ברכות

מִזְמוֹר לְדָוִד. יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי, עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב. יַנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי. דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי. וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ לְאֹרֶךְ יָמִים:

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר שִׁיר: אֱֽלֹהִים. יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ. יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ. בְּכָל־גּוֹיִם, יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים, אֱלֹהִים. יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם: יִֽשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ, לְאֻמִּים. כִּי־תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר. וּלְאֻמִּים, בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים, אֱלֹהִים: יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ, נָתְנָה יְבוּלָהּ. יְבָרְכֵנוּ, אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִֽירְאוּ אוֹתוֹ, כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ:

גָּבְרוּ חֲסָדָיו עָלֵינוּ, וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ. וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ:

ונוטלים מים אחרונים עד פרק שני מן האצבעות, ומנהגינו לקנח אז גם את השפתיים. ומנהגינו לכסות הלחם במפה נאה גם בזמן שאין מברכין על היין. ומסלקים כל שיירי המאכלים וכ"ש העצמות והקליפין, לכבוד הברכה.

נוהגים לומר תחילה פסוק זה

אֲבָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:

ויש נוהגים להוסיף וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה:

שלושה או יותר שישבו לאכול יחד, חייבים בזימון.

המברך אומר רִבּוֹתַי בָּרֵכוּ. והם עונים בָּרֵךְ:

ואומר נְבָרֵךְ (מעשרה מוסיף לֵאלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:

והם עונים בָּרוּךְ (מעשרה מוסיפים אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

והמברך חוזר ואומר בָּרוּךְ (מעשרה מוסיף אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

ומברך ברכת המזון. ונכון שכולם יברכו עמו מלה במלה בלחש, ויסיימו כל ברכה לפניו שלש תיבות, כדי שיענו אמן אחר כל ברכה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּטוֹב, בְּחֵן, בְּחֶסֶד, וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יְחַסֵּר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא זָן (וּמֵזִין), וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. כָּאָמוּר, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיַע לְכָל חַי רָצוֹן. וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַזָּן בְּרַחֲמָיו אֶת הַכֹּל:

נוֹדֶה לָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּנְבָרְכָךְ מַלְכֵּנוּ. כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ חֶמְדָּה, טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ:

בחנוכה אומר

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַפְּדוּת וְעַל הַפֻּרְקָן, שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוּנַּאי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרִשְׁעָה עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶךָ, וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וּמָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּפֹשְׁעִים בְּיַד עוֹשֵׂי תוֹרָתֶיךָ. וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת, בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת:

בפורים אומר

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה:

בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. כְּשֶׁעָמַד הָמָן הָרָע עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, וּבִקַּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וְהֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם פֶּלֶא וְנִסִּים, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת, בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת:

וְעַל כֻּלָּם, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אָנוּ מוֹדִים לָךְ, וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ. כָּאָמוּר, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ (מוזג הכוס במים) אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ (מוזג הכוס במים) וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ, תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵינוּ:

בראש חדש, יום טוב, חול המועד, מוסיף

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. יַעֲלֶה וְיָבֹא, יַגִּיעַ, יֵרָאֶה, יֵרָצֶה, יִשָּׁמַע, יִפָּקֵד, יִזָּכֵר (לְפָנֶיךָ) זִכְרוֹנֵינוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, זִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה, לְטוֹבָה, לִבְרָכָה, לְחֵן, לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים.

בראש חדש בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה,

בחוהמ"ע פסח בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם מוֹעֵד חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה,

בחוהמ"ע סוכות בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם מוֹעֵד חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה,

לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. פָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. הוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים. בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ. וּמַלְּטֵנוּ בוֹ מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וְשַׂמְּחֵנוּ בוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, כִּי אֵל מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן אָתָּה:

וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בְּקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם: (המברך אומר בלחש) אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, הוּא גּוֹמְלֵנוּ חֵן וְחֶסֶד וְרַחֲמִים וְכָל טוּב: הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים: הָרַחֲמָן יִתְפָּאֵר לְנֵצַח נְצָחִים: הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד: [הָרַחֲמָן יַסְמִיכֵנוּ עַל הַכָּבוֹד: הָרַחֲמָן יִטַּע שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ: הָרַחֲמָן יִגְאַל שְׁכִינַת עֻזֵּנוּ: הָרַחֲמָן יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ: הָרַחֲמָן יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה: הָרַחֲמָן יִפְתַּח לִבֵּנוּ וְלֵב בָּנֵינוּ לְתַלְמוּד תּוֹרָתוֹ: הָרַחֲמָן יְגַדְּלֵם לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְיִרְאָתוֹ: הָרַחֲמָן יִשְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לִכְלַל חוֹלֵי עַמּוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל:] (המתארח אצל חבירו המנהג שמוסיף הָרַחֲמָן יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה: הָרַחֲמָן יְיַשֵּׁר אוֹרְחוֹתָיו: הָרַחֲמָן יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכָיו: הָרַחֲמָן מִכָּל צָרָה וָנֶזֶק יַצִּילֵהוּ:)

הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיַח, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: צריך ליתן לב לענות אמן גם אחרי הרחמן יזכנו לימות המשיח וכו'

מַגְדִּיל (ר"ח, חוהמ"ע, חנוכה ופורים אומר מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדוֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (בָּרוּךְ הָאֵל הַמּוֹשִׁיַע):

