'שמן הטוב וזקן אהרן' פרשת מסעי דף ע ע"ב ד"ה אמר הכתוב). ונמצא כי הכהן הגדול מכפר במותו יותר מאשר בחייו, כי בחייו היה מכפר על ידי קרבן בהמה ועתה מכפר על ידי הקרבת נפשו, וראוי אדם גדול כזה לכפר במיתתו על כל בני דורו ('שפתי כהן על התורה' פרשת מסעי ד"ה ואם בפתע ללא איבה). דם הכהן הגדול ומיתתו חשובה כאילו נשפך דם הרוצח עצמו, ונמצא כי מתקיים מה שנאמר "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" (במדבר לה, לג) ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת מסעי ד"ה אח"כ צוה בדין). ובדין הוא, שכל זמן שהנשמה של המת לא חזרה אל מקומה והיא נעה ונדה אז גם הרוצח יהיה נע ונד. ועם מות הכהן הגדול שחוזרת הנשמה של המת למעלתה ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תפא ד"ה פרטי המצוה) ולמנוחתה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש מג פרשת שופטים דף פב ע"א ד"ה ובפסיקתא, 'זכר דוד' מאמר ג פרק צט דף שיז ד"ה 'ומעתה יצא לאן' וכו'), חוזר גם הרוצח למקומו ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה תפא ד"ה פרטי המצוה) לביתו ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן חלק ג דרוש מג פרשת שופטים דף פב ע"א ד"ה ובפסיקתא) ונחלתו ('זכר דוד' מאמר ג פרק צט דף שיז ד"ה 'ומעתה יצא לאן' וכו').

כעין זה היה מנהג אצל הכנעניים בארץ ישראל להכניס את מתיהם בארונות בתוך מערות עד שימות אחד שהוא גדול הדור, ואז היו מוליכים כולם את מתיהם לקבורה יחד עם אותו הגדול כדי שגם הם ינוחו במשכבותם על מנוחתם ('דבש לפי' להחיד"א מערכת כ אות ז ערך כהן גדול, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק צט דף שיז ד"ה 'וכעת ראיתי' וכו' בשם 'דבש לפי'). ויושבי הארץ האמינו שעל ידי כך אותו הגדול יגן על מתיהם ויכניסם לגן עדן ('שפתי כהן על התורה' פרשת שלח לך ד"ה שמעתי שנמצא, 'זכר דוד' מאמר ג פרק צט דף שיז ד"ה 'ומעתה יצא לאן' וכו' בשם 'שפתי כהן על התורה'). וכמעשה הזה היה באותו היום שעברו המרגלים בארץ, כי מת איוב שהיה גדול הדור, והוציאו כולם את ארונות מתיהם ('דבש לפי' להחיד"א מערכת כ אות ז ערך כהן גדול). וכשהמרגלים ראו את כל אותם ארונות המתים, חשבו שכל אלו מתו כאחד ('שפתי כהן על התורה' פרשת שלח לך ד"ה שמעתי שנמצא) ולכן אמרו "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" (במדבר יג, לב) ('שפתי כהן על התורה' פרשת שלח לך ד"ה שמעתי שנמצא, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת כ אות ז ערך כהן גדול). ואפשר שהקב"ה שם בפיהם שיאמרו דברים אלו, אשר בתוכם היה רמוז היפך דבריהם, כי צירוף ראשי התיבות "אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" עם הכולל עולים 'איוב', ללמד שמבין כל המתים שנקברו אז, רק איוב מת באותו היום ('דבש לפי' להחיד"א מערכת כ אות ז ערך כהן גדול).

לעתיד לבוא יהיו עוד שלוש ערי מקלט בגלל ריבוי הרוצחים בשגגה

אם רוצח בשגגה היה בעיר מקלט ויצא חוצה לה ותפס אותו גואל הדם והרגו, לא סיים בכך הרוצח את תיקונו והוא יהיה חייב לשוב לעולם בגלגול נוסף ולגלות לעיר המקלט. וזה נרמז בסמיכות התיבות שנאמר "כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ" (במדבר לה, כח), "עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת" – נרמז שאפילו אם מת הרוצח, כל זמן שלא ישב בעיר המקלט כדין, עתיד הוא לשוב בגלגול ולגלות לעיר המקלט ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת מסעי ד"ה ואם יצא יצא), עד שיתוקן במותו של הכהן הגדול. כי יש כוח בידיו של צדיק גדול כמו הכהן הגדול לקבץ אליו נשמות נדחות שעליהם נאמר "מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל א' ב, ו), ובהם נשמת הנרצח, על כן בדין הוא שאחרי מותו ישוחרר גם הרוצח מעיר המקלט ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת מסעי דף ע ע"ב ד"ה 'ועוד היה אפשר' בהגהה).

לכן אסור לקחת כופר מהרוצח בשגגה בִּמְקוֹם שיגלה לעיר מקלט שנאמר "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן" (במדבר לה, לב), משום שגם אם יפטרוהו מהגלות על ידי כופר נפש, הרי הוא יצטרך "לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ" על ידי שתתגלגל נשמתו שוב ויפרע את חובו לשבת בעיר מקלט ('שפתי כהן על התורה' פרשת מסעי ד"ה ולא תקחו כופר). ולכן אם מת 'רוצח בשגגה' עוד לפני שהספיק לגלות לעיר מקלט אזי היו מגלים את עצמותיו לשם, וכן אם הוא מת בעיר המקלט קוברים אותו שם, עד העת שימות הכהן הגדול ואז יוליכו את עצמותיו לקברי אבותיו (ראה רמב"ם הלכות רוצח פרק ז הלכה ג). והכל נעשה בשביל שהוא לא יצטרך לשוב ולהתגלגל. וזה מה שנאמר "וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (במדבר לה, כו) "אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" – בלשון עתיד, לפי שאם לא שהה בעיר המקלט כפי הדין, אזי יצטרך לשוב ו'לנוּס' בגלגול אחר ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת מסעי ד"ה והרמב"ם ז"ל).

ה' יתברך ציוה להפריש לעתיד לבוא עוד שלוש ערי מקלט על ששת ערי מקלט שהופרשו בימי משה רבינו ויהושע בן נון, שנאמר "כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָ"ה אֱלֹקֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה" (דברים יט, ט) (רש"י דברים יט, ט ד"ה ויספת לך עוד שלש). והסיבה לכך כי הֶבֶל בנו של אדם הראשון, חטא במחשבה ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה מצות ערי מקלט וד"ה 'ונחזור לענין ראשון' עיי"ש) והציץ בשכינה, ועל כן התחייב מיתה הוא ורבים מיוצאי שורשו ('כורסייא דאליהו' לר' חביב חיים דוד סיתהון דף לט ע"א ד"ה והנה זאת), ועל ידי ההריגה הם נתקנים. ומטעם זה רבותינו קראו להבל 'ראש לנהרגים', כי היוצאים ממנו מוכרחים להיהרג. וכך נמצא כי רוב הנהרגים במשך הדורות הם משורש הבל ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה מצות ערי מקלט וד"ה 'ונחזור לענין ראשון' ועיי"ש). וכשתגיע הגאולה העתידה ותהיה "בְּעִתָּהּ" (ישעיה ס, כב) כלומר בזמנה, אזי וודאי שכבר יתוקנו לגמרי כל אלו היוצאים משורשו של הבל, ולא יצטרכו עוד מי מהם למות ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה 'ונחזור לענין ראשון').

אך אם ה' יתברך יחליט להחיש את הגאולה העתידה ויתקיים בה "אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה ס, כב), אזי יצטרכו אותם בני אדם הקשורים להבל למות גם אחרי ביאת המשיח, היות שעדיין לא נתקנו. וכיון שאז כבר תתקיים הנבואה "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיה ב, ד), לכן לא תהיה מיתה במזיד אלא יזמן ה' יתברך שימותו כולם בדרך של שגגה. והיות שצריך יהיה לתקן אותם במהירות גדולה, אז ממילא יתרבו מאוד אותם הרוצחים בשוגג שצריכים לגלות לערי מקלט ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה ונחזור לענין ראשון). וכן יתווספו אליהם כל אותם אלו שהרגו בשוגג במשך מאות השנים מאז חורבן הבית, ולא גלו כי לא היו 'ערי מקלט' – ובאותו הזמן הם ייגלו, ועל ידי כן יתכפר להם ('פני דוד' להחיד"א פרשת שופטים אות יא בשם ר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר'). לכן ה' יתברך ציוה להוסיף לעתיד לבוא עוד שלוש ערי מקלט בעבור כל הרוצחים ('שער המצוות' להאר"י ז"ל פרשת שופטים ד"ה ונחזור לענין ראשון). ואחר כך עתיד ה' יתברך לבטל את המוות מכל וכל, שנאמר "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָ"י יֱהֹוִ"ה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיה כה, ח) במהרה בימינו, אמן.