ברכת האורח הארוכה

הָרַחֲמָן יְבָרְכֵנוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד (מִמֶּנּוּ) אִישׁ בִּשׁמוֹ: וְעוֹד אֱלֹהִים יְבָרֵך וְיִשׁמוֹר וְיִסעוֹד וְיַפרֶה וְיַרבֶּה וְיַשתִּיל וְיַעשִׁיר וִיתַקֵּן וִיחַלֵּץ וִיחַיֶּה וְיַאֲרִיך אֶת יְמֵי מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ (הנמצאים שם אומרים: אַתָּה מָר וְרָב: וכן לקמן) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעוֹדָה הַזֹּאת וַאֲבִי הַנִּמּוֹל הַזֶּה [כשיש חתן מוסיף: וְרִבִּי הֶחָתָן הַזֶּה]. אֱלֹהִים יְבָרֵך אוֹתָם וְעֶזרֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם וּבנֵיהֶם וּקרוֹבֵיהֶם וְדוֹרְשֵׁי טוֹבָתָם וְדוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמָם יִתבָּרְכוּ (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה תִּתבָּרֵך:) גַּם יִתבָּרְכוּ הַכֹּל בִּמאֹד מְאֹד בְּהוֹן בְּעוֹשֶׁר בְּחָכמָה מוּפלָאָה בְּחִילּוּץ עֲצָמוֹת בְּבָנִים וּבָנוֹת: (ועונים: אָמֵן: ויש נוהגים לומר, בַּבָּנִים:) בַּבָּנִים שֶׁיִּהיוּ עוֹסְקֵי בַתּוֹרָה וּמקַיְּמֵי מִצוֹת בְּיִשׂרָאֵל, וּבִנכָסִים מְרוּבִּים שֶׁלֹּא יִתַּמּוּ, וּבַעוֹשֶׁר וּבַכָּבוֹד שֶׁלֹּא יִכלֶה: (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה לֹא תִכלֶה מִכָּל טוּב:) וְהַשֻּׁלחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלנוּ עָלָיו [וְכוֹס שֶׁשָּׁתִינוּ בּוֹ] יְהֶא מְעֻדָּן מְדֻשָּׁן מְפֻתבָּג מְבוֹרָך מָלֵא כָּל טוֹבָה, כְּשֻׁלחָנוֹ שֶׁלְּ־אַברָהָם אָבִינוּ אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ הַמָּקוֹם בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל וְכֵן יְהִי רָצוֹן: (ועונים: יְהִי רָצוֹן:) יְהִי רָצוֹן מִלִּפנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּך הוּא שֶׁאַתָּה מוֹרֵינוּ וְרַבֵּינוּ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶה וּבַעַל הַסְּעוֹדָה הַזֹּאת וַאֲבִי הַנִּמּוֹל הַזֶּה [וְרִבִּי הֶחָתָן הַזֶּה], שֶׁלֹּא תֵבוֹשׁוּ בָּנוּ וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּכֶם, (ויש נוהגים לענות: וְאַתָּה לֹא תֵבוֹשׁ:), לֹא תֵבוֹשׁוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תִכָּלְמוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לֹא תֵבוֹשׁוּ בְּרֵאשִׁיתְכֶם וְלֹא תִכָּלְמוּ בְּאַחֲרִיתְכֶם. אַחֲרִיתְכֶם תִּהיֶה לְדוֹרֵי דּוֹרִים. נִכסֵיכֶם יִהיוּ מֻצָּלִים מַצלִיחִים מַשׁבִּיחִים קְרוֹבִים לָעִיר וְאַל יִמשׁוֹל הַשָּׂטָן: (ועונים: וּבךָ לֹא יִמשׁוֹל:) וְאַל יִזדַּקֵּק לֹא בְמַעֲשֵׂיכֶם וְלֹא בְּמַעֲשֵׂינוּ וְלֹא בְמַעֲשֵׂה עַמּוֹ כָל בֵּית יִשׂרָאֵל וְאַל יוּשַׂם: (ועונים: וּבךָ לֹא יוּשַׂם:) לֹא לִפנֵיכֶם וְלֹא לְפָנֵינוּ וְלֹא לִפנֵי כָל עַמּוֹ בֵּית יִשׂרָאֵל שׁוּם דָּבָר רָע וְהִרהוּר עֲבֵירָה וְחֵטא וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. אֲבָל תִּזכּוּ: (ועונים: אָמֵן, וְאַתָּה תִּזכֶּה:). תִּזכּוּ כֻּלְּכֶם גַּם אֲנִי הַקַּל וְהַצָּעִיר אֶזכֶּה עִמָּכֶם לִראוֹת בְּבִניָנָהּ שֶׁלִּירוּשָׁלַיִם חֲבֵרִים מוּצָלִים מֻצלָחִים כְּבַתְּחִלָּה, מִמָּרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיכֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת: (ועונים: וְעָלֶיךָ יְלַמְּדוּ זְכוּת: ויש נוהגים לומר, וְעָלֶיךָ מִמָּרוֹם זְכוּת יְלַמֵּדוּ:). מִמָּרוֹם יִשׁלַח הָאֵל אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֵיכֶם, וִיבָרֵך אֶת לַחמְכֶם וְאֶת מֵימֵיכֶם, כְּדִכתִּיב וַעֲבַדתֶּם אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַך אֶת לַחמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרבֶּךָ (ועונים: וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ כָּל חוֹלִי:). וְהֵסִיר יְהוָה מִמֶּנִי וּמִכֶּם כָּל חוֹלִי. וְנֶאֱמָר, לֹא תִהיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרצֶךָ, אֶת מִספַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא (ועונים: יְמַלֵּא יְהוָה כָּל מִשׁאֲלוֹתֶיךָ לְטוֹבָה:) יְמַלֵּא יְיָ כָּל מִשׁאֲלוֹתַי וּמִשׁאֲלוֹתֵיכֶם לְטוֹבָה. וְעוֹד כְּלָלְכֶם רִבּוֹתַי הַמְּסֻבִּין כָּאן,

המברך אומר

תִּתבָּרְכוּ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, תִּוָּשֵׁעוּ, תִּפָּדוּ, תֻּצָּרוּ, תְּעֻטָּרוּ, תְּמֻגָּנוּ, תְּכֻלכָּלוּ, תַּצלִיחוּ, תַּשׂכִּילוּ, תַּעֲנוּ וְנַעַן עִמָּכֶם הנמצאים שם אומרים לעומת המברך

תִּתבָּרֵך בֵּאלֹהֵי אָמֵן, תִּוָּשַׁע, תִּפָּדֶה, תֻּצָּר, תְּעֻטָּר, תְּמֻגָּן, תְּכֻלכָּל, תַּצלִיַח, תַּשׂכִּיל, תַּעֲנֶה וְנַעַן עִמָּך וממשיכים לומר עִמו יחד שְׁבָח לְבוֹרֵא עוֹלָם. בָּרוּך יְהוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

מַגדִּיל (בשבת ויו"ט, בר"ח ובחוה"מ, בחנוכה ופורים, אומרים מִגדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלכּוֹ, וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלזַרעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדוֹרְשֵׁי יְהוָה לֹא יַחסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַֽיהוָה כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסדּוֹ: (בָּרוּך הָאֵל הַמּוֹשִׁיַע):

המברך אומר סַברֵי מָרָנַן: והם עונים לְחַיֵי:

בָּרוּך אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן: (אמן)

ומריק מעט יין מהכוס לכוס אחר, ומשגרו לאֵם הנימול שתשתה, ואחר כך שותה הוא מהכוס (ודי בטעימה כל שהוא) ונותן להיושבים לצידו לשתות, משום חיבוב מצוה.

בשבת, ברכת־המזון כבשאר שבתות, דהיינו שאין מזמנים בנוסח נברך מנחם אבלים, ואין אומרים ברכת אבלים, ואפילו אם אין אחרים אוכלים עמו והוא מברך ביחידות או ג' אבלים. אך אין מברכין אותה על הכוס, אפילו כשיש שם עשרה. 

דורש תלמיד חכם בסוף הסעודה מעין המאורע. ולאחר מכן נהגו לומר המזמורים כדלהלן:

מִזְמוֹר לְדָוִד. יְיָ רֹעִי, לֹא אֶחְסָר: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא, יַרְבִּיצֵנִי. עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי: נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב. יַֽנְחֵנִי בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן שְׁמוֹ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע. כִּי אַתָּה עִמָּדִי. שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי: תַּעֲרֹךְ לְפָנַי, שֻׁלְחָן. נֶגֶד צֹרְרָי. דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי, כּוֹסִי רְוָיָה: אַךְ, טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי, כָּל יְמֵי חַיָּי. וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ, לְאֹרֶךְ יָמִים:

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר: שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ. יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת. וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי. אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי: לָֽמָּה אִירָא בִּֽימֵי רָע. עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי: הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם. וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ: אָח, לֹא־פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ. לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְחָדַל לְעוֹלָם: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת: כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ. יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ. וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם: קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְֽעוֹלָם. מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת: וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: זֶה דַרְכָּם כֵּֽסֶל לָמוֹ. וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה: כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ, מָוֶת יִרְעֵם. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל, מִזְּבֻל לוֹ: אַךְ־אֱלֹהִים, יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל. כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה: אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ. כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ: כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ. וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ: תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו. עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר: אָדָם בִּיקָר, וְלֹא יָבִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ:

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מִזְמוֹר שִׁיר: אֱֽלֹהִים. יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ. יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ. בְּכָל־גּוֹיִם, יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים, אֱלֹהִים. יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם: יִֽשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ, לְאֻמִּים. כִּי־תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר. וּלְאֻמִּים, בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים, אֱלֹהִים: יוֹדוּךָ, עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ, נָתְנָה יְבוּלָהּ. יְבָרְכֵנוּ, אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִֽירְאוּ אוֹתוֹ, כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ:

גָּבְרוּ חֲסָדָיו עָלֵינוּ, וְלֹא כָלוּ רַחֲמָיו מִמֶּנּוּ. וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְיָ:

ונוטלים מים אחרונים עד פרק שני מן האצבעות, ומנהגינו לקנח אז גם את השפתיים. ומנהגינו לכסות הלחם במפה נאה גם בזמן שאין מברכין על היין. ומסלקים כל שיירי המאכלים וכ"ש העצמות והקליפין, לכבוד הברכה. ברכת־המזון מנהגינו שאומר הרב בלא כוס, כדי למעט בשמחה.

נוהגים לומר תחילה פסוק זה

אֲבָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:

ויש נוהגים להוסיף וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה:

שלושה או יותר שישבו לאכול יחד, חייבים בזימון.

המברך אומר רִבּוֹתַי בָּרֵכוּ. והם עונים בָּרֵךְ:

ואומר נְבָרֵךְ (מעשרה מוסיף לֵאלֹהֵינוּ) מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:

והם עונים בָּרוּךְ (מעשרה מוסיפים אֱלֹהֵינוּ) מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

והמברך חוזר ואומר בָּרוּךְ (מעשרה מוסיפים אֱלֹהֵינוּ) מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

ומברך ברכת המזון. ונכון שכולם יברכו עמו מלה במלה בלחש, ויסיימו כל ברכה לפניו שלש תיבות, כדי שיענו אמן אחר כל ברכה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּטוֹב, בְּחֵן, בְּחֶסֶד, וּבְרַחֲמִים. וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יְחַסֵּר לָנוּ לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הוּא זָן (וּמֵזִין), וּמְפַרְנֵס לַכֹּל. כָּאָמוּר, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיַע לְכָל חַי רָצוֹן. וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַזָּן בְּרַחֲמָיו אֶת הַכֹּל:

נוֹדֶה לָךְ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּנְבָרְכָךְ מַלְכֵּנוּ. כִּי הִנְחַלְתָּ אֶת אֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ חֶמְדָּה, טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל תּוֹרָתָךְ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ:

בחנוכה אומר

עַל הַנִּסִּים, וְעַל הַגְּבוּרוֹת, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, וְעַל הַפְּדוּת, וְעַל הַפֻּרְקָן, שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה:

בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמֻנַּאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרִשְׁעָה עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וּמָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּפֹשְׁעִים בְּיַד עוֹשֵׂי תוֹרָתֶיךָ. וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת, בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת:

בפורים אומר (כמנהגינו שכל דיני אבילות נוהגים בו)

עַל הַנִּסִּים, וְעַל הַגְּבוּרוֹת, וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ, בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמָן הַזֶּה:

בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. כְּשֶׁעָמַד הָמָן הָרָע עַל עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, וּבִקַּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם, וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם, וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. וְהֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבוֹתָ לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִׂיתָ לְּךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם פֶּלֶא וְנִסִּים, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת, בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת:

וְעַל כֻּלָּם, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אָֽנוּ מוֹדִים לָךְ, וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ. כָּאָמוּר, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ, תַּחְזִיר לִמְקוֹמָהּ בְּיָמֵינוּ:

בראש חדש מוסיף

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. יַעֲלֶה וְיָבֹא, יַגִּיעַ, יֵרָאֶה, יֵרָצֶה, יִשָּׁמַע, יִפָּקֵד, יִזָּכֵר (לְפָנֶיךָ) זִכְרוֹנֵינוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, זִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה, לְטוֹבָה, לִבְרָכָה, לְחֵן, לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה. פָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. הוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ. וּמַלְּטֵנוּ בוֹ מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וְשַׂמְּחֵנוּ בוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה, כִּי אֵל מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן אָתָּה:

וּבְנֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בְּקָרוֹב, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם: (המברך אומר בלחש) אָמֵן.

רבים נוהגים לומר ברכה זו בנוסח זה במקום ובנה וכו':

נַחֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן, וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְאֶת הָאֲבֵלִים הַמִּתְאַבְּלִים בָּאֵבֶל הַזֶּה. נַחֲמֵם מֵאֶבְלָם, וְשַׂמְּחֵם מִיגוֹנָם. כָּאָמוּר, כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ, כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלַיִם תְּנֻחָמוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְנַחֵם צִיּוֹן וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם: (המברך אומר בלחש) אָמֵן.

האבל עצמו ג"כ אומר הברכה בנוסח זה, כגון שאין שם אפילו שלושה לזימון, או אפילו כשיש שלושה אלא שהוא המברך. ואם אין האבל נמצא עם המנחמים, אין לומר זה אלא יאמר הנוסח הרגיל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִּירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב. הַמֶּלֶךְ הַחַי, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. אֵל אֱמֶת, דַּיָּין אֱמֶת, שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק, שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ, שֶׁאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו, וּבַכֹּל אָֽנוּ חַיָּיבִים לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ:

תִּכָּלֶה הָרָעָה הַזֹּאת מִן הַבַּיִת הַזֶּה, וּמִבָּתֵּינוּ, וּמִבָּתֵּי עַמּוֹ כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. גּוֹדֵר פְּרָצוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, הוּא יִגְדּוֹר בְּעַד הַפִּרְצָה הַזֹּאת, וּבְעַד פִּרְצוֹת כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

תִּכָּלֶה הָרָעָה הַזֹּאת מִן הַבַּיִת הַזֶּה, וּמִבָּתֵּינוּ, וּמִבָּתֵּי עַמּוֹ כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. גּוֹדֵר פְּרָצוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, הוּא יִגְדּוֹר בְּעַד הַפִּרְצָה הַזֹּאת, וּבְעַד פִּרְצוֹת כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב [רבים נוהגים לסיים כאן במקום 'בעגלא ובזמן קריב' בְּרַחֲמֵי שְׁמַיָּא] וְאִמְרוּ אָמֵן:

תִּכָּלֶה הָרָעָה הַזֹּאת מִן הַבַּיִת הַזֶּה, וּמִבָּתֵּינוּ, וּמִבָּתֵּי עַמּוֹ כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. גּוֹדֵר פְּרָצוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, הוּא יִגְדּוֹר בְּעַד הַפִּרְצָה הַזֹּאת, וּבְעַד פִּרְצוֹת כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְאִמְרוּ אָמֵן:

אינו מאריך להוסיף בקשות הרחמן כבשאר ימים, וכן אינו אומר ברכת האורח.

הָרַחֲמָן יְנַחֵם אֲבֵלִים: הָרַחֲמָן יִמְחֶה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים: הָרַחֲמָן יִשְׁתַּבַּח לְדוֹרֵי דוֹרִים: הָרַחֲמָן יִתְפָּאֵר לְנֵצַח נְצָחִים: הָרַחֲמָן יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד: 

הָרַחֲמָן יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: צריך ליתן לב לענות אמן גם אחרי הרחמן יזכנו לימות המשיח וכו'.

מַגְדִּיל (בראש חדש, חנוכה ופורים אומר מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדוֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (בָּרוּךְ הָאֵל הַמּוֹשִׁיַע):

אחרי ברכת המזון, יש נוהגים לומר

אֱלֹהִים יְנַחֵם אֲבֵלִים ומשיבים שאר המנחמים אֱלֹהִים יְנַחֵם אֲבֵלִים והאבלים עונים אָמֵן.

ויש שנוהגים לומר כולם יחד שלש פעמים

אֱלֹהִים יְנַחֵם אֲבֵלִים, אֱלֹהִים יְנַחֵם אֲבֵלִים, אֱלֹהִים יְנַחֵם אֲבֵלִים, והאבלים עונים אָמֵן.

ואח"כ יש נוהגים לומר השכבה, ר' חנניא בן עקשיא, והאבל אומר קדיש דרבנן כדלקמן:

בכל ההשכבות שאומרים בבית האבלים, יש מקומות נוהגים שכל הקהל עומדים לכבודו, ויש נוהגים שרק האומר את השכבה עומד, וכולם נשארים מִיּוֹשֵׁב. וגם הנשים נוהגות לעמוד בשעת אמירת ההשכבה, אם הן שומעות אותה בחדר שלהן, במקומות שנהגו לעמוד.

לעולם מזכירים שמו ושם אביו ולא אמו, ואפילו באשה שמה ושם אביה. ועל קטן פחות מבן י"ג שנה, אין אומרים השכבה.

השכבה לאיש

לאדם חשוב מקדימים פסוקים אלו

מָֽה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ, נֶגֶד בְּנֵי אָדָם: מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים,. וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן: יִרְוְיוּן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ, וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם: (י"נ להוסיף: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה, וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:) טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב, וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע. אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר. כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: וְנָחֲךָ יְיָ תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ. וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:

מכאן לשאר מתים

מְנוּחָה נְכוֹנָה, בִּישִׁיבָה עֶלְיוֹנָה, תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים. וְחִלּוּץ עֲצָמוֹת, וְכַפָּרַת אֲשָׁמוֹת, וְהַרְחָקַת פֶּשַׁע, וְהַקְרָבַת יֶשַׁע. וְחֶמְלָה וַחֲנִינָה, מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנָה. וְחוּלָקָא טָבָא, לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. שָׁם תְּהֶא מְנָת וּמְחִיצַּת וִישִׁיבַת הַנֶּפֶשׁ הַשֵּׁם הַטּוֹב, כְּבוֹד אָחִינוּ (או מוֹרֵנוּ וְרַבֵּינוּ) (פלוני בן פלוני), רוּחַ יְיָ תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטַר מִן עָלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהַנָא מָרֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. הַמֶּלֶךְ בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלָיו. (אָמֵן) וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלָיו. (אָמֵן) מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בְּרַחֲמָיו יַסְתִּירֵהוּ בְּצֵל כְּנָפָיו וּבְסֵתֶר אָהֳלוֹ. (אָמֵן) וְיִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם יְיָ, וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. (אָמֵן) לְקֵץ הַיָּמִין יַעְמִידֵהוּ. (אָמֵן) וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא יַזְמִינֵהוּ. (אָמֵן) וּמִנַּחַל עֲדָנָיו יַשְׁקֵהוּ. (אָמֵן) וּמִזִּיו שְׁכִינָתוֹ יְהַנֵּהוּ. (אָמֵן) וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים נִשְׁמָתוֹ. (אָמֵן) וְיָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתוֹ וְחוּפָּתוֹ, לֵאמֹר יְיָ הוּא נַחֲלָתוֹ. (אָמֵן) וִילַוֶּה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם. (אָמֵן) וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יָבוֹא שָׁלוֹם. (אָמֵן) כַּכָּתוּב, יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ. הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבִים עִמּוֹ (נ"א, הוּא וְכָל שׁוֹכְבֵי עַמּוֹ בֵּית יִשׁרָאֵל), כֻּלָּם יִהְיוּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְאִמְרוּ אָמֵן: (אָמֵן).

השכבה לאשה

אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: (שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל:) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִֽיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:

רַחְמָנָא דִּי רַחְמָנוּתָא דִּילֵיהּ הִיא, וּבְמֵימְרֵיהּ אִתְבְּרִיאוּ תְּרֵין עָלְמִין, עָלְמָא הָדֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְכַנֵּישׁ בֵּיהּ צַדְקָנִיּוֹת וְחַסְדָּנִיּוֹת דְּעָבְדָן רְעוּתֵיהּ, הוּא בְּמֵימְרֵיהּ וּבְתוּקְפֵיהּ, יֵימַר לְמֵיעַל קֳדָמוֹהִי דּוּכְרַן הָאִשָּׁה הַכְּבֻדָּה וְהַצְּנוּעָה, מָרְתָא (פלונית בת פלוני). רוּחַ יְיָ תְּנִיחֶנָּה בְּגַן עֵדֶן. דְּאִתְפְּטַרַת מִן עָלְמָא הָדֵין כִּרְעוּת אֱלָהַנָא מָרֵי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. הַמֶּלֶךְ בְּרַחֲמָיו יְרַחֵם עָלֶיהָ. (אָמֵן) וְיָחוֹס וְיַחְמוֹל עָלֶיהָ. (אָמֵן) וִילַוֶּה אֵלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. (אָמֵן) וְעַל מִשְׁכָּבָהּ יָבוֹא שָׁלוֹם. (אָמֵן) כַּכָּתוּב, יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. הִיא וְכָל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹכְבוֹת עִמָּהּ, כֻּלָּן (נ"א, הִיא וְכָל שׁוֹכְבֵי עַמּוֹ בֵּית יִשׁרָאֵל, כֻּלָּם), יִהְיוּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְאִמְרוּ אָמֵן. (אָמֵן)

רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָּךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר, יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא: (אָמֵן) דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא, וּלְאַחָאָה מִיתַיָּא, וּלְמִפְרַק חַיַיָּא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא יְרוּשְׁלַם, וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא, וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ, לְאַתְרֵיהּ, בְּהַדְרֵיהּ, בְּזִיוֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ. וְיִמְלוֹךְ מַלְכוּתֵיהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ, וִיקָרֵב (י"ג וְיַבַּע) מְשִׁיחֵיהּ, וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן: אָמֵן יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: ואומר יִתְבָּרַךְ: (אָמֵן) וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדַּר וְיִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: (אָמֵן) לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא וְתוּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: (אָמֵן)

עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנַן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל (כָּל) תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן דְּעָסְקִין בְּאוֹרָיְתָא דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וְלַנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא, וְאִמְרוּ אָמֵן: (אָמֵן)

יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְסִיַּעְתָּא וּפוּרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי, עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וְאִמְרוּ אָמֵן: (אָמֵן)

מכאן אומרים הציבור והאבל יחד:

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

על מזונות

על יין

על פירות מז' מינים 
(וְ)עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ

על מזונות 

על פירות מז' מינים וכן על יין

(על יין ופירות חו"ל חותם

וְעַל הַפֵּירוֹת:)

בכל פעם שנפנה או שמטיל מים, ואפילו רק טפה אחת, ירחוץ ידיו במים ויברך אשר יצר בכוונה גדולה, והיא סגולה לרפואה שלימה:

אם הטיל מים או נפנה, ושכח מלברך אשר יצר, ואחר כך שוב הטיל מים או נפנה, ונזכר שבראשונה לא בירך, אינו צריך לברך רק פעם אחת:

העושה צרכיו קודם אכילה, שהוא צריך ליטול ידיו קודם ברכת אשר יצר, וגם צריך ליטול ידיו לסעודה, המחוור והנכון שהנטילה תהיה כדין והיא עולה לכאן ולכאן, ויברך תחילה על נטילת ידים, ואחר כך אשר יצר. וכשיתחיל לאכול, יברך המוציא:

"אמירת ברכת 'אשר יצר' בכוונה יש בכחה לחשוך מחלות רבות" (בשם החפץ חיים)

וכשאדם נזהר ומברך בנחת ובכוונה, לפי פירוש הדברים, זוכה עי"ז שיהיה בריא בכל גופו במשך חייו. ורבים רבים נושעו ממחלות רבות וקשות עם קבלתם לברך ברכת 'אשר יצר' מהכתב ובכוונה הראויה.

כתב איש אלהים החכם השלם החסיד רבי משה ן' מכיר זצ"ל בספר סדר היום (משנת שנ"ט) "יברך אותה בכוונה ויאמר מלה במלה, לא יחלה כל ימיו ולא יצטרך לרופא ולא לרפואתו".

אם תעצור לרגע ותתבונן בפעולת המכונה המופלאה הנקראת "גוף האדם" תוכל להכיר את חכמת בורא העולם כפי שכתוב "מבשרי אחזה אלוה" (איוב י"ט, כ"ו).

(ע"פ ספר ש"ע המקוצר או"ח סי' ד' ס' ה' וסי' כ"ז, ס' י"ז)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חוֹק וּזְמָן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָתָם. שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם. פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתָן אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ לִהְיוֹת עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בֶטֶן. שֶׁהֵם (נ"א: שְׁהֶם) עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ. וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ. מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים: (אמן)

ומכאן אומרים הקהל והשליח ציבור עד "עֲלֵיהֶם תִּפֹּל" שלש פעמים.

סִימָן טוֹב תְּהֶא לָֽנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל: ג"פ

בָּרוּךְ יוֹצְרִיךְ. בָּרוּךְ עוֹשִׂיךְ. בָּרוּךְ קוֹנִיךְ. בָּרוּךְ בּוֹרְאִיךְ: כְּשֵׁם שֶׁאָֽנוּ מְרַקְּדִים כְּנֶגְדִּיךְ וְאֵין אָֽנוּ יְכוּלִים לִיגַּע בִּיךְ. כָּךְ אִם יְרַקְּדוּ אֲחֵרִים כְּנֶגְדֵּנוּ לְהַזִּיקֵנוּ לֹא יוּכְלוּ לִיגַּע בָּֽנוּ. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן: כָּאָבֶן (נ"א: כָּאֶבֶן) יִדְּמוּ. זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל:

וחוזרים ואומרים "סִימָן טוֹב" וכו' שלש פעמים ואחר כך אומרים:

כשיש עשרה אומרים:

רִבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָּךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת. שֶׁנֶּאֱמָר: יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ. יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

קדיש דעתיד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (אמן) דַּעֲתִיד לְחַדָּתָא עָלְמָא וּלְאַחָאָה מִיתַיָּא. וּלְמִפְרַק חַיַיָּא. וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא יְרוּשְׁלַם. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא קַדִּישָׁא. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא דִּי שְׁמֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. בְּהַדְרֵיהּ בְּזִיוֵיהּ וּבִיקָרֵיהּ. וְיִמְלוֹךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב (וי"ג וְיַבַּע) מְשִׁיחֵיהּ וְיִפְרוֹק עַמֵּיהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמָן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן) ומיד אומרים הציבור והשליח ציבור עמהם: יְהֶא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא: ואומר שליח ציבור לבדו: יִתְבָּרַךְ: (אמן). וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַדַּר וְיִתְהַלַּל וְיִתְנַשֵּׂא, שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (אמן) לְעֵילָא לְעֵילָא מִכָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן) עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל רַבָּנַן, וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַּלְמִידֵיהוֹן, דְּעָסְקִין בְּאוֹרָיְתָא (קַדִּישְׁתָא) דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יְהֵא לְהוֹן וְלַנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם אֲבוּנָא דְּבִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

יְהֶא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וְסִיַּעְתָּא וּפוּרְקָנָא וּרְוַחָא וְחִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי עֲלֵיכוֹן וַעֲלַנָא וְעַל כָּל קְהָלְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

מכאן אומרים הציבור והשליח ציבור יחד:

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ בְּקָרוֹב אָמֵן וְאָמֵן:

ומברכין זה לזה שלש פעמים בברכת "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם".

על מיני מזונות מחמשת מיני דגן, מברך לפני אכילתם ברכה זו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת:

על פירות האילן, מברך לפני האכילה ברכה זו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְרִי הָעֵץ:

על פירות האדמה, מברך לפני האכילה ברכה זו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה:

על יין, מברך לפני שתייתו ברכה זו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן:

השותה מים לצמאו, או שאר משקין להנאתו, וכן האוכל מיני מאכלים שאינם פירות ואינם מזונות ואינם לחם, מברך קודם השתייה או האכילה ברכה זו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ:

על ריח טוב שבפירות, מברך לפני ההרחה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת:

***

על ריח טוב שבעצים, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים:

על ריח טוב שבעשבים, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא עִשְׂבֵּי בְשָׂמִים:

על תערובת של מיני ריחות טובים, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים:

***

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמָן הַזֶּה:

ברכת האילנות

היוצא בימי ניסן ורואה אילני מאכל שמוציאין פרח, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בִּרְיוֹת טוֹבוֹת כְּדֵי לְהִתנַאוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם:

ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה, ואם איחר מלברך עד שגדלו הפירות, לא יברך עוד. אבל קודם שגדלו, יכול לברך אפילו אם לא בירך בפעם הראשונה שראה את הפרחים. ומנהג הספרדים לומר ברכה זו ברָב עם ובתוספת מזמורים ובקשות, ואצלינו וכן אצל האשכנזים לא נהגו זאת:

הרואה את הים הגדול, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית:

הרואה ברקים, או הרים גבוהים ביותר, או חמה בתקופתה, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֵׂה בְרֵאשִׁית:

השומע רעמים, או רעידת אדמה, או זיקים ורוחות שנשבו בזעף, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם:

הרואה הקשת בענן, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית. נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ. וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ:

הרואה בריות טובות ואילנות טובות, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ:

הרואה בתי ישראל בישובם, בארץ ישראל, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה:

הרואה מלכי ישראל, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו:

הרואה מלכי האומות, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם:

הרואה חכמי ישראל, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו:

הרואה חכמי אומות העולם, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם:

הרואה את חברו לאחר שלשים יום מברך "שהחיינו". ולאחר שנים עשר חודש, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מְחַיֶּה הַמֵּתִים:

הרואה בתי כנסיות בישובן, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה:

והרואה בתי כנסיות בחורבנן, וכן השומע שמועה רעה, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, דַּיָּן הָאֱמֶת:

על בשורות טובות, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב:

הרואה מקום שנעשה לו נס , מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה:

הרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה:

נשים אינן מברכות ברכה זו (בין כשקמה מחולי, בין אחרי לידה, או ניצלה בנס) מפני הצניעות, שהרי צריך לאמרה בפני עשרה אנשים. ואין לפרוץ גדר ולשנות המנהג בזה וכיוצא בזה.

ארבעה חייבים להודות וסימנם ח'י'י'ם'. וחייבים לברך בפני עשרה. ואומר המברך:

יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ. וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם. וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לַחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי טוֹב:

ועונים:

אָמֵן. שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְךָ, סֶלָה:

***

הטובלת לטהרתה, מברכת קודם הטבילה (וגר מברך אחר הטבילה)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הַטְּבִילָה:

הקובע מזוזה, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לעצמו לִקְבּוֹעַ מְזוּזָה לאחרים עַל קְבִיעַת מְזוּזָה:

(כשקובע מזוזה לעצמו מברך שהחיינו ולאחרים אינו מברך)

העושה מעקה קבוע וחזק וגבוה עשרה טפחים שלא יפול הנופל ממנו, מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לעצמו לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה לאחרים עַל עֲשִׁיַּת מַעֲקֶה:

(כשקובע לעצמו מעקה מברך שהחיינו ולאחרים אינו מברך)

ואומר בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

לאחר שאמר ברכת המפיל, לא יפסיק באכילה או בשתייה או בדיבור עד שיישן, אלא אם כן הוזקק לעניין נחוץ. וכל־שכן שאם נצרך לנקביו, שיברך אשר יצר אחר־כך. ומכל־מקום לעולם יאמר ברכת המפיל בהזכרת השם בפתיחתה ובחתימתה, ואין לחוש שמא יפסיק אח"כ. וגם אחרי חצות הלילה מברכים אותה בהזכרת השם, בכל זמן שהולך לישן בלילה עד עלות השחר, ואפילו אין דעתו לישן אלא קמעא. אך הישן ביום אין לו לברך המפיל, ואינו קורא את שמע ולא ויהי נועם וכיוצא:

המברך אומר סַברֵי מָרָנַן: והקהל עונים לְחַיֵי:

בָּרוּך אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן: (אמן)

[בָּרוּך אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא (או עֲצֵי)

(או עִשׂבֵּי) (או מִינֵי) בְשָׂמִים: (אמן)]

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ: (אמן)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם: (אמן)

שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל עֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ: (אמן)

שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמַּחֲךָ יְצִירְךָ מִקֶּדֶם בְּגַן עֵדֶן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה: (אמן)

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה וְרִנָּה, אַהֲבָה וְאַחְוָה, שָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יִשָּׁמַע מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֻפּוֹת חֲתָנִים מִמִּשְׁתֶּה, וּנעָרִים מִנְּגִינָתָם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה: (אמן)

הַא מַכשְׁטָא, הַא מַצלְחָא. מֵימְרָא דִּשׁמַיָּא יְשַׁוֵּי תַּקַּנתָּא בְּאוֹרחָא הָדָא. הַצלָחָה וְסִימַנָא מְעַלְּיָא בְּאוֹרחָא הָדָא. יִרבּוּ שְׂמָחוֹת בְּיִשׁרָאֵל כַּיּוֹם הַזֶּה. יִהיו שָׂשִׂים וּשׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב. אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּמהֵרָה יָבוֹא אֵלֵינוּ וִישַׂמְּחֵנוּ. יִשׂמַח חָתֹן בַּכַּלָּה, וְכַלָּה תִּשׂמַח בֶּחָתָן. יִפרוּ וְיִרבּוּ גַּם שְׁנֵיהֶם. אָב הָרַחֲמָן יַצלִיַח לֶחָתָן הַזֶּה וְלַכַּלָּה הַזֹּאת וְיִטַּע שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְאִמרוּ אָמֵן:

כְּלַל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַמִּקרָא וּבַמִּשׁנָה וּבַגְּמַרָא וּבַהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת יִתקַיְּמוּן בָּך וּבזַרעָך וּבזֶרַע זַרעָך עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וְכָל רִבּוֹתַי הַמְסֻבִּין כָּאן וְכָל יִשׂרָאֵל. כּוּלָּם יִהיוּ בִּכלַל בְּרָכוֹת אֵלּוּ. כֵּן תְּהֵי רַעֲוָא מִן שְׁמַיָּא וְאִמרוּ אָמֵן:

ואח"כ עומד החתן ואומר לפני האורחים

בֵּרַכתֶּם אוֹתִי, אֱלֹהִים יְבָרֵך אֶתכֶם. שִׂמַּחתֶּם אוֹתִי, אֱלֹהִים יְשַׂמַּח אֶתכֶם:

והם משיבים בָּרוּך תִּהיֶה:

ושותה החתן מן הכוס, וכן היושבים על ידו. ואין צריך לברך שוב בורא פרי הגפן.

***

נהגו שבגמר השמחה כשנפרד כל אחד מהחתן, מברכו

אֱלֹהִים יִבנֶה בֵּיתָך:

ועונה החתן בֵּיתְךָ לֹא יֶחסָר, לנשוי.

ולרווק אומר בֵּיתְךָ יִבָּנֶה:

סדר הפרשת חלה

עיסה החייבת בהפרשה היא העשויה מחמשת מיני דגן שהם; חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון. ומצות הפרשת חלה דוקא מן העיסה משנתערב הקמח במים.

החייבת בברכה הוא מ-1.666 גרם מן הקמח בלבד. ומ-1,200 גרם ראוי שתפריש בלא ברכה, רק טוב שתאמר אז "הֲרֵי זוֹ חַלָּה", ופחות מזה אין צורך שתפריש כלל.

לכתחילה צריכה להפריש חלק אחד מארבעים ושמונה (1/48) מן העיסה. ולכן מנהגינו להפריש גודל כביצה דהיינו 56 גרם או יותר.

טוב להמתין מלהפריש חלה עד לאחר גמר הלישה כשתיעשה כל העיסה גוף אחד ואז תפריש (ואם שכחה וכבר נאפה הכל, צריכה להפריש מן הפת).

קודם ההפרשה תברך

(וכשמפרישה לאחרים [ברשותם] תברך בנוסח:

בָּרוּך אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל הַפְרָשַׁת חַלָּה:)

ואז תפריד בידה חתיכה מן העיסה 56 גרם כשיעור ביצה, ותאמר: "הֲרֵי זוֹ חַלָּה":

ולאחר מכן תעטוף החלה בנייר כסף ותשרפנה בנפרד (ולא תחת סיר או בתוך תבנית בתנור) ובשעת הדוחק כשאי אפשר לשרפה, יש לקברה או לעטפה בנייר ולהניחה באשפה. וראוי שתשטוף אחר־כך ידה במים או תקנחנה.

וטוב שתתפלל בשעה שהמצוה בידה 

אטריות, גִּחְנוּן, זְלַאבְּיא, מְלַוַח, מקרונים וסופגניות – פטורים מן ההפרשה, והמחמיר יפריש בלא ברכה.

בְּלִינְטשֵׁס (חביתיות), עיסת אורז ועֲצִיט – פטורים מן ההפרשה.

כֻּבַּאנהּ – אם היא בתבנית פתוחה בתוך תנור אפייה, חייבת בהפרשה בברכה. ואם נתבשלה בכלי סגור, חייבת בהפרשה בלא ברכה.

ככרות לְחוּח – אם הם עבים באמצעיתם כ- 8 מילימטר או יותר חייבים בהפרשה בברכה, וזאת כשנצטרף מהם כשיעור בתוך כלי אחד שיש לו דפנות או שהניחתם בתוך מפה, ודווקא מיד לאחר האפיה וכיסתה אותם ג"כ מלמעלה באותה המפה. ואם עביין מ-4 מילימטר עד 7 מילימטר באמצעיתם חייבים בהפרשה בלא ברכה, ואם עביין 2-3 מילימטר באמצעיתם, פטורים מהפרשה.

חובת טבילה בברכה היא דוקא לכלים שמשתמשים בהם למאכל ולמשקה כשהם ראויים לאכלם ולשתותם מיד, דהיינו בלא שום תיקון נוסף כגון: בלנדרים, גביעים, דודים, טוסטרים (לקליית פרוסות לחם), כוסות, כיסוי הקדירות, כפות, כפיות, מזלגות, מחבתות (חוץ מטפלון), מיקסרים (החלקים הנוגעים במאכל), מסננות, מצקות, סירים, סכינים לחיתוך לחם ירקות ופירות וכו', צלחות, קומקומים, קערות, רשתות לצלייה, שפודים, תבניות.

ואלו הצריכים טבילה בלא ברכה כגון: כלי לישת בצק, כלי שריית הבשר מליחתו והדחתו, מחבת "טפלון", מטחנת בשר, סכין של שחיטה, סכין שמפשיטים ושמנקרים ושמחתכים בה את הבהמה, פטיש לרידוד שניצל וכדו'.

ובכלים שאין המאכל עצמו נוגע בהם, אין צריך טבילה כלל כגון: חצובה (כריים), מגשים שאין מניחים עליהם את המאכלים אלא בתוך צלחות על גביהם וכדו', פותחן בקבוקים וקופסאות, פלאטה של-שבת.

בכלי העשוי מאבן, חרס, חרסינה, עץ, עצם, וקרמיקה. והם מצופים בדברים החייבים טבילה, יש בזה כמה חילוקים, ולכן צריך להטבילם בלא ברכה. וכן בהיפך, דברים החייבים בטבילה המצופים בדברים שא"צ טבילה.

טרמוסים - אין לברך עליהם מספק.

קודם הטבילה יאחז הכלי בימינו ומברך:

ועל שנים או יותר, הנוסח עַל טְבִילַת כֵּלִים:

ויטביל מיד בסיום הברכה ללא הפסק, ודי בהטבלתו פעם אחת, אלא אם כן חושש שלא הגיעו המים לאיזה מקום.

• רכז במקום אחד את כל המצרכים הטעונים הפרשה.

• אם המצרכים נמצאים באריזות סגורות, פתח אותם.

• אם מצרכים מסוג אחד נמצאים בכמה אריזות, הצמד אריזות אלה זו לזו. (אם קשה לרכז את המצרכים או לפתוח את האריזות, יש לשאול שאלת חכם אם אפשר להפריש בלא זה).

• שים לב שהמצרכים, ובמיוחד מצרכים נזילים (כגון: יין, מיצים וכד'), לא ינועו בזמן ההפרשה.

• הפרד קצת יותר מאחד ממאה (1% ועוד קצת) מכל מין.

• בטבל ודאי יש לברך קודם אמירת נוסח ההפרשה "להפריש תרומות ומעשרות". 

• כשהפירות בוודאי חייבים במעשר־שני, יש לברך קודם אמירת נוסח החילול "על פדיון מעשר־שני".

• יש לדעת קודם ההפרשה אם הפירות חייבים במעשר שני או במעשר עני. והדבר תלוי לפי השנים (א.ב.ד.ה. – מעשר שני ג.ו. – מעשר עני). שנת המעשר מתחלפת, ברוב הגידולים בא' בתשרי ובפירות האילן בט"ו בשבט. וכן לפי השלב הקובע לכל מין, דהיינו לפי החנטה בפירות האילן, והלקיטה בירקות, והבאת שליש בתבואה, קטניות, זיתים וענבים.

• אין להפריש תרומות ומעשרות מפירות שגדלו בשנה זו על פירות שגדלו בשנה אחרת. ואם הפריש, לא עשה כלום, והכל נשאר טבל.

• עתה בצע את הפרשת התרומות והמעשרות וחילול המעשר־שני על־ידי אמירת נוסח ההפרשה והחילול.

• קבור את התרומה הגדולה ותרומת־המעשר (החלקים שהפרדת) או עטוף אותן היטב והניחן באשפה.

• תרומת נוזלים יש לשפוך, ולפני השימוש בכלי יש לשטפו.

• אם הפרשת מעשר־עני מטבל ודאי, עליך ליתנו לעני או לגבאי צדקה.

• יש שנותנים ללוי מעשר־ראשון שהופרש מטבל ודאי.

• מומלץ לעיין בספרי הפוסקים ליתר שאר הלכות תרומות ומעשרות.

המפריש תרו"מ יוציא מהפירות מעט יותר מאחד ממאה. ואם הם טבל ודאי יברך קודם ההפרשה

לעצמו לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:

לאחרים עַל הַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:

ואומר (נוסח זה נאמר גם בספק טבל. וכשהם יותר ממין אחד יאמר בכל ההפרשה כל מין על מינו)

ואם הם טבל ודאי יברך

כשמחלל על פירות אומר

כשמחלל על כסף אומר

ויאמר (גם בספק טבל) וּמְחֻלָּל הוּא וְחוּמְשׁוֹ

(וכשאין מוסיף חומש כגון שמחלל פירות חבירו ידלג על התיבות הוא וחומשו)

כשמחלל על כסף 

וכשמחלל על ככר או על פרי

ובשנות מעשר עני יאמר במקום ומעשר שני וכו' וּמַעֲשֵׂר עָנִי יְהֶא בְּצַד דָּרוֹם שֶׁלַּ־פֵּרוֹת (כָּל מִין עַל מִינוֹ). ואם הוא מסופק מאיזו שנה הם, יאמר אחרי שחילל וְאִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂר עָנִי יְהֶא מַעֲשֵׂר עָנִי בְּצַד דָּרוֹם שֶׁלַּ־פֵּרוֹת (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

ואם ישנו ספק אם הם פירות רבעי אומר הנוסח בלא הברכות ואח"כ ימשיך ויאמר 

פירות שהם רבעי ודאי אינו מעשרם אלא רק מחללם ומברך קודם החילול

ומחללם על שווה פרוטה ואומר הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִים הֵם וְחוּמְשָׁם עַל פְּרוּטָה זוֹ (או עַל כִּכָּר זֶה) (או עַל פְּרִי זֶה).

למי שאינו זוכר בדיוק את נוסח ההפרשה, יכול לומר (לאחר שהפריש יותר מאחד ממאה) כָּל הַהַפְרָשׁוֹת (התרומות והמעשרות) וְחִלוּלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּרְבָעִי יָחוּלוּ כַּדָּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּנֹּסַח שֶׁנִמצָא בִּרְשׁוּתִי.

נוסח ההפרשה על־פי שיטת החזון איש

הַיּוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צָפוֹן (כָּל מִין עַל מִינוֹ). אותוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנָן שֶׁלַּ־פֵּרוֹת הֲרֵי הֶם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (כָּל מִין עַל מִינוֹ). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן יְהֶא עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

נוסח ההפרשה על־פי הרמב"ם ושלחן ערוך

אֶחָד מִמֵּאָה שְׁמּוּנַח כָּאן יִשָּׁאֵר טֶבֶל. וְהַיּוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ כָּאן, הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בְּצַד צְפוֹנוֹ עַל הַכָּל (כָּל מִין עַל מִינוֹ). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שְׁאָמַרְתִּי שֶׁיִשָׁאֵר טֶבֶל, וְעוֹד תִּשְׁעָה חֲלָקִים כְּמוֹתוֹ בְּצַד צְפוֹנָן שֶׁלַּ־פֵּרוֹת, הֲרֵי הֶם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (כָּל מִין עַל מִינוֹ). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַכָּל (כָּל מִין עַל מִינוֹ).

התבשיל צריך שיהא דבר שדרכו לאכלו עם פת, כגון בשר או דגים או ביצים. אבל דבר שאין דרכו לאכלו עם פת, כגון דייסא, לא מהני:

שיעור התבשיל והפת, מכל אחד כזית, בין לאחד, בין למאה בין לאלפיים. ויש להדר אחר מנה יפה לכבוד המצוה:

הפת יכולה להיות פרוסה. ואם היא שלימה, טוב שיניחנה בשבת ללחם משנה, ובסעודה שלישית יבצע עליה, דכיון דאתעביד בה מצוה חדא זימנא, יתעביד בה נמי מצוה אֻחריתא. אבל מצד הדין, יכול לאכלה אחר שהכין צרכי שבת: 

אם מערב על אחרים - צריך לזַכּות להם ע"י אדם אחר. וכיצד הוא עושה. אומר לו, זְכה בזה בשביל פלוני ופלוני, או בשביל כל בני העיר הזאת. ונותנו לזוכה, והלה מגביהו טפח, ואומר זָכיתי (כן הוא מנהגינו). וחוזר ונוטלו ממנו, ומברך ואומר הנוֹסח כדלקמן:

ומברך

ואומר

ואם מערב על אחרים, מוסיף

ואם אינו מבין לשון זה, יאמר בלשון שהוא מבין. ומי שלא בירך או שלא אמר הנוסח, אינו מעכב: 

(ש"ע המקוצר סי' צ"ז)